ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין MINGZHEN LIU נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת כרמית פלד
נציג ציבור (עובדים) מר יונה טילמן
נציג ציבור (מעסיקים) מר שלמה לס

התובעים

  1. MINGZHEN LIU
  2. FENGJI XU

ע"י ב"כ עו"ד יובל מור מוסלי ועו"ד דניאל גבע
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אירנה פישר

פסק דין

לפנינו תביעת התובעים, אלמנתו ואביו של המנוח מר XIUSHENG XU ז"ל (להלן - המנוח) להכיר באוטם שריר הלב בו נטען כי המנוח לקה ביום 14.11.2014 כנובע מתאונת עבודה, כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש] התשנ"ה 1995 (להלן – החוק).
ביום 31.10.2018 נעתר בית דין זה לבקשת התובעים לפצל את הדיון, כך שראשית תדון שאלת עצם ההכרה בתאונת עבודה ורק בשלב השני, ככל שייקבע כי עסקינן בתאונת עבודה, תדון השאלה האם התובעים אכן היו תלויי המנוח.
מבוא
המנוח, יליד 1969, עבד כראש קבוצה של עובדי בניין, פועלים זרים מסין באתר בנייה בגן יבנה, מיום 15.04.2011 ועד לפטירתו ביום 14.11.2014.
ביום 31.01.2016 הגישו התובעים לנתבע תביעה לתשלום גמלה לתלויים בנפגע עבודה ובתאריך 30.08.2016 נדחתה תביעה זו. הנתבע נימק דחייתו, בין היתר, בכך שלא הוכח קיום אירוע תאונתי חריג אשר הביא להתפתחות האוטם ואין קשר סיבתי בין עבודת המנוח לבין מחלתו, אשר התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי.
התובעים טוענים כי ביום 13.11.2014 בשעה 11:00 לערך, התפתח ויכוח קולני בין המנוח לבין עובד בשם JIAHOU XUAN (להלן – העד). הויכוח ארך כחמש דקות ולווה בצעקות רמות (להלן – האירוע), כאשר שני הצדדים היו עצבניים מאוד (סעיף 11 לכתב התביעה).
לטענת התובעים, באותו הלילה המנוח התלונן על כאבים בחזה, אולם הוא לא פנה לקבלת טיפול רפואי מאחר וסבר שהכאבים יחלפו מעצמם.
למחרת, ביום 14.11.2014, בשעת בוקר, המנוח עבר אירוע לבבי ופונה באמצעות מד"א לביה"ח ברזילי, אך למרבה הצער נפטר עוד בטרם הגיע לבית החולים.
דיון הוכחות התקיים ביום 4.12.2019. במהלך הדיון נחקר באמצעות כינוס וידאו (Video Conference), ממקום מושבו בסין, העד מר JIAHOU XUAN על תצהירו.
מלבד תצהיר העד הגישו התובעים, בין היתר, חוות דעת ד"ר מאיה-פורמן –רזניק, שביצעה את נתיחת גופת המנוח. כמו כן הגישו התובעים חוות דעתו של ד"ר שמעון בראון, מומחה למחלות לב.
הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.
טענות הצדדים
עיקר טענות התובעים, כדלקמן:
עדותו של העד מטעמם מוכיחה כי ביום 13.11.2014 התקיים ויכוח קולני בין המנוח לבין העד עקב דרישתו של העד לקבל הפרשי שכר המגיעים לו כבר באותו המועד, בשל שובו לסין ומנגד דרישתו של המנוח מהעד שיישאר בישראל וימשיך לעבוד. הויכוח הינו בגדר אירוע חריג אשר הסב למנוח מתח נפשי ולחץ רב.
כן הוכח על ידם כי בלילה שבין יום 13.11.2014 לבין יום 14.11.2014 המנוח היה בלחץ רב והלין על כאבים בחזה.
כפי שעולה מחוו"ד של ד"ר בראון אשר צורפה לכתב התביעה, שלא נסתרה, הויכוח מיום 13.11.2014 היה הזרז ו/או האירוע החריג אשר הפעיל שרשרת של אירועים, שגרמו בסופם לחסימה בעורק הכלילי ועקב כך לאוטם בשריר הלב. כמו כן, הכאבים שחש המנוח בחזה בסמוך לויכוח מעידים על הקשר הסיבתי בין האירוע החריג להתפתחות אוטם שריר הלב. הוכח כי הארוע החריג תרם תרומה ממשית להופעת האוטם.
לאור האמור, פטירת המנוח נובעת מתאונת עבודה.
עיקר טענות הנתבע, כדלקמן:
למנוח לא אירעה כל פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק. התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם, בדבר קרות אירוע חריג בעבודתו של המנוח מיום 14.11.2014 אשר היה עלול לגרום לאירוע הלבבי בו לקה.
הוכח כי המנוח היה שרוי בכל תקופת עבודתו האחרונה במתח ובלחץ מתמשך במסגרת תפקידו כראש קבוצת עובדים באתר בנייה. המנוח ידע תקופה ארוכה לפני יום האירוע הנטען על עזיבתו של העד וחזרתו לסין. כמו כן, לפי הסבריו של העד, משך תקופה ארוכה היתה תופעה של עזיבת העובדים מסין את אתר הבנייה והמנוח כראש קבוצה היה מעורב בכל אלה, אשר הסבו לו מתח מתמשך, עוד לפני האירוע הנטען ביום 14.11.2014.
הנטל שמוטל על כתפי התובעים לא הורם באמצעות עדות העד. מקל וחומר שעה שמדובר בעדות יחידה, ובנסיבות בהן קיימים פערים מהותיים וסתירות בין תצהיר העד לבין עדותו.
דין התביעה להדחות כבר בשלב זה.
המסגרת הנורמטיבית
סעיף 79 לחוק מגדיר תאונת עבודה כך: "תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו".
בעב"ל (ארצי) 502/09 משה סידה נגד המוסד לביטוח לאומי (21/10/10) [ההדגשות במקור- כ.פ], נפסק ביחס לאוטם שריר הלב אשר מוכר כתאונת עבודה, כדלקמן:
"על מנת שאוטם שריר הלב יוכר כתאונת עבודה על התובע להוכיח קרות אירוע חריג בחיי עבודתו בסמוך לפני קרות האוטם.
משמעות הדבר:
ראשית - שעל התובע להוכיח קרות מאורע אוביקטיבי בעבודתו. כלומר, מאורע הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום כך שניתן יהיה לקבוע שביום זה וזה בשעה כזאת וכזאת אירע כדבר הזה והזה.
שנית - על התובע להוכיח קרות אירוע חריג לגביו. אירוע חריג כאמור יכול למצוא ביטויו אצלו; או בדחק נפשי בלתי רגיל או במאמץ גופני יוצא דופן. בעניינינו מדובר באירוע חריג של דחק נפשי בלתי רגיל.
שלישית - על התובע להוכיח, כי אותו מאורע חיצוני אובייקטיבי בעבודתו גרם לו לדחק הנפשי הבלתי רגיל.
רביעית - משמעות חובת הוכחת האמור הינה, שעל התובע להוכיח ובסבירות העולה על 50% את גירסתו לדחק נפשי בלתי רגיל הנגרם לו בעטיו של מאורע בעבודתו."
[ר' עוד עב"ל (ארצי) 51252-09-11 ורד לוי נגד המוסד לביטוח לאומי (25/8/13)); עב"ל (ארצי) 208/09 יהושע לב נגד המוסד לביטוח לאומי (13/12/11)].
ככלל, אין צורך בהוכחה גורפת לעצם קיומו של אירוע חריג ודי בהוכחה המלמדת במידה מספקת של סבירות על קיומו של אירוע חריג (עב"ל (ארצי) 306/03 נדב אושרי נגד המוסד לביטוח לאומי (6/4/06), עב"ל (ארצי) 1285/04 בנרויה בן ציון נגד המוסד לביטוח לאומי (5/1/06)).
ההכרעה בשאלת קיומו של אירוע חריג בעבודה הינה שאלה עובדתית בעיקרה (עב"ל 614/08 יהודה מרקוביץ' נגד המוסד לביטוח לאומי (13.7.09)). ההכרעה בדבר חריגות האירוע תבחן באופן סובייקטיבי, ביחס למבוטח הספציפי, קרי באיזה אופן השפיע האירוע בעבודה על אותו מבוטח מסויים ולא כיצד ראוי היה כי האירוע ישפיע עליו. בחינה סובייקטיבית כזו מצריכה גם היא עיגון בראיות אובייקטיביות, כך שעל המבוטח להוכיח קיומו של אירוע שיכול להיחשב לגביו כאירוע חריג, ואין די באמירה שלו עצמו כדי להוכיח את קיומו של אירוע חריג (עב"ל (ארצי) 34697-06-12 אלי פסח לאופולד נגד המוסד לביטוח לאומי, (11/2/14); עב"ל (ארצי) 18386-12-10 קונסטנטין ז'ירנובסקי נגד המוסד לביטוח לאומי (17/1/12)).
עוד נפסק כי "ככלל, מתח מתמשך בעבודה, אפילו משתרע הוא על פני ימים או שבועות, אינו עולה כדי 'אירוע חריג' (דב"ע (ארצי) נד/0-143 יוסף ניב - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כח', 143 (1995)), אם כי יכול ו'אירוע חריג' יוכר גם על רקע של מתח מתמשך, מקום בו בסמוך לפני האירוע נוצר 'שיא' או 'עליית מדרגה' חריגים באותו מתח מתמשך, והם שייחשבו כ'אירוע החריג" [עב"ל (ארצי) 306/03 נדב אושרי – המוסד לביטוח לאומי, (2006)]. עוד נזכיר שעל מנת ש'אירוע חריג' יבוא בגדר 'תאונת עבודה' צריך שהאירוע החריג יוגדר בזמן ובמקום. אמנם אין הכרח כי אותו אירוע חריג יהיה רגעי וקצר, ובלבד שמשכו אינו עולה כדי 'מתח מתמשך' [עב"ל (ארצי) 26029-09-11 המוסד לביטוח לאומי - יהושוע תשתש, (9.10.12)]" (עב"ל (ארצי) 27356-04-13 דב גוטדינר - המוסד לביטוח לאומי(10.04.14); עב"ל (ארצי) 27065-05-15 מישה ציונוב נגד המוסד לביטוח לאומי (21.02.16)).
מן הכלל אל הפרט
לאחר ששקלנו את העדות שנשמעה ועיינו בכל החומר שבתיק הגענו לכלל מסקנה כי התובעים לא הרימו את הנטל הראשוני המוטל עליהם ולא הוכיחו כי התקיים אירוע חריג אשר מצדיק מינוי מומחה. על כן שוכנענו כי יש מקום לדחות את התביעה. נפרט עיקר טעמינו.
לגרסת התובעים האירוע החריג שאירע למנוח, לכאורה, הוא הויכוח עם העד ביום 13.11.14 (להלן – הויכוח או הויכוח הנטען). נטען כי העד ביקש מהמנוח לקבל את השכר הנוסף המגיע לו לטענתו, שכן הוא עוזב לסין וזקוק לכסף לצורך קניית מתנות למשפחתו. העד טען שרכש למשפחתו תכשיטים בסך של כ 14,000 ₪ וכן מתנות ודברים לבית בסכום נוסף של כ 1,600 ₪. עוד נטען כי על רקע בקשת הכסף התפתח ויכוח קולני, שנסוב על עזיבת העד את ישראל ובמהלך הויכוח הטיח המנוח בעד כי בשל עזיבתו המוקדמת את ישראל הוא מעכב את העבודה באתר הבניה.
ראשית, לא הוכח לטעמנו כי הויכוח הנטען אכן אירע.
העד טען בסעיף 11 לתצהירו כי סיים לעבוד באתר הבניה עוד ביום 12.11.14 מתצהיר העד עלה כי העד לא עבד הלכה למעשה בשבוע האחרון לשהייתו בישראל. בחקירתו הנגדית חזר בו העד מגרסתו והעיד כי "המנוח הורה לי לעבוד עד הסוף" [עמ' 11 ש' 30-31]. העד נשאל ביחס לסתירה בגרסה והשיב בהמשך חקירתו הנגדית "בתוך התקופה של השבוע התכוונתי לעשות קניה, אבל סיימתי את הקניה ביום אחד, אבל ב 13 כבר לא היה איפה לגור וחזרתי לקרוואן" [עמ' 12 ש' 1-5]. תשובתו זו של העד, בדבר חזרתו למגורים באתר מאחר ולא היה לו, לכאורה, איפה ללון בשבוע האחרון לשהייתו בישראל, אינה עולה בקנה אחד עם תחילת עדותו, עת השיב כי עבד בפועל באותו שבוע בשל דרישת המנוח.
כך או כך, העד נשאל מה עשו הוא והמנוח במגורים בשעה 11:00 בבוקר ביום עבודה שגרתי והשיב "חזרתי לקרוואן להביא משהו קטן, דברים שלי, אבל עבדתי" [עמ' 11 ש' 31]. תשובה זו אינה מספקת מענה לשאלה מה עשה המנוח במגורים באמצע יום עבודה. עצם היותם של העד ומנוח במגורים יחדיו באמצע יום עבודה, בנסיבות בהן העבודה באתר מבוצעת בלוחות זמנים לחוצים, מעוררת תמיהה.
אף גרסת העד לפיה קנה תכשיטים ומתנות למשפחתו בסכומים הגבוהים הנטענים (כ 15,600 ₪) כלל לא הוכחה. חרף העובדה שבתצהיר העד צויין כי מצורפת קבלה המעידה על הקניה, הרי שזו לא צורפה. העד נשאל בחקירתו אודות הקבלה וציין "הקבלות האלה בבית – בסין" [עמ' 12 ש' 6].
בשולי ענין זה נציין, למעלה מן הדרוש, כי העד הצהיר בסעיף 10 לתצהירו כי קיבל מדי חודש משכורת בסך של כ 7,000 ₪ וכן קיבל מדי חודש השלמה בכסף מזומן, שלא באה לידי ביטוי בתלוש השכר, בסך של כ 9,000 ₪ לחודש. בחקירתו הנגדית חזר בו העד מגרסה זו וציין כי הסכומים ששולמו לו במזומן השתנו מעת לעת ועמדו על סך ממוצע של 4,000 ₪ לחודש ולעיתים פחות [עמ' 10 ש' 5-15]. גרסת העד בדבר סכום המתנות הגבוה אותו רכש לא הוכחה כאמור, ובנוסף, מדובר בגרסה תמוהה על פניה ביחס לגרסתו בנוגע לסכום משכורתו החודשית.
שנית וחשוב מכך, אף אם נצא מנקודת הנחה כי הויכוח אכן התנהל, הרי שלא ניתן לראות בו אירוע חריג (אפילו ננקוט בפרשנות בית הילל). ננמק.
הוכח שהמנוח ידע מזה זמן כי העד צפוי לעזוב את ישראל. העד העיד שקנה את כרטיסי הטיסה לסין "בערך יותר מ 10 ימים לפני שטסתי" ו"כשהזמנתי את הכרטיס טיסה המנוח עדיין הורה לי לעבוד כי חסר היה כ"א" [עמ' 10 ש' 20-22]. עוד העיד העד כי "כשהזמנתי את כרטיס הטיסה הפסקתי לעבוד. ראש הקבוצה אמר לי שחסר עובדים וכ"א הורה לי שאני חייב להמשיך לעבוד אז המשכתי לעבוד. הוא ביקש ממני להמשיך לעבוד עד כמה ימים לפני הטיסה" [עמ' 10 ש' 24-26].
עוד העיד העד [עמ' 11 ש' 6-9]:
"לפני שהתכוונתי לעזוב לסין אמרתי גם לראש הקבוצה וראש הקבוצה אמר לי שלא אעזוב אותי כי חסר כ"א ושאני אמשיך לעבוד עד שנה הבאה ואסע הביתה. אמרתי לו שאני רוצה לחזור הביתה אז הזמנתי את כרטיס הטיסה ב- 19 וכמו שציינתי קודם, המנוח ביקש בכל מקרה לעזור לו עד לפני הטיסה בגלל מצוקת כ"א ושאני אעבוד עד הסוף."
עוד הוכח בבירור כי בין המנוח לבין העד כבר התגלעו בימים שסמוכים לויכוח הנטען ויכוחים נוספים סביב עזיבתו של העד את ישראל.
העד נשאל האם "לא היה ויכוח כשאמרת בפעם הראשונה שאתה עוזב באוקטובר?" והשיב "בהחלט, ראש הקבוצה [המנוח –כ.פ.] לא נתן לי לעזוב" [עמ' 11 ש' 21]. העד נשאל שוב והשיב [עמ' 11 ש' 22-27]:
"ש. היה ויכוח?
ת. בהחלט כן, היה ויכוח ואחרי הויכוח הוא ביקש שבגלל שחסר עובדים שאעזור לו וביקש שלא אעזוב אותו ושבשנה הבאה אוכל ללכת. אבל אני הייתי חייב לעזוב.
ש. כמה פעמים היו שיחות מהסוג הזה שאתה חייב לעזוב בגלל שאתה לא מרגיש טוב ?
ת. ראש הקבוצה התנגד שאני אעזוב אבל הייתי חייב כי גם לבן שלי נולד תינוקת . כמה פעמים, בסוף ראש הקבוצה לא ידע מה לעשות כי אני החלטתי. "
עוד הוכח כי בתקופה שקדמה לויכוח הנטען עזבו פועלים רבים את אתר הבניה. העד העיד כי בשני סבבים עזבו את האתר כ 7 עובדים [עמ' 7 ש' 4-10]. בנוסף העיד כי מתוך קבוצה של כ 18 פועלים נשארו בסמוך לעזיבתו את ישראל רק כ9 עובדים [עמ' 9 ש' 12-22]. העד ציין כי "ראש קבוצה ראש ניסה להביא עובדים חדשים מכל הכיוונים אבל לא הגיעו, היה ראיון אבל לפי מה שאני יודע השכר היה נמוך ובסוף לא הגיעו" [עמ' 9 ש' 6-7].
העד ציין בעדותו פעם אחר פעם כי בתקופה שסמוכה לוויכוח היה המנוח שרוי במתח מתמשך, על רקע עיכובים משמעותיים בלוחות הזמנים שנקצבו לסיום פרוייקט הבניה ואי עמידת הצוות ביעדי הזמנים, וכן נוכח עזיבת פועלים את האתר. שוכנענו כי כך היו פני הדברים וכי המנוח אכן היה מצוי במתח רב ומתמשך בתקופה שקדמה לויכוח הנטען. העד העיד באשר לאי עמידת הצוות תח פיקוח המנוח בלוחות הזמנים [עמ' 8 ש' 12-23]:
"ש. בסעיף 6 לתצהיר אתה טוען שהפרויקט היה צריך להסתיים באוקטובר 2014, על סמך איזה ניסיון אתה מציין את זה? מאיפה אתה יודע ?
ת. ראש הקבוצה אמר לנו שיש את התאריך הזה ויש לחץ וחייבים לעשות בתוספות והרבה שעות כדי לסיים את העבודה. בגלל זה אני יודע.
ש. האם אתה יודע מדוע זה התעכב, אולי היו חסרים אישורים לסיום הפרויקט, ביקורת כיבוי אש, או חיבור לחשמל, אתה יודע את הסיבה לעיכוב?
ת. ראש הקבוצה כל הזמן אמר שבתאריך הזה העובדים חייבים לסיים ושצריך לקחת בחשבון לעשות כל מה שאפשר לסיים את העבודה בתאריך הזה. יש לחץ אדיר ומרגיש לחץ חזק לסיים את זה בזמן .
ש. המנוח תמיד לחץ על העובדים?
ת. כמובן, כשהתקרב תאריך הסיום ולא היינו קרובים לסיום, גם עובדים ברחו ועזבו, הוא היה מאוד בלחץ כפול והוא היה חשב איך לסיים בזמן את הפרויקט."
בהמשך העיד העד ביחס למתח שנוצר כתוצאה מעיכוב בלוחות הזמנים [עמ' 9 ש' 2-4]:
"גם ראש הקבוצה ידע על כמות של הפרויקט וכמה עובדים צריכים להיות ובגלל שהעובדים עזבו ויש חוסר כ"א ולחץ אדיר, הוא יודע לפי חישוב סטטיסטי הוא יודע שהפרויקט ידחה למועד יותר מאוחר. אבל הוא לא ציין באיזה תאריך ספציפי".
העד נשאל כיצד ידע שהמנוח היה שרוי בלחץ רב ומתמשך והשיב [עמ' 11 ש' 12-17]:
"אני גרתי קרוב למנוח במגורים והוא היה יוצא לעבודה והיה בלחץ גדול ועצבני ולפעמים היינו מחליפים כמה משפטים והייתי מרגיש שהוא בלחץ וגם המנוח סיפר לי ולחלק מהעובדים שיש בעיה עם לסיים את הפרויקט כי עובדים עזבו והקבלן לא נותן שכר יותר גבוה לחלק לעובדים. והמנוח אמר כל הזמן שיש לו אחריות. עובדים עזבו אותו ואני אמרתי שאני מרגיש שהמנוח היה בלחץ."

בשולי הדברים נציין כי העד נשאל על הלילה שקדם לאוטם והשיב כי התובע היה לחוץ ועצבני "כמעט כל רגע אומר איך הוא יגמור את העבודה, לא קיבלתי עובדים ולא קיבלתי שכר לעובדים" [עמ' 13 ש' 2-3] וכן "כל הזמן הוא היה מדבר לעצמו איך הוא יגמור ובטון של לחץ" [עמ 13 ש' 22]. גם עדות זו מלמדת על כך שהמנוח היה טרוד ערב הויכוח הנטען בעניינים השגרתיים שהטרידו אותו לאורך תקופה ארוכה. זאת ללא קשר לויכוח הנטען עם העד.
לטעמנו ככל שהיה ויכוח בין העד לבין המנוח ביום 13.11.14 (ענין שכאמור לא הוכח) הרי שהיה מדובר באירוע שגרתי לחלוטין, במסגרת המקובל באתר הבניה ועל רקע נסיבות שהיו קיימות באתר מזה זמן רב.
מעדות העד עלה באופן ברור ומפורש כי המנוח היה שרוי במתח מתמשך בעבודתו, נוכח אי עמידה בלוחות הזמנים שנקצבו לסיום הבניה באתר, ולאור מצוקת כוח אדם מתמשכת שנוצרה כתוצאה מעזיבת פועלים רבים את האתר.
למען לא תצא פסיקתנו חסרה נבהיר כי לא ניתן לראות בויכוח הנטען (אף אם נניח שהוכח) משום "שיא" של מתח או "עליית מדרגה". לא נטען וממילא לא הוכח כי הויכוח, שארך לפי טענת העד 5 דקות, היה חריג בעוצמתו ביחס לויכוחים אחרים. כך או כך, נטען כי הויכוח נסוב סביב נושאים שהיו ידועים למנוח זה מכבר, הטרידו את מנוחתו על בסיס יומיומי ולא היו חריגים כלל ועיקר.
עוד נציין בשולי הדברים כי לא הוכחה טענת העד בסעיף 16 לתצהירו לפיה בלילה שבין 13.11.14-14.11.14 המנוח התלונן, לכאורה, על כאבים בחזה אולם לא פנה לקבלת טיפול רפואי. העד ציין בחקירתו כי באותו לילה שהו בקרוואן כ 5-6 עובדים, כל העובדים אשר התגוררו בקרוואן ונשארו בישראל [עמ' 12 ש' 33]. איש מעובדים אלה לא זומן לעדות. בחקירתו הנגדית נשאל העד האם המנוח התנהג כרגיל באותו לילה והשיב כי המנוח היה טרוד בגלל אי עמידה בלוחות הזמנים של העבודה [עמ' 13 ש' 1-3]. העד לא ציין דבר ביחס לכאבים שחש המנוח, לכאורה, או ביחס לתלונות שהתלונן, כביכול, על מצב בריאותו. העד נשאל שוב בחקירה חוזרת האם בלילה האמור המנוח אמר משהו לו או לעובדים האחרים בקרוואן ואם כן מה אמר והשיב "כל הזמן הוא היה מדבר לעצמו ובטון של לחץ" [עמ' 13 ש' 22].
סוף דבר
מהטעמים המפורטים לעיל שוכנענו כי לא הוכח קיומו של אירוע חריג בעבודה ומשכך נחה דעתנו כי דין התביעה להידחות. בנסיבות אלה, משלא הוכח אירוע חריג ממילא אין מקום למינוי מומחה ואין צורך להידרש לשאלת הקשר הסיבתי עליה הורחב בסיכומי התובעים.
כללו של דבר - התביעה נדחית.
נוכח טיב התביעה ומהותה איננו עושים צו להוצאות.
זכות ערעור לבית הדן הארצי לעבודה תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ט"ז אייר תש"פ, (10 מאי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור (מעסיקים)
מר שלמה לס

כרמית פלד, שופטת

נציג ציבור (עובדים)
מר יונה טילמן


מעורבים
תובע: MINGZHEN LIU
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: