ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד חאלד זיאד :

לפני כבוד סגנית הנשיא, השופטת נגה שמואלי מאייר
המאשימה
מדינת ישראל
נ ג ד
הנאשם
חאלד זיאד
ע"י ב"כ עו"ד רז קרן ישועה

החלטה

האם יש מקום להיעתר לבקשת המאשימה להורות על תיקון כתב אישום לפי סעיף 92 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 לאחר שניתן על ידי הנאשם זה מכבר מענה מפורט לכתב האישום – זו השאלה העומדת לפתחי.

רקע (עיקרי הדברים)
ביום 06.12.2016, הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה סתם – בן זוג , לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין התשל"ז – 1977, ושל כניסה לישראל שלא כחוק (2 עבירות), לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל תשי"ב – 1952.
ביום 08.05.2020, ולאחר שניתן על ידי הנאשם מענה מפורט לכתב האישום, הגישה המאשימה בקשה לתיקון כתב האישום.
בדיון שהתקיים ביום 20.05.2020, שבה המאשימה על בקשתה לתקן את כתב האישום כך שיתווספו לו 3 עדי תביעה: סבטלנה לוין – עדת תביעה מספר 12 (המתלוננת בתיק); השוטרת אסתר בן שטרית – עדת תביעה מספר 13; והשוטרת ענבל יחיאל – עדת תביעה מספר 14. כמו כן, עתרה המאשימה לתיקון כתב האישום כך שמרשימת עדי התביעה ימחק עד תביעה 6 שהוסף לדבריה מחמת טעות לרשימת העדים.
לשיטת המאשימה, חומר החקירה הנוגע לעדים אותם היא מבקשת להוסיף לרשימת העדים מצוי בתיק החקירה, וכי בשים לב לתוכן הדברים שמסר הנאשם במענה לכתב האישום, לא יגרם לנאשם כל עיוות דין מתיקון כתב האישום המבוקש.
הסנגור התנגד לבקשה לאור העובדה כי מדובר בכתב אישום שהוגש על ידי המאשימה לבית המשפט עוד בשנת 2016, ולדידו, ואין זה ראוי כי המאשימה תעתור לתיקון כתב האישום בשלב כה מאוחר ולאחר שניתן על ידי הנאשם זה מכבר מענה מפורט לכתב האישום ולאחר שהיו לה די הזדמנויות לעשות כן. מה עוד, שלשיטת הסנגור, התיקון המבוקש נובע מרצון המאשימה לנהל את התיק על מלוא היריעה, חרף העובדה כי חלקה אינו שנוי במחלוקת, וזאת אך ורק כי הצדדים לאחר שיח ממושך שהתנהל ביניהם לא הצליחו להגיע להסדר טיעון בתיק.

דיון והכרעה
סמכותו של בית המשפט לצוות על תיקון כתב אישום קבועה בסעיף 92(א) ל חוק הסדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 הקובע כי: "בית המשפט רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לבקשת בעל דין, לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן; התיקון יעשה בכתב האישום או ירשם בפרוטוקול".
המבחן העיקרי שעל בית המשפט להפעיל בבואו להתיר את תיקונו של כתב האישום (כפי שנקבע בסעיף 92(א) לעיל) הוא מבחן ה"הזדמנות הסבירה להתגונן", משמע, האם יש בתיקונים המבוקשים כדי לקפח את הגנתו של הנאשם (ראו לעניין זה, ע"פ 7953/12 פלוני נ' מדינת ישראל, בסעיף 17 (27.06.2013) וכן ראו, ע"פ 104/89 דרורי נ' מ"י, פ"ד מד (19.03.1990) ). תנאי זה פורש בפסיקה ככולל שני יסודות: האחד, יסוד טכני, שהוא מתן אפשרות לנאשם לחקור עדים או להביא ראיות מטעמו, והשני, יסוד מהותי, שעניינו באפשרות הסבירה של הנאשם לקבוע לעצמו קו הגנה אפקטיבי לצורך התמודדות עם ראיות התביעה (ראו לעניין זה, ת"פ (מחוזי ב"ש) 57320-02-16 מדינת ישראל נ' דמיטרי אנטונוב (פורסם בנבו, 13.02.2017) ).
הפסיקה התייחסה בהקשר זה למספר שיקולים נוספים שעל בית המשפט לקחת בחשבון, לרבות השלב הדיוני שבו התבקש התיקון וזאת ביחס לשאלת ההזדמנות הסבירה להתגונן, וכך נקבע, כי ככל שההליך המשפטי נמצא בשלב מתקדם יותר, כך יקשה על בית המשפט להתיר את התיקון המבוקש (תפ"ח (מחוזי ב"ש) 35982-12-17 מדינת ישראל נ' יניב זגורי (פורסם בנבו, 20.01.2020) וכן ראו, תפ"ח (מחוזי ב"ש) 33171-05-14 מדינת ישראל נ' משה רובין (פורסם בנבו, 07.05.2015) להלן: "עניין רובין"). עוד בעניין זה, ישקול בית המשפט את חלוף הזמן מעת הגשת כתב האישום ועד למועד הגשת בקשת התיקון.
מעבר לשיקולים האמורים, ישקול בית המשפט בין מכלול שיקוליו כי בבסיס הבקשה לתיקון כתב האישום "עומד האינטרס הציבורי הבסיסי אשר גלום בהליך הפלילי, והוא כי תהא ירידה לחקר האמת ולחקר מכלול הנסיבות הנטענות", ואין זה ראוי שהליך מסוים לא יתברר לאשורו בבית המשפט, רק נוכח כך שלא תוקן כתב האישום (עניין רובין לעיל).
שיקול חשוב נוסף שעל בית המשפט לשקול בבואו להכריע בשאלת תיקונו של כתב האישום הינו האם על ידי התיקון המבוקש אכן ירפאו הפגמים הנופלים בכתב האישום אם לאו ( ע"פ 52/63 היועץ המשפטי לממשלה נ' משה פייגנבאום, יז 1081 (22.05.1963) להלן: "עניין פייגנבאום").
ומהתם אל הכא, על פניו צודק בא כוח הנאשם כי המדובר בכתב אישום ישן שהוגש על ידי המאשימה עוד בשנת 2016, וכי רק עתה בחלוף כ-4 שנים מצאה המאשימה לנכון לעתור לתיקונו של כתב האישום כך שיתווספו לרשימת העדים 3 עדי תביעה (ובהם המתלוננת). בנוסף לכך, בתיק זה כבר הגישה המאשימה בקשה לתיקון כתב האישום זה מכבר בגין טעות סופר שנפלה בכתב האישום עוד ביום 28.01.2020, ומכאן שהמאשימה נתנה דעתה לאמור בכתב האישום, ואין זה ראוי שהמאשימה תפנה בבקשות חוזרות ונשנות לבית המשפט לתקן את כתב האישום.
עם זאת, נראה כי בתיקון המבוקש לא יגרם כל נזק או עיוות דין לנאשם. במצב הנתון, כאשר הראיות בתיק כלל לא נשמעו, ובשעה שהתיקונים המבוקשים מסתכמים בהוספת עדי תביעה שהחומרים הנוגעים אליהם מצויים בחומר החקירה והיו גלויים בפני הנאשם, הרי שלא מצאתי כיצד צירופים לכתב האישום יפגע באפשרותו של הנאשם להתגונן כראוי (מה גם שהסנגור עצמו לא טען כי תיקון כתב האישום כך שיתווספו לרשימת העדים 3 עדי תביעה עלול לפגוע בהגנת הנאשם).
מה עוד, שלא ברור כלל כיצד בקשת המאשימה לתיקון כתב האישום באמצעות גריעת עד תביעה מספר 6 מרשימת העדים שבכתב האישום, יכולה לפגוע בהגנת הנאשם לאור העובדה כי הסנגור יוכל לזמן עד זה מטעמו (ככל שהדבר נדרש) במהלך פרשת ההגנה.
כאמור זה מכבר, בעת שבית המשפט שוקל את בקשת המאשימה לתיקון כתב אישום, עליו לשוות לנגד עיניו את המטרה "לדון דין צדק לאמיתו" (עניין פיינגנבאום לעיל). משלא מצאתי כי יש בתיקון המבוקש לפגוע בהגנת הנאשם, ומנגד יש בהוספת העדים כדי להוסיף לחקר האמת ולפרוש בפני בית המשפט תשתית ראייתית רחבה יותר, נראה שהתיקון המבוקש אף מתיישב עם הוראות החוק והפסיקה.
למעלה מהצורך יוער, כי בכל הנוגע להימשכות ההליכים בתיק אין לנאשם להלין אלא על עצמו. עיון בפרוטוקולים מגלה כי היה זה הנאשם אשר ביקש פעם אחר פעם לדחות את הדיון בעניינו מטעמים שונים ובהם, הצורך במיצוי הליכים מקבילים לתיק זה (ראו הפרוטוקולים מהימים: 11.12.2017, 04.07.2018, 28.10.2018, 07.01.2019, 13.03.2019, 26.06.2019, 25.12.2019). לא זו בלבד אלא שהמענה המפורט שניתן על ידי הנאשם בתיק זה ניתן אך ביום 28.01.2020. הנה כי כן, לא מצאתי כי יש בעובדה שהתיק תלוי ועומד מזה זמן רב, הינו שיקול של ממש לקבלת התנגדות ההגנה לבקשה לתיקון כתב האישום.
לעניין טענות הסנגור באשר לכך שהבקשה לתיקון כתב האישום התבקשה על ידי המאשימה לאחר סיג ושיח בין הצדדים, אציין כי אכן בתי המשפט אינם רואים בעין יפה הגשת בקשות לתיקון כתבי אישום הנובעים באופן ישיר ממשא ומתן שהתנהל בין הצדדים (וראו בעניין זה, ת"פ (שלום ת"א) 64019-07-19 מדינת ישראל נ' חוסיין מחאמיד (פורסם בנבו, 03.03.2020)). עם זאת, בעניין זה מקובלת עלי טענת המאשימה (עליה לא חלק הסנגור) כי התיקון המבוקש נולד לאחר ישיבה משותפת בין הצדדים על מנת לגבש תיק מוצגים מוסכם, תוך שהמאשימה במעמד זה גילתה את הצורך בהוספת העדים לצורך הוכחת האשמה, לאחר שעיינה בדקדקנות במכלול הראיות בתיק ובחנה אותם פעם נוספת. משכך, הרי שלא שוכנעתי כי קיים קשר של ממש בין השיח שהתנהל בין הצדדים לבין התיקון המבוקש.
לאור כל האמור לעיל, ומשאין המדובר בתיקון מהותי של עובדות כתב האישום, או בתיקון שיש בו החמרה כלשהיא עם הנאשם מעבר למצוין בכתב האישום המקורי, ומשלא סברתי כי יגרם לנאשם עיוות דין מתיקונו – מצאתי להיעתר לבקשת המאשימה ולהורות על תיקון כתב האישום כמבוקש.
אכן, לא נעלם מעיני כי אנו מצויים בשלב שלאחר שניתן על ידי הנאשם מענה מפורט לכתב האישום, תוך שהמענה ניתן עובר לתיקון המבוקש. בנסיבות אלו, ולאור התיקון, ועל מנת שיסור כל חשש לכך שקו הגנתו של הנאשם יפגע, פתוחה הדלת בפני הנאשם לבקש לתקן את המענה בהתאם לתיקון האמור. ככל שהנאשם מבקש לעשות כן, יודיע על כך לבית המשפט בתוך 3 ימים מהיום.

ניתן היום, י' סיוון תש"פ, 02 יוני 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: חאלד זיאד
שופט :
עורכי דין: