ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נאוית אדר נגד בנק הפועלים בע"מ :

לפני כבוד השופט אילן דפדי, סגן נשיא

מבקשת/תובעת

נאוית אדר
ע"י עו"ד רונן אדר

נגד

משיב/נתבע

בנק הפועלים בע"מ
על ידי עו"ד יואב הירש ועו"ד דפני בנבניסטי

פסק דין

לפניי בקשה לאשר תובענה כייצוגית. המבקשת, גב' נאוית אדר, לקוחה של המשיב בנק הפועלים בע"מ (להלן: "הבנק"), טענה כי הבנק הטעה לקוחות שנטלו ממנו הלוואה בסכום העולה על 100,000 ₪ וגבה מהם ביתר עמלה בניגוד לתעריפון הבנק.

בתמצית ייאמר כי המבקשת טענה שעל פי תעריפון הבנק המפורסם ברבים, ניתן פטור ללקוחות מתשלום עמלה בהלוואות עד 100,000 ₪. על הלוואה מעל 100,000 ₪ הבנק זכאי לקבל עמלה בשיעור של 1% בגין הפרש הסכום העולה על 100,000 ₪ הראשונים . המבקשת טענה כי בניגוד לתעריפון , הבנק גבה עמלה בשיעור 1% החל מהשקל הראשון. גב ייה זו מהווה לטענתה פעולה המנוגדת לחוק עשיית עושר ולא במשפט, הטעיה ועושק על פי חוק החוזים והטעייה על פי חוק הבנקאות (שירות ללקוח).

במסגרת התובענה פירטה המבקשת לגבי שתי הלוואות שהעמיד לרשותה הבנק :

האחת, הלוואה על סך של 260,000 ₪ שהועמדה לה בחשבונה הפרטי בדצמבר 2017 לצורך פירעון יתרת חוב הלוואה בחשבונה העסקי אותו ביקשה לסגור. בגין העמדת ההלוואה, הבנק היה צריך לגבות ממנה על פי התעריפון סך של 1,600 ₪. בפועל , הבנק גבה ממנה סך של 1,820 ₪ שחושב כאחוז אחד מסכום ההלוואה הכולל בניכוי הנחה בשיעור30%.

השנייה, הלוואה על סך של 200,000 ₪ אותה נטלה ביום 29.12.2016. לטענתה, על הבנק היה לגבות ממנה על פי התעריפון סך של 1,000 ₪ בלבד המהווה אחוז אחד מסכום ההפרש שמעל 100,000 ₪ הראשונים. בפועל, הוא גבה ממנה סך של 1,500 ₪ (לאחר הנחה של 500 ₪) ומכאן שגבה ממנה ביתר סך של 500 ₪.

לדברי המבקשת, הבנק מחזיק בנתח שוק של מעל 50% בתחום הבנקאות ויש לו למעלה ממיליון לקוחות. להערכתה, הקבוצה מונה לפחות 22,000 לקוחות שנטלו הלוואות בסכום העולה על 100,000 ₪. מאחר שהבנק גבה עמלה החל מהשקל הראשון, הרי שעליו להשיב ל חברי הקבוצה סך של 2,200,000 ₪. בנוסף, ביקשה כי בית המשפט יעניק לכל חבר בקבוצה פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 10 ₪ לאדם וביחד סך של 220,000 ₪. סכום התובענה הכולל הועמד על סך של 2,420,000 ₪.

לטענת הבנק, התובענה מתבססת על הנחה מוטעית של המבקשת לפיה כוונת מתקין התקנות או כוונת תעריפון הבנק לפטור מעמלת טיפול בהלוואות עד לסכום של 100,000 ₪ וזאת ביחס לכל הלוואה. לדבריו, פרשנות זו אינה מתיישבת לשוני ת ותכליתית עם לשון התעריפון הסטטוטורי כמו גם עם לשון התעריפון של הבנק ומנוגדת לגילוי הדעת של המפקח על הבנקים בעניין זה . לטענתו, לשונם הברורה של התעריפון הסטטו טור ותעריפון הבנק מתייחסות להבחנה בין עסקה עד לסך של 100,000 ₪ לבין עסקה על סך של מעל 100,000 ₪ ולא לסכום עצמו המשמש כבסיס לחישוב העמלה. לדברי הבנק, סוגיה דומה כבר נדונה בעבר ונדחתה בבית המשפט המחוזי בחיפה בת"צ 1561-11-11 כדן נגד הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ מה שהוביל לבקשת הסתלקות ב- 6 בקשות נוספ ות לאישור תובענה כייצוגית. עוד טען הבנק כי בענייננו לא מתקיים תנאי יסודי של הומוגניות לצורך ההכרה בתובענה כייצוגית, הואיל ומדובר בסוגיה אישית פרטנית. כך למשל, י היה צורך בבירור פרטני עם כל לקוח בנוגע להבנתו את תעריפון הבנק ואופן חישוב העמלה. בנוסף, יש לבחון את חישוב העמלה בה חויב כל לקוח, שכן ישנם לקוחות לא מעטים אשר נהנים מהנחה ביחס לשיעור העמלה הנקובה בתעריפון הבנק. מכאן, כך לטענתו, ניהול התובענה כייצוגית לא יהיה יעיל.

המבקשת הגישה בקשה למתן צו לעיון במסמכים והעתקתם. במסגרת הבקשה נתבקש בית המשפט להורות לבנק לפרט את שמות כל חברי הקבוצה, ליתן מידע מלא לגבי שיעור העמלה שנגבתה מכל אחד מחברי הקבוצה והמועד בו עמלות אלו נגבו. לאחר קבלת תגובה ותשובה כמקובל, דחיתי את הבקשה . בהחלטתי קבעתי כי קודם יש להכריע מהי הפרשנות הנכונה שיש ליתן להוראות התעריפון ולאורה לדון בעילות שפורטו בתובענה מכוח עילות עשיית עושר, חוק החוזים וחוק הבנקאות שירות ללקוח, וכי בשלב זה של הדיון אין צורך בגילוי בהיקף שנתבקש אשר הינו מכביד שלא לצורך.

המבקשת הודיעה כי היא מבקשת לקיים הוכחות בבקשה לאישור ולאפשר את חקירת המצהירה מטעם הבנק. בנוסף , הודיעה כי ברצונה לבקש לזמן עדים. לפיכך, התיק נקבע להוכחות בבקשת האישור. המבקשת ביקשה לזמן לעדות את מר ניר ברק, ששימש בתקופה הרלוונטית מנהל המחלקה העסקית בסניף הבנק בו ניהלה את חשבונותיה והיה אחראי בפ ועל על בקשות ואישורי הלוואות, ונעתרתי לבקשתה.

במסגרת התשובה לתגובת הבנק לבקשה להזמנת העד, צירפה המבקשת מסמכים שונים אשר לא צו רפו מלכתחילה לתובענה. לכך התנגד הבנק, אשר הגיש בקשה למחיקת הראיות ונעתרתי לבקשתו. בהחלטתי קבעתי כי אין מקום לאפשר הצגת מסמכים אגב תשובה לתגובה להזמנת עד , שעה שעל פניו למסמכים אלה אין קשר ענייני לבקשה להזמנת עד. עוד קבעתי כי פעולת המבקשת מהווה הגנבת מסמכים פסולה ומהווה ניסיון לעקוף הגשת בקשה מסודרת לתיקון התובענה או בקשה לצירוף מסמכים . לנוכח זאת, חייבתי את המבקשת בתשלום הוצאות.

לאחר האמור, הגישה המבקשת בקשה לצירוף המסמכים לכתב הטענות העיקרי. חרף התנגדות הבנק , נעתרתי לבקשה תוך מתן אפשרות לבנק להגיש תצהיר תשובה ותוך חיוב המבקשת בהוצאות בעקבות השיהוי הרב בהגשת בקשתה. תצהיר תשובה הוגש.

בדיון ההוכחות נחקרו מר ניר ברק, המבקשת והמצהירה מטעם הבנק - גב' שרית ערה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, שמעתי את העדויות ועיינתי בסיכ ומי הצדדים, החלטתי לדחות הן את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית והן את התובענה עצמה .

על אתר אומר כי בכתבי הטענות העיקריים העלתה המבקשת טענות נוספות כמו למשל הטענה כי בעבר כבר נגבו דמי טיפול בגין ההלוואה (סעיף ו' (6) ו-13 לבקשה) וכי לא הייתה ברירה למבקשת אלא ליטול את ההלוואה שהעמיד לה הבנק בתנאים שקבע בהיותה שבויה שלו (סעיף 14 לבקשה ). טענות אלה נזנחו בסיכומיה ולפיכך אין לקיים דיון בהן.

גביית העמלה מותרת על פי התעריף הסטטוטורי

במסגרת רפורמה מקיפה בתחום גביית עמלות בנקים תוקן חוק הבנקאות (שירות ללקוח) התשמ"א - 1981. בסעיף 9ט(א) לחוק הוסמך נגיד בנק ישראל לאחר התייעצות עם ועדה מייעצת לקבוע בכללים רשימה של שירותים בגינם רשאים הבנקים לגבות עמלות וכן את אופן חישובן. בהתאם להוראת החוק, פרסם הנגיד את כללי הבנקאות (שירות ללקוח) (עמלות) תשס"ח -2008 אשר נכנסו לתוקף ביום 1.7.2008. לכללי הבנקאות צורף תעריפון המכיל את רשימת השירותים הסגורה, בגינם רשאים הבנקים לגבות עמלות . זהו התעריפון הסטטוטורי.

בחלק העוסק בטיפול באשראי וביטחונות, קובע התעריפון הסטטוטורי כללים לגבי גביית עמלה בגין טיפול באשראי וביטחונות. תחת עמודת המחיר מ פרט התעריפון מספר סוגי עסקאות: הלוואות שאינן לדיור, ניכיון שיקים, הלוואות לדיור. בגין הלוואות שאינן לדיור מעל 100,000 ₪ קובע התעריפון שהבנק יגבה עמלה בשיעור X אחוז תוך קביעת סכום מינימום ומק סימום. עיון בתעריפון מגלה שאין בו קביעה כי בגין 100,000 ₪ הראשונים יינתן פטור (ראו התייחסות הבנק בסעיפים 72-74 לכתב התשובה).

על פרשנות זו ניתן גם ללמוד מההודעה שפרסם המפקח על הבנקים לקראת כניסתה לתוקף של רפורמת העמלות. להלן הדברים:
"השינויים העיקריים בהלוואות:
לפני הרפורמה:
בנוסף לריבית, נגבו 2 עמלות נוספות :
1.עמלה עבור עריכת מסמכי אשראי
2.עמלת דמי גביית הלוואה.
בעקבות הרפורמה :
בוטלה עמלת עריכת מסמכים בהלוואות (שאינן לדיור) עד לסכום של 50,000 ₪. בהלוואות מעל לסכום זה, נקבעה עמלה כשיעור מסכום ההלוואה (עם מגבלות מינימום ומקסימום) ולא עמלה מדורגת (שיעור שונה עבור סכומי הלוואה שונים) כבעבר.
בוטלה עמלת דמי גביית הלוואה".

מהאמור לעיל עולה כי המפקח על הבנקים הבהיר במפורש שהעמלה תיגבה מסכום ההלוואה ולא רק מסכום ההפרש.

סוגיה דומה הועלתה בפסק הדין בעניין ת"צ 15612-11-11 כדן נ' הבנק הבינלאומי הראשון. בפסק הדין הגדיר כבוד השופט קיסרי את הסוגיה שעמדה לפניו כדלקמן: "ענייננו, אם כן, הוא הפרשנות שיש לתת למילים "מעל 10,000 ₪" המופיעות בעמודת ההערות של התעריפון בחלק המתייחס לשירות של "טיפול במזומנים על ידי פקיד". כאמור, המבקש סבור שמשמעות המילים היא שהעמלה בגין טיפול במזומנים חלה רק בגין הסכום העודף על 10,000 ₪, והמשיבים סבורים כי כאשר השירות ניתן בגין סכום העודף על 10,000 ₪ חלה העמלה על מלוא הסכום".

להלן יובאו דבריו במסגרת הדיון בסוגיה והמסקנה אליה הגיע, אשר רלוונטיים גם לענייננו:

"אם כן, כאשר התעריפון אינו קובע את סכומי או שיעורי העמלות, האם ניתן לומר שגביית עמלת טיפול במזומנים על בסיס מלוא הסכום (ולא רק על החלק העודף על 10,000 ₪) היא גבייה המנוגדת לדין כפי שנטען בסעיפים 14 ו-15 של כתב התביעה ובסעיף ט'I של הבקשה לאישור?

המבקש מן הצד האחד, והמשיבים מן הצד האחר, הביאו דוגמאות חישוב התומכות בטענותיהם לגבי ההיגיון, כביכול, התומך בפרשנותם לתיבה "מעל 10,000 ₪" המופיעה בעמודת ההערות של התעריפון. כך, למשל, טען המבקש כי לפי פרשנותם של המשיבים, הפרש של שקלים בודדים בין סכום מזומן שיופקד (או שיימשך) יביא לפער ניכר בסכום העמלה שתיגבה, וכדוגמה הוא הביא את המקרה של הפקדת סכום של 9,999 ₪ הכרוך בתשלום של עמלת פקיד בלבד (לפי פריט 1(א)(2) של התעריפון) בסכום שבין 4 ל-6.3 ₪, לעומת המקרה של הפקדת (או משיכת) סכום של 10,001 ₪ שיהיה כרוך בעמלת טיפול במזומנים בסכומים שבין 18 ל-20 ₪. לטענה זו השיב הבנק הבינלאומי, וטענתו מקובלת עליי, שלא ניתן לקבוע את הפרשנות הראויה למילים "מעל 10,000 ₪" על פי מקרי קצה, וניתן למצוא בחקיקה מקרים רבים שבהם הפרש של שקל אחד או דולר אחד הוא ההבדל שבין חבות במס או במכס לבין הפטור ממנה; וקילומטר אחד יבדיל בין יישוב שתושביו זכאים להקלות מיסוי ליישוב שתושביו אינם זכאים להן (בג"ץ 5193/99 קיבוץ יחיעם נ' ממשלת ישראל (7.2.00) וראו גם ע"א 7276/07 כונס הנכסים הרשמי בתפקידו כמפרק בנק צפון אמריקה נ' אשורנס ג'נרל דה פרנס (28.8.12)). בקשר לכך טען הבנק הבינלאומי, ואף טענה זו מקובלת עליי, שגם הפרשנות שנתן המבקש מביאה לתוצאה אבסורדית, שכן פעולה של משיכת 50 ₪ במזומן כרוכה בעמלת פקיד של 6.3 ₪ ואילו פעולה של משיכת 10,050 ₪ כרוכה, לפי שיטת המבקש, בעמלת מזומנים בסכום של 0.9 אגורות (על בסיס מכפלת שיעור עמלת המזומנים, 0.18%, בסכום העודף על 10,000 ₪).

נראית לי גם טענת המשיבים שהפרשנות הראויה למילים "מעל 10,000 ₪" היא לתיאור הפעולה (או האירוע) של הפקדה או משיכה של סכום העולה על 10,000 ₪ ולא לקביעת הסכום שעל סמכו תחושב עמלת הטיפול במזומנים. לדעתי, פרשנות זו אינה עומדת בניגוד ללשון התעריפון, אשר כפי שצוין לעיל לא נועד לקבוע או להגביל את שיעורי או סכומי העמלות שיגבו הבנקים. דבר חקיקה מתפרש לפי לשונו ולפי תכליתו (ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות פ"ד לט(2) 70, 74 (1985)), וכאשר אין בלשון התעריפון הגבלה על סכום עמלת הטיפול במזומנים, ומתכלית חקיקתו לא ניתן להסיק את קיומה של כוונה להגביל עמלה כזו, אין לקבל את טענת המבקש שהעמלה שגובים המשיבים מנוגדת לדין " (ראו סעיפים 15-17 לפסק הדין).

מן האמור לעיל עולה בבירור כי התעריפון הסטטוטורי מאפשר גביית עמלה בגין הלוואות על סך העולה על 100,000 בשיעור של 1% בגין כל סכום ההלוואה. מכאן, שפעולת הבנק מתיישבת עם הוראותיו של התעריפון הסטטוטורי.

תעריפון הבנק

בתעריפון שפרסם הבנק (נספח 5 לבקשת האישור) נכתב כדלקמן:

תיאור הפעולה גובה העמלה
שיעור/סכום מינימום מקסימום
טיפול באשראי ובביטחונות
בגין הלוואות שאינן לדיור
עד 100,000 ₪ פטור
מעל 100,000 ₪ 1.00% 15,000

המבקשת טענה בסיכומיה כי הבנק הוסיף הערה של "פטור" ביחס לתשלום עמלה בגין הלוואה עד 100,000 ₪ אשר יש בה להיטיב, לכאורה, עם לקוחות הבנק ביחס להוראות התעריפון הסטטוטורי בו אין התייחסות לתשלום עמלה בהלוואות עד 100,000 ₪. לדבריה, המבקשת מבינה ומפרשת את תוספת ההערה כי הבנק פוטר את הלקוחות בגין דמי טיפול בהלוואה שלא לדיור עד 100,000 ₪, כך שהבנק יגבה עמלה מהסכום של 100,001 ₪ ומעלה (קרי מהסכום העודף שמעל 100,000 ₪) המחושב לפי 1% - עד מקסימום 15,000 ₪. לאור זאת, המבקשת טענה כי הבנק פעל בניגוד לתעריפון הבנק (ראו סעיפים 7-8 לסיכומי המבקשת).

אני דוחה טענה זו של המבקשת כנימוק להכרה בתובענה כייצוגית. מדובר בהבנה פרטית של המבקשת את נוסח הדברים . המבקשת אינה יכולה להעיד כיצד כלל לקוחות הבנק הבינו את אופן ניסוחו של תעריפון הבנק.

כתיבת הדברים אשר מופיעים בטבלה שהובאה לעיל באופן מסודר ורציף מובילה למסקנה כי הפרשנות לה טוען הבנק היא הנכונה. להלן נוסח הדברים :

"טיפול באשראי ובביטחונות בגין הלוואות שאינן לדיור עד 100,000 ₪ -פטור".

"טיפול באשראי ובביטחונות בגין הלוואות שאינן לדיור מעל 100,000 ₪-1.00% מקסימום 15,000".

מאופן הצגת הדברים לעיל עולה כי יש להבחין בין סוגי עסקאות, קרי בין עסקה עד לסך של 100,000 ₪ הפטורה מעמלה לבין עסקה על סך של מעל 100,000 ₪ החייבת כולה בעמלה בשיעור 1%. פרשנות זו מתיישבת עם האמור בתעריפון הסטטוטורי ועם הפרשנות של המפקח על הבנקים שהובאה לעיל . לפיכך, יש להעדיף פרשנות זו לה טוען הבנק.

הבנק אף פעל באופן עקבי בהתאם לפרשנות זו. מר ניר ברק העיד במפורש כי דמי הטיפול מחושבים כאחוז אחד מסך העסקה וכי מחשב הבנק מחשב באופן אוטומטי את הסכום שעל הלקוח לשלם באותו אופן (ראו עמוד 4 שורות 21-29). בהמשך עדותו הסביר כי זה ההסבר שהוא נותן ללקוחות הבנק :
"ש.האם לקוח שבא אליך ומבקש אשראי ויודע ומכיר את התעריפון ואומר לך שכתוב לו שעד 100,000 ₪ פטור והוא רוצה 140,000 ₪, מה אתה אומר לו לגבי דמי הטיפול?
ת.שדמי הטיפול זה אחוז אחד מהעיסקה שזה 1,400 ₪.
ש.הוא אומר לך ש-100,000 ₪ זה פטור?
ת.אתה רוצה לקחת 100,000 ₪ אז תיקח 100,000 ₪ כי עד הסכום הזה זה פטור" (עמוד 6 שורות 11-15).

יתרה מכך, כפי שהתברר זה היה גם ההסבר שניתן על ידי מר ברק לבן זוגה של המבקשת, שהינו גם בא כוחה. במסגרת ההתכתבות שהתנהלה בקשר עם קבלת ההלוואה על סך של 260,000 ₪, פנה בן זוגה של המבקשת אל מר ברק וטען כי לאחר בדיקה של תעריפון הבנק, גילה כי נגבתה עמלה ביתר וכי הוא מבקש חזרה את ההפרש. על כך השיב מר ברק: "אחוז דמי הטיפול נגזרים מכל סכום ההלוואה ולא מסכום שמעל ל-100 א' ₪" (ראו ההתכתבות במייל מיום 19.12.2017 שעה 11:56 נספח 6 לתובענה).

התנהלות עקבית זו של הבנק עולה גם מעדותה של גב' שרית ערה אשר שימשה כמנהלת הסניף בו ניהל ה המבקשת את חשבונה. מעדותה עלה כי חישוב העמלה הוא שיעור של 1% מסכום ההלוואה הכולל לפני מתן הנחה (ראו סעיפים 8 ו-11 לתצהיר).

לסיכום עד כאן, אני מעדיף את הפרשנות של הבנק, אשר מתיישבת עם האמור בתעריפון הסטטוטורי, עם הלשון הכתובה של תעריפון הבנק כפי שפורט לעיל, עם התנהלות הבנק ועובדיו והאופן בו הוצגו הדברים ללקוחות כולל לב"כ המבקשת. בהבנתה הסובייקטיבית של המבקשת את הדברים אין כדי להצדיק אישור של התובענה כייצוגית.

המבקשת לא הוטעתה ולא נעשקה על ידי הבנק

כאמור, בתובענה עצמה טענה המבקשת להטעיה ועושק מצד הבנק. בסיכומיה , השתמשה בשפה רכה יותר. כפי שיפורט להלן, מהמסמכים שהמבקשת עצמה צירפה לתובענה ומעדותה עלה כי לא היה מקום לטענות החמורות שהעלתה כלפי הבנק.

בסעיף 5 לכתב התשובה שהגישה המבקשת בעקבות תגובת המשיבה, היא טענה כדלקמן: "התובעת תיטען שלפני חתימת ההסכם לקבלת ההלוואה, דרשה הסברים על חיוב העמלה הגבוהה בניגוד לתעריפון, ועוד תוסיף שגם בבקשות האחרות דרשה הסברים". בעדותה בחקיר תה הנגדית, אמרה דברים אחרים. לדבריה, היא כלל לא ידעה שיש תעריפון ולא הכירה אותו (ראו עמוד 8 שורה 30 עד עמוד 10 שורה 13). מכאן , שטענת הה טעיה לא הייתה צריכה כלל להיוולד.

זאת ועוד, בסעיף 6 לתצהירה העידה המבקשת כי "הנני מצהירה כי בשאלתי את פקיד הבנק אל פשר הלקיחה ביתר של דמי הטיפול תשובתו הייתה "במידה ואת לוקחת הלוואה מעל 100,000 ₪ חישוב דמי הניהול מחושב השקל הראשון".

יתרה מכך, כפי שפורט לעיל , בן זוגה של המבקשת אף התכתב עם מר ניר בעניין זה והובהר לו ביום 19.12.2017 כי "אחוז דמי הטיפול נגזרים מכל סכום ההלוואה ולא מסכום שמעל ל-100 א' ₪".
המבקשת צירפה לתובענה את כתב ההתחייבות להחזרת ההלוואה בסך של 260,000 ₪ (נספח 3). מעיון בו עולה כי זה נערך ביום 14.12.2017 ועל פיו סכום ההלוואה הועמד בחשבונה של המבקשת בתאריך ערך 30.12.2017. ההתכתבות שהובאה לעיל, בה מר ניר כתב כי החישוב נעשה מכל סכום ההלוואה, נערכה ביום 19.12.2017. מכאן, שלפ ני העמדת ההלוואה בחשבונה של המבקשת היה ידוע למבקשת או לפחות לבן זוגה שפעל בשמה, מהו סכום העמלה וכיצד זו חושבה.

בנוסף, מטענ ות המבקשת עלה כי הלינה בפני פקיד הבנק בדבר דמי הטיפול הגבוהים וזה אמר לה שבאפשרותה לשלם את דמי הטיפול או לוותר על ההלוואה (סעיף 13 לתובענה). גם מעדותו של מר ניר עלה כי אמר לבן זוגה של המבקשת כי באפשרותם לקחת את ההלוואה ולשלם את דמי הטיפול שדרש הבנק או לקחת הלוואה ממקור אחר (עמוד 7 שורות 10-11).

לא זאת אף זאת, מעיון בכתבי ההתחייבות של שתי ההלוואות עולה כי צוינו בהם במפורש סכומי העמלות שגבה הבנק וזאת בהסכמת המבקשת.

כך, בסעיף 9.1 לכתב ההתחייבות שהוצא בגין ההלוואה על סך של 260,000 ₪ (נספח 3 לתובענה), נכתב כי "מוסכם כי בגין הטיפול בהלוואה, יחויב חשבון העו"ש במועד בו הוא יזוכה בסכום הקרן בעמלת "טיפול באשראי ובביטחונות בגין הלוואות שאינן לדיור", וניכיון שיקים בסכום של 1,820 ₪ אשר נקבע על פי המוסכם בינינו לבין הבנק".

ובסעיף 9.1 לכתב ההתחייבות שהוצא בגין ההלוואה על סך של 200,000 ₪ (נספח 4 לתובענה) נכתב כי "בגין הטיפול בהלוואה, יחויב חשבון העו"ש במועד בו יזוכה ב סכום הקרן בעמלת "טיפול באשראי ובביטחונות בגין הלוואות שאינן לדיור" בסכום של 2,000 ₪ אשר נקבע בשיעור של 1% מסכום הקרן, על פי הקבוע בתעריפון הבנק, אך לא פחות מסכום המינימום הקבוע בתעריפון הבנק ולא יותר מסכום המקסימום הקבוע בתעריפון הבנק". בהמשך, נמחק הסכום ונכתב במקומו 1,500 ₪. זאת, כאמור, בעקבות הנחה שניתנה למבקשת.

זאת ועוד, המבקשת העמידה את סכום ההחזר המגיע לכל לווה שנטל הלוואה מעל 100,00 0 ₪ על סך של 1,000 ₪ . בפועל, במקרה של המבקש ת מדובר בסכומים קטנים הרבה יותר. בגין ההלוואה בסך של 260,000 ₪ שילמה המבקשת לאחר הנחה סך של 1,820 ₪ במקום, לשיטתה , סך של 1,600 ₪, קרי מדובר בהפרש בסך של 2 20 ₪ בלבד . בגין ההלוואה על סך של 200,000 ₪, שילמה המבקשת לאחר הנחה סך של 1,500 ₪ במקום, לשיטתה , סך של 1,000 ₪. קרי מדובר בהפרש של 500 ₪ בלבד. בנסיבות אלה, בהן מועמדות הלוואות בסכומים של מאות אלפי ₪ כאשר הבדלי העמלות עומדים על מאות בודדות של שקלים , השימוש במילה "עושק" הינו בלתי מידתי.

לסיכום עד כאן, שוכנעתי, כי המבקשת לא הוטעתה על ידי הבנק, כי הבנק לא עשק את המבקשת ולא כפה עליה את קבלת ההלוואות. ההלוואות הועמדו למבקשת על פי בקשתה, בהתאם לכתבי ההתחייבות ו בהתאם למוסכם בינה לבין הבנק. העמלות שנגבו על ידי הבנק חושבו באופן המתיישב עם התעריפון הסטטוטורי ותעריפון הבנק ולאחר שניתנו למבקשת הנחות בסכום העמלות שנגבו ממנה. אם היה ספק כלשהו למבקשת בדבר האופן בו חישב הבנק את העמלה המגיעה לו, הרי שהדברים הובהרו היטב על ידו.

לאור מסקנותיי שפורטו לעיל, לא זו בלבד שאין מקום לקבל את הבקשה לאשר את התובענה כייצוגית באף אחת מהעילות שפורטו בבקשה, אלא שיש אף לדחות את התובענה האישית של המבקשת.

סוף דבר

סוף דבר, הבקשה לאישור התובענה כייצוגית והתובענה האישית של המבקשת נדחות.

אשר להוצאות המשפט, כאמור, סכום התובענה שנתבקש לאשרה כייצוגית, עמד על סך של 2,420,000 ₪. מאחר שההליך נוהל עד תומו, יש לפסוק לטובת הבנק הוצאות ראויות. על פי הת עריף המינימלי המומלץ, סכום שכר הטרחה שיש לפסוק עומד על כ-58,000 ₪ ואפשר כמובן אף לפסוק סכום גבוה יותר. מנגד, פסיקת הוצאות בסכום גבוה משמעותית על ול לפגוע קשות במוסד התובענה הייצוגית לו חשיבות ממדרגה ראשונה מבחינה צרכנית. על בית המשפט להימנע מסיטואציה בה ייפסק סכום גבוה אשר יהיה בו כדי ליצור שיתוק וחשש מוגזם של תובעים י יצוגיים מלהגיש תובענות בעתיד, רק בשל החשש מפסיקת הוצאות גבוהות . לאור זאת, יש למצוא את האיזון הראוי בפסיקת ההוצאות המתחשב בשיקולים מנוגדים אלה . לאחר ששקלתי את כל האמור ומ אחר שבגין בקשות הביניים פסקתי כי המבקשת תישא בתשלום הוצאות בסכום כולל בסך של 2,900 ₪, אני קובע כי המבקשת תישא בתשלום הוצאת נוספות בסך של 1 5,000 ₪. הסכום ישולם בתוך 30 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים ותעדכן את פנקס התובענות הייצוגיות.

ניתנה היום, ג' אייר תש"פ, 27 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נאוית אדר
נתבע: בנק הפועלים בע"מ
שופט :
עורכי דין: