ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאיר פרג'ון נגד יוסף דהאן :

בפני כבוד ה שופט עידו כפכפי

תובע
מאיר פרג'ון
ע"י ב"כ עו"ד רמי פילו, עו"ד טל מסר

נגד

נתבעים

  1. יוסף דהאן
  2. דורון חדד

ע"י ב"כ עו"ד שמואל מאיר

פסק דין

1. הצדדים הם בעלי משקים במושב איתן ולכל אחד מהם מוקצית חלקה ב', כאשר חלקת התובע גובלת בחלקות הנתבעים. המחלוקת היא בשאלת גבולות החלקות והאם הנתבעים עושים שימוש חקלאי בחלק מחלקה ב' המוקצית לתובע. התובע עותר לסילוק ידם של הנתבעים משטח כולל של כ- 3.8 דונם בטענה כי פלשו לתחום חלקה ב' שלו.

רקע וטענות הצדדים
2. התובע הוא בעל הזכויות במשק 56 במושב איתן וכחלק מזכויותיו מוקצות לו על ידי האגודה חלקה ב' וחלקה ג'. הנתבע 1 (להלן: דהאן) הוא בעל משק 36 וחלקה ב' שלו גובלת מצפון בחלקה ב' של התובע. דהאן מעבד גם את חלקה ב' של משק 59 השייכת לישראל כהן, הגובלת מדרום בחלקה.
הנתבע 2 (להלן: חדד) הוא בעל משק 49 וחלקה ב' שלו גובלת ממזרח בחלקה. המשק של חדד נרכש מאחיינו של התובע שקיבל אותו מאביו המנוח, אחיו של התובע.

התביעה נסמכת על מפת מדידה של מאוגוסט 2017 של המודד אילן אזוט אשר מדד את חלקה ב' של התובע. מדידת אזוט נסמכת על הגבולות המסומנים במפת סימון חלקות ב', שערכה הסוכנות היהודית לארץ ישראל, חבל לכיש, תא מודדים, ביום 19.5.1960 (להלן: מפת הסוכנות). לפי לוח השטחים במפה זו שטח חלקה ב' של משק התובע הוא 21.4 דונם.

להשלמת התמונה יובהר כי מספרי החלקות במפת הסוכנות שונים, משק 56 , של התובע, מסומן מספר 65, משק 36 מצפון, של דהאן, מסומן 64, משק 59 מדרום מסומן 66, משק 49 ממזרח, של חדד, מסומן 55.

3. בכתב התביעה מתאר התובע כיצד פנה לאגודה בראשית 2017 עקב מחלוקת עם דהאן בקשר לגבולות חלקה ב' ונמסרה לו מפת הסוכנות, על בסיסה ערך אזוט מדידה ראשונית בינואר 2017. בעקבות מדידה זו נודע לו כי גם חדד פולש לחלקה ב' והובהר לו היקף הפלישה. ניסיונותיו ל הגיע להסכמות עם הנתבעים בנוגע להגדרת גבולות החלקות לא צלחו והתובע הדגיש כי מעולם לא נתן הסכמתו כי ייעשה שימוש בחלקה, גם לא לשימוש שנעשה ממזרח על ידי אחיו המנוח ואחיינו.

התובע טוען כי מהמדידה עולה כי הנתבעים פלשו לדרכים סטטוטוריות, באופן שגרם להסטת השבילים לתוך חלקה ב' שלו, וכן פלשו לתחום החלקה באופן שגרע ממנה שטחים כך שאין בחזקתו שטח שהוקצה לו בגודל של 21.4 דונם.

על בסיס המדידה עותר התובע להורות לדהאן לפנות את השטח אליו נכנס לתחום הדרך (בשטח של 67 מ"ר, מסומן בצהוב) וכן את השטח אותו מעבד מדרום הפולש לחלקה (בשטח של 1.099 דונם, מסומן בירוק).
ביחס לחדד מבוקש כי יסלק ידו מהשטח בו היה מטע לימונים (שטח של 2.67 דונם, מסומן בכחול) וכן משטח של דרך בין חלקתו לחלקת התובע (בשטח של כ- 579 מ"ר, סומן בפסים באדום).

4. הנתבעים פתחו טיעוניהם בהגדרת חלקה ב' ובטענה כי אינה מוכרת על ידי רשות מקרקעי ישראל כחלק מנחלה מסוימת, מאחר והרישום לגביה נעשה באגודה בלבד. הודגש כי מדובר בחלקה המעובדת על ידי המתיישב ואין ודאות כי תוחכר לו. על כן נטען כי מחלוקת על זכות שימוש בחלקה ב' מקומה להתברר בתוך האגודה ובמוסדות המוסמכים לברר סכסוכים מעין אלו.

ביחס לשימוש מדרום נטען כי מדובר בחלקה של ישראל כהן שלא צורף כבעל דין וביחס לדרכים נטען כי ביחס לשימוש בדרך יש לפנות לאגודה ולא לנתבעים. חדד הוסיף כי רכש את הזכויות במשק 49 מאחיין התובע ובמשך עשרות שנים היה המצב כפי שהוא היום, ללא כל מחאה מצד התובע.

עוד טענו כי הרישומים משנות ה- 60 אינם משקפים את המצב בשטח והמדידות לא היו מדויקות, כך שבפועל חלקה ב' של חדד קטנה יותר מהשטח שהוקצה לה. עוד טוענים כי התובע עושה שימוש בשטחים מעבר לחלקה ב' שהוקצתה לו ואף חלקה א' שלו גדולה מיתר המשקים במושב, ולכן הייתה אגודה אמורה לגרוע לו שטח מחלקה ב'.

הנתבעים שבו וטענו כי מפת הסוכנות אינה מציינת את הגבולות האמ תיים מאחר והאגודה טרם הסדירה את הפרצלציה במושב ולא ניתן על בסיסה לקבוע את הגבולות, אלא יש לפעול לפי קווי המים. נטען כי בשנת 2014 הוצגה לתובע מדידה ממנה עלה כי מטע הזיתים שהיה לו בחלקה פלש לחלקת דהאן, אולם התובע לא הכיר במדידה. נטען כי הנתבעים נ יסו להגיע להסדר עם התובע ללא הצלחה. נטען כי לאור השווי הכלכלי הנמוך של השכרת שטחו של התובע, 100 ₪ לדונם לשנה, אין כל הצדקה להיעתר לסעד המבוקש.

5. בכתב התביעה נטען גם כי האגודה מסרבת להתערב בסכסוך מאחר והנתבעים היו חברי ועד האגודה. עם הגשת התביעה הוגשה בקשה לצו מניעה כנגד חדד, שעמד לפני עקירת מטעם הלימונים בחלקתו ונטיעת מטע אחר. לא ניתן צו במעמד צד אחד וחדד עקר את הלימונים, למעט שורה אחרונה, ונטע תפוזים. הבקשה לסעד זמני נמחקה לאחר שלא היה עוד טעם בה.

דיון והכרעה
זכויות התובע בשטח חלקה ב' וזכותו לדרוש סילוק יד 6. נקודת המוצא בתביעה לסילוק יד היא סעיף 16 ל חוק המקרקעין הקובע:
"בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין".

על התובע להוכיח כי הוא בעל הזכויות במקרקעין. לאחר שהוכיח רכיב זה ודורש לסלק את ידו של מי שנטען כי מחזיק בהם שלא כדין, עובר הנטל לנתבע להוכיח כי מחזיק הוא במקרקעין כדין. הנטל על הנתבע להוכיח אילו זכויות יש לו במקרקעין וכי מחזיק במקרקעין כדין.

בדרך כלל הרכיב הראשוני בתביעה לסילוק יד הוא פשוט, התובע נסמך על המרשם המוכיח את זכויותיו והמתאר את השטחים המוקצים לו. במקום בו ישנם מקרקעין מוסדרים הרשומים בלשכת רישום המקרקעין על בסיס גבולות שנרשמו כדין, נטל ההוכחה של זכויות התובע קל. לא כך הם פני הדברים במקרה הנדון.

בכתב ההגנה טענו הנתבעים ביחס למעמד התובע בחלקה ב', למרות שלא חזרו על טענה זו במפורש בסיכומיהם, טענו כי האגודה לא אישרה לתובע מה גודל החלקה שקיבל ולכן לא הוכח כי מחזיק הוא בשטח כדין.

לאור לשון סעיף 16 לחוק המקרקעין, הזכות לדרוש סילוק יד עומדת גם למי שהוא בעל זכות להחזיק במקרקעין, ולא חלה רק על זכות הבעלות. כמו כן ניתן לדרוש סילוק יד מהמחזיק עצמו, ואין חובה לדרוש את סילוק היד מבעל הזכויות שנתן לו לעשות שימוש. על כן, למרות שלטעמי אכן היה ראוי לצרף כבעל דין את בעל הזכויות במשק 59 , ישראל כהן, אין באי צירופו כדי למנוע מלדון בתביעה כנגד דהאן ביחס לחלקה של כהן אותה הוא מעבד. (ראה ע"א 50/77 מזרחי נ' אפללו, פ"ד לא(3) 433 (1977).

זכויות התובע בחלקה ב' וגבולותיה
7. הנתבעים, שגם הם בעלי משקים במושב איתן, אינם חולקים על הרכב הנחלה הבסיסי של כל בעל משק. הרכב זה כולל חלקה א', אשר חלק ממנה מוגדר לשימוש למגורים. חלקה ב' ו- ג' המשמשות לצרכי גידולים חקלאיים. חלקות אלו במושב הנדון אינן צמודות לחלקה א'.

על טיבן של הזכויות בחלקה ב' עמדה כבוד השופטת ע' ברון בה"פ (מח' ת"א) 1262/04 יוגב ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל, 16.6.10, אשר דנה בהיקף עיקול זמני שהוטל על קרקעות האגודה. למרות שבהליך זה לא הביאו הצדדים ראיות בדבר מעמדה הקנייני של חלקה ב', מצאתי להבהיר מעמד זה מהפסיקה:
"נחלה היא חלקת אדמה המהווה חטיבת קרקע שלמה המיועדת למגורים ולעיבוד חקלאי, המורכבת מחלקה א, חלקה ב וחלקה ג אם קיימת. שטח הנחלה המיועד למגורים ידוע בכינויו חלקה א; שטח הנחלה המיועד לעיבוד חקלאי ידוע בכינויו חלקה ב; וחלקה ג, כפי שהיא מכונה, זו חטיבת קרקע בלתי מחולקת שנועדה בין לעיבוד משותף של כלל חברי האגודה ובין לשטחים הציבוריים, כשלכל בעל נחלה יש חלק יחסי בה... לא ניתן לפצל נחלה ולמכור רק חלק הימנה ...
זכויותיהם של המתיישבים בנחלות הם של בני-רשות מכוח הרשאה הנובעת מחוזה המשבצת, ואולם בהתאם לשורה של החלטות של מועצת מקרקעי ישראל (להלן: "המועצה") שהיא הקובעת את מדיניות ניהול המקרקעין בישראל, אין מחלוקת כי למתיישבים המחזיקים בדין בנחלות הזכות לקבל בעתיד חוזה חכירה אישי לדורות ישירות מאת המינהל בכל הנוגע לחלקה א משטח הנחלה...
בהתאם להחלטה 823 של המועצה מיום 10/2/98 (להלן: "החלטה 823") חלקות ב של הנחלה יוחכרו לאגודה, אלא אם כן זו תחליט אחרת. חלקה ג בכל מקרה תוחכר לאגודה. נאמר במפורש בהחלטה 823 כי החכרת החלקות לאגודה תהא "תוך שמירת זכויותיהם של בעלי הנחלות במלואן". (שם, סעיף 5 לפסק הדין).

ובסעיף 14 הובהר:
"הזכות לקבל מן המינהל חכירה לדורות יוצרת זיקה מעין קניינית בין המתיישבים לבין חלקה א' של הנחלות. ודוק: מעמדן המעין קנייני של זכויות המתיישבים בחלקות א' של הנחלות גובר על זכות הרשות של האגודה בחלקות אלה, שכן כבר הוברר כי מעמדה של זכות הרשות הוא חוזי בלבד. לגבי חלקות ב' ו-ג' של הנחלות המצב הוא הפוך: הזכות לקבל מן המינהל חכירה לדורות יוצרת זיקה מעין קניינית בין האגודה לבין חלקות ב' ו-ג' של הנחלות, ועל כן זכויותיה של האגודה בחלקות אלה בעלות מעמד נורמטיבי עדיף מזכויותיהן החוזיות של המתיישבים".

עולה כי לבעל משק זכות שימוש בחלקה ב' לפי החלטות האגודה, שגם יכולה לגרוע מחלקה זו לצרכי הכלל, והכל בכפוף לעקרון השוויון והחלטות בעל המקרקעין, רשות מקרקעי ישראל (השווה ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 772/94 יצחק זולוטובסקי נ' בית אלעזרי מושב להתיישבות שיתופית בע"מ, 31.03. 2003, ת"א (מחוזי חיפה) 1528/00 גיא קופלמן נ' מנהל מקרקעי ישראל - מחוז חיפה, 18.05.2008) .

עם זאת, כל עוד הוקצתה החלקה לשימוש בעל משק, אין לאחר זכות שימוש בה כל עוד לא החליטה האגודה אחרת. במקרה הנדון איש מהצדדים לא הביא ראיות מטעם האגודה בדבר עמדתה בסכסוך, ולכן יש להכריע על בסיס ראיות הצדדים ללא עמדת האגודה. לא מצאתי כי הימנעות האגודה מנקיטת עמדה פועלת לטובת מי מהצדדים.

8. להוכחת זכויותיו במשק הותר לתובע לצרף אישורי זכויות וצורף אישור הסוכנות היהודית כי יש לו זכויות בר רשות במשק 56 מיום 27.2.1973. כמו כן צורף אישור זכות מרשות מקרקעי ישראל כי התובע ואסתר פרג'ון הם בעלי הזכויות בנחלה 56. אמנם התובע לא הגיש אישור בדבר הרכב הנחלה, אולם הנתבעים לא חולקים כי הרכב הנחלה כולל גם זכות לחלקה ב'.

אשר לגודל הנחלה שהוקצתה לו, נסמך התובע על מפת הסוכנות שנמסרה לו על ידי יו"ר האגודה, מאיר קדושים. התובע צירף העתק המפה ופתק שרשם יו"ר האגודה ביום 28.1.13 בו כתב כי המפה מעודכנת משנת 1960 וכך היא נשארת. למרות שמר קדושים לא זומן לעדות, לא נסתרה עדות התובע כי כאשר בירר מול האגודה על בסיס איזו מפה חולקו חלקות ב' הפנה אותו היו"ר למפת הסוכנות. אמנם אין בידי לקבל טענת התובע בסיכומיו כי מדובר ברשומה מוסדית, וכי חתימת היו"ר נותנת תוקף למפה . אולם גם ללא מעמד מעין זה לפתק של היו"ר, די בראיות שהוצגו כדי להוכיח כי המפה היחידה מכוחה הקצה המושב את חלקות ב' לחברים, היא מפת הסוכנות. באותה מפת סוכנות, יש לוח שטחים של חלקות ב', בו רשום כי משק 65, הוא המשק של התובע במספרו הקודם, גודל החלקה שלו 21.4 דונם.

9. אל מול הסתמכות התובע על מפת הסוכנות ולוח השטחים בה, לא הציגו הנתבעים כל ראיה נוגדת לאופן הקצאת חלקות ב' במושב. כל שטענו הם הוא כי האגודה קובעת את גבולות חלקה ב', אולם לא הציגו כל ראיה לאופן אחר בו קבעה האגודה את הגבולות. ממכלול הנסיבות עולה כי גם חלקות ב' של הנתבעים הוקצו להם לפי מפת הסוכנות, ולכן אין הם יכולים לכפור בה כמסמך המכונן את זכויות בעלי המשקים.

הנתבעים אף ניסו לטעון כי מצב החלקה של התובע היום, ששטחה קטן מהאמור בלוח השטחים במפת הסוכנות, משקף את העובדה כי חלקה א' של התובע גדולה יותר מיתר חלקות א' במושב. כך תיארו את גלגוליו ההיסטוריים של המשק והפנו למפה בה סימנו את חלקה 19 ( נספח ד' לתצהירים, ככל הנראה חלקה א' של משק התובע) אשר בה מצוין כי שטח חלקה זו הוא 9.536 דונם. נטען כי חלקה זו גדולה יותר מיתר חלקות ובאה לפצות על החוסר בחלקה ב' של התובע, ולכן לא התלונן כל השנים על הפלישה הנטענת לחלקתו.

טענה זו של הנתבעים לא הוכחה. מעבר לעובדה כי צירפו מפה שלא ברור ממנה למה מתייחסת ומה תוקפה, אין הוכחה לכך כי עת הוקצתה הנחלה של התובע זכתה היא בחלקה א' גדולה יותר ולכן קיבלה בפועל חלקה ב' קטנה יותר מהגודל המצוין בלוח השטחים במפת הסוכנות.

מעבר לכך, טענה זו נסתרה על ידי הראיות שהגיש התובע מהן עולה כי האגודה החליטה לאזן את השטחים בין החברים על ידי חלוקת שטחים בחלקות ג'. כך עולה מסעיף 4 לפרוטוקול האסיפה הכללית מיום 24.8.00 ופרוטוקול ועד ההנהלה מיום 16.1.02 בו הוחלט:
"קרקעות – חלקות ג' – איזון כל החלקות כל משק יקבל 35 דונם הכולל חלקות א,ב,ג"
בהחלטה נוספת מיום 23.1.02 הוגדלה ההקצאה הכוללת של שטחים ל- 38 דונם למשק.

10. הנתבעים נסמכים על ת"א (קצ') 504/02 עזבון רבקה בורגר ז"ל נ' קורלנדר, 13.9.14, כאסמכתא לכך כי לא ניתן לבסס את התביעה על מפת הסוכנות שאין לה תוקף סטטוטורי ולכן בהעדר תהליך רישום, אין קביעה של גבולות מחייבים ביחס לחלקות ב' . אכן אין למפת הסוכנות תוקף סטטוטורי, אולם בהעדר מסמך אחר הקבוע אל גבולות חלקה ב', לא מצאתי כי יש מניעה להסתמך עליה.

ההפניה להליך בעניין עזבון בורגר, אינה משנה מסקנה זו. ראשית מדובר בפסק דין של בית משפט שלום עליו הוגש ערעור, ובערעור הגיעו הצדדים להסדר פשרה הקובע את הגבולות בין הנחלות, (ע"א (נצ') 7983-11-14, 6.7.15). על כן למעשה מסקנות בפסק הדין בוטלו וממילא אין הוא מחייב או מנחה בית משפט זה. באותו הליך אוזכר הליך אחר בו מצא בית המשפט כי ניתן להסתמך לקביעת גבולות על מפה של סוכנות דומה למקרה זה, אם כי שם על בסיס מפת הסוכנות נערכו תכניות נוספות ( ע"א (מח' נצ') 1351/04 אשכנזי נ' פרושקובה, 13.12.2005). עולה מפסקי הדין כי מדובר בבחינה עובדתית ולשאלה אם יש חוות דעת מדידה יש משקל מהותי. יוער כי מההליכים הנ"ל ביחס למושב בית הלל, על פניו מדובר בנחלות הכוללות את חלקת המגורים ולא מתייחסים הם לחלקה ב' נפרדת כמו בהליך הנדון.

גם הסתמכות הנתבעים על הליך נוסף במושב בית הלל, ת"א (שלום נצ') 15542-07-09 עיזבון מלכה קליין ז"ל נ' עיזבון מישקה מיכאל בבס ז"ל, 14.11.14, כבסיס לטענה כי ללא עמדת המושב או רשות מקרקעי ישראל לא ניתן להכריע בתביעה, אין בסיס. באותו הליך נדחתה התביעה כי לא הוכח מחמת ה עדר חוות דעת מודד כי שטח המריבה הוקצה לתובעים שם. ממילא אין ללמוד מהנסיבות המיוחדות שם להליך כאן.

בהליך זה הטענה פשוטה, חלקות ב' הוקצו לפי מפת הסוכנות, טענה זו לא נסתרה. מכל האמור לעיל עולה כי יש לקבל את גרסת התובע כי תכולת הנחלה שלו כוללת חלקה ב' בשטח של 21.4 דונם, אשר גבולותיה נקבעו במפת הסוכנות.

ידיעת התובע אודות הפלישה ונפקותה
11. כחלק מטענותיהם טוענים הנתבעים כי המצב הקיים בשטח נמשך שנים רבות ומהווה ראיה לכך כי התובע השלים עם אותו מצב ובכך נקבעו גבולות חלקתו. טענה זו חסרת בסיס עובדתי או משפטי, ולא נטען אילו זכויות רכשו הנתבעים לטענתם בחלקה, מחמת העדר מחאה מצד התובע.
מתצהיר התובע לא ברור מתי נודע לו על פלישת דהאן בבניית חממות בתוך חלקה ב' שלו, אולם עולה כי רק בראשית שנת 2013 פנה לוועד המושב וקיבל את מפת הסוכנות. בתצהירו של דהאן טען כי תלונת התובע על פלישה הייתה סביב שנת 2008 והוצגה לתובע מדידה ממנה עולה, כך נטען, כי אין פלישה ( יש לציין כי אותה מדידה עלומה לא הוצגה כראיה). התובע החל לשלוח מכתבים בשנת 2017 והפנה למדידה משנה זו ממנה למד כי גם חדד פולש לחלקה שלו.

בכל הנוגע לטענה כי משק 49 , שהיה בעבר של אחיו של התובע ואותו רכש חדד מאחיינו של התובע , פלש לחלקה לפני עשרות שנים, השיב התובע כי לא היה מודע לפלישה זו: "ביני לבין אחי הכל היה ברצף. היום בדיעבד אני יודע שכן פלשו" (עמ' 21, ש' 20).

מעדות חדד עלה כי רכש את המשק בשנת 2007, במצבו ובגבולות הקיימים, אותם עיבד עוד אחיו של התובע. למרות טענתו כי חלקה ב' שלו קטנה מהגודל שהוקצה לו, השיב כי לא ביצע מדידה מטעמים כלכליים. מעדות דהאן עולה כי כ- 14 שנים הוא בעל המשק ומעבד את חלקה ב' שלו. חדד אישר כי בעת שבנה את החממה בחלקה שלו אמר לו התובע כי הוא פולש לכביש בחממה האמצעית בפינה לכי וון החלקה שלו (עמ' 35, ש' 10, וראה צילום אוויר שצורף לתצהירו כנספח ג').

12. עולה כי הנתבעים מחזיקים בחלקות ב' שלהם כ- 10 עד 14 שנים לפני הגשת התביעה. לא נסתרה טענת התובע כי לא ידע כי בפועל המשק שהיה של אחיו פולש לחלקה ב' שלו. על כן לא ניתן להסיק כי התובע השלים עם הפלישה לתחום חלקה ב' שלו. ממילא אם התיר לאחיו לעשות שימוש, היתר זה הוא עד שיחליט להפסיק אותו ובטח שלא חל על חדד. ביחס לשימושים של דהאן עולה כי מיד עת גילה פלישה לחלקתו מחה וניסה ליישב את הסכסוך דרך ועד המושב, ללא הצלחה.

הנתבעים לא הוכיחו כל הסכמה או זכות אחרת להחזיק בחלקה ב' השייכת לתובע. ככל שהטענה היא לזכויות מכוח חזקה נוגדת, טענה שלא נטענה במפורש, גם לה אין בסיס.

בע"א (מח' נצ') 1276/07 בן עזרא ניסים נ' ויצמן גולן, 16.6.10, הובהר מפי כבוד השופט מ' בן דוד:
"לדעתי לא התקיימו כאן במערערים התנאים הקבועים בסעיף 94 ל חוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 (להלן "החוק"), והם לא רכשו זיקת הנאה בדרך המדוברת. כפי שעולה מנוסחם של הסעיפים הכלולים בסימן ג' לפרק ז' לחוק ועוד ביתר שאת מהפסיקה ומהספרות בנושא, הרי תקופת השימוש בת שלושים השנים הקבועה בהוראת החוק והיא זו שמקימה את הזכות, חייבת להיות "שימוש נוגד" לזכותם ולרצונם של הבעלים. בספרו "קניין", כרך ב' עמוד 468, אומר המלומד דויטש, את הדברים הבאים אודות השימוש הנדרש:

"על כן זיקת שנים לא תקום בנסיבות שבהן השימוש נעשה מכח הסכם פוזיטיבי לשימוש (כגון חוזה שכירות) אשר נקבעה לו תקופה מסוימת. בתקופת ההסכם אין לפנינו "שימוש נוגד". כך הוא הדין כאשר קיימת הרשאה פוזיטיבית לשימוש, למשך תקופה לא מסוימת. אכן, במקרה כזה יכול הבעלים להפסיק את השימוש בכל עת, בהודעה מוקדמת סבירה, אולם כל עוד הוא לא עשה כן, אין לפנינו שימוש נוגד, המוביל ליצירתה של זיקה".

עוד ראו בענין זה את פסק דינו של השופט בן – יאיר בע"א 700/88 פרשת אסטרחאן, אליה מפנה חברתי תוך הסכמה עם האמור שם, (פורסם בפד"י מ"ה III עמ' 720) ".

הנתבעים לא הוכיחו כי עומדת להם זכות לשימוש בחלקת התובע, בין אם מכוח השתק, ובין אם מכוח חזקה נוגדת (הן מחמת מניין השנים והן מחמת היות החזקה לא נוגדת עד המדידה משנת 2017). על כן, ככל ויוכח ו גבולות חלקה ב', אין לנתבעים זכות לעשות שימוש בתחום חלקה זו.

13. לא מצאתי מקום להידרש ליתר טענות הנתבעים. אין רבותא בטענה כי התובע בעצמו, או ליתר דיוק שוכר הקרקע ממנו, פולש אל מחוץ לתחום חלקה ב' שלו וכי בפועל מחזיק הוא יותר מ- 21.4 דונם. טענה זו, אשר ממילא לא הוכחה, לא מקנה לנתבעים זכות לפלוש לחלקה של התובע. לא מתקנים עוול בעוול אחר, ואם פולש התובע לשטחי האגודה, עניין הוא לאגודה ולא לנתבעים (אשר לא נטען כי הפלישה היא לתחום חלקות ב' שלהם).

גם הטענות כי התובע לא רצה להסדיר את הסכסוך מול האגודה (טענה הסותרת את המכתבים מטעמו), או כי הוצגה לו מדידה נגדית והוא הסכים לה, לא הוכחו ואין בהן הוכחת זכות מטעם הנתבעים להחזיק בחלקה ב' של התובע. כמו כן, לא מצאתי כי התובע הודה כי מחזיק בפועל בשטח של 21.4 דונם. עצם אמירתו כי השכיר שטח של 21.4 דונם לא סותרת טענותיו על בסיס המדידה, כי הנתבעים פלשו לתחום החלקה שלו. כמו כן אין לתת משקל לטענה כי שווי השימוש הקרקע נמוך, טענה זו היא חרב פיפיות, אם השווי נמוך יתכבדו הנתבעים ויאפשרו לתובע לעשות שימוש בכל חלקתו ויוותרו על השטח שתפסו ששווי השימוש בו נמוך.

גבולות חלקה ב' של התובע
14. התובע נסמך על חוות דעתו של המודד אזוט שנסמך על מפת הסוכנות וערך מפת מדידה. בחוות דעתו מציין כי המדידה שערך מבוססת על מדידה של הבנוי בשטח, לרבות שעוני מים, צינורות מים ושבילים. עוד ציין כי מפת הסוכנות נקשרה לרשת הארצית בדגימה מהקואורדינטות המצוינות בה (אשר הדיוק שלה נע בין 1-2 מטר). עוד הבהיר כי המפות הישנות של חלקות ב' התבססו על קווי המים ולכן בדק גם עניין זה.

תוצר חוות הדעת הוא מפת המדידה עליה נסמכת התביעה, אשר סימנה את גבולות החלקה בשטח המוקצה של 21.4 דונם. ממפה זו עולה כי בחלק הצפוני של החלקה, אין פלישה לחלקה וגבולה משיק לדרך עפר מצפון. ניתן לראות דרך זו במפת הסוכנות והן בתצלום האוויר שהגישו הנתבעים. הפלישה המיוחסת במפה זו היא של החממה הדרום מזרחית בחלקה ב' של דהאן הפולשת בכמה סנטימטרים לתוואי הדרך בשטח כולל של 67 מ"ר.

בחלק המזרחי מסומנת בכחול פ לישה של חדד בגודל של 2.67 דונם. בתוך פלישה זו נכללת דרך עפר הקיימת בפועל בשטח (ניתן לראות דרך זו בתצלום האוויר). ממזרח לגבול החלקה מסומנת דרך המופיעה במפת הסוכנות, אולם חלק זה של הדרך לא קיים בפועל בשטח שכן החלקה של חדד נטועה על דרך זו.

מדרום מתחיל הגבול בפינה הדרום מערבית בצינור מים ובתוך חלקת התובע עובר תוואי הדרך וחלק מחממה שהקים דהאן (כפי שניתן לראות בצילום האוויר).

15. הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית ולכן לא מונה מומחה מטעם בית המשפט, ולמעשה יש רק חוות דעת מומחה מטעם התובע לקביעת מיקום גבולות החלקה, על בסיס מפת הסוכנות. בחקירת המודד לא נסתרה חוות דעתו והבהיר כי את מפת הסוכנות קיבל מרשות מקרקעי ישראל בירושלים. בעמ' 11 תיאר את אופן המדידה:
"במקרה זה מדובר במפות חלקות ב' של מושב איתן. הכנתי את הגבולות של החלקה האמורה. לאחר מכן מגיע לשטח מזהה איפה כל דבר קיים לפי גיפיאס, לפי נקודות , אחרי זה מודדים יותר מהשטח של החלקה ב- 20-30 מטר החוצה כדי לתת אפשרות לטעות אם יש במפה. אז מודדים את המצב הקיים תוך התמקדות בשעוני מים צנורות מים דרכים מבנים וטופוגרפיה".

אמנם בחוות הדעת ובעדותו טען לכאורה כי יש טעות של 1-2 מטר, אולם הבהיר כי לא מדובר בסטייה של מטר מהמצוין במדידה:
"אני רוצה לחדד, נספח ב' שציינתי קודם, מכיל נקודות שאי אפשר להתעלם מכך. בצדדים של המפה יש רשת נקודות . שדיברתי על הדיוק של 1-2 מטר התייחסתי לרשת הנקודות. בגלל שמצלמים מפה יותר מידי יכול להיות התרחבות של הקני מידה. לכן סטיה יכולה להיות במטר לשתיים. שיכולים ביחד את המצב הקיים, שעוני מים ודרכים ואת הנקודות ומשלבים אותם מקבלים תוצאה יחסית מדוייקת איפה הגבולות היו צריכים להיות", (עמ' 13, ש' 1-6).

מחוות הדעת, מפת המדידה, ועדות המודד עולה כי לקח את הגבולות ממפת הסוכנות והתאים אותם לשטח. התאמה זו מתחשבת בקו המים בין חלקת התובע לחלקה מדרום, תוך ביצוע התאמות מקצועיות. המודד הבהיר כי אי הדיוק במפת הסוכנות הוא ביחס לרשת המדידות, אולם ביצע התאמות והתוצאה היא מדויקת. מסקנה זו של המומחה לא נסתרה.

16. אל מול חוות הדעת של התובע נסמכים הנתבעים על נספחים שלא נערכו כח וות דעת. כך צורף תשריט שנחזה להיות מעין מפת מדידה של המודד אבו עטא שביום 23.10.17 מדד לכאורה את חלקה ב' של משק 49. המודד לא התייצב לעדות והמפה שערך לא הוגשה באמצעות חוות דעת, ולכן לא מצאתי כי ניתן לתת משקל לתרשים זה. יתרה מכך, חדד לא הוכיח מה השטח שהוקצה לו ואין די בתרשים זה כדי לקבוע כי קבלת התביעה כנגדו תפגע בהיקף השטח לו הוא זכאי.

כמו כן אין רבותא בתרשים הנוסף שערך אותו מודד והמתאר לכאורה את השטח המעובד על ידי השוכר של התובע. מעבר לעובדה כי גם תרשים זה לא נתמך בחוות דעת כדין, כפי שקבעתי לעיל, גם אם פלש התובע לשטחי האגודה, אין בכך היתר לנתבעים לעשות שימוש בחלקה ב' שהוקצתה לו.

מעבר לנספחים שצורפו לתצהירים ואשר משקלם הראייתי אפסי, נסמכים הנתבעים על עדות מפי השמועה וטענות חסרות בסיס כי לא פלשו לחלקת התובע. כך אין בסיס לטענות ביחס לקווי המים, או לניסיון להפנות לתמונות של ברזי מים, כדי להוכיח את מיקום קו הגבול.

דהאן בעדותו הפנה למפת מדידה של המודד שוורץ, אשר לא הוגשה כראיה. בהמשך אישר כי מסכים למדידה של אזוט בכל הנוגע לגבול הצפוני, עם חלקה ב' שלו , אולם טען:
"בצד הצפוני ביני לבינו יש כביש אנחנו יודעים אין לנו מחלוקת, בצד הדרומי, בחלקה הזו מי שאני בגיל 0 זה החלקה שיש קו מים. כל מושב, זה נהוג שיש צד אחד יש כביש צד שני יש ברזים, באתי לכיוון של הברזים והשארתי מ 3 מטר עד 10 מטר הפרש בין הברזים לחלקה ששכרתי מהבן אדם". (עמ' 36, ש' 10 – 13 )

עם זאת, עדות סתמית זו של דהאן אין בכוחה לסתור את ממצאי המומחה אזוט. ממילא שעה שמודה דהאן במיקום הגבול מצפון, לא יכול להכחיש את מיקום הגבול הדרומי שעה שהמודד חישב את השטח הכולל של חלקה ב' של התובע.

מכל האמור לעיל עולה כי לא נסתרה חוות דעתו של המודד אזוט.

17. למרות קבלת חוות דעתו של המודד אזוט, לא מצאתי כי התובע זכאי לקבל את כל הסעדים להם הוא עותר, וזאת בכל הנוגע לדרישה לסילוק יד מהדרכים המתוארות במפת הסוכנות. לתובע אין זכות לדרוש סילוק יד משטח שלא הוקצה לו וככל הנראה שייך לאגודה.

בכל הנוגע לגבול הדרומי, אין במפה דרך ולתובע זכות לתפוס חזקה על כל שטחו, גם על תוואי הדרך הקיימת.
בכל הנוגע לדרך בגבול הצפוני, מדובר בפלישה קטנה לתוואי הדרך ולא הוכח כי גורמת היא לעוברי הדרך לעבור בתחום חלקה ב' של התובע.
בכל הנוגע לגבול המזרחי, לתובע זכות להגדיל חלקתו עד לקו הגבול, על חשבון הדרך הקיימת העוברת בתוך החלקה.
התובע לא זכאי ליתר הסעדים.

סוף דבר
18. התובע הוכיח כי הוקצתה לו חלקה ב' בגודל של 21.4 דונם אשר גבולותיה נקבעו במפת הסוכנות. לפי חוות דעתו של המודד אזוט, הנתבעים פלשו לתחום החלקה של התובע. הנתבעים לא הוכיחו כי יש להם זכות להמשיך ולהחזיק בשטחים אלו.

על כן ניתן צו לסילוק ידו של הנתבע 1, דהאן, מהשטח אותו מעבד מדרום לחלקה, שטח של 1.099 דונם, המסומן בירוק במפת המדידה של אזוט.

ניתן צו לסילוק ידו של הנתבע 2, חדד, מהשטח אותו הוא מעבד ממזרח לחלקה, שטח של 2.67 דונם, המסומן בכחול במפת המדידה של אזוט.

מאחר ומדובר בשטחים חקלאיים, ויש צורך בהתארגנות לפינוי ובמידת הצורך יש לאפשר לנתבעים לקטוף את היבול, אני מורה כי סילוק היד מהשטחים הנ"ל יבוצע עד ליום 1.9.2020. עד למועד זה יפנו הנתבעים את השטח וישיבו אותו לתובע שהוא פנוי מכל חפץ, בנוי או מונח בשטח, ופנוי מכל גידול או מטע.

מאחר ועילת התביעה היא לסילוק יד, ניתן היתר לפיצול סעדים ביחס לתביעה כספית של התובע בכל הנוגע לתקופת השימוש בחלקתו.
הנתבעים יישאו בהוצאות התובע ובשכר טרחת עו"ד. התובע רשאי להגיש בקשה לשומת הוצאות, תוך 14 ימים.

ניתנה היום, י"ד ניסן תש"פ, 08 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מאיר פרג'ון
נתבע: יוסף דהאן
שופט :
עורכי דין: