ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מיכאל אורמן נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופטת רחל גרוס

המערער:
מיכאל אורמן, ( ת"ז-XXXXXX049)
ע"י ב"כ: עו"ד משה רוט

-
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד איהאב סעדי

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 21.1.19 אשר קבעה למערער נכות בשיעור של 20% בגין מחלת ריאות שממנה הוא סובל, בשל חשיפתו לאדים וגזים בעבודתו במשך השנים ושילוב של "מחלות ריאה נוספות שאינן קשורות בעבודתו". הוועדה קבעה כי התרומה של גורמי הסיכון היא 50% ועל כן הפחיתה את דרגת הנכות מ-20% ל-10%. לאחר הפעלת תקנה 15 קבעה הוועדה למשיב 15% נכות מעבודה (להלן: "הוועדה").

רקע עובדתי

2. המערער רתך במקצועו.

3. במסגרת הליך שניהל המערער מול המשיב בבית דין זה בתיק ב"ל 29869-09-16, הוכרה מחלת האסטמה ממנה הוא סובל כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 (להלן: "החוק"). ההכרה במחלת המערער התבססה על חוות דעת רפואית שניתנו בתיק מטעם המומחה אשר מונה על ידי בית הדין, ד"ר שבתאי ורסנו (להלן: "המומחה").

4. ועדה רפואית מדרג ראשון אשר התכנסה לדון בעניינו של המערער ביום 14.10.18 קבעה למערער נכות בשיעור 30%. (יצוין, כי פרוטוקול הוועדה מדרג ראשון לא הוגש על ידי מי מהצדדים; אולם, הנכות שנקבעה על ידי הדרג הראשון פורטה בסעיף 3 לפרוטוקול הוועדה).

5. על החלטת הוועדה מדרג ראשון הוגש ערר על ידי המשיב.

6. ביום 21.1.19 התכנסה ועדה רפואית לעררים לדון בערר המשיב. הוועדה קבעה את נכותו של המערער בגין מחלת הריאות בשיעור 20% לפי סעיף ליקוי 5 (1) (ב) במחציתו (סעיף ישן) והוסיפה וקבעה כי התרומה של גורמי הסיכון ובהם מחלת האסטמה, העישון והבקע הסרעפתי היא 50%; ועל כן הפחיתה את דרגת הנכות מ-20% ל-10% ולאחר הפעלת תקנה 15 קבעה את נכותו הצמיתה של המערער בשיעור 15% החל מיום 20.10.15.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

7. לטענת המערער, הוועדה התעלמה מחוות הדעת של המומחה אשר קבע כי קיים קשר סיבתי ברור בין מחלת הריאות ממנה הוא סובל לבין תנאי עבודתו. המומחה הוסיף וקבע באופן מפורש כי אין לבודד בנפרד גורמי סיכון של המחלה לכשעצמם , וכי יש לזקוף את נכותו המלאה של המערער לעבודתו ולהעמיד את נכותו הרפואית בשיעור 20%.
המערער מוסיף וטוען, כי בהתאם להלכה הפסוקה , ניתן לנכות נכות בגין גורמי סיכון רק אם התגבשו לכדי נכות. משלא הונחו בפני הוועדה נתונים המוכיחים באופן ברור את היות המערער חולה אסטמה לפני תחילת עבודתו כרתך, הוועדה טעתה משהחליטה לנכות מצב קודם.

8. לטענת המשיב, לא נפל פגם משפטי בהחלטת הוועדה. אין מדובר ב"ניכוי בגין מצב קודם" כטענת המערער , אלא - בייחוס אחוזי נכות לגורמי סיכון אשר קיימים אצל המערער ואשר פעלו במקביל להשפעת תנאי העבודה. החלטת הוועדה נסמכת ברובה על חוות דעתו של המומחה אשר קבע אף הוא כי יש לייחס חלק מהמחלה לגורמי סיכון אחרים. המומחה לא קבע את שיעור נכותו של המערער , אלא קבע כי לעבודת המערער הייתה השפעה משמעותית על מחלת ריאותיו בשיעור של למעלה מ- 20%.
בנסיבות הענין, משלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה, דין הערעור להידחות.

דיון והכרעה

9. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

10. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה. (ראו עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד נ' המוסד, פד"ע ל"ד 213) .
היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.

11. לאחר עיון בטענות הצדדים, בפרוטוקול הוועדה ובחוות דעת המומחה, מצאתי כי דין הערעור להידחות, כפי שאפרט להלן.

12. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה כי הוועדה שמעה את המערער, ורשמה את תלונותיו כדלקמן:

"לגבי מחלה שיש לנ"ל, יש מסמכים של החמרה.
סובל ומתקשה בנשימה... לאחרונה החמרה במצבו הקבוע. שקבעו לו 30% נכות בגין המחלה מינימליסטית, לא מערערים על גובה הנכות.
בשנה האחרונה היו לו התקפים של קוצר נשימה, קיבל תרופות מרובות. מדובר פה על מחלה חסימתית בינונית עד קשה וירידה משמעותית בהכנסות. הרוויח לפני 9,500 נטו, היום מרוויח 4,000 ₪. שבר כלי... בזמן מחלתו. יש חוות דעת של המומחה שקבע קש"ס. עבד כרתך 20 שנה, יכול לפיו שזה גם מעישון, ככל הנראה אך הוכר איננו רואים בעיה.
עבד בנמל אשדוד, פינוי מלט מאניות, היה חשוף לאבק".

13. בסעיף 7 לפרוטוקול הוועדה, שעניינו ממצאי הבדיקה, כתבה הוועדה :

"נראה כפי גילו עודף משקל בינוני ללא סימני מצוקה, מתהלך ללא קושי ועולה בקלות על מיטת הבדיקה. מיעט לשוחח בפני הוועדה אולם בזמן ששוחח לא נעצר לצורך שאיפת אוויר ללא שיעול. בהסתכלות – בית החזה חזיתי ללא שימוש בשרירי עזר נשימתיים, נושם 18 נשימות לדקה, בהאזנה לחרחורים גסים, יבשים בבסיסי הריאה דו צדדי, לא נשמעו צפצופים (לדבריו השתמש במשאף כ- 3 שעות טרם הוועדה). נשיפה מעט מוארכת, ירידה קלה בכניסת אוויר לבסיסי ולפסגות הריאה. מסוגל לנשום סדרת נשימות עמוקה ללא הופעת שיעול ללא קשיים בנשיפה. התובע הושכב פרק זמן קרוב ל- 10 דק' ללא הופעה של מצוקה נשימתית וללא הופעה של גוש בוורידי הצוואר. הוועדה עיינה בתיקו הרפואי ובחוו"ד של רופא ריאות שמונה מטעם בית המשפט, ד"ר שבתאי ורסנו מתאריך 31/10/17 עם השלמה מ- 1/18. רופא זה קבע כי קיימת פגיעה ריאתית משולבת המורכבת ממספר רבדים. הרופא שלל מחלת ריאות אינטרסטיציאלית, קיימת מחלת אסטמה ומחלה ריאתית חסימתית כרונית COPD. להערכת רופא זה ורופאים נוספים בתיק מחלתו נובעת משילוב של אסטמה תעסוקתית, ירידה בנפח הריאות עקב בקע סרעפתי גדול ביותר הממלא את בית החזה, מעשן כבד בעבר וכן מאירועים חוזרים של שאיפת תוכן הקיבה אל הריאות " (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

14. בסעיף סיכום ומסקנות סיכמה הוועדה כדלקמן:

"בהמשך לנכתב בסעיף 7 לעיל, רופא זה (ד"ר ורסנו) מציין בבדיקת תפקוד הריאות שבוצעה ב- 30/11/17 "המרכיב החסימתי השתפר יפה תחת הטיפול". להערכתו מחלת האסטמה החמירה בגלל "מהלכה הטבעי, עישון סיגריות, אפשרות לאספירציה בשל הבקע הסרעפתי, חשיפה לאדים וגזים בעבודתו משך השנים כרתך". כאשר להערכתו כל אחת מהסיבות לעיל הנה משמעותית וכולן ביחד משפיעות על מחלת הריאות. סיכומו של הרופא מטעם בית המשפט "לעבודת התובע... הייתה השפעה משמעותית על מחלת ריאותיו... באופן זמני בשנות עבודתו... על פי תפקוד.. מלא ב- 30/11/17, המרכיב החסימתי פחת מאוד ונותרה כעת חסימה מינימלית את כושר הדיפוזיה הירוד... יש לייחס לשנות עישון ולא חשיפותיו המקצועיות". הוועדה קובעת כי נכותו הכוללת בגין מחלת הריאות הינה בשיעור 20% לפי סעיף 5(1)(ב) (סעיף ישן) אולם לדעת הוועדה יש לנכות 50% מנכות זו עקב מחלות הריאה הנוספות שאינן קשורות בעבודתו לפי סעיף 5(1)(ב) במחציתו. ולכן נכותו בגין האסטמה התעסוקתית שהוכרה על ידי פקיד התביעות הנה בשיעור 10%, בכך מקבלת את ערר המוסד" (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

15. בהתאם לסעיפים 118 ו-120 לחוק בעת קביעת דרגת הנכות על ידי הוועדה הרפואית אין להתחשב בנכות שאינה קשורה לפגיעה בעבודה, בין אם היא הייתה לפני או אחרי הפגיעה בעבודה.
אשר למחלות מקצוע או מיקרוטראומה - שבהן קיימת בדרך כלל חפיפה על פני ציר הזמן של גורמי הסיכון הקשורים לעבודה וגורמי הסיכון שאינם קשורים אליה; ואשר עקב פעולתם המשולבת והמקבילה נוצרת לעיתים הנכות, נקבע כי על הוועדה להעריך את נכותו הכוללת של המבוטח ולהפחית ממנה את הנכות שאינה קשורה לפגיעה בעבודה.

16. בפרשת סואעד (עב"ל 19817-08-11 יונס סועאד נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 27.3.12) (להלן: "פרשת סועאד"), בה נדון עניינו של מבוטח שסבל ממחלת אסטמה שהוכרה כמחלת מקצוע על רקע עישון כבד, נקבע כי אף שההתחשבות בנזקי העישון אינה אמורה להיבחן אצל המערער כ"מצב קודם" כפי שהוגדר והובהר בהלכת מרגוליס, "עדיין נתונה מלוא הסמכות לוועדה, ואף מחובתה הדבר לפי הוראת סעיף 118 לחוק הביטוח הלאומי, לקבוע באיזו מידה נובעת נכותו של המערער מן העבודה ... משמע, ככל שהוועדה סבורה כי השפעת העבודה על נכותו הכוללת של המערער היא אך השפעה חלקית, חובה עליה לקבוע איזה חלק מן הנכות אין לייחס לעבודה, ולנמק החלטתה" (ההדגשות הוספו- ר.ג.).

על הלכה זו חזר בית הדין הארצי במספר פסקי דין. ראו למשל עב"ל 11333-09-13 דליה חרותי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 5.3.15); וכן בר"ע 17953-02-19 יצחק גהרי נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 10.3.19) (להלן: "פרשת גהרי").

17. בעב"ל 46154-03-12 יצחק זהר נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 4.8.13) , נקבעו ההלכות הרלוונטיות לעניין ניכוי מצב קודם והתחשבות בגורמי סיכון על יסוד הוראת סעיף 118 לחוק , כדקלמן:

"א. הכלל הוא על פי סעיף 118, 120 לחוק, שבקביעת דרגת הנכות על ידי הוועדה הרפואית אין להתחשב בנכות שאינה קשורה לפגיעה בעבודה בין אם היא הייתה לפני או אחרי הפגיעה בעבודה.
ב. אופן קביעת דרגת הנכות לגבי שלושת סוגי הפגיעות בעבודה - תאונת עבודה, מחלת מקצוע ומיקרוטראומה, כאשר מדובר בנכות מעורבת עקב העבודה ושלא עקב העבודה, הינו על דרך של עריכת חשבון עובר ושב. דהיינו, על הוועדה הרפואית לקבוע את דרגת הנכות הכוללת ולהפחית ממנה, על סמך נתונים מוכחים, את הנכות שאינה קשורה לפגיעה שהוכרה כפגיעת עבודה. הנכות הנותרת כתוצאה מאותה הפחתה הינה הנכות עקב הפגיעה בעבודה, ולגביה יש לשקול הפעלת תקנה 15.
ג. באשר לנתונים מוכחים לעניין עריכת חשבון עובר ושב, אין מניעה כי הוועדה תסתמך על חומר רפואי לאחר הפגיעה בעבודה, שלהערכתה מצביע על נכות שאינה קשורה לפגיעה בעבודה, כפי שיעורה למועד קביעתה את דרגת הנכות היציבה.
ד. לגבי מחלות מקצוע או מיקרוטראומה, בפגיעות עבודה אלה, בדרך כלל קיימת חפיפה על פני ציר הזמן של גורמי הסיכון הקשורים לעבודה ושאינם קשורים לעבודה; ועקב פעולתם המשולבת במקביל של שני גורמים אלה מתהווה לעיתים במקביל הנכות.
למשל האסטמה שהוכרה כמחלת מקצוע לפי הילכת יונס התפתחה גם בשל החשיפה התעסוקתית לחומרים מסוכנים אצל המערער משך שנים ובמקביל גם עקב העישון של המערער במשך 20 שנה.
במקרים שכאלה על הוועדה להעריך נכותו הכוללת של המבוטח בגין הפגימה בריאות וממנה להפחית את הנכות שאינה קשורה בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה, על סמך נתונים מוכחים עובר למועד קביעתה את דרגת הנכות היציבה. במקרה יונס - היה עליה להפחית את נזק העישון הריאתי מתוך הנכות הכוללת.
ה. כשמדובר בתאונת עבודה, למשל אוטם שריר הלב שהוכר כתאונת עבודה, והוועדה צריכה לקבוע את דרגת הנכות בעטיו, ולהערכתה אין לייחס את כל הנכות הלבבית לאוטם שהוכר כתאונת עבודה; במקרים אלה מתעוררת בדרך כלל שאלת הנכות שאינה קשורה לתאונה בעבודה עובר לפני קרות האוטם. לכן במקרים אלה מדוייק יותר הניסוח של "מצב קודם לתאונה" לגבי עריכת חשבון עובר ושב על פי הילכת מרגוליס..." (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

18. בענייננו, הוועדה קיימה דיון בעניינו של המערער והתייחסה באופן מפורט לחוות דעת המומחה. מפרוטוקול הוועדה עולה, כי היא ניכתה מחצית מהנכות הכוללת בגין גורמי הסיכון- מהלך טבעי של מחלת אסטמה, עישון סיגריות ואפשרות לאספירציה בשל הבקע הסרעפתי, אשר אינם קשורים לפגיעה בעבודה. קביעת הוועדה אף עולה בקנה אחד עם האמור בחוות דעת המומחה מחודש ינואר 2018 שלפיה "... במכלול גורמי ההחמרה האלו אין להוציא מחשבון קשר סיבתי משמעותי (מעל 50%) של כל אחד מהם בנפרד כולל החשיפות התעסוקתיות, עם מידת השפעה שונה, על מחלותיו הריאתי ות" (ההדגשה הוספה- ר.ג.). בנסיבות הענין, לא מצאתי כי נפלה טעות משפטית בכך שהוועדה ייחסה חלק מהנכות לגורמי הסיכון האחרים. השאלה בה הכריעה הוועדה הייתה עד כמה נובע הליקוי מתנאי העבודה, ועניין זה נתון לשיקול דעתה. על יסוד כלל הנתונים שהונחו לפניה, קבעה הוועדה כי היא מעריכה את תרומתה של העבודה לנכות בשיעור של 50%.

19. ויובהר, המערער נתפס לכלל טעות בטענתו כי הוועדה ניכתה אחוזי נכות בגין "מצב קודם". מפרוטוקול הוועדה עולה, כי במקרה של המערער מתקיים מצב דברים דומה לזה שנדון בפרשת סואעד ובפרשת גהרי שהוזכרו לעיל, שבהם מחלת הראות התפתחה גם בשל גורם תעסוקתי ובמקביל גם בשל עישון (ובמקרה הנדון גם אפשרות לאספירציה של הבקע הסרעפתי). על כן, אין מדובר ב"ניכוי בגין מצב קודם" אלא - בייחוס אחוזי נכות ל גורמי סיכון אשר קיימים אצל המערער ואשר פעלו במקביל להשפעת תנאי העבודה.

20. לאמור לעיל אוסיף, כי טענת המערער שלפיה המומחה קבע את נכותו בשיעור 20% דינה להידחות. בעניין זה, צודק המשיב כי המומחה לא קבע את נכותו של המערער בשיעור 20%, אלא קבע כי לעבודת המערער הייתה השפעה משמעותית על מחלת ריאותיו בשיעור של 20% ומעלה. זאת ועוד, גם המו מחה לא ייחס את כל מחלתו של המערער לתנאי העבודה וציין כי "את כושר הדיפוזיה הירוד יש לייחס לשנות העישון ולא לחשיפותיו המקצועיות".

21. בנסיבות הענין, משהוועדה התייחסה באופן ענייני ומנומק לחוות דעת המומחה, ואף פירטה והסבירה את קביעותיה אשר עולות בקנה אחד עם ההלכות שנפסקו לעניין הפחתת הנכות שאינה קשורה בפגיעה שהוכרה כפגיעה בעבודה, הרי שלא חלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

22. לאור האמור, הנני מורה על דחיית הערעור.

23. בנסיבות הענין, אין צו להוצאות.

24. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור בתוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיאה.

ניתן היום, י"ד ניסן תש"פ, (08 אפריל 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.


מעורבים
תובע: מיכאל אורמן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: