ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דניאל שטרית נגד די.אס.איי ניהול והפעלה בע"מ :

בפני כבוד ה רשם הבכיר בנימין בן סימון

תובע – המשיב

דניאל שטרית

נגד

נתבע - המבקש

  1. די.אס.איי ניהול והפעלה בע"מ
  2. א.ש. שגב ניהול והשקעות בע"מ
  3. אופיר שגב

החלטה

א. כללי

כתב התביעה בתובענה זו נמסר לבני משפחתו של הנתבע 3. אמו מזל סקיזדה הציגה עצמה כצד שלישי בתיק וביקשה הבהרה להחלטת בית המשפט, לפיה , כיוון שבוצעה המצאה לבנה, הנתבע 3, אין מניעה מלתת פסק דין נגדו, בהיעדר הגנה.

ב. פירוט

1. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע 3, שגב אופיר , וכנגד שתי חברות אשר התאגדו בישראל בשנת 2011.

2. אופיר שגב הנתבע 3 הוא דירקטור ובעל מניות בד.ש מרכז המים הישראלי בע"מ ח.פ 513338996.

3. מרכז המים והנתבעת 2 הן שתי חברות פרטיות שנקשרו בהסכם שותפות לניהול מועדון ברחוב פייר קניג בירושלים.

4. ביום 9.1.11 שינתה מרכז המים את שמה ל"או אס פי ניהול פרוייקטים ויצוג אומנים בע"מ".

5. הנתבעת 1 הינה חברת פרטית שהוקמה ביום 4.4.11 על ידי מרכז המים שהחזיקה 33% ממניותיה ועל ידי שגב שהחזיקה 67% ממניותיה.

6. הנתבע 3 אופיר שגב הוא דירקטור ובעל 100% מהמניות.

7. ביום 3.4.11 חתמה הנתבעת 1 על הסכם לשכירות מבנה ברחוב פייר קניג בירושלים לצורך הפעלת מועדון לילה.

8. תקופת השכירות המקורית הייתה אמורה להימשך מיום 3.4.11 ועד ליום 31.12.14. לקיומו של הסכם השכירות ערבו ארבעה: התובע, אושרת- אשת התובע שהתגרשה ממנו, אופיר שגב וירון שגב.

9. צו כינוס מיום 24.1.18 ניתן כנגד ירון שגב ועניינו נדון בתיק פש"ר 500211-01-18, ולכן אינו צד להליך דנן.

10. במהלך חודש מאי 2011 כחודש לאחר הקמת השותפות הוחלט על פירוק השותפות. ביום 2.7.11 חתמו הצדדים על פירוק השותפות. למרות פירוק השותפות, הנכס לא פונה עד ליום 1.4.16.

11. ביום 9.4.19 ניתן פס"ד נגד התובע לפיו חויב בדמי שכירות. ביום 29.5.19 לאחר מתן פסק הדין שילם התובע את יתרת סכום החוב בתיק ההוצאה לפועל בסך של 165,451 ₪. בתיק נוסף קשור, שילם התובע סך של 319, 439 ₪.

12. התובע הגיש תביעה כנגד חברת ד. אס. איי וכנגד שגב ניהול וכנגד אופיר שגב עצמו בסך של 634,510 ₪.

13. ביום 27.9.19 הומצא כתב התביעה לנתבע 3 בכתובתו הרשומה. אישור מסירה ותצהיר צורפו לתגובת התובע מיום 14.11.19.

14. כתב התביעה נמסר לנתבע 3 באמצעות אשת אחיו ורד שגב .

15. ביום 11.11.19 הגישה אמו של הנתבע סקיזדה מזל (להלן: "מזל") באמצעות בא כוחה בקשה להורות לתובע לבצע המצאה לחו "ל לפי תקנה לתקנות סדר הדין האזרחי. מזל צירפה תצהיר ובו הסבירה, כי הנתבע 3 שהינו בנה, אינו מתגורר עוד בכתובת האמורה וכי במועד שאינו ידוע, נמסררחוב החצב 35 במבשרת ציון מעטפה, אף שלמיטב זיכרונה אמר ה לשליח , כי אופיר שגב לא גר בכתובת האמורה, וכי היא לא רשאית לקבל מסמכים הקשורים אליו.

16. לא מן המותר לציין כי החל מיום 11.11.19 החלה אמו של הנתבע 3 מזל סקיזדה להיקרא על ידי באי כוחה כצד ג' בתיק (תקרא להלן: "מזל") .

17. לאחר שהוגשה תגובת התובע ובה נטען , כי תצהירה של מזל מוטעה ומטעה, הגישה מזל ביום 24.11.19 תצהיר נוסף והפעם של כלתה שמודה שהיא ולא מזל קיבלה את המעטפה וזאת כאמור בסתירה לתצהירה הראשון של מזל.

18. ביום 23.12.19 הגיש התובע בקשה להורות, כי ההמצאה לבת משפחתו של הנתבע המתגוררות בביתו הינה המצאה לנתבע כאמור בתקנות ולתת לנתבע התראה כי המועד האחרון להגשת כתב הגנה חלף. התובע פירט את הסתירות בתצהירים שהוגשו על ידי מזל וטען , כי בנסיבות האלה אין סיבה להאמ ין לנתונים הנוספים בתצהירה.

19. ביום 12.1.20 ניתנה החלטה על ידי ולפיה על הנתבע להגיש כתב הגנתו בהתאם לתקנות וככל שכתב התביעה הומצא והנתבע מתעכב בהגשת כתב הגנתו ללא סיבה מוצדקת, לתובע זכות לקבל פסק דין נגדו.

20. ביום 6.2.20 לאחר שהחליפה את באי כוחה, הגישה מזל בקשה דחופה להבהרת ההחלטה שניתנה ביום 12.1.20 , שכן הנתבע 3, בנה הינו תושב ואזרח ארה"ב.

21. ביום 11.2.20 הוגשה תגובת התובע ו בה טען כי מזל אינה צד בהליך , אין לה מעמד בהליך והיא למעשה פועל ת כידו הארוכה של הנתבע 3 .

22. ביום 19.2.20 הורה בית משפט זה לבא כוחה של מזל, להבהיר האם הוא מייצג את הנתבע , ואם לא ו, מדוע הוא מלמד סניגוריה עליו. בתגובה טען ב"כ מזל כי בתגובה "מצד שלישי" נאמר, כי התובע יודע היטב כי הנתבע 3 מתגורר דרך קבע עם משפחתו וילדיו בארה"ב ואינו מתגורר בישראל מזה כ-14 שנה. וכן טען כי "בקשות צד שלישי בתיק הוגשו על מנת למנוע מראית עין של המצאה, שלא הייתה ולא יכולה להיות המצאה כדין אל הנתבע 3". וכן טען : "אין בכך סניגוריה על הנתבע 3 (הח"מ אינו מייצג את הנתבע 3 אלא את צד שלישי) , אלא הצגת התמונה העובדתית המלאה בפני בית המשפט".

23. לאחר שטען בא כוחה של מזל כי הוא ייצג את הצד השלישי התבקש להבהיר האם מזל הינה אכן צד ג' בתיק, שכן צד ג' יכול להיות מצורף רק על ידי נתבע וכך לא היה בתיק זה. בא כוחה של מזל הבהיר , כי אכן מזל אינה צד ג' בתיק.

ג. הכרעה

1. תקנה 216 לתקנות סדר הדין האזרחי מורה אותנו כדלקמן:
" הודעה לצד שלישי בתובענות מסויימות [283]
"בתובענה שנפתחה במסירת כתב תביעה והוגש בה כתב הגנה, רשאי נתבע ליתן לכל אדם, לרבות אדם שהוא בעל דין בתובענה, הודעה לצד שלישי במקרים אלה:
(1) כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי להשתתפות או לשיפוי ממנו בשל כל סעד שייפסק נגדו בתובענה;

(2) כשהנתבע טוען נגד הצד השלישי שהוא זכאי כלפיו לסעד הכרוך בנושא התובענה והוא בעיקרו כסעד שמבקש התובע;
(3) כששאלה או פלוגתה בין הנתבע לצד השלישי הכרוכה בנושא התובענה היא בעיקרה כזו השנויה במחלוקת בין התובע לנתבע, ומן הראוי שתיפתר גם ביניהם לבין הצד השלישי."

2. משמעות האמור לעיל הינה שצירוף צד ג ' בתיק יכול להיעשות בהשראת הנתבע בלבד ורק כאשר הוגש כתב הגנה . באין נתבע שיעשה כן, ובאין כתב הגנה, כינ וי פלוני כצד ג' מהווה הטעיה חמורה של בית המשפט. מקום שמזל, אמו של הנתבע כונתה כצד ג' על ידי שני באי כוחה, הרי שבכך היא הופיעה כצד שיש לו "זכות עמידה" בתיק, על כל המשמע ויות הנלוות לכך. דבר זה לא ייעשה והעושה כן נוהג באי ניקיון כפיים. די בעניין זה כדי לדחות את הבקשה. ואולם מעל לצורך, אתייחס למספר נקודות;

3. תקנה 481 לתקנות מורה כדלקמן:
" המצאה לבן משפחה או למזכיר ישוב [445]
באין אפשרות למצוא את הנמען, די בהמצאת הכתב לאחד מבני משפחתו הגרים עמו ושלפי מראית עין מלאו לו שמונה עשרה שנים, ואם היה הנמען תושב קיבוץ, קבוצה, מושב עובדים או מושב שיתופי (להלן בפרק זה – ישוב), די בהמצאת הכתב לידי חבר הועד או המזכיר של הישוב."

4. בעניין רעא 10250/08 יוסף קציב נ' ZAO RAIFFEISENBANK (תאגיד זר) נאמר כי " המבקש שוהה כאמור ברוסיה. כתב התביעה הומצא לבית מגוריו של המבקש בישראל, לידי בתו הבגירה. לא מצאתי מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי לפיה המצאה זו הינה המצאה כדין, הממלאת את הוראות תקנה 481 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. זאת, שכן על פי הנתונים היעדרותו של המבקש מביתו בארץ הינה היעדרות זמנית."

5. בענין רעא (י-ם) 18977-09-18 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' מוחמד אבו נג'מה נאמר כדלקמן:
" לעניין זה נפסק כי מכוחה של תקנה 481 לתקנות ניתן להמציא כתב בי-דין לנמען הנמצא בחו"ל במקום בו ניתן להניח שיתגורר גם בעתיד בישראל (ר"ע 526/83 פרושינובסקי נ' שירסון כלל אינבסטמנט האוס בע"מ, פ"ד לז(4) 485, 487 (1983); והשוו רע"א 10250/08 קציב נ' Zao Raiffeisenbank, מיום 18.3.10, בפסקה 3 להחלטה), וכן די בהמצאה "לאשת הנתבע המתגוררת ברגיל עמו" (רע"א 39/89 General Electric נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מב(4) 762, 767 (1989)). בהקשר זה הבהיר המלומד זוסמן כי אם "הלך שליח בי-דין למקום מגוריו של הנמען, ולא מצא אותו שם, אך מצא מי שהוא אחד מבני משפחתו... רשאי שליח בי-דין למסור את כתב התביעה לאותו אדם מבני משפחתו של הנמען" (יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 230 (מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, התשנ"ה)). קביעה זו אומצה על ידי הפסיקה, כאשר אך זה לא כבר נקבע כי תקנה 481 לתקנות חלה "כאשר מתברר שבעל הדין ('הנמען') לא נמצא בכתובת בית מגוריו - כלומר: 'באין אפשרות למצוא את הנמען'" וכי "התקנה אינה מטילה על מוסר הכתב חובה לתור אחר הנמען (במובחן מתקנה 489 לתקנות, המחייבת את השליח לנהוג 'שקידה ראויה וסבירה'...)" ואינה מחייבת "חיפוש כולל אחריו, אלא רק שהנמען לא נמצא בביתו בעת ששליח המסירה הגיע למקום" (דעת הרוב ברע"א 8204/16 גלמור נ' גאידמק, מיום 5.12.16, בפסקה 2 לפסק-דינו של כבוד השופט זילברטל). 5. אמור מעתה: תקנה 481 לתקנות קובעת כי שעה שהגיע מוסר כתב בי-דין לכתובת בית מגוריו של הנמען וזה לא נמצא במקום, די בכך שמבצע המסירה ימסור את כתב בי-הדין לידי אחד מבני משפחתו של הנמען המתגורר עמו והנחזה להיות בן 18. התקנה אינה מטילה חובה לפעול ב"שקידה ראויה" ואינה מחייבת את מבצע המסירה לשוב לבית הנמען פעם אחר פעם מתוך תקווה לאתרו בביתו."

6. ביום 14.8.19 ניתנה תשובה לשאילתה ממאגרי הנתוני ם של משרד הפנים ולפיה אופיר שגב, היינו הנתבע 3, הינו אזרח ישראלי אשר כתובתו הינה רחוב חצב 35 במבשרת ציון.

7. ביום 27.9.19 בוצעה המצאה לורד שגב בכתובת המגורים של הנתבע 3 ברחוב חצב 35 במבשרת ציון שהיא אשת אחיו של הנתבע.

8. למרות שאמו של הנתבע 3 אינה צד להליך היא פעלה באופן הנחזה כשלוחתו של בנה. לבית משפט היא הודיעה כדלקמן: "בקשה זו מוגשת מטעמי זהירות וזאת על מנת למנוע חלילה כל מחטף אשר עלול להינתן כנגד הנתבע 3 בטרם נמסרה לו ההזמנה כדין".

9. בניגוד לטענותיה של מזל , לפיהן , כביכול אופיר שגב נ עדר מהארץ זמן רב ביותר, הרי שהראיות בידי התובע מראות, כי זה האחרון היה פעיל עסקית בישראל לפחות בשנים 2012-2011.

10. כמו כן עולה ממסמכים שצירפה מזל כי הנתבע 3 ביקר בישראל ונכנס לארץ ביום 7.9.18. לא ברור אם הנתבע 3 יצא מישראל סמוך לתאריך הנקוב או שמא בחר להישאר בישראל.
11. ההוראות בדבר המצאת כתבי בי דין מפורטות בפרק ל"ב לתקנות סדר דין האזרחי, תשמ"ד-1984 - המצאת כתבי בי-דין תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").
12. תקנה 475 לתקנות קובעת:

"כתב בי-דין יומצא באחת הדרכים האלה:
(1) במסירה אישית על ידי פקיד בית המשפט, על ידי עורך דין, פקידו או שליח מטעמו, או על ידי אדם אחר שבית המשפט או מנהל בתי המשפט הסמיכו לכך בכתב, או על ידי שליח מטעמו של אדם שהוסמך כאמור (לכל אחד מאלה ייקרא שליח בי-דין)
(2) על ידי מוסד כאמור בסימן ב';
(3) בדואר כאמור בסימן ג';
(4) בפקסימיליה כאמור בסימן ג'1;
(5) באמצעי אלקטרוני כאמור בסימן ג'2."

13. סעיף 489 לתקנות קובע כדלקמן:
" שליח בי-דין שלא מצא שום אדם שאפשר לפי תקנות אלה להמציא לו כדין את הכתב, אף על פי שפעל בשקידה ראויה וסבירה, או שהאדם כאמור סירב לקבל את הכתב, ידביק את הכתב על הדלת החיצונית או במקום אחר נראה לעין בבית שבו רגיל האדם לגור או לעסוק".
14. ככלל, הליך המצאה הוא ההליך המרכזי על פיו נבחן את קבלתם או אי קבלתם של כתבי בי דין. וכדבריה של השופטת פרוקצ'יה בבש"א 1788/06 קלינגר נ' זקס (להלן: "עניין קלינגר"):
"העקרון על פי סדר הדין הוא כי כלל ההמצאה הוא המחייב לצורך מנין הימים להגשת הליך ערעורי. כלל זה קובע את המסגרת הדיונית המוגדרת מבחינת לוח זמנים להליכים אזרחיים בבתי המשפט. מסגרת זו מאפשרת פעולה תקינה ויעילה של מערכת השיפוט, תוך שמירת זכויותיהם הדיוניות של בעלי הדין. ההסדרה המוגדרת של המועדים לעשיית פעולות שונות הקשורות בהליך השיפוטי נועדה להבטיח את יעילות המערכת, ולהגן על זכותו של בעל הדין לנהל את ענייניו בהתאם למסגרת זמן ברורה וידועה מראש. חובת ההמצאה כדין של כתבי בי דין נועדה להבטיח כי כל שלב בהליך השיפוטי ייעשה בידיעת בעלי הדין הנוגעים בדבר, וכי מירוץ הזמן יחל משלב ההמצאה כדין, שאם לא כן, זכותו של בעל הדין עלולה להיפגע. כלל ההמצאה כדין, הוא, אפוא, הכלל הנוהג והמחייב, ועל פיו חייב בעל דין לכלכל את התנהלותו הדיונית" (פסקה 6 לפסק הדין).
15. לעומת זאת, לעיתים, אף במקרים בהם לא הייתה המצאה כדין, עדיין ייחשב הדבר כאילו הומצא כתב בי הדין, זאת במקרים בהם הייתה ידיעה של הנמען. הסיבה לכך היא תום הלב הדיוני (גם בהליכים פרוצדוראליים) המוטל על הצדדים הבאים להתדיין בבית המשפט.
16. במסגרת רע"א 1415/04 סרביאן נ' סרביאן פ"ד נט(2) 440 קבעה השופטת א. פרוקצ'יה כדלקמן:
"אם חרף העדר המצאה כדין כאמור, הגיע כתב בי-הדין בפועל לידי בעל הדין וניתנו בידיו עקב כך מלוא האמצעים לפעול על פיו, הושגה תכלית ההמצאה במלואה בדרך אחרת. בנסיבות אלה, ובמסגרת החובה הכללית לפעול בהליך הדיוני בתום לב, חובה על בעל הדין לפעול במסגרת מגבלות הזמן המוטלות על פי התקנות מאותו מועד שבו תוכנו של כתב בי-הדין הגיע לידיעתו. הוא יהא מנוע מהעלאת הטענה כי חרף קיומו של כתב בי-הדין בידיו, וידיעת תוכנו, לא פעל במסגרת המועדים הקבועים בתקנות מחמת אי המצאה פורמלית של אותו כתב. מניעות זו מתיישבת עם עקרונות הסדר הדיוני ותכליתו, ועם התפיסה המושרשת לפיה חובת תום הלב החוצה שתי וערב את מסגרות המשפט כולן חלה גם על כללי סדר הדין באשר הם" (פסקה 6 לפסק הדין).
17. בעניין קלינגר סייגה השופטת פרוקצ'יה את דבריה וקבעה כי:
"כלל " הידיעה" על מתן פסק דין שניתן בהעדר הצדדים לא נועד לתפוס את מקומו של כלל ה"המצאה" המעוגן בדין. כלל " הידיעה" איננו אלא אחת ההשתקפויות של חובת תום הלב הדיונית המוטלת על כל בעל דין באשר הוא, המחייבת כל מי שמעורב בהליך משפטי לנהוג בדרך הוגנת כלפי יריבו, וכלפי מערכת השיפוט שבמסגרתה נדון עניינו. כלל " הידיעה" אין פירושו אלא, כי מקום שבו יודע בעל דין ידוע היטב על קיום פסק דין בעניינו, ואף יודע, או יכול לדעת בבירור את תוכנו, והוא משתהה השתהות בלתי סבירה, ארוכה וממושכת בייזום הליך ערעורי, תוך ניצול ביודעין של תקלה שארעה בהמצאה כדין של פסק הדין, כי אז יתכן בנסיבות מסוימות כי חובת תום הלב הדיוני תפעל כחסם וכמניעות לייזום הליך ערעורי עם חלוף תקופה ארוכה מאז ידע בעל הדין בפועל על פסק הדין. עם זאת, חשוב להדגיש כי אין מדובר בהפיכת כלל ה"המצאה" לחריג, ואת חריג ה"ידיעה" לכלל. חריג הידיעה לא יחול אלא במצבים חריגים וקיצוניים, בהם חובת תום הלב הדיונית מחייבת בעל דין לנקיטת צעד דיוני על פי ידיעתו, גם בלא שקיבל המצאה כדין של הפסק... המשותף לאותם מקרים בהם היה בית המשפט נכון למנות את מנין הימים לצורך הגשת הליך הערעור מיום הידיעה של בעל הדין אודות פסק הדין שניתן, תחת יום ההמצאה כדין של פסק הדין הוא, דרך כלל, התנהגות חסרת תום לב מצד בעל הדין המערער, שיש בה כדי להצדיק סטייה מן הכלל."
18. ההלכה הפסוקה הכירה במצבים חריגים שונים בהם כלל הידיעה גובר על כלל ההמצאה, המתנקזים, במהותם, לדרישת תום הלב הדיוני; הבסיס המשפטי לצורך כך נשען על עילות של השתק, מניעות, והתנהגות הנגועה בחוסר תום לב דיוני. (פסקאות 7-8 לפסק הדין).
19. בהמשך דבריה, צמצמה השופטת פרוקצ'יה את כלל הידיעה וקבעה כי:
"החלת "כלל הידיעה" אפשרית רק מקום בו הוּכחו ידיעה מלאה, ספציפית וברורה של מלוא תוכן פסק הדין, או, למצער, יכולת סבירה להגשים ידיעה כזו בידי בעל הדין הפונה בהליך ערעור". (פסקה 9 לפסק הדין. ההדגשה שלי).
20. כעין זה פסקה כבוד הנשיאה מ. נאור ב בג"ץ 3905/14 פלאפון בע"מ נ' שר הביטחון (פורסם בנבו): " אני סבורה כי יש להגביל את תחולתו של חריג הידיעה למקרים שבהם הידיעה על קיומו של ההליך והשלכותיו – ברורה היא ואינה דורשת התדיינות מורכבת" (פסקה 25 לפסק הדין).
21. לסיכום הדברים, הפסיקה נעה רצוא ושוב בין ניסיון לחזק את כלל ההמצאה, על מנת לקדם את הערכים הדיוניים של יציבות וודאות שהוא מעגן, לבין ריכוכו, עד כדי ביטולו, באמצעות כלל הידיעה, במטרה למנוע שימוש לרעה בכללים אלה כדי לפגוע בצד שכנגד ובהליך השיפוטי. ואולם, עקב המהפכה התקשורתית הפוקדת אותנו הבאה לידי ביטוי בקלות בה ניתן להעביר מסר כתוב באמצעים אלקטרוניים שונים החוצים גבולות במהירות ויעילות מירביים, לרבות בדואר אלקטרוני ובמסרונים, אני סבור שהמגמה הכללית, צריכה לבוא לידי ביטוי בהעדפת כלל הידיעה על כלל ההמצאה וזאת כאשר הידיעה היא ברורה . כך, בעניין ע"א 449/04 דני בן אליעזר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ - סניף עפולה נאמר על ידי כבוד השופט אליקים רובינשטיין כדלקמן:
"" אציין, כי ככלל דעתי נוטה, כפי שגם נאמר ברע"א 7724/04 גולקו נ' בנק דיסקונט (טרם פורסם) והאסמכתאות המצוטטות שם לרבות בר"ע 1294/02 תכנית אורטופדיה נ' קופת חולים לאומית (טרם פורסם); בע"מ 4808/04 פלונית נ' פלוני (טרם פורסם), לכך שכאשר ישנה בהירות ראויה באשר להמצאה בפועל, אין להלום הסתתרות מאחורי אי ההמצאה הפורמלית. כלל הידיעה עשוי לגבור במקרים כאלה על נושא ההמצאה הפורמלית, משנוצר מעין השתק. ואולם, במה דברים אמורים, כאשר הידיעה היא מוצקת וברורה, ותנאי הוא שכזאת תהא הידיעה, לא פחות."
הדברים הולמים לענייננו, ולהלן אסביר;
22. ראשית, בענייננו, כאשר בקשה זו נידונה בפני, לא יכולה להיות כל מחלוקת שכתב התביעה נמסר כדין לבת משפחתו של הנתבע 3, בהתאם להוראת תקנה 481 לתקנות המורה, כי באין אפשרות למצוא את הנמען, די בהמצאת הכתב לאחד מבני משפחתו הגרים עמו ושלפי מראית עין מלאו לו שמונה עשרה שנים, וזאת לבית אשר רשום ככתובתו ברישומי משרד הפנים.
23. שנית, בעניין רע"א 5150/02, פ"ד נח(2) 205 וינברג נ' ביילס נאמר כדלקמן:
"סמכותם של בתי-המשפט בישראל נקנית, ככלל, בהמצאת הזמנה לדין (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [7], בעמ' 34. דרך המלך להמצאת ההזמנה לדין היא המצאתה לנתבע המצוי בישראל. כך הוא כאשר הנתבע מצוי בישראל דרך קבע, כך הוא כאשר הנתבע מצוי בישראל באקראי, וכך הוא גם כאשר הנתבע עצמו אינו מצוי בישראל, אך מצויים בה מורשהו או עורך-דינו בנושא ההתדיינות (תקנה 477 ל תקנות סדר הדין האזרחי). בכל המקרים הללו קונה בית-המשפט בישראל את הסמכות לדון בתביעה מכוח ההמצאה שבוצעה בתוך תחום השיפוט הישראלי."
בענייננו מדובר באדם הנחזה כבעל אזרחות ישראלית, אשר כתובת לו בישראל ו אשר מצוי בישראל מעת לעת ואף לא באקראי, שכן היו לו עסקים בישראל. אני סבור, כי גם אם מדובר באדם בעל אזרחות כפולה, אין כל מניעה מלמסור לו כתבי דין לכתובתו הרשומה במשרד הפנים.
24. שלישית, ההפרדה המבוקשת שוב ושוב על ידי אמו של הנתבע 3 , שלא לראות בה מורשית מטעמו, אינה יוצרת חיץ של אמת בין הנתבע אליה. כך אומרת הפסיקה, ע"א 23/83, פ"ד לח(4) 309 סוזן ריטה יוחימק נ' תרז קדם, בעניין זה:
" מהמכתב, נספח ד' לתצהיר, התומך בהמרצת הפתיחה, עולה בבירור, כי עורך-דין ננטל, שותפו של עורך-דין דה-שליט, פעל באותה תקופה כעורך הדין של המערערים שניהם בנושא ביצוע ההסכמים, ודבר זה לא הוכחש. מסירה לעורך-דין היא מסירה מספקת על-פי תקנה 439 מ תקנות סדר הדין האזרחי, תשכ"ג-1963, שהיתה אז בתוקף (ראה כיום תקנה 477לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). תקנה זו מורה, כי "ההמצאה תהא ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו, אבל אם יש לו מורשה לקבל כתבי בי-דין לשם המצאה לפי תקנות אלה, או עורך-דין, דיה ההמצאה למורשה או לעורך¬הדין או למתמחה שלו או הנחה במשרדו וכוחה יפה לכל דבר כאילו הומצאה לבעל הדין גופו, זולת אם הורה בית המשפט הוראה אחרת". לגבי מורשה, דורשת התקנה הנ"ל, שהוא יהא "מורשה לקבל כתבי בי¬דין", אך אינה דורשת, שיהא רשאי גם לייצג את מרשהו בבית המשפט. די בכך שכמורשה לקבלת כתבי-בי-דין חזקה עליו שיעביר את הידיעה למרשו ( ע"א 403/64 [1]). לגבי עורך-דין, אין התקנה דורשת, שלקוחו יסמיך אותו לקבל כתבי-בי-דין. די שהוא פועל אותה עת כעורך-דין של הנמען, כדי שייראה ככתובת מספקת לקבלת כתבי-בי-דין בשמו".
אני סבור שאמו של הנתבע 3 פעלה ופועלת הלכה למעשה כשלוחתו של הנתבע 3, ועל כך תעיד מסירותה ומעורבותה הרבה לבנה בעניין שבפני, ועל כן יש לראות בה כמורשה לקבלת כתבי דין עבורו וכי חזקה עליה שתעביר את כתבי בית הדין שקיבלה היא , או מי מטעמה - אליו, היכן שהוא נמצא.
25. מכל המקובץ, הבקשה נדחית. סקיזדה מזל וכן הנת בע 3 יישאו בהוצאות בגין החלטה זו בסך של 2,000 ₪ ביחד ולחוד, אשר ישולמו לתובע, תוך 20 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתנה היום, י"ד ניסן תש"פ, 08 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דניאל שטרית
נתבע: די.אס.איי ניהול והפעלה בע"מ
שופט :
עורכי דין: