ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מורן כהן נגד דרך ארץ הייווייז בע"מ :

לפני כבוד השופט דורון חסדאי

המבקש
מורן כהן

נגד

המשיבה
דרך ארץ הייווייז (1997) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד עמית דר

החלטה

עניינה של החלטה זו בהודעת הצדדים מיום 27.3.2019 בדבר סירובו של מר מורן כהן,המבקש בהליך לחתום על נוסח הסכם הפשרה אליו הגיעו ב"כ הצדדים במסגרת הליך גישור שהתקיים בפני עו"ד גדי טיכו. במסגרת ההודעה התבקש בית המשפט להורות כי הליכי אישור הפשרה יימשכו כסדרם, באמצעות ב"כ המבקש אשר ישמש כשלוחה של הקבוצה, בעוד המבקש יהיה זכאי להיות נוכח בדיונים ולהביע את התנגדותו להסדר הפשרה, בהתאם לאמור בסעיף 18(ד) לח וק תובענות ייצגויות, תשס"ו-2006 (להלן:" חוק תובענות ייצוגיות").

רקע עובדתי וטענות הצדדים בקצירת האומר
ביום 7.9.2017 הגיש המבקש תובענה ייצוגית וכן בקשה לאישור התובענה כייצוגית. המבקש הוא אזרח ישראלי אשר מעת לעת נוסע בכביש 6. המשיבה היא חברה המאוגדת בישראל ובעלת הזיכיון הבלעדי להפעלת כביש 6- כביש חוצה ישראל (להלן: "כביש 6") וזאת בהתאם להוראות הסכם הזיכיון שחל בינה לבין ממשלת ישראל. מכוח ההסכם האמור המשיבה מחייבת בגין הנסיעה בכביש 6.
על פי הנטען בבקשת האישור, המשיבה גובה מלקוחותיה "חיוב כפול" בגין נסיעה של רכב עם נגרר. כמו כן המשיבה אף מסתירה מלקוחותיה את העובדה כי באפשרותם לקבל זיכוי בגין "החיוב הכפול".
לטענת המבקש, המשיבה מציעה לאזרחי המדינה את האפשרות להצטרף לשני סוגי מנויים. הראשון, "מנוי וידאו". רכב אשר משויך למנוי וידאו מזוהה במצלמות המוצבות בכביש 6 ודרישות התשלום נשלחות אל הלקוחות לאחר פענוח לוחיות הרישוי.
סוג שני של מנוי שמוצע הוא "מנוי פסקל". לקוח אשר משויך ל"מנוי פסקל" נדרש לחבר לרכבו מכשיר אלקטרוני המתקשר אוטומטית עם מערכת האגרה הממוחשבת של המשיבה. כנגד קבלת המכשיר האלקטרוני מפקיד הלקוח במשרדי המשיבה פיקדון אשר מוחזר בתום המנוי. כמו כן קיימת אפשרות של "לקוח מזדמן".
על פי הפרסום אשר מופיע באתר המשיבה באם אדם מעוניין לנסוע בכביש 6 עם נגרר ולהימנע מחיוב כפול (בגין הרכב ובגין הנגרר) הוא מחויב לבצע שתי פעולות. הראשונה, לצרף את הנגרר למנוי ייעודי, זאת באמצעות שליחת טופס למשיבה. השנייה, להצטרף כ"מנוי פסקל". מכאן טען המבקש כי כל מי שמשויך ל"מנוי וידאו" או בגדר "לקוח מזדמן" יחויב תמיד חיוב כפול בעת נסיעה עם נגרר.
המבקש טען כי מצג זה של המשיבה הוא מצג מטעה שכן בפועל וכפרקטיקה המשיבה מזכה את כלל לקוחותיה אשר חויבו בחיוב כפול בגין נסיעה עם נגרר. עוד נטען כי המדובר במדיניות מוצהרת אשר נציגי המשיבה מודים בקיומה . נציגי המשיבה אף הודו בפני המבקש כי המשיבה אינה אמורה לחייב את לקוחותיה בחיוב כפול וכי מקור החיובים הכפולים בעובדה שמערכת החיובים המותקנת בכביש מצלמת כל לוחית רישוי.
המבקש טען כי לאור העובדה שהמשיבה שולטת במשאב ציבורי היא בגדר גוף דו מ הותי ומכאן שחלות עליה חובות המשפט המנהלי, לרבות חובת ההגינות וחובת תום הלב.
לטענת המבקש, המשיבה הפרה את חובת ההגינות וחובת תום הלב וזאת לאור העובדה שהיא מקיימת מדיניות נסתרת של זיכוי לקוח , ורק במידה והלקוח פונה למשיבה בעניין. לטענתו חובה על המשיבה ליידע את לקוחותיה שאינם "מנוי פסקל" בדבר מדיניות הזיכוי האמורה.
עוד נטען כי המשיבה הפרה את חובת תום הלב מכוח סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, כי היא התרשלה כלפי לקוחותיה, זאת לאור סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין וכן כי היא התעשרה על חשבון לקוחותיה. עוד נטען להטעיה מכוח סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן.
ביום 8.2.2018 הגישה המשיבה תשובה מטעמה. במסגרת התשובה הציגה המשיבה את מאפייני מערכת החיוב בגין הנסיעות בכביש 6. על פי הנטען בתשובה המדובר במערכת ממוחשבת אוטומטית במסגרתה המערכת מצלמת את לוחית הרישוי האחורית של המכוניות הנוסעות בכביש.
עוד טענה המשיבה כי עוד קודם להגשת בקשת האישור היא החלה בביצוע עבודות שדרוג של מערכת האגרה אשר כוללות בין היתר אפשרות לצילום לוחית הרישוי הקדמית של הרכב, כך בסיום עבודות השדרוג לא יתאפשר חיוב כפול .
עוד נטען כי לא כל נסיעה של נגרר טומנת בחובה חיוב כפול וכי מדובר במקרים נדירים וחריגים, לדוגמא כאשר קיים מרווח בין הרכב הגורר והרכב הנגרר, או כאשר בעל הרכב הנוסע אינו מציב על חלקו האחורי של הנגרר לוחית רישוי עם מספר הרכב של הרכב הגורר וזאת כמתחייב לפי תקנה 90(ב) לתקנות התעבורה, תשכ"א 1961.
למרות העובדה שמדובר במקרים חריג ים המשיבה מאפשרת ללקוחותיה להימנע ממצב זה על ידי הצטרפות ל"מנוי פסקל", כאשר בעל הרכב הגורר ישייך את מספר הנגרר להסדר "מנוי הפסקל".
באשר לטענות המבקש לעניין "מנוי פסקל" טענה המשיבה כי יש לדחות טענות אלו. ההצטרפות ל"מנוי פסקל" אינה כרוכה בתשלום ואינה מחייבת את הלקוח בביצוע נסיעה כלשהי בכביש. כמו כן "מנוי פסקל" זכאי ל40% הנחה ממחיר הנסיעות בכביש.
עוד טענה המשיבה כי המידע בדבר האפשרות להימנע מחיוב כפול מופיע באתר האינטרנט של המשיבה במקומות שונים , בין היתר מופיע המידע בפרק שעניינו "שירות לקוחות" תחת הלשונית "לקוחות כביש 6".
עוד טענה המשיבה כי חוק כביש אגרה (כביש ארצי לישראל), תשנ"ה-1995 מגדיר "רכב" "כמשמעותו בפקודת התעבורה", כאשר הגדרה זו כוללת גם נגרר. בשים לב לעובדה שהנגרר מבצע נסיעה בכביש הרי שהוא חייב בגין הנסיעה כמו כל רכב אחר.
עוד הפנתה המשיבה במסגרת תשובתה לפסק הדין בעניין תא (ת"א) 1757/06 רז שפירא נ' דרך הארץ הייווייז (1997) (פורסם בנבו, 15.5.2008) (להלן: "פס"ד רז"). לטענת המשיבה שאלת החיוב הכפול כבר נדונה בפס"ד רז כאשר ההליך הסתיים בפשרה עוד בשנת 2008 כאשר ניתנו הודעות לבעלי נגררים אודות האפשרות לחיוב כפול.
ביום 8.2.2018 הגיש המבקש תגובה לתשובה לבקשת האישור. המבקש טען כי למעשה המשיבה הודתה בקיומם של "חיובים כפולים" וכי אף הודתה כי מתקבלות לעניין זה פניות רבות, אולם מתשובה עולא בדקה את מספר הלקוחות שחויבו בחיוב כפול אך לא פנו לקבלת הזיכוי. לקוחות אלה הם הקבוצה המיוצגת במסגרת בקשת האישור.
באשר לטענות המשיבה לעניין פס"ד רז הרי שבאותו עניין במסגרת הסכם פשרה אליו הגיעו הצדדים המשיבה התחייבה ליידע את לקוחותיה אשר נסעו בכביש כי יתכן והם חויבו בחיובים כפולים. כמו כן התחייבה המשיבה לבדוק אם הלקוחות שיפנו אליה אכן חיובו בחיובים כפולים, ובמידה ויתברר שכך קרה, התחייבה המשיבה לפצות אותם.
עוד התחייבה המשיבה כי החל משנת 2008 היא תיידע את לקוחותיה במסגרת החשבונית שנשלחת אליהם, בדבר קיומם של החיובים הכפולים, ובדבר זכותם לדרוש החזר בגין חיובים מסוג זה, ככל שאכן נעשה חיוב וזאת לתקופה של שנה וחצי.
לטענת המבקש אין בהתחייבות האמורות כדי להפחית מחובת המשיבה ליידע את לקוחותיה, גם לאחר סיום התקופה האמורה בפס"ד רז בקיומם של חיובים כפולים וזכותם של הלקוחות לבטל את החיובים האמורים. כמו כן מעיון בחשבוניות אשר צורפו לתשובה עולה כי המשיבה לא יידעה את לקוחותיה בדבר זכותם לקבל החזר בגין חיוב כפול.
הודעה בדבר הגעתם להסכם פשרה
ביום 15.3.2018 ובהמשך להסכמת הצדדים, מונה עו"ד גדי טיכו כמגשר בהליך. ביום 27.3.2019 עם סיומו של הליך הגישור הגישו הצדדים הודעת עדכון לבית המשפט ובקשה למתן הוראות. במסגרת ההודעה ציינו הצדדים כי הגיעו להסכמות מלאות אשר גובש לכדי הסכם פשרה , כאשר טיוטת הסכם הפשרה צורפה להודעת הצדדים.
על פי האמור בהודעה, למרות הסכמות הצדדים נטען כי המבקש עצמו אינו מסכים באופן גורף להסכם הפשרה שהוצג בפניו, והותן לו את אישורו. במסגרת ההודעה ציין ב"כ המבקש כי הם העבירו לידי המבקש את טיוטת הבקשה לאישור הסדר פשרה וכן תצהיר המשיבה אודות בדיקות שבוצעו על ידה בנוגע לסוגיות הנוגעות לתובענה אולם גם לאחר עיון במסמכים האמורים נותר המבקש בעמדתו.
לטענת הצדדים, בנסיבות האמורות יהיה נכון שהליכי אישור הפשרה יימשכו כסדרם, כאשר ב"כ המבקש משמשים כשלוחה של הקבוצה, כאשר המבקש רשאי להיות נוכח בהליכים המשפטיים ולהביע התנגדותו לכך וזאת בהתאם לאמור בסעיף 18(ד) לחוק תובענות ייצוגיות. לעניין זה הפנו הצדדים לפסק הדין בעניין ת.צ. 4263-03-11 אשל היאור בע"מ נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ (פורסם בנבו, 16.4.2012) וכן ת.צ 23538-10-14 רינה איגרא נ' עיריית תל אביב יפו (פורסם בנבו, 27.12.2018).
ביום 27.3.2019 הוריתי על דיון במעמד הצדדים. ביום 10.9.2019 התקיים דיון במעמד הצדדים. במסגרת הדיון העלה המבקש בקצרה את טענותיו לעניין התנגדותו לטיוטת הסכם הפשרה . עוד ציין המבקש כי הוא מעוניין למנות בא כוח נוסף והוא יגיש בקשה מסודרת לעניין זה [ ר' עמ' 1 לפרוטוקול ש' 12-17].
במסגרת הדיון פירט ב"כ המבקש את המגעים שהתקיימו בין הצדדים. במסגרת ההידברות הוסכם בין הצדדים שהמשיבה תבצע בדיקות במערכותיה כדי להבין את סדר הגודל התופעה וכן סדר גודל הקבוצה [ ר' עמ' 1 לפרוטוקול ש' 19-21].
עוד ציין ב"כ המבקש כי לאחר שהתקבלו תוצאות הבדיקה ניהלו הצדדים שיחות לגבי הנתונים שהתקבלו, ובהמשך לשיח שהתקיים בין הצדדים הגיעו הצדדים לסכום כולל של נזק לחברי הקבוצה בסך של 250,000 ₪, סכום אשר כמעט כפול מתוצאות הבדיקה שנערכה על ידי המשיבה. [ר' עמ' 1 לפרוטוקול ש' 22-27].
עוד טען ב"כ המבקש כי בסופה של הערכה שבוצעה על ידו לאור הנתונים שהתקבלו, וכן בשים לב לעובדה שהמגשר עיין בהסכם הפשרה וקבע שהוא ראוי וסביר, הגיע ב"כ המבקש לכדי מסקנה כי טובת הקבוצה מצדיקה את ההגעה להסכם הפשרה. [עמ' 1 לפרוטוקול ש' 29-31].
באשר למנגנון הפיצוי שנקבע בהסדר טען ב"כ המבקש כי לאחר הסברים שהתקבלו מהמשיבה לעניין המנגנון הדרוש לביצוע השבה פרטנית הוא הגיע לכדי מסקנה כי יהיה זה בלתי אפשרי להתחקות אחר כל נוסע שחויב בחיוב כפול. [ר' עמ' 2 לפרוטוקול ש' 1-4].
בתום הדיון הוריתי כי המבקש יגיש הודעה מטעמו במסגרתה יתייחס בין היתר לבקשותיו במערכת היחסים שבינו לבין באי כוחו, משרד רפפורט , לוין עו"ד וכן להתנגדותו המנומקת באשר להסדר הפשרה שגובש בסיוע המגשר [ר' סעיף 1 להחלטתי, עמ' 3 לפרוטוקול].כמו כן הוריתי כי לאחר שתינתן החלטה מתאימה ובעיקר בסוגיית התנגדותו של המבקש להסדר הפשרה, תתבקש גם עמדת היועץ המשפטי לממשלה להסדר הפשרה [ר' סעיף 5 להחלטתי עמ' 3 לפרוטוקול].
ביום 9.12.2019 הגיש המבקש את תגובתו להסכם הפשרה. במסגרת תגובתו טען המבקש כי באשר למערכת היחסים בינו לבין בא כוחו הרי שהוא התקשר עימם וזאת מתוך אמונה כי בא כוחו יפעל כנדרש לצורך תיקון המחדלים הנטענים של המשיבה.
לטענתו, סוכם כי בא י כוחו יפעל ו בהתאם להנחיותיו והסכמותיו בפועל, אולם הם בחרו ללכת בניגוד לרצון המבקש. כמו כן, נטען כי בא כוח המבקש לא חתרו להשגת מידע, או נתונים שיהיה בהם כדי לשפוך אור על הנזק שנגרם לקבוצה , כי עשו יד אחת עם המשיבה וכי סירבו לשאת בהוצאותיו.
באשר לטיוטת הסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים חזר המבקש על התחייבויות המשיבה במסגרת פס"ד רז וטען כי המשיבה לא עשתה דבר כדי ל רפא את מחדליה. עוד נטען כי לאור העובדה שחלה עליה במספר הרכבים העושים שימוש בכביש 6 הרי שרק בדיקה אמיתית של מספר הרכבים תגלה את גובה הנזק שנגרם. באשר לשיעור הנזק שנקבע במסגרת הסכם הפשרה בסך 250,000 ש"ח טען המבקש כי המדובר בסכום אקראי אשר מתבסס על בדיקות שבוצעו על ידי המשיבה.
עוד טען המבקש כי בשנת 2008 העריכה המשיבה את סכום ההחזר לקבוצה בסך של בין 100-200,000 ₪ עבור תקופה של 4 שנים בלבד. מכאן, ובשים לב לעובדה ששיעור התנועה בכביש גדל באופן משמעותי עם השנים הרי שסכום הפיצוי כעת אמור להיות גדול מהסכום המוצע. יצוין כי המבקש לא צירף תצהיר לתגובתו.
ביום 22.12.2019 הגיש ב"כ המבקש תשובה מטעמ ם להתנגדות המבק ש להסכם הפשרה. במסגרת התשובה טענו ב"כ המבקש כי יש לדחות את התנגדות המבקש וזאת משום שאין מאחוריה כל ממש.
כבר בפתח תשובתם ציי נו באי כוח המבקש כי המבקש עצמו נכח בהליך הגישור, וכי הוצגו בפניו תוצאות הבדיקות שנערכו על ידי המשיבה לעניין היקף התופעה הנטענת במסגרת בקשת האישור והוא אף זכה להסברים מפורטים בדבר תוצאות הבדיקה.
במסגרת תשובתם פרטו באי כוח המבקש את המגעים אשר התקיימו בין הצדדים, לרבות הפגישה שנערכה לצורך בחינת תוצאות הבדיקה שנערכה על ידי המשיבה. עוד ציין ב"כ המבקש כי התקיימו שיחות טלפון רבות בין באי כוח הצדדים במסגרתם הובהרו הנתונים שנמצאו בבדיקה, המתודולוגיה של הבדיקה ועוד.
כאמור, בסיום ההידברות בין הצדדים השתכנעו באי כוח המייצגים כי התופעה עליה הלין המבקש במסגרת בקשת האישור נפתרה וזאת לאור שינוי אופן צילום הרכבים בכביש 6 וכי היקף התופעה נמוך ממה שנחזה בבקשת האישור.
בסיום המשא ומתן הגיעו הצדדים לכדי הסכמה כי הפיצוי שניתן לחברי הקבוצה יעמוד על סך של 250,000 ₪, כאשר סכום זה עולה על תחשיבי הנזק שהוצגו בפני בית המשפט. כמו כן הוסכם כי לאור הקושי שקיים באיתור חברי הקבוצה הרי שסכום הפיצוי ייתרם לקרן לתובענות ייצוגיות וזאת בהתאם לאמור בסעיף 2 7א לחוק תובענות ייצוגיות.
עוד נטען כי לכל אורך הליך הגישור המבקש הלך צד בצד עם באי כוח המייצגים. הוא נכח בישיבות הגישור, עודכן באופן שוטף ונמסרו לו הנתונים שהתבררו. כמו כן הועבר לעיונו ההסדר אליו הגיעו באי כוח הצדדים תוך שבאי כוח המייצגים ייעצו לו בדבר תועלות ההסכם, הסיכונים והסיכויים בהליך, המשמעות של דחיית הסכם הפשרה ואף הובהר לו כי ההסדר יוגש גם ללא הסכמתו.
באשר לטענות המבקש לעניין מערכת ההתקשרות בין הצדדים טענו באי כוח המבקש כי אכן סירבו לשאת בהוצאו תיו וכי עוד טרם הגשת בקשת האישור הוסבר למבקש חלוקת התפקידים בהליך לרבות חובת המבקש לשאת בהוצאות הנדרשות להגשת ההליך.
כמו כן, ובניגוד לנטען על ידו באי כוח המייצגים מעולם לא הסכימו לשמש "כעושי דברו" וכי הובהר למבקש כי שיקול הדעת לעניין אופן ניהול ההליך יהיה של בא כוח המייצגים. הסברים אלו אף עוגנו במסגרת הסכם הייצוג עליו חתם המבקש.
עוד נטען כי יש לדחות את הטענה כי באי כוח המייצגים עשו יד אחת עם המשיבה. המדובר בטענות חמורות וחסרות בסיס. למבקש הוסבר פעמים רבות כי ההחלטה להגיע להסכמות אשר גובשו במסגרת הסכם הפשרה נבעה ממגוון סיבות, לרבות העובדה כי הדין מתיר למשיבה לגבות תשלום בגין נגרר, כי תקלת החיובים הכפולים תוקנה ללא קשר לבקשת האישור, וכי אין וודאות שטענות המבקש יתקבלו בקשר לעילות התביעה שלו והנזקים שנגרמו לו.
עוד נטען כי בשים לב להחלטה בעניין בעניין ת.צ. 4263-03-11 אשל היאור בע"מ נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ (פורסם בנבו,16.4.12) (להלן: "עניין אשל היאור") הרי שיש לדחות את טענות המבקש כלפי בא כוח המייצגים. בעניין אשל היאור נקבע כי לצד הזכות הקיימת למבקש בת ובענה ייצוגית להביא את דעתו במסגרת ההליך המשפטי הרי שבא הכוח הוא הגורם המנהל את התובענה, הן בשלב האישור והן בתובענה העיקרית וזאת בין היתר לאור המומחיות שצבר בניהול הליכים מסוג זה ויכולתו להעריך את טובת הקבוצה.
באשר לטענות המבקש לעניין טיב הסכם הפשרה בפס"ד רז נטען כי המבקש לא הציג כל ראיה לכך שהמשיבה לא קיימה את הוראות הסדר פשרה על מנת להמש יך לגבות סכומים כפולים. עוד נטען כי למיטב הבנתם של באי כוח המבקש החיוב הכפול בהליך שבפנינו נבע מטעות שאינה משמעותית לאור הסכומים הנמוכים וכן התדירות הנמוכה ולאור העובדה שהמשיבה פעלה לתקן טעות זו עוד בטרם הגשת בקשת האישור.
לאור העובדה שהמשיבה הסכימה לחשוף בפני באי כוח המ בקש את מלוא הנתונים הנדרשים, הסכימה לבדוק סוגיות שהועלו על ידי בא י כוח המייצגים ביחס לבדיקה שבוצעה וכן הסכימה להשבה מלאה לדעת באי כוח המבקש המדובר בהסכם ראוי.
ביום 5.1.202 הגישה המשיבה תשובה מטעמה להתנגדות המבקש להסכם הפשרה. באשר לטענות המבקש לעניין טיבו של הסכם הפשרה הנוכחי בהשוואה להסכם הפשרה בפס"ד רז טענה המשיבה כי כפי שפורט כבר במסגרת התשובה לבקשת האישור הרי שהמשיבה פעלה לשדרוג מערכת האגרה, כך שתצולם לוחית הרישוי הקדמית של הרכב הנוסע, כאשר הפעולות האמורות כבר הסתיימו לפני למעלה משנה וחצי.
המשיבה חזרה על טענתה כי בהתאם להוראות הדין, וכפי שפורט בתשובה לבקשת האישור הרי שאין כל מניעה חוקית לגביית תשלום בגין נגרר. עוד נטען כי בקשת האישור אינה עוסקת בחוקיות החיוב אלא בשאלה האם ניתן גילוי כדין בדבר האפשרות לקבלת זיכוי.
בשים לב לעובדה שהמשיבה זיכתה את לקוחותיה שחויבו בחיוב הכפול וכן לאור העובדה שביצעה שדרוג מערכות שיהיה בו כדי למנוע חיוב כפול מעין זה, בחרה המשיבה שלא להמשיך את ההתדיינות בבקשת האישור, אשר הפכה הלכה למעשה לתיאורטית בלבד והגיע להסכם פשרה, זאת גם במטרה לחסוך בעלויות אשר היו צפויות להיגרם ככל שנמשך ההליך.
באשר לטענת המבקש לעניין היחס בין סכום הנזק שנקבע בפס"ד רז לסכום הנזק המשוער במסגרת ההליך הנוכחי טענה המשיבה כי לאחר הערכת סכומי הגבייה שנעשתה בפס"ד רז נעשו שינויים מהותיים בקוד התוכנה ובמערכת האגרה המאפשרים זיהוי ממוחשב של נסיעת נגרר.
כמו כן נעשתה גם פנייה לבעלי גוררים כי ירשמו את הנגררים שהם גוררים במסגרת הסכם מנוי, ופעולה זו הביאה להקטנה משמעותית בסיכוי ל"חיוב כפול" של נסיעותיהם. עוד טענה המשיבה כי מאז פס"ד רז גדלה מודעות ציבור הנהגים לאפשרות מניעת חיוב נסיעת נגרר באמצעות המנגנון הטכנולוגי שמציעה המשיבה על דרך צירוף הגורר ל"מנוי פסקל". מכאן שלאורך השנים נמנעו מראש חיובים רבים בגין נסיעות נגרר.
עוד נטען כי התנגדות המבקש לא מעלה כל נימוק של ממש בדבר הפגם שנפל בהסכם הפשרה או בממצאי הבדיקה שנערכה על ידה. אין בהתנגדות המבקש יותר מהשערות והנחות שבמהותן מבטאות אי שביעות רצון כללית של המבקש מבאי כוחו ומהפשרה שהושגה.
ביום 6.2.2020 הגיש המבקש תגובה מטעמו לתשובות המשיבה ובא י כוחו. בפתח תגובתו טען המבקש כי מתשובות המשיבה וב"כ המבקש עולה לכאורה כי הצדדים ערכו תיאום עמדות. לגופם של דברים, באשר לטענה כי המשיבה העבירה לעיונו של המבקש מסמכים לעניין הבדיקות שנערכו על ידה לעניין שיעור החיובים הכפולים טען המבקש כי בהיעדר בודק מקצועי אין ברשות באי כוחו את הידע והמומחיות לבחינת הנתונים.
כמו כן יש לדחות את הטענה כי הצדדים הגיעו להסדר במסגרת פגישות הגישור עם המגשר. לטענתו, לאחר הפגישות עם המגשר נפגש ב"כ המבקש עם ב"כ המשיבה וזאת ללא ידיעתו והסכמתו של המבקש וסיכם עימה על הסכם פשרה אשר רק בדיעבד הובא לחתימתו של המגשר.
באשר לשדרוג המערכות אשר נעשה על ידי המשיבה לעניין אפשרות צילום לוחית הרישוי מחזית הרכב טען המבקש כי השדרוג האמור נעשה רק לאחר שהוגשה בקשת האישור.
עוד הוסיף וטען המבקש כי אם אכן כטענת המשיבה לאחר פס"ד רז היא ביצעה שינויים במערכותיה הרי שלכאורה לא היו אמורים להתרחש חיובים כפולים. עצם העובדה שבוצעו חיובים יש בה כדי להעיד כי בפועל לא נעשו שינויים וכי היה נוח למשיבה להמשיך לחייב נגררים ולזכות רק את אלו שפנו אליה בעניין.
בשולי תגובתו התבקש בית המשפט להורות על דחיית הסכם הפשרה ומינוי בודק אובייקטיבי.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בכתבי בי הדין ובטענות הצדדים ובשים לב להוראות הדין, מצאתי כי יש לאפשר לב"כ המבקש להמשיך את ניהול הליכי הפשרה בשם הקבוצה, תוך שלמבקש שמורה הזכות לעניין תביעתו האישית והוא רשאי להמשיך ולפעול בהתאם לזכויות הקיימות לו בחוק והכול כפי שיפורט להלן.
טיב מערכת היחסים בין מבקש לבא כוח מייצג במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית נדונה באריכות בהחלטה בעניין ת"צ 4263-03-11 אשל היאור בע"מ נ' חברת פרטנר תקשורת. (פורסם בנבו, 5.4.2012) (להלן: "עניין אשל היאור").
באותו עניין הוגשה על ידי המבקש בהליך הודעה בדבר הפסקת ייצוג. לצורך הכרעה בהודעה דן בית המשפט (כבוד השופט גרוסקופף) ב מאפיינים המיוחדים של מערכת היחסים בין מבקש לבין בא כוח מייצג בהליך תובענה ייצוגית.
באותו עניין נקבע כי מהמועד שהוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית זוכה עורך הדין המייצג למעמד של "בא כוח מייצג". מכאן, שממועד הגשת בקשת האישור חובה עליו לפעול בנאמנות עבור כלל הקבוצה ולשרת את טובתה:
"...מרגע שהוגשה הבקשה להכרה בתובענה כייצוגית זוכה, אם כך, עורך הדין המייצג את המבקש, למעמד של "בא כוח מייצג". מכוח מעמדו זה מוטלת על עורך דין זה, מאותה נקודת זמן ואילך, החובה לפעול בנאמנות עבור כלל הקבוצה, ולשרת את טובתה. ראו לעניין זה הוראתו המפורשות של סעיף 17 לחוק תובענות ייצוגיות..."
שימור מעמדו של "בא כוח המייצג" במועד הגשת בקשת האישור שומרת על עצמאותו של בא כוח המבקש ומאפשרת לו לפעול לטובת הקבוצה. כמו כן מעמדו העצמאי של בא כוח המייצג עולה גם מלשון החוק.
לסיכום הסוגיה ואופיו של מודל היחסים בין המבקש לבא כוח המייצג נאמר בהחלטה כי:
"...מודל היחסים המתקיים בתובענה הייצוגית בין המבקש/התובע המייצג לבין בא כוח המייצג הוא מודל יחסים אופקי, במסגרתו יש להליך שני אדונים, שכל אחד מהם חיוני להצלחת התובענה...מודל היחסים האופקי נלמד מהוראותיו של חוק תובענות ייצוגיות...מודל היחסים האופקי המאפיין תובענות ייצוגיות מוצדק מבחינה עיונית בשל הצורך להפחית את ניגוד העניינים המובנה שבין האינטרסים של המבקש/התובע המייצג לבין האינטרסים של כלל הקבוצה...הצדקה נוספת להעדפת מודל היחסים האופקי במסגרת הליך התובענה הייצוגית היא ההכרה בכך, שבשונה מתובענה רגילה, היזם העומד מאחורי ההליך אינו בהכרח המבקש/התובע המייצג, אלא לעיתים מזומנות, בא הכוח המייצג. זאת ועוד, בשונה מתובענה רגילה, בה התובע הוא שמממן הן את הוצאות ההליך והן את עלות הייצוג, בתובענה ייצוגית ישנה חלוקה של העלויות בין המבקש/התובע המייצג לבין בא כוח המבקש.... שיקולים אלו תומכים בהחלת מודל היחסים האופקי הן מטעמי צדק (היות שבא כוח המייצג אחראי לייזום ההליך ונושא בסיכוניו מוצדק שלא להכפיפו לאדנותו של המבקש/התובע המייצג) והן משיקולים תועלתניים..."
לאור המעמד העצמאי שקיים לבא כוח המייצג במסגרת הליך בקשת האישור הרי שגם במקרה שמתגלים חילוקי דעות בין המבקש לבין בא כוח המייצג, רשאי בא כוח המייצג להמשיך ולפעול כשלוח של הקבוצה מכוח ההרשאה שניתנה בהתאם לאמור בסעיף 17 לחוק תובענות ייצוגיות ולעניין זה ר' סעיף 30 לעניין אשל היאור. אולם, אין הוא רשאי עוד לקבל החלטות שיהיה בהם כדי לחייב את המבקש באופן אישי , ולעניין זה ר' סעיף 32 לעניין אשל היאור. כמו כן, שמורה למבקש הזכות לקחת חלק בדיונים, להתנגד להסכם הפשרה וכן להגיש בקשה להחלפת בא כוח מייצג או למינוי בא כוח מייצג נוסף ולעניין זה ר' סעיף 33 לעניין אשל היאור.
עוד לעניין טיב מערכת היחסים בין בא כוח המייצג לבין המבקש ועל חובותיו של בא כוח המייצג בתור נאמן ושלוח של הקבוצה ומעמדו העצמאי במסגרת ההליך ראו ת"צ (מינהליים ת"א) 59994-01-20 עו"ד גיל איזנברג נ' עירית תל-אביב-יפו (פורסם בנבו, 22.03.2020) סעיף 11 ; ת"צ (מינהליים ת"א) 23538-10-14 רינה איגרא נ' עיריית תל-אביב יפו (פורסם בנבו, 27.12.2018) בעמ' 4 להחלטה ; ת"צ (מחוזי ת"א) 47863-07-15 אריק הכט נ' קסטרו מודל" בע"מ (פורסם בנבו, 19.12.2018) סעיף 14 ; ת"צ (מחוזי ת"א) 18245-11-14 אורי גולדשטיין נ' המשביר לצרכן בתי כלבו בע"מ (פורסם בנבו, 19.03.2018) שם בעמ' 5 להחלטה; ת"א (כלכלית ) 64087-01-17 יוגב חלפון נ' שמן משאבי נפט וגז בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 10.08.2017) שם בסעיף 15ד להחלטה.
בהמשך להחלטה בעניין אשל היאור נקבע כי אין בהתנגדותו של תובע מייצג להסכם פשרה כדי לאיין את ההסכמה אליה הגיע בא כוחה למען כלל הקבוצה וזאת לאור מעמדו המיוחד של בא כוח המייצג. לעניין זה ראו גם ת"צ (אזורי ת"א) 33532-01-12 עזבון המנוח יצחק גולדנברג נ' חברת G4S השמירה בע"מ (פורסם בנבו, 11.7.2018)
בעניין גולדברג נדונה בקשתה של ביתו של המבקש בהליך להתמנות כתובעת ייצוגית וזאת לאור פטירתו של המבקש. כמו כן, ביקשה התובעת להתנגד להסכם הפשרה שאליו הגיעו הצדדים במסגרת הליך גישור אשר נוהל בפני כבוד הנשיא בדימוס השופט ס. אדלר. בית הדין קיבל את בקשת התובעת להתמנות כתובעת ייצוגית אולם דחה את התנגדותה להסדר הפשרה אליו הגיעו הצדדים:
"...לדידי יש מקום לבחון את הסכם הפשרה לגופו, על מנת שככל שקיים סיכוי שהיועץ המשפטי לממשלה ובית הדין ימצאו כי מדובר בהסכם סביר, אשר מיטיב עם חברי הקבוצה, הרי שניתן יהיה לסיים את ההתדיינות בתיק ואפשר שמוטב שכך. בתיק ת"צ (ת"א) 4263-03-11 אשל היאור נ' חברת פרטנר, עמד בית המשפט המחוזי על מעמדו המיוחד של ב"כ התובע בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, בקבעו כי מדובר במעמד שונה ממעמדו של ב"כ צד בתובענה רגילה, ובקבעו כי בהליך ייצוגי, לתובע המיצג אין כח לסלק את עורך דינו מהמשך הייצוג בתיק, במקרה של חילוקי דעות לעניין ניהול התביעה. מכל הטעמים שפורטו שם ובבחינת קל וחומר – ברור כי מי שבאה בנעליו של התובע המייצג, איננה רשאית ואין בכוחה לסלק את ב"כ התובע המייצג מניהול ההליך..."
בעניינו, לא מצאתי כי יש בטענות המבקש כדי להביא לאיון הסכמות הצדדים במסגרת ההידברות שהתנהלה ביניהם אשר הביאה לגיבוש הסדר פשרה.
ראשית יצוין כי במסגרת תשובתו מיום 22.12.2019 טענו בא י כוח המבקש כי הביא ו בפני המבקש את כלל הנתונים בדבר תוצאות הבדיקה שערכה המשיבה לעניין קיומם של חיובים כפולים וכי המבקש היה להליך ההידברות בין הצדדים. המבקש לא הכחיש במסגרת התגובה מטעמו ומכאן שיש להניח כי אכן היה שותף להליך ההידברות בין הצדדים.
עוד יצוין כי טענותיו של המבקש לעניין עיקרי הסדר הפשרה שהושג בין הצדדים נטענו בהיעדר כל אסמכתא וכן המבקש לא צירף תצהיר מטעמו לתמיכה בטענותיו. למעלה מן הצורך, ומבלי לקבוע מסמרות לעניין זה יצוין כי במסגרת הודעת הצדדים מיום 27.3.2019 אשר אליה צורף טיוטת הסדר הפשרה, צירפו הצדדים טיוטת תצהיר מטעם נציג המשיבה וזאת בהמשך לבדיקה שנערכה על ידי המשיבה באשר ההיקף ולהסתברות של "חיוב כפול" בגין נסיעת נגרר.
לעניין טענותיו של המבקש באשר למערכת היחסים בין באי כוח המבקש לבין המשיבה, וכן לעניין טענותיו באשר לאופן מתן הסכמתו של המגשר להסכם הפשרה הרי שיש לדחות טענות אלו על הסף ומוטב אילו לא היו נטענות כלל.
יתרה מכך, במהלך הליך הגישור התבקשו הצדדים לעדכן את בית המשפט בהתקדמות משא המתן בין הצדדים. במסגרת החלטתי מיום 14.10.2018 הוריתי לצדדים להבהיר האם מתקיים הליך גישור בסיועו של מגשר "חיצוני". בהמשך לאמור לעיל ביום 4.12.2018, במסגרת הודעת עדכון לעניין הליכי הגישור הודיעו הצדדים כי הם אינם עושים שימוש במגשר "חיצוני" לצורך ניהול המו"מ ביניהם.
קרי, במהלך המשא מתן הצדדים הודיעו לבית המשפט כי במקביל להליך הגישור מתקיימת ביניהם הידברות ישירה. מכאן, היה מצופה כי ככל שלדעת המבקש היה פסול בהתנהלות זו היה שהיה מביע את התנגדותו זמן אמת ולא ממתין למועד שבו תגובש טיוטת הסכם פשרה בין הצדדים.
גם אם לצורך הדיון, ובהתאם להחלטה בעניין אשל היאור, יש לראות בסירובו של המבקש לחתוסכם הפשרה לעלות כדי בקשה להחלפת בא כוח המייצג הרי שעד לשלב זה התרשמותי היא כי באי כוח המבקש ממלאים את תפקידם בצורה ראויה ובאופן מקצועי המשרת את טובת הקבוצה, ובהתאם אין כל מניעה שימשיכו את ניהול הליכי הפשרה בשמה של כלל הקבוצה.
זאת גם בשים לב לעובדה שמדובר בשלב ראשוני של הגשת בקשה לאישור הסדר פשרה לאישור בית המשפט, ולאור מנגנוני הביקורת שקיימים בחוק תובענות ייצוגיות לבחינת בקשות להסכם פשרה.
יחד עם זאת כאמור מנועים באי כוח המבקש מלקבל החלטות לעניין עילת התביעה האישית של המבקש. כמו כן ומבלי לטעת מסמרות לעתיד בעניין, שמורה למבקש הזכות להגיש בקשה להוספת בא כוח מייצג (בעבורו) .
סוף דבר
לא מצאתי כי יש בטיעוניו של המבקש לעניין טיוטת הסכם הפשרה שאליה הגיעו הצדדים כדי למנוע הגשת הבקשה לאישור הסדר פשרה לעיונו של בית המשפט.
אין במחלוקת שנתגלעה שבין המבקש לבין באי כוח ו כדי למנוע מ הם להמשיך ולייצג את הקבוצה ובכלל זה להגיש בקשה לאישור הסדר פשרה בשמה של הקבוצה אולינם רשאי ם לקבל כל החלטה אשר עניינה עילת תביעתו האישית של המבקש.
משרד רפפורט, לוין עו"ד משוחרר לפיכך מייצוג המבקש.
שמורה למבקש הזכות להוסיף ולהביע דעתו במסגרת ההליך, לרבות לעניין הבקשה לאישור הסדר פשרה.
הצדדים יפעלו במידת האפשר להגשת בקשה לאישור הסדר פשרה עד יום 10.5.20 , בהתחשב במצב החירום הקיים במדינה בעת מתן החלטה זו. לאחר שתוגש הבקשה לאישור הסדר הפשרה תינתן החלטה מתאימה לרבות לעניין קבלת עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה להסדר הפשרה [ לעניין זה ר' עמ' 3 לפרוטוקול, סעיף 5 להחלטה].
בגדרי החלטה זו אין צו להוצאות .
המזכירות תמציא החלטה זו למבקש ( אישית),למשרד רפפורט, לוין עו"ד, וכן לבא כוח המשיבה.
תז"פ בהתאם.

ניתנה היום, י"ד ניסן תש"פ, 08 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מורן כהן
נתבע: דרך ארץ הייווייז בע"מ
שופט :
עורכי דין: