ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ש.ח. שינוע בע"מ נגד טלה גורמה בע"מ :

בפני כבוד ה שופט אבישי רובס

תובעת

ש.ח. שינוע בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ד. סביון ואח'

נגד

נתבעת

טלה גורמה בע"מ ח.פ 515725885
ע"י ב"כ עוה"ד ג. דהאמשה ואח'

בית המשפט המחוזי עמד באותו עניין על דפוס הפעולה הדומה של מר יעקב כהן, המלמד על "שיטת ביצוע", כדלקמן:

החלטה

1. בפני בקשה לביטול עיקולים זמניים שהוטלו על זכויותיה של הנתבעת, במסגרת תובענה שטרית שהוגשה כנגדה.

2. התובעת הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה (תיק הוצל"פ 536169-05-19) שלוש המחאות, על סך של 54,569 ₪ כ"א, שזמן פרעונן 3.4.2019, 30.4.2019 ו - 14.5.2019. כל ההמחאות נרשמו לפקודת התובעת והן חוללו באי פרעון, מאחר וניתנה הוראה לביטולן. על פי בקשת ביצוע השטרות, אליה צורף מכתב ב"כ התובעת מיום 2.5.2019, ההמחאות ניתנו לתובעת כתמורה לשירותי שחיטה וניקוי כבשים עבור הנתבעת בחודשים ינואר ופברואר 2019, כנגד 3 חשבוניות שהוצאו בחודשים הנ"ל.

3. בד בבד עם הגשת ההמחאות לביצוע, הגישה התובעת בקשה להטלת עיקולים על זכויות הנתבעת אצל צדדים שליש יים. רשמת ההוצאה לפועל נעתר ה חלקית לבקשה והור תה על הטלת עיקולים על רכבי הנתבעת. כפי שעולה מהודעת ב"כ התובעת מיום 15.3.2020, אליה צורף תדפיס פעולות בתיק ההוצל"פ, לא נמצאו רכבים על שם החברה הנתבעת, על פי מספר הזיהוי שלה, ולכן לא נרשמו עיקולים.

4. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע השטרות, אשר נתמכה בתצהיר יחיד של מר יעקב כהן, שהגדיר עצמו כעובד של הנתבעת, בתפקיד של יועץ ארגוני.

מר כהן טען, כי הנתבעת עוסקת בשיווק ומכירת בשר והתובעת נתנה לה שירותי שחיטה. נטען, כי ביום 11.3.2019 שלחה הנתבעת לתובעת 183 טלאים לשחיטה, בשווי של 400,000 ₪. התובעת הודיעה לנתבעת כי הטלאים נפסלו על ידי השירותים הווטרינרים וכי היא מתכוונת להשמידם. מר כהן טען, כי הוא הודיע שבכוונתו לקחת את הסחורה על מנת לבצע בדיקה נוספת או לנסות למכור אותה להזנת טורפים. לטענתו, עמד בקשר רציף עם הנהלת התובעת ועם ד"ר אברהים עבאיה - רופא בית המטבחיים והבהיר להם שלא לגעת בסחורה עד אשר ימוצו כל האפשרויות מול השירותים הוטרינריים וכי נקבעה לו פגישה עם ד"ר גושן - מנהל השירותים הוטרינריים - ליום 12.3.2019, בשעה 09:00. מר כהן טען, כי במהלך אותה פגישה, הודיע לו ד"ר גושן, כי הוא רשאי ליטול את הסחורה ללצורך מכירה להזנת טורפים. לטענתו, יצר מיד קשר עם מר עידו שטראוס - מנהל בית המטבחיים, ד"ר נעמה זערור וד"ר עבאיה והודיע להם כי בכוונתו להעביר את הבשר במלואו לגן החיות בספארי ברמת גן. כעבור שעה חזר אליו ד"ר עבאיה והודיע לו כי התובעת כבר מסרה 35 טלאים לגן החיות בחיפה.

מר כהן טען, כי הגיע למקום בערב ובקש לעיין במסמכי ההעברה, אולם לא קבל דבר. עוד טען, כי בבדיקה שערך למול עובדי בית המטבחים של הנתבעת, התברר כי הועברו בסך הכל 24 טלאים וכי כל השאר נמכר על ידי התובעת לשיווק למאכל אדם על ידי חברת "בקרנה", שבבעלות משותפת של התובעת.

מר כהן טען, כי ביום 31.3.2019 שלחה הנתבעת לתובעת מכתב בנוגע להתנהלות האמורה והודיעה על ביטול ההמחאות ועל קיזוז תמורת הטלאים מכל חוב כספי שיש לנתבעת, אם קיים כזה. אעיר כבר בקודה זו, כי מדובר במכתב לקוני, שלא מפרט את הטענות הכלולות בתצהירו של מר כהן, אלא באופן כללי בלבד.

מר כהן הוסיף, כי מסמכי ההשמדה שצרפה התובעת למכתב ההתראה לנתבעת מיום 2.5.2019 מזוייפים וכי מספר הטלאים שהועבר, כביכול, לגן החיות זוייף. מר כהן טען, כי התובעת נטלה ללא רשות הנתבעת 62 טלאים במשקל של כ – 2,508 ק"ג, ששוויים הוא 154,800 ₪, לפי 60 ₪ לק"ג.

עוד טען מר כהן, כי ההמחאות נשוא ההתנגדות ניתנו לתובעת על חשבון חוב וכי ההתחשבנות אינה על פי חשבוניות ספציפיות ולכן, זכאית הנתבעת לבטל את ההמחאות שטרם הגיע זמן פרעונן לאור החוב שנוצר לתובעת כלפיה. נטען, כי מדובר בטענת קיזוז קצובה.

5. הדיון בהתנגדות נקבע בפני כבוד הרשמת הבכירה מיכל פרבר ליום 24.2.2020. נציגי הנתבעת לא התייצבו לדיון. מאחר ואישור המסירה לנתבעת, בכתובת שמסרה בכותרת ההתנגדות, חזר בציון הערה "עזב", נדחה הדיון ליום 30.3.2020.

6. ביום 27.2.2020 הגישה התובעת בקשה להטלת עיקולים על זכויותיה של הנתבעת אצל שמונה מחזיקים שונים, אשר נתמכה בתצהיר מנהלה - מר עידו שטראוס ובתצהירו של מר מרדכי ששון – חוקר פרטי .

מר שטראוס הבהיר בתצהירו, כי ביום 21.11.2017 חתמה הנתבעת על טופס לקוח ותנאי תשלום ובד בבד, חתם מר לייפער - בעל מניותיה – על שטר חוב, כערב להתחייבויותיה.

בחודש ינואר 2019 קבלה הנתבעת מהתובעת שירותי שחיטה, בגינם הוצאה ביום 31.1.20189 חשבונית מס 4660, על סך של 73,137 ₪.

בחודש פברואר 2019 קבלה הנתבעת מהתובעת שירות של ניקוי ראש כבש, בגינו הוצאה ביום 28.2.2019 חשבונית מס 4748, על סך של 2,317 ₪.

בנוסף, בחודש פברואר 2019 קבלה הנתבעת מהתובעת שירותי שחיטה, בגינם הוצאה ביום 28.2.2019 חשבונית מס 4732, על סך של 88,253 ₪.

נטען, כי ביום 5.3.2019 העבירה הנתבעת לתובעת לשחיטה שתי קבוצות כבשים. קבוצה בת 101 כבשים וקבוצה שניה בת 183 כבשים. מר שטראוס הבהיר, כי התובעת אינה רשאית לבצע פעולת שחיטה, מבלי שיתקבל בידיה היתר מהשירותים הוטרינריים במשרד החקלאות.

בהיתר הרלוונטי נרשם, כי הוא מתייחס ל - 175 כבשים. לאחר השחיטה, התברר כי הקבוצה השניה מנתה 183 כבשים. על פי דו"ח הפיצו"ח במשרד החקלאות התברר, כי לאחר גילוי החריגה, עובד הפיקוח הוטרינרי המוצב בדרך קבע בבית המטבחיים פנה ליישוב כמהין (ממנו הגיעו לכאורה הכבשים) ובקש הבהרות. במקביל, הוא פנה לטניה, מנהלת החשבונות של הנתבעת (ובת זוגו של מר כהן) והנ"ל הודיעה, כי קיים היתר נוסף שמספרו 638284, בו הותרה שחיטה של 10 כבשים נוספים ממקום אחר, אך מאחר ויש צורך בהתאמת מספר הכבשים שבהיתר למספר הכבשים שנשח טו בפועל, היא תעדכן את ההיתר ל - 8 בלבד. מר שטראוס טען, כי בהתאם נשלחה תעודה "מתוקנת" (מזוייפת) הנחזית להיות מטעם משרד החקלאות ובו מצויין כי ניתן היתר לשחיטה של 183 כבשים.

בשל החריגות, נפתחה חקירה מטעם המחלקה לפיקוח מוצרים מהחי, במסגרתה התברר כי הסוחר יעקב כהן עשה שימוש בהיתרים מזוייפים (המגדל הכחיש כי הכבשים נלקחו ממשקו). עוד התברר, כי שם הנהג המוביל בהיתר לא נכון, מדינת המקור של הכבשים זויפה, התברר מדגימות מעבדה ראשוניות כי ב - 9 מת וך 13 דגימות נמצאו חומרים כימיים חריגים ובמצב דברים זה, הכבשים אינן ראויות למאכל אדם.

עוד עולה מהדו"ח, כך נטען, כי ד"ר נעמה זערור מהמחלקה לפיקוח מוצרים מן החי הורתה על עיכוב טבחות (הכבשים השחוטים) ושליחת בדיקות לגילוי שאריות כימיות. בנוסף, נמסר למר כהן שבאפשרותו לבדוק את 179 הטבחות הנותרות באופן פרטני, על מנת לאשרם למאכל אדם. באם יבחר שלא לעשות כן - הטבחות יושמדו על ידי הפיקוח הוטרינרי.

מר שטראוס הבהיר, כי מהמועד בו התבררו החריגות והזיופים, נלקחו הכבשים השחוטים על ידי רופא בית המטבחיים מטעם השירותים הווטרינרים והושמו במקרר נעול, שמפתחותיו בידיו.

ביום 10.3.2019 ניתן על ידי משרד החקלאות צו להשמדת מזון ל - 179 כבשים שחוטים.

ביום 11.3.2019 מסרה הנתבעת לתובעת את שלוש ההמחאות נשוא התובענה, עבור שירותי השחיטה והטבחות אותם קבלה בחודשים ינואר ופברואר 2019, בהתאם לחשבוניות.

ביום 12.3.2019 הורה משרד החקלאות על השמדת הטבחות בדרך של מסירתם לספארי ברמת גן, ולגני החיות בחיפה ובקריית מוצקין, לצורך האכלת בעלי חיים. מר שטראוס הבהיר, כי העמסתן, שינוען ומסירתן של טבחות הכבשים לגני החיות, נעשה בפיקוח צמוד (ליווי) של יחידת הפיצו"ח של משרד החקלאות.

ביום 31.3.2019 הוציאה התובעת לנתבעת חשבונית מס 4810, על סך של 63,133 ₪, עבור השחיטה שבוצעה ביום 5.3.2019 (284 כבשים), כאשר חלק החיוב בגין הקבוצה השניה "הבעייתית" הוא 40,681 ₪.

ביום 31.3.2019 פנתה הנתבעת במכתב לתובעת, במסגרתו טענה, כי נכון ליום 11.3.2019 נותרו בידי התובעת 62 כבשים שחוטים שלא הועברו לנתבעת ולכן, בכוונתה לבצע קיזוז באמצעות ביטול 3 ההמחאות שנמסרו לתובעת. הנתבעת אכן ביטלה את 3 ההמחאות שנמסרו לתובעת עבור שירותי השחיטה שבוצעו בחודשים ינואר ופברואר 2019.

ביום 2.5.2019 פנתה התובעת לנתבעת, הבהירה לה כי ההמחאות ניתנו עבור השירותים שניתנו בחודשים ינואר ופברואר 2019 ולא עבור השחיטה שבוצעה בחודש מרץ 2019. בנוסף, הובהר לנתבעת כי הכבשים לא בידי התובעת, ניתן לגביהם צו השמדה והם הועברו לגני החיות.

בהמשך, תאר מר שטראוס את ההליכים המשפטיים בהן נקטה התובעת, לרבות הגשת ההמחאות לביצוע בלשכת ההוצאה לפעול והגשת בקשה להטלת עיקולים, בעקבותיה הוחלט להטיל עיקולים על רכבי הנתבעת (לפי מספר מזהה).

7. מר שטראוס טען, כי התובעת ערכה בירור באמצעות חוקר פרטי והממצאים מעלים חשש כבד כי בכל רגע נתון, מר יעקב כהן ירוקן את החברה מנכסיה. על פי מצאי דו"ח החוקר, חברת טלה גורמה - הנתבעת - היא לכל הפחות החברה הרביעית בה עשה עשה מר כהן שימוש לצרכיו השונים.

א. מקור הטלה בע"מ - חברה שהיתה בבעלות מר יעקב כהן ואינה פעילה כיום.
ב. חברת חוות הטלאים בבעלות אחותו של מר יעקב כהן (גב' כהן חווה עירית).
ג. חוות הטלאים מסחר והשקעות 2011 אינה פעילה. הבעלים הרשום של החברה הוא אדם קשיש בן 84, אשר מסר לחוקרים, כי יעקב כהן פתח את החברה, הוא היה "בעל הבית", זו השיטה שלו והוא סיבך את מר גרבש.

נטען, כי טניה ברסלבסקי הנזכרת בדו"ח מחלקת הפיצו"ח, משמשת בין היתר כמנהלת חשבונות של הנתבעת, כאשר מספר הטלפון שלה מופיע תחת הכותרת "טאניה יעקב בשר". עוד נטען, כי משיחות שנערכו עם לקוחות של הנתבעת, נמצא כי מר יעקב כהן מוכר היטב בהקשר של הנתבעת, בעוד שהבעלים - מר לייפער, לא מוכר להם כלל.

עוד התברר, כי חברת בשר בטעם של פעם בע"מ וחברת הטלה בע"מ הינן בבעלות מלאה של גב' טאניה ברסלבסקי (בת זוגו של מר יעקב כהן), ונראה כי התנהלות זו מהווה המשך להתנהלות מר יעקב כהן - ניהול חברות באמצעות אנשי קש, במטרה להתחמק מהחובות שצב רו חברות אלו.

בנוסף, נטען כי מר יעקב כהן, הרוח החיה מאחורי הנתבעת, הציג עצמו בעבר כבלתי כשיר להליך משפטי. כך, בהחלטה בבקשה שהוגשה בתיק 41967-08-14 במסגרת תובענה שהוגשה כנגד מר גרבש, חברת הטלאים בע"מ וחברת חוות הטלאים מסחר והשקעות 2011 בע"מ, צויין כי בעבר הופסקו הליכים כנגד מר יעקב כהן, לאחר שנקבע כי אינו כשיר לעמוד לדין ומונה לו אפוטרופוס לדין - ג'מאל דהאמשה (המייצג את הנתבעת בתיק דנן). עוד הפנה מר שטראוס להחלטה מפורטת שני תנה על ידי כבוד השופט עיילבוני בבית משפט המחוזי בנצרת, אשר תארה את האופן בו ניהל מר יעקב כהן את עסקיו וכי אף שלא נרשם כנושא משרה, הוא היה הרוח החיה מאחורי החברות (חוות הטלאים בע"מ וחוות הטלאים מסחר והשקעות) ועשה בהן שימוש לצורך עוקץ וקנוניה. נטען, כי מר כהן נוהג בשגרה להקים חברות, זו אחר זו, על שמם של אחרים, לצורך התחמקות מנושיו ולכן, קיים חשש שבכל רגע נתון, יוברחו גם נכסיה של הנתבעת.

התובעת טענה, כי סיכויי ההתנגדות קלושים, מאחר והנתבעת מבקשת לבצע קיזוז של סכום בלתי קצוב שאינו נובע מאותה עסקה. עוד נטען, כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת התובעת, שעה שההמחאות שבוטלו נמסרו לתובעת עבור שירותים שסופקו לנתבעת קיים חשש ממשי שהנתבעת, באמצעות מר יעקב כהן, תתרוקן מנכסיה ותותיר אחריה חוב של כרבע מיליון ₪, כפי שעשתה בעבר.

התובעת צרפה גם תצהיר קצר של מר מרדכי ששון - החוקר מטעמה, שפרט את עיקרי מצאי חקירתו, בנוגע לקשר בין כל החברות הנזכרות בתצהירו של מר שטראוס.

8. בהחלטתה מיום 4.3.2020 בקשה כבוד הרשמת הבכירה פרבר הבהרה, נוכח העובדה שהבקשה להטלת עקולים זמניים הוגשה בחלוף 10 חודשים מאז חילול ההמחאות. ב"כ התובעת הבהיר, בהודעתו מיום 11.3.2020, כי מיד עם הגשת השטרות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, עתרה התובעת להטלת עיקולים על זכויותיה של הנתבעת. רשמת ההוצאה לפועל הורתה, בשלב הראשון, על עיקול רכביה של הנתבעת בלבד וקבעה, כי במידה ותהיינה לתובעת אינדיקציות נוספות באשר למצבה הכלכלי של הנתבעת, תוכל לפנות בבקשה להרחבת העיקול. הוא הבה יר, כי רק לאחר שהתברר לתובעת היקף פעולותיו של מר יעקב כהן ולאחר חקירה שנערכה בעניין והתברר כי אין בידיה נכסים, פנתה התובעת בבקשה להטלת עיקולים זמנים.

לאור הבהרות התובעת, נעתרה כבוד הרשמת הבכירה פרבר לבקשה והורתה בהחלטתה מיום 15.3.2020, על הטלת עיקולים אצל שמונה מחזיקים, שהם לקוחות של הנתבעת, כמו גם על חשבונה של הנתבעת בבנק לאומי לישראל בע"מ (למעט חשבון עו"ש וחח"ד).

9. ביום 23.3.2020 הגישה הנתבעת בקשה לבטל את העיקולים הזמניים. הפעם נתמכה הבקשה בתצהירו של מר מענדלסאהן לייפער. הנ"ל לא הבהיר בתצהירו מה תפקידו בחברה. הוא חזר על טענות מר יעקב כהן בתצהיר ההתנגדות, כמו גם על הטענה, לפיה ההתחשבנות בין הצדדים אינה על פי חשבוניות ספציפיות ולכן, עומדת לנתבעת זכות קיזוז.

אבהיר כבר בשלב זה, כי ברור מעל לכל ספק, כי כל הטענות העובדתיות שהעלה מר לייפער בנוגע לעסקה נשוא ההמחאות הן עדות מפי השמועה וכי מי שפעל למול התובעת היה מר יעקב כהן, שכונה על ידיו כ"עובד שלי". בשום שלב לא טען מר לייפער כי הוא עצמו היה מעורב בעסקה. אמנם, בשלב זה של הדיון בהליך ביניים, רשאי המצהיר להעלות טענות שהן למיטב ידיעתו אולם, משעה שהיה בידי הנתבעת להעיד את מר יעקב כהן - עד שבשליטתה, שאף תמך בתצהירו את ההתנגדות לביצוע השטרות - והיא בחרה שלא לעשות כן, הרי שהדבר פועל לרעתה.

מר לייפער טען, כי התובעת לא הוכיחה שמתקיים יסוד ההכבדה הנדרש לצורך הטלת עיקולים זמניים. לטענתו, מעולם לא חזרה המחאה שנמסרה לתובעת, למרות שהצדדים עבדו בהיקפים של מאות אלפי שקלים. עוד טען, כי הנתבעת מגלגלת מחזור חודשי של מאות אלפי שקלים מדי חודש, אין כנגדה הליכים משפטיים והיא פרעה מזמן את כל חשבונותיה של התובעת. בנוסף, הכחיש מר לייפער באופן סתמי את טענות התובעת, לרבות החשש להברחת נכסים.

מר לייפער טען, כי הבקשה לעיקול זמני הוגשה בשיהוי ניכר, בחוסר תום לב, תוך ניצול משבר הקורונה וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת הנתבעת.

10. כבוד הרשמת הבכירה פרבר קבעה דיון בבקשה לביטול העיקול הזמני ליום 30.3.2020. נוכח תקנות שעת חירום ולאור הנחיית כבוד הנשיא סלאמה, הועברה הבקשה לטיפולי, בתפקידי כשופט תורן במועד הנ"ל.

11. בפתח הדיון שהתקיים בפני, נעשה ניסיון לפשר בין הצדדים. מאחר והצדדים לא השכילו להגיע לידי הסכמות, נשמעה הבקשה לגופה.

מר לייפער, המצהיר מטעם הנתבעת בבקשה לביטול צו העיקול הזמני, לא התייצב לדיון. ב"כ הנתבעת טען, כי מר לייפער שלח לו מסמך רפואי לפיו הוא מצוי בקטגוריית סיכון ונאסר עליו לצאת מהבית. המסמך הרפואי הוצג בפני באמצעות מכשיר הטלפון הנייד של ב"כ הנתבעת ובהמשך, גם הוגש לתיק בית המשפט. מפאת צנעת הפרט, לא אצטט את כל תוכן המסמך. עם זאת, אציין, כי על פי המסמך הרפואי ממרפאת קופת החולים, מר לייפער מקבל טיפול קבוע, הוא מצוי כעת בביתו ו"סביר להניח שקיימת סכנה במקרה של יציאה מהבית".

אני יוצא מתוך הנחה, שמר לייפער מנוע מלהתייצב לדיון, מאחר והוא מצוי בגדר אוכלוסיית הסיכון למחלת הקורונה. אלא, שסביר להניח שנתון זה היה בידי מר לייפער כבר בעת החתימה על התצהיר. לכן, גם סביר להניח כי ידע מראש שלא יתייצב לדיון כדי להיחקר על תצהירו. למרות זאת, ולטובת הנתבעת, אניח כי אי התייצבותו של מר לייפער לדיון לא משמשת לרעתה, כמי שנמנעה מלהביא עד לעדות. עם זאת, אין באי התייצבותו של הנ"ל גם לפעול לטובת הנתבעת. לכן, תצהירו לא משמש ראיה לצורך בחינת הבקשה לביטול העיקול הזמני. מנגד, עצם העובדה שמר יעקב כהן, שתצהירו צורף להתנגדות לביצוע השטרות, כמי שבקיא בעסקה בין הצדדים, ומי שנגדו באופן אישי הועלו טענות קשות על ידי התובעת במישור יסוד ההכבדה על ביצוע פסק הדין, בחר שלא לצרף תצהיר לבקשה לביטול העיקול הזמני ולא התמודד עם הטענות שהופנו כלפיו, ולו במישור תנאי ההכבדה, פועלת לרעת הנתבעת ביתר שאת.

12. במהלך הדיון נחקרו, אפוא, המצהירים מטעם התובעת בבקשה למתן צו עיקול זמני, הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה ומכאן החלטתי.

דיון והכרעה

13. תקנה 362(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, קובעת כי בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

תקנה 374(ב) קובעת, כי בית המשפט רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

התקנות קובעות, אפוא, שתי דרישות, בהן על מבקש צו העיקול הזמני לעמוד. האחת - על יו להראות קיומה של עילת תביעה הנתמכת בראיות מהימנות. השניה - המבקש נדרש להראות כי אי מתן צו העיקול עלול להכביד על ביצוע פסק הדין. במידה ועובר מבקש העיקול שתי משוכות אלה, הרי שעל בית המשפט לערוך איזון אינטרסים, בהתאם לתקנה 362(ב), ולשקול שיקולים של מאזן הנוחות, תום לב, צדק ומדתיות.

14. נטל השכנוע בבקשה מסוג זה רובץ על שכמו של מבקש צו העיקול ובית המשפט דן בבקשה לצו העיקול, כאילו הוזמנו הצדדים מלכתחילה לדיון בבקשה בצו המקורי שניתן במעמד צד אחד (ראה רע"א 8420/96 דן מרגלית נגד משכן, פ"ד נא(3) 789). עם זאת, במהלך הדיון בבקשה, נע נטל הראיה כמטוטלת מצד לצד. כך, בעל דין המעלה טענה עובדתית כלשהי בתצהירו, נטל הראיה והשכנוע להוכחתה מוטל על כתפיו הוא ולא משנה אם הוא מבקש צו העיקול או הצד המבקש להסירו. בית המשפט קובע האם מבקש העיקול עמד בנטל השכנוע המוטל עליו, לאור מכלול הראיות והעדויות שהוצגו בפניו. כפי שיפורט להלן, אני סבור כי התובעת עמדה בנטל השכנוע הרובץ על שכמה ולכן, יש להשאיר את העיקולים הזמנים על כנם ולדחות את הבקשה לביטולם.

15. באשר לעילת התביעה - התובענה נשוא תיק זה היא תובענה שטרית והצדדים הינם צדדים קרובים לשטרות. כאמור, מר שטראוס פרט בתצהירו את ההזמנות שבצעה הנתבעת בחודשים ינואר ופברואר 2019. הוא הבהיר, כי בחודש ינואר 2019 קבלה הנתבעת מהתובעת שירותי שחיטה, בגינם הוצאה ביום 31.1.20189 חשבונית מס 4660, על סך של 73,137 ₪. בחודש פברואר 2019 קבלה הנתבעת מהתובעת שירות של ניקוי ראש כבש, בגינו הוצאה ביום 28.2.2019 חשבונית מס 4748, על סך של 2,317 ₪. בנוסף, בחודש פברואר 2019 קבלה הנתבעת מהתובעת שירותי שחיטה, בגינם הוצאה ביום 28.2.2019 חשבונית מס 4732, על סך של 88,253 ₪. סכום שלוש החשבוניות הנ"ל מסתכם לסך של 163,707 ₪. הנתבעת משכה לפקודת התובעת שלוש שהמחאות על סך של 54,569 ₪, ובסה"כ – 163,707 ₪, התואם במדוייק לסכום שלוש החשבוניות הנ"ל. כל הזמנת עבודה מהווה עסקה בפני עצמה, בגינה הוציאה התובעת חשבונית נפרדת. קיימת קורלציה מלאה בין סכום החשבוניות בגין השירותים שנתנה התובעת לנתבעת בחודשים ינואר ופברואר 2019 לבין סכום ההמחאות. גרסתו של מר שטראוס בתצהירו, לא רק שלא נסתרה במאומה בחקירתו הנגדית, אלא אך קבלה חיזוק נוסף (ראה עדותו בעמ' 7 ו - 8 לפרוטוקול). נמצא, אפוא, כי ניתנה תמורה מלאה בגין ההמחאות נשוא התובענה.

ב"כ הנתבעת יצא בסיכומיו מתוך הנחה, כי יסוד עילת התביעה לכאורה מתקיים. עם זאת, טען כי גם יסוד זה כורסם, מאחר ומסמכי השמדת הטבחות זוייפו ולא הוכח כי אכן נשלח להשמדה אותו מספר טבחות, כפי שנרשם במסמכי משרד החקלאות.

אין בידי לקבל טענה זו. לא הוכח בפני, ולו לכאורה, כי זוייפו אילו מבין המסמכים שצורפו לתצהירו של מר שטראוס, לרבות צו השמדת המזון מיום 10.3.20219 שהוצא על יד ד"ר נעמה זערור - רופאה וטרינרית מהשירותים הוטרינרים במשרד החקלאות (לפיו נפסלו 179 טבחות והוצאו להשמדה) והתעודות הוטרינריות לליווי פסולין מבית המטבחיים של התובעת, החתומים על יד ד"ר עבאיה אברהים (המועסק על ידי העירייה).

אין גם ממש בטענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו, לפיה לא הוכח כי כל הטבחות עליה הורו השירותים הוטרינריים במשרד החקלאות על השמדה אכן נשלחו לגני החיות. ראשית, מר שטראוס הבהיר בתצהירו, כי מהמועד בו התבררו החריגות והזיופים, נלקחו הכבשים השחוטים על ידי רופא בית המטבחיים מטעם השירותים הווטרינרים והושמו במקרר נעול, שמפתחותיו בידיו. מעת שהשירותים הוטרינריים נכנסו לתמונה, התובעת פעלה על פי הוראותיהם. בכלל זה, העמסת הטבחות שנועדו להשמדה באמצעות העברתן לגני החיות, שינוען ומסירתן לגני החיות נעשו בפיקוח צמוד וליווי של יחידת הפיצו"ח של משרד החקלאות. טענותיו של מר שטראוס בעניין זה נתמכות היטב במסמכים שצורפו לתצהירו והן לא נסתרו במאומה בחקירתו הנגדית. שנית, הטענה לפיה הטבחות שנפסלו לא הועברו, כביכול, לגני החיות, היא טענת הגנה עובדתית, שהנטל להוכיחה מוטל על הנתבעת. לא הובאה על ידי הנתבעת שום ראיה בעניין זה או בכל עניין אחר הקשור לתובענה, שעה שלא הביאה עדים, לרבות מר יעקב כהן ואף לא טרחה להציג אישור כלשהו מגני החיות בעניין. אוסיף, כי גם הטענה כאילו התובעת החזיקה בשלב כלשהו ב - 62 טלאים שלא הושמדו או כי מכרה אותם, כביכול, לצד שלישי לא הוכחה, ולו לכאורה. לא ברור מה מקור טענה זו, כיצד הגיעה הנתבעת למספר 62 ומה התחשיב שעומד מאחוריו. מדובר בטענה מן הפה לחוץ וב"כ הנתבעת אף לא טרח לעמת את מר שטראוס עם טענות הנתבעת בעניין זה בהתנגדות לביצוע השטרות.

טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת בהתנגדות לביצוע השטרות לא הוכחה, ולו לכאורה, וממילא, נראה כי אין בה כדי להועיל לה. התובענה נשוא תיק זה הינה תובענה שטרית והצדדים הינם צדדים קרובים לשטרות. אמנם הלכה היא, כי אם החיוב השטרי והחוב הכספי הם מתוך עסקה אחת, ניתן לקזז כנגד החיוב השטרי כל חוב כספי, בין שהוא קצוב ובין שאינו קצוב. לכן, רשאי מושך או עושה שטר לקזז כנגד הנפרע פיצויים לא קצובים המגיעים לו בגין הפרתה של עיסקת היסוד, ובלבד שהחיוב השטרי ועיסקת היסוד הם עיסקה אחת. אם החיוב השטרי והחוב הכספי אינם מתוך עיסקה אחת, הם ניתנים לקיזוז רק אם החוב הכספי הוא קצוב (ראה בעניין זה רע"א 6250/98 NORDLAND PAPIER AG נגד מפעלי ייצור והוצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל. בע"מ, פ"ד נג(2) 274). בענייננו, התובעת הראתה, כי ביחסים בין הצדדים - כל הזמנת עבודה מהווה עסקה בפני עצמה, בגינה הוציאה התובעת מידי סוף חודש חשבוני ות. ההמחאות נשוא התובענה נמסרו בתמורה לשירותי שחיטה וטבחות שניתנו לנתבעת בחודשים ינואר ופברואר 2019, על פי חשבוניות שהוציאה התובעת. מדובר בהמחאות שמסרה הנתבעת לתובעת כנגד תמורה מלאה. מאחר וטענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת אינה נוגעת לעסקאות בגינן נמשכו ההמחאות נשוא התובענה, אלא לעסקה אחרת שנערכה בחודש מרץ 2019, הרי הנתבעת זכאית להעלות כנגד החיוב השטרי טענת קיזוז שהיא על סכום קצוב בלבד.

טענת הקיזוז שהעלתה הנתבעת אינה על סכום קצוב, אלא מבוססת על הערכה בלבד. מר יעקב כהן העריך בתצהיר שצורף להתנגדות כי משקלם של 62 טלאים הוא 2,580 ק"ג (כלשונו "במשקל של כ - 2,580 ק"ג). הוא גם העריך כי שוויים 154,800 ₪, לפי 60 ₪ לק"ג. שווי ק"ג בשר טלה אף הוא מהווה הערכה של מר כהן, ולא ברור מהו הבסיס לתחשיבו. נמצא, אפוא, כי מעבר לעובדה שטענת הקיזוז בלתי מפורט, ולא הוכח, ולו לכאורה, כי התובעת החזיקה ב - 62 טלאים ומכרה אותם לצדדים שלישים, הרי שלכאורה, היא נשענת על הערכות בלבד ואינה מהווה טענת קיזוז על סכום קצוב. לכן, גם לא יכולה לשמש הגנה מפני התובענה השטרית בענייננו.

סיכומה של נקודה זו, מדובר בתובענה שטרית, הצדדים הם צדדים קרובים לשטרות והוכח, לפחות לכאורה, כי ניתנה תמורה מלאה בעד ההמחאות. בשלב זה של ההליך, לא הראתה הנתבעת טענת הגנה, שיש בה כדי לכרסם בעילת התובענה. התובעת עמדה בתנאי הראשון הקבוע בתקנה 362(א) ל תקנות סדר הדין האזרחי והראתה עילת תביעה טובה, הנתמכת בראיות, ולא מצאתי כי טענות הנתבעת החלישו את עילת התביעה.

16. תקנה 374(ב) מעמידה תנאי נוסף למבקש, לצורך מתן צו עיקול זמני - בית המשפט רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, אם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין. לבה של הוראה זו הוא בצורך להוכיח הכבדה על ביצוע פסק הדין, אשר תיגרם למבקש אם לא ינתן הצו המבוקש. יסוד ההכבדה נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו (רע"א 10076/07 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נגד ICC INDUSTRIES LNC (28.11.2007) וכן, רע"א 2420/96, לעיל, בעמ' 80, רע"א 7513 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נגד גייר (29.1.2007) ורע"א 1379/16 ‏ ‏ מראון נופי נגד סאמי נופי (3.4.2016)).

תוחלת ההכבדה שיש להוכיחה בגדרי העיקול הזמני, היא הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים (ראה רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות בע"מ נגד גייר (29.1.2007) ורע"א 10076/07, לעיל). ברור, כי קיומה של ראייה ישירה בדבר הברחת נכסים מצדיקה הטלת עיקול, אולם לעתים יוטל עיקול אף ללא ראייה פוזיטיבית. יחד עם זאת, גם בהעדר ראייה בדבר פעולות להברחת נכסים, יש צורך בראייה בדבר קושי ממשי של הנתבע לעמוד בביצוע פסק הדין, ואין די בהגשת התביעה כדי להצדיק הטלת העיקול .

17. אמנם, אין חולק, שעד למועד ביטול ההמחאות נשוא התובענה, עמדה הנתבעת בתשלומים עבור השירותים שקבלה מהתובעת והמחאות שמסרה לא חוללו באי פרעון. אלא, שאין בכך די כדי לשלול קיומו של יסוד ההכבדה בענייננו.

הנתבעת הקדישה פרק נרחב בבקשה לצורך הוכחת יסוד ההכבדה על ביצוע פסק הדין, ככל שלא ינתן צו העיקול הזמני.

מר שטראוס טען כאמור, כי מי שעומד למעשה מאחורי חברת טלה גרומה - הנתבעת - הוא לא אחר מאשר מר יעקב כהן.

על מעלליו של מר יעקב כהן, והשימוש שהוא עושה בחברות שונות לצורך עסקי הבשר, ניתן ללמוד מהחלטת כבוד השופט עיילבוני בפר"ק 41967-08-14, מיום 1.12.2014 . במסגרת החלטת בית המשפט המחוזי עמדה השאלה, האם העסקה שנרקמה בין חוות הטלאים בע"מ (בפירוק) לבין חברת חוות הטלאים מסחר והשקעות 2011 בע"מ, במסגרתה הועברו כלל הנכסים והפעילות של חוות הטלאים לחברת מסחר והשקעות, היא עסקה כשרה ותקפה, או שמא עסקה זו נעשתה שלא כדין ותוך קנוניה, במטרה להבריח נכסים ופעילות מנושי חוות הטלאים. בהחלטה ארוכה ומפורטת, תאר כבוד השופט עיילבוני את התנהלותם של מר יעקב כהן ומר גרבש (הנזכר אף הוא בתצהיר מר שטראוס ובתצהיר החוקר).

כבוד השופט עיילבוני קבע בהחלטתו, כי:

בית המשפט המחוזי עמד באותו עניין על דפוס הפעולה הדומה של מר יעקב כהן, המלמד על "שיטת ביצוע", כדלקמן:

"בשנת 2001 הקים יעקב כהן את חברת מקור הטלה בע"מ, שעסקה אף היא באותו תחום פעילות שבו החלו לעסוק לאחר מכן חוות הטלאים וחברת מסחר והשקעות. חברת מקור הטלה רשומה בפנקס רשם החברות כחברה מפרת חוק וצברה חוב אגרות לרשם החברות בגין אי תשלום אגרה שנתית בין השנים 2007-2014. לאחר מכן, בשנת 2004 הוקמה חברת מקור הטלה (2004) - גידול ושיווק בע"מ, שבעלת המניות הרשומה בה כיום היא הגב' בתיה כהן, אמם של יפרח ושל יעקב כהן. בחודש 12/05 הוקמה חוות הטלאים, ולאחר מכן בחודש 3/11 נוסדה חברת מסחר והשקעות.

העובדה שהמעורבים בחברות דכאן ו/או מי מטעמם (ובראשם יעקב כהן, כפי שיפורט בהמשך) "גלגלו" במהלך השנים חברות העוסקות באותו תחום, אשר הלכו וצברו חובות, ולאחר מכן, המשיכו לייסד חברות על גבי חברות באופן דומה, היא כשלעצמה, מחשידה ומעלה ניחוח לא כשר.

ובהמשך:

"אקדים ואומר כי על פי התרשמותי ומהנימוקים שיפורטו להלן, יעקב כהן - הוא הוא הרוח החיה בשתי החברות - הן חוו ת הטלאים והן חברת מסחר והשקעות - האדם המוביל והדומיננטי שעל פיו יישק דבר, וזאת אף שאינו רשום כנושא משרה "פורמלי" באף אחת משתי חברות אל ה... מכל האמור לעיל יש להסיק את המסקנה המתבקשת שלפיה יעקב כהן הוא דמות המפתח והרוח החיה בשתי החברות - הן חוות הטלאים והן חברת מסחר והשקעות - וכי מלבד העובדה שנתפס כגורם האחראי והמרכזי מצד גורמים פנימיים בשתי החברות, כך אף הוצג כלפי חוץ ואל מול ספקי החברה וגורמים אחרים, והוא זה אשר בניצוחו ובמעורבותו העמוקה בוצעה העיסקה.

באותו עניין, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה, כי מר יעקב כהן, הרוח החיה מאחורי החברות, העביר את פעילות חברת חוות הטלאים שלא כדין אל חברת מסחר והשקעות, באמצעות "קנוניה" או מהלך מתוכנן שנועד לרוקן את חוות הטלאים מתוכן ולהעמיד את נושיה בפני שוקת שבורה. נקבע, כי "מדובר ב"עיסקה" שלא זו בלבד שנערכה למראית עין, אלא אף נוגדת את תקנת הציבור, בלתי חוקית ופסולה, בהיותה עיסקה המבוססת על קנוניה בין שני צדדים, שהיו שותפים ועשו יד אחת לשם נישול נושי חוות הטלאים מקניינם".

18. על פי האמור בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בפר"ק 41967-08-14, בשילוב עם דוחו"ת רשם החברות בנוגע לחברות השונות, עולים הפרטים הבאים, כאמור בתצהירו של מר שטראוס:

א. חברת מקור הטלה בע"מ היתה בבעלות מר יעקב כהן ואינה פעילה כיום (ראה ההחלטה בפר"ק 41967-08-14).

ב. חברת חוות הטלאים בע"מ בבעלות אחותו של מר יעקב כהן (גב' כהן חווה עירית), הנזכרת בפסק הדין בפר"ק 41967-08-14.

ג. חוות הטלאים מסחר והשקעות 2011 אינה פעילה. הבעלים הרשום של החברה הוא מר גרבש, הנזכר אף הוא בפר"ק 41967-08-14. אמנם, החוקר לא הציג את הקלטת השיחה שערך, כביכול, עם מר גרבש, במסגרתה טען הנ"ל, כי מר יעקב כהן הוא שפתח את החברה הנ"ל והיה "בעל הבית" בה. עם זאת, אין לכך חשיבות, נוכח הקביעות המפורשות בעניין זה בהחלטת בית המשפט המחוזי בעניינם של השניים.

ד. על פי דו"ח מחלקת הפיצו"ח במשרד החקלאות, שצורף לתצהירו של מר שטראוס, גב' טאניה (ככל הנראה הכוונה לגב' טאניה ברסלבסקי) עובדת אף היא אצל הנתבעת והיתה מעורבת בהוצאת ההיתר "המתוקן". נטען, כי אותה גב' טניה, היא לא אחרת מאשר בת זוגו של מר יעקב כהן ו משמשת כמנהלת חשבונות של הנתבעת, כאשר מספר הטלפון שלה מופיע תחת הכותרת "טאניה יעקב בשר". בנוסף, בצירוף מקרים נדיר, שתי חברות נוספות העוסקות בבשר - חברת בשר בטעם של פעם בע"מ וחברת הטלה בע"מ הן בבעלותה המלאה של טאניה ברסלבסקי.

19. אמנם, בעל המניות הרשום של חברת טלה גורמה - הנתבעת, הוא מר לייפער. עם זאת, מר יעקב כהן, הוא ולא אחר, תמך בתצהירו את ההתנגדות לביצוע השטרות נשוא התיק דנן. כפי שעולה בבירור מתוכן התצהיר, מר יעקב כהן היה הרוח החיה מאחורי העסקאות עם התובעת ובפרט העסקה מחודש מרץ 2019. הן על פי תצהירו של מר שטראוס והן על פי תצהירו של מר יעקב כהן בעצמו, הוא שבקיא בפרטים והוא שניהל את כל המהלכים למול הנתבעת ונציגי משרד הבריאות.

אם לא די בכך, הרי שבפניית ד"ר נעמה זערור ליחידת הפיצו"ח, נרשם כי "ביום 5.3.2019, הגיעה קבוצת כבשים לשחיטה בב"מ חיפה, של הסוחר יעקב כהן, עבור בלדי/טלה גרומה". משמע, גם השירותים הוטרינריים ראו במר יעקב כהן, בזמן אמת, כאיש המפתח ו"הסוחר" בטלאים.

כפי שציינתי לעיל, מר לייפער, שתצהירו צורף לבקשה לביטול העיקול הזמני, לא התייצב לדיון, מפאת מצבו הרפואי, כך נטען. כאמור, אני יוצא מתוך הנחה, שמר לייפער אכן מנוע היה מלהתייצב לדיון, מאחר והוא מצוי בגדר אוכלוסיית הסיכון למחלת הקורונה. אלא, שסביר להניח שנתון זה היה בידי מר לייפער כבר בעת החתימה על התצהיר. לכן, גם סביר להניח כי ידע מראש שלא יתייצב לדיון כדי להיחקר על תצהירו. למרות זאת, ולטובת הנתבעת, הנחתי שאי התייצבותו של מר לייפער לדיון לא משמשת לרעתה, כמי שנמנעה מלהביא עד לעדות. עם זאת, כפי שהבהרתי, אין באי התייצבותו של הנ"ל גם לפעול לטובת הנתבעת.

מנגד, מר יעקב כהן, שתצהירו צורף להתנגדות לביצוע השטרות, כמי שבקיא בעסקה בין הצדדים, ומי שנגדו באופן אישי הועלו טענות קשות על ידי התובעת, בחר שלא לצרף תצהיר לבקשה לביטול העיקול הזמני ולא התמודד עם הטענות שהופנו כלפיו במישור תנאי ההכבדה. עצם העובדה שהנתבעת בחרה שלא לתמוך את בקשתה בתצהירו, על מנת להשיב לטענות התובעת ולסתור אותן, פועלת לרעת הנתבעת. נראה, כי מר יעקב כהן בחר במכוון שלא להגיש תצהיר ולא התייצב לדיון (אף שלטענת ב"כ התובעת בסיכומיו הוא נכח בהיכל בית המשפט, מחוץ לאולם) ויש בכך כדי לחזק את המסקנה, לפיה הוא אכן הרוח החיה מאחורי הנתבעת.

20. עוד עולה מהמסמכים שהוצגו בפני, כי מר יעקב כהן, מי שנרשם כבעליהם של חברות בתחום הבשר והיה הרוח החיה מאחורי שלל חברות אחרות בתחום זה , ומי שהוצג על ידי מר לייפער כ"יועץ ארגוני", הציג עצמו בעבר כבלתי כשיר להליך משפטי. בהחלטה נוספת שניתנה בתיק פר"ק 41967-08-14 צויין, כי בעבר הופסקו הליכים משפטיים כנגד מר יעקב כהן, לאחר שנקבע כי אינו כשיר לעמוד לדין. בהתאם, מונה לו בהליך הנ"ל אפוטרופוס לדין - ג'מאל דהאמשה (המייצג את הנתבעת בתיק דנן).

21. אוסיף, כי על פי הכרעת הדין שניתנה בעניינו של מר יעקב כהן, כבעלים של חברת מקור הטלה בע"מ, במסגרת ת"פ 18293-02-19, שהעתק ממנה צורף להודעת ב"כ התובעת מיום 1.3.2020, עולה כי הנ"ל, יחד עם נאשמים אחרים, בהם גם אחותו, הורשעו בעבירות שכללו שימוש בתוויות ממשלתיות משומשות, כך שנחזו להיות צאן אחר, שגודל כדין בפיקוח של השירותים הוטרינריים, בעוד שבפועל היה מדובר בצאן מאזור השטחים, וממקור שאינו בפיקוח. מדובר במעשים דומים לאלו המיוחסים למר כהן גם בפניית ד"ר נעמה זערור ליחידת הפיצו"ח, בכל הנוגע לטלאים בענייננו.

22. צירוף הנתונים והראיות שהובאו בפני מבססות, לכאורה, לכל הפחות לצורך הליך הביניים, את הטענה לפיה מר יעקב כהן הוא שעומד מאחורי הנתבעת, הוא הרוח החיה בה ומדובר בהתנהלות המהווה המשך להתנהלות שתוארה בעניינו באריכות בהחלטה בענייננו בפר"ק 41967-08-14 ("שיטת ביצוע"). התנהלות מעין זו מבססת חשש ממשי שנכסיה של הנתבעת יוברחו, כפי שנעשה במקרים קודמים.

23. למרות שמר לייפער טען בתצהירו, באופן סתמי, כי מצבה הכלכלי של הנתבעת איתן והיא מגלגלת מחזור חודשי המסתכם במיליוני שקלים, לא אותרו על ידי הת ובעת והחוקר מטעמה נכסים כלשה ם על שמה, לרבות רכבים (ראה הודעת הת ובעת מיום 11.3.2020, על נספחיה וכן, ע דותו של החוקר, בעמ' 3, שורה 30 עד עמ' 4, שורה 2 לפרוטוקול). גם עיקול גורף על זכויותיה של הנתבעת ברכבים, על פי מספר מזהה שלה, מכח צו של רשמת ההוצל"פ לא הועיל, מאחר ולא אותרו רכבים כלשהם על שמה. הנתבעת, אשר "מגלגלת מחזור חודשי המסתכם במילוני שקלים", נקיה לכאורה לחלוטין מנכסים.

כאמור, תוחלת ההכבדה שיש להוכיחה בגדרי העיקול הזמני, היא הנמוכה ביותר לעומת תוחלת ההכבדה של הסעדים הזמניים האחרים (ראה רע"א 7513/06, לעיל). לפיכך, לצורך הוכחת יסוד ההכבדה, די בכך שהנתבעת לא סתרה בראיות כלשהן, שלא לומר ראיות טובות ומתאימות (כגון דו"חות כספיים, מאזנים, יתרות בנקים, שבקלות יכלה להציג), את טענת התובעת - שהתבססה על מסמכים, החלטות של בתי משפט אחרים , ניסיונות לאיתור נכסים וניסיונות לעקל רכבים – לפיה, הנתבעת לא תוכל לשלם את החוב הנטען, במידה ולא ינתן צו העיקול הזמני.

24. סיכומה של נקודה זו - צירוף הנתונים והראיות שהובאו בפני מוביל למסקנה, כי קיים חשש ממשי שהנתבעת תבריח נכסיה וכי במצבה הכלכלי, לא תוכל לשלם את החוב. הוכח, אפוא, כי אי מתן צו העיקול, יכביד על ביצוע פסק הדין.

25. מאחר ומצאתי כי התקיימו התנאים המפורטים בסעיפים 362(א) ו - 374(ב) לתקנות, יש להעמיד את מתן הסעד בתנאים הכלליים המפורטים בתקנה 362(ב), תוך מתן משקל ראוי לשיקולים בדבר מאזן הנוחות, תום לב, צדק ומידתיות ובדיקת הנזק העלול להיגרם לכל אחד מהצדדים. במישור זה נבחנת השאלה, האם בהערכת מכלול הסיכויים והסיכונים, עלול אי מתן הצו להסב לתובעת נזק שיהיה גדול מנזק העלול להיגרם ל נתבעת אם יינתן הצו. נפסק, כי בין שני מישורים אלה קיים יחס גומלין המוכר, בבחינת "מקבילית - כוחות", שמשמעותו היא, שככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש הסעד, כך הדרישה לקיומה של שאלה רצינית לדיון מתמתנת, ולהיפך (ראה רע"א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נגד אמר נו(1) 529, רע"א 10509/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נגד בגס (פורסם 25.12.2005), רע"א 2397/06 אברג'יל נגד למנהל מקרקעי ישראל ( 6.8.2006), רע"א 3071/10 רידר נגד רפאל חברה לבניין בע"מ (20.5.2010)) ו רע"א 3569/10 אלו עוז בע"מ נגד קליל תעשיות בע"מ (28.6.2010)).

התובעת טענה, כי במידה ולא יינתן העיקול המבוקש, קיים חשש מבוסס כי לא יהא באפשרותה לגבות את הסכום שייפסק לזכותה.

הנתבעת לא טענה בעניין זה דבר, שהרי אף אחד ממצהיריה לא התייצב לדיון ומכל מקום, טענותיה בדבר נזק שיגרם לה , כביכול, עקב הגבלת אשראים מספקיה, לא הוכח ו, ולו לכאורה.

ב"כ הנתבעת תלה יהבו בטענה לפיה, התובעת השתהתה בהגשת בקשתה במשך תקופה ארוכה וניצלה כעת את משבר הקורונה, תוך שמוש לרעה בהליכי משפט.

אין ממש בטענה זו. אמנם, מוטלת על מבקש הסעד הזמני החובה שלא להשתהות בפנייתו לבית המשפט. אלא, שבהתאם לפסיקה, לא די בחלוף הזמן כשלעצמו כדי להוכיח את טענת השיהוי, אלא נדרש "דבר מה נוסף", ובכלל זה היעדר תום הלב של הצד כלפיו נטען השיהוי או שינוי לרעה של מצבו של הצד השני (ת.א. (מחוזי-ת"א) 62009-12-19 SPRINGTIDE VENTURES S.R.O נגד ציקי קורלנד פוקס (24.1.2020), ע"א 410/87 עיזבון ליברמן נגד יונגר, פ"ד מה(3) 749, 755 וע"א 8019/15 אינדיג נגד חברת טקסס אחזקות בע"מ (24.12.2015).

בענייננו, התובעת הראתה כי מעת הגשת השטרות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, היא פעלה להטלת עיקולים זמניים על זכויותיה של הנתבעת. בשלב הראשון, נתנה רש מת ההוצל"פ צו לעיקול רכביה של הנתבעת, אולם לא נמצאו רכבים על שמה. כפי שהבהיר מר שטראוס בתצהירו, הבקשה שמונחת לפני הוגשה לאחר שהתובעת שכרה שירותיו של חוקר פרטי, שאסף נתונים נוספים בנוגע לנתבעת והתנהלותו של מר יעקב כהן, הרוח החיה מאחוריה. מר מרדכי ששון - החוקר, הבהיר בחקירתו הנגדית, כי ב"כ התובעת פנה לקבל שירותיו במהלך חודש פברואר 2020 (עמ' 2, שורות 2 - 5 לפרוטוקול) . הבקשה המקורית לצו עיקול זמני הוגשה ביום 27.2.2020, לאחר שהתגלו הממצאים ולכן, ברור שלא קיים שיהוי בהגשתה. בניגוד לטענת ב"כ הנתבעת, אין שום קשר בין הגשת הבקשה לבין מצב החירום בארץ, נוכח משבר הקורונה. הבקשה הוגשה מספר שבועות טרם פרוץ המשבר ובאותה עת לא היה צפי של סגר או משבר כלכלי. הנתבעת לא נהגה בחוסר תום לב, היא לא עשתה שימוש לרעה בהליכי משפט ומוטב היה שלא להעלות כלל טענה זו.

26. השטרות נשוא התובענה נמסרו לתובעת בתמורה לשירותי שחיטה שספקה לנתבעת בחודשים ינואר ופברואר 2019. במצב דברים זה, כאשר בידי התובעת עילת תביעה שטרית חזקה, שספק רב אם הנתבעת העמידה כנגדה ולו הגנה לכאורה, וקיים חשש ממשי להברחת נכסים, בנוסף לעובדה שאין בידי הנתבעת נכסים כלשהם מהם ניתן יהיה להיפרע, מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת התובעת. הנזק שיגרם לתובעת במידה ויבוטל צו העיקול הזמני עולה באופן ברור על הנזק שיגרם לנתבעת, אשר מחזיקה בידיה כספים שהיתה אמורה לשלם לפני חודשים ארוכים.

27. לרשות בית המשפט עומדים שני כלים בעזרתם ניתן לאזן בין האינטרסים המנוגדים של הצדדים - ערובה והמרת עיקול. מרכיב הערובה עשוי לרכך את הפגיעה בנתבע בכך שניתן להבטיח את האינטרסים שלו בערובה הולמת שיפקיד התובע, ממנה יוכל להפרע את נזקיו, אם תדחה התביעה. המרת העיקול תאפשר להבטיח את תביעת התובע ומנגד, יוכל הנתבע להציע נכס או ערובה חלופיים לנכס שעוקל, תוך הפחתת עצמת הפגיעה בו.

התובעת הפקידה ערובה להנחת דעתה של כבוד הרשמת. הנתבעת מצידה, לא הצביעה בבקשתה או במהלך הדיון שהתקיים בפני על נכס ספציפי שאינו משועבד או מעוקל, ממנו תוכל התובעת להיפרע ולא הובאה בפני כל ראיה שניתן להבטיח את ביצוע פסק הדין באמצעים פחות חמורים. התובעת הגישה תובענה שטרית והראתה כי נתנה תמורה מלאה כנגד ההמחאות. לצורך הגנה על קניינה, ובהעדר מקור ספציפי לפרעון, אין מנוס מעיקול כספים של הנתבעת אצל המחזיקים המפורטים בבקשה למתן צו העיקול הזמני .

28. לאור האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לביטול צו העיקול הזמני שהוטל על זכויותיה של הנתבעת אצל המחזיקים השונים.

הנתבעת תשלם לתובעת את הוצאות ההליך בסך של 6,000 ₪. הסכום הנ"ל ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ד ניסן תש"פ, 08 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ש.ח. שינוע בע"מ
נתבע: טלה גורמה בע"מ
שופט :
עורכי דין: