ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מלכה רוזנפלד נגד המוסד לביטוח לאומי :

27 מרץ 2020
לפני: כבוד הרשמת מרב חבקין

המבקש:
מלכה רוזנפלד

-
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי

החלטה

עניינה של החלטה זו הוא בקשת המבקשת להארכת מועד להגיש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 11.3.19 (להלן- הבקשה).

העובדות
המבקשת ילידת 1981 הגישה תביעה לקצבת נכות כללית.

באבחון רפואי מיום 9.10.18 נקבעו למבקשת נכויות זמניות וכן נקבע, כי נכותה הרפואית היציבה החל מיום 1.12.19 היא בשיעור 28% בהתאם ל תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 .

על החלטה זו הגישה המבקשת ערר.

ביום 25.11.18 המשיב שלח למבקשת הזמנה לדיון בוועדה הרפואית לעררים שהתכנסה לדון בערר ביום 28.1.19 (להלן – הוועדה). המבקשת לא התייצבה לדיון בוועדה.

ביום 29.1.19 נשלח למבקשת זימון נוסף לדיון בוועדה ליום 11.3.19 .

המבקשת לא התייצבה גם לדיון זה.

הוועדה קבעה, כי היא דוחה את הערר בהתאם לתקנה 4 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות)(סמכויות ועדה רפואית לעררים וועדה לעררים), התשמ"ד – 1984.

החלטת הוועדה נשלחה לכתובת המבקשת ביום 19.3.19.

המבקשת קיבלה מכתב זה . לטענתה, נפגשה כבר ביום 3.4.19 עם הרב גולדנטל לצורך קבלת סיוע בהגשת ערעור. על פי הנטען ביום 12.5.19 המבקשת הגיעה שוב אל הרב להשלמת הכנת הערעור.

לתמיכה בטענות המבקשת הוגש מטעמה מכתבו של הרב גולדנטל (מיום 16.12.19), המציין , כי ביומן רשומה פגישה עם המ בקשת ביום 3.4.19 וביום 12.5.19. עוד נרשם במכתב הרב, כי בעלה של המ בקשת טוען ששלח את הטפסים מיד לאחר הפגישה ביום 12.5.19.

בדיון הערכה מוקדמת המבקשת טענה, כי היא עצמה שלחה את הטפסים בדואר לבית הדין וכי גם הרב גולדנטל שלח אותם.

ביום 1.8.19 נפתח הליך זה בהגשת כתב ערעור על החלטת הוועדה. יצוין כי על גבי טופס הערעור נרשם התאריך 12.5.19.

בתגובת המשיב לכתב הערעור נטען, כי דין הערעור להידחות מחמת התיישנות וכי המבקשת לא הצביעה על פגם משפטי בהחלטה .

טענות המבקשת
המבקשת טוענת , כי יש להאריך את המועד להגשת הערעור מהסיבות הבאות: המבקשת פנתה ביום 3.4.19 לקבל סיוע מגורמים בקהילה להגשת ערעור ; הן המבקשת והן בעלה סובלים מבעיות רפואיות ומוכרים במערכת הרווחה ; סיכויי הערעור טובים; לבית הדין נתונה הסמכות להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת הוועדה.

טענות המשיב
המשיב טוען כי יש לדחות את בקשת הארכת המועד מהנימוקים הבאים: המבקשת קיבלה את ההחלטה מיום 19.3.19 ובה נרשם שיש להגיש ערעור בתוך 60 ימים; על פי הפסיקה פנייה לסיוע המשפטי אינה עוצרת את מרוץ ההתיישנות באופן אוטומטי, וקל וחומר כאשר מדובר בפנייה לגורם מסייע אחר בקהילה; המבקשת זומנה כדין פעמיים ולא התייצבה לדיון בוועדה ועל כן סיכויי הערעור נמוכים; באבחון רפואי נקבע כי למערערת נכות רפואית בשיעור 28% ומבחינה פרקטית אין סיכוי רב להליך.

דיון והכרעה
בהתאם להלכה מוסמך בית הדין לעבודה להאריך מועד להגשת ערעור על החלטת ועדות רפואיות מכוח תקנה 125 ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 (להלן – תקנות בית הדין) ( ראה: עב"ל 33351-11-12 מוחמד דולאני – המוסד לביטוח לאומי (26.9.17), להלן גם – עניין דולאני).

הלכה זו שינתה מפסיקת בתי הדין לעבודה כפי שנהגה עד לאותו מועד. יצוין, כי הסמכות לדון בבקשה להארכת מועד על פי תקנה 125 לתקנות בית הדין נתונה גם לרשם בית הדין ( ראה סעיף 84 לפסק הדין בעניין דולאני).

לנוכח האמור, עליי לבחון את שאלת ההתיישנות בהתאם לנפסק בעניין דולאני, ולפיכך על המבקשת להצביע על "טעם מיוחד" להארכת המועד.

בשאלה מהם "טעמים מיוחדים" אשר בעטים ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות נפסק כך:
"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא".
[עא"ח (ארצי) 56/05 מאיר איתן – הילטון תל אביב בע"מ (23.5.05)).

אפנה אפוא לבחון את השאלה, האם הנסיבות עליהן הצביעה המבקשת בבקשה מהוות "טעם מיוחד" להארכת מועד.

המועד להגשת ערעור על החלטת ועדה לעררים נקבע בתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות), התשל"ז-1977 (להלן – התקנות) ובהתאם לתקנה 2 לתקנות עומד על 60 ימים.

נקודת המוצא היא כי ההחלטה מיום 19.3.19 התקבלה אצל המבקשת ימים ספורים לאחר שנשלחה אליה, והא ראייה כי ביום 3.4.19 נפגשה המבקשת עם הרב גולדנטל.

לגבי הטענה, כי יש לקחת בחשבון את מועד הפגישה עם הרב כמועד קובע לעניין התיישנות, דינה להידחות. אין כל הצדקה כי התייעצות עם גורם אחר תהיה לה השפעה לעניין המועד הקובע לעניין התיישנות, למעט פנייה ללשכת הסיוע המשפטי בתנאים מסוימים כפי שנקבע בפסיקה.

במכתב הרב שהוגש מטעם המבקשת, נרשם כי בעלה של המבקשת טען כי ביום 12.5.19 שלח את כתב הערעור בדואר לבית הדין. ברם, לא הובאה כל אסמכתא למשלוח המסמך . גם ממכתב הרב עולה בבירור כי אין לו ידיעה אישית לגבי משלוח המסמכים והוא נסמך על דברי בעלה של המבקשת . יש לציין כי לא הוגש תצהיר הבעל.

יתר על כן, לפי דברי המבקשת בדיון, היא עצמה (ולא בעלה) שלחה את הערעור בדואר רגיל לבית הדין, ו אף הרב גולדנטל שלח אותו (פרו' עמ' 1 ש' 28). טענות אלה של המבקשת אינן מתיישבות עם האמור במכתב הרב.

כך או אחרת, גם לשיטת המבקשת היא שלחה את כתב הערעור בדואר רגיל לבית הדין בסמיכות למועד האחרון בו היה ניתן להגיש את הערעור.

יתר על כן, לאחר משלוח המסמכים בדואר לא עשתה המבקשת דבר על מנת לברר מה עלה בגורל הערעור.

יצוין, כי אין זה סביר שמכתב שנשלח בדואר ביום 12.5.19 התקבל בבית הדין רק ביום 1.8.19.

לגופו של עניין: בכתב הערעור נטען , כי המבקשת לא קיבלה את הזימונים לדיון בוועדה. חזקה כי מכתבי הזימון לוועדה התקבלו אצל המבקשת שכן נשלחו לכתובת מגוריה (השווה: עב"ל 41882/03/14 הרצל צרור – המוסד לביטוח לאומי (18.5.15)).

על המבקשת הנטל לסתור את החזקה. ככל שהמבקשת רצתה לסתור חזקה זאת היה עליה למצער להגיש תצהיר. הדבר לא נעשה.

לסיכום: המבקשת לא פעלה בשקידה ראויה וסבירה בעת הגשת הערעור. אין כל ראייה כי כתב הערעור נשלח לבית הדין ביום 12.5.19. גם אם נשלח כתב הערעור במועד זה, מדובר במשלוח בדואר רגיל בסמוך לתום תקופת ההתיישנות מבלי לעשות דבר מעבר לכך ולא ניתן לראות במועד המשלוח כמועד הגשת הערעור . אף לא ידוע אימתי פנתה המבקשת ללשכת הסיוע המשפטי שכן לא הוצג אישור בעניין זה.

בהתאם לפסיקה, על המבקש הארכת מועד להוכיח שהסיבה לעיכוב נעוצה, ולו בחלקה " בנסיבות חיצוניות שהן מחוץ לשליטתו" ( דב"ע נג/59 - 9 אליעזר גת נ' הבנק הבינלאומי הראשון, פד"ע כה 552). לא ניתן כל הסבר מדוע לא נעשה דבר לוודא הגשת הערעור במועד.

יצוין, כי על פי סעיפי הליקוי שנקבעו למבקשת אין מדובר במצב בו הליקויים הרפואיים מהם סובלת עלולים להשפיע על יכולתה לנהל ענייניה . משכך, הטענה כי המבקשת סובלת מליקויים רפואיים אינה יכולה להוות טעם מיוחד להארכת מועד. גם לא הוצגו מסמכים רפואיים המלמדים על אשפוז או החמרה רפואית אחרת במצב המבקשת בתקופה הרלבנטית .

כמו כן, אין מדובר באיחור זניח, אלא באיחור של מעל חודשיים בהגשת הערעור לאחר המועד הקבוע בתקנות.

בנסיבות בהן לא קיים כל צידוק לאיחור בהגשת הערעור נפסק , כי " גם סיכויי הערעור וחשיבות העניין אינם יכולים לעמוד בפני עצמם כ'טעם מיוחד', בהעדר כל הנמקה ממשית לאיחור" ( בשא (ארצי) 118/10 ‏ ‏ המוסד לביטוח לאומי נ' רות פאקירו (22.4.10)).

עוד יש לזכור, כי ממילא עומדת למבקשת הזכות להגיש תביעה חוזרת לקצבת נכות . דחיית הערעור מחמת התיישנות אין בה חסימת דרכה של המבקשת כליל. למעשה , כבר בסמוך להגשת הערעור קמה האפשרות להגיש תביעה שכזאת בחלוף שיש ה חודשים ממועד ההחלטה מושא הערעור.

לסיכום, טיעוני המבקשת אינם עולים כדי טעם מיוחד להארכת מועד כפי שפ ורט בהרחבה לעיל.

לסיכום, הבקשה להארכת המועד נדחית.
בהתחשב במהות ההליך אין צו להוצאות.
המזכירות תסגור את התיק.

ניתנה היום, ב' ניסן תש"פ, (27 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: מלכה רוזנפלד
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: