ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אם. די. מוד 2007 בע"מ נגד מרק בכר :

לפני כבוד השופט רונן אילן

התובעת:

אם. די. מוד 2007 בע"מ

נגד

הנתבעים:

  1. מרק בכר
  2. מירה בכר
  3. גוטיקה טופ בע"מ

פסק דין

לפני תביעה לתשלום חוב בטענה לשותפות עם חייב אשר נקלע להליכי פשיטת רגל.
בין התובעת לבין אדם אחר התנהלה מערכת עסקית במהלכה ספקה התובעת בדים ואריגים. אותו אדם נקלע לקשיים ולהליכי פשיטת רגל, והותיר חובות לנושים שונים, בהם גם התובעת.
לטענת התובעת, הנתבעים 1 ו- 2 חייבים בתשלום חובותיו של אותו אדם, באשר היו שותפים שלו בעסק ובאשר המשיכו את אותו העסק, בכסות אחרת ובאמצעות הנתבעת 3 , לאחר קריסתו. הנתבעים מכחישים טענה זו וטוענים שלפעילותם בתחום זה של ייצור ושיווק ביגוד אין קשר לפעילותו של אותו חייב.
במוקד התביעה עומדת לפיכך השאלה אם עלה בידי התובעת להביא ראיות ולהוכיח את הטענה לשותפות שהייתה לנתבעים 1 ו- 2 עם עסקיו של אותו חייב ואם אכן הם ממשיכים באותה פעילות אך בכסות אחרת של חברה חדשה – הנתבעת 3.
תמצית העובדות
התובעת הינה חברה פרטית העוסקת ביבוא ושיווק סיטונאי של בדים ואריגים.
הנתבעים 1 ו- 2, מירה בכר ומרק בכר (להלן: "הנתבעים") הינם בני זוג העוסקים בייצור ושיווק ביגוד.
הנתבעת 3, גוטיקה טופ בע"מ (להלן: "החברה") הינה חברה פרטית העוסקת בייצור ושיווק ביגוד. הנתבעים הינם המנהלים ובעלי השליטה בחברה .
במהלך השנים 2013 – 2016, עמדה התובעת בקשר מס חרי עם אדם בשם תומר אלבו (להלן: "תומר"). בשנים אלו ניהל תומר עסק לייצור ושיווק ביגוד תחת השם המסחרי "גוטיקה".
במהלך קשרים מסחריים אלו, ספקה התובעת לתומר מוצרים שונים לפי בקשות שהועברו אליה מפעם לפעם. תומר מצדו, העביר לתובעת תשלומים ומסר שיקים, אולם בחלוף הזמן הלך וגדל החוב שהצטבר לחובת תומר בספרי התובעת .
בתחילת 2016, או בסמוך לכך, התברר לתובעת כי שיקים שמשך תומר לטובתה חוללו ולא נפרעו. עוד התברר לתובעת כי תומר עצמו נקלע להליכי פשיטת רגל וביום 25.7.16 ניתן נגדו צו כינוס (פש"ר 24473-07-16).
אף הנתבעים עמדו בקשר מסחרי עם תומר, ולאחר שנקלע לקשיים וחדל מפעילות, החלו הנתבעים לייצר ולשווק מוצרי טקסטיל. פעילות הנתבעים נעשתה באמצעות החברה אשר שמה, כאמור, זהה לשם המסחרי אשר שימש את תומר בפעילותו – "גוטיקה".
על רקע זה, פנתה התובעת לנתבעים בדרישה שיפרעו את חובותיו של תומר. דרישת התובעת נדחתה וכך הוגשה תביעה זו.
תמצית טענות הצדדים, ההליך והראיות
לטענת התובעת, הנתבעים כולם חייבים בתשלום מלוא החוב אשר נרשם בספרי התובעת לחובתו של תומר.
לפי גרסת התובעת, הנתבעים הינם שותפים של תומר וככאלו, הם גם מי שהזמינו מהתובעת מוצרים שונים עבור אותו העסק ביחד עם תומר, והם גם מי שהתחייבו לשלם תמורתם. בניגוד להתחייבות זו, כך טוענת התובעת, בחרו הנתבעים להתחמק מחובתם לתשלום החוב כלפי התובעת, אף שביחס לספקים אחרים דווקא הכירו בחוב ופעלו לסילוקו.
ביחס לחברה, טוענת התובעת כי היא היא למעשה הכסות להמשך אותה פעילות של תומר, וממשיכה לפעול באותו שם, באותו מיקום, מול אותם לקוחות וספקים, וכאשר היא גם זו שקבלה את המוניטין של העסק הקודם. במצב זה, טוענת התובעת שאף החברה אחראית למלוא החוב כלפי התובעת.
לפי ספרי התובעת מסתכם החוב בסך של 377,929 ₪ כולל הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה.
לטענת הנתבעים, אין כל בסיס לתביעה ואין בה אלא ניסיון להשית עליהם חובות לא להם.
לפי גרסת הנתבעים, הם היו בסך הכל עובדים שכירים בבית העסק של תומר . וכל קשר שהיה למי מהם עם התובעת, היה בכובעם זה כעובדים שכירים.
לאחר קריסת תומר, טוענים הנתבעים , הם החליטו להמשיך לעבוד באותו תחום שהם מכירים ולהפעיל בית עסק חדש שיתמקד באותו תחום פעילות. על בסיס החלטה זו הועברו להם מניותיה של החברה וזו החלה לפעול באותו שם עסק בו עשה שימוש תומר – "גוטיקה".
כך כופרים הנתבעים בטענה לאחריות כלשהי שיש להם כלפי התובעת בגין חובותיו של תומר, וממילא שכופרים בטענה שפעלו בחוסר תום לב או שעומדת לתובעת זכות אחרת בדין לגבות מהם את חובותיו של תומר.
התובעת תמכה את גרסתה בתצהיריהם של דוד אבריאן (מנהל התובעת), ריקי שריפיאן (מנהלת חשבונות בתובעת) וגור סלע (מנהל בחברת טורקיז טקסטיל בע"מ שאף היא נושה של תומר). התובעת אף הגישה מטעמה תצהיר נוסף של אליה אראג', אולם הוא לא התייצב להיחקר ולכן תצהירו לא יהווה חלק מחומר הראיות.
הנתבעים והחברה תמכו את גרסתם בתצהירי הנתבעת 1 והנתבע 2.
בדיון אשר התקיים ביום 19.2.20 נחקרו העדים ובאי-כוח הצדדים סיכמו את הטענות בעל פה.

דיון
אין בין הצדדים מחלוקת על כך שלזכות התובעת חוב גדול שהותיר תומר בעת שהעסק שניהל קרס.
התובעת הציגה כרטסת הנהלת חשבונות שלה ובה פירוט פעולות חשבונאיות שונות, אשר מסתכמות בחוב של 368,089 ₪ ליום 26.9.16. עוד הציגה התובעת העתקי חשבוניות, תעודות משלוח ושיקים שחוללו. כל אלו מבססים את הטענה לחוב שנותר לזכות התובעת ולמעשה, הנתבעים לא כפרו בחוב זה ולא טענו דבר ביחס להיקף החוב.
נקודת המוצא בבחינת טענות הצדדים איפוא, הינה שלזכות התובעת חוב המסתכם בסכום התביעה וכי חוב זה אכן הצטבר במהלך פעילות התובעת מול בית העסק שהפעיל תומר.
במוקד המחלוקות שנתגלעו בין הצדדים, עומדת שאלת אחריותם של הנתבעים לחוב נשוא התביעה.
לפי גרסת התובעת, הנתבעים היו שותפים של תומר ולכן כל חוב שיש לתומר כלפיהם הינו גם חוב של הנתבעים.
לפי גרסת הנתבעים, הם אינם ולא היו מעולם שותפים של תומר, ולכן אין בסיס לניסיון לייחס להם אחריות לחובותיו בכלל ולחובותיו כלפי התובעת בפרט.
המחלוקת אשר עומדת במוקד התביעה הינה לפיכך מחלוקת עובדתית.
התובעת טוענת שהנתבעים היו והינם שותפים של תומר, לכן גם אחראים לחובותיו, ועליה הנטל להוכיח טענה זו.
נוכח מחלוקת זו, הינה אשר התברר:
התברר שהתובעת לא הציגה מסמך כלשהו, ולו בודד, הקושר בין הנתבעים או מי מהם ולפעילותו של תומר.
נהפוך הוא. התובעת הציגה צילומי שיקים שנמסרו לה לפירעון החוב נשוא התביעה וחוללו (נספח ב' לתצהירי התובעת). שיקים אלו משוכים כולם מחשבונו של תומר. לא של מי מהנתבעים אשר גם לא נטען שחתומים על מי מהשיקים.
התובעת הציגה כרטסת הנהלת חשבונות שלה, ואף צילומי תעודות משלוח וחשבוניות, אך אלו כולם נושאים כשם החייב את השם "גוטיקה". לא את שמם של מי מהנתבעים.
לתמיכה בגרסתה הציגה התובעת תצהירים של עדים מטעמה. כולם טענו שהנתבעים היו שותפים של תומר.
כך טענה גב' ריקי שריפיאן, מנהלת חשבונות בתובעת (סעיף 6 בתצהירה), אך היא לא טרחה להביא כל מקור לביסוס הטענה ובמהלך עדותה התברר שזו בכלל מתבססת על דברים ששמעה מתומר (עמ' 15 ש' 4 בפרוט'). משמע, גב' שרפיאן לא מציגה כל אסמכתא לביסוס הטענה, גב' שרפיאן לא טוענת שראתה אסמכתא כלשהי לתמיכה בטענה, גב' שרפיאן לא מביאה פרטים על אתם דברים ששמעה לטענתה, ועדותה בכלל נסמכת על דברים שאמר דווקא זה שכולם מטילים ספק במהימנותו – תומר. לא מצאתי לפיכך בעדות גב' שרפיאן בסיס התומך בטענת התובעים.
כך טען גם מר גור סלע, מנהל בחברה אחרת שעמדה בקשר מסחרי עם תומר (סעיף 4 בתצהיר מר סלע). מר סלע טען שהנתבע 1 הינו שותף של תומר, אך בעדותו אישר שטענה זו מתבססת על דברים שלפי גרסתו אמר לו הנתבע 1 בעל-פה, כאשר לדברים אלו אין תיעוד ואין כל ראיה תומכת (עמ' 11; ש' 12 בפרוט'). ולא רק תמיכה לטענה זו איין, אפילו פירוט אלמנטרי של הדברים, למשל מתי והיכן נאמרו ובאילו נסיבות ובנוכחות מי, אין בתצהיר מר סלע. ומאידך, הודה מר סלע שיש לו טרוניה אישית כלפי הנתבע 1 נוכח חוב של תומר שהוא עודו מייחס גם לנתבע 1. במצב זה, לא ניתן לבסס את טענת התובעים על עדות זו.
וכך אף טען מר דוד אבריאן, מנהל התובעת (סעיפים 2 ו- 8 בתצהירו), ברם גם הוא לא טרח להביא בתצהירו כל מקור שיבסס את הטענה ובמהלך עדותו התברר שהוא מבסס טענה זו על דעה שגיבש נוכח הפעילות בהזמנות ואספקת סחורה. כי סבר ש מכיוון שהנתבעים מעורבים בהזמנת סחורות, הרי שהם גם שותפים של תומר (עמ' 16; ש' 19 – 27 בפרוט'). עוד טען מר אבריאן כי הנתבעים שילמו בעצמם חובות של תומר לספקים אחרים אך אסמכתא לתמיכה בטענה שכזו לא הוצגה (עמ' 21 ; ש' 16 בפרוט').
אף עדות זו של מר אבריאן איפוא, איננה יכולה לבסס טענה לשותפות של הנתבעים עם תומר.
הנתבעת 2 העידה כי הייתה בקשרי שותפות עם תומר עד לסוף 2012, שנים טרם קריסתו, ולאחר מכן נותרה לעבוד בעסק של תומר כשכירה בלבד. הנתבע 1 העיד שמעולם לא היה שותף של תומר אלא עובד שכיר ותו לא. טענתם נתמכת בצילום של תלוש שכר של הנתבע 1 שהציגה התובעת (מוצג ת/6).
לטענת התובעת, מניות החברה היו בעבר בבעלות תומר והועברו לנתבעת 1 בהודעה שהועברה לרשם החברות ב- 2015 כמו גם הודעה על מינוי הנתבעת 1 כדירקטור בחברה (מוצגים ת/2 ו- ת/3). עוד טוענת התובעת שהתברר שהנתבעת 3 החלה בפעילות עוד בתחילת 2016. מעדות הנתבעת 1 עולה שאכן הנתבעת 3 החלה בפעילות בתחילת 2016, אך לא ברור כיצד עובדה זו מבססת את טענות התובעת, כאשר עובדה היא שלא הוצגה ולו עסקה בודדת בין התובעת לבין הנתבעת 3.
במהלך חקירתם הנגדית של הנתבעים 1 ו- 2, הפנתה התובעת לתלוש שכר של הנתבעים 1 ו- 2 וטענה שהיקף השכר איננו סביר ואיננו הגיוני. לא מצאתי כיצד טענה שכזו יכולה לבסס או לתמוך בטענה לשופות של הנתבעים 1 ו- 2 עם תומר.
לטענת התובעת, נשאו הנתבעים בחובות שהותיר תומר כלפי עסקים אחרים.
גם לטענה זו לא הוצגה כל ראיה תומכת והנתבעים הכחישו טענה זו מכל וכל (למשל עדות הנתבע 1 בעמ' 51 בפרוט').
כאשר מסכמים את הראיות שהוצגו אין מנוס מדחיית טענת התובעת.

התובעת טענה שהנתבעים היו שותפים של תומר, ברם לא הציגה כל ראיה שתתמוך בטענה זו. התובעת לא הציגה ולא טענה לקיומו של הסכם שותפות בין תומר לנתבעים; התובעת לא הציגה שיק כלשהו שמשך מי מהנתבעים במהלך פעילות תומר אף לא חשבון בנק בו היה מעמד למי מהנתבעים במהלך פעילות התובעת מול תומר.
התובעת עצמה לא בקשה ערבות של מי מהנתבעים ובעצמה לא התנהגה כמי שרואה בהם "שותפים" של תומר.
אכן, התברר שלאחר קריסת עסקיו של תומר הקימו הנתבעים עסק בשם דומה ובאותו תחום פעילות, ברם ההסבר שניתן לכך על ידי הנתבעים סביר. רצונם להמשיך לפעול בתחום בו הם מתמחים ואפילו לנסות וליהנות מהבסיס שיצר תומר טרם קריסת עסקיו. אין בהתנהלות זו כדי ליצור שותפות שלא הייתה.
לפיכך, אין אלא לדחות את טענת התובעת ולדחות את הניסיון לראות במי מהנתבעים שותף של תומר או אחראי לחוב מחובותיו.
בכתב התביעה, טענה התובעת שיש להשית את חובות תומר גם על החברה.
טענה זו התבססה על הגרסה שהנתבעת היא, למעשה, התגלמות מאוחרת של אותו עסק שהפעיל תומר.
אכן, ניתן לתאר מצבים בהם עושה חייב ניסיון להמשיך בפעילות מסחרית ולחמוק מתשלום חובות עבר, באמצעות חברה חדשה. כזו שיש לה לכאורה אישיות משפטית נפרדת. במצבים כאלו בהם יתברר שנעשה ניסיון לעשות שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של חברה, אפשר ותיעשה הרמת מסך והחברה החדשה תחויב בחובות עבר.
כך להלכה. לא כך למעשה. התובעת לא הציגה ראיה כלשהי לביסוס טענתה לשימוש לרעה שנעשה באישיות המשפטית של החברה במקרה זה. הנתבעים הסבירו שמשיקולים מסחריים בחרו לעשות שימוש בחברה קיימת ובשם דומה, אולם הכל למסגרת עסקית חדשה. כזו שאין ולא היה לה כל קשר עם עסקיו של תומר.
טענה זו לא נסתרה.
לא מצאתי ממש ביתר טענות הצדדים.
לסיכום, אף שלא הייתה מחלוקת על חובות שהותיר תומר כלפי התובעת בקריסת עסקיו, כדי שהתביעה תתקבל, שומה היה על התובעת להוכיח שהנתבעים הינם שותפים של תומר, או שהנתבעים והחברה גם יחדיו רקמו מזימה להמשיך את פעילות תומר אך לחמוק מפירעון חובותיו. התובעת לא עמדה בנטל זה וטענותיה לא הוכחו.
אשר על כן אני דוחה את התביעה.
התובעת תישא בהוצאות הנתבעים בסך של 20,000 ₪.
ניתן היום, ב' ניסן תש"פ, 27 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אם. די. מוד 2007 בע"מ
נתבע: מרק בכר
שופט :
עורכי דין: