ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גל סלע נגד כאן - תאגיד השידור כאן :

בפני כבוד ה שופטת רחלי טיקטין עדולם

תובע

גל סלע ת.ז. XXXXXX047
ע"י עו"ד דורון קורן

נגד

נתבעים

  1. כאן - תאגיד השידור כאן
  2. אורית נבון ת.ז. XXXXX578
  3. ענבר וולצוניק דמרי ת.ז. XXXXXX497

כולם ע"י עו"ד טלי ליבליך

פסק דין

לפני תביעת לשון הרע בגין שימוש בתמונת התובע בסרטון הסברה הומוריסטי שפורסם על ידי הנתבעים.

העובדות שאינן שנויות במחלוקת
התובע הינו בן כ – 26, סטודנט להנדסת מכונות.
לתובע חזות ייחודית.
הנתבעת 1 הינה תאגיד ישראלי המפעיל בין היתר את ערוץ "כאן 11" בטלוויזיה, וכן משדר תכנים באינטרנט. הנתבעת 2 הנחתה את הסרטון נשוא התביעה. הנתבעת 3 ערכה את הסרטון נשוא התביעה.
הנתבעים יצרו סרטון שכותרתו "אם אתה לא רופא – אתה לא דוקטור". הסרטון עוסק בצורה הומוריסטית בביקורת על השימוש בתואר דוקטור על ידי מי שאינו רופא.
במהלך הסרטון נשמעת ונראית הקריינית, הנתבעת 3, אומרת את הדברים הבאים: "..היכן עוד לא מומלץ להשתמש בתואר דוקטור אם אינך רופא?
ואז נשמעת הקריינית עונה לשאלה ששאלה: -
"בשלט על הדלת", כאשר בסרטון רואים תמונה של אינטרקום של בניין עם שלט ובו כיתוב.
בשלב זה עונה הקריינית תשובה נוספת לשאלה ששאלה - "באתרי היכרויות", ואז רואים בסרטון את תמונת התובע, הערוכה ככזו הלקוחה מאתר היכרויות ברשת, כאשר מתחת לתמונה מופיע הכיתוב "ד"ר שוקי בן עמי", וכן רשום "אוהב את החיים והחיים אותי ". התמונה של התובע מופיעה להרף עיין, כפי שטוענים הנתבעים.

מהתובע לא התבקש וממילא לא התקבל, אישור לעשות שימוש בתמונתו לצורך הסרטון.
התובע אינו בעל תואר ד"ר. התובע לא פרסם עצמו כד"ר וגם לא פרסם עצמו באתרי היכרויות.
תמונתו של התובע נלקחה ממאגר תמונות בשם "Shutter stock"
הסרטון פורסם ביום 23.10.18 בערוץ יוטיוב המנוהל על ידי הנתבעת 1. הסרטון פורסם ביום 28.10.18 בעמוד הפייסבוק של הנתבעת 1.
נכון למועד הסמוך להגשת התביעה זכה הסרטון ל – 143,764 צפיות באתר הפייסבוק של הנתבעת 1. פרסום הסרטון באתר היוטיוב של הנתבעת 1 זכה ל – 7,652 צפיות תוך ימים ספורים וזכה לתגובות ושיתופים.
בסמוך למועד בו נודע לתובע אודות הפרסומים, פנה התובע לקבלת ייצוג של עורך דין .
ביום 01.11.18 נשלח מכתב התראה לנתבעת 1 ובו התבקשה להסיר את הסרטון הפוגעני מכלל אמצעי התקשורת בהם פורסם. מבדיקה שערך התובע באמצעות בא כוחו ביום 08.11.18 עלה כי הסרטון נחסם לצפייה ברשתות והוסר מהפייסבוק של הנתבעת 1. באותו יום שלח ב"כ התובע מכתב נוסף לנתבעת 1 בדרישה לפרסום הבהרה והתנצלות (שני המכתבים צורפו לכתב התביעה).
ביום 14.11.18 הוגשה התביעה דנן לפיצוי התובע בסך של 100,000 ₪ בגין הפרסום בגין עוולת לשון הרע.

מהלך ודיון
לאחר הגשת כתבי הטענות הוריתי לתובע להגיש כתב תשובה וכן הוריתי לו להגיש את הסרטון נשוא התביעה. כמו כן קבעתי את התיק לקדם משפט. התובע הגיש אכן כתב תשובה בהתאם להחלטתי. לכתב התשובה צירף תצהיר. כמו כן הגיש התובע את הסרטון לתיק בית המשפט. בית המשפט צפה בסרטון טרם דיון קדם משפט (יצוין כי בית המשפט צפה בסרטון שוב טרם מתן פסק דין זה).
ביום 16.06.20 התקיים קדם משפט בתיק בנוכחות התובע. במהלך קדם המשפט נדון האופן בו יש לנהל תיק זה, כאשר עלו הצעות , כגון מתן פסק דין לפי סעיף 79א או מתן פסק דין לאחר הגשת סיכומים. כמו כן ניתנה לנתבעים שהות לבחון את טענת התובע לפיה מעולם לא נתן הסכמתו להיכנס למאגר התמונות "Shutter stock", ממנו לטענת הנתבעים נלקחה תמונתו של התובע.
וכך נכתב בהחלטתי בסיום הדיון: "ב"כ הנתבעת תבדוק הטענות בדבר הסכמה/אי הסכמה להיכלל במאגר וככל שיש הסכמה תבחן מהי אותה הסכמה. הנתבעת תודיע בכתב תוצאות הבירור לחברה עד ליום 16.07.19 ולאחר מכן ישוחחו ביניהם הצדדים בניסיון להגיע להסכמות בעניין אופן סיום התיק..." (ראה עמ' 2 למטה).
לאחר הדיון הוגשה לבית המשפט הודעה חתומה על ידי שני הצדדים בדבר הסכמה דיונית, לפיה בית המשפט ייתן פסק דין מנומק בתיק , על בסיס כתבי בית הדין המונחים לפניו, לאחר הגשת סיכומים מטעם הצדדים.
בתאריך 13.07.19 ניתנה החלטת בית המשפט במסגרתה אושר ההסכם הדיוני אליו הגיעו הצדדים.
בהתאם להסכמת הצדדים הגישו הצדדים סיכומים, והסיכומים מונחים לפני.

טענות הצדדים
התובע טוען כי הסרטון זכה לחשיפה אדירה באופן שבו קהל אדיר במספרו נחשף לדמותו , שכן הינו בעל מראה ייחודי. נתוני הצפייה שצוינו בכתב התביעה מקילים עם הנתבעים כאשר כמות הצפיות בפועל הייתה גבוהה בהרבה. הכמות הגבוהה של צפיות עליה הצביע התובע מלמדת כי טענת הנתבעים לפיה תמונת התובע מופיעה בסרטון רק לזמן קצר, ולפיכך אין לו על מה שילין – אין בה ממש. בנוסף, הרגע בו מוצגת דמותו של התובע מהווה פאנץ' בסרטון ומדובר בהחלט ברגע משמעותי בסרטון. לתובע מראה ייחודי כך שכל אדם שצפה בסרטון והינו בעל היכרות רופפת עם התובע, הבחין בתמונתו, על אף שהופיעה לפרק זמן קצר בלבד.
דבר קיומו של הסרטון הגיע לידיעת התובע בעקבות עשרות פניות מצד מכריו מחוגים קרובים ורחוקים, אשר ביקשו להבין מפי התובע את פשר הופעתו בסרטון. הסרטון הציג את התובע ככזה שמפרסם עצמו בשם בדוי ובתואר דוקטור באתרי היכרויות. התובע נאלץ להתגונן ולהבהיר כי אין בינו לבין הפרסום כל קשר. הסרטון פגע באופן קשה בתדמיתו של התובע. השימוש בדמותו של התובע נועד לשים את הדמות שבתמונה, הוא התובע, ללעג ולבוז בעיני הבריות. התובע הפך ללעג ולבדיחה בעיני הציבור ומעתה קרוי שמו בקרב מכריו: "ד"ר שוקי". אף אם ייקבע כי מדובר בסאטירה, אזי גם לסאטירה יש גבולות. התובע לא רצה ולא ביקש להיות מושא לסאטירה. הבדיקה הייתה על חשבונו של התובע ולזאת התובע לא נתן הסכמתו. הנתבעים לא טרחו להוסיף בסרטון יחד עם הצגת תמונת התובע, כיתוב לפיו מדובר בצילום אילוסטרציה, או כל הערה אחרת, לפיה למצולם אין קשר עם הכתבה או עם הסרטון, או כל כיתוב אחר שמובנו דומה.
התובע מעולם לא נתן כל הסכמה לצילום התמונה, לא היה מודע לקיומה של התמונה וודאי לא אישר ולא ידע כי תמונתו תופיע באתר כלשהו, קל וחומר באתר "Shutter stock" שעל קיומו נודע לתובע רק מעיון בכתב ההגנה. בקדם המשפט ניתנה לנתבעים שהות להביא ראיה להסכמת התובע להצגת תמונתו באתר הנ"ל, אולם הנתבעים לא הצליחו לאתר ראיה כזו, שכן ראיה כזו איננה בנמצא. לו היו הנתבעים מבצעים בדיקה זו טרם שילוב תמונתו של התובע בסרטון, ודאי היו נמנעים מלהשתמש בתמונתו.
יש באופן בו שורבבה דמותו של התובע בסרטון משום הוצאת דיבתו ו"לשון הרע" בדרגה חמורה, כהגדרתם בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965. לנתבעים לא עומדות ההגנות הקבועות בחוק. על פי ההלכה הפסוקה בתי המשפט מחמירים עם אמצעי התקשורת בשלב פסיקת הפיצוי. יש להחמיר עם הנתבעים שכן לא טרחו להתנצל בפני התובע על הפגיעה, על אף פניות שנעשו אליהם בעניין זה. בכתב ההגנה אף הציגו הנתבעים את התובע כרודף בצע. לנתבעים לא הייתה כל זכות לעשות שימוש בתמונתו של התובע. הפרסום נעשה בכוונה לפגוע. לצרכי אגרה מעמיד התובע את תביעתו על סך של 100,00 ₪.
לנתבעת 2, עורכת הסרטון, יש אחריות משמעותית ביצירת העוולה כלפי התובע. היה עליה לוודא כי יש בידי הנתבעים אישור לעשות שימוש בתמונתו של התובע, או לוודא כי לצד תמונתו ישנו כיתוב לפיו אין לו קשר לתוכן הסרטון.
הנתבעים טוענים כי מדובר בתביעה בגין זוטי דברים. שמו של התובע לא הוזכר בפרסום ולא הובא כל פרט אחר שיש בו כדי לזהות אותו. המדובר בסרטון הומוריסטי ולא מדובר בסרטון פוגעני. הסרטון מעביר בצורה הומוריסטית את הבלבול של האדם הפשוט כאשר הוא פוגש אדם בעל תואר דוקטור (האם מדובר בתואר המייצג רופא אם לאו).
מדובר בסאטירה ולא מדובר על מתיחת ביקורת. המשקל של חופש הביטוי מתחזק כאשר עסקינן בסאטירה.
אורך הסרטון הינו 2:28 דקות והתמונה נשוא התביעה שודרה במשך שנייה אחת בנקודת זמן ה – 1:55 לסרטון המשעשע. כל אדם סביר בר דעת לא היה מגיש תביעה בגין חשיפה למשך זמן כה קצר לדמותו. אין לקבל את טענותיו של התובע בדבר חשיפה אדירה לסרטון, כאשר מדובר בהופעת דמותו של התובע להרף עיין, כאשר פרק הזמן אינו מאפשר הטמעת הדמות והתמונה במוחו של אדם מן היישוב, כאשר הוא צופה בסרטון.
התמונה והכיתוב תחתיה לא ביזו את התובע. אפשר גם לתת לדברים פרשנות אחרת לפיהן הסרטון ייחס לתובע, הגם שבטעות, תואר אקדמי מתקדם מסוג דוקטור, דבר שאמור להעלות את קרנו בעיני הבריות, ולא להפך.
התמונה של התובע נלקחה ממאגר התמונות "Shutter stock". התמונה נלקחה ברשות, לאחר שהתובע נתן הסכמתו כברירת המחדל, לפרסם תמונה הנושאת את דמותו במאגר.
התובע ידע כי התמונה שלו מופיעה במאגר ונתן הסכמתו לכך. טענות התובע בסיכומיו בעניין מאגר זה אינן רלוונטיות להליך דנן, מאחר שלא התקיים דיון הוכחות בתיק ולא היה לנתבעים את יומם בבית המשפט בעניין זה.
לנתבעת לא הייתה כל כוונה לפגוע. לנתבעת עומדת הגנת תום הלב ובמיוחד ההגנה הקבועה בסעיף 15 (1) לחוק ובסעיף 16 לחוק.
למרות כל האמור ומאחר ולא הייתה כל כוונה לפגוע בתובע, הסירה הנתבעת 1 באופן מידי את הסרטון, עם קבלת מכתבו של ב"כ התובע וזאת לפנים משורת הדין, ורק כדי לפייס את דעתו של התובע.
ככל ותפורסם הבהרה כפי שהתובע מבקש, הדבר דווקא "יעיר את הדובים" ודומה כי אין מקום וצורך לעשות כן.
דין התביעה נגד הנתבעת 2 להידחות שכן אין בידיה שיקול דעת בנוגע לתמונות שהוצגו בסרטון.

דיון והכרעה
לאחר שעיינתי במסמכי התיק לרבות בסיכומי הצדדים ולאחר שעיינתי בסרטון, אני קובעת כי דין התביעה להתקבל וכי על הנתבעת לפצות את התובע בסך של 25,000 ₪ וכן לשלם לו את הוצאותיו, ולהלן יפורטו נימוקי:
מאחר וטרם הופיעה בסרטון תמונת התובע, נשמעה הקריינית של הסרטון אומרת: "היכן עוד לא מומלץ להשתמש בתואר דוקטור אם אינך רופא?... באתרי היכרויות", יכול מי שצופה בסרטון לסבור שתמונת התובע הופיעה באתר היכרויות ויכול מי שצופה בסרטון לסבור כי התובע הציג עצמו באתר ההיכרויות, כרופא, באופן שאינו תואם את תוארו האמיתי, שכן הינו רק דוקטור. כאמור אין חולק כי התובע אינו רופא ואינו בעל תואר דוקטור כלשהו, אולם מי שצופה בסרטון עשוי להבין כי התובע הציג עצמו באתר היכרויות באופן מטעה. וראו סעיף 5 לתצהירו של התובע שצורף כנספח לכתב התשובה שהוגש בתיק: "..אותי, הסרטון לא מצחיק וממילא הצגתי בסרטון כמתחזה לד"ר שוקי המצוי באתר היכרויות לא מצחיקה ..." (הדגשה שלי – הח"מ).
השתתפות באתרי היכרויות אינה פעילות מכפישה או מבזה, אולם התובע טען (ולא הוצג דבר הסותר זאת), כי אינו רשום באתרי היכרויות ולפיכך הוא רשאי שלא להיות מוצג לעיני הציבור כמי שרשום לאתרים אלו (בעניין זה ראו למשל ת"א (שלום –תל-אביב) 165592/09 אלעד רוט ואח' נ' טיים אאוט ישראל בע"מ (פורסם באתרים משפטיים) (להלן: "פסק דין אלעד רוט"). לכך אוסיף כי הצגת התובע כמי שהציג מידע שגוי באתר היכרויות, עשויה לבזות את התובע.
נכון ששמו של התובע אינו מופיע בסרטון, אולם בהיות התובע בעל מראה ייחודי, וכאשר מדובר בתמונה ברורה של התובע, כאשר התובע במרכז התמונה – יש מקום לקבל את טענת התובע לפיה כל מי שמכיר אותו, גם אם לא מכיר אותו בשמו, יכול היה להבחין בדמותו, הגם שחלפה להרף עיין. צודק התובע בטענתו לפיה טרם הצגת דמותו נשמעת הקריינית אומרת דברים שמפנים את תשומת לב הצופה לתמונתו של התובע (בעניין זה ראה סעיף 3 לחוק איסור לשון הרע, שכותרתו "דרכי הבעת לשון הרע").
בשום מקום בסרטון לא מסיבים את תשומת לב הצופה כי לתובע אין קשר לדברים המוצגים בכתבה.
אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה הסרטון אף מעלה את קרנו של התובע בעיני הבריות שכן הוא מוצג בו כמי שיש לו תואר דוקטור. ההצגה של תואר הדוקטור של התובע (תואר שמועלם לא החזיק, ועל כך אין חולק), לא מוצגת בסרטון באופן מחמיא, אלא להפך, כפי שפורט לעיל. התובע מוצג כמי שמציג עצמו באתרי היכרויות כד"ר, מה שמטעה לחשוב שהוא רופא, על אף שאינו רופא.
גם אם יהיה מי שיטען כי כל הצופים בסרטון מבינים כי כל מי שמשתתף בסרטון הינו שחקן, כפי שלמשל מבינים שד"ר ישראל ישראלי, הרץ לרשות העיר, הינו שחקן, וכך גם מבינים שהתובע אינו באמת מי שמציג עצמו באתר היכרויות כד"ר, אזי דומה כי הנתבעים היו צריכים לבקש את רשות התובע להשתתף כ"שחקן" בסרטון ההומוריסטי (והמוצלח יש לומר), שהפיקו. אין חולק שלא התבקשה רשות התובע להשתמש בתמונתו בסרטון. הנתבעים בעצם כפו על התובע להשתתף כ"שחקן" בסרטון ההומוריסטי. התובע אולם לא חפץ להיות שחקן בסרטון הומוריטסי, וטען שהשתתפות בסרטון ההומריסטי מבזה אותו, ואני מקבלת טענה זו (ראה התייחסות נוספת בהמשך פסק הדין למתח בין חופש הביטוי לבין שמו הטוב של האדם, כאשר מדובר בפרסום הומוריסטי). צודק התובע בכך שהוא טוען כי "הבדיחה על חשבונו". התובע גם טען כי מאז הסרטון מכנים אותו חבריו בשם "ד"ר שוקי".
אני לא סבורה שמדובר ב"עניין של מה בכך" או ב"זוטי דברים". מדובר בסרטון שזכה לצפיות רבות ומדובר כאמור בסרטון שיש בו כדי לבזות את התובע.
הנתבעת טענה וגם הראתה (ראה סעיף 19 לכתב הגנתה), כי התמונה נלקחה ממאגר תמונות. יחד עם זאת, על אף שהות שניתנה לנתבעת, לא הוצגה כל אסמכתא לכך שהתובע ידע שתמונתו נמצאת במאגר תמונות ו/או הסכים לכך, ודאי שלא הוצגה כל אסמכתא להסכמתו של התובע להשתמש בתמונתו במסגרת סרטון הומוריסטי.
אינני מקבלת את טענת הנתבעים בסיכומים לפיה לא ניתן לקבוע ממצאים בעניין זה כיוון שלא נשמעו ראיות בתיק. הצדדים הודיעו על הסכמה דיונית להגשת סיכומים על סמך כתבי הטענות, בעקבות המלצת בית המשפט, זאת לאחר שלנתבעת ניתנה שהות לברר קיומן/העדרן של אסמכתאות בנוגע למאגר התמונות. חזקה על הנתבעים שאם היו בידיה ם ראיות טובות, לעניין הסכמת התובע להצגת + שימוש בתמונתו, סביר שהנתבעים היו מבקשים להביא ראיות אלו לעיון בית המשפט.
לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי הסרטון מהווה לשון הרע ויש בו כדי להשפיל ולבזות את התובע ולעשותו ללעג ולצחוק בעיני הבריות . האחראים לפרסום הינם הנתבעת 1 והנתבעת 3, עורכת הסרטון. לא מצאתי שקיימת אחריות לנתבעת 2, המקריינת ומופיעה בסרטון. טענת הנתבעים לפיה אין לה שיקול דעת לתמונות המוצגות בסרטון – לא נסתרה.
לנתבעים לא עומדות ההגנות הקבועות בחוק. הנתבעים טענו בעיקר כי עומדת להם ההגנה הקבועה בסעיף 15(1) לחוק. אני סבורה שההגנה הקבועה בסעיף 15(1) לחוק אינה עומדת לנתב עים אשר ידעו ו/או היה עליה לדעת ששימוש בתמונת התובע ללא רשותו והסכמתו בסרטון הומוריסטי עשוי לפגוע בו.
אין חולק שהסרטון פורסם הן ביוטיוב והן בפייסבוק. אין חולק כי עד להגשת התביעה הסרטון נצפה על ידי משתמשים רבים. ולפיכך אין חולק כי הנתבעים ביצעו פרסום של הסרטון.
הנתבעים טוענים כי מאחר ומדובר בסרטון הומוריסטי, יש לקבוע כי ערך חופש הביטוי גובר, על הזכות לשם הטוב. התובע אינו סבור כך.
לאחר שעיינתי בפסיקה רלוונטית ושקלתי את הטענות אני סבורה כי העובדה שמדובר בסרטון הומוריסטי, אינה גוררת אחריה במקרה דנן את הקביעה שאין מדובר בלשון הרע.
התובע אינו דמות ציבורית או משהו דומה לכך. התובע, כפי שטען גם בא כוחו, לא השתתף במופע סטנד אפ בו פעמים הסטנדאפיסט "יורד" / "צוחק" על הקהל שמגיע להשתתף במופע. התובע אינו שחקן. התובע לא חפץ ולא רצה להיות מושא ללעג ולבדיחה ויש לכבד רצון זה. ראו בעניין זה סעיפים 5 – 7 לתצהירו שהוגש בתמיכה לכתב התשובה: "..אותי, הסרטון לא מצחיק וממילא הצגתי בסרטון כמתחזה לד"ר שוקי המצוי באתר היכרויות לא מצחיקה ואני הוא מי שנושא בהשלכות של הפרסום השערורייתי הזה!". "הוסבר לי כי אתן תצהיר במהלך ההליך המשפטי אולם כבר עכשיו חשוב לי שיובהר כי מאז פרסום הסרטון וכתוצאה מהפרסום מכנים אותי "שוקי" או "ד"ר שוקי" כל חבריי, בכל מקום, לרבות בלימודים". "אני לא מוצא את זה כדבר הומוריסטי".
וראו דברים שאמר בא כוחו בדיון, אשר מקובלים עלי: "..הבדיחה לא מצחיקה את מושא הבדיחה...אם זה כזה מצחיק אז למה לא שמו את עצמם בתמונה.." (ראה עמ' 1 למטה, עמ' 2 למעלה).
באשר לפסיקה הנוהגת בנוגע לפרסום הומוריסטי, אזי פסק הדין בעניין ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ ואח' נ' אילון לוני הרציקוביץ (פורסם במאגרים משפטיים), אליו הפנו הנתבעים בסיכומיהם, עסק בהבעת דעה חריפה שפורסמה נגד אילון (לוני) הרציקוביץ, היו"ר והבעלים של קבוצת הכדורגל מכבי תל אביב.
באותו פסק דין נקבע כי המשקל של חופש הביטוי מתחזק כאשר עסקינן בביטוי כגון ביקורת, סאטירה, פרודיה, טור דעות וכיוצ"ב. יחד עם זאת, תוצאת פסק הדין שקבעה שאין מדובר בלשון הרע, התבססה על כך שמר לוני הרציקוביץ הינו דמות ציבורית מוכרת. וראו מה נקבע שם: "...המשקל שיש להעניק לזכות לשם טוב נחלש גם כאשר מדובר בדמות ציבורית, אשר לה נגישות רבה לכלי התקשורת, ואשר נמצאת במרכזו של פולמוס ציבורי.... אכן, בבחינת השאלה האם מדובר בביטוי הפוגע בשמו של אדם, בהתאם לסטנדרט אובייקטיבי, יש לקחת בחשבון נסיבות אלה. מן הרגע שמתעורר דיון ציבורי, שאינו במישור עובדתי, עמידותו של הנפגע צריכה להיות גבוהה יותר; עליו להיות נכון לספוג הערות ביקורתיות המתייחסות לדיון זה...".
וראו גם בהמשך: "...אלא שמדובר, במקרה שבפנינו, בהבעת דעה על דמות ציבורית. חשיבותו של חופש הביטוי גוברת, מקום בו מדובר בהבעת דעה בעניינים ציבוריים ובנוגע לאישים הנושאים תפקידים ציבוריים..".
בענייננו אין חולק שהתובע אינו דמות ציבורית.
פסק דין נוסף שעוסק בפרסום סאטירי הינו פסק הדין המפורסם בעניין "קמפיין שוקה". בפסק הדין דחה בית המשפט את תביעת הסוכנים נגד הקמפיין. באותו פסק דין נקבע גם כי פרסום הומוריסטי אינו כזה המוגן הרמטית מתביעת לשון הרע. וראו מה שנקבע שם: "...בחוות דעת מומחה שהוגשה לבית משפט קמא מטעם המשיבים, הביעה ד"ר טורין את עמדתה כי "הומור אינו מהווה "כיפת ברזל" החוסמת את משמעות המסרים או מרסנת את פגיעתם נהפוך הוא.."... במישור העקרוני, מקובלת עלי האמירה העולה מהרישא של הדברים. אכן, הומור אינו חוסם בהכרח את משמעות המסרים או מרסן את פגיעתם. אף מקובלת עלי ההנחה כי בנסיבות מסוימות ובהקשרים מסוימים, הומור עלול להגביר את הפגיעה. אם זאת, איני מקבל את העמדה העולה מהסיפא של הדברים, ולפיה השימוש בהומור מגביר בהכרח את הפגיעה. לטעמי, כשם שייתכנו מקרים בהם הומור יובל להעצמה של תחושת הביזוי וההשפלה, כך ייתכנו מקרים שבהם האלמנט ההיתולי, והגוזמא שבדברים ומופרכותם יקהו את עוצמת הפגיעה. הדברים הם לעולם תלויי הקשר ונסיבות....אכן, לא ניתן לקטלג מראש סוגים שונים של ביטויים הומוריסטיים לפי מידת הפוגעניות הטמונה בהם, והשכל הישר ינחה את הדרך בכל מקרה לפי נסיבותיו ומאפייניו..." (הדגשה שלי – הח"מ).
באותו פסק דין קבע בית המשפט כי השימוש בהומור בקמפיין שוקה נופל לקטגוריה של המקרים בהם ההומור מקטין את עוצמת הפגיעה בעיניו של האדם הסביר. בהמשך אולם קובע בית המשפט: "...חרף הספקות האמורים, אני נכון, לצורך הדיון, לקבל את טענת הסוכנים כי תוכן התשדירים עלול לעשים אותם ללעג בעיני הבריות, ואף עלול לפגוע בעסקם, במשלח ידם או במקצועם...אף ניתן לטעון כי הפרסומים מבזים את הסוכנים בשל התכונות המיוחסות להם (כגון נהנתנות, היותם "מאותגרים טכנולוגית" וכיו"ב)...ואולם, אף אם אהיה נכון להניח זאת ואף אם אצא מנקודת הנחה כי התשדירים אינם חוסים תחת אחת ההגנות...הרי שדינה של תביעת הסוכנים בעילה זו להיחסם לנוכח הוראת סעיף 4 לחוק לשון הרע.." (סעיף 4 עניינו "לשון הרע על ציבור"). כלומר, בסופו של דבר בית המשפט דחה את טענות הסוכנים נגד קמפיין שוקה (בכל הנוגע לעילות לפי חוק איסור לשון הרע), בעקבות הוראות סעיף 4 לחוק.
באשר לגובה הפיצוי, אפנה לפסקי דין שניתן אולי להסיק מהם לענייננו – כך למשל אפנה לתא"מ (קריות) 1831-07-15 מיכאל תורג'מן נ' ניסן רוזן (פורסם באתרים משפטיים), שם פרסם תקליטן תמונת תקליטן אחר, הוא התובע, במהלך הופעת מקלות אש, והשווה את התובע למכונית מדגם ישן בעוד שאת תמונתו שלו השווה לרכב חדש ויוקרתי וכן רשם: "שמחקים אותך סימן שהצלחת!!!". בית המשפט פסק שם לתובע פיצוי בסך 7,000 ₪. בית המשפט ציין שם כי הנתבע הסיר את הפרסום עוד ביום בו בוצע, וכן הביע בכתב ההגנה את נכונותו להתנצל וגם הסכים ל פצות את התובע במסגרת גישור שנוהל בין הצדדים.
בת"א (תל-אביב) 19394-01-12 אביגד בן סעדון נ' מעריב (פורסם באתרים משפטיים), דן בית המשפט בתביעה שהגיש התובע, רב חרדי, בגין צילום שלו, בו הוא נראה אוחז בספר תהילים וקורא בו, כאשר ברקע הצילום מופיעה אישה דומעת.
בפרסום הראשון שובץ הצילום בכתבה שעניינה חקירת משטרה בעניין הדרת נשים בבחירות לשכונות החרדיות בירושלים, כאשר הצילום מלווה בכיתוב המציין כי חרדי עובר ליד תמונת אישה. הצילום שם בוצע על ידי הנתבע 4 ברחוב, כאשר הנתבע 4 העיד כי היו אנשים שלא רצו להצטלם והוא לפיכך לא צילם אותה, בעוד התובע לא התנגד ולא ביקש שלא להצטלם.
התובע שם טען כי מעולם לא התבטא בנושא הדרת נשים בקרב בני קהילתו ולא בקרב סביבתו ואת דעותיו בנושא אינו חולק עם אחרים. נטען כי בצילומו שויך התובע ללא רצונו, ללא ידיעתו וללא הסכמתו ובניגוד להשקפת עולמו, לנושא הדרת נשים, נושא המצוי במחלוקת ציבורית.
בית משפט השלום קבע כי הנתבעים פגעו בפרטיות התובע וביצעו עוולה לפי סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א – 1981. בית המשפט פסק לתובע שם פיצוי בסך 35,000 ₪. על פסק הדין הוגשו ערעורים על ידי שני הצדדים, כאשר בפסק הדין של בית המשפט המחוזי הנכבד (ע"א 57863-01-17), קיבל בית המשפט את ערעור הנתבעים וקבע כי לא היה מקום לקבוע שבוצעה עוולה לפי סעיף 2(6) לחוק הגנת הפרטיות, ויחד עם זאת בהמלצתו, סוכם בין הצדדים כי סכום פסק הדין שכבר שולם לתובע, יוותר בידו.
ברע"א 6902/06 מנשה דרור צדיק נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח' (פורסם במאגרים משפטיים), דן בית המשפט בפרסום תמונה של התובע, בן המגזר החרדי, שנהג להפיץ ספרי קודש במרכזים חילוניים, על רקע פוסטר נועז למדי, פרובוקטיבי, החושף את רגליה של דוגמנית ואף את קצהו של איבר מוצנע יותר, כאשר היא ניצבת בתנוחה מתריסה , ומבין רגליה, מציצה דמות גבר המתבונן בה במבט משתאה. בית המשפט פסק שם כי התמונה פורסמה על אף הבטחת הצלם כי התמונה לא תפורסם. בית המשפט פסק לתובע שם פיצוי בסך של 30,000 ₪.
בת"א (תל-אביב) 13512-09-15 אביגיל קורנילוב גרייבר נ' רז ציפריס (פורסם במאגרים משפטיים), נדון פרסום תמונה של התובעת ליד חבר הכנסת אורן חזן, כאשר הוסף לכך כיתוב. בית המשפט קבע כי מדובר בפרסום לשון הרע ופסק לתובעת פיצוי בסך 15,000 ₪.
בת"א (עכו) 3918/06 עמותת אלזירה ואח' נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים), דן בית המשפט בכתבה שעסקה במכלול ליקויים בגנים פרטיים במגזר הערבי, במסגרתה פורסמה תמונה של גן, שם הופיעה בבירור שמה של התובעת. כל זאת מבלי לציין כי לגן המצולם אין קשר לכתבה. נקבע שם כי הצירוף של האמור בכתבה לתמונת הגן הם שגורמים לקורא הסביר להסיק כי האמור בכתבה מתייחס לגן המצולם. בית המשפט פסיצוי לתובעת בסך של 40,000 ₪ (על פסק הדין הגישו שני הצדדים ערעורים ושני הערעורים נמשכו בהמלצת בית המשפט, ראה ע"א 13220-03-15).
בת"א (תל-אביב) 57405/03 מקמל אייל נ' ידיעות אחרונות בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים), דן בית המשפט בכתבה שמציגה את "הישראלי המכוער", באופן מודגש ומובלט תוך תיאור התנהגות של ישראלים מסוממים, שתויים, צעקנים, מלכלכים, ברברים ותיאור של אורח חיים של הסתממות קולקטיבית. תמונת התובע הופיע בכתבה זו, כאשר הופיע בכיתוב באותה תמונה שמדובר בתמונה של ערימות זבל וצעירים מעולפים לאחר מסיבה המתקשרת באופן ברור לאמור בגוף הכתבה המציג את הישראלים באופן שלילי ביותר. בית המשפט קבע שם: "...לטעמי, הנתבעים היו חייבים לציין במפורש, כפי שהם נוהגים לעשות בתמונות שהם מעוניינים שהקוראים לא יחשבו שיש קשר בין התמונות לכתבה, שמדובר בתמונות אילוסטרציה או ש"למצולמים אין קשר לכתבה" ומשלא עשו כן ולאור האמור בכתבה והמופיע בתמונה אני סבור שמדובר בפרסום של לשון הרע..". בית המשפט פסק שם לתובע פיצוי בסך של 30,000 ₪.
בפסק הדין בעניין אלעד רוט שצוטט לעיל, פסק בית המשפט פיצוי לתובעים אשר תמונתם מבלים במועדון הופיעה במדור של טיים אאוט שכותרתו: "הדבר הבא גייז", כאשר כותרות הכתבות במדור היו "הומו – ריאלטי", וכן "הלסביון העליון".
לא הייתה מחלוקת שהתובעים לא צולמו במסיבה שהשתייכה לאותו "ליין גייז", אלא התובעים צולמו במסיבה רגילה, שלא היה לה כל קשר ישיר או עקיף למסיבת גייז.
נקבע שם כי פרסום התמונה עלול להשפיל ולבזות את התובעים מאחר והוא קושר אותם לאירוע שאין להם קשר אליו ושאינו מתאים לאורח חייהם. כמו כן נקבע כי פרסום על אדם כבעל נטייה מינית השונה מנטייתו הטבעית מהווה לשון הרע ועל כן, על הנתבעים לפצות את התובעים פיצוי ללא הוכחת נזק.
בית המשפט פסק שם לתובע מס' 1 שדמותו הופיעה במרכז הצילום, פיצוי בסך 25,000 ₪.
בע"א (תל-אביב-יפו) 3645/07 קוזובר אנה נ' חדשות 10 בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים), קבע בית המשפט כי הצגת קטע וידאו בו נראית התובעת, אישה בעלת עודף משקל, כשהיא צועדת ברחוב, בכתבה אודות סדרה תיעודית בשם "על המשקל", מהווה לשון הרע, וכך נקבע שם: "...הפסול והפגם הינם בשילוב בין צילום המערערת שנבחרה להיות מצולמת אך ורק בשל היותה אשה שמנה שהמצלמה מתמקדת בה כדי להציגה כרקע לכתבות בנושאי השמנה המשודרות בהקשר שלילי כ"מגיפה" ו"כאויב הציבור"...". בית המשפט פסק שם לתובעת פיצוי בסך של 60,000 ₪ כאשר ציין כי התצלום של התובעת הוצג גם בשידור נוסף, זאת למרות שטרם השידור פנתה ה תובעת לנתבעים וביקשה להשמיט את הצילומים שלה, ושכן הנתבעים לא טרחו להתנצל בפני התובעת, ובהתחשב בכך שמדובר בשני שידורים.
לאחר ששקלתי במקרה דנן את העובדה שתמונת התובע הופיעה להרף עיין, כמו גם את היקף הפצת הסרטון, ולקחתי בחשבון המראה הייחודי של התובע, וכן לקחת בחשבון שמדובר בסרטון הומוריטסי, ולקחתי בחשבון הורדת הסרטון על ידי הנתבעים לאחר פניית ב"כ התובע, וכן לקחתי בחשבון שלא פורסמה הבהרה והתנצלות על אף הדרישה לעשות כן (ראו סעיף 18 למכתב הראשון של ב"כ התובע וכן סעיף 5 למכתב השני), וכן לקחתי בחשבון כי בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי התביעה הוגשה על ידי התובע מתוך תאוות התעשרות (ראה סעיף 69 לכתב ההגנה), ולאחר שלקחתי בחשבון סכומים שנפסקו בתיקים דומים / בתיקים כאלו שניתן להסיק מהם לענייננו, אני פוסקת כי הנתבעות 1 ו – 3 יפצו את התובע ביחד ולחוד בסך של 25,000 ₪.

לסיכום
הנתבעות 1 ו- 3 י שלמו לב"כ התובע, ביחד ולחוד, סך של 25,000 ש"ח וזאת תוך 30 יום.
כמו כן ישלמו הנתבעים לב"כ התובע, ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסך של 8,190 ש"ח וזאת תוך 30 יום.
כמו כן הנתבעים ישיבו לב"כ התובע את האגרה ששולמה בגין ניהול תיק זה, וזאת תוך 30 יום מיום הדרישה.
התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית. לא מצאתי לנכון לפסוק הוצאות בגין דחיית התביעה נגד נתבעת 2. דומה לכאורה כי לא הוצאו הוצאות נפרדות בגין ההגנה על נתבעת 2, כאשר שלושת הנתבעים יוצגו על ידי אותו בא כוח (הנתבעת 2 גם לא התייצבה לקדם המשפט שהתקיים בתיק).

הודע לצדדים הזכות להגשת ערעור על פסק הדין.
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, א' ניסן תש"פ, 26 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גל סלע
נתבע: כאן - תאגיד השידור כאן
שופט :
עורכי דין: