ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין טויבי משה נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד הנשיא מירון שוורץ

המערער
טויבי משה
ע"י ב"כ: עו"ד מאיר עטיה

-

המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מחמד גאנם

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר , מיום 19.8.2019 (להלן: הוועדה), במסגרתה נקבעה למערער דרגת אי כושר יציבה בשיעור 60% החל מיום 1.5.2016.

2. רקע – המערער, יליד 26.5.1968, הגיש תביעה לקצבת נכות כללית. למערער נקבעו 71% נכות רפואית החל מיום 1.5.2016 ועד ליום 31.12.2016 ו – 74% נכות רפואית יציבה החל מיום 1.1.2017, לפי הפירוט הבא:
45% בגין מחלת לב, 10% בגין הגבלה קלה בע"ש צווארי, 40% בגין דום נשימה בשינה , 10% בגין הפרעת הסתגלות, 10% בגין השמנת יתר.

3. ביום 9.12.2018 התכנסה הוועדה לדון בעררו של המערער וזאת בהתאם לפסק הדין שניתן ביום 14.10.2018, אשר נתן תוקף להסכמת הצדדים ולפיה תתכנס בעניינו של המערער, ועדה בהרכב חדש (ב"ל 41367-04-18). החלטת הוועדה היתה כי יש להותיר על כנה את דרגת אי הכושר בשיעור 60% וכי היא דוחה את הערר. על החלטה זו הגיש המערער ערעור נוסף ( ב"ל 54129-12-18). בדיון אשר התקיים ביום 4.6.2019 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת צדדים כדלקמן:

"בהמלצת בית הדין, אנו מסכימים להחזיר את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, באותו הרכב, על מנת שתתייחס לחוות הדעת של פקיד השיקום אשר דנה בנסיבותיו האישיות של המערער ועברו התעסוקתי, וכן, לליקויו הרפואיים של המערער והשפעתם בנפרד ובמצטבר.
על הוועדה להסביר את קביעתה במשפט "בשים לב שקיימת סבירות שלא כל התנאים והמגבלות שצוינו לעיל יופיעו מחליטה הוועדה לראות בכך כשיקול לקביעת כושר עבודה חלקי..." על הוועדה להבהיר מהי הסבירות הקיימת ומהם התנאים והמגבלות אליהם היא התייחסה.
על הוועדה לשקול מחדש את קביעתה ולנמק את קביעותיה.
הוועדה תזמן את המערער ובא כוחו להופיע בפניה ולטעון את טענותיו".
(להלן: "פסק הדין המחזיר").

4. בעקבות פסק הדין התכנסה הוועדה ביום 19.8.2018. הוועדה קבעה כי היא "משאירה את דרגת אי הכושר שנקבעה על כנה ודוחה את הערר".
על החלטה זו של הוועדה, הוגש הערעור שלפניי.

5. עיקר טענות המערער –
א. טעתה הוועדה משלא מילאה אחר הוראות פסק הדין ומשדחתה שוב את עררו של המערער מבלי שנימקה את החלטתה כנדרש.
ב. בהתאם להוראות פסק הדין היה על הוועדה לדון בליקוייו של המערער באופן ענייני אולם הוועדה, חרף הוראות פסק הדין, לא פירטה ולא הסבירה מהן השפעות ליקוייו של המערער על כושר השתכרותו, בנפרד ובמצטבר.
ג. בהתאם לפריט ליקוי 5(ג) בגינו נקבעה למערער נכות בגין דום נשימה בשינה, למערער "...קוצר נשימה בצורה בינונית לאחר מאמץ...". קביעת הוועדה כי השפעת הליקוי היא הגבלה לעבודה אשר לא תדרש בה ערנות יתר ועבודה במקומות גבוהים, אינה תואמת את תנאי פריט הליקוי ואת מצבו הרפואי של המערער. הוועדה גם לא הביאה לידי ביטוי את נושא המאמץ.
בנוסף, הוועדה התעלמה מכך שהמערער אינו משתמש במכשיר – CPAP אשר אמור להקל על תפקודו.
ד. לא ברור כיצד קבעה הוועדה כי לליקוי לפי פריט 34(ב)(1) (צ"ל 34(ב)(2) – מ.ש) אשר ניתן בגין "הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה ..", אין כל השפעה על כושר העבודה כאשר פריט הליקוי עצמו עוסק בתחום התפקודי והשפעתו על כושר העבודה. החלטת הוועדה בנושא זה אינה מנומקת דיה.
ה. הוועדה כלל לא דנה בסיפא של פסק הדין המחזיר לפיו עליה להסביר את קביעתה במשפט "בשים לב שקיימת סבירות שלא כל התנאים והמגבלות שצוינו לעיל יופיעו מחליטה הוועדה לראות בכך כשיקול לקביעת כושר עבודה חלקי".
ו. הפניית הוועדה לפרוטוקול הדיון הקודם מיום 9.12.2018 בציינה כי מפורטים בו התנאים והמגבלות שבהם מסוגל המערער לעבוד נכון לכל ליקוי וליקוי בנפרד, מלמדת על כך כי הוועדה נעולה בדעתה שכן נקבע בפסק הדין המחזיר כי החלטתה בדיון הקודם אינה מנומקת ואינה מובנת ועל כן נתבקשה להסביר את קביעתה.
ז. הוועדה קיבלה את החלטתה מתוך שיקול דעת מוטעה. מדובר בהחלטה בלתי הגיונית, בלתי סבירה ושאינה מנומקת. מסקנת הוועדה משקפת טעויות רבות שנפלו בה.

6. עיקר טענות המשיב –

א. הוועדה ביצעה את פסק הדין המחזיר על כל הוראותיו. הוועדה דנה בליקויים בנפרד ובמצטבר, התייחסה לחוות דעת פקידת השיקום ולנסיבותיו האישיות של המערער .
ב. הוועדה היא הגורם המקצועי לקבוע את השפעת הליקויים על כושר העבודה.
ג. דום הנשימה בשינה הינו ליקוי אשר משפיע על המבוטח בזמן שנתו ולא בזמן עירנותו אולם לאור ההשפעה הלילית על העירנות ביום, מציינת הוועדה עבודה אשר אינה דורשת עירנות יתר. היועץ הרפואי בתחום הריאות אשר קבע את נכותו של המערער, ציין כי המערער מסוגל לעבודה ללא צורך בשמירה ועירנות וקיימת בפרוטוקול הערה "שיש לדווח למשרד הרישוי".
הוועדה, אשר מוסמכת לדון בעצמה בהשפעת הליקוי על כושר העבודה, מסכימה עם אותו יועץ ריאות והיא מציינת כיצד משפיעה המחלה על כושר המערער לעבוד.
ד. גם הליקוי הלבבי והליקוי הנפשי נבחנו על ידי הוועדה והיא ציינה את השפעותיהם על כושר העבודה.
ה. לגבי הליקוי בתחום הנפשי - הוועדה ציינה שהשפעת הליקוי מצמצת את יכולת המערער לעבוד בעבודה עם לחץ נפשי מוגבר. מדובר בקביעה רפואית שהיא בסמכות הוועדה. גם היועץ הרפואי בתחום הנפשי בבדיקתו מיום 21.6.2017 ציין שהמערער מסוגל לעבודה מבלי שצוינה הגבלה כלשהי.
ו. הוועדה דנה בעניינו של המערער מחדש ונימקה את קביעותיה. הוועדה התייחסה להשפעה החופפת של נכויות שיכולות להסביר את הפער בין הנכות הרפואית לתפקודית, כאשר לכך היא נדרשה בסיפא של פסק הדין המחזיר להסביר.
ז. הוועדה הייתה ערה לפער בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית והיא נימקה את קביעתה והתייחסה לאותו פער.
ח. המדובר בממצאים ובמסקנה מקצועיים ורפואיים, לאחר הפעלת שיקול דעת רפואי ומקצועי של הוועדה ובית הדין אינו נוהג להתערב בנושאים אלה.

7. החלטת הוועדה –
המערער הופיע בפני הוועדה, בליווי בא כוחו ומסר את הדברים הבאים:
"מכלול בעיותיי הרפואיות הינו מורכב וקשה, מעוניין לסיים את הטיפול בתיק מבקש שתיקחו אותי על כל מכלול הליקויים מהם אני סובל.
אינו ישן כראוי בלילות מתעורר בשל חוסר אוויר, אין לו כסף לרכוש את מכשיר CPAP , מתגורר אצל הוריו. עבר אבלציה של 5.5 שעות, מוסר על תעוקות ולחץ בחזה, חוסר אוויר במאמץ קל.
כיום אינו עובד.
מצבי וגילי אינם לטובתי, מוגבל מבחינת אפשרויות התעסוקה".

ב"כ המערער הוסיף:
"בהתאם לפס"ד על הועדה להתייחס ביתר שאת להחלטת פקידת השיקום מיום 29.06.17 לפיה דרגת כושרו הינה 100%, מבקש להפנות את הועדה לפרוטוקול הועדה הקודם שם נכתב "כי מבחינת דום נשימה בשינה מסוגל התובע לעבוד עבודה מלאה", אני רוצה לציין כי בהתאם לחוזר המל"ל דרגה רפואית בשיעור 40% ניתנת למי שיש מעל 40 הפסקות נשימה בלילה, עוד רוצה להבהיר כי למערער אין יכולת כלכלית לרכוש CPAP משכך ליקוי זה משפיע בצורה קשה ביותר על כושרו לעבוד.
מבקש מהועדה מלבד ליקוי זה לדון בשאר ליקויו לרבות מחלת הלב בגינה קיבל 45%, מבקש מהועדה לבחון את עברו התעסוקתי, קרי עסק כל חייו בעסקי המסעדנות ללא כל הכשרה פורמאלית.
הועדה בהחלטתה הקודמת מציינת מספר ליקויים אשר מונעים ממנו במכלול לעבוד עבודה מלאה אלא עבודה חלקית, מבקש לציין כי ליקויים אשר הועדה עצמה מציינת אין בהם בכדי למצוא עבודה מתאימה למוגבלויותיו בהתחשב בהשכלתו".

הוועדה דנה בעניינו של המערער, וקבעה כדלקמן:
"בהופעתו בפני הועדה התובע מציין כי הוא מצפה לחמלה והתייחסות למצבו הרפואי וזאת בהמשך לתיאור הגבלות הנובעות מהליקויים ובהתייחס גם לעמדתו של בא כוחו של התובע כפי שכל אלו מופיעים בפרוטוקול בסעיף 3 דלעיל.
התובע טוען לאי כושר עבודה מלא עקב מצב בריאותו הכללי.

הוועדה מבקשת לציין כי בפרוטוקול דיון קודם מיום 09/12/2018 מופיעים התנאים והמגבלות שבהם מסוגל התובע לעבוד נכון לכל ליקוי וליקוי בנפרד.
נכון לכך הוועדה חוזרת ומציינת כי:
מבחינת הליקוי הלבבי התובע מסוגל לעבוד בעבודות בהן לא יידרש להרמת משאות כבדים ולא בעבודה פיזי. מהיבט ליקוי זה מסוגל התובע להשתלב בעבודה קלה.
מבחינת דום נשימה בשינה מסוגל התובע לעבוד בכל עבודה שלא תידרש בה ערנות יתר ובכל עבודה שבה לא יידרש לעבוד במקומות גבוהים.
מבחינת הפרעת ההסתגלות מסוגל התובע לעבוד בכל עבודה ללא לחץ נפשי מוגבר.
באשר להגבלה בע"ש צווארי התובע מסוגל לעבוד בעבודות קלות שבהן לא יידרש למאמצים פיזיים והרמת משאות כבדים.

נכון לאמור לעיל הן בנפרד לכל ליקוי והן בהשפעה מצטברת של כל הליקויים מסוגל התובע לעבוד כך שיום העבודה שוב לא יהיה יום עבודה מלא והשפעת ההגבלות שצויינו לעיל יש בהן בכדי להפחית מיכולתו לעבוד בהיקף של יום עבודה מלא ליום עבודה חלקי.
דרגת אי הכושר החלקית משקפת את עמדה זו.

הועדה מבקשת להוסיף כי בעניינו של התובע ניתן להבחין בין סך אחוזי הנכות הרפואית בשיעור 74% שנתנו באופן משוקלל ובחישוב מצטבר לבין המצב התפקודי.
הפער בין הנכות הרפואית המצטברת לבין המצב התפקודי נובע מכך שחלק מהליקויים מהם סובל התובע משפיעים עליו באופן חופף כך מחלת הלב וע"ש צווארי שמשפיעים על תפקודו של התובע בכך שיש להימנע מעבודה פיזית והרמת משאות כבדים.
פער זה מוצא את ביטויו גם בקביעת דרגת אי הכושר שמשקפת את תוצאת השפעת הליקויים הרפואיים שחופפים בהשפעתם התפקודית.
הועדה חוזרת ומציינת כי מבחינה תפקודית לא נטען שהתובע יכול לעבוד רק עבודות משרדיות.
גילו של התובע, מצבו הרפואי, עברו התעסוקתי ונתוניו האישיים מאפשרים לו להשתלב בעבודות חרושתיות קלות לסוגיהן בהן עבודות הרכבה פשוטות, עבודות אריזה ועבודות מיון.

על פי הוראת פס"ד מיום 5.6.19 עיינה הוועדה בחוו"ד עובדת שיקום 29.6.17.
מטעמים שפורטו לעיל הועדה אינה מקבלת את המלצת עובדת השיקום בדו"ח כושר מיום 29.6.17.
עובדת השיקום מציינת בקביעתה כי התובע לא יוכל לעבוד בעבודות הכרוכות במשמרות כגון עבודות מפעליות/מיון ואריזה, אין לקבל קביעה זו שכן עבודות מפעליות חרושתיות פשוטות אינן מחייבות בהכרח עבודה במשמרות וניתן להשתלב בעבודות אלו ביום עבודה רגיל, מה גם וכפי שצוין לעיל, הועדה אינה מקבלת את המונחים "חומרת הליקויים", התייחסות הוועדה לליקויים הינם על פי הגדרת הליקויים הרפואיים כפי שמופיעים באבחונים הרפואיים מיום 23.6.17.

לאור כל האמור לעיל הועדה רואה בדרגת אי כושר בשיעור 60% משום שיקוף מלא של מצבו הרפואי, נתוניו האישיים וכל שפורט לעיל.

לאור זאת משאירה הועדה את דרגת אי הכושר שנקבעה על כנה ודוחה את הערר".

8. דיון והכרעה –

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

9. בהתאם לסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995, בית דין זה מוסמך לדון בערעורים על החלטות ועדות לעררים, בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו בין היתר עב"ל 10014/98 הוד – המל"ל , פד"ע לד 213, 1999).

10. בהקשר לקביעת אי-כושר, בעב"ל 327/03 מוהרה - המוסד לביטוח לאומי (מיום 15.4.2004) נפסק, שעל הוועדה לבחון את השפעת ליקויו של המבוטח, בנפרד, על יכולתו להשתכר וכן את השפעת הליקויים באופן מצטבר על כושרו להשתכר, זאת בהתחשב גם בגילו, השכלתו וכושרו האינטלקטואלי. עוד נקבע שנקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר צריכה להיות כי ליקויו הרפואיים של המערער, כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית, מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד, וכי "מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיסית...".

11. שאלת היקף חובת ההנמקה המוטלת על וועדות לעררים – אי כושר, בצלה של הלכת מוהרה הנ"ל נדונה במספר פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה. בבר"ע 41455-06-15 משה קמחי – המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 2.8.2016), התייחס בית הדין הארצי להלכת מוהרה וקבע כך:

"המשמעות של קביעה זו איננה כי ככל שקיים פער משמעותי בין שיעור הנכות הרפואית לבין זו התפקודית אזי שניתן ללמוד מכך על פגם משפטי שנפל בהחלטת הוועדה או על חוסר סבירות קיצוני בהחלטתה, העולה כדי פגם משפטי אלא – על החובה של הוועדה להתייחס לפער מעין זה, לנמק אותו וליתן לו הסבר. ככל שמדובר בפער משמעותי יותר כך יידרש הסבר מפורט ומנומק יותר.

עם זאת, יצוין כי המשימה של קביעת דרגת אי הכושר הינה מורכבת וסבוכה ולא בכל מקרה שבו נפל פגם כלשהו, ולו זניח, בהנמקתה או בניסוח ההנמקה יהיה מקום להתערב בהחלטת הוועדה ולהחזיר את עניינו של המבוטח לדיון נוסף בפניה. זאת כל עוד שוכנע בית הדין כי החלטת הוועדה עונה לדרישות המהותיות של חובת ההנמקה ולתכליות המרכזיות של חובה זו והן: היכולת גם של מי שאינו מצוי ברפואה, לעמוד על השיקולים שהובילו להחלטה ולהתחקות אחר הליך מחשבתה; האפשרות המעשית להפעיל ביקורת שיפוטית בנוגע להחלטות הוועדה; שיפור איכות ההחלטות של הוועדות הרפואיות והגברת האמון הציבורי בהתנהלותן (לעניין חובת ההנמקה של הוועדה כגוף מעין שיפוטי".

12. בעניינו של המערער , התכנסה הוועדה ביום 19.8.2019 על מנת לפעול בהתאם להוראות פסק הדין מיום 4.6.2019. "כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה רפואית לעררים לדיון מחודש בעקבות פסק דין שבו נקבעו הוראות, על הוועדה לקיים את הוראות פסק הדין במדויק ובמלואן, להתייחס לאמור בפסק הדין ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בו" (דב"ע נא/29-01 מנחם פרנקל נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160(1992 ). מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר וכי לא נפל פגם בעבודתה;

13. אשר להוראה בפסק הדין המחזיר, לפיה על הוועדה לדון בכל ליקוייו הרפואיים של המערער ובהשפעתם בנפרד ובמצטבר - הרי שעיון בפרוטוקול הוועדה מלמד כי הוועדה אכן ערכה דיון בכל ליקוי וליקוי והסבירה כיצד יש בכל אחד מהם כדי להשפיע על כושרו של המערער להשתכר.
מבחינת הליקוי הלבבי ציינה הוועדה כי המערער מסוגל לעבודות שבהן לא יידרש להרמת משאות כבדים ולא לעבודה פיזית. כן צוין כי מבחינ ת ליקוי זה , כי המערער יכול להשתלב בעבודה קלה.
מבחינת הליקוי דום נשימה בשינה, סבורה היתה הוועדה כי המערער מסוגל לעבודה אשר לא תידרש בה ערנות יתר וכן עבודה במקומות גבוהים. לא מצאתי כי עולה חוסר התאמה בין הנכות הרפואית ובין המלצת הוועדה בנושא השפעת ליקוי זה על כושר ההשתכרות . זאת, גם לאחר עיון בחוות דעת היועץ הרפואי בתחום זה (חוות הדעת הוגשה לתיק, בהתאם להחלטה שניתנה בדיון). יצוין כי היועץ הרפואי עצמו ציין כי המערער מסוגל לעבודה ללא צורך בשמירה וערנות ולא הוצגו נתונים אשר מלמדים על כי קיימת השפעה נוספת של ליקוי זה על כושר ההשתכרות של המערער, אותה היה על הוועדה ל בחון.
כמו כן, העובדה כי המערער אינו משתמש במכשיר CPAP צוינה על ידי היועץ הרפואי במסגרת האבחון וגם צוינה על ידי הוועדה בפרוטוקול - הן במסגרת דברי המערער לפניה והן בדברי בא כוחו. אין כל סיבה להניח כי הוועדה הביאה בחשבון מצב רפואי קל יותר מזה אשר נקבע למערער באבחון הרפואי, לכאורה מבלי להביא נתון זה בחשבון.
גם בתחום הנפשי, אשר בו נקבעה למערער נכות בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 34(ב)(2), לא עולה כי נפל פגם בהערכת הוועדה כי המערער מסוגל לכל עבודה ללא לחץ נפשי מוגבר. מעיון בחוות דעת היועץ הפסיכיאטר (הפרוטוקול הוגש לתיק, בהתאם להחלטה שניתנה בדיון ) לא עולה אי התאמה בין האמור בה לבין החלטת הוועדה בנושא זה.
אשר להגבלה בע"ש צווארי בצורה קלה, ציינה הוועדה כי המערער מסוגל לעבוד בעבודות קלות שבהן לא יידרש למאמצים פיזיים והרמת משאות כבדים. יצוין כי בכל הקשור לליקוי השמנת היתר בגינו נקבעה למערער נכות בשיעור 10%, הרי שהוועדה בהתכנסותה ביום 9.12.2018 ציינה כי המערער מוסר כי ירד במשקל וכי אין השפעה על כושר העבודה בהיבט זה.
אין לקבל את טענת המערער, כי עצם הפניית הוועדה לפרוטוקול קודם מלמדת על כך כי היא נעולה בדעתה. זאת , מאחר שהוועדה לא הסתפקה בכך ונימקה, במיוחד לגבי ליקוייו העיקריים של המערער בהם התמקד בעררו מיום 18.7.2017 (הערר צורף לתשובת המשיב במסגרת בל 54129-12-18), כיצד הם משפיעים על כושרו להשתכר.

כן עולה מהפרוטוקול כי הוועדה בחנה את השפעתם המצטברת של הליקויים על כושרו של המערער להשתכר. הוועדה ציינה כי ההשפעה המצטברת של הליקויים היא שמפחיתה את יכולתו של המערער לעבוד מיום עבודה מלא, ליום עבודה חלקי, בשיעור אשר נקבע. כן יצוין, בהקשר זה, כי הוועדה הסבירה כי הפער הקיים בין שיעור הנכות הרפואית לתפקודית, נובע מכך כי השפעת חלק מהליקויים מהם סובל התובע, היא חופפת. כך, צוין כי מחלת הלב והליקוי בע"ש צווארי משפיעים שניהם על התובע באופן שעליו להימנע מעבודה פיזית והרמת משאות כבדים.

14. אשר להוראה בפסק הדין המחזיר לפיה על הוועדה להתייחס לדו"ח פקידת השיקום אשר דנה בנסיבותיו האישיות של המערער ובעברו התעסוקתי - הרי שמעיון בדו"ח פקידת השיקום אשר המליצה לראות את המערער כמי שאיבד מכושרו להשתכר באופן מלא, ובפרוטוקול הוועדה, עולה כי הוועדה התייחסה לשני נושאים עיקריים בדו"ח עליהם בעיקר מתבססת מסקנת פקידת השיקום. הוועדה נימקה מדוע היא אינה מסכימה עם הנחות אלו:
הוועדה חולקת על החומרה שמייחסת פקידת השיקום לליקויים ומציינת כי היא עצמה מתייחסת לחומרת הליקויים הרפואיים על פי הגדרתם כפי שמופיעים באבחונים הרפואיים מיום 23.6.2017 . כן חולקת הוועדה על עמדת פקידת השיקום לפיה המערער אינו יכול לעבוד בעבודות הכרוכות במשמרות כגון עבודה מפעלית או מיון ואריזה , בשל היותו מסוגל לעבודה חלקית בלבד. הוועדה הסבירה כי עבודות אלו אינן בהכרח עבודות במשמרות "שכן עבודות מפעליות חרושתיות פשוטות אינן מחייבות בהכרח עבודה במשמרות וניתן להשתלב בעבודות אלו ביום עבודה רגיל...".
הוועדה גם מציינת כי גילו של המערער, מצבו הרפואי, עברו התעסוקתי ונתוניו האישיים מאפשרים לו להשתלב בעבודות חרושתיות קלות לסוגיהן, כאמור - "בהן עבודות הרכבה פשוטות, עבודות אריזה ועבודות מיון".

15. אשר להוראת פסק הדין המחזיר, לפיה "על הוועדה להסביר את קביעתה במשפט "בשים לב שקיימת סבירות שלא כל התנאים והמגבלות שצוינו לעיל יופיעו מחליטה הוועדה לראות בכך כשיקול לקביעת כושר עבודה חלקי..." על הוועדה להבהיר מהי הסבירות הקיימת ומהן התנאים והמגבלות אליהם היא התייחסה -
ראשית, יש לקרוא משפט זה מתוך הפרוטוקול מיום 9.12.2018 בהקשרו. קדם למשפט זה המשפט "נכון לתנאים ומגבלות אלו סביר בעיני הועדה כי בהינתן כל התנאים יחד קיימת סבירות אף לעבודה מלאה". ובהמשך – "יחד עם זאת בשים לב שקיימת סבירות שלא כל התנאים והמגבלות שצוינו לעיל יופיעו מחליטה הוועדה לראות בכך כשיקול לקביעת כושר עבודה חלקי". הוועדה נתבקשה להבהיר זאת.
בהתכנסותה בהתאם לפסק הדין המחזיר, לאחר שפירטה את השפעת הליקויים על כושרו של המערער להשתכר, בנפרד ובמצטבר כפי שפורט לעיל, ציינה הוועדה כי "נכון לאמור לעיל הן בנפרד לכל ליקוי והן בהשפעה מצטברת של כל הליקויים מסוגל התובע לעבוד כך שיום העבודה שוב לא יהיה יום עבודה מלא והשפעת ההגבלות שצוינו לעיל יש בהן כדי להפחית מיכולתו לעבוד בהיקף של יום עבודה חלקי. דרגת אי הכושר החלקית משקפת את עמדה זו".
מכאן שהוועדה סבורה מצד אחד כי השפעתם המצטברת של ליקויי המערער אינה מאפשרת יום עבודה מלא, כלומר גם במגבלות, אלא יום עבודה חלקי בלבד . מצד שני, קובעת הוועדה כי דרגת אי הכושר החלקית אשר נקבעה למערער, משקפת את מידת השפעתם המצטברת של אותם ליקויים, לרבות מכיוון שהשפעת חלק מהליקויים חופפת.
מסקנת הוועדה מובנת והחלטתה מנומקת מאוד והעובדה כי הוועדה לא הפנתה באופן מפורש בנימוקיה לאותו משפט אליו נדרשה בפסק הדין המחזיר , אינה מלמדת על כך כי הוועדה לא הבהירה את החלטתה. בנסיבות העניין ובשים לב להחלטתה המפורטת והמבוססת – דרישה זו מהוועדה אינה עניינית.

16. סיכומו של דבר, לא מצאתי כל טעות משפטית בפעולות הוועדה מושא הערעור או במסקנותיה. לפיכך, הערעור נדחה.

17. בנסיבות העניין ולפנים משורת הדין - אין צו להוצאות.

18. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, ב' ניסן תש"פ, (27 מרץ 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

מירון שוורץ, נשיא


מעורבים
תובע: טויבי משה
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: