ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משה לוגסי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופטת רחל גרוס

התובע:
משה לוגסי, ( ת"ז-XXXXXX415)
ע"י ב"כ: עו"ד כרמית אברמוביץ

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 26.7.18 אשר דחתה את ערר המערער וקבעה כי הוא לא איבד לפחות 50% מכושרו להשתכר (להלן: "הוועדה").

2. הוועדה מושא הערעור התכנסה מכח פסק דין שניתן ביום 10.5.18 בתיק ב"ל 1516-06-17, במסגרתו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, כדלקמן:

"...עניינו של המערער יושב לוועדה לעררים (אי כושר) באותו הרכב מיום 24/8/17 על מנת שתתייחס לנתוניו האישיים של המערער, לרבות גילו, השכלתו, עברו הפלילי העשיר והעובדה כי עד היום לא הצליח להשתלב במעגל התעסוקה.
עוד תתייחס הוועדה למכלול נכויותיו הרפואיות של המערער וזאת בשים לב לקביעת הוועדה הרפואית מיום 11/5/17, לפיה נכותו הרפואית של המערער היא 84%.
הוועדה תזמן את המערער לדיון בפניה ותאפשר לו לטעון את טענותיו בנושאים הנ"ל.
הוועדה תפרט ותנמק החלטה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה" (להלן: "פסק הדין").

3. עיקר טענות המערער

א. הוועדה לא פעלה בהתאם לפסק הדין ולא התייחסה למכלול נסיבות המקרה .

ב. הוועדה לא התייחסה כנדרש למכלול הנכויות האורטופדיות שהן לכשעצמן הותירו למערער דרגת נכות בשיעור של 62%. גם באשר לקביעה לגבי מחלת הסכרת, הוועדה התעלמה מכך שמעבר לעובדה שהמערער משתמש במשאבת אינסולין, הוא החל לסבול מפגיעה באיברי מטרה וסובל מפגיעה עצבית ברגליו ואשר בגינה נקבע לו סעיף ליקוי נפרד .

ג. הוועדה קבעה שהמערער אינו כשיר למאמץ פיזי כלל וכן נדרש לעבוד במקום בו תהיה אפשרות של ארוחות זמינות. די בהגבלות אלו כדי לקבוע למערער דרגת אי כושר מסוימת.

ד. הוועדה מודעת לכך שהמערער הינו בעל השכלה של 9 שנות לימוד בלבד ונפלט ממערכת החינוך בכיתה ט'. עם זאת, הוועדה לא שקלה שיקול זה במכלול שיקוליה. הוועדה ציינה לעניין השכלתו של המערער כי אמנם הוא אינו בעל השכלה פורמלית מעבר ליסודות , אך הוא ניהל עסק של פיצוציה הדורש יכו לת מינימלית מסוימת. הוועדה הוסיפה כי אמנם הפיצוציה נסגרה לאחר שנתיים, אך אין לה פרטים על סיבת הסגירה. אין בהנמקה זו כדי להבין מדוע הוועדה אינה סבורה כי השכלת המערער הינה עניין מהותי בקביעת אי הכושר.

ה. הוועדה לא נתנה דעתה כלל לנכות הנפשית של המערער.

ו. המערער ציין בפני הוועדה כי הוא בעל עבר פלילי מכביד ביותר וכי הוא היה אצל עובדת שיקום שעצרה את הטיפול בו בגלל פנייה של המשטרה. הוועדה המליצה למערער לחזור לחדש את הקשר עם מחלקת השיקום, אך התעלמה מטענתו כי הליך השיקום הופסק בעקבות התערבות המשטרה.

ז. הוועדה שגתה עת לא בחנה את מכלול הנסיבות, כולל נסיבותיו האישיות ומכלול הנכויות. הוועדה לא נתנה דעתה לפער בין הנכות הרפואית בשיעור 84% לנכות התפקודית שקבעה למערער.

4 עיקר טענות המשיב

א. הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין, ולא נפל פגם משפטי בהחלטתה.

ב. עיקר נכותו של המערער היא סכרת המטופלת במשאבה בשיעור 40% ויתר ליקוייו הינם בשיעורים נמוכים או לא תפקודיים. כבר נקבע לא אחת כי סכרת עם סיבוכים, שם שיעור הנכות הרפואית היא 65%, אין בה כדי להקנות זכאות לאי כושר. לעניין זה מפנה המשיב לפסה"ד בתיק ב"ל 6660-11-11 עמראן מוסטפא נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 27.3.12), אשר אושר על ידי בית הדין הארצי בתיק ב"ל 13363-04-12 עמראן מוסטפא נ' המוסד לביטוח לאומי (ניתן ביום 13.6.12).

ג. בהתאם לפסק הדין, הוועדה לא נדרשה להתייחס לכל ליקוי וליקוי, אלא להתייחס להשפעת מכלול הליקויים על כושר עבודת המערער.

ד. החלטת הוועדה לעניין השפעת הנכויות האורטופדיות על כושר העבודה של המערער, היא החלטה רפואית מקצועית של הוועדה אשר אימצה את המלצת האורטופד אשר קבע את הנכויות הזמניות של המערער ואשר סבר כי אין להן השפעה על יכולתו של המערער להשתכר.

ה. ככל שהמערער טוען כי חלה החמרה במצבו ביחס לסכרת וכי נפגעו איברי מטרה, עליו לפנות בהליך החמרה רפואי ולא ניתן להתייחס לטענות אלה במסגרת בחינת אי הכושר.

ו. הוועדה התייחסה להשכלתו של המערער והחלטתה בעניין זה ברורה.

ז. לא חלה על הוועדה חובה להתייחס לנכות הנפשית, אלא להשפעת מכלול הנכויות על אי הכושר. זאת ועוד, הנכות הנפשית הינה בשיעור 10% בלבד.

ח. הוועדה התייחסה לעברו הפלילי של המערער וציינה כי הוא אכן מגביל אותו בחלק מהעבודות; ואולם, קיימות עבודות אחרות שהמערער יכול לעסוק בהן. לא ברור הטיעון אודות הפסקת הליך השיקום שכן , הוא לא נכלל במסגרת פסק הדין וממילא אין להליך השיקום כל קשר לקביעת הוועדה אם המערער יכול לבצע או לא יכול לבצע עבודה. מכל מקום, בהתאם לסעיף 209 (ב) לחוק הביטוח הלאומי [נמ], התשנ"ה- 1995 (להלן: "החוק") "פקיד התביעות לא יביא בחשבון אם הוצעה לתובע עבודה או אם לא השתלב בעבודה כאמור".

ט. הוועדה התייחסה בסיפא להחלטתה לשילוב הנסיבות: לליקויו הרפואיים, גילו, השכלתו, עברו התעסוקתי ועברו הפלילי כפי שנדרשה בפסק הדין. מדובר בקביעות רפואיות אשר הינן בסמכותה המקצועית של הוועדה.

דיון והכרעה

5. החלטת הוועדה לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 213 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995.

6. הלכה פסוקה היא, כי הקביעה אם אדם כשיר לעבוד או לא, מסורה לוועדה המיומנת לכך ואין בית הדין מחליף שיקול דעתו בשיקול דעתה של הוועדה אלא אם מדובר בטעות משפטית הגלויה על פני ההחלטה.

7. הוועדה שמעה את תלונות המערער וב"כ כדלקמן :

"עו"ד- מבקש להפנות לפסיקה, בשל נכות רפואית גבוהה יש לקבוע נכות תפקודית בהתאם, יש 65% מעבר לסוכרת גם ברמה האורטופדית ובעיות נוספות, יש לו עבר פלילי, התאונות שעבר יצרו קושי משמעותי, נזרק מביה"ס לאחר 10 שנות לימוד, לא גויס לצבא, יש המון בעיות אורטופדיות, לסוכרת כבר השפעה על איברי מטרה והנכות הנפשית שנקבעה מעצם טיבה מלמדת הגבלה על כושר העבודה.
התובע: גר עם אשתי ו-3 ילדים. אשתי עובדת כמחליפה בגנים. אין לי ממש תפקידים בבית, דואג לעצמי ולטיפול בכל מה שקשור למצבי הבריאותי. אמא של אשתי עוזרת לה. לא מצליח לישון בלילה, לא מצליח לשמוע רעשים, מנסה לשמור על עצמי ולא לעשות שטויות. מטפל בסוכרת עם משאבת אינסולין ומשתדל לאזן אותה. ישן בלילה שעתיים וקם. לא יוצא מהבית כי זה גרם לי הרבה בעיות בעבר. הייתי אצל עובדת שיקום, שעצרה טיפול בי בגלל המשטרה. יש לי רשיון נהיגה, אין לי ידע במ חשב, לא הצלחתי לנהל את הפיצוציה".

8. בפרק דיוני הוועדה ונימוקים לקביעה, ציינה הוועדה:

"הוועדה התכנסה מתוקף פסק דין מ- 10/5/18 בו התבקשה להתייחס לגילו, השכלתו, עברו הפלילי, חוסר עבר תעסוקתי ומכלול נכויותיו עם השלכה לגבי כושר עבודתו.
הוועדה האזינה בקשב לעורך הדין, שוחחה ארוכות עם התובע ועיינה בדו"ח עובד השיקום מתאריך 21.2.18. לגבי הגיל – יש לציין שמדובר בתובע בן 31 ב על הופעה חיצונית מסודרת ומטופחת. לגבי נכויותיו הרפואיות, אומנם מדובר במכלול נכויות אורתופדיות לאחר תאונות וניתוחים אך קביעת האורטופד היא שהתובע מסוגל לעבוד בעבודה במשרה מלאה ללא מאמץ פיזי וקיימת הגבלה נוספת של ארוחות זמינות. לגבי הכשרתו – אומנם אין לתובע השכלה פורמלית מעבר ליסודית אך ניה ול עסק כפיצוציה דורש יכולות מינימליות מסוימות. אומנם הפיצוצייה נסגרה לאחר כשנתיים, אך אין לנו פרטים על סיבת הסגירה. לאחר שהסברנו שהנכויות האורתופדיות אינן פוגעות בכושר העבודה נשארה מחלת הסוכרת שמטפלת במשאבת אינסולין, אין במחלה זו כדי להפריע בעבודה ומרבית החולים המטופלים במשאבה עובדים במשרה מלאה. העבר הפלילי מגביל את התובע בסוג מסוים של עבודות אך עדיין יש מגוון רחב של עיסוקים התואמים את מצבו הרפואי, הגופני, הנפשי, והפלילי. לאור האמור לעיל, חוזרת הוועדה על החלטתה שאין לראותו כמי שאיבד מכושרו להשתכר בשיעור 50% והוועדה דוחה את הערר. הוועדה המליצה לתובע לחזור ולחדש את הקשר עם מחלקת השיקום. אך התובע דחה אפשרות זו".

9. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בפסק הדין ובהחלטת הוועדה, שוכנעתי כי דין הערעור להתקבל, ואפרט.

10. בהתאם להלכה הפסוקה, נקודת המוצא לקביעת דרגת אי כושר, צריכה להיות הנכות הרפואית של המבוטח ואין די בכך שהוועדה תנמק החלטתה בכך שתפרט סוגי עבודות אשר לדעתה, המבוטח מסוגל לבצען:
"ליקוייו הרפואיים של המערער כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים הם הבסיס לקביעת דרגת אי כושרו על ידי הוועדה.
בבואם לקבוע דרגת אי כושר על יסוד האמור, אין די בכך שהוועדה תנמק את החלטתה בכך שהיא 'בדעה שהתובע מסוגל לעבוד ביום עבודה מלא, שאינה מצריכה מאמץ פיזי ניכר וללא התכופפויות מרובות בעבודות כגון: אריזה מיון וכו'...'. האמור הינו מסקנה ולא הנמקה לקביעת דרגת אי הכושר ותמיד ניתן למצוא סוגי עבודות שנכה יוכל לבצע.
נקודת המוצא לקביעת דרגת אי הכושר כאמור צריכה להיות כי ליקוייו הרפואיים של המערער, כפי שנקבעו על ידי הוועדה הרפואית לעררים, מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד. מתוך נקודת מוצא זו, על הוועדה לקבוע את דרגת אי כושרו על פי נסיבותיו האישיות של הנכה. למשל, יכולת לחזור לעבודה קודמת, גיל, השכלה ויכולת אינטלקטואלית ופיזית" (ראו עב"ל (ארצי) 327/03 מוהרה נ' המוסד לביטוח לאומי , (פורסם בנבו, ניתן ביום 15.4.04).

11. בהתאם לפסק הדין, הוועדה נדרשה להתייחס לנתוניו האישיים של המערער, לרבות גילו, השכלתו, עברו הפלילי העשיר והעובדה כי "עד היום לא הצליח להשתלב במעגל התעסוקה". עוד התבקשה הוועדה להתייחס ל מכלול נכויותיו הרפואיות של המערער וזאת בשים לב לקביעת הוועדה הרפואית מיום 11 .5.17, שלפיה נכותו הרפואית של המערער הינה בשיעור 84%.

12. עיון בפרוטוקול הוועדה מעלה, כי הוועדה אמנם התייחסה לנכות האורתופדית ולנכות בגין מחלת הסוכרת המטופלת במשאבה ולהשפעתן על כושר העבודה של המערער; הוועדה קבעה כי המערער סובל ממכלול נכויות אורתופדיות לאחר תאונות וניתוחים, אך בהתאם לקביעת האורתופד ה מערער מסוגל לעבוד בעבודה מלאה, ללא מאמץ פיזי. לעניין מחלת הסוכרת קבעה הוועדה , כי אין בה כדי להשפיע על העבודה וכי מרבית החולים המטופלים במשאבה עובדים. גם בעניין זה, קיבלה הוועדה את המלצת האורתופד כי קיימת הגבלה של עבודה עם ארוחות זמינות.

13. עם זאת, מקריאת פרוטוקול הוועדה המלא עולה, כי הוועדה התייחסה באופן נפרד לכל אחד מהפרמטרים הדורשים התייחסות, ובכלל זה נתוניו האישיים של המערער, השכלתו ועברו הפלילי העשיר. אין בקביעת הוועדה הסבר לסטייה מנקודת המוצא שלפיה יש לראות בנכות הרפואית כמב טאת דרגה אובייקטיבית של אי כושר, על רקע מכלול הנסיבות והנכויות . לעניין זה קבעה הוועדה באופן כללי כי "יש מגוון רחב של עיסוקים התואמים את מצבו הרפואי, הגופני, הנפשי והפלילי"; ואולם, קביעה זו של הוועדה אינה בגדר הנמקה כי אם בגדר החלטה .

14. ויובהר, הרושם העולה מקריאת פרוטוקול הוועדה הוא, כי הוועדה נתנה את דעתה באופן נפרד ל כל אחת מהנכויות הרפואיות של המערער ובאופן נפרד לנסיבותיו האישיות ולא דנה באי הכושר נוכח מכלול הבעיות הרפואיות על רקע מכלול הנסיבות האישיות.

15. זאת ועוד, גם התייחסות הוועדה לנסיבות האישיות של המערער הינה חסרה, ואפרט.

הוועדה לא התייחסה כלל לעובדה שהמערער לא הצליח עד היום להשתלב במעגל התעסוקה, כפי שנדרשה באופן מפורש בפסק הדין.

בכל הנוגע להשכלת המערער, הוועדה אמנם ציינה כי "אין לתובע השכלה פורמלית מעבר ליסודית"; ואולם, הוועדה לא הבהירה כיצד נתון זה משפיע על כושר העבודה של המערער, על רקע נכויותיו הרפואיות המגבילות אותו מביצוע עבודה הכוללת מאמץ פיזי. לעניין זה אציין, כי נוכח העובדה שהמערער מוגבל בהתאם להחלטת הוועדה מביצוע עבודות פיזיות, הרי שבדיקת סוגיית ההשפעה של הנסיבות האישיות של המערער בכל הנוגע להשכלה מקבלת משנה תוקף. יתירה מכך, הוועדה ציינה כי אמנם אין לתובע השכלה פורמלית, אך למדה מכך שהמערער ניהל עסק של פיצוציה כי יש לו "יכולת מינימלית מסוימת", זאת, תוך התעלמות מטענות המערער לפניה שלפיה לא הצליח לנהל את הפיצוצייה. הוועדה הסתפקה באמירה כללית שלפיה אין לה פרטים על סיבת הסגירה. נציין, כי עיון בחוות דעת כושר השתכרות של עובד השיקום מחודש מאי 2017 מעלה, כי לדברי המערער, העסק נסגר לאור שילוב של אי הצלחה והידרדרות במצבו הרפואי.

אשר ל"עברו הפלילי העשיר" של המערער, אליו נדרשה הוועדה להתייחס בפסק הדין, הוועדה ציינה כי עברו הפלילי של המערער מגביל אותו "בסוג מסוים של עבודות", אך לא פירטה באיזה סוג של עבודות מדובר על מנת שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה. הוועדה אף לא פירטה מהו ה"מגוון הרחב של עיסוקים" שלטענתה המערער יכול לבצע בשים לב לעברו הפלילי ועל רקע נכויותיו הר פואיות המצמצמות את כושר עבודתו בהתאם לקביעת הוועדה מעבודות הדורשות מאמץ פיזי.
זאת ועוד, הוועדה קבעה כי היא המליצה למערער לחזור ולחדש את הקשר עם מחלקת השיקום, תוך התעלמות מטענת המערער לפניה, שלפיה עובדת השיקום עצרה את הטיפול בו "בגלל המשטרה". לא נעלמה מעיניי טענת המשיב כי בהתאם לסעיף 209 (ב) לחוק , אין להביא בחישוב קביעת דרגת אי הכושר "אם הוצעה לתובע עבודה או אם לא השתלב בעבודה". עם זאת, בהתאם לאותו סעיף, כן יש להביא בחשבון את יכולתו של המבוטח "לרכוש מקצוע חדש" ובעניין זה, יש משמעות לבחינת טענת המערער שלפיה ההליך השיקומי שלו הופסק "בגלל המשטרה".
עוד יש להוסיף, כי הוועדה מציינת בסוף דבריה, כי המערער דחה את הצעתה לחידוש הקשר עם מחלקת השיקום; ואולם, הוועדה לא פירטה מה היו דברי המערער בסוגיה והדברים אינם ברורים על רקע תלונות המערער בפני הוועדה, כאמור לעיל, שמי שהפסיק את ההליך השיקומי הייתה עובדת השיקום "בגלל המשטרה".

16. בפועל, הוועדה מתארת מערער בן 31, בעל השכלה יסודית מצומצמת, בעל עבר פלילי, חסר נסיון תעסוקתי, מוגבל בעבודה הדורשת מאמץ פיזי ואשר נדרש לזמינות לארוחות. מעיון בדו"ח פקיד השיקום מיום 21.5.17 עולה גם כי המערער לא שירת בצבא, הינו ללא הכשרה מקצועית כלשהי ואף היה במעצרים ומאסרים בגין עבירות רכוש ואלימות. חרף ההגבלות אותן מצאה הוועדה וחרף העובדה כי מצבו הרפואי של המערער משקף, לכאורה, מצב בו המערער איבד לפחות 50% מכושרו להשתכר, הוועדה אינה מסבירה את קביעתה שהמערער לא איבד לפחות 50% מכושרו להשתכר.
לעניין זה אדגיש, כי תמיד ניתן למצוא סוגי עבודתו שנכה יוכל לבצע; ועל כן, אין בהנמקה כי "עדיין יש מגוון רחב של עיסוקים התואמים את מצבו הרפואי, הגופני, הנפשי והפלילי" כדי למלא אחר חובת ההנמקה.

17. זאת ועוד, הוועדה קבעה כי במצבו הרפואי הנוכחי המערער יכול לעבוד בעבודות " ללא מאמץ פיזי וקיימת הגבלה נוספת של ארוחות זמינות". בנסיבות אלה ומשקביעת הוועדה מעידה לכאורה על צמצום מגוון אפשרויות התעסוקה של המערער, הרי שהיה על הוועדה להסביר מדוע אין לראות במערער בשים לב לנסיבותיו האישיות, השכלתו , עברו הפלילי העשיר, והעובדה כי לא הצליח להשתלב במעגל התעסוקה ועל כן גם הינו חסר ניסיון תעסוקתי, כמי שאיבד כושרו להשתכר ולו באופן חלקי.

18. לא נעלם מעיניי, כי חלק משמעותי מנכותו הרפואית של המערער הינה נכות רפואית בגין מחלת הסוכרת (40%) וכי הוועדה קבעה כי אין בס וכרת המטופלת במשאבת אינסולין כדי לפגוע בכושר העבודה של המערער. ערה אני גם לפסיקה אליה הפנה המשיב ולטענתו כי כבר נקבע לא אחת כי סכרת עם סיבוכים, שם שיעור הנכות הרפואית היא 65%, אין בה כדי להקנות זכאות לאי כושר. עם זאת, המקרה בענייננו שונה, שכן מלבד מחלת הסוכרת, המערער סובל מליקויים אורטופדיים רבים המקנים לו, על פניו, נכות רפואית בשיעור של למעלה מ-60% (מצב אחרי חבלת חזה (10%), מצב אחרי ניתוח שבר שוק ימין (10%), מצב אחרי ניתוח שורש יד ימין (10%), הגבלה כתף ימין (15%), הגבלה כתף שמאל (15%), הגבלה בצוואר (10%) והגבלה בגב תחתון (10%). ואוסיף, טענת המערער שלפיה יתר הליקויים הינם בשיעורים נמוכים אינה מביאה בחשבון את מספר הליקויים ואת העובדה כי על אף שמדובר בליקויים שהנכות שנקבעה בגין כל אחד מהם בנפרד הינה בין 10% ל- 15%, הוועדה קבעה כי מכלול הליקויים האמורים כן מגבילים את המערער מביצוע עבודה הדורשת מאמץ פיזי.

19. זאת ועוד, הוועדה לא התייחסה בנימוקיה להשפעת הליקוי הנפשי ממנו סובל המערער על כושר עבודתו. ביחס לליקוי הנפשי, הוועדה הסתפקה באותה אמירה כללית שלפיה "עדיין יש מגוון רחב של עיסוקים התואמים את מצבו הרפואי, הגופני, הנפשי, והפלילי". חשוב לציין, כי על אף שהנכות הנפשית שהוענקה למערער הינה בשיעור של 10% בלבד, סעיף הליקוי שנקבע על ידי הוועדה הרפואית הינו סעיף 34 (ב) (2) שעניינו "רמיסיה מלאה או קיום סימנים קליניים שארתיים, הפרעה קלה בתפקוד הנפשי או החברתי, הגבלה קלה עד בינונית בכושר העבודה" (ההדגשה הוספה- ר.ג.). מכאן, שהסעיף עצמו מלמד על הגבלה על כושר העבודה.

בנסיבות העניין, משהוועדה נדרשה לבחון את מכלול הליקויים והנסיבות האישיות ועל רקע העובדה שההגבלה הנובעת מהליקוי הנפשי מתווספת להגבלות אחרות הקיימות למערער, הרי שהיה על הוועדה לתת דעתה באופן מפורש גם למצב הנפשי של המערער. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי מדובר במערער אשר הוסכם כי גם טרם קביעת הנכות הוא לא הצליח להשתלב במעגל התעסוקה.

20. הוועדה היא גוף מעין שיפוטי, וככזה מוטלת עליה החובה לנמק את החלטתה (ראו דב"ע נד/154-0 דן יעקב לבל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 474). היעדר הנמקה מספקת, כאמור, עולה כדי פגם משפטי המצדיק השבת עניינו של המערער לוועדה.

21. משמדובר בוועדה אשר התכנסה לאחר שכבר ניתן פסק דין בעניינו של המערער ומשעולה מהאמור בפרוטוקול כי הוועדה נעולה בדעה ואינה מנמקת אותה, אלא חוזרת, למעשה, על אותן קביעות מבלי להתייחס כנדרש לנסיבותיו האישיות של המערער , מצאתי כי יש מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר אשר תדון בעניין מראשיתו.

סוף דבר

22. לאור כל האמור, הערעור מתקבל.
עניינו של המערער יוחזר לוועדה רפואית לעררים (אי כושר) בהרכב חדש על מנת שתבחן את עניינו של המערער מחדש.
בפני הוועדה בהרכבה החדש לא יונחו פרוטוקולי הוועדה מושא ערעור זה (פרוטוקול מיום 24.8.17 ופרוטוקול מיום 26.7.18 ).
המערער ובא כוחו יוזמנו לטעון טענותיהם לפני הוועדה.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

23. משהתקבל הערעור, ישלם המשיב למערער הוצאות בסכום של 2, 000 ₪, הסכום ישולם תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

24. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור תוך 30 יום מיום שיומצא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ב' ניסן תש"פ, (27 מרץ 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.


מעורבים
תובע: משה לוגסי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: