ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צ'נדובאי צ'אבאי נגד שר הפנים :

לפני כבוד ה שופט ארז יקואל

המערער/המבקש

צ'נדובאי צ'אבאי

נגד

המשיבים

  1. שר הפנים
  2. יחידת מבקשי המקלט
  3. רשות האוכלוסין וההגירה

החלטה

בקשה למתן סעד זמני לפיו לא יינקטו הליכי אכיפה כנגד המבקש עד להכרעה בערעור על פסק הדין של בית הדין לעררים בתל אביב בערר (ת"א) 6495/18 מיום 16.1.2020 ב גדרו נדחה ערר המבקש , תוך שנקבע כי עלי ו לצאת מישראל בתוך 7 ימים שאם לא כן יהיה חשוף להליכי אכיפה .

רקע

1. המבקש, אזרח הודו, נכנס לישראל ביום 4.9.2011 כשברשות ו רישיון עבודה (מסוג ב/1 בענף הסיעוד) אשר תוקפו הוארך מעת לעת עד ל יום 18.7.2017. במהלך תקופת שהותו בישראל יצא המבקש לביקור בארצו מיום 20.12.2015 ועד ליום 24.1.2016.

2. בסמוך לאחר פקיעת תוקף רישיון העבודה, ביום 3.9.2017, הגיש המבקש בקש ה לקבל מקלט מדיני בישראל מחמת רדיפה על רקע דתי . ביום 3.12.2017 התייצב המבקש במשרדי המשיב 3 לצורך רישום ביקורת גבולות, הוצאו כנגדו צווי משמורת והרחקה המורים על שחרורו בתנאים וניתן לו רשיון זמני על פי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן "החוק") עד ליום 31.10.2018.

3. ביום 31.10.2018 נערך למבקש ריאיון ביחידת הטיפול במבקשי מקלט, בנוכחות בא כוחו דאז ומתורגמן. במהלך הריאיון, טען המבקש כי הוא בן הדת הנוצרית, המהווה מיעוט במולדתו – הודו. 4. המבקש תיאר כי כאשר ביקר בארצו בשנת 2016 נתקל באלימות מצד אנשי הינדו, כשהלך למקדש הינדו ואלו ראו שהוא עונד צלב, היכו אותו והרחיקו אותו מהמקדש. כשנשאל מדוע אינו יכול לחזור למולדתו השיב המבקש כי כך משום סכסוך עם אחיו המסרבים שיחזור לגור בביתם וגם בשל הרדיפה כנגדו בגין דתו.

5. ביום 4.11.2018 התקבלה החלטת המשיב 3 לדחות על הסף את בקשת המבקש לקבל מקלט מדיני. זאת, בהתאם להוראות סעיף 1(ג) בנוהל הטיפול במבקשי מקלט בישראל (להלן "הנוהל") לפיו במידה ובקשת המקלט הוגשה לאחר חלוף שנה מיום כניסת המבקש לישראל – היא תידחה על הסף. המשיב 3 הורה למבקש לעזוב את הארץ בתוך 7 ימים מקבלת ההחלטה.

6. המבקש הגיש ערר לבית הדין לעררים בתל אביב כנגד החלטת המשיב 3. בהחלטה מיום 3.12.2018 ניתן צו ארעי המונע נקיטת הליכי אכיפה כנגד המבקש עד למתן החלטה בערר. ביום 16.1.2020 נערך דיון בעניין המבקש בבית הדין לעררים וניתן פסק הדין לפיו, כנזכר, נדחה הערר ונקבע כי על המבקש לעזוב את ישראל תוך 7 ימים. ביום 4.3.2020 הו גש הערעור דנן ולצדו הבקשה למתן סעד זמני מושא החלטה זו.

7. בפסק הדין, קבע בית הדין לעררים כי לא קמה עילה להתערב בהחלטת המשיב 3. נמצא כי החלטת המשיב לפי סעיף 1(ג) נוהל נעשתה לאחר בירור עובדתי הולם במהלכו המבקש לא הצליח להוכיח כי קיימים טעמים מיוח דים המצדיקים חריגה מהוראות סעיף זה, הקובע כי על מבקש המקלט להגיש בקשתו תוך שנה מיום כניסתו לארץ. בית הדין לעררים הוסיף על כך וקבע כי המבקש לא נימק את פנייתו בשיהוי וכי עיתוי הבקשה פוגם במהימנות טענתו כי נמלט ממולדתו מחמת סכנה לחייו. הובהר כי המבקש לא הניח תשתית עובדתית להוכחת טענתו שחש סכנה לחייו, צוין אירוע אחד שתיאר המבקש במהלך שהותו בחופשה במולדתו במהלכו הותקף במקדש הינדי לאחר שהבחינו כי יש עליו צלב. בית הדין התרשם כי הטענה לרדיפה דתית מצד אנשי הינדו עומדת בסתירה לטענת המבקש בבקשת המקלט כי הוא חש סכנה לחייו מצד המוסלמים במולדתו. כן צוין כי מלבד ארוע התקיפה על רקע דתו המבקש תיאר שאינו יכול לשוב למולדתו בשל סכסוך משפחתי - אחיו שאינם מעוניינים שישוב לביתם , ובשל טעמים כלכליים - היעדר מקום מגורים ועבודה במולדתו. בית הדין לעררים קבע כי המניע לב קשת המבקש הוא כלכלי גרידא. לסיכום קבע בית הדין לעררים כי נערך בירור עובדתי הולם בעניינו של המבקש, נמצא שהטעמים לבקשתו כלכליים ולפיכך לא נפל כל פגם בהחלטת המשיב 3.

תמצית טענות הצדדים

8. בבקשה הקצרה כפי שהוגשה, טוען המבקש כי הסעד הזמני דרוש על מנת למנוע עיוות דין ומעשה חד צדדי שאינו בר תיקון.

9. בתגובה, טוענים המשיב ים כי יש לדחות את הבקשה, כמו גם את הערעור עצמו, בשל העדר עילה, עשיית דין עצמי וחוסר נקיון כפיים. מובהר כי בית הדין לעררים הוא גוף מקצועי, בעל ידע ומומחיות ו נטען כי החלטתו מנומקת ומבוססת ול א נפל פגם המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור. כן נטען, כי המערער עושה דין לעצמו ואינו מכבד את פסק הדין על פיו היה אמור לצאת את ישראל תוך 7 ימים ובכך הוא חסר את נקיון הכפיים הנדרש ממבקש בהליך מנהלי.

לשיטת המשיבים, גם לגופו של עניין אין הצדקה להתערבות בפסק הדין. נטען כי סעיף 1(ג) בנוהל קובע שיש להגיש בקשת מקלט מדיני בתוך שנה מיום הכניסה לישראל. רק מטעמים מיוחדים תידון בקשה שהוגשה באיחור, ו במקרה הנדון ההחלטה לדחות את בקשת המקלט בשל שיהוי בהגשתה ניתנה כדין ובהתבסס על מכלול החומר שהוצג. זאת, לאחר עריכת ריאיון מפורט ומעמיק בו המבקש לא הצליח להוכיח ולבסס את טענותיו בדבר מסוכנות לחיי ו במדינת מוצא ו. המבקש הגיש את הבקשה למקלט רק לאחר סיום העסקתו בישראל, כשש שנים לאחר כניסתו הראשונה לישראל וכשנה וחצי לאחר שחזר מביקור במולדתו שם נחשף , לטענתו , לסכנה לחייו. המבקש נשאל בראיון מספר פעמים על הסיבה להגשת הבקשה באיחור ולא נתן לכך כל הסבר. רק לאחר התערבות בא כוחו טען כי לא ידע על אפשרות הגשת בקשת מקלט. בנוסף, המשיבים סבורים כי גרסת המבקש אינה עקבית, שכן בטופס בקשת המקלט טען שהסכנה לחייו היא מצד מוסלמים ואילו בראיון שנערך לו טען כי הותקף על ידי אנשי הינדו. לאורך הראיון העלה המבקש הסברים נוספים לגבי אי יכולתו לחזור למולדתו – סכסוך משפחתי עם אחיו אשר אינם מוכנים לקבלו לביתם וחוסר יכולת להתפרנס במולדתו. כן הובהר כי המבקש יצא את מולדתו עם דרכון ללא קושי, הוא לא הגיש תלונה במשטרה שם ובמהלך שהותו במולדתו שהה בבית דודו ללא ארועים מיוחדים.

המשיבים מתייחסים לטענות השונות של המבקש כנגד פסק הדין. אשר לטענה כי בית הדין לא התייחס לסיכון הקיים למבקש במולדתו טוענים המשיבים , כי בית הדין התכתב עם הנושא תוך הפניה לסתירות בגרסאות המבקש בנושא. אשר לטענת המבקש כי בית הדין טעה כאשר התייחס אל המבקש כתייר שהשתהה בהגשת בקשת מקלט, המשיבים מציינים כי בית הדין התייחס למבקש כאל נתין זר אשר שהה בארץ לאורך תקופה בהתאם לרישיון עבודה.

אשר לבקשה לסעד זמני נטען כי היא לקונית ונעדרת נימוק המצדיק את קבלתה. הודגש, כי המבקש לא נשא בנטל להראות כי סיכויי הערעור טובים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. נטען כי המבקש לא ביסס את טענתו לקיומו של חשש לחייו אם יחזור למולדתו, כי הוא יכול להמשיך ולנהל את ההליך מחוץ לגבולות ישראל באמצעות בא כוחו וכי יש להעדיף את אינטרס הציבור לחזות בקיום הוראות החוק וכיבוד פסקי דין.

10. בתשובה לתגובת המשיבים, שב ב"כ המבקש על טענותיו בערעור משמע קיימת למבקש סכנה במולדתו וכי בקשתו למקלט מדיני נדחתה על הסף מבלי שטענותיו זכו לבירור מעמיק ובכך נפגעה זכותו להליך הוגן .

נטען כי המבקש הגיע לארץ לעבוד ברישיון לאחר שנרדף על רקע דתו, כל עוד עבד ברישיון לא נדרש להגשת הבקשה למקלט ו מכאן הסיבה להגשת בקשת המקלט בשיהוי. הודגש כי המבקש חשוף גם היום לסכנה לחייו בשל דתו ו בני משפחתו הם פעילים דתיים בכירים ונרדפים בשל כך. המבקש טוען כי הגשת בקשת המקלט בחודש ספטמבר 2017 נעשתה לאחר שבית הוריו הוצת. לטענתו, נתונים אל ו לא הועלו על הכתב בראיון , על אף שהוצגו בפני המראיין וזאת מאחר ש המראיין אמר לו כי אינם רלוונטיים. המבקש טוען כי במולדתו קיימות רדיפה ואפליה של המיעוט הנוצרי ממנה סבל כל חייו, כי המשטרה המקומית אינה מספקת הגנה ו כי מערכות אכיפת החוק אינן מתערבות בסכסוכים דתיים. כן נטען, כי לצד רדיפה דתית גם נפגעת זכותו של המבקש לחופש עיסוק בארצו (סעיף 6 לתגובת המבקש) וכי הוא מהווה "יעד" חם לפגיעה בגופו ובמשפחתו" (סעיף 7 לתגובת המבקש).

לשיטת המבקש, טענותיו לא נשמעו בנפש חפצה כנדרש ו דחיית בקשת המקלט על הסף לא אפשרה את בדיקת טענותיו לגופן.

11. אעיר כי תשובת ב"כ המבקש הוגשה באיחור, לאחר שניתנו ארבע החלטות לגבי מועד הגשתה. התגובה אינה כוללת כל הסבר להפרת החלטות בית המשפט והיא נוסחה באופן מתלהם, תוך הטחת האשמות במשיבים, משמע פעלו "במזיד" להכשיל ולשלול מהמבקש את זכויותיו. אני סבור כי התנסחות בלתי ראויה שכזו אינה במקומה.

דיון והכרעה

12. לאחר עיון בטענות הצדדים ובכתב הערעור, שוכנעתי כי יש לדחות את הבקשה. אפרט.

13. על המבקש סעד זמני להראות כי מתקיימים שני תנאים מצטברים. האחד, כי יש להליך הערעור סיכוי להצליח והשני, כי מאזן הנוחות מטה את כף המאזניים לעבר קבלת לבקשה (ראו: בן-נון וחבקין, הערעור האזרחי (2012), 586-687; עע"ם 6754/13 שרסטה נ' משרד הפנים (16.2.14)). שני תנאים אל ו נשקלים על בסיס "מקבילית כוחות" לפיה ככל שסיכויי העתירה להתקבל גבוהים יותר , כך ניתן למעט בדרישת "מאזן הנוחות" ולהיפך ( ראו: בר"מ 7582/12 אג'ה פריידי נ' משרד הפנים (13.12.12)).

14. אשר לסיכויי הערעור ומבלי לקבע מסמרות, אינני סבור כי הם אינם משופרים. כהפניית המשיבים, בית הדין לעררים מתאפיין במקצועיות ובמומחיות בתחום עיסוקו (ראו: בר"ם 5893/15 kesta נ' משרד הפנים (1.9.15); בר"ם 5778/15 פלונית נ' משרד הפנים (27.8.15)) . בסעד זמני בערעור התנאים מחמירים שכן עם מתן פסק דינו של בית הדין לעררים משתנה "נקודת האיזון" בין הצדדים (ראו: עע"ם 1011/13 waz zongjian נ' משרד הפנים (6.5.13)).

בענייננו, פסק דינו של בית הדין לעררים מפורט ומנומק ולכאורה אין עילה להתערב בו. על המבקש הנטל להוכיח כי הוא זכאי לקבל מעמד של פליט ולהביא ראיות לכך שנשקפת לו סכנת חיים בארצו (ראו: עע"ם 7854/12 פלונית נ' משרד הפנים (25.8.15); עע"ם 8870/11 גונזלס נ' משרד הפנים (25.4.13)). במקרה דנן, נחזה כי המבקש לא הציג ראיות מספקות להנחת התשתית העובדתית בתימוכין בטענותיו בדבר רדיפת ו והסכנה הנשקפלחיי ו ככל ש ישוב למדינת מוצאו ( ראו: עת"מ 28650-01-11 קוסיאק נ' מדינת ישראל – משרד הפנים (8.3.11); עמ"נ 71478-10-18 בוטריק נ' מדינת ישראל – רשות האוכלוסין וההגירה (19.11.18)) אין די בהקשר זה ב הערכה עצמית וחשש סובייקטיבי (ראו: עע"ם 5590/12 Kamanda נ' משרד הפנים (23.12.12)). במהלך הראיון שנערך לו, תאר המבקש ארוע אחד משנת 2016 במהלכו הותקף וגורש ממקדש הינדי וארוע קודם, בו גורש מרכבת, שהתרחש למעלה מעשור לפני כן ושלטענתו התרחש מאחר והוא נוצרי. נוסף על כך , המבקש תיאר כי קיים סכסוך משפחתי בגינו אינו יכול לחזור ולהתגורר בביתו. המבקש אף לא ידע להסביר מדוע הגיש את בקשת המקלט במועד שהגיש. כמו כן, המבקש לא הסביר מדוע אינו יכולה לשוב ל ארצו ולהתגורר במקום אחר, הרחק מהאזור בו נשקפכנה לשיטת ו, כאשר הוא עצמ ו ביקר במדינת ו מרצונ ו החופשי מאז הגיע לישראל (ראו : עמ"נ 58327-11-16 Kirumbara Liyanage Nishantha נ' משרד הפנים (27.11.16)).

המבקש העלה בכתב הערעור טענות חדשות לגבי היות משפחתו בכירה בקהילה הדתית, היותה נרדפת ו הצתת ביתה בחודש יולי 2017. המשיב טוען כי פנה לרשויות במולדתו בעת שהייתו בה וכי בעת ביקורו שם חי בסתר. עוד נטען כי המבקש פנה לשגרירות הודו בישראל אך לא זכה למענה וכי בגין דתו לא יזכה לחופש עיסוק במולדתו . טענות אלו לא נתמכו באדנים כלשהם, חלקן אף סותר טענות קודמות של המבקש, אשר בראיון טען כי לא פנה ולא היה בקשר עם המשטרה במולדתו בעת ביקורו, כמו כן לא הזכיר בראיון כי חי בסתר בעת ביקורו אלא תיאר כי גר בבית אחיו ואחר כך, בשל הסכסוך המשפחתי, עבר לבית דודו. בנוסף, הטענה בדבר פגיעה בחופש העיסוק והאפליה בגין דתו של המבקש אינה מבוססת מה גם שהמבקש מעיד על עצמו כי למד באוניברסיטה.

כל זאת, מעבר לעובדה כי המבקש טרם סיפק הסבר המניח את הדעת ביחס לשיהוי בו לוקה בקשת המקלט שהגיש. כשנשאל בנושא בראיון לא ידע לספק הסבר ובא כוחו סיפק במקומו מענה כי לא ידע על זכויותיו. אף אם נקבל את טענת המבקש (ואיני קובע מסמרות בדבר) לפיה הבקשה הוגשה במועד שהוגשה מכיוון שעד אז היה תחת הגנה בישראל כעובד סיעודי , אין בכך ליתן מענה לעובדה שנסע למולדתו ושב ממנה באורח חופשי. בהקשר זה, גם טענת המבקש כי המצב במולדתו התדרדר בחודשים האחרונים וכיום נשקפת סכנה לחייו, לא נתמכה בראיה כלשהי.

15. אני סבור כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש. הנזק הכרוך בדחיית בקשה למתן סעד זמני של מניעת הרחקה מהארץ אינו בלתי הפיך (ראו: עע"ם 1903/14 טרספה נ' משרד הפנים (29.5.2014)); עע"ם 3658/11 תיאודור נ' שר הפנים (19.5.2011); בר"ם 4329/16 ריבלין נ' שר הפנים (30.5.2016)) . גם בעניינו של המבקש לא מדובר בהחלטה שאינה בלתי הפיכה ואם יוסדר מעמדו ה וא יוכל לשוב לישראל.

המבקש לא ביסס כדבעי את טענתו לעניין הנזק ש עלול להיגרכאורה ככל ש יורחק מישראל. המבקש המיוצג יכול להמשיך בהליכים להסדרת מעמדו גם כשאינו שוהה בגבולות הארץ.

אף לא ניתן להתעלם מהתנהלות המבקש המאופיינת בעשיית דין עצמי. בהתאם לפסק הדין של בית הדין לעררים, היה על המבקש לעזוב את ישראל לא יאוחר מיום 23.1.2020, אולם הערעור דנן ולצדו הבקשה מושא החלטה זו הוגשו אך ביום 4.3.2020 . המבקש מוסיף לשהות בישראל ללא כל היתר גם במועד זה. זאת, כאשר עשיית דין עצמי זו יכולה להשליך על ההליך כולו ובוודאי על דחיית הבקשה לסעד זמני (עמ"נ 42778-11-17 גרסימוב נ' רשות האוכלוסין וההגירה (19.12.17); בר"מ 2132/16 רשות האוכלוסין-משרד הפנים נ' Kesta Brhane (10.5.16)).

16. לאור המקובץ, הבקשה למתן סעד זמני נדחית.

ניתנה היום, א' ניסן תש"פ, 26 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: צ'נדובאי צ'אבאי
נתבע: שר הפנים
שופט :
עורכי דין: