ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאיה ניצן נגד טוני בנימין :

בפני כבוד ה שופטת רקפת סגל מוהר

תובעת

מאיה ניצן

נגד

נתבעת

טוני בנימין

פסק דין

לפני תביעה לפיצוי בגין הפרת הסכם.

רקע

1. עובר לתקופה הרלבנטית לאירועים נושאי התביעה, התגורר אביה של התובעת בדירה מושכרת ברח' ביאליק 18 בזכרון יעקב (להלן: "הדירה").

2. לימים חלה האב, ובעקבות כך חיפשה התובעת שוכר חלופי שיתגורר בדירה במקומו ויסכים לרכוש חלק מפריטי הריהוט ה"כבדים" של אביה, שכן היא לא יכולה היתה לאחסנם בביתה.

3. לבקשת בעל הדירה, הציגה התובעת בפני שלוח מטעמו מספר דיירים פוטנציאליים שנמצאו מתאימים בעיניה, וזה בחר בנתבע כשוכר אשר נכנס לדירה וקבל על עצמו את תנאי הסכם השכירות החל מיום 1.3.19.

4. בעתירתה לחיוב הנתבע בתשלום סך של 1,825 ₪ + פיצוי והוצאות בסך של 2,050 ₪ בגין עוגמת נפש, טוענת התובעת כי הלה הפר את התחייבותו לשלם לה סך של 3,650 ₪ בעד מכונת כביסה, מקרר, 3 מיטות ומזרונים שהיו שייכים לאביה, נותרו בדירה ונמכרו לו על ידה (להלן: "הרהיטים"), בכך ששילם לה רק מחצית ממנו (1,825 ₪).

5. הנתבע טוען להגנתו כי הוא מעולם לא התחייב לרכוש את הרהיטים תמורת הסך של 3,650 ₪ וכי בסך הכל הסכים לסייע לתובעת במכירתם , הצליח לעשות כן והבטיח כי יעביר לידיה מחצית מהסכום הנ"ל ולא מעבר לכך.

גרסת התובעת והראיות מטעמה

6. בעדותה בפני תיארה התובעת את שארע, כך: "... הנתבע הגיע לראות את הרהיטים כחלק מההתעניינות בדירה ו הראיתי לו את הרהיטים הגדולים שלא התאפשר לי לאחסן אותם והתכוונתי למכור אותם לדייר הבא שייקח את הבית אחרי אבא שלי... חלקם היו חדשים, חלקם נעשה בהם שימוש חלקי ולפיכך קבעתי מחיר. הנתבע הסכים למחיר שהצעתי לו, הוא ביקש ממני לשלם לי את הסכום בשני חלקים, פעם אחת במועד ק בלת המפתח ובפעם השניה הוא ביקש להאריך כשבוע ... לאחרי תחילת החודש, לכשתכנס משכורתו. אני הסכמתי ובפועל מה שקרה זה שהוא שילם לי רק מחצית הסכום... הוא החל להתנער מכל מה שסיכמנו ואמר למעשה שהוא מנסה למכור את הרהיטים עבורי ורק מתי שהוא ימכור הוא ייתן לי ולא מתכוון לתת לי את הכסף...".

7. לתמיכת גרסתה צרפה התובעת לכתב תביעתה את תדפיס התכתבויותיה עם הנתבע ב ימים 26.2.19-27.2.19 שקדמו לכניסתו לדירה ובהן נכתבו הדברים הבאים:
התובעת: בוקר טוב טוני,
אשמח שנקבע ליון חמישי בשעה 11:00 להגיע יחד למועצה לשם העברת חוזה השכירות עליך ותקבל מפתחות.
במקביל נתקשר ונעביר חשבונות מים וחשמל ותשלם לי את מחצית התשלום על הריהוט (1,825 ₪).
ביום חמישי הבא 7/3 נפגש כדי שתשלים את שארית הסכום (1,825 ₪).
3 מיטות (2,100)
מכונת כביסה (800)
מקרר (750)
סה"כ = 3,650 ₪.
מתאים לך?
הנתבע: בגדול כן, את יכולה להתקשר ונדבר?

מן ההתכתבויות בהמשך עולה כי ביום שלמחרת העביר הנתבע לתובעת מחצית מהסכום הנ"ל, דהיינו 1,825 ₪ בתוספת 136 ₪ בגין חשמל, לאחר מכן בקש ממנה שתעביר אליו את חשבוניות הרכישה של הרהיטים כדי שיוכל למכרם , וביום 1.3.19, כתב לה:
"המקרר נמכר ב- 600
דברנו בהתחלה על 600-700 שיותר תואם את המציאות, מקסימום נתקזז על ההפרש..." (הדגשה שלי – ר.ס.מ).
לכך השיבה לו התובעת:
" אני מתנצלת אבל לא סיכמנו שתמכור ואז נדבר על המחיר הסופי. זה המחיר שאני בקשתי מהדיירת שהיתה אמורה לה יכנס לפניך ומכל דייר שהיה לוקח את הדירה...
אני מאוד מעריכה את זה שאתה מרגיש שאתה מוכר את הרהיטים עבורנו, אבל למעשה זה חלק מהעניין של לקחת את הדירה. הייתי מאוד ברורה עם עניין הרהיטים...".
בהמשך, לאחר שהנתבע כתב לה שטווח המחירים שאנשים מוכנים לשלם נמוך יותר מהמחירים שסוכמו ביניהם, השיבה לו התובעת:
"אני מבקשת בפעם האחרונה לכבד את מה שסיכמנו ולא להוציא טעם רע מהיחסים בינינו... לא בקשתי ממך שתמכור עבורי את הריהוט. סגרתי איתך מחיר קניה ואף הייתי ברורה ואמרתי שאני מעוניינת בכסף עכשיו ולהפרד מהדירה ומהריהוט לשלום...".
הנתבע לא השיב להודעות אלה וגם לא להודעות שנשלחו אליו ביומיים שלאחר מכן.
בימים הבאים העלה הנתבע בפני התובעת טענות שונות ובהן הטענה לפיה בעל הבית אמר לו שלא היתה לה סמכות להעביר מפתח ו/או להתנות את העברת הדירה במכירת הרהיטים, ואילו התובעת מצידה המשיכה לדרוש ממנו את המחצית השניה של הסכום שסוכם ביניהם, עד שנואשה ופנתה לבית המשפט.

גרסת הנתבע

8. גם בעדותו בפני חזר הנתבע על טענתו העיקרית לפיה הסכים לסייע לתובעת במכירת הרהיטים, אך לא מעבר לכך, והוסיף כי פיצול הסכום של 3,650 ₪ לשני תשלומים היה "כדי לראות בכמה הרהיטים יימכרו", וכדבריו: "... אני הערכתי שמחצית מזה בטוח תימכר, בגלל זה שילמתי, גם מתוך רצון לעזור...".

9. לתמיכת גרסתו, העיד התובע את חברו רון אקר , אשר טען כי הנתבע התנדב לעזור לתובעת עם מכירת הרהיטים ואף פנה אליו על מנת שיוכל לעזור לו במכירתם: "...ידעתי שטוני צריך לעזור לתובעת, כלומר התנדב לע זור לה למכור את הדברים ושהוא לא עמד להרוויח מזה כלום. אני לא זוכר באיזה שלב הוא הביא לה כסף, אבל הסיכום היה שהוא מביא לי חצי מהסכום כדי שיהיה לה בטחון כי היא נתנה לו מפתח להמשיך את המכירה של החפצים. התחילו איומים מצידה שהוא חייב לה כסף...". לשאלתי, האם שמע בעצמו את התובעת מאיימת על הנתבע השיב: "... קראתי הודעות ווטסאפ שלה שנראות לי מטורפות ומאיימות. הודעות של דרישות. כשבן אדם בא לעזור ופתאום דורשים ומאיימים עליו עם משפטים. אני זוכר שהעלינו תהיה לגבי הערך של החפצים שהיא רצתה למכור, ופתאום היא הפכה את העור שלה והתחילה לצרוח שאנשים אחרים יסכימו לסכומים האלה...זה ממש כאב לי לראות את כל הזיכרונות של האבא ככה זרוקים. הבית היה מפוצץ, לא רק אוכל ובגדים. היא טוענת בתביעה שהיא ניקתה את הבית והבית היה מלא. הבית היה מלא לחלוטין כולל אוכל במקרר ובגדים ...".

10. לשמע דברים אלה, טענה התובעת כי מדובר בשקרים ואף ביקשה כי אורה על בדיקת גרסאות הצדדים בפוליגרף. לשאלתי האם נותרו בדירה חפצים נוספים מלבד הרהיטים שביקשה למכור, השיבה התובעת: "...למעט מספר בגדים שלא היו של אבי ושאלתי את טוני (הנתבע – ר.ס.מ) אם הוא רוצה והוא אמר לי שאשאיר לו ואת כל השאר אני נתתי לתרומה. היו גם דברים שהושארו מדיירים קודמים שלא זיהיתי שזה של אבא שלי. כל מה שהוא לא רצה ניקיתי...".

דיון והכרעה

11. לאחר ששמעתי את גרסאות הצדדים ו העד מטעם הנתבע ונדרשתי לראיות שהונחו בפני, מסקנתי היא כי דין התביעה להתקבל, אך בחלקה בכל הנוגע לסכומה.

ואלה נימוקי:

א. התובעת הותירה עלי רושם מהימן, והודעות הטקסט שהוחלפו בינה לבין הנתבע ופורטו לעיל, תומכות בגרסתה בעיני . בכל ההודעות אותן שלחה התובעת לנתבע היא עמדה באופן עקבי על טענתה לפיה הם סכמו ביניהם על תשלום בסך של 3,650 ₪ אותו בקש הנתבע לחלק לשני תשלומים, כמו גם על הטענה לפיה היא לא בקשה ממנו למכור את הרהיטים עבורה. מנגד, ה צטייר הנתבע כמי שלאחר התשלום של המחצית הראשונה עשה ככל שביכולתו כדי להתחמק מתשלום המחצית השניה, ובחלק מהמקרים כלל לא הגיב להודעות ששלחה לו הנתבעת

ב. עדות חברו של הנתבע, רון אקר, לא היתה עדות עצמאית של מי שהיה עד לסיכום שנעשה בין הצדדים מלכתחילה ולמעשה כל הדברים שאמר וסיפר, נסמכו על גרסת הנתבע.

12. סוף דבר, לאחר ששוכנעתי כי על פי הסיכום שהושג בין הצדדים לכתחילה היתה התובעת אמורה להשאיר בדירה את הרהיטים ואילו הנתבע התחייב לשלם לה עבורם סך של 3,650 ₪ אך בשלב מסוים, לאחר תשלום המחצית הראשונה , ניסה להתחמק מתשלום המחצית שנותרה, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה בכל הנוגע לסכומה ולחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 1,825 ₪ בתוספת הוצאות המשפט בסך 500 ₪ ובסה"כ 2,325 ₪.
סכום זה ישולם בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לנתבע, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ב' ניסן תש"פ, 27 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מאיה ניצן
נתבע: טוני בנימין
שופט :
עורכי דין: