ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אנדריאן מיגולניה נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד ה שופטת בכירה אטליא וישקין

מבקשים

  1. אנדריאן מיגולניה
  2. נטליה מיגולניה

נגד

משיבים
מדינת ישראל

החלטה

בפני בקשה לפי סעיף 57 ב לפקודת התעבורה (נוסח חדש) ובה התבקשתי להורות על ביטולה של הודעת איסור שימוש ברכב למשך 30 יום לגבי רכב בבעלות המבקש (אשר הוטלה ביום 17.1.20).

הצו ניתן בהקשר לדו"ח הזמנה לדין מספר 52250223501 שעניינו נהיגה בשכרות. הנאשם – בנו של המבקש, נבדק ב"ינשוף" ונמצאו בגופו 294 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אויר נשוף, כמות העולה על המידה הקבועה בחוק.

ב"כ המבקש הסכימה לקיומן של ראיות לכאורה.
לטענתה, המבקש עשה את כל שביכולתו על מנת למנוע את העבירה. המבקש מזהיר את בנו, כל פעם בטרם נותן לו את מפתחות הרכב ואף במקרה זה הזהיר את הנאשם לנהוג כחוק, ואף הזהיר אותו שלא לנהוג בשכרות.
עוד מציינת כי לאחר המקרה בוטל הביטוח של הבן ברכב המבקש.
כן טוענת לנסיבות אישיות בגינן מבוקש לבטל את ההשבתה ולחילופין לקצרה.

ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה.
לדבריה קיימת מסוכנות רבה לציבור בנהיגת שכרות.
והמחוקק אף לקח בחשבון נסיבות כלכליות.

דיון
תיק המשטרה הוגש לעיוני.
כאמור המבקש איננו חולק על קיומן של ראיות לכאורה.

בשלב זה של הדיון, די בדוחו"ת הפעולה, בתוצאת בדיקת הינשוף וכן מאפייני השכרות, ואף בדברי נאשם עצמו לשוטרים, כדי לקבוע כי בידי המשיבה ראיות לכאורה.

מאחורי איסור מנהלי על השימוש ברכב עומד הרציונאל של נטילת "כלי העבירה" מידי בעליו או המחזיק, בין היתר על מנת למנוע הישנותם של מקרים דומים ועל מנת להדק את פיקוחו של בעל הרכב או המחזיק על הנהג הנוהג ברכב ולוודא באופן מוחלט, שהנהג יהיה כשיר לנהוג ברכב. כך מציין בית המשפט העליון ברע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל כי: "במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. . . האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים. אולם נדמה כי קשיים אלו קיבלו מענה במהלך הדיונים בוועדת הכלכלה ובנוסח החוק שאושר על-ידי הכנסת. המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים. . . בעל הרכב שנגדו הוצא צו איסור השימוש רשאי לבקש מבית המשפט לבטלו, בהתקיים אחת משתי עילות המנויות בסעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה."

כבוד השופט רובינשטיין עמד על הסיכון המיוחד הגלום בעבירת השכרות ברע"פ 8135/07: "הנוהג שיכור מסכן לא רק את עצמו אלא את כל סביבתו בכביש ואף הולכי רגל.. תופס הגה והוא שיכור הוא כמכונת מוות נעה.."

סעיף 57ב(ב) לפקודת התעבורה מאפשר לבית המשפט לתעבורה לבטל את צו ההשבתה המנהלי אם הוכח כי הנהג פעל בניגוד להוראות בעל הרכב ובעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. כמו כן, סעיף קטן (ג) מסמיך את בית המשפט לבטל או לקצר את תקופת האיסור, בנסיבות אחרות המצדיקות זאת: "ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב".

במסגרת פס"ד אמברם הנ"ל דן ביהמ"ש במערכת היחסים המשפחתית וקבע את החובות המפורטות המתייחסות לבעל הרכב וליחסים שאמורים לשרור בינו לבין משפחתו.

הש' סולברג קובע כי " אין זה מובן מאליו שאב חייב באופן אוטומטי להתרצות לבקשת בנו ולתת לו את מפתחות מכוניתו. לבקשת הבן להשתמש במכוניתו של אביו יש 'תג מחיר' חינוכי ומשפטי. גם סירוב הוא אופציה; גם הסכמה. אבל ההסכמה צריכה להיות מותנית בתנאים על מנת להפחית את המסוכנות".
"...בל נשכח כי סעיף 57ב(ב)(2) לפקודת התעבורה קובע שני תנאים מצטברים. על-פי התנאי הראשון יש לבחון האם פעל הנהג בניגוד להוראותיו של בעל הרכב. ניתן לומר כי אם המבקש הזהיר את בנו שלא יעבור עבירה, והבן פעל בניגוד להוראה זו, הרי שבכך מתקיים רק התנאי הראשון. אולם המחוקק לא הסתפק בכך. על-פי התנאי השני יש להראות שבעל הרכב עשה כל שביכולתו כדי למנוע את העבירה. המבקש לא עשה דבר מעבר לאזהרה הכללית. בית המשפט לתעבורה קבע כי ניתן היה למשל לוודא כי יִמצא נהג תורן שלא שתה. זוהי אינה דרישה מופרזת, בהתחשב בעובדה שהמחוקק דורש מבעל הרכב לעשות "כל שביכולתו". נדמה כי מדובר בדרישה סבירה וראויה, ובנסיבות תיק זה היא מתיישבת עם הוראות החוק. המבקש טען כאמור כי נענש על מעשיו של בנו והתוצאה היא ש"בנים אכלו בוסר ושיני אבות תקהינה". זהו אינו המצב העובדתי. המבקש אחראי, על-פי הנסיבות שהוכחו, על מחדליו-שלו ולא על מעשיו של בנו. סבורני, כי התחשבות יתר בבעלים של הרכב, שבו בוצעה העבירה, תגביר את הסיכון הנשקף לציבור, ושיני הציבור, הן אשר תקהינה".

יש להדגיש כי בכוונת מכוון, מצא המחוקק ליתן כלי נוסף להרתעה ולמניעת קטל בדרכים ע"י השבתת רכב והפיכת ביצוע עבירה לבלתי משתלמת הן כלכלית והן משפחתית אנושית.
קביעות המחוקק לא הוחרגו באופן שלא יחולו על נהיגת נהגים מקצועיים אשר פרנסתם על הרכב ועליו בלבד. מקל וחומר, אמורים הדברים לגבי המבקש הניצב לפניי.

נסיבותיו של מקרה זה אינן שונות ממקרים רבים אחרים המובאים לפתחו של ביהמ"ש, בטענה כי ההשבתה גורמת לנזקים כלכליים, למשל כשמדובר במשאיות שעלות השכרתן והשבתתן עומדת על אלפי שקלים לכל יום.
המחוקק אשר הורה על השבתת רכב, עשה זאת ביודעו התוצאות הכלכליות ובכל זאת, שיקול כלכלי לא הוכר כסיבה ראוייה לביטול השבתת הרכב.

לפיכך נסיבות המקרה אשר היו בפני הקצין אשר הורה על ההשבתה, הצדיקו השבתת הרכב ולא נפל פגם בהחלטת קצין המשטרה בהודעתו על איסור השימוש.
יחד עם זאת הן מתצהירי המבקש ובנו והן מדבריהם בפני ביהמ"ש ניתן ללמוד כי המבקש אכן הזהיר את בנו טרם מסר לו את מפתחות רכבו וכי בנו פעל בניגוד להוראות המבקש, אף מהעובדה כי מייד לאחר קרות העבירה, ביטל המבקש את הביטוח של בנו על הרכב, יש ללמוד כי אכן המבקש פעל כדי למנוע מבנו לבצע את העבירה ולא היו מדובר בדברים בעלמא, אלא אף נקט בצעדים כגד בנו אשר לא שעה להוראותיו.

לפיכך בנסיבות אלו מצאתי מקום לקצר את איסור השימוש על הרכב, כך שתקופת איסור השימוש תסתיים ביום 30.1.20.

ניתנה היום, א' שבט תש"פ, 27 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אנדריאן מיגולניה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: