ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יהודית יעקובסון נגד תיירות מצפה שלם ,שותפות מוגבלת :

לפני:

כבוד השופטת שרה ברוינר ישרזדה – סגנית נשיא
נציגת ציבור (עובדים) גב' דרורה נבון
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' תמר נוי
התובעות
1.יהודית יעקובסון
2. ברברה ג'וי מאור
ד. שרי ברק בלאו

ע"י ב"כ: עו"ד בעז האס
-
הנתבעים
1. תיירות מצפה שלם ,שותפות מוגבלת

2. קיבוץ מצפה שלם ע.ר 570024307

ע"י ב"כ: עו"ד ישראל ליכטנשטיין

פסק דין

האם התקיימו יחסי עובד- מעסיק בין התובעות לנתבעים- זהו עיקר המחלוקת בין הצדדים וממנה נובעות גם המחלוקות ביחס לרכיבי התביעות השונים.

רקע נדרש
הנתבע 2 הוא קיבוץ והוא מחזיק בכל מניות הנתבעת 1.
לכתחילה נתבעו שני גופים נוספים הקשורים בנתבעים דכאן ואולם אלה נמחקו היות והוסכם כי הנתבעות 1-2 תהינה אחראיות לכל תשלום ככל שיקבע שיש לשלמו על פי פסק דין זה.
הנתבעת 1 הפעילה במועדים הרלבנטיים להליך זה ספא בחוף מינרל בים המלח (להלן: הספא)
התובעות כולן שמשו כמעסות בספא עד לסיום תפקידן זה בינואר 2015 בנסיבות שיתוארו להלן . התובעת 1 (להלן: יהודית) החלה בביצוע תפקיד זה בינואר 2008; התובעת 2 (להלן: ברברה) החלה בתפקידה בחודש נובמבר 2011; התובעת 3 (להלן: שרי) החלה בתפקידה בינואר 2000.
שרי היא חברת קיבוץ קלי"ה ומשכך תשלומים בגין טיפולים שבצעה שולמו ע"י נתבע 2 לקיבוץ קלי"ה.
לתובעות שולם בגין טיפולי עיסוי שבצעו ללקוחות הספא, בהתאם להזמנת הלקוחות. לשם הבטחת שירותי טיפול היו התובעות מבצעות "משמרות" שבהן היו מתייצבות בספא , נכונות לבצע טיפולי עיסוי בהתאם לדרישה . שולם להן בהתאם למספר הטיפולים שבצעו (וסוגי הטיפול- לסוגי עיסוי שונים היו תעריפים שונים) .
עבור עצם הנוכחות בזמן ה"משמרת" ,ככל שבסופו של דבר לא נתנו טיפול במסגרתה, שולם להן בגין המשמרת סך של 100 ₪.
"משמרת" היתה מתחילה בשעה 9.30 לערך ונמשכת עד 17.00 לערך.
תכניות התובעות לגבי אפשרויות שיבוצן היו מועברות לנתבעת מראש (כשבועיים עד חודש לפני כל חודש מתוכנן)( ר' עדות ענת קליידרמן מטעם התובעות- להלן: ענת, בעמ' 3 ,עדות יהודית בעמ' 15 ש9 ועוד).
התובעות הנפיקו חשבוניות מס / קבלות (ברברה היתה עוסק זעיר) כנגד התשלומים ששולמו להן בגין הטיפולים והנוכחות במשמרות כנ"ל . התשלומים בוצעו בהתאם לדוחות חודשיים שהגישו לנתבעת 1.
יצוין כי התובעות ביצעו עיסויים ועבודות נוספות גם במקומות אחרים שגם שם, הנפיקו חשבוניות (ולגבי שרי, קיבוץ קלי"ה הנפיקן) כנגד התמורה שקיבלו . בהתאם לעדויות התובעות ועדות סופיה מטעמן- יהודית עסתה גם בחמי עין גדי ובים המלח (ע' 15) כאשר היקף העבודה בעין גדי לעומת היקפה אצל הנתבעת השתנה (ע' 16 ש' 1) והיו גם חודשים שבהם לא עיסתה כלל בספא (ע' 16) , ברברה בצעה טיפולים בביתה וגם במקומות אחרים חלק מהזמן (סיפת עמ' 1 8- ור' גם החשבוניות שלה המלמדות כי היא מורה בשיטת אלכסנדר) ושרי עיסתה במספר מקומות (ע' 13)
מעבר למשמרות היו המעסות מוזמנות, לרצונן, לארועים מיוחדים כגון "ימי כיף" שלא במסגרת מערכת המשמרות.
התובעות קיבלו פעמיים בשנה שי לחג.
בעת המשמרות היה על התובעות ללבוש בגד עליו מופיע הלוגו של הספא. ( ר' עדות ענת בעמ' 4).
התובעות קיבלו מהנתבעת 1 דפי נהלים שדוגמאותיהם צורפו כנספחים ד' לתצהיריהן.
התובעות פוטרו מעבודתן באופן מפתיע , שכן הספא נסגר. אין חולק עם זאת כי סגירת הספא ארעה בעקבות הווצרות בולען באתר בשלהי חודש דצמבר 2014, שבעקבותיו נאסר על הנתבעת מיידית להפעיל את הספא על פי צווי סגירה שצורפו כנספח 1 לתצהיר מר חיים לוי (מרכז המשק והגזבר של הנתבעים (להלן: חיים)).

המחלוקת
לטענת התובעות, היו הן בפועל עובדות של הנתבעת 1. משכך זכאיות היו לתשלומים בגין הבראה, חופשה שנתית, פיצויי פיטורין, הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורין שלא כדין וללא שימוע וכן בגין העדר הפרשות לפנסיה.
הנתבעות טוענות כי כפי שהוסכם עם התובעות לכתחילה, היו הן ספקיות שירותים כפרילנסריות. משכך אינן זכאיות לאיזה מרכיבי תביעותיהן המבוססות על קיומם של יחסי עו"מ ועצם העלאת טענותיהן אלה בדיעבד נגועה בחוסר תום לב.

הכרעה

המסגרת הנורמטיבית
המבחן לקביעת קיומם של יחסי עובד או מעביד הוא "המבחן המעורב", המורכב משילוב של מבחנים שהדומיננטי שבהם הוא מבחן ההשתלבות .
למבחן ההשתלבות שני פנים- הפן החיובי והפן השלילי :
במסגרת הפן החיובי נבדקת השאלה אם מבצע העבודה השתלב בעסקו של מזמין העבודה. הפן החיובי של מבחן ההשתלבות כולל שלושה מרכיבים: קיומו של מפעל שניתן להשתלב בו; הפעולה המבוצעת היא חלק מהפעילות הרגילה של המפעל; מבצע העבודה מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל ואינו 'גורם חיצוני' .
ככל שהתשובה לשאלה זו חיובית, נבחן הפן השלילי במסגרתו נבדקת השאלה אם מבצע העבודה ביצע את העבודה במסגרת עסק עצמאי משלו, המשרת את המפעל כגורם חיצוני.
מבחני עזר נוספים המהווים חלק מהמבחן המעורב הם: מבחן הקשר האישי; כפיפות ופיקוח; אספקת כלי העבודה; אופן ביצוע התשלום; תלות כלכלית במעסיק; אופן הצגת ההתקשרות בפני צדדים שלישיים, לרבות מס הכנסה והמוסד לביטוח לאומי; בלעדיות הקשר; סדירות הקשר, התמשכותו ורציפותו; הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה. יצוין כי בהתאם לפסיקה אף אחד מהמבחנים אינו מכריע לבדו אלא יש לראות את התמונה בכללותה וליתן משקל מתאים לכל אחד מהנתונים הרלבנטיים

להלן יבחן ישומם של המבחנים השונים על עניינן של התובעות:

מבחן ההשתלבות
דומה כי לא יכולה להיות מחלוקת על כך שהפן החיובי של מבחן ההשתלבות מתקיים בעניננו. הנתבעת 1 הפעילה "מפעל"- הוא הספא. בגדר המובן מאליו הוא כי טיפולי ספא כוללים גם טיפולי עיסוי ומשכך מדובר בפעילות הרגילה של הנתבעות. אשר למידת ההשתלבות של התובעות במערך הארגוני- ברי שכחלק מהשירות הניתן בספא יש צורך בעיסויי ועל כן בהכרח מדובר בחלק אינטגרלי מהמערך הארגוני. גם העובדה שהתובעות ועדותיהן הודיעו כי נדרשו להודיע בין שבועים לחודש מראש בטרם תחילת החודש הרלבנטי על המשמרות שיוכלו לבצע- מצביעה על כך שבפועל הצורך להערך למתן טיפולי עיסוי היה חלק משמעותי של פעילות הספא. עם זאת, יש ליתן משקל גם לשיעור הנמוך של היקף פעילות כל אחת מן התובעות ביחס לחודש עבודה מלא, (כפי שיפורט להלן) וגם להעדר צורך להתחיב להיקף מינימלי של ימי משמרות . היקף התקשרות נמוך ואקלקטי עשוי להוות אינדיקציה לכך שאף ש מהותית פעילות העיסויים היא חלק אינטגרלי מפעילות הספא, הרי מבחינה כמותית לא השתלבו התובעות כחלק מהמערך הארגוני שלו. מכל מקום מוכנים אנו להניח גם נוכח הסתייגות זו, כי מתקיים הפן החיובי של מבחן ההשתלבות.
אשר לפן השלילי של מבחן ההשתלבות- מתוך העדויות עולה בבירור כי לכל התובעות היו "עסקים משלהן" של מתן שרותי ספא ואף שרותים אחרים. עסקים שנרשמו ככאלה בפני הרשויות. כולן נתנו טיפולי עיסוי לא רק אצל הנתבעת אלא גם במקומות אחרים- בבית או במכוני ספא אחרים ואף במתן שירותים אחרים (שרי למשל במפעל "אהבה"), שוב באמצעות חשבונית- ר' עדות שרי בעמ' 20 ש' 28 ואילך). יותר מכך, הוברר כי היקף הפעילות ולו של חלק מן התובעות, לא היה משמעותי יותר דווקא במסגרת הקשר עם הנתבעת. כך כאמור העידה יהודית בתשובה לשאלה "איפה עשית טיפולים יותר במינרל או חמי עין גדי אני משיבה היה חודשים כאלה וחדשים כאלה" (ע' 16 ש'1)). יהודית אף מעידה ביחס לתקופה שלאחר סיום ההתקשרות עם הנתבעים (ע17 ש'28): "אח"כ מצאתי עבודה נוספת. גם בספא עובדת באותו מתכונת ועוד מקומות" היינו- מתברר כי לא דרישת הנתבעות להתקשרות באופן שבו נעשתה היא שהכתיבה את התנהלות התובעות אלא הן אלו שבחרו בהפעלת עסק משלהן שנותן שירותים לצרכנים שונים ומשתנים - זאת בתקופת ההתקשרות עם הנתבעים וגם לאחר מכן.
לשאלת ב"כ התובעות הודה חיים כי הן לא היו רשאיות לחלק כרטיסי ביקור אישיים ללקוחות בתוך הספא ואולם לטעמנו בכך אין כדי להביא למסקנה כלשהי בענין יחסי עו"מ. גם אם מקבל מזמין השירות את הספק למתן השירות בחצריו , אין הוא-המזמין- מעונין כי הספק יקח לעצמו את לקוחו.
על כן, בסופו של דבר ישנו קושי למצוא כי התובעות עמדו בהוכחת הפן השלילי של מבחן ההשתלבות ועל כן במבחן זה בכללותו. דברים אלה יפים גם ביחס למבחן "בלעדיות הקשר" אשר ברי כי בנסיבות הענין אין התובעות עומדות בו.

מבחן הקשר האישי
דומה כי אין מחלוקת שכל אחת מן התובעות נדרשה באופן אישי ליתן את שרותי העיסוי ולא הוצבע על כל מנגנון שאפשר למי מהן לשלוח מעסה אחרת מטעמה לבצוע העבודה. בכך מתקיים מבחן זה כאינדיקציה לקיום יחסי עו"מ.

כפיפות ופיקוח
אין חולק כי בעת ביצוע המשמרות היו התובעות כפופות לנהלי הנתבעת- הן בעצם קיומם של נהלי עבודה, הן בשל הצורך לתאם התייצבות למשמרות. עם זאת ניתן לראות כי הנהלים היו פשוטים ולא מורכבים ולא נועדו להסדיר ענינים שביחסים בין התובעות לנתבעים אלא יותר את ההתנהלות בחדר העיסוי עצמו (וגם לא כל הוראות בתחום המקצועי או פיקוח על כך).
ברי כי הצורך ב"ניהול" היה מינימלי עד כדי כך שה"מנהל" בתקופה מסוימת, ליאור לוי, היה בעצמו מעסה וחלק קטן מזמנו הקדיש לניהול, כך אליבא ד סופיה עדת התובעות (עמ' 12 ש' 15-120) .
יצוין עוד כי נערכו לעתים השתלמויות (ור' להלן) אך לא צוין כי היתה חובה להשתתף בהן.
אף שבספא היה מותקן שעון נוכחות, התובעות- בניגוד לעובדים – לא נדרשו לחתום באמצעותו כניסה ויציאה (ואף לא נדרשו לחתום על נוכחות בדרך אחרת). כך מעידות ענת ( 8 ש' 14-17) וסופיה (ע' 13 ש' 19-20) . יהודית אמנם טענה כי כלל לא היתה מודעת לשעון הנוכחות ואולם נוכח עדותה המתחמקת לעתים גם בהמשך הדברים, נוכח העובדה שהיתה ערה לעדויות ענת וסופיה שלהן האזינה (כלהלן) ונוכח היותה צד להליך, העדפנו את עדויותיהן של ענת וסופיה על פני עדותה שלה.
יותר מכך מצאנו כי למרות שבנוהל מצוין שתחילת המשמרת היא ב 9.00, העידה ענת (ע' 5 ש' 15) כי המקובל היה להגיע ב9.30 לערך. אם כן ברור שלא היתה הקפדה על עמידה בלוחות זמנים מדויקים.
אכן, התובעות נדרשו להיות נוכחות במשמרת וככל שביקשו לצאת הימנה היו צריכות לבקש זאת מן המנהל (עדות חיים ברישת עמ' 23) ואולם לטעמנו אין בכך משום אינדיקציה מכרעת לכפיפות כשל עובד. גם ספק שירות נדרש לתת את השירות במועדים אליהם הוזמן שהרי המזמין מסתמך על כך.
סוגי הטיפולים שבצעה התובעות נקבעו שלא על ידן ואולם לא מצאנו מקום ליתן משקל משמעותי לכך כאינדיקציה לכפיפות, שכן ברי כי הטיפולים נקבעו על פי רצון הלקוחות ולא בהתאם למדיניות כלשהי של הנתבעת (שעליה לא הוצבע כלל). יותר מכך , סופיה אף העידה שהיא יכולה היתה להציע ללקוחות טיפולים שונים המתאימים להם לפי שיקול דעתה (סיפת עמ' 12). מכאן ניתן לראות עצמאות מקצועית ואף מידה מסוימת ומוגבלת של עיצוב תוכן העבודה .
אם כן סבורים אנו כי לא הוכחו כפיפות ופיקוח משמעותיים כביחסי עובד ומעסיק. לכל היותר ניתן לומר כי מאזן הראיות לענין זה שקול.

אספקת כלי עבודה
לא הובאו כל ראיות לענין השימוש במוצרים לבצוע טיפולי הספא. עם זאת ניתן לראות מתוך הנהלים שמגבות סופקו על ידי הנתבעות וכן כי התובעות , כאמור , נדרשו ללבוש מדים של "מינרל". עם זאת יש לומר כי עסקינן ב"כלי עבודה" בסיסיים ועיקר הנדרש לביצוע העיסוי הוא עבודת המעסה עצמה.
אשר ל"כלים" עיוניים- הוברר גם כי נערכו ביזמת מנהלת הספא השתלמויות (עדות ענת בעמ' 4 ש' 20 ואילך- ר' עדות שונה ואולם לטעמנו כוללנית מדי בדברי סופיה בסיפת עמ' 10 ) ואולם מי מן התובעות לא ציינה כי היתה חובה להתייצב אליהן. חיים אישר בח"נ כי לא היתה חובת התייצבות להשתלמויות אף שמומנו ע"י הנתבעת 1 (עמ' 23)
מכל מקום אנו סבורים בסה"כ יש מקום לסבור כי ישום מבחן זה על ענינן של התובעות תומך כשלעצמו בקיומם של יחסי עו"מ.

תלות כלכלית, סדירות הקשר התמשכותו ורציפותו אשר להתמשכות הקשר, עסקינן בתקופות מגוונות של העסקה לתובעות השונות. מכל מקום מקובל עלינו כי אין לראות בהן תקופות קצרות.
אשר לאינטנסיביות ולסדירות הקשר- לא נטען, ודאי לא הוכח , כי היתה דרישה של הנתבעים להיקף פעילות מסוים של מי מן התובעות.
אשר להתממשות בפועל של הקשר- ניתן לראות שונות בין התובעות ועדותיהן בקשר להיקף הפעילות וכן היקפים נמוכים בכלל של פעילות:כך עולה מתוך הצרופות לתצהירי התובעות כי עסקינן במשמרות בודדות בכל חודש. לגבי יהודית- במקרים רבים מדובר ב פעם- פעמיים בחודש ולכל היותר 11 ימים בחודש, (נספח ט' לתצהיר ה). כאמור, יהודית גם העידה שהיו הפסקות בקשר ולעתים של 5 חודשים. באופן דומה מנספח לתצהיר שרי (חשבוניות של קיבוץ קלי"ה) שאף שאינן כוללות מספר ימי משמרות, ניתן להסיק כי מדובר בימים ספורים (חשבוניות רבות מסתכמות ב1000-2000 ₪ לחודש וחשבוניות לא מעטות יותר בסכומים של 200-400 ₪ בלבד לחודש). ומעידה ברברה (ע' 19) כי חל שינוי במספר הימים וכי לעתים גם נתנה שירותים יום אחד בחודש בלבד.
אם כן אין עסקינן בקשר אינטנסיבי או רציף.
בהתחשב בהיקפים הנמוכים ביותר של הכנסותיהן של התובעות מהנתבעת 1 לא שוכנענו כי היתה תלות כלכלית של מי מהן בעיסוקן זה. זאת ועוד- הוברר כאמור כי היו יכולות לבחור את היקף המשמרות שבצעו מדי חודש והן בחרו , לרוב , שלא לעבוד במשמרות רבות. לא זו אף זו, כפי שהוברר בעניינה של יהודית, היא גם נמנעה ממתן עיסויים בנתבעת לתקופות מסוימות ובאחד המקרים גם ישנה הפסקה בכך לתקופה של כ-5 חודשים.
בנסיבות הענין לא מצאנו כי מבחנים אלה תורמים לביסוס קיומם של יחסי עו"מ ולכל היותר ניתן לומר כי רק אורך הקשר תומך בקיומם ואולם תוכנו והיקפו אינו תומך בכך.

אופן ביצוע התשלום
אין חולק על כך שהתובעות קיבלו תשלום בהתאם למספר העיסויים שבצעו וכנגד חשבוניות מס/ קבלות שהוציאו כדין ולא כנגד תלושי שכר. מבחינה זו יש אינדיקציה להעדרם של יחסי עו"מ.

הסכמת הצדדים לגבי אופן ההתקשרות וכן אופן הצגת ההתקשרות בפני צדדים שלישיים אשר להסכמות- בפועל אין חולק כי היחסים בין הצדדים הוגדרו בהסכמה ביניהם כיחסים שבין נותנות שירותים למקבל השירותים. זאת ועוד, עיון בתצהירי התובעות מעלה כי אין הן טוענות שהגדרה זו של מערכת היחסים עם הנתבעת 1 נכפתה עליהן (ר' לענין זה בין היתר ס עיפי 4 לתצהירי התובעות , עדות ברברה ברישת עמ' 20, עדות שרי בעמ' 21 וכך גם לא נטען על ידי ענת ). ב"כ התובעות מנסה להבנות על עדותה של סופיה ברישת עמ' 12 לפיה לא ידוע לה על אפשרות להיות מועסקת באמצעות תלוש בספא בכלל, ואולם "לא ידוע לי" אינו ראיה ומכל מקום התובעות עצמן בסעיף 21 לסכומיהן מפנות לעדותו של חיים שהעיד שאמנם מעסות היו כולן נותנות שירותים אך היו אף היו עובדים אחרים במשכורת (כגון, אף, מנהל ים). גם טענתה של סופיה כי בקשה בתחילת הדרך מהמנהלת להיות מועסקת על דרך הנפקת תלוש שכר ולא נענתה, אף שנאמנה עלינו, אין די בה כשלעצמה נוכח גרסאות התובעות עצמן, כדי לפגום בהסכמת הצדדים דכאן.
לא למותר לציין שענת אישרה שמעולם לא פנתה במהל ך תקופת העבודה לקבלת זכויות כשל עובדת. יהודית מאידך ציינה (לראשונה בעדות כבושה בח"נ- עמ' 14) שפנתה בעל פה בראשית ההתקשרות, למנהלת דאז לקבל זכויות אך לא נענתה. לא האמנו לעדות זו שהועלתה בדיעבד וכאשר עולה מהמשכה (רישת עמ' 15) כי למעשה צפייתה היתה רק לתשלום פיצויי פיטורין .
לענין זה ובכלל מצאנו ליתן משקל מופחת במידה מסוימת לעדויות התובעות אשר בחרו (או בחר בא כוחן) להיות נוכחות כולן בעת שהעידו העדות מטעמן תחילה וכן כל אחת בעת עדותה של האחרת . היות והתובעות שמעו את כלל העדויות הרי שהיו יכולות להתרשם מן ה"נדרש" מהן מתוך מה ששמעו מקודמותיהן. התרשמנו באופן ברור כי כך עשתה יהודית.
לענין ההסכמות מצאנו מקום להוסיף הדברים הבאים: על פי הפסיקה, בהסכמת הצדדים אין כדי ליצור או לשלול סטאטוס של עובד אולם יש בכך כדי להצביע על כוונת ובלשונו של בית הדין הארצי בע"ע 521/08 דייג – מועצה אזורית באר טוביה [פורסם בנבו] (6.7.09):
"כוונת הצדדים בהתקשרות כאמור יכולה להיות בעלת משקל באותם מקרים - כמו בענייננו - בהם מדובר בסוג העסקה או תפקיד 'חילופיים', היינו - שלפי טיבם ניתן לבצעם על ידי עובד שכיר כמו גם על ידי קבלן. כשם שקיימים תפקידים שעל פי טיבם מבוצעים בדרך כלל על ידי עובד שכיר, כך קיימים תפקידים שעל פי טיבם מבוצעים בדרך כלל על ידי קבלנים עצמאיים. בעניין זה יכולים להיות מצבי ביניים של סוגי תפקידים שבנסיבות מסוימות הם 'חילופיים' וניתנים לביצוע על ידי עובד, כמו גם על ידי קבלן. במקרי ביניים שכאלה, שתי האפשרויות הן לגיטימיות וניתן לייחס משקל לכוונת הצדדים להתקשרות לצורך בחינת המעמד האמיתי שנוצר בעקבות ההתקשרות. .."
גם בענייננו , דומה כי תפקיד המעסה יכול היה להיות מבוצע באופן חלופי ע"י עובדת או ע"י ספקית שירותים. אמנם נכון נוכח בהיקף הפעילות של כל אחת מן התובעות והאקלקטיות העולה מכך, ספק רב אם היה ניתן להעסיק מעסות כעובדות באותם תנאים. מכל מקום, כאשר הסכמת הצדדים מצאה ביטוי מפורש בהתנהלות יש לתת לכוונת הצדדים את המשקל המקורי, ובעניינו לכך שעסקינן ביחסי ספק- מקבל שירות.
אשר למצג כלפי צדדים שלישיים- אין חולק כי כלפי הרשויות (מס הכנסה , ביטוח לאומי) דווחו התובעות כעצמאיות וכך אכן התנהלו (על כל המשמעויות הכספיות הנלוות לכך).
מאידך גיסא יתכן לומר כי העובדה שנדרשו ללבוש מדי הספא יש בה אינדיקציה לכך שכלפי לקוחות הספא נצפו כעובדות המקום. ייאמר כאן כי הדרישה ללבישת מדים אחידים המשדרים מסר מסוים שמבקש האתר להציג נובעת לרוב משיקולים שאין להם בהכרח קשר לסוגיות הקשורות ליחסי עבודה. עם זאת בנסיבות הענין ונוכח הפיצול בין המצגים כלפי גורמים שונים, הרי שביחס למבחן זה , כפות המאזניים מעוינות.

בשולי הדברים
התובעות תלו יהבן בהסכמי פשרה אליהם הגיעו הנתבעים הן עם סופיה וענת והן עם מר ליאור לוי בסוגיות דומות (האחרון , במסגרת הליך בבית הדין). הסכמה בפשרה אין בה כדי לבסס כל זכאו ת שהיא ואף ניסוח הסכם פשרה המתיחס ל"יחסי עובד מעסיק" אך המסיייג כי אין בהסכמה בכדי לפגוע בטענות הצדדים, לא יכול להוות אסמכתא להודאה של הנתבעים בקיומם של יחסים כאלה. לכך יוסף כי גם לו היו הודאות שכאלה, לא היו הן מחייבות במערכת היחסים בין הצדדים דכאן. פשרה היא פתרון אפשרי ואולם בנסיבות שאינן נוגעות לפסק הדין לא הושגה בענינן של התובעות דכאן . מכל מקום נכונות לפשרה ודאי אין בה די כדי לקבע מסמרות כלשהן.
והערה לענין שי לחג- לא די גם בשי לחג (אף בצירוף יתר הממצאים) כדי להעיד על קיום יחסי עו"מ ובוודאי כאשר העיד חיים כי גם לעורך הדין נוהגי ם הנתבעים לשלוח שי לחג.

העולה מן המקובץ
אף שישנן אינדיקציות מסוימות לכך שיחסי הצדדים היו יחסי עובד מעסיק, הרי שמירב האינדיקציות , מהותית, מצביעות על אופי של יחסי ספק- מקבל שירות ומכל מקום ודאי אין לומר כי התובעות הרימו הנטל המוטל עליהן להראות קיומם של יחסי עובד ומעסיק בינן לבין הנתבעים. נשוב ונדגיש כי שוכנענו כי התובעות אשר לא העלו כל טענה בנדון בתקופת ההתקשרות ואף זמן ממושך לאחריה, ניהלו עסקים שהשירות שניתן לנתבעים היווה רק חלק ואף לא הוכח שעיקרי, מפעילותיה ם. התנהלות התובעות כעצמאיות נעשתה מבחירה שלהן והן הסכימו לאופן ההתקשרות עם הנתבעים וכך אף דווחו עליו לרשויות. אמנם נכון, התובעות קבלו הוראות כלליות מהנתבעת 1 (ולטעמנו לא בגדר החורג מהוראות מזמין שירות לספק) ואף את כלי העבודה לביצוע תפקידיהן ממנה ועוד כיו"ב ואולם בכך לא סגיי כדי להרים את נטל ההוכחה המוטל עליהן.
בנסיבות הענין ומשאין התובעות עובדות הנתבעים , אין הן זכאיות לכל תשלום המשולם לעובדים. על כן, דין התביעה להדחות.
אשר לשאלת ההוצאות- תביעות התובעות נדחו כאמור , ומשכך ראוי כי תשאנה בהוצאות הנתבעים. עם זאת שקלנו שלא לחייבן בהוצאות בהיקף המתחייב מדחיית התביעה בנסיבות הענין ולו נוכח הספק שהוצג להן ביחס למעמדן לכתחילה . עם זאת מצאנו טעם לפגם בהתנהלות מטעם התובעות בכל הנוגע לזימון העדות סופיה וענת . בבקשה מיום 26.8.18 נטען מפורשות כי אין כל אפשרות להגשת תצהירים מטעמן ואולם בעדויותיהן אישרו שתיהן שמעולם לא נוצר עמן כל קשר בבקשה להגשת תצהיר. בכך יש משום הטעיית בית הדין, והשחתת זמן שיפוטי. לא ראוי כי אף התנהלות שכזו תצא פטורה בלא כלום .
בנסיבות הענין תשלם כל אחת מן התובעות הוצאות הנתבעים ושכ"ט בסך כולל של 1200 ₪ כל אחת.

ניתן היום, כ"ט טבת תש"פ, (26 ינואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

דרורה נבון, נציגת ציבור עובדים

שרה ברוינר ישרזדה, שופטת

תמר נוי,נציגת ציבור מעסיקים


מעורבים
תובע: יהודית יעקובסון
נתבע:
שופט :
עורכי דין: