ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אבראהים עלם נגד אגן יצרני כימיקלים בע"מ :

בפני כבוד השופט ערפאת טאהא

התובעים

  1. אבראהים עלם
  2. ג'ורג' עלם
  3. עלם לויס ומארון בע"מ
  4. טונישאר עלם
  5. דייג'י ג'ובראן

נגד

הנתבעת
אגן יצרני כימיקלים בע"מ

פסק דין

לפני תביעה כספית על סך 3,830,099 ₪ שהגישו התובעים, כולם תושבי הכפר גוש חלב בצפון הארץ, בגין נזקים שנגרמו למטעי נשירים שבבעלותם עקב נגיעות שמקורן, על פי הנטען, בזבוב הים התיכוני.

עובדות רקע

1. התובעים הם חקלאים, תושבי הכפר גוש חלב, אשר גידלו בשנת 2012 מטעי נשירים הכוללים תפוח עץ, אפרסק ונקטרינה. על פי המתואר בכתב התביעה עשו התובעים שימוש בתכשיר לביאציד המיוצר בידי הנתבעת לצורך ריסוס המטעים שלהם מפני זבוב הים התיכוני. מדובר בזבוב אשר תוקף את הפרי כשהוא עדיין על העץ, מטיל בו ביצה שמ מנה בוקעת רימ ה שגדל ה בתוך הפרי ונ יזונה ממנו. פרי הנגוע בזבוב הים התיכוני הוא פרי פסול לשיווק. די בעקיצה אחת כדי לפסול את הפרי. חומר הריסוס שרכשו התובעים מהנתבעת היה מסדרה (א צווה) 12048126 והוא נמכר בבקבוקים מפלסטיק, כאשר על הבקבוק הודבקה תווית שבה נרשם, כי ריכוז החומר הפעיל (פינת'יון) בתוך התכשיר הוא 500 גר' לכל ליטר. עובדות אלה אינן שנויות במחלוקת בין הצדדים.

2. על פי הנטען בכתב התביעה , אף שהתובעים ריססו את המטעים שלהם בהתאם להוראות הרשומות על התווית, הם גילו כי הריסוס לא היה אפקטיבי, והתגלו נגיעות של זבוב הים התיכוני במטעים שלהם בהיקפים נרחבים. נוכח ההיקף הנרחב של הפגיעות במטעים התעורר אצל התובעים חשד שקיים פגם בחומר הריסוס ולכן סוכם ביניהם כי התובע מס' 1, מר עלם איברהים, יעביר בקבוק מחומר הריסוס לבדיקה במעבדת "בקטוכם". בדיקה זו העלתה, כי ריכוז החומר הפעיל בתרסיס שנמכר לתובעים עמד על 369.6 גר' לליטר ולא 500 גר' לליטר כפי שמצוין על התווית. לטענתם, ריכוז נמוך של החומר הפעיל מזה המוצהר בתווית בשיעור של 2 6% הביאה להעדר אפקטיביות של חומר הריסוס דבר שגרם להתפשטות זבוב הים התיכוני ולפגיעות הנרחבות במטעיהם.

3. נוכח הנזקים שנגרמו להם כמתואר לעיל הגישו התובעים את תביעתם דנן נגד אגן יצרני חימיקלים בע"מ (להלן: "הנתבעת"), בהיותה יצרנית תכשיר הריסוס שרכשו התובעים ושבו הם עשו שימוש וכן נגד חברת אחים רוזנברג – שיווק תוצרת חקלאית בע"מ המשווקת של התכשיר ושממנה רכשו התובעים את הלביאציד. התביעה נגד אחים רוזנברג נמחקה לאחר שהנתבעת הצהירה, כי לא תעלה טענה שהפגם בתכשיר, ככל שיוכח, מקורו בתנאי האחסנה שלו אצל המשווק – אחים רוזנברג.

4. להוכחת טענותיהם צירפו התובעים לכתב התביעה חוות דעת של האגרונום עוזי איתמר מיום 1.4.2014, אשר קבע כי ריכוז נמוך של החומר הפעיל בשיעור של 26% מהריכוז המוצהר עליו בתווית המודבקת על הבקבוק מהווה גורם משפיע על יעילות ואפקטיביות התכשיר, דבר שגרם להתפשטות ולהתרבות הזבוב במטעיהם של התובעים. כן צירפו התובעים 5 חוות דעת של השמאי יוסי מילוא אשר בדק את הנזקים של כל אחד ואחד מהתובעים, והעריך את הנזקים שנגרמו לכל תובע בהתאם למידת הפגיעה במטעיו. בהתאם לחוות הדעת שהגיש השמאי יוסי מילוא, סך כל הנזקים שנג רמו לת ובעים בגין פגיעות זבוב הים התיכוני מסתכמים בסכום של 5,224,660 ₪, אך מטעמי אגרה העמידו התובעים את תביעתם על סך 3,830,099 ₪. בשלב מאוחר יותר הגישו התובעים שתי חוות דעת נוספות: הראשונה של השמאי מנחם גרוסמן, אשר בחן מחדש את נזקי התובעים , והעריך את כלל נזקיהם בסכום כולל של 2,331,000 ₪, פחות ממחצית הערכתו של השמאי יוסי מילוא; והשנייה של פרופ' אמנון ארז, אשר התייחס לטענת הנתבעת, כי על אף שהתכשיר לא נועד לריסוס נקטרינה עשו התובעים בו שימוש לריסוס נקטרינה. בהתאם לחוות דעת זו, הנקטרינה היא מוטציה של אפרסק ו תכונות העץ, ענפיו, פקעיו ועליו זהים לאפרסק ועל כן, לא ניתן להתייחס לנקטרינה כמין נפרד מאפרסק.

5. הנתבעת הגישה כתב הגנה בגדרו היא כפרה בכלל טענות התובעים. היא טענה, כי לא היה כל פגם בתכשיר שרכשו התובעים, וכי בדיקה של התכשיר , שבוצעה מדו גמית שנשמרה אצלה מאותה סדרה העלתה, כי החומר הפעיל עמד על 500 גר' לליטר בדיוק כפי שנרשם בתווית. עוד טענה הנתבעת, כי בעקבות התלונות שהעלו התובעים, היא קיבלה מהם בקבוק סגור מאותה סדרה, שנרכש על ידם מאותו משווק ובקבוק זה נשלח לבדיקה במעבדת "בקטוכם", וגם בדיקה זו העלתה כי ריכוז החומר בתכשיר תקין ועומד על 503 גר' לליטר. כן טענה הנתבעת, כי הבדיקה שביצעו התובעים אינה אמינה ולא ניתן לייחס לה משקל נוכח העובדה שלא צוין בממצאי הבדיקה כי נמסר למעבדה בקבוק סגור. עוד טענה הנתבעת, כי אף אם תתקבל הטענה, כי ריכוז החומר הפעיל בתכשיר שרכשו התובעים עמד על 369 גר' לליטר ולא על 500 גר' כפי שנרשם בתווית, לא הוכיחו התובעים כי ריכוז נמוך של החומר הפעיל בשיעור של 26% גורם להעדר אפקטיביות של החומר ולנזקים הנטענים על ידם. הנתבעת אף כפרה בטענה, כי הנזקים שתועדו בחוות הדעת מטעם התובעים מקורם בנגיעות של זבוב הים התיכון, וטענה כי מדובר בנזקי חום ובנזקים שנגרמו עקב משטר השקיה לקוי. עוד טענה הנתבעת, כי בשל עודף בתוצרת החקלאית בשנה שבה נגרם הנזק על פי הנטען, מגדלים רבים העדיפו של א לקטוף את הפרי בשל חוסר כדאיות ועל כן, לא מן הנמנע כי התובעים העדיפו שלא לקטוף את הפרי. לתמיכה בטענותיה בסוגיית האחריות הגישה הנתבעת חוות דעת וחוות דעת משלימה של ד"ר מרים זילברשטיין אשר התייחסה, בין היתר, לבדיקות המעבדה שבוצעו לתכשיר הלביאציד, למשטר הריסוס של התובעים, למשטר ההשקיה שלהם, ולפגיעות שנראו בפרי. כן הגישה הנתבעת חוות דעת וחוות דעת משלימה של השמאי אייל שפירא, אשר התייחס לנזקים הנטענים על ידי התובעים ולקשר הסיבתי בין הנזקים הנטע נים ובין השימוש בתכשיר הלביאציד.

6. נוכח הפערים בין חוות הדעת שהגישו הצדדים ונוכח המחלוקות המקצועיות שהתגלעו ביניהם כמפורט לעיל מניתי את ד"ר יואב גזית, מומחה לענייני זבוב הים התיכוני, כמומחה מטעם בית המשפט על מנת שיחווה את דעתו בשאלה אם הפגיעות שנראו בפרי של התובעים מקורם בזבוב הים התיכוני ואם כן – האם קיים קשר בין ריכוז נמוך של החומר הפעיל בתכשיר כנטען על ידי התובעים ובין התפשטות הנזקים עקב זבוב הים התיכוני . כן מיניתי את השמאי דרור נח כמומחה מטעם בית המשפט לצורך הערכת הנזקים שנגרמו לכל אחד ואחד מהתובעים.

7. לאחר שהוגשו חוות הדעת ומשלא ניתן היה לסיים את המחלוקת בין הצדדים בפשרה, לא היה מנוס משמיעת ראיות הצדדים. מטעם התובעים הוגשו חמישה תצהירי עדות ראשית, תצהיר מטעם כל תובע וכן זומנו לעדות ארבעה מומחים שהגישו חוות דעת מטעמם: האגרונום עוזי איתמר, השמאי יוסי מילוא, פרופ' אמנון ארז והשמאי מנחם גרוסמן. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של זיו דגן, מנהל המחלקה החקלאית אצל הנתבעת ותצהיר עדות ראשית של גיורא סורקין, העובד בתפקיד איש שדה אצל הנתבעת, וביקר במטעי התובעים סמוך לאחר שדיווחו לנתבעת על הנזקים. כמו כן זומנו לעדות המומחים מטעם הנתבעת: ד"ר מרים זילברשטיין והשמאי אייל שפירא. בנוסף העיד לפניי ד"ר יואב גזית המומחה שמונה מטעם בית המשפט בשאלת האחר יות. השמאי נח דרור לא העיד מאחר שהצדדים לא זימנו אותו לעדות דרך בית המשפט, ובקשתם לדחיית הדיון לצורך זימונו נדחתה.

8. נוכח רוחב יריעת המחלוקת כפי שהובא לעיל, אדון תחילה בשאלה אם עלה בידי התובעים להוכיח כי ריכוז החומר הפעיל בתכשיר שנרכש על ידם היה נמוך מזה שצוין בתווית שעל התכשיר שרכשו. ככל שייקבע כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה כאמור, תידחה התביעה ולא יהא צורך להמשיך ולדון ביתר השאלות שבמחלוקת. ככל שיקבע כי עלה בידי התובעים להוכיח את טענתם, יהא צורך להמשיך ולדון בשאלה אם התובעים הוכיחו כי הנזקים הנטענים על ידם מקורם בזבוב הים התיכוני ואם כן – האם קיים קשר סיבתי בין נזקים אלה ובין ריכוז נמוך של החומר הפעיל בתכשיר שהם רכשו. אם יצלחו התובעים את המשוכות שציינתי לעיל, יהא צורך לדון בגובה הנזק שנגרם לתובעים עקב נזקי זבוב הים התיכוני.

ריכוז החומר הפעיל

9. כאמור, תביעתם של התובעים מבוססת על הטענה, כי ריכוז החומר הפעיל בתכשיר שרכשו מאת הנתבעת היה נמוך ועמד על 369 גר' לליטר לעומת ריכוז של 500 גר' שהיה רשום בתווית המודבקת על הבקבוק. כפי שיפורט להלן, התובעים לא השכילו להוכיח טענתם זו ועל כן, דין התביעה להידחות ללא צורך לדון ביתר המחלוקות והטענות שהעלו הצדדים בנוגע למהות הנזק שהתגלה בפרי, האם מדובר בנזק שמקורו ב זבוב הים התיכון, הקשר הסיבתי בין ריכוז החומר ובין הנזק הנטען, משטר הריסוס וההשקיה של התובעים ועוד . כן לא יהא צורך לדון בשאלת גובה הנזק ובשיטת ההערכה שנקט כל אחד מהשמאים לצורך הערכת גובה הנזק הנטען.

10. בתצהירים מטעמם טענו התובעים, כי לאחר שגילו את היקף הנזק שנגרם עקב פגיעת זבוב הים התיכון עלה בליבם חשד, כי קיים פגם בחומר הריסוס ועל כן סוכם ביניהם שאברהים עלם, התובע מס' 1, יעביר דוגמא מחומר הריסוס לבדיקה במעבדת בקטוכם ובדיקה זו העלתה, כי ריכוז החומר הפעיל בתכשיר עמד על 369 גר' ולא על 500 גר'. לתמיכה בטענות אלה צירפו התובעים תוצאות הבדיקה כפי שהתקבלו ממעבדת בקטוכם (נספח ג' לתצהירו של אברהים עלם). ברם, לא ניתן לתת אימון בבדיקה זו ולא ניתן לקבוע על פיה ממצאים כלשהם. אנמק את קביעתי.

ראשית, בכתב התביעה טענו התובעים, כי התכשיר שבו הם עשו שימוש ושנרכש מאחים רוזנברג היה מהסדרה (אצווה) 12048126 וזאת בהתאם למספר שהיה רשום על התווית שהודבקה על הבקבוקים שהם רכשו. עיון בתוצאות הבדיקה שביצעו התובעים במעבדת בקטוכם (נספח ג' לתצהיר איברהים עלם) מלמד, כי לא צוין בה מספר הסדרה וכל אשר נרשם במשבצת המיועדת לזיהוי הדגימה הוא "לביאציד". רישום זה אינו מאפשר קשירת ממצאי הבדיקה לסדרה שממנה רכשו התובעים. ניתן לטעון, כי בהתאם לנהלי המעבדה לא נהוג לרשום את מספר הסדרה שממנה נלקחה הדגימה. טיעון זה, א ילו היה מועלה, לא ניתן לקבל נוכח העובדה, כי בבדיקה שבוצעה לבקשת הנתבעת (נספח 10 לתצהיר זיו דגן) נרשם מספר הסדרה כפי שהיה רשום בתווית המודבקת על הבקבוק. התובעים לא נתנו הסבר כלשהו מדוע בתוצאת הבדיקה שבוצעה לבקשתם לא צוין מספר הסדרה ומדוע לא ביקשו מהמעבדה לתקן את תוצאת הבדיקה ולציין את מספר הסדרה על מנת שניתן יהא לקשור בין הבדיקה ובין התכשיר שהם רכשו.

שנית, וזה העיקר, בתוצאת הבדיקה שהזמינו התובעים לא צוינו מאפייני הדגימה שביקשו התובעים לבדוק ולא צוין, האם מדובר בבקבוק סגור או פתוח. מנגד, בבדיקה שביצעה אותה מעבדה לבקשת הנתבעת לתכשיר שנלקח מבקבוק שמסרו התובעים לנתבעת ושתוצאתה הייתה תקינה והראתה כי ריכוז החומר הפעיל עומד על 503 גר' לליטר, קצת מעל לריכוז המצוין בתווית, נרשם במפורש, כי התקבל "בקבוק סגור באריזה מקורית". נוכח השוני ברישום ועל מנת להדוף טענה בנוגע לאמינות הבדיקה שבוצעה לבקשתם, פנו התובעים למעבדה, וביקשו ממנה לאשר כי הבקבוק שהתקבל לבדיקה היה סג ור. לטענת התובעים, התשובה שהתקבלה מהמעבדה אכן מלמדת, כי הבקבוק שנמסר על ידם לבדיקה אף הוא היה סגור. לא ניתן לקבל טיעון זה. התכתבות ב"כ התובעים עם המעבדה צורפה לתצהירו של אברהים עלם וסומנה ח1 עד ח3. הפניה הראשונה של ב"כ התובעים למעבדה הייתה ביום 7.5.2015, כשלוש שנים לאחר ביצוע הבדיקה, ובה נדרשה המעבדה לאשר כי הבקבוק שנמסר לבדיקה היה סגור. פניה זו , ככל הנראה , לא זכתה למענה ועל כן פנה ב"כ התובעים במכתב נוסף מיום 20.9.2015 ו הפעם ביקש לאשר כי "אם לא צוין במסמך המכיל תוצאות הבדיקה שהבקבוק לא היה סגור סימן שהבקבוק אכן היה סגור". תשובת המעבדה ניתנה על ידי יסמין אשתמקר, רפרנטית הבטחת איכות במעבדה, במכתב ששלחה לב"כ התובעים ביום 1.10.2015 (נספח ח3 לתצהיר אירבהים עלם). במכתב זה נרשם, כי " כאשר מתקבלת דוגמא במחלקת קליטה, במידה והכלי לא תקין מועברת פניה ללקוח בשאלה כיצד הוא רוצה להמשיך את הטיפול בבדיקה וההסכמה מצוינת בהערות המערכת. במקרה הנידון לא מופיעה שום הערה במערכת ולכן ניתן להסיק שהדוגמא הגיעה תקינה למעבדה". לא ברור למה הכוונה בדוגמא תקינה והאם מסירת חומר לבדיקה בבקבוק שאינו סגור בסגירה הרמטית מקורית היא דוגמא תקינה. זאת ועוד, יסמין אשתמקר אינה הגורם שקלט את הבקבוק ואינה הגורם שביצע את הבדיקה וחתם על ממצאיה. על כן, תשובתה של גב' אשתמקר היא בגדר עדות סברה שאינה קבילה.

שלישית, הבדיקה שביצעה מעבדת בקטוכם לבקשת הנתבעת היא מתאריך 21.10.2012, כאשר הבקבוק נמסר למעבדה ביום 10.10.2012, קרי סמוך לאחר פנייתם של התובעים לנתבעת בדבר הנזק הנטען. מנגד, התובעים פנו למעבדת בקטוכם לביצוע הבדיקה רק ביום 31.12.2012 ואילו הבדיקה עצמה בוצעה רק ביום 24.1.2013, קרי בחלוף מספר חודשים מהמועד שבו התגלה הנזק (8/2012) ומספר חודשים גדול יותר מהמועד שבו ריססו התובעים את המטעים שלהם. נוכח פרק הזמן שחלף מאז ריססו התובעים את מטעיהם ועד מועד מסירת התכשיר לבדיקה ניתן לצפות שהתובעים יתייחסו במסגרת תצהיריהם לתנאים שבהם היה הבקבוק מוחזק בתקופה שחלפה מאז עשו שימוש בתכשיר ועד מועד מסירתו לבדיקה. עיון בתצהיר ים מלמד, כי אין כל התייחסות לנושא זה. לא זו בלבד שהתובעים לא פירטו בתצהיריהם את התנאים שבהם היה מוחזק הבקבוק, הם אף לא פירטו מי מהם החזיק בבקבוק באותה תקופה, מי מהם רכש אותו, היכן היה מאוחסן הבקבוק במשך אותם חודשים, כיצד ווידאו כי הבקבוק היה סגור ולמעשה לא נתנו התובעים שום פרט ושום פיסת מידע בנוגע לבקבוק שהועבר לבדיקה.

11. זיהוי הבקבוק וקשירתו לאצווה (הסדרה) הנטענת מקבלים משנה תוקף נוכח עדויות התובעים, כי הם עשו שימוש באותה עונה באצוות שונות, לרבות באלה שנרכשו שנה קודם. כך למשל, טוני עלם סיפר בעדותו, כי אמנם בשנה שבה נגרם הנזק (2012) הוא רכש רק 68 ליטר לביאציד, כמות שלכאורה אינה מספיקה לריסוס כל החלקות שהיו בבעלותו, אך, לטענתו, הוא עשה שימוש בתכשיר ובבקבוקים שנרכשו על ידו שנה קודם ושאחסן אותם במחסן הפרטי שלו . גם אברהים עלם סיפר בעדותו, כי הוא עשה שימוש בלביאציד שנרכש ממשווקים שונים ולא רק מאחים רוזנברג. כאמור, התובעים לא צ יינו שום פרט מזהה בנוגע לבקבוק שהועבר לבדיקת המעבדה, לא פירטו מתי הוא נרכש, לא פירטו את מספר הסדרה שממנה נלקח, לא צירפו תמונה של הבקבוק שנמסר המתעדת את מספר האצווה, ולמעשה לא הניחו תשתית ראייתית כלשהי שעל פיה ניתן לקבוע כי הבקבוק שהועבר לבדיקה אכן נרכש בשנת 2012, אכן מהסדרה לה טוענים התובעים בכתב התביעה ואכן משקף את החומר שבו נעשה שימוש לצורך ריסוס החלקות שניזוקו. משלא הניחו התובעים פרטים כלשהם בנוגע לבקבוק שהועבר לבדיקה, לא ניתן לקבל את הטענה כי הריכוז הנמוך של החומר הפעיל בתכשיר שנבדק מקורו בפגם בייצור ולא בתנאים שבהם אחסנו התובעים את הבקבוק.

12. לא זו בלבד שבדיקת מעבדת בקטוכם לחומר בבקבוק שמסרו התובעים לנתבעת גילתה, כי ריכוז החומר הפעיל בתכשיר תקין ועומד על 503.5 גר' לליטר, אלא מעדותו של זיו דגן, מנהל המחלקה הח קלאית אצל הנתבעת, התברר כי הנתבעת שומרת במחסניה חומר מכל אצווה המיוצרת אצלה. עוד סיפר מר דגן בתצהירו ובעדותו בפניי, כי בעקבות פניותיהם של התובעים וטענותיהם בנוגע לריכוז החומר הפעיל בתכשיר ערכה הנתבעת ביום 3.10.2012 במעבדה שלה שתי בדיקות חוזרות לתכשיר מאותה אצווה, ובדיקות אלה גילו כי ריכוז החומר הפעיל תקין לחלוטין ועומד בממוצע על 503.035 גר' לליטר . בדיקה אחת בוצעה מהדגימה ששמרה הנתבעת במחסנים שלה, ו בדיקה זו גילתה כי ריכוז החומר הפעיל עומד על 519.93 גר' לליטר ובדיקה שניה בוצעה מחומר שנלקח מבקבוק שרכשה הנתבעת בשוק מאותה אצווה ובדיקה זו גילתה, כי ריכוז החומר הפעיל עומד על 486.14 גר' לליטר. ממוצע שתי הבדיקות עומד על 503.035 גר' לליטר, נתון הזהה כמעט לנתון שצוין בבדיקת בקטוכם מיום 21.10.2012 לחומר שנלקח מהבקבוק שמסרו התובעים לנתבעת. לתמיכה בטענות אלה צירף מר זיו דגן צילום מסך מחשב שבו תועדו תוצאות הבדיקות (נספח 5 לתצהיר). בהתאם לצילום מסך זה וההסברים שמסר מר דגן בחקירתו הנגדית, לצד הבדיקה הראשונה צוין תאריך נטילת הדגימה (1.4.2012) שהוא המועד שבו ייצרה הנתבעת את האצווה שממנה רכשו התובעים את חומר הריסוס שעשו בו שימוש לטענתם ואת מספר האצווה המסתיים בספרות 8126, התואם למספר האצווה לה טענו התובעים בתביעתם. זאת ועוד, מצילום המסך ומעדותו של מר דגן עולה, כי גם על הבקבוק שנרכש על ידי הנתבעת בשוק בעקבות תלונת התובעים נרשם מספר האצווה (8126) ולצדו האות T (קיצור של המילה "תלונה" בעברית ה מלמדת כי מדובר בבקבוק שנרכש בעקבות תלונת התובעים). זאת ועוד, בתצהירו ובעדותו לפניי הסביר מר דגן, כי במהלך הייצור של כל סדרה מבצעת הנתבעת בדיקות של ריכוז החומר הפעיל (בדיקות איכות) ובדיקות אלה גילו כי ריכוז החומר הפעיל בסדרה הרלבנטית (8126) עמד על 498.13 גר' לליטר, נתון התואם את שתי הבדיקות שבוצעו על ידי הנתבעת לאחר קבלת תלונת התובעים ותואם את תוצאות הבדיקה שביצעה בקטוכם לחומר שנלקח מהבקבוק שמסרו התובעים לנתבעת . לתמיכה בטענות אלה צירף מר דגן מסמך המתעד את ריכוז החומר הפעיל בסדרות שייצרה הנתבעת בשנים 2010 ועד 2012 (נספח 4 לתצהיר). ממסמך זה אכן עולה, כי ריכוז החומר הפעיל באצווה 8126 בהתאם לבדיקה שבוצעה בתום הייצור עמד על 498.13 גר' לליטר.

עדותו של זיו דגן הייתה מקובלת עליי, והרושם שהשאיר העד על בית המשפט היה רושם חיובי מאוד. העד ענה על השאלות באופן ענייני, לא ניסה להתחמק ממתן תשובות, התשובות שנתן גובו במסמכים שנשלפו ממחשבי הנתבעת ושתעדו את תוצאות הבדיקות בזמן אמת. העד נתן הסברים ממצים למסמכים שצורפו, נתן הסברים למספרים המפורטים במסמכים, נתן הסבר כיצד בוצעו החישובים, מה מייצג כל מספר ומה מקשר את המסמכים שצירף לתצהירו לאצווה הרלבנטית. העד גילה בקיאות רבה בנושא עליו העיד ונחקר בחקירה נגדית, גילה הבנה והתמצאות במסמכים שצורפו לתצהירו וכאמור נתן הסבר ממצה, מפורט ומשכנע בכל הנוגע לבדיקות שבוצעו על ידי הנתבעת מיד בתום הייצור ומיד לאחר קבלת תלונות התובעים.

13. עולה, אם כן, כי ארבע בדיקות שבוצעו לחומר שייצרה הנתבעת בחודש 4/2012 ושממנו רכשו התובעים את חומר הריסוס הפגום לטענתם (אצווה 8126) גילו כי ריכוז החומר הפעיל בתכשיר הלביאציד שייצרה תקין לחלוטין ועומד על כ- 500 גר' לליטר: בדיקה אחת בוצעה מיד לאחר תום הייצור (498.13 גר' לליטר); בדיקה שנייה בוצעה בחודש 10/2012 בעקבות תלונת התובעים מדוגמית של החומר שנשארה במחסני הנתבעת (519.14 גר' לליטר); בדיקה שלישית בוצעה אף היא בחודש 10/2012 מחומר שנלקח מבקבוק שנרכש על ידי הנתבעת בשוק (486.14 גר' לליטר) ובדיקה רביעית בוצעה על ידי מעבדת בקטוכם מחומר שנלקח מהבקבוק שמסרו התובעים לנתבעת (503.5 גר' לליטר). מדובר בבדיקות תקינות שבוצעו מאותו חומר שהתובעים עשו בו שימוש ומאותה סדרה שממנה רכשו התובעים את החומר שלטענתם התגלה כפגום . התובעים לא הצביעו על כשל או פגם כלשהו בתקינות הבדיקות, לא הצביעו על כשל כלשהו בתהליך הבדיקות או בבחירת החומר שנבדק, ולא הציגו כל ראיה שיש בה כדי לערער את אמינות הבדיקות. מנגד וכפי שהובא לעיל, התובעים מבקשים שבית המשפט יתעלם מבדיקות אלה שאמינותן הוכחה באופן הברור ביותר, ו יבסס את קביעותיו על סמך בדיקה אחת שבוצעה לבקשתם ושאמינותה, כפי שפורט בהחרבה לעיל, מוטלת בספק.

14. זאת ועוד, התובעים היו מודעים לבעייתיות בבדיקה שהוזמנה על ידם ממעבדת בקטוכם וב"כ התובעים אף הצהיר בישיבת קדם המשפט מיום 5.5.2015 כדלקמן:

"כשראינו שהצד השני באותו מכון עשו את אותה בדיקה (ו)רשום שהתקבל בקבוק אטום, אנחנו בטוחים שזה נעשה בבקבוק סגור, אנו צריכים שם ראיה. זו נקודה חשובה, פנינו לאותו מכון וביקשנו את המסמכים, יש עוד מסמך שמקבלים את הבקבוק ואם יתברר שאין ולא יכולים לאשר שזה סגור, יש לנו עוד בקבוק אטום ואולי נעשה בו שימוש כדי לעשות בדיקה חוזרת".

על אף האמור לא הציגו התובעים מסמך המתעד את מצב הבקבוק ביום קבלתו על אף שלטענת בא כוחם בדיון הנ"ל מסמך כזה קיים. זאת ועוד, התובעים לא הציגו ראיה או מסמך של בקטוכם, שממנו ניתן ללמוד כי הבקבוק היה סגור הרמטית ביום קבלתו. כאמור, המסמך של גב' יסמין אשתמקר הינו בגדר עדות סברה שאינה קבילה ובכל מקרה לא ניתן לקבוע על פיו כי הבקבוק היה סגור הרמטית במועד קבלתו. למרות האמור, לא טרחו התובעים לעשות שימוש בבקבוק האטום שנשאר בידיהם לדברי בא כוחם, ולא ראו לנכון לבקש מהמעבדה לבצע בדיקה חוזרת של החומר באותו בקבוק. בדיקה כאמור, אילו הייתה נעשית, היה בה כדי לרפא את הפגמים המהותיים שהתגלו בבדיקה שבוצעה על ידם. הימנעותם של התובעים מלעשות בדיקה חוזרת אף שהיו מודעים לבעייתיות בבדיקה שבוצעה על ידם פועלת לרעתם ומלמדת, כי הם נמנעו מביצוע בדיקה תקינה של חומר הריסוס, מתוך חשש כי תוצאות הבדיקה יראו תוצאות תקינות הדומות לבדיקות שבוצעו על ידי הנתבעת ולבקשתה .

15. מעבר לנדרש אציין, כי עדותו של העד היחיד שהעיד מטעם התובעים בנוגע למצב הבקבוק שנמסר לבדיקה (אברהים עלם) לא הייתה אמינה. כפי שצוין לעיל, עדותו של אברהים עלם הייתה כללית ולאקונית למדי והוא לא התייחס בתצהירו, כמו יתר התובעים, לפרטים רבים הנוגעים לבקבוק, לרבות מספר האצווה, מי רכש אותו, מתי הוא נרכש, היכן היה מאוחסן מאז ב וצעו הריסוסים ועד מועד הבדיקה, מי החזיק בו ומה מצבו. ההתייחסות היחידה הנוגעת לבקבוק הייתה בסעיף 21 לתצהיר, שם טען מר אברהים עלם כי בבדיקה שבוצעה לבקשת הנתבעת נרשם כי הבקבוק היה סגור הרמטית, ומכיוון שגם הבקבוק שהוא מסר לאותה מעבדה היה סגור, פנה בא כוחו למעבדת בקטוכם, ובתגובה שהתקבלה מהמעבדה נמסר "כי אם לא רשום באישור שהבקבוק פתוח אז הבקבוק שנמסר לבדיקה היה סגור" (סעיף 21 לתצהיר) .

כאמור, עדותו של אברהים עלם לא הייתה אמינה, והרושם שהשאיר העד על בית המשפט היה רושם שלילי ביותר. ראשית, הציטוט שהובא מתצהירו של העד אברהים עלם בפסקה הקודמת אינו משקף את תשובת מעבדת בקטוכם וכפי שהובא לעיל, המעבדה לא אישרה כי הבקבוק היה סגור הרמטית. זאת מעבר לעבודה, כי האישור ניתן על ידי גב' יסמין א שתמקר שלא קלטה את הבקבוק ולא היא הגורם שביצע את הבדיקה ועל כן, האישור שניתן על ידי אשתמקר הוא בגדר עדות סברה שאינה קבילה ובכל מקרה לא ניתן לייחס לו משקל ממשי. זאת ועוד, עדותו של אברהים עלם לא הייתה קוהרנטית, ניסה להתחמק ממתן תשובות ענייניות לשאלות שהופנו אליו ולעתים אף מסר תשובות שסתרו, או גרסה קודמת שהוא בעצמו מסר או גרסה שנמסרה על ידי מי מעדי התביעה. כך למשל, התובע טען בתצהירו כי הוא ריסס את המטעים שלו וערך יומני ריסוסים כמקובל ואף צירף את צילום יומני הריסוס. ברם, במהלך חקירתו הנגדית התברר, כי העד לא ריסס את המטעים בעצמו ולא ערך את יומני הריסוסים, וכי מי שריסס את המטעים וערך את היומנים היה בנו, שלא מסר תצהיר ולא זומן לעדות. להלן קטע מעדותו של אברהים עלם המבליטה את הבעייתיות הרבה בעדותו בעניין זה:

"ת. אני לא רושם את היומנים. אני לא מרסס.
ש. מי רושם את היומנים ומרסס. הכתב לא שלך?
ת. אני לא החזקתי יומן ריסוסים יותר מ- 30 שנים.
לשאלת בית המשפט:
ש. מתי התחלת להחזיק יומן ריסוסים?
ת. אחד הבנים שלי טיילר, הוא בן ממשיך, והוא עובד איתי במטעים, והוא רשום אצלי כמרכז משק, והוא זה שערך את היומנים והוא זה שעשה את הריסוס, אני מעיר להם מתי לרסס".

זאת ועוד, בחוות דעת השמאי מנחם גרוסמן מטעם התובעים נרשם, כי התובעים ריססו את המטעים "בשיטה של 'ריסוס חיפוי' מדובר בריסוסי מנע רציפים לאורך כל העונה בעונת 2012 בוצעו 12 ריסוסים עוקבים בממוצע באינטרוול של 7 ימים בין ריסוס לריסוס בחומר לבאיציד" (סעיף 5 בעמ' 6 לחוות דעת גרוסמן) . כשנשאל העד אם אכן ריסס את המטעים שלו בשיטה עליה הצביע המומחה מטעמו הוא טען, כי "אצלי לא היה כך" (עמ' 48 לפרוטוקול). העד לא נתן הסבר כלשהו מדוע למומחה גרוסמן נמסר על ידו או ידי מי מטעמו, כי בוצעו 12 ריסוסים עוקבים בהפרש של 7 ימים בין ריסוס וריסוס בעוד שלפי משטר הריסוסים שהוא הנהיג במטעיו המצב היה אחרת לגמרי.

גרסה בעייתית מסר העד אף בנוגע לחומרים שבהם עשה שימוש בשנת 2012 לצורך ריסוס המטעים שלו. כך למשל, העד טען בתצהיר שמסר לעד נח דרור (מוצג נ/2), כי אמנם הוא גידל בשנת 2012 מטעים רבים אחרים של אפרסק, תפוח ונקטרינה שלא ניזוקו (חלקות אלה פורטו בסעיף 5 לתצהיר העד נ/2), אך לטענתו בסעיף 5 לאותו תצהיר, באותם מטעים הוא עשה שימוש בחומר ריסוס אחר (רוגור). בחקירתו הנגדית הציגה ב"כ הנתבעת לעד את יומן הריסוסים שצירף לתצהיר (שכאמור התברר כי הוא נערך על ידי בנו ולא על ידי העד) והעד נדרש להצביע על הריסוסים ברוגור במטעים שלא ניזוק ו ותשובת העד הייתה: " אני מתכוון למה שיש לי, אני אומר זה מה שאנחנו כתבנו" (עמ' 44 לפרוטוקול, ש' 10-12) . מאחר שאין בתשובה זו מענה לשאלה שהופנתה אליו שוב נשאל העד והפעם על ידי היכן מופיעים ביומן הריסוסים ברוגור במטעים שלא ניזוקו ותשובת העד הייתה: "אני לא יודע. אני לא יכול להצביע איזה ריסוס זה ביומן הריסוסים" (עמ' 44 לפרוטוקול, ש' 20-21). לא זו בלבד שההסבר שנתן העד בתצהיר שמסר למומחה נח דרור מדוע חלקות אחרות לא ניזוקו (שימוש ברוגור) לא נתמך ביומן הריסוסם, אלא שהסבר זה סותר הסבר אחר שמסר העד בתצהיר תשובות לשאלון שהפנתה אליו הנתבעת (מוצד נ/3). בתשובה יא לשאלה 24 בשאלון שהתייחסה לחלקות שלא ניזוקו הסביר העד, כי חלקות אלה לא ניזוקו מאחר שלצורך ריסוס המטעים באותן חלקות הוא עשה שימוש " בחומר הדברה לביאציד מאצווה קודמת ". זאת ועוד, כדי לבסס את התביעה ולמנוע טענה כי ייתכן שהתובעים עשו שימוש בחומר משנים קודמות שלא אוחסן בתנאים אופטימליים טען העד, כי הוא עשה שימוש בחומרים אחרים שרכש באותה שנה. ברם, העד לא צירף לתצהירו רכישות נוספות של חומרים אחרים בשנת 2012 ובחקירתו הנגדית לא ידע להסביר מדוע צירף חשבוניות על רכישות של חומרי הדברה אחרים משנים קודמות אך לא צירף חשבוניות רכישה של חומרי הדברה אחרים מאותה שנה (לזיגזג בעדותו של העד בעניין זה ראו עמ' 46 לפרוטוקול) . שינויי הגרסה והסתירות בגרסאות העד נועדו לבסס את הטענה, כי מקור הנזק הוא בשימוש בחומר לביאציד פגום שריכוז החומר בו נמוך. סתירות אלה הן סתירות מהותיות הנוגעות לשורש המחלוקת ועל כן יש בהן כדי לערער בצורה ממשית את אמינות עדותו וגרסתו של העד גם בנוגע לטענה כי מסר למעבדת בקטוכם בקבוק סגור הרמטית.

16. סיכומם של דברים עד כה, התובעים הציגו תוצאת בדיקה אחת של בקטוכם, שנפלו בה פגמים וליקויים רבים המערערים את אמינותה ושלא מאפשרים ביסוס קביעה על פיה , כי ריכוז החומר הפעיל בתכשיר שרכשו התובעים בשנת 2012 היה נמוך מהריכוז המצוין בתווית שהודבקה על הבקבוק. מנגד, הנתבעת הציגה תוצאות בדיק ות שהיא בעצמה ערכה ותוצאת בדיקה שנעשתה לבקשתה במעבדת בקטוכם, שמלמדות כי ריכוז החומר הפעיל בתכשיר שרכשו התובעים בשנת 2012 היה תקין. התובעים לא הצביעו על פגם כלשהו בבדיקות אלה ואף לא חלקו על אמינותן. בנסיבות אלה, אני מעדיף את תוצאת הבדיק ה שביצעה מעבדת בקטוכם לבקשת הנתבעת ואת תוצא ות הבדיקות החוזר ות שביצעה הנתבעת ביום 3.10.2012 וק ובע על פיהן, כי ריכוז החומר הפעיל בתכשיר הלביאציד שרכשו התובעים בשנת 2012 היה תקין ועמד על כ- 500 גר' לליטר, בדיוק כפי שנרשם בתווית המודבקת על הבקבוקים שהכיל ו את התכשיר. משלא הוכח פגם כלשהו בתכשיר שרכשו התובעים, דין התביעה להידחות.

17. נוכח התוצאה אליה הגעתי, אינני רואה צורך לדון ביתר הטענות שהעלו הצדדים לעניין אפקטיביות החומר גם בריכוז נמוך כנטען על ידי התובעים, האם הנזק שנגרם למטעי התובעים הוא עקב פגיעות של זבוב הים התיכון, האם קיים קשר סיבתי בין הנזק הנטען ובין ריכוז נמוך של החומר הפעיל וגובה הנזק.

אציין רק, כי חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, ד"ר יואב גזית, קבעה כי לא הוכחה טענת התובעים כי ריכוז נמוך של החומר הפעיל בשיעור הנטען על ידי התובעים פגע באפקטיביות של התכשיר. בהקשר זה קבע המומחה, כי לצורך בדיקת טענת התובעים בעניין זה היה עליהם להציג עקומות "ריכוז כנגד רעילות" שמראות את מידת האפקטיביות של החומר בריכוזים שונים ובהעדר עקומות כאלה לא ניתן לקבוע כי החומר איבד מהאפקטיביות שלו. עוד קבע המומחה, כי בהכירו "עקומות 'ריכוז כנגד רעילות' של חומרי הדברה שונים בזבוב הפירות הים התיכוני אני נוטה להסכים עם מר דגן (העד מטעם הנתבעת שציין בתצהירו כי גם ריכוז נמוך של החומר כנטען על ידי התובעים אינו פוגע באפקטיביות של התכשיר – ע.ט.) אבל ספק אם ניתן להוכיח זאת". ד"ר גזית הוסיף וקבע, כי מעיון בחוות הדעת שהגישו הצדדים עולה, כי לא בוצעו בד יקות כנדרש לצורך זיהוי הפגיעות כפגיעות שמקורן בזבוב הים התיכוני וציין כי "כל עוד לא נבדקו עם זכוכית מגדלת אותן רימות חבויות, לא נשללת האפשרות שלא מדובר בזבוב הפירות הים התיכוני אלא מדובר בזחלים של חרקי תסיסה (חיפושיות תסיסה וזבובי תסיסה) שנמשכים לפירות נרקבים". ד"ר גזית הוסיף וקבע, כי גם מהצילומים שצופרו לחוות דעת התובעים "לא ניתן לקבוע באיזה זבוב מדובר (זבוב הפירות הים תיכוני או זבובי תסיסה שנמשכים לפרי נרקב, כאמור".

כאמור, מדובר במומחה שמונה מטעם בית המשפט, ועל כן יש לייחס ל חוות דעתו משקל רב. בהקשר זה נקבע: "לא אחת נפסק כי 'משמינה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת" (ע"א 5509/09 ח'אלד עבד אלקאדר מסארווה נ' עזבון המנוחים אברהים חסן מסארווה (23.2.2014)). ד"ר גזית נחקר על חוות דעתו בחקירה נגדית צולבת ובחקירתו הוא השיב לשאלות, גילה מקצועיות עמוקה בנושא זבוב הים התיכוני ודרכי ההדברה שלו ודרכי זיהוי הפגיעות שהוא מגורם, וחזר על קביעתו כי לא ניתן לקבל את הטענה כי הפגיעות שהתגלו במטעי התובעים מקורן בזבוב הים התיכוני ולא בגורם אחר, כגון זחלי תסיסה וזבובי תסיסה שנמשכים לפירות לאחר שנרקבים. הוא אף חזר על קביעתו, כי בהעדר עקומות "ריכוז כנגד רעילות" לא ניתן לקבוע כי ריכוז נמוך של החומר הפעיל כנטען על ידי התובעים פגם באפקטיביות של התכשיר. עדותו של המומחה הייתה מקובלת עליי ולא מצאתי, כי נפלה שגגה או טעות בחוות הדעת, בדרך עבודתו של המומחה או בדרך הסקת המסקנות על ידו, המצדיקה סטייה ממצאי חוות הדעת או דחייתם.

18. אין לקבל את טענת התובעים שמדובר בעד שאינו אובייקטיבי ובחוות דעת חד צדדים. בהקשר זה טענו התובעים, כי המומחה אישר בעדותו, כי החברה בה הוא עבד רוכשת מדי פעם חומרי הדברה מאת הנתבעת. לטענתם, עובדה זו שוללת את האובייקטיביות של המומחה ופוגמת באמינות חוות דעתו. מדובר בטענה מופרכת וחסרת בסיס. המומחה השיב בחקירתו הנגדית בהגינות רבה, כי החברה בה הוא עובד רוכשת חומרי הדברה, כי עיקר הרכישות שלה הן מחברה אחרת שאינה הנתבעת, וכי מדי פעם החברה בה הוא עובד רוכשת חומרים ב היקפים לא גדולים מאת הנתבעת. קשר זה בין החברה בה עובד המומחה ובין הנתבעת הוא קשר שאינו אינטנסיבי, הרכישות אינן מבוצעות על פי הסכם קבוע וארוך טווח בין החברות, אין מחויבות הדדית בין החברות, הרכישות כפי שהעיד עליהן המומחה הן רכישות קטנות ולא משמעותיות ועל כן, הניסיון להטיל דופי במומחה ובאובייקטיביות שלו הוא ניסיון מופרך ואני דוחה אותו בשתי ידיים.

19. התובעים הוסיפו וטענו, כי היה על המומחה מטעם בית המשפט לבצע את הבדיקות שהוא טען כי הן נחוצות לצורך בדיקת האפקטיביות של החומר הפעיל בריכוז נמוך (עקומות 'ריכוז כנגד רעילות') וכי משלא עשה כן, הוא לא ביצע את תפקידו כהלכה ועל כן, יש לפסול את חוות דעתו ולהתעלם ממנה. גם טענה זו דינה להידחות. כפי שהובא לעיל, הנזק נגרם בשנת 2012, התביעה הוגשה בשנת 2015 והמומחה הגיש את חוות דעתו בשנת 2018. לא ניתן לדרוש מן המומחה לבצע בדיקות בנוגע לחומר שבו עשו התובעים שימוש כשש שנים קודם לכן. בדיקות כאלה היה על התובעים או המומחים מטעמם לבצע כחלק מתהליך הכנת חוות הדעת מטעמם, ומשלא עשו כן, א ין הם יכולים לגלגל את האחריות למחדל באי ביצוע הבדיקות הנדרשות לפתחו של מומחה בית המשפט. לא זו בלבד שהמומחים מטעם התובעים לא עשו בדיקה של עקומות "ריכוז כנגד רעילות" ואף לא עיינו בעקומות כאלה, ככל שקיימות, הם אף לא ביצעו ולו הבדיקה המינימאלית על מנת לזהות את הפגיעות במטעי התובעים כפגיעות שמקורן בזבוב הים התיכוני. עיון בחוות דעת המומחים מטעם התובעים מעלה, כי קביעת המומחים בחוות דעתם שמדובר בפגיעות שמקורן בזבוב הים התיכוני אינה מבוססת על שום בדיקה שבוצעה, לא מתועדות ממצאי הבדיקות שנעשו לצורך זיהוי הפגיעות, ככל שנעשו, ולמעשה מלבד בדיקה ויזואלית של הפרי לא נעשה דבר על מנת לזהות את הפגיעות כפגיעות שמקורן בזבוב הים התיכוני. כפי שהובא לעיל, המומחה מטעם בית המשפט שלל הן בעדותו והן בחוות דעתו את האפשרות לזיהוי הפגיעות כפגיעות שמקורן בזבוב הים התיכוני אך על סמך בדיקה ויזואלית. כאמור, חוות דעתו ועדותו של המומחה בהקשר זה היו מקובל ות עליי.

20. הדברים שהובאו בסעיפים 17 עד 19 דלעיל הם מעבר לנדרש, ובאו להמחיש את הבעייתיות הרבה בראיות שהציגו התובעים להוכחת תביעתם לא רק לצורך הוכחת עצם קיומו של פגם בתכשיר, אלא אף אילו היו מוכיחים את טענתם כי ריכוז החומר בתכשיר שרכשו היה נמוך, היה מקום לדחות את תביעתם מטעמים נוספים.

21. אשר על כן, הנני מורה על דחיית התביעה. התובעים, ביחד ולחוד, ישלמו לנתבעת הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 ₪.

ניתן היום, כ"ט טבת תש"פ, 26 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אבראהים עלם
נתבע: אגן יצרני כימיקלים בע"מ
שופט :
עורכי דין: