ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אירינה בורסוייבה נגד משרד הפנים :

לפני כבוד השופט ק ובי ורדי, סגן נשיא

המבקשים:

  1. אירינה בורסוייבה ( במשמורת)
  2. צפניה אברהמי

ע"י ב"כ עוה"ד יניב כהן ואלכסנדר ידגרוב

נגד

המשיב:
משרד הפנים- רשות האוכלוסין וההגירה
ע"י ב"כ עו"ד יסכה פישר-יוסף מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

החלטה

בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית הדין לעררים בערר (ת"א) 1140-20 (כבוד הדיין דותן ברגמן), עד להחלטה בערעור שהוגש על פסק הדין, במסגרתו נדחה ערר המבקשים כנגד החלטת המשיב להנפיק למבקשת 1 (להלן: "המבקשת") צו הרחקה מישראל ונקבע כי המשיב ירחיק את המבקשת מישראל בהקדם האפשרי.
רקע עובדתי
המבקשת, אזרחית רוסיה, נכנסה ביום 11.2.18 לישראל כתיירת, ברישיון ביקור מסוג ב/2, בתוקף לשלושה חודשים, קרי עד ליום 11.5.18.
המבקש 2 (להלן: "המבקש"), אזרח ישראל, רשום כנשוי לאזרחית ישראלית ואב לשני בגירים, מצוי בהליך גירושין.
ביום 8.1.20 נעצרה המבקשת על ידי פקחי המשיב ולאחר שנערך לה שימוע הונפקו כנגדה צווי הרחקה ומשמורת. המבקשת עודנה מצויה במשמורת .
ביום 9.1.20 הגישו המבקשים לבית הדין לעררים בתל אביב ערר ((ת"א) 1140-20) כנגד החלטת המשיב להנפיק למבקשת צו הרחקה מישראל.
ביום 15.1.20 ניתן פסק דין הדוחה את הערר, כפי שיפורט להלן.
ביום 16.1.20 הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין לבית הדין לעררים, אשר קבע כי ביצועו יעוכב עד ליום 19.1.20 בכדי לאפשר למבקשים לפנות לבית משפט זה.
ביום 19.1.20 הגישו המבקשים את הערעור דנן ולצידו את הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מושא החלטה זו. עוד באותו היום, ניתן צו לפיו המבקשת לא תורחק מהארץ עד למתן החלטה אחרת.
פסק דינו של בית הדין לעררים
בית הדין לעררים קבע כי לא נפל פגם בהחלטתו הסבירה של המשיב להנפיק למבקשת צו הרחקה. זאת, בין היתר, משום שהמבקשת שוהה בישראל שלא כדין תקופה ארוכה ולא הוגשה כל בקשה להסדרת מעמד בעניינם של המבקשים - שעה שנהלי המשיב קובעים כי אין בעצם העלאת טענות זוגיות אחרי שננקטים הליכי אכיפה בכדי למנוע הרחקה מישראל או להטיל על המשיב לערוך שימוע ראשוני לבחינת כנות קשרם עובר להחלטתו. כך גם, קבע בית הדין לעררים כי אין כל מניעה שטענות המבקשים תיבחנה לאחר הרחקת המבק שת לארצה, ככל שתוגש בקשה.
למעלה מן הצורך ציין בית הדין לעררים כי החלטת המשיב סבירה אף בהתחשב בכך שספק אם הקשר הזוגי הנטען בין המבקשים עולה לכדי קשר המצדיק מתן מעמד בישראל מכח חיים משותפים.
כמו כן, נקבע כי ערך חיי המשפחה אינו ניצב לבדו, ומולו יש להציב את זכותו וחובתו של המשיב לנהל את מדיניות ההגירה בישראל ולפעול בהתאם להוראות הדין. כאשר בענייננו, האיזון בין ערכים אלו מוביל לקביעה כי לא נפל פגם בהחלטת המשיב שבקשת המבקשים למתן מעמד למבקשת מכח חיים משותפים, אם וככל שתוגש, תבחן רק לאחר יציאת המבקשת את הארץ.
יתרה מכך, בית הדין לעררים קבע כי אף לא נפל פגם בהחלטת המשיב לא לדחות את השימוע שנערך למבקשת עד אשר יוכל בא כוחה להיות נוכח בו, בהתחשב בכך שעד לקיום השימוע מחוזקת המבקשת בתנאי כליאה ואין מקום להאריך את זמן ההמתנה לשימוע.
לאור כל האמור לעיל, נקבע כי הערר נדחה וכי המשיב ירחיק את המבקשת מישראל בהקדם האפשרי.
טענות הצדדים
המבקשים טוענים כי הם בני זוג ידועים בציבור, המקיימים חיים משותפים ומשק בית משותף, מזה כשנתיים. כמו כן, לטענתם, בהתאם לפסיקה הקיימת ולנהלי המשיב, אין מקום להרחיק את המבקשת מישראל בטרם נערך למבקשים שימוע לצורך בחינת כנות הקשר.
לשיטת המבקשים, בית הדין לעררים שגה בפסק דינו, בין היתר, בהתעלמותו מהראיות המ בססות את קיומם של חיים משותפים בין בני הזוג (כאשר המבקשת הצהירה על חייה המשותפים עם המבקש בהזדמנות הראשונה שניתנה לה ולאור ההסכם להסדרת חיים משותפים שחתמו עליו המבקשים בפני נוטריון). כמו כן, שגה לשיטתם בית הדין לעררים בהתעלמו מטענות המבקשים לפגם יסודי בהליך השימוע ומהפסיקה הקובעת כי טרם יעשה המשיב שימוש בצו הרחקה עליו לערוך בדיקה ראשונית לכנות הקשר. זאת ועוד, לשיטתם, בית הדין לעררים העניק משקל רב מדי לכך שהמבקשים עברו להתגורר יחדיו רק לפני חודש, כאשר אין חולק שהמבקש מצוי בהליך גירושין .
כך גם, טוענים המבקשים כי בית הדין לעררים סטה מסמכותו כאשר התייחס לכנות הקשר בין המבקשים, שעה שהסמכות לבחינת העניין נתונה באופן בלעדי לשר הפנים.
עוד טוענים המבקשים כי החלטת המשיב לגרש את המבקשת בטרם נבחנה מערכת היחסים שלהם, אינה מידתית ופוגעת בזכויות היסוד של המבקש, אזרח ישראלי, לחיי משפחה, שכן ההחלטה אינה מאפשרת לו לממש את רצונו לחיות חיים משותפים עם בחירת ליבו בישראל וגורמת לפירוק התא המשפחתי והפיכת חייהם של המבקשים על פיהם, תוך "פירוד אכזרי וכפוי", אשר יותיר במבקשים צלקות.
לבסוף, מציינים המבקשים כי הגישו בקשה להסדרת מעמדה של המבקשים ביום 12.1.20.
לטענת המשיב דין הבקשה להידחות על הסף מחמת העדר ניקיון כפיים ועשיית דין עצמי – המבקשת שוהה בישראל שלא כדין ביודעין במשך למעלה משנה ושמונה חודשים, כאשר בתקופה זו היא אף עבדה שלא כדין.
לחילופין, טוען המשיב כי יש לדחות את הבקשה לגופה, שכן אינה עומדת בתנאים למתן סעד זמני. לשיטת המשיב, סיכויי ההליך נמוכים מאוד, משפסק דינו של בית הדין לעררים הוא פסק דין ראוי, מבוסס ומנומק, אשר לא נפל בו כל פגם המצדיק את התערבות בית המשפט – בית הדין לעררים התייחס לכל טענות המבקשים וערך סקירה מעמיקה של הדין והפסיקה בסוגיה.

לעניין מאזן הנוחות, טוען המשיב כי הוא אינו נוטה לטובת המבקשים. זאת, משום שהמבקשים אינם מצביעים על כל עילה שבדין שבעטיה יש לעכב את הרחקת המבקשת מישראל ומשום שהם לא ביססו נזק בלתי הפיך שעלול להיגרם להם מדחיית הבקשה. כמו כן, לשיטת המשיב, המבקשים יוכלו להמשיך לנהל את ההליך בעניינם גם כאשר המבקשת אינה שוהה בגבולות הארץ, באמצעות המבקש ובא כוחם.
מנגד, לשיטת המשיב, יש לו אינטרס מובהק להרחיק את המבקשת, זאת, בין היתר, נוכח התנהלות המבקשת המאופיינת בדפוס ממושך של עשיית דין עצמי.
בתגובתם לתשובת המשיב חוזרים המבקשים על טענותיהם ומוסיפים לטעון כי המשיב חייב להימנע באופן גורף מגירוש כשעולה טענת זוגיות וזאת על פי הלכות מחייבות של בית המשפט. עוד טוענים המבקשים כי ישנן חלופות לאיזון האינטרסים של הצדדים וכי למשיב לא ייגרם כל נזק ככל שיאפשרו למבקשים לנהל את ההליך כאשר המבקשת שוהה בארץ, כאשר מנגד, ככל שתורחק המבקשת ייגרם נזק בלתי הפיך למבקש בגילו.
המבקשים חולקים על כך שסיכויי הערעור נמוכים, שכן הם מנהלים חיים משותפים והם מתחייבים לכבד כל החלטה בעניינם ואך מוכנים להעמיד ביטחונות לשם כך.
זאת ועוד, טוענים המבקשים כי המבחן בו מעמיד בית המשפט את טענת הזוגיות הוא כי די בכך ש היא אינה משוללת כל יסוד, בכדי להורות למשיב להימנע מהרחקתה המבקשת טרם תיבדק הטענה, אף אם הועלתה בהיותה במשמורת.
לבסוף מבקשים כי המבקשת תוצא ממשמורת לאלתר.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובה ובתגובה, כמו גם בערעור עצמו, אני סבור כי בנסיבות העניין דין העתירה להתקבל כך שהמבקשת תישאר במשמורת אך לא תורחק מהארץ עד להכרעה בערעור שמצופה שיישמע בהקדם האפשרי .

כידוע, השיקולים המרכזיים שישקול בית המשפט בבקשה למתן סעד זמני בערעור דומים בעיקרם לאלה הנשקלים בבקשות אלה בהליך האזרחי. על המבקש מוטל הנטל להראות כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד – שיש להליך הערעור סיכוי להצליח, והאחר- שמאזן הנוחות מטה את כף המאזניים להיעתר לבקשה (עע"ם 6754/13 שרסטה נ' משרד הפנים (16.2.14)).
שני תנאים אלה אינם נבחנים במנותק זה מזה, אלא נשקלים על בסיס "מקבילית כוחות" לפיה ככל שסיכויי הערעור להתקבל גבוהים יותר, כך ניתן למעט בדרישת "מאזן הנוחות" ולהיפך, כשהשיקול הדומיננטי הינו מאזן הנוחות (בר"מ 7582/12 אג'ה פריידי נ' משרד הפנים (13.12.12)).
מבלי לקבוע מסמרות בדבר, וגם בהנחה שסיכויי הערעור אינם גבוהים, בהתחשב, בין היתר, בכך שטענת החיים המשותפים הועלתה לכאורה לראשונה לאחר שהחלו הליכי האכיפה כנגד המבקשת, אני סבור כי מן הראוי שטענות המבקשים ייבחנו לגופו של עניין במסגרת הדיון בערעור, ולא ניתן לשללם לחלוטין כבר בשלב זה.
באשר למאזן הנוחות, אני סבור כי בנסיבות העניין הוא נוטה לטובת המבקשים. זאת, משום שהסעד הזמני נדרש לשם שמירה על המצב הקיים, לפיו המבקשת שוהה בישראל החל משנת 2018 ולטענת המבקשים הקשר (הלכאורי) בניהם מתקיים אף הוא ממועד זה, אך אלו עברו להתגורר יחדיו אך לאחרונה משום הליך הגירושין שבו מצוי המבקש . כך גם, משום שאף נאמר להם לכאורה על ידי המשיב כי כל עוד סטטוס המבקש הוא "נשוי" לא יוכלו להגיש בקשה להסדרת מעמדה של המבקשת, בקשה שהוגשה רק לאחרונה ביום 12.1.20, כך ש בנסיבות העניין יש להעדיף לאפשר למבקשים למצות את זכות הגישה לערכאות, בטרם תורחק המבקשת מישראל ותכפה פרידה, גם אם זמנית, על המבקשים.
לא נעלמו מעיני טענות המשיב אודות עשיית הדין העצמי ואודות הנהלים המאפשרים לכאורה הרחקת המבקש בטרם בירור ראשוני של כנות הקשר, אך האיזון יימצא בכך שהמבקשת תישאר במשמורת (טענת השחרור ממשמורת נטענה בעלמא בסוף תגובת המבקשים ומשלא עמדה בפני בית הדין לעררים ומשמדובר בצו עשה לא מצאתי מקום להיענות לה) .
כך גם, אין מקום להיעתר לבקשת המבקשים למתן פטור מערבון בערעור, באופן שייעשה שימוש בערבות שהופקדה בהליך בבית הדין לעררים לצורך הערבון בערעור דנן שכן, מדובר בביטחונות שונים שמטרתם שונה ועל המבקשים להפקיד את העירבון במסגרת הערעור כתנאי לשמיעת הערעור.
טענות הסף של המשיב שמורות לו לדיון גופו.
לאור כל האמור, בהתחשב בכך שמאזן הנוחות מהווה את אבן הבוחן המרכזית, ניתן בזאת סעד זמני לפיו המבקשת לא תורחק מהארץ ויעוכב פסק דינו של בית הדין לעררים עד להכרעה בערעור שמצופה שיישמע בהקדם.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים ולבית הדין לעררים בתל אביב ותקבע את הערעור לשמיעה בפני שופט מנהלי בהקדם האפשרי (בהתחשב בכך שהמבקשת במשמורת) , בכפוף להפקדת הערבון .

ניתנה היום, כ"ט טבת תש"פ, 26 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אירינה בורסוייבה
נתבע: משרד הפנים
שופט :
עורכי דין: