ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פרקליטות מחוז תל אביב פלילי נגד יחיאל אוחנה :

לפני כבוד השופטת נעה תבור
המאשימה
פרקליטות מחוז תל אביב פלילי
ע"י ב"כ עו"ד נועה בר ועו"ד פתל

נגד

הנאשמים
יחיאל אוחנה
ע"י ב"כ עו"ד משה סר וגוביץ'

גזר דין

כתב האישום, תיקי הצירוף והשתלשלות ההליכים בתיק הנאשם, יליד 1974, הורשע על פי הודאתו ובמסגרת שלוש הכרעות דין שכללו צירוף תיקים בעבירות של גניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה ( 12 מקרים), גניבה בידי עובד ( 6 מקרים), זיוף (3 מקרים), שימוש במסמך מזויף (4 מקרים) , התחזות לאדם אחר בכוונה להונות (4 מקרים), והכל בהתאם לסעיפים 393(2), 415, 391, ו-420, 441 רישא לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
הכרעת דין ראשונה בעניינו של הנאשם ניתנה בתאריך 07.10.15 ובמסגרתה הורשע בכתב האישום שבתיק העיקרי אשר אוחז שבעה אישומים. בכולם עבר הנ אשם את העבירות תוך כדי עבודתו כאיש מכירות בחברה לממכר מוצרי חשמל. בהתאם לאישום הראשון, בתאריך בלתי ידוע עובר ליום 09.12.12, גנב הנאשם מהחברה טלוויזיה בשווי 2,800 ₪ אשר נקנתה על ידי לקוח ונשמרה עבורו במחסני החברה, ובאמצעותה שילם את חובו לאחר. בהתאם לאישום השני, ביום 16.12.12 גנב הנאשם מהחברה 18,000 ₪ במזומן אותם קיבל מלקוח שרכש מוצרי חשמל. הלקוח פוצה חלקית על ידי החברה וסכום הנזק שנגרם לו נאמד על סך של 6,000 ₪. בהתאם לאישום השלישי, ביום 22.01.13, גנב הנאשם מהחברה שני שיקים שמסר לו לקוח בגין קניית מוצרי חשמל שסכומם הכולל הוא 10,500 ₪ שבאמצעותם שילם חובות לנושיו. בהתאם לאישום הרביעי, בתאריך 09.02.13 גנב מהחברה 2,750 ₪ במזומן אותם שילם לו לקוח עבור מוצר חשמלי. בהתאם לאישום החמישי, ביום 14.02.13 גנב מהחברה 4,300 ₪ ששילמה לו לקוחה בגין מוצרי חשמל. בהתאם לאישום השישי, בתאריך 12.03.13 גנב הנאשם מהחברה 1,500 ₪ שקיבל במזומן מלקוח עבור מוצרי חשמל. בהתאם לאישום השביעי, בתחילת חודש מרץ 2013 גנב מהחברה 2,000 ₪ במזומן שקיבל מלקוחה עבור מוצר חשמלי.
סך הכל גנב הנאשם מהחברה בה עבד 41,850 ₪.
לאחר הרשעתו בתיק העיקרי הופנה הנאשם לשירות המבחן לקבלת תסקיר חרף התנגדות המאשימה. בתסקיר מתאריך 27.03.16 התייחס שירות המבחן לנסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, כיום בן 45, גרוש ואב לשני ילדים קטינים. שירות המבחן ציין את קשיי ההסתגלות של הנאשם למסגרות השונות לאורך חייו ואת קשייו לשמור על יציבות תעסוקתית, וכן התייחס להתמכרויותיו להימורים ולסמים. לחובת הנאשם שתי הרשעות קודמות משנים 2004 ו- 2006 כאשר האחרונה שבהן בגין גניבה בידי עובד בעטיה ריצה 7 חודשי מאסר בפועל. הנאשם הודה בביצוע העבירות מושא התיק העיקרי אותן ביצע עקב מצוקה כלכלית וחובות לשוק האפור שהעמידו אותו בסכנה ואיום ממשי. הנאשם הביע צער וחרטה ובמסגרת האבחון פנה מיוזמתו להליך גמילה. שירות המבחן ביקש לדחות את הדיון על מנת לגבש תוכנית טיפולית כוללת.
לאחר קבלת התסקיר הראשון, הנאשם ניתק קשר עם באת כוחו, לא התייצב לדיונים והוצאו נגדו צווי הבאה. רק בתאריך 07.05.17 התייצב הנאשם לדיון בתיק העיקרי ואז נשלח לתסקיר משלים. בתסקיר משלים מתאריך 19.09.17 דיווח שירות המבחן על חוסר שיתוף פעולה של הנאשם עמם לאחר שלא הגיע לפגישה ולא יצר קשר. בדיונים שהתקיימו לאחר מכן נדחו הטיעונים לעונש לצורך בדיקת אפשרות לצירוף תיקים. לשני דיונים שנקבעו לאחר מכן הנאשם לא התייצב והוצאו נגדו צווי הבאה.
לדיון שנקבע ליום 28.10.18 הנאשם התייצב ובמסגרתו הורשע בהכרעת דין שניה בארבעה תיקים אותם צירף לתיק זה. במסגרת תיקי הצירוף מושא הכרעת הדין השניה הורשע בעבירות שבוצעו במהלך שנת 2017. בכל ארבעת התיקים הציג עצמו הנאשם בפני המתלוננים בזהות בדויה וקיבל מידיהם מטלטלין ומוצרים שונים בשווי כולל של כ- 76,500 ₪, לאחר שמסר לידיהם שיקים ללא כיסוי וחלקם אף מזויפים. בסיום הדיון מתאריך 28.10.18 הוסכם בין הצדדים כי הטיעונים לעונש יידחו על מנת לבחון אפשרות צירוף חמישה תיקים נוספים. לדיון המשך שנקבע לאחר מכן ליום 21.01.19 הנאשם לא התייצב וההליכים הותלו.
הנאשם נעצר ביום 10.11.19, ההליכים חודשו והנאשם שוחרר למעצר בית מוחלט בפיקוח אימו. בדיון האחרון מתאריך 16.12.19 דחיתי בקשת הנאשם ובא כוחו להפנות את הנאשם לשירות המבחן לבחינת התאמתו לבית משפט קהילתי ולחילופין לצורך לקבלת תסקיר לעונש.
קודם טיעונים לעונש ביקש הנאשם לצרף תיקים נוספים וניתנה הכרעת דין שלישית במסגרתה צירף הנאשם שישה תיקים נוספים בגין עבירות מרמה והתחזות לאדם אחר בכוונה להונות בסך כולל של 5,430 ₪, אותן ביצע במהלך שנת 2018.
הראיות והטיעונים לעונש
במסגרת הראיות לעונש הגישה ב"כ המאשימה את גיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם ת/1, הכולל את שתי הרשעות קודמות כמפורט בתסקיר שירות המבחן. מטעם הנאשם העידה אימו וסיפרה על התלות של בנו הקטין של הנאשם בנאשם והדגישה את ניקיונו העכשווי של הנאשם מסמים בחודש האחרון במהלכו שוהה אצלה במעצר בית.
בטיעוניה לעונש התייחסה ב"כ המאשימה להיקף המרמה הכולל של העבירות בהן הורשע הנאשם ולביצוע עבירות מאז שנת 2012 ועד 2018. כן התייחסה לערכים המוגנים העומדים בבסיסן. בטיעוניה הדגישה התובעת את העובדה שהנאשם ביצע את העבירות מושא תיקי הצירוף לאחר הרשעתו בעבירות התיק העיקרי, לאחר שניתק קשר עם שירות המבחן ומבלי שנרתם להליך טיפולי כלשהו. התובעת עתרה למתחמי ענישה, תוך הפניה לפסיקה, כדלקמן: ביחס לתיק העיקרי עתרה למתחם שבין 10 ל-24 חודשי מאסר, ביחס לשלושה מתיקי הצירוף משנת 2017 (בסכומים קטנים יותר) עתרה למתחם שנע ממאסר מותנה ועד 10 חודשי מאסר בפועל, ביחס לתיק הצירוף הנוסף משנת 2017 שבו היקף המרמה עומד על 50,000 ₪ עתרה למתחם שבין 4 ועד 12 חודשי מאסר בפועל וביחס לששת תיקי הצירוף משנת 2018 עתרה ביחס לחמישה מהם (בהם דובר במרמה בהיקף של 100 ועד 300 שקלים) למתחם שנע ממאסר מותנה ועד 6 חודשי מאסר וביחס לתיק השישי בו היקף המרמה 4,000 ₪ עתרה למתחם של מאסר על תנאי ועד 10 חודשי מאסר. ב"כ המאשימה לא התעלמה מהודאת הנאשם ומחלוף הזמן אך ציינה כי חלוף הזמן רובץ כל כולו לפתחו של הנאשם. כן ציינה עברו הקודם, העדר הפנמה וביצוע עבירות נוספות ללא אופק שיקומי. בסופו של יום ביקשה למקם את עונשו של הנאשם במרכז המתחמים, לגזור עונש בגין המתחמים המצטברים וכן עתרה למאסר מותנה וקנס.
ב"כ הנאשם הסתייג ממספר המתחמים להם עתרה המאשימה וטען כי יש מקום לקבוע שלושה מתחמים: הראשון ביחס לעבירות התיק העיקרי, השני ביחס לעבירות משנת 2017 בכלל תיקי הצירוף מושא הכרעת הדין השנייה, והשלישי ביחס לעבירות משנת 2018 של תיקי הצירוף מושא הכרעת הדין השלישית. הסנגור הפנה לפסיקה וטען כי הגם שמדובר במתלוננים שונים עסקינן ברצף עברייני אחד ובשיטת ביצוע זהה. הסנגור הסתייג גם מטענת המאשימה לפיה מדובר ברצף של 6 שנים בביצוע העבירות והדגיש שבין העבירות מן התיק העיקרי ועד לביצוע העבירות בתיקי הצירוף חלפו 4 שנים. הסנגור אף הוא הפנה לפסיקה וטען כי המתחם ביחס לעבירות התיק העיקרי ולעבירות תיקי הצירוף משנת 2017, יכול שיתחיל ממאסר לתקופה שתרוצה בעבודות שירות. מבחינת העונש המתאים לנאשם טען הסנגור כי לצד העובדה המצערת שלא עבר הליך שיקומי, יש ליתן משקל משמעותי לקולה להודאתו שחסכה זמן שיפוטי רב ולמכלול נסיבותיו האישיות. בין אלו ציין ההתמכרות לסמים ולהימורים ומצבו הרפואי של בנו של הנאשם והנזק שיגרם לבן אם הנאשם ישלח למאסר. עוד הדגיש הסנגור כי העבר של הנאשם אינו מכביד והוא ישן למדי. הסנגור ביקש להסתפק בעונש מאסר לתקופה מקסימאלית שעדיין ניתן לרצות בעבודות שירות. על פי טענת ההגנה עונש המאסר אינו מסייע לאיש ובכל מקום בו ניתן להימנע ממנו, אפילו בדוחק, יש להעדיף זאת.
הנאשם בדבריו האחרונים הביע צער וחרטה על מעשיו וסיפר שבוצעו על רקע התמכרות. הנאשם התנצל על אי התייצבותו לדיונים וגם זאת תלה בבעיית השימוש בסמים. הנאשם סיפר כי התמכר לסמים על רקע קושי נפשי להתמודד עם מצב בריאותו של בנו. כן סיפר על החובות אליהם נקלע בשוק האפור ואלימות כלפיו מצד גובי החובות. כיום הוא עושה מאמצים לשמור על ניקיון מסמים ועובר טיפול רגשי יחד עם בנו שתלוי בו מאוד. באחרית דבריו הביע רצון לשנות את חייו ולתפקד באורח נורמטיבי.
במועד שהיה קבוע לשימוע גזר הדין, ביקשו הצדדים להתייחס לשאלת הפיצוי לגביה לא טענו קודם לכן. באת כוח המאשימה הגישה טבלה הכוללת סכומי הפיצוי לה עותרים לגבי כל אחד מן המתלוננים (ת/2).
הדיון נדחה על מנת לאפשר לסנגור להתייחס לנתונים החדשים וכן על מנת לאפשר לנאשם להציג התייחסות להליכים אזרחיים אם התקיימו כאלה נגדו. במועד שנקבע לאחר מכן, לא התייצב הנאשם והוצא צו הבאה. הדיון התחדש היום רק לאחר שהנאשם הובא בעקבות ביצוע צו ההבאה.
בטיעוני הצדדים היום טען הסנגור שאין לפסוק פיצוי במסגרת גזר הדין, שכן מכל שורת המתלוננים הנזכרת בכתבי האישום השונים, אותר מתלונן אחד בלבד ואשר רק לגביו וסכום הנזק הרלוונטי אליו בסך 2,500 ₪, הסכים הסנגור לקביעת רכיב של פיצוי במסגרת גזר הדין. לטענת ההגנה, אין מקום לפסוק פיצוי כאשר המתלוננים אינם מאותרים או במקום שבו חברה פשטה את הרגל ומנוהלת היום ע"י כונס נכסים. כמו כן, סבור הסנגור שאין להחליף את ההליכים האזרחיים בהליך הפלילי ועל כן, אין טעם בפסיקת פיצוי אשר בסופו של יום יישאר בקופת בית המשפט ללא כתובת וללא תכלית אמיתית. מנגד, ב"כ המאשימה שבה ועתרה לקביעת פיצוי על פי המפורט בטבלה שהוגשה לבית המשפט.
דיון והכרעה
מבחינת מספר האירועים ומתחמי הענישה, דעתי כדעת הסנגור . שוכנעתי כי בהתאם לכללים שנקבעו בפסיקה ומבחן הקשר ההדוק בכלל זה, יש מקום לקבוע שלושה מתחמים נפרדים בהתאמה לשלוש הכרעות הדין שניתנו בתיק, ראו לעניין זה ע"פ 4910/13 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014) (להלן: עניין ג'אבר); ע"פ 1261/15 מדינת ישראל נ' דלאל (3.9.2015); ע"פ 5668/13 מזרחי נ' מדינת ישראל (17.3.2016. העבירות שבוצעו בכל אחת משלוש הכרעות הדין נעברו על ידי הנאשם בסמיכות זמנים בשיטה דומה ותוך שימוש במאפייני מרמה דומים: בתיק העיקרי בוצעו כל העבירות כלפי אותו מעביד ובאותה שיטה במשך תקופה של 4 חודשים. בתיקי הצירוף שבהכרעת הדין השניה בוצעו כל העבירות ב-2017 (טבלת הצירוף לא כללה תאריכים מדויקים) באותה שיטה וכלפי מתלוננים שונים. עבירות הצירוף מושא הכרעת הדין השלישית בוצעו בשנת 2018 (בין מרץ לספטמבר), גם הן באותה שיטה וכלפי מתלוננים שונים. לצד זאת יודגש כי בקביעת העונש על כל אירוע יש מקום להתחשב במספר המעשים של הנאשם: "לעתים, העובדה שהאירוע כולל כמה מעשים יכולה לשוות לו מידה נוספת של חומרה" (ראו פסקה 10 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז בעניין ג'אבר).
הערכים המוגנים ונסיבות ביצוע העבירה –עבירות גניבה ממעביד וגניבה בידי מורשה פוגעות בזכות הקניין של בעלי הרכוש ולצידה מובנית בעבירות פגיעה באמון וניצול אמון שניתן בנאשם . במעשי המרמה, הזיוף וההתחזות פגע הנאשם פגיעות נוספות בערך השמירה על קניינו של אדם וכן בצורך להגן על חיי מסחר תקינים והוגנים . גם בעבירות אלו פגע הנאשם ביחסי האמון הנחוצים לביצוע עסקאות בין אדם ל חברו.
בענייננו הסכום הכולל שקיבל הנאשם כתוצאה מביצוע העבירות מגיע למעלה מ-120,000 ₪. שליש מהסכום (כ-40,000 ₪) קיבל הנאשם לאחר שגנב כספים ממעבידו ותוך פגיעה לא רק במעביד אלא גם בלקוחות שרכשו מוצרי חשמל ולא קיבלו את הסחורה במועד או פוצו באופן חלקי בלבד. כשני שליש מהסכום (כ-76,500 ₪) קיבל הנאשם במרמה תוך שימוש בזהות בדויה, זיוף שיקים ותשלום בשיקים ללא כיסוי. יתרת הסכום (כ-5,000 ₪) קיבל הנאשם משישה אנשים שונים תוך התחזות לאדם אחר והצגת מצגי שווא. הנאשם ביצע את העבירות מושא התיק העיקרי במהלך דצמבר 2012 ועד חודש מרץ 2013 ולאחר מכן את העבירות בתיקי הצירוף במהלך השנים 2017-2018. הגם שצודק הסנגור כי קיים פער של 4 שנים מבחינת הרצף העברייני יש ליתן משקל לחומרה לעובדה שאת העבירות מושא תיקי הצירוף ביצע הנאשם תוך כדי ההליך המתנהל בתיק זה ולאחר שכבר הורשע בתיק העיקרי.
מדיניות הענישה ומתחם העונש ההולם -
עיון בפסיקה מעלה כי מתחם הענישה לעבירה של גניבה ממעביד משתנה בהתאם למספר מקרי הגניבה, אופן הביצוע, מידת התחכום וסכום הגניבה בו מדובר. ישנם מקרים בהם מושתים מספר חודשי מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח ו ישנם מקרים בהם מושתים מאסרים קצרים יותר לריצוי בדרך של עבודות שירות (ראו רע"פ 3153/10 שבתשוילי נ' מדינת ישראל (29.4.10) – שם הושתו 8 חודשי מאסר בפועל על נאשם שגנב ממעבידו בשלוש הזדמנויות רכוש בסך כולל של 2,000 דולר, עפ"ג ( ירושלים) 9725-02-14 קורסיה נ' מדינת ישראל (6.3.14) – שם הושתו על הנאשמת 50 ימי מאסר לריצוי בעבודות שירות לאחר שהורשעה בריבוי עבירות של גניבה ממעביד בסך כולל של 66,586 ₪ והשיבה כמחצית הסכום ), עפ"ג (מחוזי-ת"א) 598-11-14 קעדאן נ' מדינת ישראל, שם קבע בית המשפט המחוזי מתחם שנע ממאסר קצר ועד 24 חודשי מאסר לנאשם הורשע בגניבה ממעביד בסך כולל של 85,000 ₪. בע"פ (מח-ת"א) 20466-10-14 אילטוב נ' מדינת ישראל (25.02.15) התייחס בית המשפט המחוזי למתחם הענישה הראוי בעבירה של גניבה ממעביד ופסק באלו המילים:
"דעתנו היא כי לא ניתן בעבירה מסוג זה להסתפק בענישה שאיננה כוללת רכיב של מאסר. הטלת מאסר – היא האמירה הנורמטיבית ואמירה זו מן הראוי שתאמר. צדק על כן בית משפט קמא כאשר אימץ מתחם ענישה שהרף התחתון שלו הוא מאסר קצר. גם הרף העליון שציין בית משפט קמא איננו מופרז, אם כי הטווח הוא רחב במיוחד. העבירה של גניבה ממעביד היא עבירה קשה הן בשל ההיבט הרכושי הגלום בה והן בשל המעילה באמון. קל יותר להתגונן כנגד גנבים מבחוץ, קשה להתגונן כאשר הגנב מצוי בביתך שלך. מעביד רשאי לסמוך על עובדיו ולצפות כי לא ישלחו ידם ברכוש שהופקד בידיהם מכוח תפקידם ".

לאור האמור לעיל ובשים לב למדיניות הענישה הנוהגת, אני קובעת כי מתחם הענישה ביחס לעבירות מושא התיק העיקרי יכול שיתחיל במאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד 20 חודשי מאסר.

עיון בפסיקה מעלה כי ביחס לעבירות של קבלת דבר במרמה, זיוף ושימוש במסמך מזויף נעה הענישה בין מאסרים קצרים בעבודות שירות ועד עונשי מאסר מאחורי סורג ובריח לתקופה בת שנה וחצי לצד עונשים נלווים בדמות מאסר על תנאי, קנס ופיצוי לנפגעי העבירה. המתחם נקבע בהתאם לנסיבות העבירה ובהתחשב באלה: התכנון שקדם לעבירה, היקף המרמה, השיטתיות, מידת התחכום, השילוב שבין המרמה לעבירות נוספות, שיתוף פעולה שבין הנאשם לאחרים , משך הזמן שבו נעברו העבירות, מספר הנפגעים וכיו"ב. למשל ברע"פ 8443/15 חגולי נגד מדינת ישראל [פורסם בנבו] (15.12.2015): ביהמ"ש העליון דחה בקשת רשות ערעור של נאשם לאחר שנגזר דינו לעונש בן 3 חודשי מאסר בעבודת שירות לצד עונשים נלווים. הנאשם הורשע בשתי עבירות של קבלת דבר במרמה ובעבירה של שיבוש מהלכי משפט. באותן נסיבות, קיבל הנאשם לידיו שיקים שלא כדין, ובאמצעותם רכש יחד עם אחר מוצרים בשווי כולל של 73,695 ₪, ביודעם שההמחאות לא יכובדו. נוסף על כך, המיר הנאשם חלק מן ההמחאות האמורות לכסף מזומן בסך כ-34,300 ₪ בחברה להמרת מטבע תוך שהזדהה כאחר, בע"פ (מח' מרכז) 28122-10-14 אלחנן נגד מדינת ישראל (17.02.2015): ביהמ"ש המחוזי אישר עונש בן חודשיים וחצי מאסר בעבודות שירות לצד עונשים נלווים . הנאשם הורשע בגניבת שני שיקים, זיופם, שימוש בהם וקבלת סכום של 22,000 ₪, בת"פ (ראשל"צ) 35444-06-15 מדינת ישראל נגד גניש (27.12.2018): הנאשם , שלחובתו 11 הרשעות קודמות, נידון ל- 8 חודשי מאסר בפועל לצד עונשים נלווים. הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בכך שקיבל במרמה ציוד בסך של 28,000 ₪ תוך שהציג בפני המתלונן נתונים כוזבים ובידיעה שלא ישלם עבור הציוד.

בין הנסיבות שקלתי ריבוי המתלוננים השונים, ריבוי העבירות במובן זה שלא מדובר במעשה עברייני אחד אלא בעבירות מרמה ולצידן עבירות זיוף, היקף המרמה, הנזק שנגרם לשורה בלתי מבוטלת של אנשים, חזרתיות דפוסי הביצוע וכמובן מדיניות הענישה הנוהגת, נסיבות ביצוע העבירה וסכומי המרמה במקרה זה, אני קובעת כי:

מתחם העונש ההולם ביחס לעבירות תיקי הצירוף משנת 2017 בהכרעת הדין השניה נע בין מאסר שיכול וירוצה בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר.

מתחם העונש ההולם לעבירות תיקי הצירוף משנת 2018 בהכרעת הדין השלישית נע בין מאסר מותנה ועד 9 חודשי מאסר.

בהתאם לסמכות שבסעיף סעיף 40יג(ב) מצאתי לגזור עונש כולל בגין שלושת האירועים.

העונש המתאים לנאשם – לחומרת העבירות ולחומרת נסיבות ביצוען עליהן עמדתי לעיל, יש להוסיף את העובדה שהנאשם לא פיצה אף אחד מהמתלוננים בסכום כלשהו ואף לא הביע נכונות לעשות כן. עברו הקודם של הנאשם אמנם ישן, אולם כולל הרשעה בעבירה דומה בגינה אף ריצה עונש מאסר בפועל. מול אלה, מצאתי ליתן משקל לקולה להודאתו של הנאשם בכלל העבירות באופן שחסך צורך בעדות שורה ארוכה של מתלוננים ויש בו ללמד על קבלת אחריות. בעיקר שקלתי מכלול נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם כפי שהובאו בפני. שליחת הנאשם למאסר היא עונש קשה והוא יכביד על הנאשם ויותר מכך על בנו הצעיר. לצד זאת אדגיש כי לא מצאתי ליתן משקל משמעותי לחלוף הזמן מאז ביצוע בתיק העיקרי, שכן חלוף הזמן רובץ כל כולו לפתחו של הנאשם ואף הנאשם לא טען אחרת. כתב האישום הוגש ללא שיהוי ומאז הרשעתו בשנת 2015 לא התייצב הנאשם לדיונים, לא שיתף פעולה עם שירות המבחן ובמקום זאת ביצע עבירות מרמה נוספות.
מקום שהנאשם דחה הליך שיקומי שהוצע לו ובמקומו חזר וביצע עבירות, אין מנוס אלא להעדיף שיקולי גמול על פני שיקולי שיקום. בקשתו הנוכחית של הנאשם להפניה חוזרת לשירות המבחן לא גובתה בכל הצבעה על מהלך טיפולי בשנים שחלפו מאז הורשע בשנת 2015 ועד היום. כל שהיה ביכולתו של הנאשם להציג הוא תקופת רגיעה קצרה בת חודש מאז נמצא בתנאים מגבילים בפיקוח אמו. גם תקופה זו עומדת בסימן שאלה בשי לב להתחמקות מהדיונים בהליך זה והצורך בהבאתו של הנאשם בצו הבאה לאחר שלא הגיע לדיונים אף שהוזמן כדין. רצון לטיפול לו היה כזה היה אמור לגייס את הנאשם למסגרת כלשהי במהלך השנים ובהעדר טיפול לא ניתן להצביע על סיכוי ממשי לשיקום שיש בו להצדיק סטיה ממתחמי הענישה.
עיינתי בפסקי הדין אליהם הפנה הסנגור אך אין בהם לסייע. כחוט השני עובר בכולם הנתון בדבר השבת סכומי הכסף לנפגעי העבירה, בענין טובל הושב מלוא הסכום אפילו לפני החקירה המשטרתית. נתון זה אינו מתקיים במקרה שלנו ואף לא נעשה כל ניסיון בכיוון. בנוסף בענין קטש דובר במי שעל פי תסקירי שירות המבחן אינם בעלי דפוסים עבריינים ובית המשפט העריך כי הסיכוי להישנות מעשים בעתיד הוא אפסי.
אשר לסוגיית הפיצוי- כל אחד מהמצוינים בטבלה ת/2 ניזוק בכיסו. הנסיבות שונות אך בסיומן ובכל המקרים מצא את דרכו כסף של אחרים אל כיסו של הנאשם. עם סיום ההליך, יש מקום להורות על השבת הנזק. דווקא משום שהקלתי ברכיב המאסר בפועל, מצאתי כי פיצוי יהיה בעל משמעות מוחשית הן מבחינת הנאשם והן בדרך צודקת של סיום ההליך. לא מצאתי להבחין בין המתלוננים שנפגעו בסכומי כסף קטנים יותר לבין אחרים משום שגם הפיצוי יהיה בהתאמה – כל אחד על פי חלקו. משנפסק פיצוי יש טעם בפסיקתו לכל אחד ואחד מן הנפגעים.
לפיצוי משמעות מוחשית של קבלת אחריות ולטעמי הוא ביטוי נוסף לחרטה והפנמה. בהקשר של הניזוקים בסכומים הקטנים יותר יש משמעות לפיצוי באמצעות ההליך הפלילי שכן קשה להניח שאותם מתלוננים יפנו להליך אזרחי וללא ההליך הנוכחי, יופלו מנפגעים אחרים ולא יפוצו כלל. על תכלית הפיצוי נכתב בע"פ 6452/09 קאסם עלי נ' מדינת ישראל (22.7.10) בפסקה 9 כי:
"הפיצוי האמור הינו בעל רכיב אזרחי דומיננטי אך הוא מושפע מסביבתו הפלילית ומהנורמות המאפיינות אותה, ולפיכך הוא בעל מספר תכליות שונות, ביניהן: מתן סעד מידי לנפגע העבירה, מבלי שייאלץ להמתין לסיום ההליכים האזרחיים בעניינו ולעיתים אף יחסך ממנו, אם יסתפק בסכום הפיצוי, המפגש המחודש עם העבריין שפגע בו במסגרת הליכים אזרחיים; הכרה חברתית בסבלו של הנפגע; העלאת מעמדו של קורבן העבירה בהליך הפלילי, כחלק מהמגמה לשלבו בהליך הפלילי ולהכיר בזכויותיו במסגרת הליך זה ואף יסוד של היטהרות לעבריין עצמו, שחיובו בפיצוי לטובת הנפגע עשוי לתרום לשיקומו"

ראו הפסיקה המאוזכרת באותו ענין וכן ע"פ 4770/14 אגייב נ' מדינת ישראל (5.11.15) והפסיקה המאוזכרת גם שם.

שקלתי טיעוני הסנגור בכל הנוגע לחברה שנמצאת בפשיטת רגל. לא ניתן לשלול אפשרות כי הליך פשיטת רגל קשור מבחינה כלכלית לנזק שהסב הנאשם. מבחינת שיקולי צדק, הימנעות מפיצוי במקום שחברה קרסה, איננה מתמודדת עם האינטרס הציבורי במובנו הישיר והפשוט ביותר. העובדה שהחברה מנוהלת ע"י כונס נכסים, אינה שוללת צורך בפיצוי. להיפך, פיצוי יוכל לשמש על מנת להתמודד עם חובות החברה ועם שורת הנושים המתדפקים על דלתותיה.

בכל הנוגע למתלוננים נוספים, הרי שהמאשימה תפעל לאיתורם והעובדה שלא עלה בידי התביעה ליצור קשר טלפוני עם אותם אנשי, אין משמעה שלא מדובר במי שנפגע, ניתן לאיתור וזכאי להשבת הכסף באופן המהיר שבו יכול לספק זאת ההליך הפלילי.

על מנת לעודד את הנאשם ולחזק את תחילתה של דרך חדשה כפי שהשתקף בדבריו ובדברי אמו ועל מנת לאפשר לו לחזור למעגל חיים חיובי אגזור עליו עונש מקל בתוך מתחם הענישה לצד ענישה משמעותית הצופה פני עתיד.
סוף דבר – אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים :
12 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו.
9 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיו ם שחרורו לא יעבור עבירת רכוש או מרמה מסוג פשע.
6 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מיו ם שחרורו לא יעבור עבירת רכוש או מרמה מסוג עוון.
קנס בסך 5,000 ₪, או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 5 תשלומים שווים, חודשיים ורצופים, החל מיום 01.05.20 , ובהמשך בכל 1 בחודש שלאחריו . לא ישולם תשלום במועדו תעמוד יתרת הקנס לפירעון מידי.
פיצוי בסך 113,137 ₪ אשר יחולק בין המתלוננים על פי הטבלה ת/2. הפיצוי ישולם ב- 15 תשלומים חודשיים שווים ורצופים שהראשון בהם 30 יום לאחר שיחרורו ממאסר. לא ישולם תשלום במועדו תעמוד יתרת הפיצוי לפרעון מידי. ב"כ המאשימה מוסרת לבית משפט פרטי מתלו ננים ואלו יסרקו לתיק בית משפט. המוצגים יחולטו/יושמדו/יושבו לבעליהם על פי החלטת קצין משטרה.
ככל שהופקד פיקדון בתיק או בתיק המעצרים הקשור לתיק זה, בהעדר מניעה עפ"י דין ולאחר התייצבות למאסר, יוחזר הפיקדון למפקיד או לידי מי מטעמו עפ"י יפוי כוח.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, א' שבט תש"פ, 27 ינואר 2020, במעמד הצדדים.


מעורבים
תובע: פרקליטות מחוז תל אביב פלילי
נתבע: יחיאל אוחנה
שופט :
עורכי דין: