ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ואסים מחאג'נה נגד פסק דין :

לפני כבוד השופט יואב פרידמן
התובע
ואסים מחאג'נה

נגד

הנתבעים
.1 טרייד אין קאר עזאם (2012) בע"מ
.2 זוהר עבוד
.3 מאסטרו טסט בע"מ

פסק דין

1. תביעה כספית על סך 104,400 ₪, נכון למועד הגשת התביעה.

הנתבעת 1 הינה חברה העוסקת בסחר רכב, ממנה רכש התובע רכב משומש, בשנת 2016. הנתבע 2 (יכונה להלן "זוהר") הינו נציג הנתבעת 1, אשר פעל מול התובע בעסקת המכר. הנתבע 3 הינו מכון לבדיקת רכב שערך הבדיקה לרכב.

גרסת התובע:

2. באפריל 2016 פרסמ ה הנתבעת 1 באתר האינטרנט יד-2 פרסום המציע רכב טויוטה למכירה. הפרסום הציג הרכב כרכב תקין במצב מכני מצוין, עם קילומטרז' 230,000 ק"מ.

יוער: אותו פרסום צורף לתצהירו של התובע ותואם את הנטען בתביעה לגבי תוכן הפרסום. אוסיף כי בפרק התיאור צוין כך: "חדש !!! חדש !!! חדש !!! שמור מאוד ומטופל !!! ללא תאונות !!! התחייבות מלאה ומקיפה בבדיקה !!! כולל חלון, גג ומגנזיום !!! טסט לשנה !!!"

3. התובע שהתעניין ברכישת הרכב פנה אל הנתבעים 1-2, ונפגש עם הנתבע 2. האחרון מסר לו שוב שמדובר ברכב במצב מכני מצוין, והציע שתערך בדיקה לרכב אצל הנתבעת 3 – מכון "מאסטרו טסט" (להלן: " המכון").

4. התובע אכן העמיד הרכב לבדיקת המכון. על פי דוח הבדיקה של המכון, עולה כי מדובר ברכב שמד הקילומטרז' שלו הינו 230,600 ק"מ. הדוח הצביעה על מנוע תקין, וכך גם מערכת הצתה ומערכת דלק. הרכב נמצא תקין, לבד מצמיגים ותיקוני פחחות.

אף הבוחן מטעם המכון הודיע לתובע בעל פה, בתום הבדיקה, כי מדובר על רכב תקין במצב טוב מאוד, מנוע ומערכת היברידית תקינה.
דוח המכון צורף לתצהיר התובע, לרבות חשבונית בגין הבדיקה בעלות של 900 ₪.

5. להלן ממצאי הדו"ח:

מנוע, מערכת קירור, מערכת דלק, מערכת הצתה, מערכת פליטה, סרן קדמי ומערכת היגוי, קפיצים, מערכת בלמים, מערכת תאורה כולל מצבר, מערכת העברת הכוח, והמחוונים – כולם סומנו כתקינים.

מערכת השלדה ומרכב נמצאה כבעלת ליקויים בעלי משמעות נמוכה, שהינם תיקוני פחחות וצבע, סימני פגיעה בחזית והחלפת חלקי מרכב בחזית.

במערכת הצמיגים צוין ממצא לא תקין בצמיג אחורי שמאלי שיש לבדוק.

בפרק "הערות כלליות" צוין כי יש לברר זמני טיפולים (החלפת רצועות או שרשרת תזמון, לפרק גלגלים ולבדוק עובי רפידות).

6. על סמך מצגים מצטברים אלה, חתם התובע על הסכם רכישת הרכב מול הנתבעת 1, ביום 20.4.16. התמורה הייתה 59,000 ₪.

7. ב-27.4.16 קיבל התובע את הרכב. מיד לאחר קבלת הרכב, עוד בדרכו חזרה לבית, הופיע סימן התראה בלוח המחוונים שהסוללה ההיברידית חלשה. התובע עדכן מיידית את הנתבע 2, האחרון מסר לו כי אין מה לדאוג וכי נדרש זמן שהסוללה תתמלא.

אלא שבהמשך נדלקה גם מנורת התקלות ברכב. או אז שב התובע אל הנתבעים וביקש לבטל את העסקה. הנתבעים סירבו. נתבע 2 שב וטען כי הרכב תקין והוצע לתובע לבדוק את הרכב במוסך מטעמו.

8. יום למחרת, ב-29.4.16, פנה התובע עם רכבו למוסך הרשמי של טויוטה. עם קבלת דוח הבדיקה הסתבר לו כי מדובר ברכב עם תקלות מהותיות במערכת ההיברידית שמחייב החלפת המצבר וכן תקלות במנוע ובמערכת ABS. דו"ח המוסך, שהינו למעשה טופס הזמנת תיקון, צורף לתצהיר התובע . צוין שנדרשת החלפת מצבר היברידי, החלפת מד כמות אוויר והחלפת מתג אור מעצורים. העלות כולל עבודה וחלפים, יחד עם מע"מ, הייתה בסך מצטבר של 29,944 ₪ - עיקרה בגין המצבר (בסכום של 23,683 ₪). כלומר יותר ממחצית עלות העסקה.

9. בנוסף, התובע גילה תקלות נוספת של שחיקת גומיות בדלתות הרכב, חלונות חשמליים לא עובדים בעת נעילה וכיסא הנהג רועד לעת נסיעה.

10. ב-1.5.16 נפגש התובע שוב עם נתבע 2 ועדכן אותו בתוצאות הבדיקה במוסך טויוטה. הנתבע 2 שב וסירב לבטל העסקה.

11. התובע מייחס לנתבעים כולם קשירת קשר להטעות אותו ולרמותו, תוך הצגת מצגים כוזבים ביחס למצב הרכב.

התובע טוען כי הוטעה אף בהצגת מחירון הרכב, כאשר הרכב הוצג כעולה 93,000 ₪ לפי מחירון לוי יצחק. המחירון אמנם הוצג לתובע טרם הקניה, אולם התובע לא שם לב כי המחיר הנ"ל רלבנטי לרכב שמד הקילומטרז' שלו הינו 156,000 ק"מ.

12. הטעיה נוספת שהוא מייחס לנתבעים 1-2 הייתה לעניין מד הקילומטרז' שהיה לאשורה 256,000 ק"מ ולא כפי שהוצג.

13. ב-8.5.16 פנה התובע בכתב אל הנתבעים 1-2, דרש שוב ביטול העסקה, ולא נענה.

14. התובע מציין כי הנתבעים לא תיקנו את הרכב בהקדם האפשרי, וסירבו לביטול עסקת המכר. כמצוין בתביעה, בשל התקלה במערכת ההיברידית אינו יכול להשתמש ברכב והוא מושבת, מה שגורם לו נזקים עקיפים, בשל היעדרות מעבודה, לכל הפחות מהלך 7 ימים. בגין נזק זה מבוקש לחייב הנתבעים בגין הפסד הכנסה מסתבר בסך 8,400 ₪. מבוקש גם לחייב בגין עלויות ביטוח הרכב בסך 3,500 ₪. בכתב התביעה נטען לפיצויים נפרדים בשל אי קבלת טופס גילוי (ראה להלן) ובגין עוגמת נפש.

נטען גם כי נוכח מצב הרכב והתקלה בו נמנע ממנו עד היום למכור את הרכב, לא כל שכן כשאין ברשותו את היסטוריית הטיפולים והתיקונים שהנתבעים לא מסרו לידיו.

התובע טוען כי הנתבעים לא מסרו לו טופס גילוי כמשמעותו בסעיף 4 לחוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), בשל כך זכאי הוא לפיצוי נוסף. הוא טוען לעילות מכוח חוק המכר - גם אם מדובר באי התאמה נסתרת. הוא טוען להפרת צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יבוא רכב ומתן שרותים לרכב), פעולה בחוסר תום לב, והפרת חוזה.
מכאן טענתו לפיצוי מכוח חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) . לחילופין נטען על ידו להתקשרות מכוח טעות או הטעיה ולפיכך פגם בכריתה, עשיית עושר ולא במשפט, הפרת הוראות שבחוק הגנת הצרכן, עוולת התרמית ועוולת הרשלנות.

התובע טוען כי הוא זכאי לבטל הסכם המכר ולקבל בחזרה את כספו (השבה מלאה).

15. מטעם התובע הוגש תצהירו שלו. מטעם הנתבעים 1-2 הוגש תצהיר זוהר הוא הנתבע . מטעם הנתבעת 3 הוגש תצהירו של מר חמזי עבד אלהאדי (להלן "חמזי").

16. בתצהירו שב התובע על טענות התביעה, אותן סקרתי לעיל. הוא מוסיף ומדגיש כדלקמן:

א. הבדיקה בוצעה במכון כפי הצעתו של הנתבע 2, למרות שהיה שם זמן המתנה והתובע הציע ללכת למכון אחר, אך זוהר התעקש שהבדיקה תתבצע במכון. הבדיקה שם הייתה מהירה יחסית ונמשכה כ-10-15 דקות. התובע שאל את הבודק איך ביצע את הבדיקה כה מהר, ונענה שהיום הכל ממוחשב.

ב. הבודק במכון מסר לו בתום הבדיקה שהמנוע תקין והמצב ההיברידי תקין ונבדק על ידו. עלות הבדיקה הייתה 900 ₪, כעולה מן החשבונית שצורפה.

ג. התובע מוסיף לגבי הצגת המחיר במחירון כ-94,000 ₪ כי הוצגה לו חוו"ד אותה צירף לתצהירו, חוו"ד של השמאי – מר אקרמן משה. חוות הדעת מתייחסת למצב הרכב נכון ליום 27.1.16 והיא אומדת את מחיר הרכב במחיר בסיסי של 90,000 ₪; ולאחר תוספות והפחתות בגין 156,000 ק"מ, הועמד הערך על 94,000 ₪. התובע מציין כי הקילומטרז' לעת עריכת העסקה היה בכלל כאמור 256,000 ק"מ, כעולה מבדיקת חברת טויוטה.

הערה שלי-י.פ: התובע טוען כי הייתה הטעיה בפרסום, שכן צוין שם שהרכב יד שניה, ואילו לאשורה היה יד שלישית. עם זאת, אציין כי בחוות הדעת של מר אקרמן, שאין חולק שהוצגה לתובע עובר לרכישה (וממנה למד הנתון המטעה לשיטתו שערך הרכב הוא 94,000 ₪ לפי המחירון) – צוין בפירוש שמספר הבעלים הינו 3. עוד יצוין, כפי שטוען גם התובע, כי חוות הדעת של מר אקרמן, כאמור בה עצמה, ניתנה לצרכי ביטוח בלבד.

ד. לעת הגשת התצהיר עדכן התובע את משך השבתת הרכב לתקופה בת 6 חודשים לערך. לדבריו, מהלך אותם ששה חודשים לא עשה בו שימוש, שכן הייתה לו ציפיה שהנתבעים יבטלו לבקשתו את עסקת המכר, והוא חשש שהרכב יתקע בנסיעות.
כאשר חלחלה בו ההבנה כי התיק צפוי להתנהל בערכאות, החל לעשות שימוש ברכב, שכן היה זקוק לו, ובלית ברירה. לעת הגשת התצהיר (26.6.18) עמד הקילומטרז' על 320,000 ק"מ, כאשר הרכב לעת הרכישה היה כאמור עם 256,000 ק"מ (יותר מאשר הוצג בפרסום יד-2, שם צוינו 230,000 ק"מ (התובע טוען כי בפגישה עם זוהר נאמר לו במפורש שהקילומטרז' הינו כפי שצוין ביד-2).

ה. התובע טוען כי כאשר חתם על הסכם המכר, אזי שינו הנתבעים 1-2 את הקילומטרז' הרשום של הרכב ל-256,000 ק"מ בלי לעדכן אותו, ולאחר שנאמר לו אחרת. ו כי אף בטופס הבדיקה של המכון, כמו גם ביד-2, צוין הקילומטרז' (אכן כך – י.פ.) כ-230,600 ק"מ.

ו. התובע טוען כי בפגישה עם זוהר אמר לו האחרון שהרכב היה מטופל בחלק מהזמן בעבר במוסכים המורשים של טויוטה – וגם עובדה זו התבררה כלא נכונה.

ז. התובע מציין כי הקליט את הבודק במכון, עמו התעמת בשיחה שהוקלטה. הוא שאל אותו למה מסר לו שהמצבר תקין לעת הבדיקה. הבודק השיב שלא היה שום סימן על לוח השעונים שיש בעיה במצבר. התובע מפנה לתמליל הראשון בו מודה הבודק שנאמר לו שהרכב תקין, ולתמליל השיחה השניה שם נאמר לו שלגבי המערכת ההיברידית אין מכון שיכול לבדוק אותה לאשורה, לבד ממכון טויוטה. לפיכך תמוה הכיצד התיימר המכון בטופס הבדיקה הממוחשב לאשר מערכת תקינה.

ח. התובע מציין בתצהירו כי בפגישה עם זוהר ב-1.5.16 כעס מאוד, וזוהר סירב לבטל העסקה, אך ציין שינסה לסדר לתובע מצבר משומש. התובע מציין כי לא הסכים לקבל מצבר משומש, שכן רכש מתחילה רכב שנאמר לו שהמערכת ההיברידית שלו תקינה, והוא לא היה מוכן לקחת סיכון להתקין מצבר משומש המותקן במוסך לא מורשה, ואין עליו אחריות. זאת להבדיל ממצבר חדש שמגיע עם אחריות חברה, אשר גם ניתנת להארכה אם עושים את הטיפולים בחברת טויוטה במוסכים המורשים.

ט. זאת ועוד, התובע לא יכול היה לקבל הצעות מן הנתבעים, שכן איבד בהם אמון, לאור העובדה שרימו אותו. התובע שב על תאוריית הקשר שבין הנתבעים 1-2 לבין המכון, לפיה מעלים המכון ממצאים לא תקינים בכוונת מכוון, וממליץ ללקוחות של נתבעים 1-2 לקנות את הרכבים, ומן הצד שכנגד זוכה לתשלום עבור בדיקות ללקוחות הנתבעים 1-2 שממליצים על אותו מכון.

י. ביחס לדוח של השמאי אקרמן שנערכה לצרכי ביטוח, התובע מציין בתצהיר כי חוות הדעת הוצגה לו באופן מהיר מבלי שניתנה לו אפשרות לקרוא אותה או לעיין בה.
י"א. התובע מדגיש כי לו היה מודע למצבו האמיתי של הרכב, לרבות הקילומטרז' האמיתי, לא היה מתקשר בעסקה; וכי המכון כשל באיתור התקלה במערכת ההיברידית של הרכב לצד תקלות נוספות, שהועלמו ממנו.

י"ב. התובע מציין כי בחלוף 6 חודשים ולאחר שהחל להשתמש ברכב, היה הוא נכבה במהלך הנסיעה, האורות היו חלשים, ומערכות בטיחות ברכב אינן עובדות בחלקן, שכן הן קשורות למצבר ההיברידי של הרכב, שהינו כאמור פגום.

י"ג. בתקופה הסמוכה לאחר קניית הרכב, פנה התובע לדבריו לחשמלאי רכב, אך האחרון לא הצליח לתקן. מאחר והתובע היה זקוק לרכב והייתה סכנה בשימוש בו במצבו, פנה למוסך מורשה טויוטה בנובמבר 2017. התברר לו שבאותו חודש הייתה הורדה במחיר המצב ב-12,000 ₪, ולכן שילם את עלות התיקון והתקין מצבר חדש.

17. עיקרי תצהירו של הנתבע 2:

א. זוהר עובד אצל הנתבעת 1 כסוכן מכירות.

ב. הרכב נקנה ע"י הנתבעת 1 במסגרת פעילות עסקית רגילה ב-14.4.16 מסוחר מכוניות בשם "בסט קאר אפרים", בתמורה ל-46,000 ₪.

ג. "בסט קאר אפרים" מסר לה עת שרכשה הרכב, אותו דו"ח של השמאי אקרמן, שאמד את מחיר הרכב ב-94,000 ₪. זוהר מוסיף כי הדגם הספציפי הינו היברידי בייבוא אישי, ולכן לא הופיע במחירון לוי יצחק, וערכו נקבע על פי חוות דעת שמאי ת של לוי יצחק. זוהר בדק את הרכב, עת נרכש ע"י נתבעת 1, ולמיטב הבנתו היה המחיר הוגן ונכון. ידיעתו, כמו ידיעת יתר עובדי הנתבעת 1, בנוגע למצבו המכני של הרכב, הינה ידיעה מוגבלת, הנובעת מהתרשמות, שכן עסקינן ברכב משומש. לא הוא ולא מי מעובדי הנתבעת 1 עשו שימוש ברכב עובר למכירתו.

ד. בדיוק מסיבה זו, הומלץ לתובע לבצע בדיקה במכון בדיקה.

ה. הנתבעת 1 אכן פרסמה באתר יד-2 את הרכב במהלך אפריל 2016. המספר הנקוב של הקילומטרז' שפורסם שם (230,000 ק"מ) היה חישוב מקורב של מד המרחק שהיה נקוב במיילים ולא בקילומטרים, ועמד על כ-160,000 מייל (מדובר ברכב שיובא ארצה בייבוא אישי, ולכן מד המרחק נקוב במיילים). התובע ראה בעיניו את הרכב ואת מד המרחק עובר לרכישה, והיה מודע למרחק במיילים שהיה נקוב בו.
ו. המרחק המדויק שנסע הרכב 256,000 ק"מ, צוין כך גם בהסכם המכר וגם בטופס גילוי נאות, שבשונה מטענת התובע כן צורף להסכם (ולתצהירו של זוהר).

ז. הערה שלי – י.פ: הרכב נמסר לתובע עם התשלום השני, ב 27.4.16 . כלומר חלפו בסה"כ 3 חודש מן המועד של ינואר 2016 אליו מתייחסת חוו"ד השמאי אקרמן לגבי שווי הרכב, ועד למועד בו נערכה העסקה. התובע טוען שהוטעה ביחס למחיר הרכב, בין היתר בשל העובדה שהקילומטראז' שצוין בחווה"ד לא היה נכון. הנתבעים מתייחסים למספר הנקוב כמי שמציין מיילים. יכול ואף סביר שכך פני הדברים. אלא שמסתבר שגם מר אקרמן ציין בשוגג בחווה"ד שלו שמדובר בהפחתה של 3% ממחיר המחירון בגין 156,000 ק"מ. לאשורה היה אמור להירשם 156 ,000 מייל, היינו ההפחתה הייתה אמורה להיות יותר מ 3% , שכן הקילומטראז' עמד לאשורה על 256,000 ₪. ועדיין התמורה היתה 59,000 ₪: מעט יותר מן המחיר בו נרכש הרכב על ידי הנתבעת 1 , ופחות מן ההערכה של השמאי אקרמן בסך 94000 ₪, המתייחסת אמנם לשנתון ובדיקה ויזואלית בלבד, בלא בדיקה של מצב מיכני.

ח. ליד משרדה של הנתבעת 1 יש כמה מכוני בדיקה וזוהר תמיד מציע לרוכש פוטנציאלי לבדוק את הרכב מכון בדיקה. התובע היה רשאי לבדוק את הרכב בכל מכון שיחפוץ, וכך הובהר לו.

בהסכם המכר נרשם כי הנתבעת לא אחראית למצב הרכב. עוד צוין בו כי לתובע ניתנה הנחה של 35,000 ₪ ממחיר מחירון. ברור לכל בר דעת כי מחיר המחירון שנקבע בחוות הדעת של מר אקרמן, משקף את המחיר נכון לכל אותה שנה ולא רק לנקודת הזמן בה ניתנה חוות הדעת (ינואר 2016).

ט. בטופס הגילוי הנאות נרשם כי הקונה מודע לכך שהנתבעת לא אחראית לכל חלק מן הרכב, ונרשם שעל הרוכש לבדוק את מערכת החשמל.

י. גם בטופס הבדיקה של המכון, נרשם כי הבדיקה אינה כוללת מערכות החשמל, האלקטרוניקה, מד אוץ, מיזוג, חימום פנימי, ממיר קטליטי ועוד. לזוהר אין ידיעה ביחס לדברים שמייחס התובע למי מעובדי המכון, כאשר אותם דברים לא נאמרו בנוכחותו של זוהר.

יא. לאחר שהרכב נבדק ע"י התובע, נחתם הסכם המכר והתובע שילם על הרכב 59,000 ₪ בשני תשלומים. הרכב נמסר לו במעמד התשלום השני.

יב. פניית התובע הגיעה כמה ימים לאחר מכן, וזוהר ביקש ממנו להביא את הרכב למשרדי הנתבעת כדי לבדוק אותו, וזאת לפנים משורת הדין.
יג. הוצע לתובע לפנים משורת הדין כי הנתבעת תתקן את התקלה על חשבונה ותעניק אחריות לחצי שנה לטיב התיקון. זאת למרות שעל פי ההסכם, הנתבעת לא אחראית למצב הרכב.

יד. הנתבעת הציעה שהרכב יבדק ויתוקן במוסך "פרטוש" בעכו – מוסך מורשה של טויוטה. היא אף הציעה מוסך חלופי סמוך לירושלים – מוסך "פריוס ריבילדרס שחזור סוללות" אשר נותן שירותי תיקון מצברים ומתמחה בתיקון תקלות במערכת היברידית, והכל על חשבון הנתבעת. אותה עת עמדה עלות התיקון על כ-3,000 ₪ לערך.

טו. התובע סירב ורצה לבטל את העסקה ולקחת רכב אחר מסוג סקודה. הנתבעת הייתה נכונה גם לכך, אך הצדדים לא הגיעו להסכמה במישור הכספי.

טז. לאחר שהתברר שהתובע לא פנה למוסך פריוס ריבילדרס, פנה אליו זוהר והציע שהנתבעת היא שתיקח את הרכב לתיקון, אך גם הצעה זו סורבה.

יז. גם לאחר הגשת התביעה, נכונה הייתה הנתבעת לתקן המערכת ההיברידית, מתוך דאגה למוניטין.

יח. מן המסמכים שצורפו לתצהיר התובע לא ניתן ללמוד מה התקלות ברכב, ומה המלצות מוסך טויוטה לתיקון. זוהר טוען כי לידיעתו אין הכרח להחליף את המערכת ההיברידית בעלות כה גבוה, וניתן לשפצה בעלות נמוכה יותר. מדובר ברכב משומש שנסע קילומטרים רבים, ואין חובה להתקין בו מערכות חדשות, כאשר ניתן לתקן בעלות נמוכה הרבה יותר. התיקונים הנוספים שצוינו הינם זניחים ולא ברור אם נדרשים לגופם.

יט. התקלות הנטענות ע"י התובע לא היו ידועות לעת עריכת העסקה.

כ. זוהר מצרף תמליל שיחה בינו לבין התובע כנספח לתצהירו.

כא. זוהר מציין כי התובע עשה שימוש רגיל ברכב מהלך שנתיים, בהן גמא עמו כ-70,000 ק"מ, כלומר אותו רכב שהיה במצב כה גרוע לשיטתו, משרת אותו נאמנה עד היום.

כב. אף בסמוך להגשת התביעה פנה זוהר לתובע ומסר לו שיש רכב מאותו דגם, חדש יותר, עם פחות קילומטרים, והציע לו להחליף את הרכב כנגד תשלום המשקף הבדלי השווי, אך בלא הועיל.

18. תצהירו של הבודק מטעם המכון, מר חמזי עבד אל האדי

א. העד עובד במכון כ 17 שנה.

ב. מדובר ברכב טויוטה קאמרי שנת יצור 2009, שלו שני מצברים: רגיל והיברידי.

ג. המצבר ההיברידי הוא רכיב חשמלי שיכול להתקלקל בכל רגע, בלי יכולת לאבחן הדבר מראש. לכן לא נותן המכון אחריות לרכיב זה. יתירה מזאת אכן אין אפשרות לבדוק זאת, והבדיקה המבוצעת לרכב היא מיכנית בלבד.

ד. חמזי הסביר לתובע שהבדיקה מכנית בלבד, והתובע אישר זאת בחתימתו על הטופס שצורף כנספח א' לתצהיר העד. בטופס מצוין אכן במודגש כי הבד יקה היא מ כנית בלבד, ותפקידה לבדוק את מצבו המיכני של הרכב ומערכותיו. בתחתית הטופס מצוין באותו פונט כי לגבי משמעות הליקויים יש לפנות למוסך מורשה.

הערה שלי – י.פ: איני סבור כי מטופס זה יכול הקונה ההדיוט שאינו בקי, להבין כי תחת המלים "בדיקה מיכנית" מסתתרת למעשה גם אמרה שאין ביכולת המכון לערוך בדיקת תקינות של רכיבים חשמליים. יחד עם זאת כפי שאין הניסוח מעלה גם אין הוא מוריד, והחותמת שהוטבעה על טופס הבדיקה כן מבהירה כי המכון אינו אחראי לתקינות רכיבים חשמליים (ראה להלן).

ה. בעת בדיקת הרכב לא נדלקה נורת מחוון המלמדת על אי תקינות כלשהי. הרכב נסע באופן תקין. בעת בדיקתו במכון והמצבר ההיברידי פעל.

ו. חמזי הסביר לתובע בעל פה שאין אחריות על רכיבים חשמליים. בתום הבדיקה גם הטביע חותמת אדומה על טופס הבדיקה המבהירה זאת. ואכן אין חולק כי על טופס הבדיקה הוטבעה חותמת בזה הנוסח "מערכות חשמל ואלקטרוניקה, מד אוץ, מיזוג אויר, חימום פנים, ממיר קטליטי, כריות אוויר, מערכות ABS ללא אחריות ".

ז. חמזי הסביר לתובע שעליו לגשת למוסך מורשה שלהרכב בטרם רכישתו כדי לבדוק היסטוריית טיפולים. הוא המליץ לו גם לרכוש אחריות לשנה למצבר ההיברידי. זאת בעקבות ניסיונו האישי כמי שהיה בעל רכב היברידי, והמצבר התקלקל גם ברכבו שלו. הוא נוהג להמליץ לכל לקוחותיו לרכוש אחריות כזו.
ח. כשבועיים לאחר מועד הבדיקה צלצל התובע לחמזי ומסר לו שנדלקה נורית תקלה המתייחסת למצב המצבר ההיברידי. חמזי הסביר לו שאין אחריות למצבר, וכי מצבר יכול להתקלקל פתאומית. עם זאת הציע עזרה מול נתבעת 1, בניסיון לסייע.

ט. הבדיקה במכון הנה מכנית וממוחשבת, ולא אלקטרונית. התובע היה מודע לכך בטרם הרכישה, לא האריך תקופת אחריות על המצבר כפי שהומלץ, ולא בדק הרכב במוסך מורשה כפי שהומלץ – בטרם ירכוש אותו.

19. כחלק מחומר הראיות הוגשה הודעה מטעם סוחר המכוניות שמכר הרכב לנתבעת 1 – בסט קאר אפריים. להלן תוכנה:

א. הרכב נמכר לנתבעת 1 ב-14.4.16.

ב. הקונה (נתבעת 1) מהווה סוכנות רכב. לכן לא נחתם מולה טופס גילוי נאות. היו לה הכלים לבדוק הרכב לפני רכישה, וכך עשתה, באמצעות גורמים מטעמה.

20. הוגשה אף חשבונית התיקון של מוסך טויוטה (עבדולהאדי בע"מ), המלמדת על החלפת מצבר היברידי ברכב, בעלות כוללת של 12,000 ₪, ב-17.11.17.

21. התובע הגיש חוו"ד של שמאי, מר יעקב הראל ולהלן עיקריה:

א. הבדיקה במכון הייתה ב-20.4.16.

ב. בטופס הבדיקה נרשמה קריאת מד אוץ של 230,600 ק"מ, ואילו בהסכם המכר נרשמה קריאת מד אוץ של 256,000 ק"מ. שני המסמכים נערכו באותו תאריך. ההפרש בקילומטרז' 25,400 ק"מ.

ג. חוות הדעת של משרד יצחק לוי לגבי הרכב הינה מ-27.1.16 ונרשמה בה קריאת מד אוץ של 156,000 ק"מ. נותן חוות הדעת לא הביא בחשבון שמדובר ברכב בייבוא אישי, ובמד אוץ המיועד לשימוש בארה"ב, והמספרים מראים את הנסיעה במיילים, כך שהמספר היה אמור להיות 249,600 ק"מ לפי 1.6 ק"מ למייל.

ד. על פי הנוסחה בעמ' 5 למחירון לוי יצחק להפחתת ערך רכב, חישב המעריך ממשרדו (השמאי אקרמן) הפחתה בסך 3% בלבד. יישום לפי מס' הקילומטרים האמיתי היה צריך להביא להפחתת 3% נוספים לכל 10,000 ק"מ.
היות וההפרש בין מספר הקילומטרים שנרשם בחוות הדעת לבין מספר הקילומטרים האמיתי עומד על 93,600 ק"מ, היה צריך להפחית סכום נוסף בשיעור של 27,000 ₪ ולהעריך את שווי הרכב בסך של 67,000 ₪ בלבד לצרכי ביטוח.

ה. נכון למועד חוות הדעת (27.6.18) נערכה בדיקה ברשתות מכוני רישוי, בשתי רשתות מהגדולות בארץ, כדי לבדוק האפשרות לקבל אישור תקינות מערכת חשמל היברידית במסגרת בדיקת קנייה. בשתי הרשתות ניתנה תשובה שלילית, לפיה לא ניתן לבדוק את תקינות מערכת החשמל ברכב היברידי, אלא רק במוסכי רשת יצרן הרכב.

ו. בבדיקה במוסך מורשה של טויוטה, התברר לשמאי שניתן לבצע את הבדיקה המקיפה לאיתור מצב המערכת ההיברידית, כולל מדידת טמפרטורה של מצבר המצביעה על מצבו, בעלות של 500 ₪.

ז. נבדקו מסמכים הכוללים את פרטי בדיקת הרכב, לצורך אבחון תקלות, במוסך מורשה של טויוטה. ניתנה לתובע הצעת מחיר ב-29.4.16, הכוללת החלפת מצבר הרכב ואת עלות עבודת ההחלפה בסך של 24,668 ₪ (מדובר על אותו מוסך מורשה שבחלוף מספר חודשים החליף לתובע מצבר בעלות כוללת של 12,000 ₪ בלבד – הערה שלי י.פ.).

ח. המומחה מציין כי אכן על גבי טופס הבדיקה של המכון הוטבעה חותמת המפרטת, בין היתר, לגבי מערכת החשמל והאלקטרוניקה, שאין לגביה אחריות של המכון.

ט. המומחה מציין כי אין בידי המכון כלים לבדוק תקינות מערכת היברידית (אין על כך מחלוקת, ואף הנתבעת 3 מודה בכך כאמור - הערה שלי י.פ.).

י. לפיכך טוען המומחה כי כל התייחסות לתקינות המערכת ההיברידית בממצאי הבדיקה של המכון היא הצהרה שקרית וחובה הייתה על המכון להזהיר את התובע שהמכון אינו יכול לבצע בדיקה לגבי מצב המערכת ההיברידית (הערה שלי י.פ. – איני סבור שממצאי הבדיקה שנמסרו לתובע מכילים כל הצהרה לפיה נבדקה המערכת ההיברידית, ולענייננו מה שחשוב – המצבר ההיברידי. ראה להלן בהמשך).

יא. בין יום הפקת חוות הדעת לצורך הערכת השווי ע"י משרד לוי יצחק, לבין יום ביצוע הבדיקה ב-20.4.16 במכון, חלפו כ-3 חודשים. כיוון שנושא נזקי פחחות וצבע לא הוזכר בחוות הדעת של השמאי אקרמן ממשרד לוי יצחק, סביר שהנזקים נגרמו ותוקנו בזמן שחלף בין שתי הבדיקות.
על כן יש להוריד כמקובל בגין נזקי פח וצבע ויתר הנזקים שאותרו בהיקף לא ידוע, עוד כ-10% משווי הרכב (הערה: למרות שהשמאי לא נחקר, הרי יש טענות שהינן בלתי סבירות על פניהן ואין לקבלן גם בלא חקירה. חוות הדעת של מר אקרמן נערכה בינואר 2016, לצורך עלויות ביטוח וברור שאין היא מתייחסת למצבו המכני של הרכב. אמנם לעת בדיקתו ציין השמאי כי לא נראו פגיעות חיצוניות לא מתוקנות, אולם גם בהנחה כי היו פגיעות פח קלות שתוקנו, כעולה מבדיקת המכון, ולרבות החלפה של חלקי מרכב בחזית, הרי שפגיעות פח קלות שאינן נוגעות לשילדה, ואשר תוקנו כנדרש ברכב בן 7 שנים, כלל לא ברור שאמורות להביא לירידת ערך, ודאי לא של 10%. אף בדו"ח המכון צוינו הליקויים הנ"ל כליקויים בעלי משמעות נמוכה).

דיון:

22. א. אין חולק כי מדובר ברכב בייבוא אישי, שמד המרחק שגמע, נקוב במיילים.

ב. אין חולק כי בפרסום ביד-2 נפלו שתי טעויות שראוי היה להימנע מהן: הטעות האחת נגעה לקילומטרז' שעבר הרכב, כאשר פורסם שם 230,000 ק"מ, ואילו הקילומטרז' האמיתי, כפי שאף צוין בהסכם המכר, היה 256,000 ק"מ. כמו כן, צוין כי מדובר ברכב יד שניה, כאשר אין חולק שמדובר על רכב יד שלישית.

23. אינני מקבל שהתובע הוטעה ביחס לקילומטרז' האמיתי שעבר הרכב. הרושם שלי שאינו כה תמים, ולא נעלמו ממנו נתוני הקילומטרז' האמיתיים של הרכב לעת רכישתו. זאת משני טעמים:

א. התובע הודה שלקח את הרכב לנסיעת מבחן ונסע למכון הבדיקה. הוא הבחין במד המרחק וממילא בנתון המספרי המצוין בו; והוא הודה שהבחין בכך שהמרחק במד נקוב במיילים ולא בקלומטרים. לא הייתה כאן הפתעה. לא הייתה שום בעיה לקחת מחשבון ולהכפיל את הקילומטרז' שבלוח המחוונים ב-1.6, וכך לקבל הנתון האמיתי. לא מדובר רק בנתון שניתן היה לשים לב אליו במעט יותר שימת לב אלא בנתון שהתובע היה מודע לו בפועל.

ב. אין חולק כי בהסכם המכר נרשם באופן ברור מספר הקילומטרים כ-256,000 ק"מ. חרף טענותיו של התובע, המספר מופיע בספרות, ההסכם כולו אינו ארוך, ואין זה מתקבל על הדעת כי עובר למכירה לא שם לב התובע שהוא חותם על הסכם מכר בו נקוב מספר של 256,000 ק"מ.

24. לכן, למרות שראוי כמובן היה לדייק בפרסום ביד-2, איני סבור שהתובע הוטעה בפועל, אלא שהוא מבקש לנצל בדיעבד את הטעות בפרסום (יותר מסביר שלא הייתה כאן כוונת רמיה, כאשר נרשם 230,000 במקום 256,000, וכנראה יסוד הפרסום הוא בקילומטרז' מעט נמוך יותר לעת הפרסום ובטעות של פקידה זו או אחרת בתרגום המעבר ממיילים לקילומטרים).

25. דברים דומים יש לומר על נושא היד – מדובר על רכב בייבוא אישי, התובע היה מודע לכך, הדבר מצוין גם ברישיון הרכב, וצוין שם גם קיום בעלים קודמים.

26. מקובל עלי כי בזמן אמת, עת הציגו לתובע את חוות הדעת השמאית של לוי יצחק, לא התעמק בה התובע, אלא התייחס רק לשורתה האחרונה, ששווי הרכב (לפי מחירון, ולפני הפחתות) עומד על 94,000 ₪. זה הנתון שהובא בחשבון ע"י התובע כאשר ניהל מו"מ עם זוהר, כדי להפחית מן המחיר הנדרש, בפרסום יד-2, שהיה 59,900 ₪. הוא אישר כי ניהל מו"מ ובסופו של יום הפחית זוהר רק 900 ₪. יש לומר כי הנתון של יד שלישית כן נלקח בחשבון באותה חוות דעת של השמאי אקרמן ממשרד לוי יצחק, שאמדה את שווי הרכב בלי הפחתות שיסודן בבדיקה מכנית, בסך של 94,000 ₪.

מאידך, יש ממש בטענה כי הערכה זו הייתה הערכת יתר, שכן שגה השמאי אקרמן כאשר הניח בשגגה שמדובר ברכב שעבר 156,000 ק"מ. השגיאה העיקרית נבעה מכך שהיה מדובר במיילים ולא קילומטרים, וככל הנראה עד המכירה לתובע נסע הרכב עוד מספר קילומטרים, כך שנתון המכירה האמיתי הוא זה שאכן נרשם בהסכם המכר, היינו 256,000 ק"מ.

27. למרות שהיה ידוע לתובע מספר הקילומטרים האמיתי, איני סבור שבזמן אמת השכיל לתרגם אותו להפחתה נוספת ונדרשת במחיר: מסקנתי זו זוכה לחיזוק מכך שבהסכם המכר נרשם ע"י הנתבע 1 כי: "הקונה קיבל הנחה מהערכת לוי יצחק, של 35,000 ₪ מהמחירון". במילים אחרות: 94,000 ₪ בהפחתת מחיר העסקה נותנים 35,000 ₪. שווי המחירון הריאלי לא היה אמור להיות כאן 94,000 ₪, אלא סכום נמוך ממנו, שנגזר משווי הקילומטרז' האמיתי - 256,000 ק"מ. התובע היה מודע כאמור לאותו קילומטרז', אך אני מאמין לו כי הוצג לו רק בחטף הנתון השגוי של הערכת רכב במחירון לפני הפחתות, שעמדה על 94,000 ₪. הוא הניח בשגגה כי נתון זה מתייחס לרכב במצבו ולא שם לב לכך שהשמאי אקרמן הביא בחשבון 156,000 ק"מ ולא 256,000 ק"מ, כנתון האמיתי לעת המכר.

28. אני מוכן להביא בחשבון לטובת הנתבעת כי מדובר בטעות בתום לב, כאשר הציגה לתובע נתון שגוי בדוח השמאי אקרמן.

אך מדובר עדיין בהתרשלות שלה, וכמי שזה עיסוקה, חובה הייתה לה לשים לב לכך שבדוח השמאי אקרמן צוין נתון שגוי שלפיו העריך את שווי הרכב, ולהפנות את שימת הלב של התובע במסגרת המו"מ הטרום חוזי לנתון האמיתי של עוד 100,000 ק"מ לצורך הערכת השווי במחירון. הנתבעת 1 הייתה מודעת היטב לכך כי מדובר ברכב בייבוא אישי שהמד שלו נקוב במיילים. היא הייתה אמורה להיות מודעת לכך שמר אקרמן נקב בדוח שלו ב-156,000 ק"מ. להבדיל מן התובע, נתונים אלה היו בידה כל העת והיא לא נזקקה להתייחס אליהם בחטף. העובדה היא כי הערכת הרכב לצרכי מחירון אותו הביאה הנתבעת 1 בחשבון, עמדה על 94,000 ק"מ ולא הערכה נמוכה יותר וריאלית יותר, שכן היא ציינה הנחה של 35,000 ₪ בהסכם המכר ככזו שניתנה לתובע. צירוף 35,000 ש"ח למחיר המכר, מביא כאמור להערכת השווי של השמאי אקרמן בסך 94,000 ₪.

29. אם מדובר בהטעיה מכוונת, הרי שבוודאי שיש להעמיד את התובע במצב בו היה נמצא אלמלא אותה הטעיה. אך גם אם, כפי קביעתי, מדובר בטעות רשלנית של הנתבעת 1, כפי שכאמור אני מניח לטובתה, הרי שגם אז מן הצדק להעמיד את התובע באותו מצב בו היה נמצא לו היה מביא בחשבון את שווי הרכב המלא, לפני הפחתות, לפי מחירון לוי יצחק. במצב דברים זה, מצויים אנו במישור סעיף 14(ב) של חוק החוזים (חלק כללי) שעניינו בטעות המשותפת. הסעיף מותיר שיקול דעת רחב לבית המשפט, עד כדי ביטול החוזה, אם גורס בית המשפט שמן הצדק לעשות כן.

30. לטעמי, אין מקום להורות על ביטול והשבה, כאשר התובע הודה בחקירתו שבחלוף שישה חודשים ולאחר שהחליף המצבר בעלות נמוכה יותר מזו שנדרשה במקור ע"י מוסך טויוטה ועמדה על 12,000 ₪, החל להשתמש ברכב והוא נוסע בו עד היום. כפי שיבואר בהמשך, אין מקום לזקוף לחובת מי מן הנתבעות הטעיה של התובע במה שקשור למצבו המכני של הרכב. טענתו העיקרית של התובע כאן הנה שהוטעה ביחס למצבו של המצבר ההיברידי , ובגין הטעיה זו לא עשה שימוש ברכב שישה חודשים, ולבסוף נשא מכיסו בעוד 12,000 ₪ בגין החלפת המצבר והפסיד מספר ימי עבודה (לדבריו). אלא שמשעה שנדחית טענה זו שלו, שכן איני סבור כי הוטעה ע"י מי מן הנתבעים, ואין לזקוף לחובתם התקלה במצבר ההיברידי שהינו רכיב חשמלי, הרי שכל טענתו של התובע יכולה בפועל להסתכם באותה טעות שלו לגבי שווי הרכב במחיר מחירון מלא לפני הפחתות במועד עריכת העסקה. הוא לא טעה אפילו לגבי כמות הקילומטרז' של הרכב שהוא רוכש. ואילו כמות הידיים כן נלקחה בחשבון בחוות הדעת של מר אקרמן, כך שכאן לא היה מקום להפחתה נוספת משווי המחירון.

31. באין נתון אחר לסתור, כאשר שמאי התובע לא נחקר, אני מאמץ קביעתו לפיה יש להפחית ממחיר הרכב המלא של 94,000 ₪ סך של 27,000 ₪, כאשר יסוד הפחתה זו ב-256,000 ק"מ שעבר הרכב לעת המכר, במקום 156,000 ק"מ לפיהם גזר מר אקרמן את שוויו. מכאן שאכן שווי הרכב המלא לצרכי מחירון היה אמור לעמוד לעת המכר על 67,000 ₪, במקום 94,000 ₪ שהניחו הצדדים לעת המו"מ.

בהסכם מאשרת הנתבעת שניתנה לתובע הנחה ממחיר של 35,000 ₪ ממחיר מחירון מלא, ולפיכך לו יישמתי אותה הנחה בלא שוני , הייתה עסקת המכר אמורה לעמוד על 32,000 ₪
(35,000 – 67,000 ₪). במקום 59,000 ₪. אלא מה?: ברור שאז לא היתה ניתנת הנחה באותו סכום. הרכב נקנה במו"מ שבין מוכר לקונה. ברור שגם אם היו ברכב ליקויים מינוריים נוספים, כפי שאובחן בבדיקת מוסך טויוטה, הייתה עלות תיקונם זניחה – והעיקר היה המצבר. אלא שבעניין זה לא נושאים כאמור הנתבעים באחריות (ראה בהמשך). במועד המכר לא היה ידוע על כל פגם במצבר ונושא זה לא היה אמור אפוא להוות שיקול להפחתה. אין זה הגיוני כלל כי הנתבעים 1-2 היו מסכימים למכור לתובע את הרכב במחיר נמוך מזה בו נמכר לנתבעת 1 ע"י סוחר הרכב "בסט קאר". הרכב נרכש מבסט קאר כמה ימים קודם במחיר של 46,000 ₪, מה שהותיר פער של 21,000 ₪ ממחיר המחירון הריאלי המלא, בטרם הנחה או הפחתות שיסודן במצב זה או אחר של הרכב. כמובן שהנתבעים 1-2 היו אמורים להרוויח מן העסקה, ו הרכב לא היה נמכר על ידם לתובע במחיר הפסד. אכן, לו היו שני הצדדים מודעים למצב הדברים לאשורו מבחינת שווי הרכב, עדיין אין שום סבירות שהיתה נכרתת עסקה במחיר הפסד לנתבעת, כלומר שווי ההנחה שהיתה ניתנת לא היה יכול לעמוד על 35,000 ₪. זו הנחה ששיעורה נגזר אף הוא מן ההנחה השגויה של הנתבעת ביחס לשווי הרכב האמיתי במחיר מחירון. אני מביא אפוא בחשבון באומדן, שאלמלא אותה טעות משותפת, שיסודה באימוץ בלא בדיקה של הערכת השווי השגויה של השמאי אקרמן, הייתה העסקה נכרתת בסכום מכר של 56, 000 ₪ (סכום ביניים שבין 67,000 ₪ לבין הסכום ששילמה הנתבעת 1 על הרכב כמה ימים קודם ). מדובר אמנם באומדן המהווה ניסון להתחקות אחר תוצאת מו"מ היפותיטי לו פעלו הצדדים הדדית מתוך ידיעת שווי הרכב לאשורו. אולם האומדן ככזה, אינו מנותק מהגיונם של דברים. מדובר אפוא בפער של 3000 ₪ בלבד לרעת התובע, ביחס למחיר בו נכרתה העסקה בפועל (59,000 ₪).

32. איני מקבל הטענה של התובע שהיה נמנע מלהתקשר מעיקרא בעסקה במחיר זה. לקביעתי, הוא היה הרי מודע בפועל לכך שמדובר ברכב שעבר 256,000 ק"מ. שווי הרכב השגוי שנלקח בחשבון כשווי מחירון כן הביא בחשבון שלוש ידיים כנדרש, וכל יסודה של הטעות בקילומטרז' שגוי. כאשר משוקלל הנתון לאשורה כנדרש, הרי מחיר עסקה של 56,000 ₪ מגלם הנחה של 11,000 ₪ ממחיר המחירון הנכון שלצרכי ביטוח , בשווי של כ-16% מאותו מחיר.
כמובן שכאשר בא בית המשפט לשקול האם אכן היה נמנע הקונה להתקשר בעסקה שיסודה בטעות משותפת שלו ושל המוכר, רלבנטית היא גרסת הקונה כי היה נמנע מעיקר א להתקשר בעסקה לו נודע לו מצב הדברים לאשורו. רלבנטית – אך לא קונקלוסיבית. לא ניתן להתעלם מכך, וזו גם התרשמותי, כי העיקר מבחינת התובע לאחר מעשה, הייתה העובדה שהמצבר ההיברידי שבק חיים מעט לאחר הרכישה, ולו ידע שכך יהא, אכן היה נמנע מלהתקשר בעסקה. יש לזכור כי הצעת המחיר הראשונה שניתנה לתובע במוסך טויוטה להחלפת המצבר, עמדה על סכום גבוה של כ-24,000 ₪ במקורב. זאת בחודש בו נכרתה העסקה על פי הצעה (חשבון זמני) מ-29.4.16. אלא שבהמשך נאות מוסך טויוטה (אותו מוסך) להחליף המצבר למצבר היברידי מקורי בעלות כולל של 12,000 ₪ בלבד, וזאת בנובמבר 2017.

מדובר בהתפתחות מאוחרת ונכון להשקיף על המצב התודעתי של התובע במועד ההתקשרות בעסקה, כאשר אותה עת, על מנת להחליף מצבר היברידי למצבר מקורי, היה עליו להשקיע כ-24,000 ₪ . אולם, אפילו זאת אינה התמונה כולה. יש ממש בטענת הנתבעים כי טענת התובע שציפה להחלפת חלקים משומשים בחלקים מקוריים, אינה סבירה על פניה. זו אכן אינה ציפיה סבירה, כאשר מדובר ברכב משומש בן 7 שנים לעת המכר. מדוע שתהא לו לתובע ציפיה סבירה שמצבר היברידי משומש בן 7 שנים יוחלף במצבר חדש ומקורי? האם רכש רכב חדש?

33. ברור אפוא, כי אף לו נודע לתובע מבעוד מועד כי המצבר ישבוק חיים בקרוב, אין זה ודאי שהיה נמנע מלהתקשר בעסקה. יוער כי הנתבעים 1-2 הסכימו לשאת בעלות החלפה של המצבר למצבר חלופי משומש, והדבר מוכח מתמליל שיחה בין התובע לזוהר. התובע הוא זה שלא אבה לכך. יש להביא בחשבון את העלות הסבירה שהייתה כרוכה בהחלפת מצבר היברידי למצבר היברידי משומש, ויש להביא גם בחשבון שהנתבעים 1-2 כאקט שירותי הסכימו לשאת בעלות החלפה כזו למצבר משומש. זו הייתה הצעה סבירה והוגנת, וחלה על התובע חובת הקטנת נזק. אפילו הייתי אומר כי יש לנתבעים אחריות ביחס למצבר ששבק (ואיני סבור שיש להם) - חובת הקטנת הנזק באופן סביר, היתה מחייבת אז את התובע להסכים להתקנת מצבר היברידי חילופי משומש, ולא חדש. הוא לא רכש רכב חדש. משכך , ומשאיני סבור בכלל כי מדובר בהטעיה, ודאי לא לגבי מצב המצבר, ואף איני סבור שלו נודע מראש כי המצבר על סף סיום חייו, היה התובע נמנע מהתקשרות בעסקה (לו הוצג לו גם שהנתבעת 1 ת יאות לשאת בעלות החלפה למצבר היברידי משומש אחר), הרי שמתחזקת מסקנתי כי התוצאה הצודקת, משעה שמצויים אנו בדיני הטעות המשותפת, אינה ביטול והשבה (ודאי משעה שהתובע נוסע ברכב כמעט 3 שנים ועבר כמות לא מבוטלת של קלומטרים). במקרה שכזה רשאי בית המשפט במקום לבטל ההסכם מעיקרה, לחייב את הצד שטעה (נתבעים 1-2) בפיצויים לצד השני (התובע), עקב הנזק שנגרם לו בגין כריתת החוזה (כאמור בסעיף 14(ב) סיפא של חוק החוזים (חלק כללי).

34. אפרט כעת מדוע אני סבור כי אין למי מן הנתבעים אחריות ביחס למצבר ההיברידי.

ראשית ,אני דוחה תיאורית הקשר. התובע יכול היה לבחור בכל אחד מן המכונים בסביבה, ולא אולץ על ידי זוהר לבחור דווקא במכונה של הנתבעת 3. כאשר נחקר על כך אישר שלא אולץ, אלא שהבודק לא נמצא אותה עת במכון ולכן היו צריכים להמתין , ומשעה שהציע התובע שי יגשו למכון אחר בסביבה , ביקש זוהר להישאר דווקא באותו מכון. ביקש או לא, זכות הבחירה נתונה לקונה, וכפי שיכול היה התובע לבחור במכון הנתבעת 3, יכול היה לבחור גם בכל מכון אחר מן המכונים הלא מעטים שבסביבה. לא הי יתה לזוהר יכולת לדעת באיזה מכון יבקש לבדוק, ומרבית הקונים הרי בוחרים במכון ספציפי הנראה להם. איש לא כפה על התובע מלכתחילה להגיע למכון הנתבעת 3. משכך סבירה גם פחות אותה "תיאורית קשר" שבין הנתבעת 1 לנתבעת 3.

35. המצבר ההיברידי הינו רכיב חשמלי. הבדיקה שביצע המכון הינה בדיקה מכנית בלבד, שאינה כוללת רכיבים אלקטרונים. בדף הבדיקה שנמסר לתובע מאחור, מצויה בפרק התנאים בסעיף 12(ד) הבהרה כי כדי להסיר ספק אין אחריות למכון על מערכות אלקטרוניות ומחשבי הרכב (נ/2).

36. לא זו אף זו, על טופס הבדיקה צוין במפורש כי אין אחריות למערכות חשמל ואלקטרוניקה. זאת בחותמת שהוטבעה על טופס הבדיקה ע"י המכון (נשמע מפי חמזי שמדובר בחותמת שנוסחה נקבע ע"י משרד התחבורה – י.פ.).

37. אם זה לא מספיק – ואני סבור שדווקא כן - הרי שהטופס עצמו מדבר בעדו לגבי הרכיבים שבדק המכון. מצוין במפורש שנבדקו מנוע, מערכת קירור, מערכת דלק, מערכת הצתה, מערכת קליטה, סרן קדמי ומערכת היגוי, קפיצים, שלדה ומרכב, מערכת בלמים, צמיגים, מערכת תאורה כולל מצבר, העברת הכוח ומחוונים.

38. מדובר על רכב היברידי, והתובע ידע או למצער חייב היה לדעת שאין אחריות על תקינות המצבר, כנזכר במפורש בטופס הבדיקה. טענתו היא שאף בלי קשר לאחריות הוטעה על ידי המכון ביחס לתקינות המצבר. אולם המשמעות של הפטור מאחריות הנו בדיוק שאין המכון אחראי לתוצאות הבדיקה ביחס למצבר. אין חולק כי המכון מבצע בדיקה מכנית שאינה כוללת בדיקת תקינות של רכיבים אלקטרוניים וחשמליים. גם בתמלילי השיחה שצירף התובע עם חמזי נשמע חמזי אומר שאין אחריות על מצבר היברידי, והוא מאשר כי מסר לתובע שהמצבר תקין שכן לעת הבדיקה היה אכן המצבר תקין, ולא היתה בעיה בלוח המחוונים, אך מדובר ברכיב חשמלי שיכול להתקלקל בכל עת. בטופס הבדיקה אין ציון של בדיקת מצבר היברידי אלא "מערכת תאורה כולל מצבר". הבדיקה כאן היא בדיקת תקינות טכנית, ולא בדיקה של אורך חיים צפוי שנותר למצבר.
כפי שהסביר חמזי והדברים מקובלים עלי – מצבר היברידי יכול אכן להתקלקל בכל רגע, ולמעשה אף מומחה התובע מציין כי אין מכון שיכול לבדוק תקינותו. אם כן לא יכולה להיות טענה למכון ביחס לכך שלא עלה על אורך החיים הקצר שעוד נותר למצבר. הטענה הנה שהיה על המכון להעמיד התובע על כך כי למעשה מדובר בשאלה שאינה ניתנת לבדיקה , ולהפנותו למוסך מורשה של טויוטה כדי ששם ייבדק המצבר. אלא שאף כאן איני סבור שהתובע הוטעה. התובע היה אמור להבין מצירוף הנתונים שמדובר על רכב היברידי ומצבר היברידי, וכי המכון פוטר עצמו מאחריות לגבי תוצאות הבדיקה לרכיבים חשמליים כולל המצבר, כי לא מדובר באורך חיים ידוע שניתן לבדוק. אין חולק כי בעת הבדיקה במכון ונסיעת המבחן בה השתתף גם התובע, לא נכבה הרכב והמצבר פעל, כאשר לוח המחוונים לא נתן שום אינדיקציה לתקלה.

39. אלו כן קבלתי שיש לנתבעות אחריות למצב המצבר, ואיני סבור כך, הרי משעה שלא נעתר התובע להצעה להחליף את המצבר במצבר פועל אך משומש, ממילא לא הייתי סבור שיש לחייב מי מן הנתבעות בפ יצוי בגין אובדן הנאה מן הרכב מהלך 6 חודש, כאשר התובע לא פעל בסבירות להקטין הנזק, והודה כי הוסיף לנסוע בו לאחר מכן והחליף המצבר כאמור בנובמבר 2017 למצבר חדש, בעלות של 12000 ₪, כאשר ירדו מחירי המצברים בטויוטה. כל זאת היה נחסך ממנו לו הקטין נזקו והסכים מראש להצעה להחלפת מצבר משומש אחד באחר, למרות שלקביעתי, לאיש מן הנתבעות לא היתה אחריות או חובה להחליף לו המצבר. לא היו אובדים לו גם ימי עבודה (למרות שממילא לא הוכח כאן הפסד: התובע צירף תלושים לפברואר ואפריל 2016 שלא ניתן לגזור מהם הפסד בפועל).

40. זאת ועוד – אני מקבל גרסתו של חמזי כי הפנה את התובע בשיחה בעל פה לבדוק הטיפולים במוסך טיוטה – ואף הקיף את המלה טיפולים (כנחזה בטופס). התובע בחר שלא לבדוק הרכב במוסך מורשה. בדיקת מכון יכולה לתן מענה לרוב הבעיות הטכניות הנפוצות – אך לא לכולן. התובע רכש רכב משומש, ומעט לאחר שרכש אותו במזל רע , חלה תקלה במצבר ההיברידי שסיים חייו . ברורה לי תחושת עוגמת הנפש שחש התובע, ואף האינטאיציה "רימו אותי" יכול שהנה טבעית לאור סמיכות הזמנים. אך לא תחושה אינטואיטיבית היא שצריכה להוות תחליף להוכחה. לא הוכח ואף אין זה סביר כי הנתבעות 1-2 ידעו שהמצבר עומד בפני תקלה (לו ידעו – היתה חלה עליהם אכן חובת הגלוי), כאשר אין חולק שעובר לחתימת ההסכם בוצעה נסיעת מבחן ולא הייתה כל תקלה במצבר. איש אינו יודע אימתי ועד לאיזו עת יחזיק מצבר היברידי בלא תקלה. ברור שככל רכיב חשמלי אין הוא מוסיף לפעול לנצח בלא תקלה, ומדובר כאמור ברכב בן שבע שנים.

41. לעת החקירה התברר שלחמזי יש הסמכות רכב מסוימות אך לא הסמכה נדרשת לשמש כבודק רכב. אין חולק שחמזי הוא שבדק הרכב, אך לדבריו עמד לצדו הבודק המוסמך. יהיו פני הדברים כאשר יהיו, ואף אם אניח שאותו בודק מוסמך שחתם על טופס הבד יקה לאות אישור לא בדק הרכב כלל ואך הסתמך על דיווחו של חמזי, הרי אין קשר סבתי לנזק למצבר : שכן גם לא אותו בודק מוסמך הוא שבדק הרכב, ואין מחלוקת כאמור בין הצדדים, שאין בידי מכוני הבדיקה לבדוק תקינות (במובן תקלה צפויה) של המצבר ההיברידי , כל עוד הוא פועל ואינו מתקלקל בפועל. אין לתובע טענות לגבי ממצאי בדיקה אחרים של המכון , אלא רק טענה שהוטעה על ידי המכון שהמצבר תקין כביכול, שעה שלא יכולים היו לטעון כך. זו מחלוקת עובדתית שבה נדחתה גרסת התובע, ואיני סבור שהוטעה.

42. לא נסתרה אף גרסת הנתבעים 1-2 כי מסרו לתובע טופס גלוי נאות – שצורף לתצהירו של זוהר. החתימה דומה לחתימת התובע על הסכם המכר (אף כי אין שתי חתימות זהות לחלוטין אף של אותו אדם ). ממילא אין באותו טופס אינפורמציה עודפת רלבנטית לענייננו.

43. סוף דבר, לא מצאתי כי המכון התרשל או הטעה, ודין התביעה נגדו לדחיה.

44. יש לקבל חלקית התביעה כלפי נתבעים 1-2 , שהתרשלו כאשר מסרו לתובע הערכת מחיר מופרזת כמחיר מחירון ולא עלו על הטעות בהערכת השווי השמאית של מר אקרמן, כפי שבואר. אלא שלו נודע מצב הדברים לאשורו לשני הצדדים מבחינת שווי הרכב אותה עת, היה הפער בין מחיר העסקה שהיתה נכרתת לזו שנכרתה בפועל צפוי לעמוד על כמה אלפי ₪ בלבד. כאשר את אותו הפער העמדתי באומדן על 3000 ₪ בלבד. זה הנזק הראלי שנגרם לתובע באחריות הנתבעים 1-2. בשים לב לשערוך ממועד עריכת העסקה ולסכום צנוע בגין נזק לא ממוני אעמיד הפיצוי על 5000 ₪.

45. אני דוחה התביעה כלפי הנתבעת 3 ומחייב התובע לשאת בהוצאותיה בסך כולל של 3500 ₪.

46. אני מקבל חלקית בלבד התביעה כלפי נתבעים 1-2 ומחייבם לשלם לתובע בתוך 30 יום את הסכומים הבאים במצטבר:

א. 5000 ₪.
ב. שכ"ט עו"ד בסך כולל של 1170 ₪.
ג. החזר אגרה ראשונה בסך 1305 ₪ כשהיא נושאת הפרשי ריבית והצמדה מאז 11.6.16 עת נשא בה התובע.

ד. החזר מחצית שכרו של השמאי מטעם התובע על פי חשבונית, לאור הפער בין הסכום שנתבע לזה שנפסק. אותה מחצית תשא הפרשי ריבית והצמדה ממועד החשבונית. עוד לאור אותו פער (ניכר) שנזכר, ישא התובע במחצית האגרה השניה, שלא תוחזר לו.

ניתן היום, א' שבט תש"פ, 27 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ואסים מחאג'נה
נתבע: פסק דין
שופט :
עורכי דין: