ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נס ציונה נגד העמותה לחינוך בשפלה :

בפני כבוד ה שופטת אדנקו סבחת- חיימוביץ

המבקשת

הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נס ציונה

נגד

המשיבים

  1. העמותה לחינוך בשפלה
  2. אלעד פנחס ברקן
  3. רות למפרט
  4. אביעד יעיש
  5. רונית זעירא
  6. עפרה קונס
  7. גילה מדואל
  8. ענת לזר
  9. יעל לפושנר

החלטה

בפני בקשה למתן צו הפסקה שיפוטי לפי סעיפים 236 ו-243(ג) לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").
הבקשה היא להפסיק לאלתר כל פעולה הקשורה לעבודה אסורה ולשימוש אסור במקרקעין, ברחוב שלום הלחמי 2, בשכונת טירת שלום בנס ציונה , הידוע כגוש 3753 חלקה 94 (להלן: " הנכס"/ "המקרקעין"), ולהורות על סגירת המקרקעין/המבנים אותם שוכרים המשיבים 1 ו-2 מהמשיבים 3-9. זאת לנוכח טענת המבקשת, כי המשיבים 1-2 מפעילים במקום בית ספר ללא היתר, ובניגוד לצו שיפוטי קודם, האוסר על אכלוס המבנה.

רקע
המשיבה 1 הינה עמותה רשומה כדין בתחום החינוך והמשיב 2 הינו מנהלה. המשיבים 3-9 הינם הבעלים של הנכס מושא הבקשה.

ביום 26.7.11 ניתן צו זמני ל"מניעת אכלוס", בנכס מושא בקשה זו , בבק שה שהוגשה כנגד המשיבים 3-9 וכן עמותת "תפארת בנים" (להלן: "העמותה הקודמת"), אשר הפעילה את המקום.

בהחלטת בית המשפט מיום 7 .8.11 במסגרת בע"א 43317-07-11, נקבע, כי הצו הזמני מ יום 26.7.11 "יעמוד על כנו ועל פיו ייאסר על המשיבים ועל כל מי מטעמם לבצע פעולות הכנה בנכס" (להלן: "הצו השיפוטי"). יצוין, כי העמותה הקודמת בהליך זה ביקשה להפעיל בית ספר בנכס ולכן הוגשה הבקשה למתן צו למניעת אכלוס וכך הורה בית המשפט.

הבקשה בתיק זה הוגשה בספטמבר 2018. לאחר טיעוני הצדדים בבקשה ובטרם ניתנה החלטה, הודיעו הצדדים על מגעים וביקשו שהות למיצוי ההידברות. בדיונים שהתקיימו הודיעו מעת לעת על צורך בדחיה להסדרת הנושא ואולם ביום 9.7.19 הודיעו הצדדים, כי לא הגיעו להסכמות. ב"כ המבקשת טענה שהמשיבים לא נוקטים בפעולות לקידום הכשרת השימוש בעוד המשיבים טענו שהם פועלים אך הדבר מצוי עוד בשלבי טיפול. בנסיבות אלה השלימו הצדדים טיעוניהם וצירפו ראיותיהם. בשים לב למתווה בו פעלו הצדדים הוצע להם לבחון חלופות נוספות להפעלת הלימודים אך בהמשך מסרו הודעה שלא נמצא פתרון חלופי למשיבים.

ביום 8.10.18 הוגש כתב אישום כנגד המשיבים בתו"ב 17224-10-18 בעבירה של אי קיום צו שיפוטי ואיסור שימוש.

טענות הצדדים
לטענת המבקשת, הצו השיפוטי שניתן ביום 26.7.11 כנגד המשיבים 3-9, חל על הנכס ולכן מחייב גם כלפי המשיבים 1-2. הצו השיפוטי שריר וקיים ובמעשיהם של המשיבים 1-2, הקמת בית ספר בנכס, יש משום הפרה של הצו השיפוטי על ידי כלל המשיבים.
ב"כ המבקשת הקודם טען, כי גם אם היה בידי המשיבים 1-2 רישיון ממשרד החינוך להפעלת בית הספר, לא ניתן היה להפעיל בית ספר במקום, בשים לב לצו השיפוטי.
לגבי העובדה שהמבקשת עתרה בבקשה זו למתן צו שיפוטי נוסף חרף קיומו של צו שיפוטי קודם, מסר ב"כ המבקשת הקודם "לאור תיקון 116 ולאור העובדה שהצו ניתן בשנת 2011 ולאור רצוננו ומחויבותנו להפסיק לאלתר את ביצוע העבירות החמורות שמבוצעות במקום תוך סיכון בטיחותי חמור וממשי של השוהים במקום, שהם נכון להיום כ-50 ילדים ... אנו פועלים במספר מישורים הוגש כתב אישום במישור הפלילי, לצערי הרב ההליך הזה ייקח זמן ולא נוכל להמתין עד לסיום ההליך הפלילי. על מנת להפעיל את הכלים על פי תיקון 116, אנו זקוקים לצו נוסף אנחנו לא מוותרים על הצו הקודם" (עמ' 3 שורה 31 עד עמ' 4 שורה 1) .
ב"כ המבקשת הודה, כי בהליך קודם בין הצדדים שעניינו ערעור המשיבים על צו סגירה מנהלי, הצדדים הגיעו להסכמה להשהיית הצו עד מתן החלטה בערעור, זאת בשים לב לקיומו של צו סגירה על ידי משרד החינוך, הסכמה שלטענתו נוצלה לרעה על ידי המשיבים .
ב"כ המבקשת הקודם הוסיף, כי "על מנת להפעיל את הכלים היום אנו נדרשים לאישור ביהמ"ש היה וביהמ"ש יסבור וייתן לנו אישור להמשיך ולפעול בהתבסס על הצו משנת 2011 אז אנחנו נפעל לסגירת המקום. בכדי לקיים את תכלית הצווים וסגירת המקום הוגשה בקשה לצו נוסף ... אנו מקווים כי בהינתן צו שיפוטי שני כל המשיבים כולם לאור הליך פלילי שעתיד להתקיים יחשבו פעמיים ואפילו פעם שלישית האם בכוונתם להפר אותו" (עמ' 4 שורות 27-32) .
עמדת ב"כ המבקשת הקודם הייתה מגומגמת לגבי הצורך בצו שיפוטי נוסף לנוכח קיומו של צו שיפוטי קודם מכוחו הוגשה הבקשה שבפניי "הייתי מוותר על כל ההליך היום... אך כשאני רוצה להפסיק את ביצוע העבודות היום, אני צריך לבקש את אישור בית המשפט, שלמרות שחלפה שנה מנתינתו של הצו, ניתן לעשות בו שימוש. לא זנחנו את הצו הקודם. לא הגשנו לפי סעיף 237, כשהנקודה היתה במחלוקת, והמשיבה 2 טענה שהצו לא חל עליהם, אז נקטנו בהליך הזה. אין לי בעיה לוותר על ההליך כרגע. אני מבקש שתינתן החלטה שמבהירה היטב, למרות ההחלטה של כבוד השופטת היימן... לא התעלמנו מהצו, לא היתה פעילות בנכס במשך 7 שנים, אז כלפי מי נפעיל את הצו" (עמ' 10 שורות 2-14) .
לגבי הטענה, כי הנכס הושכר במשך מספר שנים לעיריית נס ציונה, השיב ב"כ המבקשת הקודם , כי הנכס אכן הושכר, אך לא נעשה בו כל שימוש במשך 7 שנים (עמ' 10 שורות 14-18 ), וכי רק משנת 2017 כאשר התקבלו הדיווחים שבמקום הוקם בית ספר, החלה המבקשת לפעול כנגד המשיבים.

ב"כ המבקשת הקודם טען, כי למבנה שהוקם במקרקעין ניתן היתר לשימוש כמעון ילדים ותוקפו לשנה אחת בלבד. על פי התשריט המצוי בתיק ניתן היה לבנות 5 מבנים, דהיינו, המבנים המצויים בצורת ח' בלבד . ב"כ המבקשת הפנה להחלטה בצו השיפוטי משנת 2011 בו נקבע, כי הגג במקום הוחלף בשנת 2011. משכך, ב"כ המבקשת מניח, כי חריגות הבנייה האחרות בוצעו עובר לכך.
עוד נטען, כי על פי התשריט של ההיתר היה צריך לבנות מקלט כחלק מתנאי ההיתר, מקלט שלא נבנה, ולכן ההיתר בטל מעיקרו. ב"כ המבקשת הוסיף, כי במקרה שבו אדם לא פועל ליישום תנאי ההיתר, המבקשת לא נוקטת בפעולה אקטיבית לביטול ההיתר.
אשר לטענות באי כוח המשיבים, כי במקום היה מקלט כפי שהדבר עלה אף מעדותו של אחד המפקחים של המבקשת בהליך המנהלי, טען ב"כ המבקשת, כי נערך בירור על ידי המבקשת ואותו מפקח חזר בו מהדברים ובתמיכה לכך הגיש תצהי ר של אותו מפקח ומפקח נוסף (במ/2 ו- במ/3).

לטענת ב"כ המבקשת הקודם, חריגות הבנייה שבוצעו בנכס , החלפת הגג, ובנייה בחלקו התחתון של הנכס, מקימ ים חשש ממשי לבטיחות השוהים במקום , שכן המשיבים אינם אוחזים באישורים של הגורמים המוסמכים לרבות פיקוד העורף.

אשר לטענת ב"כ המשיבים, כי המבקשת פועלת שלא בתום לב בעניינם, וזאת נוכח העובדה שכנגד מסגרת חינוכית אחרת הפועלת במקום לא ננקטו כל הליכים, אף שהדברים ידועים למבקשת , השיב ב"כ המבקשת הקודם , שלמיטב ידיעתו אין חריגות בנייה המהוות סכנה בטיחותית בעניינה של המסגרת האחרת. המסגרת האחרת פועלת תחת מבנה המכונה "הנהלה" ומבנה המכונה "חדר אוכל/מטבח", בתשריט ולא מבנה ח'.

ב"כ המשיבים 1-2 ביקש לדחות את הבקשה.
לשיטתו, בקשה זו לא נועדה להפסיק באופן מידי עבירות על חוק התכנון והבנייה, מאחר שלשם כך ישנו הצו השיפוטי משנת 2011, שלשיטת המבקשת הוא בתוקף ואף חל על המשיבים.
לטענת המשיבים 1-2, הצו השיפוטי משנת 2011 אינו חל עליהם ובכל מקרה, הרי שמחובתה של המבקשת לאכוף צו זה בטרם תעתור למתן צו נוסף. לו הייתה מטרת הצו המבוקש בתיק זה לאכוף עבירות של תכנון ובנייה, הרי שהמבקשת הייתה פועלת כבר בשנת 2017 לאכיפת הצו משנת 2011.

לגישתו, העובדה שהמבקשת לא אכפה את הצו השיפוטי משנת 2011 ולא נקטה בהליכים כנגד מי שמפעיל את גן הילדים האחר באותו נכס (להלן: "גן הילדים") מלמדת שהמבקשת לא עשתה אבחנה בין פעילות המשיבים לפעילותו של גן הילדים. במקום לאכוף את הצו השיפוטי, הרי שהמבקשת הוציאה צו סגירה מנהלי כנגד המשיבים.

עוד נטען, כי הרשות המקומית שכרה את הנכס במשך 5 שנים, שילמה מכספי העיר, כמיליון וחצי ₪ עבור הנכס בגין אותן שנים, ואין לקבל את טענות המבקשת, כי הרשות המקומית נטלה על עצמה התחייבות של המשיבים בנכס פרטי רק כדי שלא יהפוך "לפיל לבן". מדובר בטענה תמוהה שאינה מתיישבת עם הראיות שהוגשו על ידי המשיבים לפיהם הנכס שימש את הרשות המקומית כפנימייה. מכתבה של הרשות המקומית שעניינו הודעתה במרץ 2016 על פינוי הנכס ששימש כפנימייה, אין בו לתמוך בטענה מטענות המבקשת וברור שאין מדובר בנכס נטוש שהוחזק על ידי הרשות המקומית, במשך שנים, ללא שימוש.
בנסיבות אלה, אין זה ראוי שהמבקשת תסתמך על צו משנת 2011, צו שהיא עצמה לא קיימה אותו.

ב"כ המשיבים 1-2 הוסיף, כי ההליכים כנגד המשיבים החלו רק לאחר הצהרתו של ראש הרשות המקומית, כי לא יאפשר הקמתו של בית ספר "אליטיסטי" בעיר, כהגדרתו.

הטענות בדבר סיכון בטיחותי משוללות כל יסוד. הדברים נבחנו על ידי משרד החינוך בבקשה לקבלת רישיון להפעלת בית ספר, שם נטענו גם טענות המבקשת, אף שלא היתה צד להליך, ונדחו. חוות הדעת מטעם המבקשת ניתנה בחוסר סמכות, ולכן אין לתת משקל גם לחוות דעתו של מהנדס העיר הנסמך על אותה חוות דעת. מנגד, חוות הדעת מטעם המשיבים מבוססות ויש לתת להן את המשקל המלא. אישור בטיחות ניתן על ידי משרד החינוך ביום 16.10.2018 (נ/3).

עוד נטען, כי המבקשת התבקשה על ידי משרד החינוך ליתן חוות דעתה וטרם מתן הרישיון למשיבה 1. במסמכים נ/4 ו-נ/5 המבקשת שתקה ולא העלתה כל השגות או התנגדויות למתן ההיתר על ידי משרד החינוך. יתרה מכך, מ-נ/6 עולה, כי ראש הרשות המקומית הודיע שהם אינם מתערבים בבית הספר של המשיבה 1 בשום היבט, אלא שלאחר מספר חודשים זה שינה את דעתו, מסיבותיו שלו, והחל בנקיטת הליכים כנגד המשיבים.

המשיבים 1-2 ביקשו לדחות טענות המבקשת, כי ההיתר לשימוש כגן ילדים, שניתן בשנות ה-70', בטל מעיקרו. ככל שרצתה המבקשת לבטל את ההיתר שניתן היה עליה להודיע על כך על מנת לאפשר לבעלים ולמחזיקים בנכס לשטוח את טענותיהם ולמצות את זכויותיהם. יתרה מכך, ההיתר כלל לא קבע את התנאים להם טוענת המבקשת, כך למשל המקלט מסומן כחלק מהמבנים, אך לא מפורט כחלק מהתנאים. בהעדר תיק בניין של הנכס, לא ניתן לדעת האם היו חריגות במבנה אם לאו, ולכן אין בידי המבקשת ראיות, כי נעשו בנכס חריגות בנייה. בשנות ה-70' הוזז מיקום המקלט אל מקום אחר ואינו קשור למבנה בו נמצאים המשיבים וזה אחרי צו שיפוטי שניתן במאי 1970, כך שלא היה מקלט אך ההיתר לא בוטל.

אשר לצו השיפוטי משנת 2011 נטען, כי ההליך שם התנהל בעניין שימוש ספציפי, ולכן הצו אינו תקף כלפי המשיבים 1-2, וכי השימוש שהם עושים בנכס חוסה תחת השימוש המותר של שימוש כמעון ילדים.
לשיטת המשיבים 1-2, "מעון ילדים" כולל כל מסגרת חינוכית עד גיל 14, ולכן פעילותם היא במסגרת השימוש שהותר ומכל מקום אין הבדל בין פעילותם לפעילותו של גן הילדים הפועל במקום. בתמיכה לכך הפנו לעפ"א 58969-08-16 הוועדה לתכון ובנייה חיפה נגד משה שפרן ואח' (5.10.16).

בשים לב לכך שהמבקשת לא נקטה בהליך כנגד גן הילדים הפועל במקום, הרי שנקיטת ההליכים כנגד המשיבים היא בבחינת אכיפה בררנית. אכיפה בררנית יכולה לבדה להוות עילה לביטול צו שיפוטי או לדחיית הבקשה ובתמיכה לכך הפנו לתו"ח 21778-07-18 טרגן ואח' נ' מדינת ישראל (23.8.18).

ב"כ המשיבים 3-9 הצטרפה לטיעוני ב"כ המשיבים 1-2, והוסיפה, כי חזקה על הרשות המקומית, כי אינה מתקשרת בהסכמים ללא אישור היוע ץ המשפטי של העירייה, וחזקה על האחרון, כי בדק את מצב הנכס והמגבלות טרם שהרשות שכרה את הנכס לשימושה כפנימיה .
על פי ההסכם שנחתם בין המשיבים 3-9 לרשות המקומית והמכתב אודות סיום ההסכם ברור, כי הנכס הושכר לצורך שימוש למטרת פנימייה.
ב"כ המשיבים 3-9 ציינה, כי במשך השנים נוהלו בתי ספר וישיבות בנכס ולא ננקטו כל הליכים.

לטענת ב"כ המשיבים 3-9 יש זהות בין חברי מועצת העיר לחברי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה. מפרוטוקול הדיון בוועדה ניתן ללמוד, כי ראש הרשות לא טען לשימוש חורג על ידי המשיבים, אלא התנגד לפעילותם בטענה שמדובר בבית ספר "אליטיסטי". ב"כ המשיבים 3-9 טענה לשיקולים זרים בעמדת ראש העיר. לא חל כל שינוי בנכס בין התקופה בה הושכר לעירייה למועד ההשכרה למשיבים 1-2.
משלא הוגש כתב אישום על שימוש חורג, למרות שהנכס הושכר לרשות לשימוש כפנימייה, חזקה שהשימוש בנכס אינו בסטייה מההיתר שניתן ביום 28.5.1970.

אשר לטענות בדבר סיכון בטיחותי במבנה, הרי שחוות הדעת מטעם המבקשת, אשר ניתנה בחוסר סמכות, לא קבעה שהמבנה מסוכן, אלא נאמר בה "עלול לשנות...", וזאת מבלי לערוך חישובים ומבלי להבהיר מדוע כל השנים לא פעלו כנגד השימוש במבנה ככל שיש סיכון שכזה.
עורכת חוות הדעת ומהנדס העיר לא רשומים בפנקסי מדור הנדסת מבנים ולכן חוות דעתם ניתנה בחוסר סמכות.

בחוק תכנון ובנייה, אין הגדרה מהו "מעון ילדים", ובעבר נעשה בנכס שימוש כבית ספר וכישיבה, ולכן הפרשנות של המבקשת אינה ראויה.

דיון והכרעה
הצו השיפוטי הקודם
הצו השיפוטי האוסר שימוש בנכס לא בוטל ועל כן הינו שריר וקיים. הצו השיפוטי קבע באופן מפורש שזה חל "... על המשיבים (בעלי הנכס והעמותה הקודמת - אס"ח) ועל כל מי מטעמם לבצע פעולות הכנה בנכס ".

אין בידי לקבל טענת המשיבים 1-2, כי בשל העובדה שאלה לא היו צד להליך במסגרתו ניתן הצו השיפוטי, הרי שזה אינו חל עליהם. הצו ניתן בעניינו של הנכס, כלפי המשיבים באותו הליך או מי מטעמם. מששכרה המשיבה 1 את הנכס ומפעילה אותו ביחד עם המשיב 2, הרי שכל מי שפועל בנכס כפוף לאיסורים שנקבעו בצו השיפוטי החל על הנכס .

יחד עם זאת, יש לבחון את התנהלותה של המבקשת מאז מתן הצו השיפוטי. לטעמי יש בהתנהלות זו ללמד שהצו השיפוטי נזנח על ידי המבקשת ולא נאכף ולכך יש לתת משקל במתן החלטה בבקשה שבפניי.
אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנכס המדובר הושכר לרשות המקומית במשך 5 שנים, וכי זו ניסתה להכשיר את השימוש בו , ביודעה שיש צו שיפוטי המונע את אכלוסו של הנ כס. מפרוטוקולי ישיבת מליאה של העיריה עולה שהוחלט לעשות שימוש במקום כפנימיה ואף הועלתה הצעה להשכירו לבית ספר פרטי (נ/7 ו - נ/8).

המכתב לפיו העירייה מודיעה על סיום תקופת השכירות במקום ששימש אותה לצורכי פנימייה, יש בו ללמד, כי אכן נעשה שימוש בנכס על ידי העירייה.
נכון הוא, כי המבקשת רשאית לנקוט בהליכים כנגד המשיבים גם אם לא עשתה כן כנגד העירייה (ראו ע"א 1630/18 ביג גיבורי ישראל נ' רשות מקרקעי ישראל (19.1.20)) , ויחד עם זאת, יש לתת לדברים משקל במכלול השיקולים.

אף אם הייתי מקבלת את טענות המבקשת , כי העיריה במשך 5 שנים שילמה שכירות חודשית משמעותית אך לא עשתה כל שימוש בנכס, הרי שיש לתהות מדוע לא ראוי לתת למשיבים תקופת זמן קצרה על מנת לפעול להכשיר את הטעון היתר. הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח הודעת הצדדים על הידברות ממושכת אשר לא הבשילה לכדי הסכמות בסיכומו של יום .

העובדה שהמבקשת לא אכפה את הצו השיפוטי ולא נקטה כל הליכים כנגד מי מהמשיבים לאורך השנים , היא נתון שעל בית המשפט לקחת בחשבון בעת שקילת בקשה זו. ניכר מהתנהלות המבקשת, כי בפועל היא זנחה את הצו השיפוטי, ובשום שלב עד להגשת בקשה זו לא פעלה מכוחו, אף שטענה שהוא הבסיס להליכים בהם היא נוקטת כנגד המשיבים בתיק זה . גם העובדה שהיא עותרת לצו שיפוטי נוסף חרף קיומו של צו שיפוטי שריר וקיים נטענה באופן מתפתל.

ניתן לומר, כי מבחינה מעשית, התנהלה המבקשת כאילו אין צו שיפוטי בתוקף ולכן ראוי היה, כי הצדדים יגיעו להסכמות במסגרתן יבחן משרד החינוך את בקשת המשיבים לרישיון על בסיס ההנחה שאין צו שיפוטי מחייב, אך למרבה הצער, הסכמות מעין אלה לא התגבשו.

יתירה מכך, בדיעבד הסתבר, כי ב"כ המבקשת הקודם אף פנה למשרד החינוך ועל בסיס דברים שמסר נדחתה בקשת המשיבה 1 לקבל רישיון לשנת הלימודים תש"פ. הדברים לא היו בידיעת ב"כ הנוכחית של המבקשת ולא ב"כ המשיבים ואלה נודעו לב"כ הצדדים רק לאחר שנדחו בקשות המשיבה 1 שוב ושוב.
מהודעת מייל ממשרד החינוך מיום 26.5.19 (נ/13) עולה שעיקר השיקולם שלא לתת רישיון למשיבה 1 התבסס על טענות ב"כ המבקשת הקודם בתיק זה לפיהן ישנו צו שיפוטי והעדר הכשרה במישור התכנוני. מהדברים עולה מעורבותו הרבה של ב"כ המבקשת הקודם , וכי אלמלא מעורבות זו היו מאשרים את בקשת המשיבה 1. אלא שמאז שונתה עמדת המבקשת וניתנה למשיבים הזדמנות להסדיר את השימוש במקום, נתון שלא עמד בפני וועדת הערר. למייל צורפו עקרי נימוקי ההחלטה בערר וההחלטה צורפה ב-במ/14. הבקשה לשנת הלימודים תש"פ נדחתה ביום 30.6.19.

יצוין, כי עתירה שהוגשה על ידי המשיבה 1 כנגד משרד החינוך בעת"מ 15238-01-18 נמחקה ביום 6.12.18 לבקשת המשיבה 1 לאחר שניתן הרישיון ממשרד החינוך בדיעבד. לפי הליך זה וההליך בעמ"נ 51110-07-18 ניתן רישיון משרד החינוך לשנת תשע"ט.

נוכח כל האמור לעיל אני קובעת, כי הצו השיפוטי שניתן ביום 26.7.11 הוא בתוקף, והוא חל על כל המשתמש בנכס, לרבות המשיבים 1-2. יחד עם זאת, יש לראות במבקשת, כמי שזנחה את אכיפת הצו במשך שנים.
הפעלת בית ספר בנכס
מהראיות שהובאו בפני, לא יכולה להיות מחלוקת, כי המקום משמש כבית ספר. הדברים נלמדים מהתמונות שצורפו לתיק (נספחים טו', כא' ו- כט' לבקשה), הליכים אחרים כמו עת"מ 15238-01-18, הבקשה לרישיון ממשרד החינוך ומסמכי העמותה.

אין מחלוקת שאת בית הספר פוקדים עשרות ילדים, כ- 50 ילדים בגרסה אחת וכ- 80 ילדים בגרסה האחרת.

אין מחלוקת, כי המשיבים לא אוחזים בהיתר שימוש להפעלת בית ספר אלא למעון ילדים.
ב"כ המשיבים סבורים שאין מקום לאבחנה בין גן ילדים לבית ספר ודי בהיתר להפעלת מעון ילדים. אין בידי לקבל עמדה זו.
גם על פי הפסיקה אליה הפנה ב"כ המשיבים 1-2 (עפ"א 58969-08-16 הוועדה לתכון ובנייה חיפה נגד משה שפרן ואח' (5.10.16)) נקבע, כי אין מקום לעשות אבחנה בין גן ילדים למעון ילדים, אך לא נקבעה אמירה דומה לגבי בית ספר.

בנסיבות אלה, עלה בידי המבקשת להוכיח בראיות לכאורה, כי המשיבים מבצעים שימוש חורג או שימוש אסור בנכס בהפעילם בית ספר במקום, כשהשימוש שהותר הינו הפעלת גן ילדים.

חריגות בניה והעדר מקלט
סוגיית הסיכון הבטיחותי בנכס לא הועלתה במסגרת הצו המנהלי או בדוחות המפקח אלא בערר על הצו המנהלי ובבקשה בפניי.
בשלב זה, לא מצאתי ליתן משקל להצהרה שהוגשה על ידי המפקח ובה חזר בו מעדותו שנמסרה בבית המשפט לאחר אזהרה, כי ראה במקום מקלט בעת עריכת הביקורת .

מבלי לקבוע מסמרות, הרי שחוות הדעת מטעם המשיבים הינן חוות דעת מפורטות ומקיפות ולא מצאתי, כי חוות הדעת מטעם המבקשת מעידה על הסיכון הבטיחותי כפי שטוענת לו המבקשת. יצוין, כי אך ביום 3 .2.2018 ניתן אישור בטיחות של משרד החינוך. אין בכך לחייב את המבקשת, אך יש ללמד , כי המשיבים עמדו בדרישות שהוצגו להם על ידי משרד החינוך במישור של בטיחות .
ב"כ המשיבים טענו, כי הטענה לבעיית בטיחות לא הועלתה כלפי גן הילדים שפועל במקום ויש בכך להעלות תהיות. המשיבים מסכימים, כי ישנה בעיה במרתף הבניין אך לא נעשה בו כל שימוש. לטענת המבקשת, קומת המרתף אמנם לא בשימוש אך יש בה לערער את בטיחות המבנה כולו, אלא שחוות הדעת לא קובעת זאת במפורש ומולה ניצבת חוות מנומקת ומפורטת של המשיבים.
מקובלת עלי עמדת המשיבים, כי הגג הוחלף בהתאם להוראה של הגורמים המקצועיים במשרד לאיכות הסביבה וכיום אין צורך באישור כדי לסלק גג אסבסט.

בנסיבות אלה, לא שוכנעתי בשלב זה, כי יש להעדיף את עמדת מומחי המבקשת על פני זו של המשיבים בקשר לבטיחות המבנה.

טענה לאכיפה בררנית
המשיבים כל העת העלו טענה, כי בעניינו של גן הילדים שפועל במקום אין דרישה למקלט וחדר מיגון, להבדיל מהדרישות המופנות אליהם, וב"כ המבקשת הקודם השיב: "ככל שיהיה צורך, יינקטו הליכים בעניינם" (עמ' 12 שורה 14). עד למועד מתן ההחלטה לא נמסרה כל הודעה המעידה על עריכת בדיקה שכזו בעניינו של גן הילדים ועל כך שהמשיבים טועים בטענותיהם.

העובדה שהמבקשת לא ערכה כל בדיקה מטעמה בנוגע לטענות המשיבים, כי בנכס פועל גן ילדים שגם כלפיו יש לנקוט את אותם הליכים בהם נוקטת המבקשת כלפיהם, אף היא צריכה להילקח בחשבון.

יתכן כי יש הבדל ממשי בין עניינם של המשיבים שבפניי לגן הילדים שפועל במקום, ובעניינו לא מתקיימות חריגות בנייה או שימוש אסור, אך עצם העובדה שהמבקשת מוצאת לנכון לנקוט בהליך של צו סגירה מנהלי, ולאחריו צו סגירה שיפוטי, מבלי שהיא טורחת לבדוק את חוקיות פעילותו של גן הילדים, מעלה תהיות. אם יש ממש בטענות המשיבים, הרי שגם כלפי גן הילדים היה צריך לנקוט בהליכים כדוגמת ההליך שבפניי. משלא טרחה המבקשת לבדוק במשך כשנתיים האם גן הילדים מבצע את אותן העבירות המיוחסות למשיבים, הרי שהדבר צריך לקבל משקל וביטוי בבחינת בקשה זו.

מן הכלל אל הפרט
מטרת ההליך של בקשה לצו הפסקה שיפוטי, היא לתת בידי בית המשפט כלי אכיפה יעיל ואפקטיבי למניעת התמשכות עבירות בנייה. כבר נפסק, כי על המבקשת לעמוד בנטל הוכחה של ראיות לכאורה לקיומן של עבירות בנייה, כפי שמקובל בהליכים פליליים.

הלכה פסוקה היא, כי בית משפט ייעתר לבקשה למתן צו הפסקה שיפוטי, ככל שיוכח כי מתבצעות עבירות בנכס. גם אם המבקשת שגתה בעבר, הרי שהיא מחויבת לפעול בהתקיים תנאים לביצוע עבודות או שימוש אסור בנכס .

אף שבמהלך הדיונים בתיק הובהר למשיבים שעליהם להסדיר מעמדם והצדדים אף ניהלו מגעים, הרי שאלה בחרו לעמוד על דעתם שאינם נדרשים לקבל היתר להפעלת בית הספר בנכס ומשום כך בחרו שלא לפעול לקבלתו. היה ברור שהיה על המשיבים ל התחיל בהליכי הכשרת השימוש כבר עם קבלתו של צו הסגירה המנהלי ובוודאי לאחר הגשתה של בקשה זו, והמשיבים החלו בהליכי הכשרה רק לאחר שנכשלה ההידברות בין הצדדים. ביום 9.7.19 הגישו המשיבים בקשת מידע להיתר אך זו לא עמדה בתנאים המקדמיים, וכך נקבע גם בהודעה מיום 11.7.19.

התחבטתי אם לא די בעמדה זו כדי להימנע ממתן ארכה למשיבים, אך בשים לב לפגיעה הקשה באוכלוסיית התלמידים במהלך שנת הלימודים יש להימנע מתוצאה קשה זו ובתוך כך לאפשר למשיבים תקופת התארגנות.

בעפ"א (חיפה) 1634-03-16 עמותת אלנהדה לחינוך ומורשת במשולש הצפוני נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה עירון (8.3.16), במסגרת בקשה להארכת המועד לכניסת צו סגירה של בית ספר לתוקף, קבע בית המשפט, כי יש להתחשב בצד שלישי הנפגע כתוצאה מההחלטה. בענייננו, יש להביא בחשבון גם את הפגיעה בציבור התלמידים והוריהם שהחלטה זו תשפיע עליהם במישרין. על כן יש לאפשר אף להם תקופת התארגנות ומציאת מסגרת חלופית.

בהתחשב בקהילת התלמידים ובצורך לתת להם זמן התארגנות, ובשים לב לכך שמדובר במוסד חינוכי, מלכ"ר, ולא בשימוש מסחרי ורווח כלכלי, ובאיזונים בין הערכים המתנגשים, מצאתי, לאפשר ארכה למשיבים בטרם יורה בית המשפט על הפסקת הפעילות במקום.

נוכח כל האמור לעיל, אני מקבלת את הבקשה ומורה על צו הפסקה שיפוטי בהתאם לסעיפים 236 ו- 243 (ג) לחוק, האוסר על המשיבים לעשות שימוש בנכס כבית ספר. הצו ייכנס לתוקפו ביום 30.5.20 , אלא אם יהיה בידי המשיבים היתר כדין.

נקבע לדיון מעקבי ליום 26.3.20 בשעה 15:00.

המזכירות תשלח עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ט טבת תש"פ, 26 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: הוועדה המקומית לתכנון ובנייה נס ציונה
נתבע: העמותה לחינוך בשפלה
שופט :
עורכי דין: