ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משה ממן נגד חברת דיוורולי סיאני הנדסה בע"מ :

לפני כבוד השופט עמית משה סובל-שלום ת"א

המערערים:

1.משה ממן
2.מ. ממן - ייעוץ פיננסי והשקעות בע"מ

נגד

המשיבים:

1. חברת דיוורולי סיאני הנדסה (1990) בע"מ
2.די.סי. אלון בע"מ
3.די.וי.אס. השקעות בע"מ
ע"י הנציגה גב' מנואלה דיוורולי
4.זיו ישראל בע"מ
5.נפתלי סיאני
ע"י עו"ד מוריה לנדאו

פסק דין

ערעורם של החייבים (לאחר היפוך צדדים) על החלטתה מיום 5.10.19 של כבוד רשמת ההוצל"פ קרן בקשי בתיק הוצל"פ 515717-11-15 ההחלטה נתנה במסגרת בקשה בטענת "פרעתי" שהגישו החייבים שעניינה צירוף חוות דעת חשבונאית לגבי סכום ההשבה של המע"מ, אשר החייבים חויבו להשיב למשיבים בהחלטה קודמת.

בהתאם לחוות הדעת נותרו המשיבים חייבים למערערים סך של 90,804 ₪, על כן עותרים החייבים להשיבם בתיק ההוצל"פ למעמד של זוכים.

בהחלטתה קבעה הרשמת הנכבדה כי הבקשה, כפי שהוגשה ע"י החייבים איננה מסוג "פרעתי" שכן לא נטען כי החוב שולם או שאין לשלמו אלא מדובר בניסיון להשיג או לעקוף החלטה מיום 30.5.19 שאושרה בערכאת הערעור ובמסגרתה נקבע סכום ההשבה ועל היפוך הצדדים בתיק ההוצל"פ.

הבקשה נדחתה, כאמור, ללא צורך בתגובת המשיבים ועל החלטה זו מערערים בפניי המערערים אשר הפכו לחייבים בתיק ההוצל"פ.

מדובר בערעור שלישי שהגישו המערערים והנדון בפניי ובשל עובדה זו בקשו המערערים כי אפסול עצמי מלדון בערעור, שכן לטענתם יש לביהמ"ש דעה קדומה כנגדם ודעתו ננעלה ויש חשש ממשי שביהמ"ש ינהג בחוסר אובייקטיביות בערעור הנוכחי.

בקשת הפסילה נדחתה על ידי על הסף ועל החלטתי הגישו המערערים ערעור לבית המשפט העליון.

הערעור נדון ע"י כבוד הנשיאה בתיק ע"א 95/20 ונדחה, ללא צורך בתגובת המשיבים , בפסק דין מיום 22.1.20. פסק הדין מדבר בעד עצמו.

נתתי דעתי לאמירה בפסק הדין כי חזקה על ביהמ"ש שיבחן את הטענות לגבי חוות הדעת "בלב פתוח ובנפש חפצה" ואכן כך נהגתי בשמיעת הערעור באופן שאפשרתי למערערים לטעון בעל פה במשך כשעה וחצי ולהשמיע את כל טענותיהם, למרות שחלקן הגדול של הטענות כבר נטענו על ידם בכתב הערעור ובעיקרי הטיעון ואף הקפדתי, יותר מהרגיל, כי כל אמירה של המערערים תירשם בפרוטוקול בדיוק כפי שנאמרה על ידם.

אין מנוס מלקבוע כי המערערים משחזרים טענות שכבר טענו, נדונו והוכרעו בהחלטות סופיות וחלוטות, אגב ניסיון להעלות טענות חדשות ולהציג חוו"ד שלא במועד שנקבע לשם כך וללא שום סיבה או הסבר להתנהלות זו. כדוגמא לחוסר ההיגיון בטענות ובהתנהלות המערערים אצביע על החלטת הרשמת מיום 25.5.18, החלטה סופית וחלוטה ולפיה על המערערים להשיב למשיבים את כספי המע"מ שגבו והצדדים יגישו תחשיבים כדי לקבוע את סכום ההשבה.

בעמוד 3 לפרוטוקול הדיון מיום 26.1.20 אישר המערער את סופיותה של ההחלטה ולשיטתו הבין כי המשמעות היא שחובם של המשיבים נפרע ותיק ההוצל"פ ייסגר, ואם אכן כך סבר מדוע מגיש עתה חוו"ד על פיה נותר למשיבים חוב של כתשעים אלף ₪?

תשובתו המאולצת והבלתי משכנעת בעליל של המערער הינה כי לאחר שנמשכו ההליכים בתיק ההוצל"פ לגביית סכום ההשבה של המע"מ, רק אז פנה למומחה שיערוך עבורו את החישוב.

תהיה הסיבה אשר תהיה, המערערים החמיצו את המועד להגשת תחשיב מטעמם ולכל הליך צריך שיהיה גם סוף ולשם כך נועדו הלכות השתק ומניעות ואין המשמעות "טובל ושרץ בידו", כפי שסבור משום מה המערער.

כאן המקום לפרט את ההחלטות שניתנו בערכאות השונות עד כה לערעורים שהגישו המערערים :
בתאריך 25.5.18 ניתנה החלטת הרשמת הקובעת כי על המערערים להחזיר למשיבים את סכום המע"מ שגבו ולצורך קביעת הסכום הורתה לצדדים להגיש תחשיבים.
המערערים הגישו בר"ע על החלטת הרשמת שנדחתה בפסק דיני מיום 3.9.18 (עש"א 38896-06-18).
על פסק דיני הגישו המערערים בר"ע לביהמ"ש המחוזי בת"א שנדחתה בהחלטה מיום 6.2.19 (רצ"פ 20590-12-18).
בתאריך 30.5.19 ניתנה החלטת הרשמת כהמשך להחלטתה מיום 2.4.19 (לגביה לא הוגש ערעור) וקבעה כי משלא הגישו המערערים תחשיב נגדי לתחשיב שהגישו המשיבים, מאמצת את תחשיב המשיבים וקובעת את סכום ההשבה. אגב, מההחלטה ניתן להבין כי המערערים בכוונת מכוון לא הגישו תחשיב אלא שיחזרו טענתם לפיה אין לרשם ההוצל"פ סמכות לדון בשאלה של השבת כספים.
על החלטת הרשמת מיום 30.5.19 הגישו המערערים ערעור שנדחה על ידי בתאריך 5.8.19 (רע"צ 20260-06-19).
על פסק דיני הגישו המערערים בר"ע לביהמ"ש המחוזי בת"א וההליך נמחק בהחלטה מיום 3.10.19 לאחר שלא הפקידו את הערבון שנקבע (רצ"פ 15956-09-19).
לאחר כל ההתנהלות דלעיל, הגישו המערערים בתאריך 26.9.19 בקשה דחופה בטענת "פרעתי", שכאמור נדחתה בהחלטת הרשמת מיום 5.10.19, היא ההחלטה נשוא הערעור שבפניי כיום.

מקובלת עליי החלטתה של הרשמת הנכבדה לפיה עושים המערערים שימוש לרעה בהליכי בית משפט בהגשת הבקשה בטענת "פרעתי" שכל מטרתה לעקוף את ההחלטות שניתנו ופורטו לעיל שהינן החלטות חלוטות.

המערערים בחרו שלא להגיש תחשיב מטעמם במועד שקבעה הרשמת ואין להם אלא להלין על עצמם.

המערערים מיצו עד תום את כל הליכי הערעור על החלטות הרשמת ואין לאפשר להם עתה "ערעור" נוסף בדרך של טענת "פרעתי" פיקטיבית ומלאכותית.

למרות האמור לעיל, וכדי להפיס דעתם של המערערים אפשרתי להם בדיון להסביר מדוע סבורים כי תחשיב המשיבים על בסיסו קבעה הרשמת את סכום ההשבה הינו שגוי.

המערערים הציגו את תחשיב העקרונות שהגישו המשיבים ביום 6.9.18 לעומת התחשיב שהגישו, עובר להחלטת הרשמת מיום 30.5.19.

המערערים טוענים כי הסכום של 90,660 ₪ (משוערך וכולל מע"מ) אשר הוצג כתשלום בפועל לא הובא בתחשיב ההשבה.

ב"כ המשיבים השיבה כי הסכום לא נרשם משום ששולם בפועל במסגרת פרק הזמן שקבע הבורר לתשלום ללא תוספת ריבית או הצמדה ולא היה מע"מ להשבה.

אוסיף כי לכאורה אי הכללת סכום התשלום יכול היה לפעול לחובת המשיבים, שכן יתרת חובם הייתה אמורה להיות גדולה יותר ולמערערים בכל מקרה לא נגרם נזק.

באשר לפיצויי הסתמכות בסך של 420,000 ₪ שאמור היה להיות משוערך לפי סעיף 5 (ב) לחוק פסיקת ריבית (ריבית פיגורים) לא חושב נכון.

המשיבים מודים כי חישבו ריבית והצמדה כדין ולא ריבית פיגורים משום שהמערערים הטילו עיקולים ולא אפשרו לשלם ולכן לא זכאים לריבית פיגורים.

סעיף 5(ג') לחוק פסיקת ריבית והצמדה מקנה סמכות לרשם ההוצל"פ לקבוע , מטעמים מיוחדים שירשמו, שיעור ריבית צמודה הנמוך מריבית הפיגורים.

מאחר והמערערים לא הגישו בשעתו תחשיב מטעמם הם מנעו את בירור הטענה בפני רשמת ההוצל"פ וכיום לא ניתן לתקן את המחדל, מכל הטעמים שפורטו לעיל.

מהטעם שצוין לעיל לא נסתר שערוך המשיבים של סכום ההשבה עפ"י ריבית ההוצל"פ בשיעור של 7.5% וגם בעניין זה אין למערערים אלא להלין על עצמם.

זכאים המשיבים (מי שהיו החייבים המקוריים בתיק ההוצל"פ) להסתמך על החלטות חלוטות שאף עברו את מבחני הערעור לגבי מצבם המשפטי והחשבונאי ולא להיות מופתעים מפעם לפעם בטענות חדשות מבית מדרשו של המערער.

הלכת ההשתק והמניעות קובעת כי זכאי בעל דין שלא להיות מוטרד מפעם לפעם ע"י הצד שכנגד לאחר החלטה סופית שאמורה לשים סוף לסכסוך.

נראה כי אצל המערערים כל סוף הוא בסיס להחלטה חדשה.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.
המערערים ישלמו את הוצאות הערעור כדלקמן:
למשיבים 1 – 3 לידי גב' מנואלה דיוורולי סך של 10,000 ₪.
למשיבים 4, 5 לידי עו"ד מוריה לנדאו סך של 10,000 ₪.
ע"ח ההוצאות תעביר מזכירות ביהמ"ש מהפיקדון שבתיק סך של 2,500 ₪ לנציגת משיבים 1 – 3 וסך של 2,500 ₪ לב"כ משיבים 4, 5.

המזכירות תמציא העתק פסה"ד לצדדים.

ניתן היום, א' שבט תש"פ, 27 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: משה ממן
נתבע: חברת דיוורולי סיאני הנדסה בע"מ
שופט :
עורכי דין: