ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חיים בריגה נגד הועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה :


בפני כבוד ה שופט אלי ברנד

מבקש
חיים בריגה

נגד

משיבה
הועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה

ב"כ המשיבה: עו"ד נעמה טל-דלמאי

החלטה

לפני בקשת המבקש להארכת המועד לביצוע צו ההריסה שהוצא בעניינו למשך – "עוד חצי שנה לפחות".
ברקע הדברים, בקשה לביטול צו הריסה מנהלי שהגיש המבקש כנגד צו שהוצא ביחס לתוספת בניה שביצע שלא כדין במקרקעין שברחוב יוסף בוסל 1 בנתניה הידועים כחלקה 375 בגוש 8217 בשטח של כ-40 מ"ר.
בדיון שהתקיים ביום 31.10.19 במעמד הצדדים וכשהמבקש מיוצג נדחתה הבקשה, צו ההריסה המנהלי אושר ונקבע כי המועד לביצועו יוארך עד יום 19.1.20 ובמקביל הוצאו גם צו הפסקה וצו איסור שימוש לגבי הבניה.
עתה עותר המבקש כאמור, ונימוקיו הם כי אדריכלית מטעמו החלה לטפל בהכשרת המצב הקיים אך נאלצה לצאת לחו"ל בשל העובדה שאמה מצויה שם במצב קשה, וכי ביצוע הצו יגרום לו נזק ניכר אך לא יגרום נזק למשיבה.
אעיר כי בקשה קודמת לאותו סעד הוגשה ביום 13.1.20 (בקשה מס' 3) אך נמחקה על הסף.
בתמיכה לבקשתו הנוכחית, אשר הוגשה על פי הטופס המופיע בתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), תשס"ט-2008 (להלן: "התקנות") והכולל תצהיר שלו , צורף תיק המידע לשם הגשת בקשה להיתר שהנפיקה המשיבה וכן מכתב שלו.
לטענת המבקש, לאור נימוקי מחיקת הבקשה הקודמת, בשל העדרות האדריכלית מן הארץ לא צורף לבקשה תצהיר מטעמה אלא רק מכתב, אולם בפועל גם מכתב לא צורף לא לבקשה הנוכחית ולא למקורית שנמחקה.
בתגובתה התנגדה המשיבה לסעד המבוקש וטענותיה העיקריות הן – כי גם הבקשה הנוכחית אינה עומדת בתנאים שנקבעו בתקנות מאחר שמדובר בכתב הטענות הרביעי במסגרת ההליכים הנזכרים לעיל אשר אף לא לאחד מהם צורף תצהיר איש מקצוע המטפל בהליך הרישוי, ולפיכך לא הוכח קיומו של היתר בניה בהישג יד; כי על פי סעיף 254ט לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה – 1965 (להלן: "החוק") ניתן לבקש בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה מנהלי רק פעם אחת וזו כבר הפעם השניה שהמבקש עותר לכך; וכי השלב בו מצויים הליכי הסדרת הרישוי לבניה במצבה הקיים הוא טרום-התחלתי כך שאין מדובר במצב בו בידי המבקש להראות שהיתר הבניה הנדרש לשם הכשרת הקיים מצוי בהישג יד, שלא לומר הישג יד מיידי.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות, ואנמק.
תחילה, הצדק עם המשיבה בכך שהבקשה אינה עומדת בדרישות התקנות בכך שלא צורף אליה תצהיר איש מקצוע המלמד על הליכי הרישוי שננקטו לטענתו, ואפילו מכתב של האדריכלית אשר בבקשה נטען כי צורף אליה אינו בנמצא.
ויוזכר כי תקנה 6 לתקנות קובעת (ההדגשה שלי) – " בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו. "
צודקת המשיבה גם בכך שאין מדובר בבקשה ראשונה במסגרת הליכים אלה אלא הוגשה כבר הבקשה המקורית לביטול, לאחריה הוגשה באמצעות ב"כ המבקש בקשה מתוקנת ומפורטת יותר, לאחר ההחלטה מיום 31.10.19 הוגשה כבר בקשה אחת להארכת המועד לביצוע הצו ועתה מדובר בבקשה השניה לסעד זה, אך אף לא לאחת מהן צורף תצהיר כאמור – גם טרם נסיעת האדריכלית המטפלת בכך לחו"ל.
יתרה מכך, ייתכן שבנסיבות של נסיעה דחופה ובלתי צפויה לחו"ל של האדריכלית בנסיבות אישיות מיוחדות היה מקום להקל מעט ולהסתפק בשלב ראשון במכתב מטעמה או בהגשת תצהיר שיאומת בפני הקונסול הישראלי מעט יותר מאוחר, אך גם מכתב לא צורף, לא היתה אפילו בקשה לצרף תצהיר תוך זמן סביר והכל כאשר זו הפעם הרביעית בה לא מצורף תצהיר כאמור לבקשות השונות שהגיש המבקש .
יוער כי נראה שבהקשר זה אין הדבר עומד רק בסתירה לתנאי הסף שנקבעו בתקנה 3 לתקנות אלא שייתכן כי הדבר מקים את החזקה שנקבעה בפסיקה על פיה (כאן מתוך ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (16.12.1980)) – "כלל הנקוט [על] ידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".
זאת ועוד, יש להתייחס גם לעובדה שהצו המקורי כנגד הבניה הומצא למבקש עוד ביום 29.9.19 ורק ביום 6.1.20 הופק תיק המידע לצורך קבלת ההיתר , כפי שעולה מן התאריך הנקוב על גביו, ובנסיבות בהן תיק כזה אמור להיות מונפק תוך פרק זמן מוגדר ממועד הגשת הבקשה לקבלתו נראה כי לא אצה למבקש הדרך לטפל בענין הגם שידע כי נקצב לכך זמן לא רב .
בנסיבות האמורות נהיר כי לא עלה בידי המבקש להוכיח כי יש בכלל אפשרות להכשרת המצב הקיים, קל וחומר שלא כי היתר הבניה מצוי בהישג יד מיידי או אפילו קרוב.
לא בכדי נקבע, לא אחת, כי ההריסה היא הכלל וההימנעות ממנה היא החריג (ראו, למשל, ר"ע 1/84 אברהם דוויק נ' ראש העיר ירושלים, פ"ד לח(1) 494, 500 (12.01.1984) ; רע"פ 6136/12 ימין בן זקן נ' מדינת ישראל (4.9.2012); רע"פ 5584/03 מאיר פינטו נ' עיריית חיפה, פ"ד נט(3), 577, 587, (01.12.2004); רע"פ 4357/01 יעקב סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה אונו, פ"ד נו(3) 49, 59 (7.1.2002); ר"ע 23/83 בנימין פור נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 533, 535, (14.12.1983) ועוד דוגמאות רבות).
זאת ועוד, ברע"פ 4007/14 ספיר קדמת עדן בע"מ נ' מדינת ישראל (12.6.2014) נקבע כדלקמן – " בפסיקה הובהר, כי יש חשיבות מרובה לביצוע צו הריסה במועדו ולפיכך, היעתרות לבקשת ארכה תיעשה רק במקרים 'חריגים ויוצאי דופן', כאשר הדגש המרכזי יינתן לשאלה האם היתר הבנייה נמצא "בהישג יד מידי" של המבקש...".
על האמור לעיל יש להוסיף כי במסגרת דברי ההסבר להצעת החוק שבבסיס תיקון 116 לחוק, החל בענייננו ואשר נכנס לתוקף לאחר שניתנו פסקי הדין שצוטטו לעיל ובין היתר בעקבות הגישה שהתבטאה בהם, הובהר במפורש כי – "מבקשת הצעת החוק לעדכן ולייעל את הכלים המאפשרים סילוק של הבניה הבלתי חוקית ... והן בדרך של צמצום האפשרות להותיר על כנה בניה בלתי חוקית ושימושים אסורים למשך פרקי זמן ארוכים".
אשר לטענת המבקש כי יגרם לו נזק רב אם יבוצע צו ההריסה בעוד שלמשיבה לא יגרם נזק, גם טענה זו אינה יכולה לשמש בסיס איתן לבקשתו.
תחילה, מי שחפץ להמנע מנזק פתוחה בפניו הדרך להקדים הגשת בקשה להיתר בניה לבנייתו בפועל, ולענין זה יפים דברי כבוד השופט ( כתוארו אז) אליקים רובינשטיין בע"פ 4650/08 גוליה ברנס נ' מדינת ישראל (19.6.2008) – " אמנם העם היהודי הקדים נעשה לנשמע, אך שם היה הדבר בנסיבות אחרות לחלוטין. בניה ראשיתה " נגיש תכנית ונשמע", ורק משתאושר – " נעשה".".
נהיר כי כמעט כל הריסת בניה שביצע מאן דהוא עשויה להסב לו נזק, אלא שאם נתחשב בכך תהפוך האות הכתובה של החוק והפסיקה לאות מתה ומטרת המחוקק לא תושג.
מובן כי הנזק שיגרם למשיבה, אשר המבקש סבור כי אינו קיים, הוא העובדה שמשימ ות אכיפת החוק ומניעת בניה בלתי חוקית והסרתה סמוך ככל האפשר למועד איתורה המוטלות עליה לא יושגו ובכך יגרם נזק לא רק לה אלא למדי נת ישראל כמדינת חוק בכלל.
סוף דבר, אינני סבור כי המבקש הוכיח כי בידיו עילה להארכת המועד לביצוע הצו, זאת מעבר לעובדה שבקשתו אינה עומדת בתנאי הסף של התקנות כפי שפורטו לעיל ואף בהחלטתי מיום 13.1.20, ולפיכך הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ט טבת תש"פ, 26 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חיים בריגה
נתבע: הועדה המקומית לתכנון ובניה נתניה
שופט :
עורכי דין: