ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אופל בלאנס בע"מ נגד אברהם בוארון :

בפני כבוד הרשם הבכיר ערן אביטל

תובעת

אופל בלאנס (2006) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד נעם אוקס

נגד

נתבע

אברהם בוארון
ע"י ב"כ עו"ד שלומי-חי אדמוני

פסק-דין

מבוא
לפניי תביעה שטרית הנדונה בסדר דין מהיר לפי פרק טז1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תק' סד"א"). סכום התביעה (נומינלי כערך השטר) הוא 16,000 ₪.
הורתה של התביעה הוא בהגשת בקשה לביצוע שטר ללשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון בתיק מס' 503086-01-18. בתאריך 12.6.18 הגיש הנתבע בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר יחד עם התנגדות לביצוע שטר.
בהתאם לתקנות 106 ו - 108-109 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: "תק' ההוצל"פ"), הורה רשם ההוצאה לפועל (כבוד הרשם איתי פליקר) על העברת הבקשה להארכת מועד וההתנגדות לבית משפט זה.
על יסוד הסכמת הצדדים, ניתנה לנתבע רשות להתגונן וזאת במסגרת החלטתי מתאריך 4.3.19. משכך, הפכה בקשת ביצוע השטר לכתב תביעה לפי סדר דין מקוצר ובהתאם לקבוע בתקנה 108 (ב) לתק' ההוצל"פ.
בעקבות הסבת ההליך מסדר דין מקוצר לסדר דין מהיר, הגישה התובעת תצהירי עדות ראשית מטעמה ואילו הנתבע הגיש תצהיר ורשימת מסמכים בהתאם לתקנות 214ג ו 214ח לתק' סד"א, תוך שהוא מפנה לתצהירו שהוגשו במסגרת התנגדותו לביצוע שטר. תצהיר זה משמש גם ככתב הגנה (תקנה 108 (ב) לתק' ההוצל"פ בשילוב עם תקנה 211 לתק' סד"א) וגם כתצהיר (תקנה 214ג לתק' סד"א).
בדיון שמיעת הראיות שנערך לפניי בתאריך 18.12.19 הוגשו כראיה תצהירי עדותה הראשית של התובעת. כמו-כן העידו העדים מטעמה: מר דניאל מזרחי מנהל התובעת (להלן: "מזרחי") ומר אסי שמש העובד אצל התובעת. סוכם בין הצדדים כי תצהירו של מר אנטון לוין העובד אצל התובעת, יוגש בהסכמה ללא צורך במתן עדות מטעמו. מטעם ההגנה העידו הנתבע ומר שלמה שלסר (להלן: "שלסר").

טענות התובעת
כלל טענות התובעת כלפי הנתבע פורטו בתצהירי עדות התובעת כאמור.
התובעת היא חברה המעניקה, בין היתר שירותי מתן אשראי וניכיון שיקים. התובעת היא חלק מקבוצת "אופל בלאנס" הרשומה למסחר בבורסה לניירות ערך. התובעת היא חברה המפוקחת על ידי רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון.
התובעת אוחזת כשורה ובעד ערך שיק מספר 13781, המשוך על ידי הנתבעת לפקודת ש. שלס מתקפלים בע"מ (להלן: "חב' שלס") בסך 16,000 ₪. זמן פירעון השיק הוא 15.9.17. לטענת התובעת, השיק היה תקין למראה, סחיר, ללא כל הגבלה ובעדו ניתן ערך.
שיק זה התקבל אצל התובעת עם שלושה שיקים נוספים לניכיון מאת חב' שלס ומנהלה שלסר. על פי תצהיר מזרחי ועל פי נספח ג' לתצהירו המהווה קבלת שיקים לניכיון, בגין עסקת הניכיון הנדונה במסגרתה נכלל השיק מושא בקשת הביצוע, שולם לשלסר במזומן סך 40,583 ₪, במעמד ביצוע עסקת הניכיון וסיחור השיקים לידי התובעת.
במהלך חודש נובמבר 2017, השיק הוצג לפירעון, אך חולל עקב הוראת ביטול שנתן הנתבע לבנק הנמשך.
התובעת טענה שעובר למועד סיחור השיק לידה, פנה מר אסי שמש מטעמה (להלן: "שמש") לנתבע ובשיחה טלפונית, אישר הנתבע לבצע את עסקת הניכיון.
לאחר חילול השיק, פנה מר אנטון לוין מטעם התובעת (להלן: "לוין") אל הנתבע וזה מסר לו שנתן הוראת ביטול מכיוון שלא קיבל לידיו את הסחורה מאת חב' שלס ועקב פשיטת הרגל שלה או של שלסר .
התובעת הדגישה שהיא אוחזת כשורה ועל כן היא רשאית לגבות את השיק מאת הנתבע אשר נטל על עצמו חובה כלפיה לפרוע את השיק.
טענות הנתבע
הנתבע הוא בעל מוסך ובמשך שנים העניק שירות לחב' שלס. במהלך חודש מאי 2017 התקשר הנתבע עם חב' ש. שלס בעסקה שעניינה רכישת רכב מסוג פיאט שהיה בבעלותה.
על פי הנטען בתצהיר הנתבע, סוכם עם מנהלה של חב' שלס, שלסר, כי בגין הרכב ישלם הנתבע לחב' שלס סך 72,000 ₪ בתוספת מע"מ. לשם ביצוע העסקה מסר הנתבע למר שלסר שלושה שיקים בסך 16,000 ₪. לענייננו רלוונטי השיק שהוגש לביצוע בתיק שלפניי.
מפני בקשת ביצוע השיק, טען הנתבע שתי טענות מרכזיות.
האחת, כי על אף שרכש את הרכב מחב' שלס והוא מסר בגינו תמורה, הרכב לא נמסר לידיו. מדובר אפוא בטענת כישלון תמורה מלא של עסקת היסוד בין הנתבע לבין חב' ש. שלס – הנפרעת בשטר. הנתבע טען גם, שהתובעת הפקידה את השיק במועד המאוחר לזמן פירעון מבלי להבטיח מולו את תקינותו של השיק.
השנייה, כי התובעת לא מסרה ערך כלשהו למר שלסר או לחב' ש. שלס בגין השיק, ומשכך נפגמת אחיזתה של התובעת בשטר, היא איננה "אוחזת כשורה" ולכן, אין לה זכות לתבוע בגינו דבר.
ביחס לטענת כישלון התמורה בעסקת היסוד בינו לבין חב' שלס, טען הנתבע בתצהירו מיום 11.6.18, כי נציג התובעת (שמש) פנה אליו במעמד ניכיון השיק ובירר עמו אם הוא מאשר את ביצועו והנתבע השיב בחיוב (ראו סעיפים 8 ו-9 לתצהיר).
לטענת הנתבע, בסופו של יום הרכב לא הועבר לחזקתו, ומשכך הוא יצר קשר עם שלסר והזהירו לבל יפרע את השיק וזה הסכים. בתמימותו האמין הנתבע לשלסר, אך לבסוף נוכח להבין שהשיק סוחר ומיד הורה לבטלו. הנתבע הביע פליאה כיצד הנתבעת הפקידה את השיק לפירעון לאחר המועד שצוין בו מבלי לברר תחילה עם הנתבע, אם אכן "הכל תקין" (סעיף 20 לתצהיר ההתנגדות שהפך לכתב הגנה).
הנתבע טוען אפוא כי נפל פגם קנייני בשיק, עקב כישלון התמורה המלא בעסקת היסוד שעניינה מכירת הרכב מחב' שלס לידיו. נוסף על כך, התובעת לא הראתה שמסרה ערך בעד השיק שמסר לידיה שלסר.

מהלך שמיעת הראיות
מטעם התובעת העידו מזרחי ושמש. הצדדים סיכמו ביניהם שחקירתו הנגדית של לוין אינה נחוצה ולכן תצהיר עדותו (יחד עם התמליל שצורף לו) התקבלו כראיה.
בחקירתו הנגדית השיב מזרחי כי השיק חולל עקב הוראת ביטול שמסר הנתבע לבנק הנמשך. לטענת מזרחי, שמש ערך שיחה טלפונית עם הנתבע, טרם ביצוע עסקת הניכיון וזה אישר אותה, עם זאת, במהלך השיחה לא עלתה סוגית זהות הרכב הנמכר.
מזרחי אישר, כי השיק הופקד כחודשיים לאחר ביצוע עסקת הניכיון וכי לתובעת כרטסת לגבי כל עסקה שביצעה חב' שלס עמה. כל פעולה נרשמת "לפי השעה שלה", אולם על אף שהתובעת מוסרת כסף במזומן ללקוחותיה (ובכללם שלסר וחב' שלס) אין היא נוהגת להחתימם על קבלת הסכום בפועל.
מזרחי העיד שבמקרה דנן, שלסר קיבל במועד ביצוע עסקת הניכיון (10.7.17) סך 30,000 ₪ ומאוחר יותר באותו היום (בשעה 17.33) סכום נוסף בסך 10,583 ₪.
לשאלת ב"כ הנתבע מדוע שלסר אינו חתום על קבלת שני הסכומים, השיב מזרחי, כי "לא עלתה טענה שהוא לא קיבל את הכספים, אתה יכול לשאול אותו. אין כאן טענה שלא קיבל". (עמוד 3 שורות 28-31 לפרוטוקול).
שמש העיד כי הוא זה שביצע את עסקת הניכיון מול שלסר. לשאלת ב"כ הנתבע מדוע לא דאג להחתים את שלסר על קבלת שני הסכומים במזומן, השיב שמש, כי "זה לא חובה להחתים אותו" וכי שלסר היה לקוח בחשבון עובר ושב אצל התובע ויכול היה לקחת את הכספים גם יום לאחר ביצוע עסקת הניכיון ללא צורך בהחתמה כלשהי. (עמוד 3 שורות 17-26 לפרוטוקול).
הנתבע העיד והשיב, כי רכש (בחודש מאי או יוני 2017) מאת חב' שלס, רכב מסוג פיג'ו בוקסר. מדובר ברכב שונה מזה שצוין בתצהיר, שכן בתצהיר צוין רכב מסוג פיאט דוקאטו. בגין העסקה מסר הנתבע לשלסר שלושה שיקים ע"ס 16,000 ₪, אולם טרם קיבל בפועל את הרכב לחזקתו. בין הצדדים היו היכרות עסקית ארוכת שנים ובין היתר נמסרו מאת הנתבע לידיו של שלסר שיקים נוספים.
הסיבה בעטיה נמסרו לשלסר שיקים טרם קבלת הסחורה לידיו (הרכב) נבעה מיחסי אמון ששררו בין השניים.
הנתבע השיב, כי לא קיבל את הרכב ורק בחודש אוקטובר 2017 משנוכח להבין כי שלסר מצוי בפשיטת רגל ולא יקבל את הרכב, פעל לביטול השיק.
שלסר העיד מטעם הנתבע בעדות ראשית ולאחר מכן נחקר בידי ב"כ התובעת.
שלסר השיב, כי כבעליה של חב' שלס, הוא נהג לבצע עסקאות ניכיון עם התובע בהיקפים של מאות אלפי ₪.
שלסר אף העיד, כי מכר לנתבע רכב מסוג פיאט דוקאטו. בגין העסקה הנפיקה חב' שלס בחודש יולי 2017 חשבונית, אולם אין מחלוקת שהעסקה בוצעה כחודשיים לפני כן, שכן זהו מועד מסירת השיקים לשלסר.
שלסר השיב בחקירתו , כי הגיע עם שלושה שיקים לתובעת, על מנת לבצע עסקת ניכיון. הוא היה זקוק לכסף מזומן, על מנת להסיר את השעבוד מרכב הפיאט. שלסר העיד, כי מסר לידי התובעת את שלושת השיקים, אולם לא קיבל בעדם ערך כלשהו. שלסר טען כי "לא שילמו לי".
שלסר העיד בעניין זה, כי זכור לו אירוע יחיד בו התובעת לא שילמה לו סכומי כסף בעד שיקים שמסר לה והראיה לכך שמדובר בשיק מושא הדיון, נובעת מכך שעל גבי הקבלה לא מתנוססת חתימתו. שלסר טען, כי בגין כל העסקאות שערך עם התובעת נהגו להחתים אותו על קבלת סכומי כסף.
בעניין זה העיד שלסר כי "לעניין החתימה אני זוכר כי זה פרט משמעותי. אני זוכר שזה היה פה שלא קיבלתי את הכסף והייתי צריך כדי לשחרר את שעבוד הרכב" (עמוד 10 שורות 6-7 לפרוטוקול). עדותו של שלסר מבססת לכאורה את טענת העדר הערך בעד השיק.

דיון והכרעה
עסקינן בתביעה שטרית בין "צדדים רחוקים". כמי שאוחזת בשיק, התובעת נהנית מן החזקות הקבועות בפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") ולרבות החזקה המנויה בסעיף 29 (ב) לפקודה, שזו לשונה:

"29 (ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר".

בענייננו, התובעת העוסקת בנכיון שיקים זכאית להיחשב כאוחזת כשורה לאור החזקה הנזכרת בסעיף 29 (ב) לפקודה. בע"א (נצרת) 1239/07 אלפתאח נ' אסניר הובלות בע"מ (פורסם בנבו, 26.10.08) חודדה נקודה זו ונקבע מפי כבוד השופט ה' ח'טיב כי:

"המשיבה המחזיקה בשיקים, הינה צד רחוק שנטל את החזקה בשיקים מחב' ש.ר.מ.ס בע"מ, אשר סיחרה לה את השיקים במסגרת עסקת ניכיון, ובתור שכזו, עומדת לה החזקה של אחיזה כשורה, הקבועה בסעיף 29(ב) לפקודה".

על הנתבע הכופר בזכות התובעת להיחשב כאוחזת כשורה, להוכיח שנפל פגם מסוג כישלון תמורה בעסקת היסוד, קרי להוכיח שהרכב שנמכר לו מאת חב' שלס לא נמסר לידיו. רק אם יעלה בידו של הנתבע להוכיח כישלון תמורה במערכת היחסים שבינו לבין חב' שלס- הצד הקרוב לעסקה, יהיה מקום להכריע אם התובעת זכאית להיפרע מן הנתבע כבעלת עדיפות שטרית, קרי כאוחזת כשורה (ראו: ע"א (ת"א) 1804-12-12 איתן נ' שחף ליווי פיננסי יבוא יצוא (1990) בע"מ (פורסם בנבו, 4.7.13).

האם הנתבע הוכיח כישלון תמורה?
לאחר עיון בחומר הראיות שלפניי, הגעתי לכלל מסקנה שהנתבע לא עמד בנטל הראיה ולא הוכיח את עצם קיומה של עסקת היסוד, ומשכך לא הוכיח כישלון תמורה בעקבות אותה עסקת יסוד. להלן אבאר נימוקיי.
כפי שצוין לעיל, הנתבע טען בתצהירו שרכש מחב' שלס רכב מסוג פיאט דוקאטו. עם זאת, בחקירתו, ציין הנתבע שרצה לרכוש רכב מסוג "פיג'ו בוקס" בסך של "בערך 80 או 90 ₪") ראו פרוטוקול הדיון בעמוד 5 שורות 2-6. בכתב סיכומיו ציין הנתבע שבכלל מדובר ברכב מסוג "פורד". הנתבע שגה בזהות הרכב ואף במחיר עליו סיכמו הצדדים.
אף על פי שמדובר בשמות מסחריים של רכבים, כבעל מוסך הנתבע בוודאי ידע איזה רכב הוא רוכש ולא ניתן לסבור כי מדובר בטעות קלת ערך ו חסרת חשיבות. איני מקבל גם את טענת ב"כ הנתבע לפיה מדובר ברכב מסוג פורד ומתוקף ידיעתי השיפוטית ידוע לי, כי יצרני רכבים אלו מייצרים רכבים זהים וכי מדובר בתופעה ידועה ומוכרת. אין מדובר בידיעה שיפוטית, אלא בטענה הדורשת הוכחה וממילא אין מדובר כלל ברכב מסוג פורד.
לעצם טעות הנתבע המלמדת על כישלון בהוכחת העסקה, מצאתי חיזוק דווקא בעדות הנתבע במהלכה התרעם על כך שעומת עם שינוי גרסתו ביחס לזהות הרכבים.
לכשנשאל בידי ב"כ התובעת על רכב הפיאט, ענה הנתבע באופן החלטי כי :"מה קשור פיאט קניתי פיג'ו בוקסו ולא דוקטו" (פרוטוקול הדיון עמוד 6 שורות 11-13). מאוחר יותר הבין הנתבע שטעה לכאורה בשמות הרכבים.
הנתבע צירף את חשבונית העסקה שלכאורה נעשתה בינו לבין חב' שלס. החשבונית צורפה כנספח לתצהירו וגם שם נכתב כי מדובר ברכב מסוג פיאט שסופק לו לכאורה בחודש יולי 2017 .
כאמור מדובר בטעות מצד הנתבע, אולם כמבואר להלן, איני מבסס את החלטתי ביחס לקיום עסקת היסוד רק בהסתמך על טעות זו בשם הרכבים .
תמך חשוב ומרכזי לכך שאיני נותן אמון בגרסת הנתבע לעצם קיום עסקת היסוד, מצאתי במהות העסקה שרקמו לכאורה הצדדים .
הנתבע טען שסיכם עם שלסר שבגין רכב הפיאט ישולם סך 72,000 ₪ בצירוף מע"מ. אם כך היה הדבר, לא ברור מדוע מסר הנתבע לשלסר שלושה שיקים עתידיים בחודש מאי 2017 ע"ס 16,000 ₪ (כלומר סך הכול 48,000 ₪) ולא קיבל תמורתם דבר. קשה לקבל את גרסת הנתבע לפיה שילם על חשבון רכב שנמצא בידי שלסר סך 48,000 ₪ מראש, מבלי לקבל חזקה כלשהי ברכב.
שלסר טען בעדותו שהרכב היה משועבד (פרוטוקול הדיון בעמוד 10 שורה 7). לא ברור וממילא לא הובהר כיצד הסכים הנתבע לשלם מראש סך 48,000 ₪ על הרכב, מבלי להבטיח שאחד מן התשלומים ששילם יבטיח את הסרת השעבוד.
בעניין זה ולשאלתי, השיב הנתבע כי אמנם הנתבע אינו נוהג לשלם "כסף באוויר" (וע וד על רכב משועבד), אך בכל זאת שילם מראש על רכב שלא קיבל לידיו. גם אם העסקה הייתה יוצאת לפועל, הרי שהנתבע שילם לכאורה על רכב שמצוי בידי חב' שלס. קשה להבין מה ההיגיון העומד מאחורי עסקה כגון זו.
יוטעם ואף יודגש: הנתבע לא ציין שסיכם עם שלסר שהרכב יימכר, אך יישאר בחזקת חב' שלס עד לפירעון הסכום, נניח אולי משום שחב' שלס זקוקה לו, אלא ההסבר נבע מיחסי האמון שבין הצדדים. איני סבור שיש טעם בעסקה כגון זו. הדעת נותנת שאם אדם רוכש רכב מחברו, הרכב יועבר לחזקתו ואולי הרישום על שם הרוכש ייעשה בהמשך לכשכלל השיקים ייפרעו.
תמך נוסף למסקנתי האמורה, נובע גם מן העובדה שהנתבע ציין ששילם עבור הרכב סך 48,000 ₪ בשלושה שיקים, אך לא הסביר מניין נובע הפער בסך 24,000 ₪ (נומינלי ללא מע"מ) בגין רכישת הרכב. אם אכן, סיכם מול שלסר שמחיר הרכב יעמוד על סך 72,000 ₪, מדוע שילם בשיקים עתידיים סכום נמוך הרבה יותר? הסבר הנתבע לפיו אמור היה למסור את יתר הסכום לחב' שלס כשיקבל את הרכב אינו סביר בעיני, שכן כך או כך, שילם הנתבע שלושה חודשים מראש עבור רכב משועבד שלא קיבל, ולכן איני מבין מדוע לשיטת הנתבע נכון היה להתנות את המשך התשלום לאחר העברת למעלה ממחצית התמורה לחב' שלס ללא קבלתה בפועל.
תמך נוסף. בעדותו, סתר שלסר את גרסת הנתבע לפיה רכש מאת חב' שלס רכב בלבד. בעוד שהנתבע טען שרכש את רכב מסוג פיג'ו בלבד ללא מלגזה (ראו פרוטוקול הדיון בעמוד 5 שורה 13), לטענת שלסר, הנתבע רכש מחב' שלס גם רכב מסוג פיאט וגם מלגזה ולסברתו השיקים שניתנו היו בעד הרכב, או בעד המלגזה (ראו פרוטוקול הדיון בעמוד 10 שורות 8-11). סתירה זו אף היא מלמדת, כי עסקת היסוד לא התהוותה , למצער, בדרך שאותה תיאור הנתבע.
כאן גם המקום להתייחס לסוגיה שהעלה ב"כ הנתבע המלומד בסיכומיו. נטען, כי בשיחה עם אנטון, כמסיח לפי תומו, טען הנתבע שביטל את השיק משום שלא קיבל לידיו דבר. מדובר בשיחה תמימה שנערכה ללא קבלת ייעוץ משפטי מוקדם כלשהו. מתוכנה ניתן אולי להבין שאכן הנתבע לא קיבל את התמורה בגין עסקת רכישת הרכב ללמדנו שאכן נערכה עסקה.
בכל הכבוד, אני סבור אחרת. בשיחה עם אנטון, ציין בנתבע בריש גליי שהוא ביטל את השיק בגלל ששלסר לא מסר לו את המלגזה וגם לא את הרכב. הנתבע חזר על כך בשיחה כמה פעמים (ראו שורות 22-23 ו 35 בתמליל שצורף לתצהיר אנטון). בפרוטוקול הדיון ציין הנתבע כי: "..ועל המלגזה לא נסגר סכום". אם על המלגזה לא "סגרו" הצדדים סכום, הרי שהעסקה לא הושלמה, ומשכך סתר הנתבע בעדותו את תוכן שיחתו עם אנטון, שכן לשיטתי , בדיון הודה הנתבע שלא רכש בפועל את המלגזה. העובדה שבשיחה עם אנטון ציין הנתבע, כי רכש מלגזה ולא קיבל אותה ובדיון התנער מביצוע עסקת המלגזה מפחיתה את האמון שאני רוחש לעדותו. יתר על כן, דבר רכישת המלגזה "שהתנוסס" בשיחה עם אנטון לא קיבל ביטוי בתצהיר הנתבע.
אשר לחשבונית שצירף הנתבע לתצהירו. מדובר בחשבונית של חב' שלס אשר הונפקה בתאריך 2.7.17 ע"ס 84,240 ₪. ראוי לציין, שלכל אורך תצהיר הנתבע אין פירוט רלוונטי בדבר תאריך ביצוע עסקת הרכב. כפי שנפסק, על מנת להוכיח כישלון תמורה על הטוען להתכבד ולפרט את המסכת העובדתית השלמה והמלאה ולא די בטענות כלליות (ע"א (ת"א) 1243/09 מוסרי נ' בן מנדה ואח' (פורסם בנבו, 1.6.10).
באופן עקיף, טען הנתבע בסעיף 5 לתצהירו, כי :"סגרנו על המחיר 72,000 ₪ בתוספת מע"מ וביום 2.7.17 שלמה שלסר הוציא לי חשבונית..." הרושם העולה מקריאת סעיף זה הוא שהצדדים סיכמו על מחיר והוציאו את העסקה לפועל בחודש יולי 2017.
אלא מאי – בדיון, הנתבע טען שהעסקה בוצעה בחודש מאי 2017 עם היפרע השיק הראשון (פרוטוקול הדיון בעמוד 5 שורות 27-33). לכן, תמוה בעיני כיצד הונפקה חשבונית מס עבור עסקה היסטורית לכאורה , כשבתצהיר טען הנתבע שהעסקה נרקמה בחודש יולי 2017.
גם מר שלסר בעדותו לא יכול היה להסביר את הפער בהנפקת החשבונית כחודשיים לאחר ביצוע העסקה (ראו פרוטוקול הדיון בעמוד 10 שורות 12-25). שלסר טען, כי הוא נוהג להוציא חשבונית כאשר הוא מספק סחורה (פרוטוקול הדיון עמוד 10 שורה 21 וגם שורה 25). אם אכן כך היה הדבר, הרי שהרכב אמור היה להימסר לנתבע בחודש יולי 2017, אך לגרסת הנתבע (שבעניין זה סותרת את גרסת העד מטעמו שלסר) הרכב לא נמסר לו בחודש יולי 2017, או בכלל.
הנפקת חשבונית העסקה כחודשיים לאחר ביצועה אף היא מלמדת על כך שהנתבע לא רכש בפועל רכב כלשהו מחב' שלס.
מכלול העובדות הוביל אותי למסקנה לפיה לא עלה בידי הנתבע לבסס כדבעי את עצם ביצוע עסקת היסוד. הנתבע טעה ביחס לזהות הרכב שלכאורה רכש, לא הסביר מדוע שילם בעדו שלושה חודשים מראש, סתר בעדותו את העובדה שרכש גם מלגזה, לא הסביר מדוע הסכים לשלם מראש על רכב הנושא שעבוד לטובת צד שלישי, לא הניח את הדעת מדוע שילם רק שלושה תשלומים על חשבון הרכב ללא פירוט כיצד תשולם יתרת התמורה. ב אופן כללי, גרסתו וגרסת שלסר סתרו האחת את השנייה, בין היתר לגבי זהות הממכר (רכב ומלגזה) ואף למועד בו נערכה ה עסקה.
לזאת יש להוסיף שתצהיר הנתבע שתק לגבי טיב העסקה שנערכה בין הצדדים, מתי בדיוק נערכה, מה בדיוק רכש הנתבע מאת חב' שלס, מתי נודע לראשונה לנתבע אודות הפרת ההסכם הצפויה, מה הפעולות שביקש הנתבע לעשות כדי לקבל את הרכב מחב' שלס והאם פעל לגבות ממנה את הסכומים ששילם על רכב שלא קיבל לידיו.
טענת כישלון תמורה אינה יכולה להיטען באורח סתמי ושאינו מאפשר התייחסות עניינית לטענות. על הנתבע לפרט בין היתר, את טיב התמורה, מועד מתן התמורה ואת יתר הנסיבות הרלוונטיות להוכחת כישלון התמורה. בנטל זה, הנתבע לא עמד.
כאמור ברישת פרק זה , עליי לבחון האם אכן חל כישלון תמורה במסגרת היחסים שבין הנתבע לבין חב' שלס. כפי שבואר לעיל, לא מצאתי שנערכה כלל עסקה אמתית למכירת רכב בין הצדדים הנ"ל. משכך לא יכול להת הוות כישלון תמורה.

הערות שהן בבחינת למעלה מן הצורך-האם נסתרה אחיזתה כשורה של התובעת?
מאחר שלא מצאתי כי הנתבע הוכיח פגם בזכות הקניין של התובעת בשיק , אין היא צריכה להוכיח את היותה "אוחזת כשורה" בשיק. עם זאת, אני מוצא לנכון להעיר מספר הערות במישור זה.
בתצהירו טען הנתבע בקול רפה ("בשולי תצהירי") ועל בסיס ניסיון חייו, כי לעיתים מזומנות מתגלה שחב' הניכיון אינה מספקת ערך בעד שיק שנמסר לה. בכך ביקש הנתבע להשמיט את יסוד מתן הערך המהווה בסיס לטענת "אחיזה כשורה" בהתאם לסעיף 28 לפקודה.
גם אם קיים טעם לפגם בכך שהתובעת לא צירפה העתק כרטסת הלקוח של שלסר, עדיין אין בכך כדי לאיין את טענת מתן הערך. זו התבססה על העתק קבלה לניכיון מפורטת ושמצויים בה הפרטים המבססים את ביצוע עסקת הניכיון.
הנתבע טען, כי אין זה הגיוני שהתובעת תמסור לשלסר עשרות אלפי ₪ במזומן מבלי להחתימו על קבלה כשלהי. שלסר טען, כי בדרך כלל חתם על החשבונית כהוכחה מעשית לקבלת הכספים שהועברו אליו במזומן מאת התובעת. עם זאת, הוא לא הציג במסגרת עדותו ולו קבלה אחת החתומה על ידו שתוכל ללמד על הנוהג לו טען. שלסר העיד כי ניהל עם התובעת עסקאות בהיקף כספי רחב.
אילו הנתבע היה מוכיח כישלון תמורה הנטל להוכחת מתן ערך היה רובץ על התובעת. עם זאת, הוצגה קבלה לניכיון. שמש היה הפקיד שביצע את עסקת הנכיון והוא העיד על אופן ביצוע העסקה בדיון. עדותו לא נסתרה. נראה שעל אף הנטל המכביד בנושא מתן הערך (תא"מ 21440-09-10 קופרפיש נ' דריה תקשורת (פורסם בנבו, 27.11.11) , התובעת הייתה צולחת שדה זה בהצלחה.
חיזוק למסקנתי זו, מצאתי גם בתשובת שלסר לשאלה אם קיבל לידיו במזומן סך 10,583 ₪ לפי שובר שהציגה לו התובעת. כזכור ,סכום הכסף שקיבל שלסר מן התובעת (היינו "מתן הערך") פוצל לשני סכומים ב מזומן שנמסרו לו באותו היום. ביחס לסך 10,583 ₪, ציין שלסר שהוא "לא זוכר" אם קיבל אותו לידיו (פרוטוקול הדיון בעמוד 9 שורות 7-9). אני תמה כיצד יכול שלסר לטעון באופן כה קטגורי שלא קיבל את סכום הכסף העיקרי ( 30,000 ₪) מספר שעות קודם לכן , עקב העדר חתימה, אך את הסך 10,583 ₪ הוא אינו זוכר אם קיבל או לא.
יתר על כן, בגין עסקת הניכיון המדוברת, שלסר מסר לתובעת ארבעה שיקי ם במצטבר, אך לכאורה לא קיבל בגינם ערך (את הסך 10,583 ₪ לא זכר אם קיבל אם לאו). עם זאת , אם אכן שלסר לא קיבל ערך כלשהו בעד השיקים, לא ברור מדוע שלסר הסכים למוסרם לתובעת ולהותירם אצלה? אציין כי לכל אורך עדותו, תשובותיו של שלסר היו חלקיות ולעיתים מזומנות השיב שאינו זוכר פרט זה או אחר. עדות שלסר שלכאורה ביססה את העדר מתן הערך מצד התובעת, לא הותירה אצלי רושם מהימן.
אם כן, גם אילו הנתבע היה מוכיח את יסוד כישלון התמורה המלא, עדיין, לשיטתי יכולה הייתה התובעת לעמוד בנטל הראיה הדרוש ולהוכיח שמסרה ערך בעד השטר. כאמור, הערות אלו הן בבחינת למעלה מן הצורך.

לסיכום
מכל הטעמים עליהם עמדתי, טענת כישלון התמורה שטען הנתבע לא הוכחה ולפיכך דין התביעה להתקבל.
לפיכך, על הנתבע לשלם את מלוא סכום השיק כערכו נכון להיום בתיק ההוצאה לפועל. אני מורה על ביטול עיכוב ההליכים בתיק הוצאה לפועל שמספרו 503086-01-18.
הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך 3,500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין לנתבע שאם לא כן יתווסף לחוב שבתיק ההוצאה לפועל.

ניתן היום, א' שבט תש"פ, 27 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אופל בלאנס בע"מ
נתבע: אברהם בוארון
שופט :
עורכי דין: