ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חלים סרחאן נגד סמיח פרחאת :

בפני כבוד ה שופטת זהבה (קאודרס) בנר

תובע

חלים סרחאן

נגד

נתבע

סמיח פרחאת

פסק דין

בפני תביעה לתשלום סך של 6,205 ₪ בגין אי תשלום שכ"ט עו"ד עבור ייצוג הנתבע בתהליך מימוש זכויות הנתבע מול חברת כלל.

א. העובדות הצריכות לעניין
1. לטענת התובע, הנתבע פנה כעו"ד שיסייע בידו לקבל כספים מקרן הפנסיה , להם הוא זכאי.
לטענתו, לאחר ששמע את נסיבות סיום עבודתו של הנתבע, מחלת הלוקמיה שלקה בה, הציע לנתבע כי חלף שחרור כספים מקרן הפנסיה, יפעל בעבורו לקבלת פנסיית נכות מחברת כלל.
הנתבע חתם על ייפוי כח לתובע, בהתאם למטרה האמורה.
בנוסף ובמקביל, לנוכח כך שהנתבע היה באותה עת בתהליכים מול הביטוח לאומי למימוש זכויותיו, התובע ייעם מול הביטוח הלאומי, ללא קבלת שכ"ט, ומתוך מחווה של רצון טוב.
לדבריו, הוא הסביר לנתבע כי ככל שיקבל קצבה מחברת כלל, הביטוח הלאומי עשוי להפחית מקצבתו.
לטענת התובע, סוכם בין הצדדים על שכ"ט בשיעור של 15% + מע"מ, ממה שיקבל הנתבע במשך 60 חודשים, לא כולל הוצאות , אולם לא נחתם הסכם בכתב. לטענתו התובע נעלם כאשר ביקש ממנו לחתום על הסכם שכ"ט.
לטענת התובע שכה"ט מחושב בהתאם לקצבה שמקבל הנתבע מחברת הביטוח בקיזוז קצבת התלויים שמתקזזת מקצבת הנכות של הביטוח הלאומי.
קצבת התובע מחברת הביטוח הינה בסך 3,648 ₪, וקצבת התלויים מהביטוח הלאומי הינה בסך 1,800 ₪. בהתאם לכך הסכום ממנו יש לגזור את שכ"ט התובע הינו 1,848 ₪.
לטענתו הוא זכאי לשכ"ט עבור 29 חודשים , ובסה"כ סך של 8,038 ₪, בנוסף מע"מ בסך של 1,367 ₪.
התובע שילם סך של 4.000 ₪ בלבד ועל כן יש לחייבו בהפרש בסך של 5,405 ₪, להם עותר התובע בנוסף 800 ₪ הוצאות.

2. מנגד לטענת הנתבע , התובע אכן ייצגו מול חברת כלל. אולם התובע דרש שכ"ט ב סך 3,700 ₪ בלבד , שאותם קיבל במזומן. לטענתו לא נחתם בניהם שום הסכם, וסוכם שהתובע מייצג אותו רק עד חודש 1/19.
עוד טוען הנתבע כי הוא אף פנה לתובע מספר פעמים, בדרכים שונות, להחזיר לו את התיק . לטענתו, לאחר שביקש מהתובע להחזיר לו את התיק, החל התובע לדרוש ממנו סכומים נוספים שהלכו וגבהו עד שהגיעו בתביעה לסך של 6,500 ₪.
לדבריו ,התובע פגע בשמו ובכבודו כאשר הפיץ בכפר טענות שעשה מעשה מרמה כלפיו, ועל כן דרש מהתובע להתנצל.

ב. הסברים משפטיים לעניין נטל ההוכחה במשפט האזרחי 3. נטל השכנוע במשפט האזרחי, כמו גם במשפט הפלילי מורכב משני נדבכים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיה.

4. "נטל השכנוע" (או "חובת השכנוע") מבטא את החובה להוכיח בראיות קיומה של "עובדה" (עובדה פיזית או הלך נפש), ברמת הוודאות המוטלת על פי הדין על הצד הנושא בחובה זו. משמעותה של החובה הינה שעל הצד הנושא בה, לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של עובדה השנויה במחלוקת, והצריכה על כן הוכחה (י' קדמי, על הראיות (דיונון, תשס"ד-2003), חלק שלישי, עמ' 1439 (להלן: "קדמי")).

5. במשפט האזרחי, נטל השכנוע מוטל באופן עקרוני עם חריגים מסוימים על התובע, אשר נושא על גבו את החובה להוכיח את טענותיו בפני בית המשפט ברמה של הטיית מאזן ההסתברויות, כלומר עליו להוכיח לבית המשפט, באמצעות הבאת ראיות מספיקות, שהתקיימותה של גרסתו שלו למערכת ההתרחשויות סבירה יותר מהתקיימותה של גרסת הנתבע (בשפה מתמטית ניתן להסביר זאת באמצעות אחוזים – החובה המוטלת על התובע היא להוכיח כי הסבירות כי גרסתו היא הנכונה עומדת על 51%, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 40% לכל היותר). זהו נטל ההוכחה האזרחי.

6. נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. על בעל הדין להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל השכנוע, ואילו על בעל הדין שכנגד להביא ראיות השומטות את הבסיס תחת ראיות שהובאו לחובתו (קדמי, בעמ' 1505-1506; ע"א 99/6160 דרוקמן נ' בית החולים לניאדו, פ"ד נה(3) 117, 124; ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, (פסק הדין מיום 05/10/2006)).

7. השלב שבו בוחן בית המשפט אם התביעה עמדה בנטל השכנוע, הוא שלב פסק הדין, קרי, לאחר שמיעת הראיות כולן, ותוך שקילת שיקולי מהימנות, משקל ראייתי, ובדיקת דרישת דיות הראיות (קדמי, בעמ' 1445). בשלב זה יבחן בית המשפט האם עמד התובע בחובה שהוטלה עליו והביא די ראיות בכדי לעמוד בהטיית מאזן ההסתברויות, או, אם נחזור למטאפורה המתמטית, האם הוכיח, בסבירות שמעל 51% כי גרסתו שלו היא הנכונה, בעוד שסבירות נכונות גרסת הנתבע להתרחשויות עומדת על 49% לכל היותר.

8. פסק דינו של בית המשפט מושתת ונקבע על פי השאלה – האם הצליח התובע להוכיח תביעתו מעבר למאזן ההסתברויות, הרי שההחלטה שתינתן על ידי בית המשפט תהיה לצדו, ואולם באם לא הצליח התובע לעמוד בחובת ההוכחה שהוטלה עליו, הרי שתביעתו עתידה להידחות, ייתכן שהלכה למעשה גרסתו של התובע למערכת ההתרחשויות היא המתארת את המציאות בצורה האמיתית והקרובה ביותר, אך בעניין זה, כבולות ידיו של בית המשפט, ועליו להכריע בהסתמך על העובדות שהוכחו בפניו ולהתעלם מכל מה שלא הוכח, גם אם נטען בכתבי בי-הדין או בדיון.

9. ואולם, במקום בו ראיות הצדדים ורמת הוודאות של שתי גרסאות סותרות שמעלים התובע והנתבע הינן שקולות, היינו, מקרה של "ספק שקול" או "תיקו ראייתי", יפעל הספק לחובת התובע (אליהו ארנון, דיני ראיות, חלק ראשון 187-193, וכן 200-201, (הדפסה שביעית) 1987; (ע"א 2076/09 ח.י. בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל – משרד הבינוי והשיכון (לא פורסם)) ותביעתו תידחה.

ג. דיון
10. קודם לדיון, הגיש התובע בקשה לאפשר לו להיות מיוצג באמצעות עו"ד, לנוכח כך שהתובע הינו עו"ד. בהתאם לעיקרון השוויון, הבקשה התקבלה ובית המשפט התיר לתובע להיות מיוצג באמצעות עו"ד. בסופו של דבר התובע לא מימש זכות זו ולא היה מיוצג.
בדיון שהתקיים ביום 1/12/19, הוצע לצדדים לפנות לגישור. בסופו של דבר הסכימו הצדדים להיבדק בפוליגרף.
11. ביום 9/12/19, הגישה גב' חוה יודפת, המומחית לפוליגרף אליה הופנו הצדדים, הודעה בה היא קובעת כי אין חולק בין הצדדים שהנתבע שילם לתובע 4,000 ₪. המחלוקת שנותרה בניהם היא ביחס למה שהוסכם בניהם או לא הוסכם בניהם.
ובעניין שאלה זו, לטענת המומחית, לא ניתן לעשות בדיקת פוליגרף במקרה זה.

12. משכך, על מנת להגיע לברור מדויק ביחס לשכ"ט של התובע, הוריתי לתובע להגיש:
א. דו"ח שעות העבודה שביצע בתיק זה.
ב. תיאור מדויק של הפעילות שנעשתה.

התובע הגיש דו"ח מפורט ביותר, הכולל אסמכתאות, של הפעולות שעשה עבור הנתבע.
הנתבע בתגובתו לדו"ח התובע טען כי התובע דרש ממנו שכ"ט מעבר לתקופה שאושרה על ידי חברת הביטוח. לטענתו הוא הסכים לשלם לתובע 15% לתקופה שמחודש 2/19 ולמשך שנה, אולם התובע דרש תשלום עבור 60 חודשים.
הנתבע חוזר ומדגיש כי לא נחתם בין הצדדים כל הסכם שכ"ט וכי הוא לא סוכם בין הצדדים שכ"ט בשיעור של 15% + מע"מ.
עוד מדגיש כי הנתבע כי התובע עותר לחייבו בתשלום של 800 ₪ בגין טיפול מול מס הכנסה, אולם בפועל הוא פעל בעצמו מול מס הכנסה.

ד. הכרעה

13. אין חולק בין הצדדים ששולם לתובע שכ"ט של 4,000 ₪.
המחלוקת בין הצדדים נסובה, על מהו שכה"ט הכולל שסוכם בין הצדדים.
לענייננו, אין חולק כי הנתבע שכר את שירותיו של התובע, ונכרת בין הצדדים הסכם לשירותים משפטיים , גם אם אין הסכם בכתב.
משכך, התובע זכאי לתשלום בעד עבודתו.
ככלל, בית המשפט לא יידרש לשאלת השכר הראוי אם קיים הסכם. (ראו, ע"א 606/85 ליכטנשטיין-לאור נ' חברת 66 קבלני ת"א בע"מ, תק-על 88(1) 205, פסקה 6).
כאשר אין הסכם בכתב בין לקוח לעו"ד, יש לקבע מהו השכר הראוי.

14. עא 136/92 ביניש-עדיאל - עורכי-דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ פ"ד מז(5) 114 (להלן – עניין ביניש-עדיאל), הוא פסק הדין המנחה שקבע מהם הקריטריונים לקביעת השכר הראוי של עו"ד:
"הבסיס הנורמאטיבי לקביעת שכר ראוי מעוגן בהוראות סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי), הקובע לאמור:
"חיוב לתשלום בעד נכס או שירות שלא הוסכם על שיעורו, יש לקיים בתשלום של סכום שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה".
הוראה זו מקורה בדיני עשיית עושר ולא במשפט, והגיונה טמון בעיקרון כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין (ראה גם ע"א 499/89, 502רמת אביבים בע"מ ואח' נ' מירון, בן-ציון ופריבס עורכי-דין, שותפות רשומה; מירון, בן-ציון ופריבס, עורכי-דין, שותפות רשומה נ' רמת אביבים בע"מ ואח' [3], בעמ' 594).
קביעת השכר הראוי בגין טרחת עורך-דין צריך שתיעשה בכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו. שיעורו של השכר הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית, ואין בית המשפט מוסמך לקובעו על-פי שיקול דעתו בלבד, בלי שקביעותיו תתבססנה על ראיות שהובאו לפניו (ע"א 261/86 חברת דנו הישראלית ואח' נ' הורשפלד ואח' וערעור שכנגד [4], בעמ' 165).
שכר טרחת עורך-דין יכול שייקבע על-פי שיטות שונות: שכר לפי אחוז מסוים משווי העיסקה נושא הטרחה; שכר לפי שעות העבודה שהושקעו בפועל לצורך מתן הטיפול המשפטי; שכר לפי ישיבות בבית-משפט או בבוררות שכר על בסיס חודשי או שנתי ועוד. שיעורו של שכר הטרחה, לפי כל שיטה ושיטה, גם הוא אינו קבוע, אלא תלוי במכלול של גורמים שיש לשקללם. בין הגורמים המשפיעים על קביעת שיעורו של השכר, ניתן למנות שיקולים כגון: היקף העיסקה שבה מדובר, היקף העבודה המשפטית שבוצעה בפועל, מידת מורכבותה, סוג העבודה - טכנית ושיגרתית או יצירתית ומקורית, טיפול עבור לקוח קבוע או מקרי, הכישורים, הוותק ומעמדו של עורך הדין, וכן המוניטין שיצא לו כמומחה בנושא (ראה גם ע"א 499/89, 502 [3] הנזכר לעיל, בעמ' 593). בתחום האזרחי יש לקחת בחשבון גם את התוצאות שהושגו.
עקב הרב-גוניות, המורכבות והדינאמיות של הטיפול המשפטי-מקצועי, לענפיו השונים, יש להוכיח את אמות המידה והשיקולים הרלוואנטיים לקביעת השכר הראוי, בכל מקרה ומקרה לגופו, באמצעות מומחים אשר, על סמך ניסיונם המקצועי, מחווים את דעתם על הנוהג הקיים בקשר לכך באותו מיגזר מקצועי."

בהתאם לפסק דין זה, קביעת בית המשפט בקביעת השכר הראוי של עו"ד, צריך שתתבסס על ראיות שהובאו בפני בית המשפט.
על פי המסמכים שצרף התובע, ייפוי הכח לתובע ניתן ביום 22/2/17, והמסמך הראשון שהגיש לחברת הביטוח הוגש ביום 14/12/17. ביום 1/11/17 שולם לתובע סך של 4,000 ₪. הנתבע קיבל פנסיית נכות מיום 13/9/16 ועד ליום 31/1/18, ולאחר מכן הוארכה הפנסיה והנתבע קיבל פנסיית נכות מיום 1/2/18 ועד ליום 31/1/19. סה"כ 28.5 חודשים.
הנתבע , בתגובתו לדו"ח השעות שהגיש התובע, מודה שהתובע דרש ממנו שכ"ט של 15% מהקצבה + מע"מ, למשך 60 חודשים . עוד אומר הנתבע בתגובתו כי הוא הסכים לשלם לתובע שכ"ט בשיעור 15% מהקצבה כולל מע"מ לתקופה של שנה. בהתאם להודאה זו של התובע הוא היה מוכן לשלם 3,326 ₪, בהתאם לחישוב הבא:
1848 ₪ x 15% x 12 x 17%= 3,891 ₪. בהתאם לכך שילם הנתבע לתובע סך של 4,000 ₪.
מהודאתו של התובע, לפיה הסכים לתשלום בהתאם לחישוב של 15% לחודש, ניתן ללמד כי החישוב של 15% מגובה פנסיית הנכות, היה מוסכם על הצדדים ,והמחלוקת שנותרה היא למשך כמה זמן הוסכם בניהם, או מהו השכר הראוי של התובע.
התובע לא נימק מדוע הוא מסכים לשלם 15% רק על חלק מהתקופה ולא על כל התקופה כולה.
בהתאם לעניין ביניש-עדיאל , הודאתו של הנתבע על אופן חישוב שכרו של התובע, והתשלום בפועל - מהווים ראיה על המקובל במגזר המקצועי של התובע.
משכך, השכר הראוי של התובע הוא בשיעור 15% מפנסיית הנכות לכל התקופה בה קיבל הנתבע פנסיית נכות. יחד עם זאת, לא הובאה ראיה האם לשכר זה יש להוסיף מע"מ. בהתאם לשכר ששולם בפועל השיעור של 15% כולל מע"מ, והתובע לא הביא כל ראיה לחישוב אחר.
לאור האמור שכרו הראוי של התובע הוא 7,900 ₪ בהתאם לחישוב הבא:
1,84 ₪ x 15% x 18.5 חודשים = 7,900 ₪.
מששולם לתובע סך של 4,000 ₪, על הנתבע לשלם לתובע בנוסף סך של 3,900 ₪.

15. באשר לטענת התובע, לפיה הוא ייצג את הנתבע מול מס הכנסה, ועל כן הוא זכאי לשכר של 800 ₪ בגין הטיפול מול מס הכנסה, אין בידי לקבל תביעה זו.
הנתבע טען שהוא פעל בעצמו מול מס הכנסה והתובע לא צרף כל אסמכתא של פניה שלו למס הכנסה.
אשר על כן, התביעה לתשלום שכ"ט בגין טיפול משפטי עבור הנתבע מול מס הכנסה, נדחית.

ה. סיכום
16. הנתבע ישלם לתובע סך של 3,900 ₪.
בנוסף ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך של 800 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו לתובע תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק עד למועד התשלום בפועל.

על פסק דין זה ניתן לבקש בקשת רשות ערעור בבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 15 ימים מהמצאת פסק הדין אל מבקש רשות הערעור.

ניתן היום, כ"ט טבת תש"פ, 26 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חלים סרחאן
נתבע: סמיח פרחאת
שופט :
עורכי דין: