ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין המוסד לביטוח לאומי נגד מאיה כהן :

לפני:

כבוד השופט מוסטפא קאסם

המערער:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ארז בן דוד

-

המשיבה:
מאיה כהן
ע"י ב"כ: עו"ד ליז פדידה

פסק דין

1. לפניי ערעור של המוסד לביטוח לאומי על החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 5.9.2019 ( להלן: "הוועדה").

2. המשיבה, ילידת 1997, נפגעה בתאונה ביום 1.5.2017 אשר הוכרה על ידי המערער כתאונת עבודה. הפגיעה אשר הוכרה היתה: "חבלה בברך שמאל". ועדה רפואית מדרג ראשון קבעה כי למשיבה נותרה נכות בברך שמאל כתוצאה מהתאונה. המשיבה הגישה ערר על החלטה זו. ביום 5.9.2019 קבעה הוועדה כי היא מקבלת את הערר. למשיבה נקבעה נכות צמיתה בשיעור 10% בגין "כאב בברך" לפי סעיף 35 (1)ב'. כמו כן החליטה הוועדה להגדיל את הנכות בשליש לפי תקנה 15.
כנגד החלטת הוועדה הנ"ל הוגש הערעור אשר לפניי.

3. להלן עיקר טענות המערער –

א. הוועדה קיבלה את הערר וקבעה את קביעתה מבלי לערוך כל דיון ומבלי לנמק את קביעתה.
ב. הוועדה קובעת את קביעותיה בניגוד לממצאיה ובניגוד לפסיקה.
ג. מעיון בסעיף הבדיקה הקלינית עולה כי הוועדה אינה מוצאת אף ממצא אשר עולה לכדי הוראות פריט הליקוי אשר העניקה ואשר לשונו היא כי קיימת השפעה על כושר הפעולה הכללי בצורה קלה.
ד. בדיקתה הקלינית של הוועדה היתה תקינה לחלוטין ואין הלימה עם קביעתה.
ה. הוועדה אינה מנמקת מדוע אינה מעניקה פריט ליקוי מותאם ולא את פריט הליקוי העוסק בנזק מניסקיאלי בברך.
ו. אין חולק כי הוועדה אינה מוצאת כל השפעה על כושר הפעולה ולא הגבלת תנועה.
ז. הוועדה הפעילה את תקנה 15 מבלי להתייחס לדרישה השנייה המצטברת של אותה תקנה העוסקת בירידה בשכר. במועד התאונה היתה המשיבה בסטטוס של מתנדבת ועל כן לא יכול להיות לה צמצום בשכר.
ח. החלטת הוועדה היא בבחינת מסקנה לא מנומקת.

4. להלן עיקר טענות המשיבה –

א. לא נפל כל פגם משפטי בהחלטת הוועדה . הוועדה התכנסה בהרכב נכון שכלל אורתופד. הוועדה עיינה במסמכים הרפואיים ובחוות דעתו של ד"ר פלאח, מומחה ברך, אשר הוגשה מטעם המשיבה.
ב. הוועדה פירטה את ממצאי הבדיקה הקלינית ובנוסף הסתמכה על ממצאי בדיקת ה – MRI מיום 31.10.2017. כמו כן עיינה הוועדה בחוות דעת ד"ר פלאח. על סמך כל אלה קבעה הוועדה כי המשיבה סובלת ממצב של תת פר יקה של פיקה שמאל ולא מנזק מיניסקיאלי בברך.
ג. המערער מטעה את בית הדין בטענה כי המשיבה סובלת מנזק מינסיקיאלי וכי יש לקבוע את נכותה לפי סעיף 48(2)(ז) .
ד. משלא נמצאו נזקים מיניסקיאליים קבעה הוועדה את נכותה של המערערת לפי סעיף 35(1)ב' לתקנות. לא קיים סעיף ספציפי בתקנות לנכות ממנה סובלת המשיבה – תת פריקה של פיקה שמאל הגור מת לשינויים בסחוס ולשחיקה הפוגעת בתפקוד הברך. מדובר בקביעה רפואית אשר בסמכותה של הוועדה.
ה. טענות המערער מופנות כנגד ממצאים רפואיים של הוועדה ומסקנותיה המקצועיות. הוועדה עיינה בבדיקות העזר ובחוות הדעת הרפואית של ד"ר פלאח מטעם המשיבה, אשר קבע אף הוא כי המשיבה סובלת מתת פריקה של הברך, והתייחסה אליהן בהרחבה כשהיא גוזרת מהן את הממצאים הרפואיים אשר פורטו על ידה, תוך הנמקה והסבר.
ו. בדיון אשר התקיים בפני כבוד הרשמת מירב ניר שלו ביום 13.1.2020, הסכימה המשיבה להשיב את עניינה לוועדה לעניין תקנה 15 בלבד (עמ' 1 ש' 24-25 לפרו טוקול הדיון מיום 13.1.2020).

5. החלטת הוועדה מושא הערעור -

מדברי המשיבה בפני הוועדה: "מתלוננת על מוגבלות בברך שמאל. מגבילה בעבודה, עמידה מעל 5 דקות, סחיבה של מוצרים קלים. כל יום סובלת מכבים והגבלה. קושי בעלייה במדרגות מתקשה אפילו ב 2-3 מדרגות".

מדברי ב"כ המשיבה בפני הוועדה: "חוזרת על נימוקי הערר, מצרפת הערכת נכות של ד"ר מאזן פלאח".

בדיקת MRI מיום 31.10.2017: "סימנים של תת פריקה של הפיקה. דחיסה סובקורטיקלית קלה מלווה בבצקת אינט מדולרית באספקט האינפרו פוסטריורי של הקונדיל פמורי לטרלי. קרע חלקי כנראה של רטינקולום. פרגמנטים גרמים מנותקים בצד המדיאלי של הפיקה. נזק אוסטיקונדרלי".

ממצאים בבדיקה: "הליכה ללא צליעה, בעזרת תומך וטייפינג של הפיקה. סימן מגירה חיובי +1. הפיקה פוזלת מדיאלית קיימת גמישות יתרשל הרצועות. מעט נפוח. רגישות בצד המדיאלי של הפיקה באזור הרטינקולום המדיאלי. יישור מלא. כיפוף 140 מעלות מלווה בכאב. אין סימנים מניסקאליים".

אבחנה: "כאב בברך שמאל".

מסקנות: "לנוכח בדיקה קלינית הועדה מקבלת את הערר ואת חוות דעתו של ד"ר פלאח וקובעת נכות לפי ס' 35(1) ב' לתקנות בשיעור 10%".

6. דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להתקבל בחלקו.

7. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי ( נוסח משולב), התשנ"ה-1995, במסגרת ערעור על החלטות וועדות לעררים, בית הדין דן בשאלות משפטיות בלבד. לא אחת נפסק, כי על בית הדין לבחון אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה ( ראו בין היתר עב"ל ( ארצי) 1004/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213, 1999). עוד נפסק בהקשר זה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הינן קביעות רפואיות מובהקות, הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה, וכי בית הדין אינו מתערב בהן ( עב"ל ( ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 22.6.06), כשאחת החובות המוטלות על הוועדה לעררים, שהינה גוף מעין-שיפוטי, היא חובת ההנמקה שמטרתה לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה ( דב"ע שם/01-X318 עטיה - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו(1) 60).

8. מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה פירטה את ממצאי בדיקתה וציינה בין השאר את הממצאים הבאים: "סימן מגירה חיובי +1", פיקה "פוזלת" מדיאלית , גמישות יתר של הרצועות, "מעט נפוח", רגישות בצד המדיאלי של הפיקה באזור הרטינקולום המדיאלי. יישור מלא. כיפוף 140 מעלות מלווה בכאב, יישור מלא וכיפוף 140 מעלות מלווה בכאב".

הליקוי אשר אובחן היה "כאב בברך שמאל".

הוועדה סברה, כי לנוכח ממצאי הבדיקה הקלינית יש לקבוע את נכותה בשיעור 10% לפי סעיף 35(1) ב' וכי היא מקבלת את חוות דעת ד"ר פלאח מאזן.
מעיון בחוות דעת ד"ר מאזן אשר צורפה לכתב התשובה, עולה כי ד"ר פלאח מאזן סבר כי מצבה של המשיבה בברך שמאל והממצאים אשר תוארו על ידו, "כל אלה גורמים להפרעה קלה על תפקוד ברך שמאל – 10%" לפי סעיף 35(1) ב'.

בנסיבות אלה, אין לקבל את טענת המערער כי החלטת הוועדה אינה מנומקת או כי היא אינה עולה בקנה אחד עם ממצאי בדיקתה שלה. הוועדה פירטה את ממצאיה, כפי שצוין לעיל ומצאה כי הכאבים בברך שמאל אותם אבחנה מקנים למשיבה נכות בשיעור 10% בגין הפרעה קלה בתפקוד כפי שהעריך ד"ר פלאח מאזן. מדובר בהחלטה ברורה וניתן להבין מהפרוטוקול את קביעת הוועדה וכיצד הגיעה למסקנתה.
בוודאי שאין לקבל את טענת המערער כי בדיקת המשיבה היתה "תקינה לחלוטין". בנוסף, לא ברורה טענת המערער ולפיה היה על הוועדה לבחון את נכותה של המערערת לפי פריט ליקוי 48(2) ז' שעניינו נזק במינסקוס. הוועדה ציינה מפורשות "אין סימנים מניסקיאלים". המערער גם אינו מפנה לסעיף ספציפי אחר שהיה על הוועדה ליישם בהתאם לממצאיה.

9. אשר לתקנה 15 ובשים להסכמת המשיבה בדיון, עניינה של המשיבה יו חזר לוועדה, באותו הרכב , על מנת שתשקול בשנית את החלטתה להגדיל את נכותה של המשיבה בשליש, בשים לב ל כך כי מעמדה התעסוקתי של המערערת לפני התאונה היה "מתנדבת".

10. לסיכום, לא נפל פגם בהחלטת הוועדה כי למשיבה נכות רפואית בשיעור 10% לפי סעיף 35(1) ב' לתקנות ויש לדחות את הערעור בעניין זה. אשר להחלטת הוועדה בנושא הפעלת תקנה 15, על הוועדה לפעול בהתאם למפורט בסעיף 9 לפסק דין זה.

11. בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.

12. ככל ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ט טבת תש"פ, (26 ינואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: המוסד לביטוח לאומי
נתבע: מאיה כהן
שופט :
עורכי דין: