ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין טחלוב חסיד נגד מיגרלישווילי אברהם :

בפני כבוד ה שופטת מרי יפעתי

תובע

טחלוב חסיד

נגד

נתבעים

  1. מיגרלישווילי אברהם
  2. מינוביץ גורם

פסק דין

(בתביעה העיקרית)

לפני תביעה כספית, על סך 18,112 ש"ח, שעניינה נזק שנגרם לרכב התובע עקב תאונת דרכים שאירעה ביום 26.12.17.

על פי הנטען בכתב התביעה, עת נסע רכב התובע בנתיבו בנסיעה איטית בעומס תנועה, רכב הנתבע שלא שמר מרחק, פגע בו מאחור בעצמה וגרם לו לנזקים.
יצוין כי ברכב התובע נהג במועד התאונה מר עלה אלרביה, עובד התובע.

התובע עתר בכתב תביעתו לחייב הנתבעים לפצותו בסך של 14,123 ₪ בגין הנזק הישיר לרכב בהתאם לדו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה, סך של 589 ₪ בגן ירידת ערך, סך של 1,400 ₪ בגין שכר טרחת השמאי, וכן סך של 2,000 ₪ בעבור שכר בטלתו של התובע.

הנתבעים הגישו כתב הגנה במסגרתו טענו מספר טענות מקדמיות: נטען כי התצהיר שצורף בתמיכה לכתב התביעה כלל אינו קשור לתביעה ומשכך, אינו תואם את הנדרש בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי ויש למחוק התביעה בשל כך.

עוד נטען כי לכתב התביעה לא צורף תצהיר של הנהג ברכב התובע במועד התאונה לצורך תמיכה בעובדות הנוגעות להתרחשות תאונת הדרכים, ולא הוצג רישיון נהיגה בר תוקף של הנהג נכון למועד התאונה, דבר המעלה חשד סביר כי הנהג ברכב התובע היה ללא רישיון נהיגה בר תוקף.

עוד נטען כי כתב התביעה מלא בסתירות רבות המעלות תהיות בדבר אמיתות הנתונים המוזכרים בכתב התביעה. כך, בטופס ההודעה לחברת הביטוח שצורף לכתב התביעה מופיע תחת פרטי הנהג "אלרביה עלה", ולא שמו של התובע, בעוד ששם הנהג לא מוזכר בכתב התביעה. בתיאור נסיבות המקרה נרשם כי התאונה אירעה ברחוב "לינסקי" כאשר בפועל היא התרחשה ברחוב "לישנסקי". בתיאור הנזקים נרשם "חלק אחורי" כאשר בדו"ח שמאי התובע נזכרו חלקים נוספים שניזוקו ברכב פרט לחלקו האחורי. כמו כן, בטופס ההודעה צוין כי הרכב שנפגע הוא מסוג "פיאט פורינו" כאשר בפועל הרכב שנפגע הוא מסוג "פג'ו".
טוענים הנתבעים כי לאור כל זאת יש למחוק התביעה על אתר.

לגוף העניין נטען בכתב ההגנה כי הנתבע 2 הוא הבעלים של הרכב והנהג העיקרי. במועד התאונה נהג ברכב הנתבע 1, קרוב משפחתו של הנתבע 2.

נטען כי עת נסע הנתבע 1 ברכב בכביש בו היה עומס תנועה, תוך שהקפיד על כללי הזהירות הקבועים בחוק, ביצע הנהג ברכב התובע, אשר נסע לפניו, בלימת פתע חזקה במיוחד ללא כל הודעה מוקדמת, תוך התעלמות מוחלטת ממצב הדברים בכביש ובניגוד גמור לקבוע בתקנה 53 לתקנות התעבורה. כתוצאה מכך, התרחשה תאונת דרכים בין שני הרכבים כאשר רכב הנתבע 2 "נישק" את רכב התובע וגרם לו לנזק קל ביותר. לכתב ההגנה צורפו תמונות שצולמו לאחר קרות התאונה.
לאחר שאירעה הפגיעה, עצרו שני הנהגים את הרכבים בצד הדרך. הנהג ברכב התובע הודה בטעותו וביקש מספר פעמים סליחה על שביצע בלימת פתע. הנהג ברכב התובע אף לא הציג בפני הנתבע 1 לאחר התאונה רישיון נהיגה, כאשר מפוליסת הביטוח של רכב התובע עולה כי גילו של הנהג הצעיר ביותר שרשאי לנהוג ברכב הוא 20, בעוד שנהג רכב התובע היה בן 19.5 שנים בלבד במועד התאונה.
טוענים הנתבעים כי האחריות לתאונה מוטלת על נהג רכב התובע. מעבר לכך, הנזק שנגרם לרכב התובע הוא מינורי ומסתכם בשפשוף הדורש עבודות צבע ועבודות פחחות קלות. סכום התביעה הינו מופרז ומוגזם ומהווה ניסיון להתעשר על חשבון הנתבעים.

בדיון בפניי שהתקיים ביום 11.11.19 העידו התובע, עלה אלרביה הנהג ברכב התובע, והנתבע 1.
בפתח הדיון חזר ב"כ הנתבעים על הטענות בנטענו בכתב ההגנה ביחס למסמכים שצורפו לכתב התביעה, קרי תצהיר בעל הדין, טופס ההודעה ודו"ח השמאי.
לאחר שנשמעו עדויות העדים הרלבנטיים לעניין האחריות, ביקש ב"כ הנתבעים לחקור את שמאי התובע. משכך, נקבע דיון נוסף ליום 21.1.20 לצורך חקירת השמאי ולשמיעת סיכומים בעל פה. ביום 2.1.20 הודיע ב"כ הנתבעים כי הנתבעים מוותרים על חקירת שמאי התובע.
בדיון שהתקיים ביום 21.1 נשמעו סיכומי הצדדים בעל פה.
זה המקום לציין כי הנתבעים הגיש במסגרת הליך זה הודעה לצד שלישי כנגד מבטחת רכב הנתבע 2 שדחתה את דרישת הנתבע 2 לפיצוי בהתאם לפוליסה. יוער כי צד ג', חברת הביטוח, טענה בכתב הגנתה כי על פי המידע שברשותה מסר לה הנתבע 2 מידע כוזב באשר לזהות הנהג העיקרי ברכב, וכי הנהג העיקרי ברכב הינו הנתבע 1 המסורב ביטוח אצל חברת הביטוח.
לאור המחלוקת בין הנתבעים לצד השלישי חברת הביטוח הנוגעת לשאלת הכיסוי הביטוחי קבעתי כי הנתבעים והצד השלישי יגישו עדויותיהם בתצהירים והתיק נקבע לדיון בשאלת הכיסוי הביטוחי ליום 8.3.20.
יצוין כי במסגרת הודעת הנתבעים כי הם מוותרים על חקירת שמאי התובע ביקשו הנתבעים כי יינתן פסק דין כולל בתביעה העיקרית ובהודעה לצד שלישי וזאת לאחר שתתברר שאלת הכיסוי הביטוחי. בקשה זו נדחתה על ידי בהחלטות מיום 2.1 ומיום 5.1.
לפיכך, פסק דין זה ניתן בתביעה העיקרית בלבד.

דיון והכרעה:

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוצגו, ולאחר ששמעתי העדויות בפני וטיעוני ב"כ הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה העיקרית להתקבל. להלן טעמיי.

כאמור, אין למעשה מחלוקת כי רכב הנתבעים פגע ברכב התובע מאחור. טוענים הנתבעים כי נהג רכב התובע הוא שאחראי לקרות התאונה מאחר ובלם בלימת פתע חזקה ללא כל הודעה מוקדמת תוך התעלמות ממצב הדברים בכביש. עוד נטען בכתב ההגנה כי נהג רכב התובע אף הודה בטעותו וביקש סליחה מהנתבע 1.

באשר לנסיבות התרחשות התאונה העיד נהג רכב התובע, עלה אלרביה, כי נסע בכביש ברמזור לפניה שמאלה: "... היה שם פקק ואני נוסע עם התנועה לאט לאט עם הפקק, שמרתי מרחק ביני לבין הרכב לפני, פתאום נכנס בי רכב מאחור (...) אני פונה שמאלה והוא פגע בי עם החלק הקדמי של רכבו בצד שמאל אחורי של רכבי". הנהג העיד כי לאחר התאונה כלל לא דיבר עם נהג הרכב השני.

הנתבע 1 העיד באשר לנסיבות התרחשות התאונה: "היינו ברמזור, היה ירוק, היה פקק, נכנסנו לאט לאט בפניה שמאלה ובדיוק שעברנו רמזור הוא דפק לי ברקס מהיר, נסענו 10 קמ"ש ונתתי ברקס אבל פגעתי בו בנגיעה ממש טיפה".

בחינת הראיות בפני מלמדת כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 1. על הנתבע 1, אשר נסע ברכב מאחורי רכב התובע, לשמור מרחק מהרכב לפניו. כל שכן כאשר עסקינן בפניה שמאלה בצומת בפקק תנועה. על הנתבע 1 היה לצפות בנסיבות אלה כי הרכב שלפניו יאלץ לבלום את רכבו.
ודוק, נהג התובע העיד, ועדותו לא נסתרה אלא אף חוזקה בגרסתו של הנתבע 1, כי הרכב לפניו בלם ומשכך, אף הוא נאלץ לבלום. הנתבע 1 אישר בעדותו כי מדובר בנסיעה איטית בפקק תנועה.
טענת הנתבעים בכתב ההגנה לפיה נהג רכב התובע ביצע בלימת פתע ללא הודעה מוקדמת תוך התעלמות ממצב הדברים בכביש ובניגוד לקבוע בתקנה 53 לתקנות התעבורה, נטענה בעלמא וללא כל ביסוס בראיות. לא הוכח כי נהג רכב התובע בלם את רכבו פתאום שלא על מנת למנוע תאונה. גרסת הנתבע 1 לפיה היה מדובר בנסיעה בפקק תנועה בפניה שמאלה מחזקת את גרסת נהג רכב התובע כי נאלץ לבלום בשל בלימה של הרכב שנסע לפניו.

טענת הנתבעים בכתב ההגנה לפיה לאחר קרות התאונה הודה הנהג בטעותו והתנצל בפני הנתבע 1 על כך שביצע בלימת פתע, הוכחה כטענה שאינה אמת.
נהג רכב התובע העיד כי כלל לא דיבר עם הנתבע 1 לאחר קרות התאונה ולא ביקש סליחה.
הנתבע 1 בעדותו הראשית לא טען דבר לעניין זה. בחקירה החוזרת נשאל לעניין זה על ידי בא כוחו והשיב :
" ש. מה אמר לך הנהג אחרי התאונה.
ת. אמרתי לו שלא יהיה פקק נעמוד בצד, החלפנו פרטים צילמנו וזהו.
ש. הוא אמר לך סליחה.
ת. לא אמר כלום. לא זוכר".

הנה כי כן, גם לאחר שנשאל על כך מפורשות העיד הנתבע 1 כי נהג רכב התובע לא אמר לו דבר לאחר התאונה. עדות זו מחזקת את גרסתו של נהג רכב התובע אשר יש לציין כי עדותו היתה כנה ומהימנה עלי.

באשר לשאלת הנזק, לכתב התביעה צורפה חוות דעת השמאי שבדק את רכב התובע. בחוות הדעת קבע השמאי את הנזק שנגרם לרכב, אמד את הנזק, פירט את החלקים שנדרשה החלפתם בחלק האחורי של הרכב, ובין היתר דלת מטען אחורית ימנית ודלת מטען אחורית שמאלית (משומש), וכן קבע את ירידת הערך.
הנתבעים טענו כי מדובר בפגיעה מינורית בלבד ואולם, לא הציגו חוות דעת שמאית נגדית ואף לא חקרו את שמאי התובע על חוות דעתו. משכך, חוות דעתו לא נסתרה.
מעבר לכך, הטענה כי הנזק לרכב התובע היה נזק מינורי מסוג "נשיקה" בלבד, אינה עולה בקנה אחד עם התמונות שצורפו לחוות דעת שמאי התובע והתמונות שצולמו על ידי הנתבע 1 לאחר התאונה (צורפו לכתב ההגנה). יוער כי מתמונות הנזק ברכב התובע שצורפו לחוות דעת השמאי ניתן לראות פגיעת מעיכה במרכז החלק האחורי בשתי דלתות המטען. תמונות אלו הוצגו לנתבע 1 במהלך חקירתו. הנתבע 1 סימן על גבי אחת התמונות את הפגיעה ברכב התובע במרכז החלק האחורי בשתי דלתות המטען.

לאור כל האמור לעיל, אני קובעת כי מהראיות בפני עולה כי האחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 1 וכי הוכח הנזק שנגרם לתובע כתוצאה מהתאונה ואת שיעורו של הנזק.

האם יש בטענות הנתבעים כפי שעלו בכתב ההגנה ובסיכומים, וכפי שפורטו בסעיף 2 לעיל, כדי לשנות התוצאה? התשובה לכך שלילית.

אכן, לכתב התביעה צורף תצהיר בעל דין אשר אינו קשור כלל לתביעה. הנתבעים העלו הטענה כטענה מקדמית בכתב ההגנה ואולם, לא הוגשה בקשה נפרדת מטעמם לסילוק התביעה או לתיקון המחדל. אמנם, בפתח הדיון העלה ב"כ הנתבעים הטענה ביחס לתצהיר בעל הדין התומך בכתב התביעה ואולם, לא מצאתי להידרש לטענה זו מאחר ולדיון בפני התייצבו, בהתאם להחלטה מיום 22.5.19, כל העדים הרלבנטיים למחלוקת ובין היתר התובע בעצמו והנהג ברכב התובע, עלה אלרביה. מאחר והן התובע והן הנהג מטעמו התייצבו לדיון ואף נחקרו על ידי ב"כ הנתבעים, לא נגרם כל נזק דיוני או מהותי לנתבעים מאי צירוף תצהיר בעל דין התומך בכתב התביעה. ודוק, הגרסה באשר להתרחשות התאונה ולנזק פורטה בכתב התביעה לו צורפו אף חוות דעת השמאי וטופס ההודעה.

אין ממש בטענת ב"כ הנתבעים בס יכומיו כי מאחר ועסקינן בהליך סדר דין מהיר היה על התובע לצרף לכתב התביעה תצהירים של העדים, ובמקרה זה של נהג רכב התובע.
על פי תקנה 214ג לתקנות סדר הדין האזרחי על בעל הדין לצרף תצהיר מטעמו לתמיכה בכתב הטענות ולא תצהירי העדים מטעמו. בהליך סדר הדין המהיר מוגשים תצהירי עדות ראשית מטעם העדים בתוך 45 יום מיום הגשת כתב הטענות האחרון. אלא, שבכל הנוגע לתביעות שעניינן נזק רכוש כתוצאה מתאונת דרכים קבע מחוקק המשנה בתקנה 214ט(א1) לתקנות סדר הדין האזרחי כי בעלי הדין פטורים מהגשת תצהירי עדות ראשית של העדים מטעמם, אלא אם הורה בית המשפט אחרת.
בענייננו, לא הורה בית המשפט אחרת. בהחלטה מיום 22.5.19 לא ניתנה הוראה להגשת תצהירים אלא נקבע כי הנהגים והעדים הרלבנטיים יתייצבו לדיון. קרי, עדותם תינתן בחקירה ראשית כפי שנעשה בדיון בענייננו.
משכך, גם אם היה מוגש תצהיר בעל דין בתמיכה לכתב התביעה הרי שהיה מוגש תצהירו של התובע ולא של הנהג מטעמו.

גם בחינת יתר טענות הנתבעים הנוגעות לנתונים שגויים, לטענתם, שנמסרו בכתב התביעה ובטופס ההודעה, מלמדת כי אין בטענות אלו כדי להוביל למסקנה שונה ביחס לשאלת האחריות והנזק.
מקריאת כתב ההגנה ושמיעת טיעוני ב"כ הנתבעים עלה הרושם כי הנתבעים עושים כל שלאל ידם כדי להסיט את הדיון מבירור שאלת האחריות לגופה תוך היתלות בטענות לנתונים "שגויים". ודוק, חלק מטענות הנתבעים לעניין זה אין בהן דבר וחלקן אף נטענו בחוסר תום לב דיוני מאחר ומלוא העובדות היו בידיעתם של הנתבעים. ממילא לא הובהר כיצד היה בנתון "שגוי" כזה או אחר כדי לפגוע בהגנתם של הנתבעים. כפי שיפורט להלן, ממילא מדובר בנתונים אשר אינם נוגעים ללב ליבה של המחלוקת בין הצדדים.

כך למשל, טוענים הנתבעים כי בטופס ההודעה נרשמו פרטי הנהג אלרביה עלה ולא פרטי התובע בעוד ששמו של הנהג כלל לא הופיע בכתב התביעה. עיון בטופס ההודעה מעלה כי במקום המיועד לפרטי המבוטח נרשמו פרטי התובע ואילו במקום המיועד לפרטי הנהג נרשם שמו של נהג רכב התובע, אלרביה עלה. מעבר לכך, הנתבעים ידעו כי הנהג ברכב התובע הוא אלרביה עלה. בסעיף 16 לכתב הגנתם ציינו כי לאחר התאונה הציג נהג רכב התובע לנתבע 2 תעודת זהות ופוליסת ביטוח של הרכב. מסמכים אלו אף צורפו על ידי הנתבעים לכתב ההגנה.
כך גם ביחס לטענה כי נרשם בטופס ההודעה שם הרחוב בו התרחשה התאונה "לינסקי" בעוד שהתאונה אירעה ברחוב "לישנסקי", כאשר אין חולק בין הצדדים באשר למקום התרחשות התאונה. כך גם ביחס לטענה כי נרשם בטופס ההודעה כי הנזק ברכב התובע הוא "בחלק האחורי" ללא פירוט. אין חולק כי הפגיעה היתה בחלק האחורי של הרכב. הנתבע 1 אישר בחקירתו את מיקום הפגיעה. גם בחוות דעת השמאי פורטו הנזקים שנגרמו בחלקו האחורי של הרכב.
כך גם ביחס לטענה כי לא שורטט תרשים של התרחשות התאונה בטופס ההודעה או כי לא צוין בטופס מי אחראי לקרות התאונה.
אכן בטופס ההודעה צוין בטעות כי הרכב הנפגע הינו מסוג "פיאט פיורינו" ולא מסוג "פיג'ו". ואולם, צוין בטופס ההודעה מספר הרישוי הנכון של הרכב ובכתב התביעה צוין כי הרכב הוא מסוג פיג'ו עם ציון מספר הרישוי . אין חולק כי הנתבעים ידעו את סוג הרכב שנפגע ואף צירפו תמונות של הרכב כפי שצולם על ידם מיד לאחר התאונה. התובע העיד לעניין זה כי סוכנת הביטוח טעתה בציון סוג הרכב בטופס ההודעה מאחר ורכב הפיג'ו החליף את רכב הפיאט.
כך או כך, הנתבעים לא נתנו כל הסבר מניח את הדעת כיצד יש בטעות בסוג הרכב שצוין בטופס ההודעה כדי לפגוע בזכויותיהם הדיוניות או המהותיות כאשר אין חולק כלל כי התרחשה תאונה בין שני הרכבים.
גם הטענה הנוגעת לשאלה האם היה רשאי נהג רכב התובע לנהוג ברכב בהתאם לתנאי הפוליסה של הרכב, כלל אינה רלבנטית למחלוקת בין הצדדים ואינה טענת הגנה העומדת לנתבעים. אין מדובר בתביעה שהגיש התובע כנגד חברת הביטוח המבטחת את רכבו.

לאור כל האמור לעיל, התביעה העיקרית מתקבלת.

אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 14,123 ₪ בגין הנזק הישיר לרכב, סך של 589 ₪ בגין ירידת ערך, וסך של 1,400 ₪ בגין שכר טרחת שמאי.
כמו כן, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את סכום האגרה כפי ששולם, הוצאות משפט בסך 450 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,828 ₪.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, כ"ט טבת תש"פ, 26 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: טחלוב חסיד
נתבע: מיגרלישווילי אברהם
שופט :
עורכי דין: