ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אס.אר. אקורד בע"מ נגד יורודרייב ניהול ציי רכב והשכרה בע"מ :

לפני כבוד השופטת הדס פלד

התובעת:

אס.אר. אקורד בע"מ

נגד

הנתבעת:

יורודרייב ניהול ציי רכב והשכרה בע"מ

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

1. זוהי תובענה לפסק דין הצהרתי לפיו, משכון שנרשם לטובת התובעת ביום 24.1.2017, על רכב שמספרו 45-683-38 (להלן: "המשכון" ו"הרכב" בהתאמה), חל גם על כספים שקיבלה הנתבעת ממכירת הרכב ובתוך כך לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת , סך של 425,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מכירת הרכב ועד למועד התשלום בפועל.

2. התובעת היא חברה ציבורית, אשר פעילותה במתן שירותי מטבע. לטענתה, ביום 13.1.2016 נחתם בינה לבין הנתבע 4 ו חברה בשליטתו (להלן : "הלווה"), הסכם למתן שירותי מטבע וניכיון שיקים. ביום 9.1.2017 חתם הלווה על אגרת חוב להבטחת התשלומים לתובעת ושיעבד את מלוא זכויותיו ברכב. ביום 24.1.2017 נרשם על הרכב משכון לטובת התובעת (נספח 9 לתצהיר בעל השליטה בתובעת). לאחר שהחוב לא נפרע, הגישה התובעת בקשה למינוי כונס זמני על הרכב. הכונס הזמני תפס את הרכב. לימים נודע לתובעת לטענתה, כי ביום 5.2.2017 זייף הלווה או מי מטעמו את חתימתה וחותמתה על טופס ביטול משכון והשעבוד שהיה רשום לטובתה הוסר . ביום 15.4.2017 מכר הלווה את הרכב לנתבעת וביום 15.5.2017 נמכר הרכב ע"י הנתבעת .

3. במקור הוגשה התביעה נגד שלושה נתבעים נוספים ; כנגד האדם אשר רכש את הרכב מהנתבעת, כנגד בנק הפועלים וכנגד הלווה. לבקשת התובעת, נמחקו נתבעים 1 ו-2 ( החלטה מיום 18.3.2018) ובעניינו של הלווה, עוכבו ההליכים. ההליך התנהל אם כן, בין התובעת לבין הנתבעת.

4. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. התיק נקבע להוכחות, אולם בסמוך למועד הקבוע ביקשו הצדדים לאשר הסדר דיוני ולפיו, אינם חלוקים בעניין הטענות העובדתיות בכתב ההגנה, בנוגע לרכישת הרכב ע"י הנתבעת מ הלווה, לרבות הטענה כי הנתבעת פעלה בתום לב ורכשה את הרכב בתמורה בת ערך. כמו כן, הצדדים אינם חלוקים בעניין הטענות העובדתיות בכתב התביעה , בנוגע לנסיבות ביטול המשכון שהיה רשום ל טובת התובעת בקשר לרכב, לרבות הטענות שנטענו ביחס ללווה ולמחיקת המשכון שלא בהסכמת התובעת. הצדדים ויתרו על חקירת המצהירים והגישו סיכו ם טענותיהם בכתב.

5. אליבא לצדדים, השאלה היחידה שנותרה לדיון הינה משפטית ונוגעת לתחולתה של תקנת השוק עפ"י סעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר") ולשאלת העקיבה בנוגע לתמורה שהתקבלה בידי הנתבעת ממכירת הרכב לפי סעיף 34ב' לחוק המכר.

6. התובעת טוענת כי על בית המשפט להכריע איזה מבין שני צדדים שלא התכוונו להרע האחד לשני, יאלץ להפסיד כספים כתוצאה ממעשיו של צד ג'. התובעת טוענת כי לפי סעיף 34 לחוק המכר על המוכר לעסוק במכירת נכסים מסוגו של הממכר במהלך עסקים רגיל וכי הנתבעת, אשר הנטל להוכיח כי הוראות תקנת השוק מתקיימות, לא סתרה את טענת התובעת לפיה, הלווה או חב' נטור אשר לכאורה מכרה את הרכב, אינם גורם העוסק במהלך עסקים רגיל במכירת רכבים. הנתבעת לא רכשה את הרכב במהלך עסקים רגיל שכן המכר נעשה תחת זיוף ומרמה באופן שלא יכול להיחשב כמהלך עסקים רגיל של עוסק כלשהו.

7. התובעת טוענת, כי מאחר והנתבעת מכרה את הרכב לצד ג' ולא ניתן להורות על השבת הרכב עצמו, זכויותיה מועתקות לכספים שקיבלה הנתבעת ממכירת הרכב. לטענת התובעת, זכות העקיבה מתקיימת בשני מישורים, הראשון- על העסקה הראשונה בין הלווה לנתבעת לא חלה תקנת השוק ו התובעת זכאית מכוח זכות העקיבה, לתחליף שווי הרכב באמצעות הכספים שקיבלה הנתבעת. במישור השני, בעסקה בה מכרה הנתבעת את הרכב, חלה תקנת השוק ולכן נכנסת לתוקף הוראות ס' 34ב' לחוק המכר הקובעת , כי המשכון יחול על כספים שקיבלה הנתבעת במסגרת עסקה זו. התובעת טוענת, כי יש לדחות טענת הנתבעת , כאילו מכירת הרכב לצד ג', מפקיעה את טענות התובעת כנגדה. טענה זו מנוגדת להוראות סעיף 34ב' ולאופן בו פורש בפסיקה.

8. התובעת מוסיפה וטוענת , כי הנתבעת הינה "סוחר מקצועי" בעל ניסיון ומומחיות בתחום רכבי יד שניה וטרייד אין וכי בטרם רכ ישת הרכב , היה עליה לבדק נסח רישום אצל רשם המשכונות. אילו עשתה כן, הי יתה מבחינה, כי לטובת התובעת נרשם משכון שנמחק בסמוך למועד העסקה. בשלב זה היה עליה לפנות לתובעת ולוודא כי לא נותר חוב כלפיה. משלא קיימה בדיקות פשוטות אלה, התרשלה הנתבעת באופן שמטיל עליה אחריות לנזק. התובעת מטעימה כי על בית המשפט, לקבוע סטנדרט זהירות המצופה מסוחר מקצועי.

9. הנתבעת טוענת מנגד, כי רכשה את הרכב בתמורה ובתום לב ועומדת לה תקנת השוק.
לטענתה, טענות התובעת מבוססות על פרשנות בעייתית ושגויה של סעיפי החוק, בניסיון להטיל עליה חובות מוגברות ומופרזות. הנתבעת טוענת כי עמדה בחובותיה כסוחר רכב סביר, ביצעה את כל הבדיקות הנדרשות על מנת לוודא כי הרכב נקי מזכויות צדדי ג' והסתמכה על מרשם חוקי בקשר עם כלי רכב ממונעים. אין מחלוקת, כי הלווה הציג לנתבעת רישיון רכב נקי ללא שעבודים. נסיבות מחיקת השעבוד מרישיון הרכב אינן ידועות ל נתבעת ואולם , אפילו תתקבל גרסת התובעת לפיה זייף הלווה את הבקשה לביטול משכון, לנתבעת לא היה כל חלק בכך או כל ידיעה על כך.

10. הנתבעת טוענת כי הדרישות אותן מבקשת התובעת להשית עליה, הינן מופרכות וככל ויוטלו על סוחרי רכב, ישתק הדבר את התנהלות שוק הרכבים. חובותיה של הנתבעת הוגדרו ברורות ומפורשות בפסיקה , אשר אינה מטילה את החובות הנטענות על ידי התובעת.

11. לטענת הנתבעת, יש בהיקף מכירת ורכישת רכבים ע"י הלווה והחברה בבעלותו , כדי להעיד כי עסקינן בביצוע עסקאות מסוג זה דרך קבע, דבר המקיים את הדרישה "מי אשר עוסק". נוסף על הרכב נשוא התביעה , מכר ורכש הלווה מהנתבעת מספר רכבים כפי שעולה ממסמכים שצורפו לכתב ההגנה. אין ולא יכולה להיות כל מחלוקת כי לו הרכב היה בידי הנתבעת עומדת לה הגנת השוק.

12. הנתבעת מדגישה, כי התנהלה כסוחר רכב סביר ואין פעולה נוספת אותה יכלה לבצע. שעה שאין מחלוקת כי במועד רכישת הרכב, לא היה רשום שעבוד לטובת התובעת ב כל מרשם, לא הי יתה לנתבעת כל דרך לדעת אודות זכויותיה הנטענות של התובעת. טענות התובעת יפות, רק שעה שעסקינן ברכב הרשום על שם תאגיד. ככלל, במרבית עסקאות מכירת רכבים משועבדים, הסרת השעבוד מתבצעת בסמוך למועד מכירת הרכב ואין בכך כל אינדיקציה לעניין אוטנט יות ביטול השעבוד.

13. הנתבעת טוענת, כי משעה שהנכס עצמו יצא מידיה אין כל רלוונטיות להוראות סעיף 34 לחוק המכר. התובעת אשר מודעת היטב לכך כי שעה שהרכב יצא משליטת הנתבעת אין לה כל עילת תביעה וטענותיה יפות רק כנגד הלווה, מנסה ליתן פרשנות יצירתית ומרחיקת לכת להוראות סעיף 34ב' לחוק המכר, אולם מדובר בפרשנות בלתי הגיונית הנוגדת את תכלית ההוראה. כוונת המחוקק הייתה למקרים בהם הנכס נמכר ואין לטוען זכות בו עילת תביעה כנגד הקונה, או אז יחולו זכויות השעבוד על הפדיון, קרי הכספים שנתקבלו בידי המוכר ובעניינו הלווה. עסקינן בעקיבה אחרי הפדיון – הכספים בידי המוכר וזאת על מנת להגן על הקונה, בענייננו הנתבעת. ברי, כי לא ה ייתה כל כוונה "לעקוב" אחר הכספים בידי צד ג', צד ד' וכל הלה בכל העסקאות העתידיות של מכירת הרכב. מדובר בטענה המנוגדת לתכלית הסעיף ובלתי ניתנת ליישום מבחינה מעשית. ככל ובית המשפט ישלול את הטענה לפיה עומדת לתובעת זכות עקיבה בידי כל הרוכשים בשרשרת, אזי יש לדחות את התביעה גם כנגד הנתבעת שכן עסקינן ברציונל זהה. סעיף 34ב' לחוק המכר אינו מקים זכות פירעון לרוכשים תמי לב בגלגול שני, שלישי או רביעי. הפרשנות המתקבלת היחידה היא זו התואמת את תכלית הסעיף ולשונו ואת הפסיקה ולפיה , זכות העקיבה הינה בגין הנכס החליפי שהגיע לידי המחזיק המקורי, מי שהיה חב כספים לתובעת ואשר שיעבד לטובתה את זכויותיו.

14. בסיכומי התשובה מדגישה התובעת, כי המחלוקת בין הצדדים מצטמצמת לשאלה משפטית והיא, האם שעה שהנכס עצמו שנרכש שלא בתנאי תקנת השוק יצא מידי הנתבעת , אין עוד תכולה לסעיף 34 לחוק המכר . התובעת טוענת כי מקום שלא חלה תקנת השוק זכותה כלפי הנתבעת עומדת בעינה אפילו עבר הנכס שינוי כלשהו.

דיון והכרעה

15. ראשית יש לקבוע האם רכישת הרכב על ידי הנתבעת נעשתה בתנאי תקנת השוק בהתאם לסעיף 34 לחוק המכר הקובע:
"נמכר נכס נד על ידי מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר והמכירה היתה במהלך הרגיל של עסקיו, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בממכר אף אם המוכר לא היה בעל הממכר או לא היה זכאי להעבירו כאמור, ובלבד שהקונה קנה וקיבל אותו לחזקתו בתום-לב".

16. מטרתו של סעיף 34 לחוק המכר הינה לאזן בין האינטרס של שמירה על זכויות קניין במיטלטלין, לבין האינטרס של תקינות חיי המסחר. לפיו, תוקנה עדיפות לקונה על-פני הבעלים המקורי בהתקיים שישה תנאים מצטברים: (דנ"א 2568/97 כנען נ' ממשלת ארצות הברית, פ"ז נז(2) 632, 665-666) (להלן: "דנ"א כנען").

א. כריתת חוזה מכר;
ב. ממכר שהוא נכס נד;
ג. מוכר שהוא מי שעוסק במכירת נכסים מסוגו של הממכר;
ד. היות המכירה במהלך הרגיל של עסקי המוכר;
ה. קבלת הנכס להחזקת הקונה;
ו. תום ליבו של הקונה.

17. על הטוען לתחולת תקנת השוק, מוטל הנטל להוכיח, כי התקיימו התנאים כאמור. באשר למידת הראיה הנדרשת, נפסק בע"א 5664/93 כנען נ' ממשלת ארה"ב פ"ד נא(1) 114, כי "יש למקם את רף הדרישות שבאותו סעיף גבוה ככל שניתן, במידה שתצדיק הקניית הנכס לקונה" (ראו גם: דנ"א כנען פ"ד נז(2) 632).

עיסוק במכירת נכסים מסוג הממכר ובמהלך הרגיל של עסקי המוכר

18. נוכח הראציונאל של תקנת השוק מהווה התנאי של רכישה ממי שעיסוקו בכך, תנאי מוקדם והכרחי לתחולתה: "הרציונאל של החקיקה הקיימת לצמצם את תקנת השוק, ולא בכדי. מול רוכש הנכס עומד בעליו, שהנכס יכול והוצא ממנו שלא כדין. בנסיבות אלו מצא המחוקק להעדיף את חיי המסחר, דהיינו סחר "השוק" וממי שעיסוקו בכך, ואין תקנת השוק מיועדת להגנה בקנייה מאדם פרטי" (ע"א (מחוזי תל אביב-יפו) 3059/05 אברהמי לאה נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 20.02.2008)). על הקונה להוכיח שהמכר בוצע "במסגרת העסקים הרגילים" של המוכר.

19. הנתבעת טוענת בכתב ההגנה, כי מדובר בסוחר רכבים מוכר וכי "יש בהיקף מכירת ורכישת רכבים שנעשה ע"י הלווה והחברה בבעלותו כדי להעיד כי עסקינן בביצוע עסקאות מסוג זה דרך קבע ויש בעובדה זו כדי לעמוד בדרישת "מי אשר עוסק"" (ס' 18 לסיכומי הנתבעת).

20. הנתבעת טוענת, כי בחודש אפריל 2017 פנתה אל יה חברת א.נטור הנדסה בע"מ (להלן: "החברה") באמצעות נציגה המוסמך וביקשה לעשות עסקת טרייד אין לקניית רכב יקר יותר. בתוך כך טענה המוכרת כי ברשותה רכב מסוג אאודי – הרכב נשוא התובענה. הרכב היה רשום ע"ש הלווה ולא ע"ש החברה. הנתבעת בחנה את רישיון הרכב והגיעה לכלל מסקנה כי אין מניע ה חוקית להתקשר עם הלווה בעסקת הרכישה . החברה רכשה מהנתבעת רכב בסך 830,000 ₪. ביום 15.4.17 נחתם בין הנתבעת לבין החברה, הסכם למכירת הרכב נשוא התובענה לנתבעת בתמורה לסך של 340,000 ₪ ובנוסף לאחר מו"מ הוסכם כי בנוסף לסך של 340,000 ₪ תשלם החברה לנתבעת סך של 490,000 ₪. ללמדנו כי עסקת הטרייד אין נעשתה עם החברה, אשר שילמה חלק מהתמורה באמצעות הרכב נשוא התובענה, אשר היה רשום ע"ש הלווה.

21. ההסכם לרכישת הרכב נעשה עם החברה (נספח 1 לתצהירי הנתבעת), אף שהרכב היה רשום כאמור ע"ש הלווה. משמה של החברה ניתן להסיק כי מדובר בחברה העוסקת בהנדסה ואין המדובר במי שעיסוקה במכירת רכבים. יתירה מכך, הנתבעת לא צירפה כל אסמכתא לפיה הלווה עוסק בסחר רכבים מורשה. לא צורף לכתב ההגנה טופס גילוי נאות או תו סחר המצביע על עיסוקו (ראו גם ע"א (מחוזי חי') 41802-05-15 חאזם דקדוקי נ' קידום ד.ש. (השקעות ופיננסים 1992) בע"מ (פורסם בנבו, 06.12.2015, עמ' 8)), אף שהעובדה שהמוכר אינו בעל תו סחר, או שאינו סוחר רכב מורשה על ידי משרד התחבורה, אין בה, כשלעצמה, לשלול קיומו של התנאי(ה"פ (חי') 49953-11-13 שולמית קרינדיאן נ' אסעד אמארה [פורסם בנבו] (19.1.14)).

22. מקום בו מוטל על צד נטל הוכחה, והוא נמנע מלהציג לבית המשפט ראיות טובות שהיו ברשותו, אשר היה בהן לחזק את גרסתו, לא ניתן לקבוע, זולת אם ניתנה לכך הנמקה מיוחדת, ומטעמים כבדי משקל, כי אותו צד עמד בנטל ההוכחה (עא (ב"ש) 14-50949-11 בנק מזרחי טפחות בע"מ נ' יצחק ינון אברג'יל (30.9.15)). לצורך הוכחת קיומו של התנאי, נדרשת מהנתבעת ראיה חזקה לכך שבנוסף לעיסוקו הרגיל עוסק המוכר במכירת רכב ( ע"א 167/75 קיבוץ גליל ים נ' זכריה שעתל, פד"י ל"א(1), 236) (להלן: "עניין גליל-ים"). בהיעדר עדויות ונתונים, ברי כי לא ניתן להצביע על עיסוקו המרכזי של הלווה כסוחר רכב ומכירת רכב נוסף, אינה משנה ממסקנה זו .

23. מנספח 2 לכתב ההגנה ומנספח 6 לתצהיר העדות הראשית של הנתבעת עולה, כי הנתבעת רכשה את הרכב מ הלווה ומכרה אותו ברווח של כ-85,000 שקלים. ניתן להסיק מכך כי הרווח אותו הפיק הלווה ממכירת הרכב , אינו רווח גבוה היכול להעיד כשלעצמו , כי המדובר במי שעיסוקו מכירת וקניית כלי רכב ( ת"א (שלום תל אביב-יפו) 50375/01 אריה חברה לבטוח בע"מ נ' אברהמי לאה (פורסם בנבו, 08.08.2005)).

24. בנוסף, אין נתונים המצביעים על כי המכירה על נסיבותיה תאמה מהלך עסקים רגיל של עסקי המוכר, כנדרש לעמידה בתנאי תקנת השוק (עניין גליל ים, פ"ד לא(1) 236, 239-240 [1976]). אין נתונים לפיהם יש בנסיבות העסקה ( אשר נערכה במגרש המכוניות של הנתבעת) כדי להצביע על מהלך העסקים הרגיל של הלווה ו/או החברה.

25. די בכך שהנתבעת לא הוכיח ה את רכיב "מהלך הרגיל של עסקיו" כדי לשלול ממנה את הגנת תקנת השוק. עם זאת, ואף כי בין הצדדים קיימת הסכמה דיונית מיום 8.7.2019 לפיה בפן העובדתי "הנתבעת פעלה בתום לב ורכשה את הרכב נשוא תובענה זו בתמורה בת ערך", אדון (מעבר לצורך) גם בפן המשפטי בסוגיה זו.

תום ליבו של הקונה

26. בהתאם לתפיסה הקלאסית, תום הלב הוא סובייקטיבי ויישלל רק בנסיבות של ידיעה בפועל , שהמוכר אינו הבעלים של הנכס או בנסיבות של "עצימת עיניים" , כלומר קיומו של חשד שהקונה נמנע בכוונה מלבררו (א' זמיר, חוק המכר, ת שכ"ח-1968, פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג. טדסקי, בעמ' 690-691; ור' ע"א 5664/93 כנען נ' ממשלת ארצות הברית [פורסם בנבו] (13.4.1997) בעמ' 133; ע"א (ת"א) 3059/05 לאה נ' אריה חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (17.2.08) בפסקה 6).

27. הפרקטיקה הנוהגת לבדיקת זהות המוכר וקיום שעבודים/עיקולים על הרכב הינה בדיקת מצבו של הרכב במשרד הרישוי (עניין דקדוקי, עמ' 9). בה"פ (ב"ש) 27407-07-11 נירוונה תיירות בארץ ובחו"ל נ' אוטו-קרדיט ב.ב. (2004) בע"מ (3.1.13) נקבע כי: "..למרות שאין מדובר במרשם מחייב, בפועל נרשמים שעבודים במשרד הרישוי, בנוסף לרישום הפורמאלי, ועל קונה רכב מוטל לעיין לכל הפחות ברישיון הרכב, על מנת להיחשב כמי שרכש מכונית בתום לב". באותו פסק דין מפנה בית המשפט גם לקביעת כבוד השופט גרוניס בת"א (מחוזי ב"ש) 1095/93 מרכבים מפעלי מתכת בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי [פורסם בנבו] פ"מ תשנ"ה (3) 73, 84: "...רישום השעבוד במשרד הרישוי יוכל למנוע מן הרוכש לבסס זכותו על תקנת השוק..."

28. בהעדר תשתית לעניין קיומן של "נורות אזהרה" במועד חתימת העסקה, לא ניתן לקבוע חוסר תום לב בעניין דנן. בדיקת רישיון הרכב מקיימת את חובת הבדיקה (הפ (י-ם) 15114-11-12 פואד אלבחירי נ' בנק ירושלים בע"מ (30.05.2013) (להלן: "עניין אלבחירי"). אף שיתכן כי הפיצול בתמורה (הרכב נשוא התובענה, אשר היה רשום ע"ש הלווה כמו גם סך נוסף של 490,000 ₪ אשר שולמו ע"י החברה), מעלה סימן שאלה. אולם, איני נדרשת להכריע בכך עת הצדדים הגיעו להסדר דיוני.

29. התנאים לתחולת תקנת השוק הינם מצטברים. לפיכך "מקום בו לא מתקיים מבחינה אובייקטיבית, אחד מחמשת התנאים הראשונים, לא תחול תקנת השוק על אף שהוכח תום ליבו הסובייקטיבי של הקונה" (ע"א 3059/05 אברהמי לאה נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 20.02.2008).

30. מהמקובץ עולה כי הנתבעת אינה יכולה להסתמך על תקנת השוק וזכותה נסוגה מפני זכותה של התובעת .

זכות מעין-קניינית לתובעת

31. סעיף 34ב לחוק המכר קובע כי:
"שעבוד, עיקול וזכות אחרת בנכס המשמשים ערובה לחיוב כספי ולפי סעיפים 34 או 34א אין להיזקק להם נגד הקונה, יחולו על הפדיון מן המכירה".

32. הנתבעת מכרה את הרכב לקונה צד ג', אשר אין מחלוקת כי עומדת לו הגנת השוק. האם התובעת זכאית לתמורה שקיבלה הנתבעת מהקונה צד הג'?

33. סעיף 34ב דן רק בזכויות שהקונה מתגבר עליהן לפי סעיף 34 או לפי סעיף 34א (איל זמיר, חוק המכר, תשכ"ח-1968 - פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג. טדסקי (1987) עמ' 743) (להלן: "זמיר"). זמיר מציין בספרו (עמ' 745) כי החוק מעביר את הבטוחות שהתייחסו לממכר אל הפדיון ממכירתו, וכן "כאשר המכירה היא בתנאי תקנת השוק יתכן שמלכתחילה ניתנת תמורה שכולה או מקצתה אינה בכסף, ויתכן שלאחר המכירה ימיר המוכר את הכסף בנכס אחר. במקרים כאלה דומה שסעיף 34ב אינו יכול להיות בסיס ישיר להחלת הזכויות המשמשות ערובה לחיוב כספי גם על הנכסים שנרכשו בכספי הפדיון. החלה כזו תיתכן אולי מכוח דיני עקיבה כלליים או על-פי היקש מסעיף 34ב". ב עניין אלבחירי, בו נתקבלה בקשה לפסק דין הצהרתי באשר לבעלות על רכב ובטלות הליכי הוצאה לפועל בגינו, קבעה כבוד השופטת אילני: "לנוכח הוראת התחלוף שבסעיף 34ב לחוק המכר, השעבוד שיש למשיב 1 על הרכב, חל על הפדיון מן המכירה. לכן, ככל שייקבע במסגרת תיק ההוצל"פ כי זכותו של המשיב 1 גוברת על זכותה של המשיבה 3 (למשל אם יוכח כטענת המשיב 1 כי המשיבה 3 לא רכשה את הרכב ממי שעיסוקו בכך) אזי, השעבוד יחול על התמורה ששולמה למשיבה 3".

34. כאשר המוכרת ובעניננו –הנתבעת, אינה עומדת בתנאי תקנת השוק, ניתן לתבוע את הזכיה גם מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979 (להלן: "חוק עשיית עושר") (עופר גרוסקופף, "יחסי קונה מוכר וזכויות", המשפט, כרך ד (תשנ"ט) 20 7), שכן מוכר המשתמש בנכס השייך לזולתו לצורך ביצוע העסקה מפיק, שלא על פי זכות שבדין, רווח על חשבון בעליו המקורי של הנכס.

35. סעיף 1(א) ל חוק עשיית עושר מורה כי "מי שקיבל שלא על פי זכות שבדין נכס, שירות או טובת הנאה אחרת (להלן - הזוכה) שבאו לו מאדם אחר (להלן - המזכה), חייב להשיב למזכה את הזכיה, ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה - לשלם לו את שוויה".

דהיינו, החוק מחייב את הזוכה להשיב את הנכס בעין ואם אין הדבר מתאפשר, ישלם הזוכה את שווי הנכס למזכה. זכות זו אינה אובליגטורית בלבד וניתן להיזקק להליך העקיבה בנסיבות בהן הדין אינו מקנה זכות כזו במפורש (דנ"א כנען, עמ' 671). זכות העקיבה משמשת, בין היתר, ככלי להשיב לאדם תחליף לנכס שהיה שייך לו ושניטל ממנו שלא כד ין. ואולם כלל הוא שזכות העקיבה נסוגה מפני זכותו של צד שלישי אשר רכש את הנכס בתמורה ובתום-לב. פרופ' פרידמן מבהיר בהקשר זה:

"מובן שתיתכן עקיבה לא רק אחר נכסים מוחשיים, אלא גם אחר זכויות אישיות (חיובים), זכויות לרכישת הנכס וכו', שנרכש בכספו של בעל זכות העקיבה...בדומה לכך, אם גזל פלוני נכס של התובע ומכרו, זכאי התובע לעקוב אחר דמי הפדיון ולהוציאם מידי פלוני." (פרידמן, עשיית ע ושר ולא במשפט (כרך ב') ‎1107)).

36. אשר על כן דין התביעה להתקבל. הנתבעת תשלם לתובעת סך של 425,000 ₪בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בגין אגרה, בהתחשב בהסדר הדיוני תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד התובעת בסך 15,000 ₪ בתוך 30 ימים.

ניתן היום, כ"ט טבת תש"פ, 26 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אס.אר. אקורד בע"מ
נתבע: יורודרייב ניהול ציי רכב והשכרה בע"מ
שופט :
עורכי דין: