ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עדי משה בן-יוסף נגד עירית טבריה :

בפני כבוד ה רשם בכיר מוהנד חליאלה

תובעים

עדי משה בן-יוסף
ביטוח חלקאי אגודה
שיתופית מרכזית בע"מ

נגד

נתבעים

עירית טבריה

נגד

צד ג' ר.ג.א שירותים וניקיון ישראל (1987) בע"מ

פסק דין

שתי תביעות מאוחדות בגין נזקי שריפה שנרגמו לכלי לרכב, בטבריה ב - 24.8.2016.

תא"מ 53955-05-17 : עדי בן יוסף נגד עיריית טבריה:

1.בכתב התביעה נטען כי בתאריך 24.8.2016 החנה התובע את רכבו במגרש חניה ברחוב יוחנן בן זכאי בטבריה ממול אתר קבר הרמב"מ –, שטח זה ייקרא להלן: "המגרש"; בסמוך לש עה 14:00 קיבל התובע טלפון מהמשטרה כי ארעה במקום שריפה וכי רכבו ניזוק. כשהגיע למקום – מצא כי מצבור של אשפרה וזבל עלה באש וגרם לרכבו נזק קשה. התובע טעון כי יש לחייב את העירייה לפצות אותו בגין הנזקים שנגרמו לו בסך של 36,840 ₪.

2.התובע טוען כי המגרש נמצא בשליטת העיריה;היא מתחזקת אותו ונוהגת בו מנהג בעלים; יש להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו"; מאחר שמדובר בנזק שנגרם מאש – יש להעבינטל ל עירייה להוכיח כי לא הייתה מצדה התרשלות שתחוב בגינה; נוסף על כך, יש לחייב א תהעיריה מכוח הפרת הוראה חקוקה – חוק עזר טבריה (ניקוי מגרשים ,חצרות וכניסה לבניינים) התשכ"ה 1965,

3.הנתבעת הגישה כתב הגנה בו טענה כי המגרש אינו חניון מוסדר, אינו בבעלות העיריה, אינו בחזקתה ו/או בשימושה ואף לא בשליטתה; היא לא יודעת מה גרם לאירוע, האירוע והנזק מוכחשים, לא ידוע היכן ארעה השריפה ואם זה היה בשטח פרטי.

תא"מ 42436-11-17 ביטוח חקלאי נגד עירית טבריה:

4.בכתב התביעה נטען כי באותה שריפה ניזוק רכב נוסף שהיה מבוטח על ידי התובעת. התובעת שילמה למבוטח שלה פיצוי בסך של 26,709 ש"ח.

5.לטענת התובעת – על העיריה להוכיח כי לא הייתה מצידה אחריות שתחוב בגינה. כמו כן יש להטיל עליה אחריות מאחר שלא נקטה באמצעי הזהירות המפורטים בסעיף 5 לכתב התביעה.

6.הנתבעת הגישה כתב הגנה בו חזרה על ה טענות שהעלתה בכתב ההגנה בתא"מ 53955-05-17.

הודעת צד ג':

7.העיריה שלחה הודעת צד ג' לחברת רג"א שירותים וניקיון בע"מ – להלן : "צד ג" – בהיותה הח ברה האחראית מכוח חוזה לניקיון השטחים הציבוריים שבאחריות הנתבעת.

8.צד ג' הגישה כתב הגנה בו טענה כי המגרש אינו שטח ציבורי , אלא שטח פרטי שאינו בחזקת העיריה והעיריה אינה מפעילה בו חניון; צד ג' מפנה פסולת בלבד אך אינה אחרית לפינוי גזם ו/או ערימות זבל ו/או קרטונים שנערמים בשטח המוניציפלי של הנתבעת. העבודות מתבצעות על פי תכנית עבודה והנחיות של הנתבעת. ניקיון חניונים נעשה אך ורק על סמך הנחיה ואו הוראה מטעם הנתבעת לרבות – ה מפקח שלמה ועקנין.

המצהירים וחקירותיהם:

עו"ד עדי משה בן יוסף:

9.עו"ד בן יוסף הצהיר כי המגרש הוא שטח חניה מוסדר ומפוקח על ידי העיריה שבו חנו רבים רכבים נוספים; הע ירייה נהגה בשטח מנהג בעלים; ראש העיריה פ רסם סרטונים בהם הזמין את התושבים להחנות את רכבם במגרש והצהיר כי הוא דואג לתחזוקתו; ואכן לפני האירוע, המגרש עבר חידוש והחלקה של פני השטח על ידי העיריה; הרשות הארצית לכבאות והצלה קבעה כי השריפה נגרמה עקב ערימת אשפה; המצהיר ראה ושמע את ראש העיריה מצהיר כ המגרש הוא באחריות העיריה .

10.בחקירתו הנגדית השיב כי לא נגבתה אגרת חניה במגרש; אין אספלט; אין סימנים; אין שער אך יש שתי כניסות שהעירייה הסדירה; יש שם 400 מקומות חניה; הוא ראה בעצמו כלים של יחזקאל מורד – קבלן מטעם העיריה מכשירים את השטח; לשאלה היכן בתמליל של דברי ראש העיריה מופיע המגרש (מושא התביעה) השיב כי ראש העיריה דיבר על מתחם הרמב"מ ו המגרש הוא חלק ממתחם הרמב"מ; כשהגיע למקום לא ראה לכלוך כי הרכבים חנו מעליו.

סיון מזור:

11.עדה זו היא נציגת המבטחת; היא הפנתה למסקנות של דו"ח רשות ה כבאות וההצלה לפיו רשלנות של עובר אורח גרמה להצתת ערימת זבל במקום; העדה הפנתה לסרטון בו מזמין ראש העיריה את התושבים להחנות את רכביהם במתחם הרמב"מ ללא תשלום ו מתפאר בעבודות שהעירייה עושה.

עו"ד ריקי דוד:

12.עדה זו היא המבוטחת של ביטוח חקלאי , היא הצהירה כי ביום האירוע החנתה את רכבה במגרש הסמוך למשרדה המצוי בבית הרמב"מ . בחקירתה אישרה כי לא שילמה דמי חניה אך טענה כי מדובר בחניה מוסדרת והפנתה להזמנה של רא ש העירייה לתושבים שיבואו ויחנו את רכביהם שם ;המקום נקרא מתחם הרמב"מ , גם קבר הרמב"מ נקרא מתחם הרמב"מ , בקבר הרמב"מ עצמו אין חניה, החניה נמצאת במתחם הרמב"מ.

סטניסלב לוין:

13.העד משמש כמנהל פיקוח חניה בעירייה ,העד הצהיר כי המגרש אינו משמש ולא שימש כחניון מוסדר. העיריה לא גובה אגרת חניה בגין חניה במקום, המקום אינו מסומן כחניה ואין בו אספלט.

גילה גולן:
14.העדה שימשה כממלאת מקום של מנהלת מחלקת תברואה; הצהירה כי בין העיריה וצד ג' נכרת הסכם לב יצוע עבודות הניקיון בעיר, לפי סעיף 1.2 להסכם חייב צד ג' לנקות את המרחב הציבורי ובכלל זה הרחובות – לרבות המדרכות והשטחים הגובלים בכבישים ברוחב של 3 מטר מקצ ה הכביש, מפרצי חניה שטחים ציבוריים , רחובות בלתי סלולים וכל שטח שאינו ברשות הפרט; התחייבות זו חוזרת על עצמה גם ב מפרט הדרישות לביצוע נספח ד' להסכם. על פי הנטען בת ביעה – התו בעים החנ ו את רכב ם בסמוך למדרכה הגו בלת ; אין ספק שצד ג' היה חייב לנקות את המקום שבו פרצה האש; אם צד ג' לא ני קה ובשל כך פרצה האש אזי צד ג' מחויב לפצות את הע יריה בגין כל נזק.

15.בחקירתה השיבה כי העיריה דואגת לניקיון השטח שבו ארעה השריפה לפי הצורך, לשאלה אם היא ( העדה) הייתה מודעת לשתי שריפות נוספות שאירעו במקום השיבה בשלילה ; לשאלה אם צד ג' חייבת לנקות גזם וערימות זבל לא נתנה תושבה ברורה.

יוני אטיאס:

16.מטעם צד ג' העיד העד יוני אטיאס, העד השיב כי במקום בו ארעה השריפה יש מדרכש חומה שלא מאפשרת גישה ישירה לצורך ביצוע ניקיון, צד ג' מבצעת ניקיון על פי הוראות מפקחי העיריה ; ניקיון בשטח פרטי – צד ג' עושה רק לפי דרישה העירייה, זכור לו שבשנים 2016-2917 ניקו שם שלוש פעמים.

סיכומי הצדדים :

17.התובע טען בסיכומיו ,תוך הפניה לאסמכתאות, כי במקום אירעו שתי שריפות נוספות – אחת ב -2014 ואחת ב-2015 דבר שה דליק מנורה אדומה לעירייה להיזהר משריפות במתחם בו מצוי המגרש; העירייה הפרה את חובותיה ל פי סעיף 242 לפקודת העיריות ולפי חוקי העז ר; ראש הע יריה במפורש הזמין אנשים ל החנות במתחם בו מצוי המגרש. עוד טען כי אין נפקא מינה אם המגרש מצוי בשטח פרטי או בשטח ציבורי שכן עירי ות חי יבות למנוע הצטברות אשפה גם בשטחים פרטי ים.

18.ביטוח חקלאי טענה בסיכומיה על פי בדיקת רשות הכבאות – האש פרצה עקב ערימת אשפה , לפי סעיף 242 (7) לפקודת העירית הע יריה חיבת למנוע הצטברות פסולת גם בשטח פרטי .

19.הנתבעת טענה בסיכומיה כי לא הוכח מהם המקרקעין מהן יצאה האש ולא הוכח כי הנתבעת היא תופס המקרקעין מהם יצאה האש; המגרש אינו חניון מוסדר , אינו בבע לות העיריה ואינו בחזקתה ו/או בשליטתה ו/או בשימושה; המגרש בבעלו ת פרטית של חברת צור עז למעט חלק קטן מחוץ לחלקה, מקום פרוץ השריפה הוא קבר הרמב"מ המרוחק עשרות מטרים ממקום התאונה.

20.לעניין אחריות צד ג ' טענה הנתבעת כי על פי טענת התובעים – השריפה התרחשה בסמוך מאוד לכביש ו- "בוודאי פחות מ 3 מטר מקצה הכביש".

21.צד ג' הפנתה בסיכומיה לנספח ד' להסכם ההתקשרות הקובע כי :

"עבודות ניקיון הרחובות תכלול ניקיון המדרכה ושולי הכביש הגובל במדרכה והשטח הציבורי הגובל במדרכה ברוחב של 3 מטר".

22.כמו כן הפנתה צד ג' בסיכומיה לסעיף 73 ל הסכם שכותרתו – "ביצוע ניקיון בשטחים פרטיים- אופציונלי" –

" העיריה תהיה רשאית אך לא חייבת לדרוש מהקבלן לבצע ניקיון של שטחים פרטיים".

23.בהסתמך על סעיפים אלה טוענת צד ג' כי לצורך ביצוע ניקיון בשטח פרטי על העיריה ל הפנות לצד ג' דרישה פרטנית , וכזו לא הופנתה ביחס למגרש.

24.מוסיפה צד ג' וטוע נת בסיכומיה כי העיריה עצמה נאחזת בטענה כי השריפה ארעה בשטח פרטי. העיריה עצמה טוענת כי לא הוכח המקום המדויק של האירוע וכי לא הוגשה מפת מדידה המוכיחה היכן בדיוק חנו הרכבים – האם בתוך חלקה 67 או מ חוצה לה. אם כך אזי כיצד מבקשת היא לחייב את צד ג' שאינו חייב לנקות שטח פרטי?

דיון והכרעה –

אחריות העיריה:

25.לאחר ששמעתי אתהה עדויות ובחנתי את המוצגים – באתי למסקנה כי העיריה אחראית לנזקי התובעים. מסקנתי זו מתבסס על הראיות שלהלן:

25.1.הוכח לפני כי ראש העיריה הקודם הזמין את הציבור לחנות במקומות חניה מאולתרים; וכך אמר בהודעה מוקלטת שהופנתה לכלל התושבים ותמלול שלה צורף לתצהיר התובע :

"והחלק החושב והמרכזי בסיפור הוא בסופו של דבר היכולת שלנו לאפשר חני ית חינם במרכז העיר עם כל הסכנות הכרוכות בכך. לאורך ציר גדוד ברק יוותר ללא שינוי, לא תתבצע שם אכיפה , אלא פניות של עובדי טל אול ועובדים במרכז העיר, שם לא תתבצע אכיפה, אנחנו לאורך ציר יוחנן בן זכאי הירדן מאפשרים למעלה מ 400 מקומות חניה ללא תשלום, יש גם לאיזון הזה משמעות, אנחנו נמשיך בשדרוג והתאמה של מתחם הרמב"מ, אנחנו נסיים בשבוע הבא גם את בית אמות את המתחם החדש אלומות נמשיך בעבודות שעשינו ,שנעשות לאורך חופי טבריה".

25.2. סעיף 242 לפקודת העיריות – נוסח חדש קובע את סמכויותיה של עירייה, ובין היתר ניקיון ומניעת הצטברות אשפרה הן בשטחים ציבוריים והן בשטחים פרטיים.

25.3.אין ספק כי לאחר שהעירייה ,באמצעות העומד בראשה, ה זמינה את כלל הציבור להחנות כלי רכב במקום מסוים, הרי שהיא חייבת לדאוג מראש להסדרת כל תנאי הבטיחות הנדרשים – לרבות ניקיון ומניעת הצטברות אשפה שיכולה להתלקח עקב רשלנות של עובר אורח ולגרום לנזקים ברכ וש או בנפש.

25.4.על פי דוח הרשות לכבאות והצלה סיבת השריפה היא ערימת זבל. לא הובאו ראיות לסת ור קביעה זו.

25.5.העיריה טענה כי המגרש אינו מצוי בשטחים שעליהם הכריז ראש העיריה בהודעתו הנ"ל. אני דוחה טענה זו. עורך דין בן יוסף הצהיר לפ ני, ואני נותן א ימון מלא בעדותו, כי המגרש מצו י במתחם הרמב"מ ; עדותה של עורכת דין ריקי דוד תומכת בעדות של עורך דין בן יוסף.

25.6. כפי שיובהר להלן – התצהיר של העד העד סטניסלב לוין תומך בעדותם של עורכי הדין באשר להמצאות המגרש במתחם הרמב"מ אליו הוזמן הציבור להחנות –

העד הנ"ל הוא מנהל פיקוח חניה בעירייה. מכוח תפקידו זה – הוא למעשה העד המרכזי מטעם העירייה. תמוה הדבר, שבתצהירו הקצר אנו לא רואים הכחשה ישירה או אפילו עקיפה כי המגרש נכלל בשטחים אליהם הזמין ראש העיריה את התושבים להחנות ללא תשלום. העד התמקד בטענה כי לא מדובר בחניון מוסדר, אך שאלה זו הרי אינה במחלוקת. אין מחלוקת כי לא מדובר בחניון מזופת עם שער חשמלי, שומר, סימונים, שלטים קופה וכיו"ב. הטענה של התובעים היא שמדובר בחניון מאולתר ללא תשלום שראש העיריה הזמין את הציבור להחנות בו. שתיקתו של העד בנושא חשוב זה מדברת בעד עצמה ואומרת דרשני .

25.7.ברי כי משבחרה העיריה להזמין את התושבים לעשות שימוש במגרש בתור חניון ללא תשלום, היא אחראית לשמור על בטיחות רכושם וגופם של המשתמשים ואין נפקא מינה אם מדובר בשטח שהוא בבעלות העיריה או בבעלות פרטית. התושבים זכאים לצאת מההנחה כי העיריה פועלת על פי דין ועל פי כללי הבטיחות הקבועים בדין.

25.8.יודגש כי על פי הוראת סעיף 242 לפקודת העיריות אחריות העירייה למניעת הצטברות אשפה חלה גם על שטחים פרטיים. הגיונה של הוראה זו ברור – מטרדים כגון ריחות, מחלות, ואש עוברים בקלות מהשטח הפרטי לשטח הציבורי.

25.9.השאלה באיזה מקום בדיוק התחילה השריפה אינה רלוונטית. גם בהנחה כי השריפה לא התחילה במגרש אלא במקום אחר, עדיין יש לראות את העיריה כאחראית שכן הא ש לא הייתה מתפשט ת אל תוך המגרש אילו נקטה העירייה את אמצי זהירות למניעת התפשטות אש מחוץ למגרש אל תוך המגרש.

25.10. זה ה מקום לציין כי העיר יה לא הזמינה את ראש העיריה הקודם למתן עדות ולא הביאה ולו בדל של ראיה המצביעה על אמצעי זהירות כלשהו שננקט על ידה על מנת להתאים את שטחי החניה הנרחבים על יהם הכריז העומד בראשה – לד רישות הבטיחות שהגופים הרלוונטיים וביניהם רשות הכבאות וההצלה מעמידים לפני מתן היתר לפתיחת חניון ציבורי. העיריה לא הביאה בדל ראיה להוכיח כי ב וצע על ידה ניקיון של המגרש או כי הפנתה אל צד ג' דרישה לנקות את המגרש. מחדל זה של העיריה המתבטא בהזמנת ה ציבור להחנות בשטח מסוים ללא תשלום מבלי לדאוג לניקיון המקום ולהתאמתו לדרישות הבטיחות הקבועות בדין מהווה בסיס מוצק לאחריות העיריה לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקי ן נוסח חדש.

25.11.על מנת להפיס את דעתה של העירייה אציין כי גם אם נצא מתוך הנחה כי המגרש אינו נכלל בשטחים עליהם הכריז רא ש העיריה, הרי בהיותה אחראית גם על תחום החניה של רכבים בתחומה, מחובתה להציב שלטים המבהירים כי החניה במגרש אינה מותרת ולפעול לאכיפת החוק ,דבר שאין חולקים כי לא נעשה. הדברים אמורים ביתר שאת נוכח העובדה שמדובר בשריפה שלישית באותו מקום. ( ראו שתי שריפות נוספות אליהן הפנה התובע בסיכומיו ואשר בא כוח העיריה לא חלק עליה ן).

סוף דבר הוא שאני מוצא את העיריה אחראית לנזקים שנגרמו לתובעים וחייבת לפצותם בגין נזקים אלה.

הודעת צד ג':

26.דין הודעת צד ג' להידחות.

27.צדק בא כוח צד ג' כשטען בסיכומיו כי העיריה אינה יכולה לאחוז בחבל משני הקצוות – מחד גיסא – להתגונן בטענה כי השריפה ארעה בשטח פרטי שאינו באחריותה, ומאידך גיסא – לבקש חיוב צד ג' שאחר יותו על פי הסכם ההתקשרות אינה משתרעת על שטחים פרטיים זולת אם נדרש באפון פרטני לנקות שטח פרטי. ( ואין טענה מצד העיריה כי הופנתה אליו דרישה כזאת ביחס ל מגרש).

28.אך מעבר לנדרש אוסיף כי גם אילו הוכח כי השריפה ארעה בשטח ציבורי, הרי שלא די בכך כדי לחייב את צד ג', ו נסביר מדוע:

28.1.על פי חוזה ההתקשרות – צד ג' חייב לנקות שטח של עד שלושה מטרים משפת המדרכה.

28.2.יוצא אפוא – כי על מנת לחייב את צד ג', על העיריה להוכיח כי השריפה ארעה עקב הצטברות אשפה באותו טווח של 3 מטרים משפת המדרכה. בנקודה זו – כשלה העיריה. הטענה כי הרכבים של התובעים חנו בטווח שלושה מטרים מהמדרכה לא הוכחה. הטענה כי התובעים החנו "בוודאי פחות מ- 3 מטרים מקצה הכביש" אינה מגובה בראיות.

28.3.גם אליו הוכח כי רכבי התובעים חנו בטווח של שלושה מטרים משפת המדרכה הרי שלא זה הנתון המכריע. הנתון המכריע הוא ה יכן הייתה ממוקמת אותה ערימת אשפה אשר גרמה לשריפה – האם היא הייתה ממוקמת בטווח של שלושה מטרים משפת המדרכה – או שמא מחוץ לטווח זה?

העיריה לא הוכיחה נתון עובדתי חושב זה. על כן גם אם פרצה האש משטח ציבורי וגם אם רכבי התובעים חנו בשטח ציבורי – דין הודעת צד ג' להידחות .

סוף דבר:

סוף דבר הוא שאני מקבל את התביעה במלואה ומורה על דחיית הודעת צד ג'.

לאור התמשכות ההליך וריבוי הישיבות – אני רואה לפסוק הוצאות ריאליות.

הנתבעת תשלם לתובע בתא"מ 53599-05-17 סך של 36,840 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעת בתא"מ 42436-11-17 סך של 26,709 ₪ וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪.

הודעות צד ג' נדחות.

הנתבעת תשלם לצד ג' הוצאות משפט בסך של 8,000 ₪.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ט טבת תש"פ, 26 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עדי משה בן-יוסף
נתבע: עירית טבריה
שופט :
עורכי דין: