ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין AHMED MUSA MUSA נגד איברהים שאדי האיל :

לפני:

כבוד השופט אורן שגב

התובעים
AHMED MUSA MUSA
דרכון סודני p00360925
IBRAHIM HASSAN SHARAFALDEEN
דרכון סודני p00356642
ע"י ב"כ: עו"ד שטיינוביץ
-
הנתבעים
איברהים שאדי האיל ת.ז XXXXXX368
גולן בונה הגשרים בע"מ ח.פ 514020338
שניהם ע"י ב"כ: עו"ד אחמד פח'ר אלדין
3. שיכון ובינוי - סולל בונה - תשתיות (פיתוח וכבישים) בע"מ ח.פ 514020338
ע"י ב"כ: עו"ד שירן ויינברגר

פסק דין

בפניי תביעתם של שני התובעים, לקבלת זכויות שונות הנובעות מיחסי עבודה ומאופן ניתוקם.
אקדים אחרית לראשית ואציין, כי לאחר שנתתי את דעתי לטענות הצדדים ולראיות שהוצגו בפניי, באתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה כנגד נתבעים 1 ו- 3 – להידחות במלואה, ודין התביעה כנגד נתבעת 2, להתקבל בחלקה הקטן, והכל כפי שיפורט להלן.

הצדדים ועיקרי ההליך
נתבעת 2 היא חברת בנייה ו נתבע 1 הוא בעל מניות ודירקטור בה.
נתבעת 3 היא חברת בנייה המפעילה אתרי בנייה ברחבי הארץ ונתבעת 2 התקשרה עמה כקבלן משנה לצורך ביצוע פרויקטים שונים.
במסגרת בירור ההליך התקיימו שתי ישיבות הוכחות : הראשונה - ביום 4.4.2019, במסגרתה נחקרו התובעים ; והשנייה - ביום 15.4.2019, במסגרתה נחקר נתבע 1. מטעם נתבעת 2 נחקר מר איברהים באסם ומטעם הנתבעת 3 - מר משה אנגרסט.
טענות התובעים
לטענת התובעים, הם הועסקו בשירות נתבעת 2 החל מחודש דצמבר 2011 ועד לפיטוריהם ביום 19.3.2015, קרי במשך כשלוש שנים ו-3 חודשים. לתמיכה בטענתם, הציגו דוחות נוכחות ידניים וכרטיסי עבודה.
לטענת התובעים הם ביקשו לקבל צו לפירוט שיחות סלולאריות על מנת לבסס קשר עם הנתבעות כבר בשנת 2011, אולם הנתבעים התנגדו נחרצות. על כן, חזקה כי היה לאחרונים מה להסתיר.
במסגרת דיון ההוכחות הוצג בפני עד נתבעת 2, מר איבראהים באסם, אישור הדרכה לעבודה בגובה לחודש מרץ 2013 מאתר שפד"ן, עם שמו של תובע 2 עליו. העד מטעם נתבעת 3, מר משה אנגרסט הסביר כי עובד באתר שפד"ן חייב לעבור השתלמות עבודה בגובה. כמו כן, התובעים טענו כי עבדו גם בתחנת השאיבה, כאשר הנתבע 1 אישר כי נתבעת 2 סיפקה שירותים לנתבעת 3 בין היתר במכון השאיבה בתל אביב.
הנתבעים נמנעו מלהציג הודעה לעובד או הסכם העסקה עם התובעים. באופן דומה הנתבעים נמנעו מלהציג דוחות נוכחות של התובעים.
לטענת התובעים תלושי השכר שקיבלו מנתבעת 2 אינם מייצגים את התשלום שקיבלו בפועל ו מדובר בתלושים פיקטיביים, שהונפקו לצורך קבלת וויזה בלבד , ולמעשה, עד למועד חידוש הוויזה, הם כלל לא קיבלו תלושים.
באשר לאחריות נתבע 1, מר איברהים שאדי האיל, טוענים התובעים כי הוא זה שקבע את תנאי העסקתם ושכרם, מכוח תפקידו כדירקטור ובעל מניות בנתבעת 2. הנתבעים העידו כי נתבע 1 קלט אותם לעבודה, שילם את שכרם וכי הם פנו אליו לקבלת ימי חופשה ומחלה; עוד הוסיפו, כי נתבע 1 שילם לתובעים את שכרם ללא תלוש שכר ובפגע בזכויותיהם , באופן שמצדיק את הרמת מסך ההתאגדות בינו לבין נתבעת 2.
באשר לאחריותה של נתבעת 3, טענו התובעים, כי נתבעת 1 היא חברה קבלנית המספקת עובדים או שירותים לנתבעת 3. בהתאם, העיד מר באסם איבראהים כי נתבעת 1 שימשה למעשה כקבלן משנה של נתבעת 3, ובחצריה התבצעה העבודה.
לטענת התובעים, יש לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, בתשלום שעות נוספות, שכן:
הם עבדו כ- 12 שעות ביום ולא קיבלו תמורה בגין כך ובגין עבודה בימי שישי;
שולם להם שכר גלובאלי;
דוחות הנוכחות מזויפים;
הנתבעים לא צירפו הסכם העסקה או תלושי שכר או דוחות נוכחות שיבהירו את היקף העסקתם. על כן, בהתאם להוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 (להלן- חוק הגנת השכר), שקבע, בין היתר, כי על המעסיק לנהל רישום אלקטרוני להוכחת שעות נוספות, הנטל להראות כי לא עבדו בשעות נוספות, רובץ לפתחם של הנתבעים.
עוד הוסיפו, כי יש לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם להם את הזכויות הבאות:
פדיון חופשה שנתית, שכן מעולם לא קיבלו ימי חופשה בתשלום. לראיה, מ-2 התלושים שצורפו עולה כי לא נערך רישום של צבירה ופדיון של ימי חופשה; הנתבעים לא הציגו פנקס חופשה, דוחות נוכחות או תלושי שכר תקינים. על כן, יש לחייב ם במלוא סכום התביעה בגין רכיב זה.
הפרשות לקרן הפנסיה, שכן אין מחלוקת כי לא הופרשו להם תשלומים לקרן הפנסיה; חל עליהם צו ההרחבה בענף הבניין (להלן- צו ההרחבה ), שכן שימשו כעובדי כפיים באתרי בנייה בשירות הנתבעת שהיא חברת בנייה. בהתאם להוראות צו ההרחבה, על הנתבעים להפריש להם לקרן הפנסיה החל מיום העבודה הראשון.
הפרשות לקרן השתלמות, שכן אין חולק כי לא הופרשו להם כספים לטובת קרן השתלמות; בהתאם להוראות צו ההרחבה, על הנתבעים להפריש סך של 2.5% משכר התובעים לטובת קרן השתלמות, זאת משנת העבודה השלישית.
תשלום ימי חג ודמי הבראה.
דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין שכן, הם פוטרו על אתר עקב דרישתם לקבל תלושי שכר תקינים למשך כל תקופת העסקתם. פיטוריהם נעשו מבלי שנערך להם שימוע ומבלי שניתנה להם הודעה מוקדמת על ידי הנתבע 1 ומר באסם; טענת הנתבעים כי הם נעלמו במפתיע וזנחו את עבודתם בחודש פברואר 2015, לא הוכחה. יתרה מזאת, העובדה כי לתובעים לא קוזזו דמי ההודעה המוקדמת משכרם האחרון, מוכיחה כי אכן לא נעלמו מעבודתם.
לסיכום, דרשו התובעים את תשלומם של הסכומים הבאים:
שעות נוספות – 17,887.5 ₪.
פדיון חופשה – 11,200 ₪.
חלף הפרשות לפנסיה – 13,224.6 ₪.
חלף הפרשות לקרן השתלמות – 569.62 ₪.
דמי חגים – 7,280 ₪.
פדיון דמי הבראה – 5,236 ₪.
חלף הודעה מוקדמת – 6,510 ₪.
פיצויי פיטורים – 21,428.75 ₪.
פיטורים שלא כדין והיעדר שימוע –5,000 ₪.
הלנת שכר עד התשלום בפועל.

טענות נתבעים 1-2 בתמצית
לטענות הנתבעים, התובעים הציגו גרסה לא אמינה , שלא הוכחה. כך, ביחס למועד תחילת העסקתם, נסיבות קבלתם לעבודה ו מיקום אתרי העבודה, התובעים הציגו גרסאות שונות;
הנתבעים לא ביצעו עבודות בכל מקומות העבודה אותם ציינו התובעים כמקומות שבהם הועסקו על ידם. כפי שהעידו העדים מטעם הנתבעים, לא התבצעו עבודות בגשר נחמיה או בגשר כפר סבא.
כרטיסי הנוכחות שצירפו התובעים הם כרטיסים פיקטיביים, אשר כלל אינם שייכים לתובעים, שכן:
לא מצוין שם המעסיק על הכרטיסיות;
הכרטיסים אינם חתומים על ידי נתבע 1 או על ידי מי מעובדי הנתבעות. כך, השמות של האנשים החתומים על כרטיסי הנוכחות, ואחיד, מישל וציון, אינם מוכרים לנתבעים;
תובע 1 הודה כי מי שהעסיק אותו וחתם על כרטיסי הנוכחות הוא אדם בשם מישל;
התובעים הגישו כרטיס נוכחות עבור חודש 14, אשר כמובן אינו קיים;
כרטיסי הנוכחות שהוגשו בדיון לא שייכים לתובעים. ככל הנראה מדובר בכרטיסים שזויפו או נאספו מעובדים אחרים או אצל מעסיקים אחרים;
כרטיסי הנוכחות סותרים את טענתם לפיה עבדו 6 ימים בשבוע;
גם שעות העבודה שפורטו בכרטיסי הנוכחות אינן נכונות. כך טענו התובעים כי הם עובדים מידי יום מהשעה 7:00 ועד 17:00. דא עקא מחקירתם התברר כי בחודש הרמדאן הם עובדים עד השעה 12:00 בלבד.
התובעים לא פוטרו מעבודתם אלא נטשו את העבודה מבלי שנתנו הודעה מוקדמת. מהנדס נתבעת 1 אף פנה אליהם שיחזרו לעבוד, אולם הם סירבו. נטל ההוכחה להראות כי פוטרו מוטל על התובעים, והם לא הרימו את הנטל.
באשר ליתר הרכיבים טוענים נתבעים 1-2 את הדברים הבאים:
ביחס לתשלום שעות נוספות - הנתבעים טענו, כי התובעים הגיעו וחזרו מידי יום מאתר העבודה באמצעות הסעה שסיפקה נתבעת 2, שיצאה בשעות קבועות לקראת השעה 15:00. על כן, דין התביעה לשעות נוספות להידחות;
ביחס לתשלום הפרשות פנסיוניות וקרן השתלמות, התובעים לא צברו ותק מספק לצורך קבלת הזכאות דנן;
ביחס לפדיון חופשה שנתית, מדובר בסכום מזערי לו זכאים התובעים בגין 2 חודשי עבודה בלבד;
ביחס לתשלום דמי חג, בחודשים ינואר-פברואר 2015 לא חלו חגים;

טענת נתבעת 3 בתמצית
לטענת נתבעת 3, דין התביעה כנגדה להידחות, שכן היא התקשרה עם נתבעת 2 כקבלן משנה, וזאת בהתאם להסכם מיום 1.10.2010. נתבעת 2 שימשה כקבלנית משנה של נתבעת 3 החל מסוף שנת 2011 ועד לשנת 2013 בפרויקט איילון. בהמשך, התקשרה נתבעת 3 עם נתבעת 2 בהסכם נוסף לביצוע פרויקט שפד"ן וזאת החל משנת 2013 ועד לשנת 2014.
בין נתבעת 3 לבין התובעים לא התקיימו יחסי עבודה. התובעים הם עובדיה של נתבעת 2, והאחרונה אף לא כופרת בכך.
בעניינה של נתבעת 3 לא חלות הוראות החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, תשע"ב-2011, שכן אין המדובר בהעסקה באמצעות קבלני כוח אדם או הזמנת שירותים, ועל כן לא חלה על נתבעת 3 חובת הפיקוח.
מדובר בהעסקה אותנטית של עובדים על ידי נתבעת 2. התובעים אף לא ראו עצמם כעובדיה של נתבעת 3; הם הועסקו ופוטרו על ידי נתבעת 2, אשר גם שיבצה אותם לעבודה, קבעה את תנאי העסקתם ופיקחה עליהם.
יתרה מזאת, מעדות התובעים עולה כי הם עבדו ב-4 אתרים, כאשר רק שניים מהם שייכים לנתבעת 3, שכן נתבעת 3 לא עבדה בכל האתרים בהם עבדה הנתבעת 2 בכל תקופת ההעסקה הנטענת. יתרה מזאת, ההסכמים בין הנתבעות באו לקצם באמצע שנת 2014, זאת בעוד שלטענת התובעים, הם עבדו עד חודש מרץ 2015.
באשר לתקופת העבודה של התובעים, טוענת נתבעת 3 כי לא הוכחו טענותיהם כי עבדו במשך 39.5 חודשים, שכן:
דוחות הנוכחות שצירפו לא נושאים כל סימן הקושר אותם לנתבעת 2 או לנתבעת 3;
בעדויות התובעים עלו סתירות בעניין משך העסקתם. התובע 2 טען בחקירתו כי החל לעבוד בחודש 10/2011 , בעוד שבתצהיר ציין כי החל לעבוד בחודש 12/2011. תובע 1 טען כי עבד סך של 46 חודשים, בעוד שבתצהיר ציין כי עבד 39 חודשים בלבד;
התובעים טענו כי התלושים הונפקו להם עקב הצורך לחידוש הוויזה. יחד עם זאת, בחקירה עלה כי הדרישה להצגת תלוש בעת חידוש הוויזה עלה רק בסוף שנת 2015;
התובעים לא זימנו אף עד שיתמוך בטענותיהם. הם הגישו מסמך לפיו התובע 2 עבר הדרכת בטיחות בשנת 2013 ע"י חברת שמואל פיזנתי בטיחות בע"מ, אך לא זימנו את מר פיזנתי לעדות. יתרה מזאת, המסמך דנן הוגש לאחר שלב הראיות, ולפיכך יש להוציאו מהתיק;
באשר לטענת התובעים בדבר צו לקבלת פירוט שיחות טלפון של נתבע 1, הרי שככל שהם סברו כי מדובר במידע רלוונטי, לא ברור מדוע לא טרחו להגיש בקשה מתאימה;
באשר לסיום העסקתם, טענות התובעים סותרות והם לא הרימו את נטל ההוכחה להראות שפוטרו. כך, בתצהיריהם הם טענו שפוטרו, בעוד ש מהחקירה עלה, כי התבקשו לחזור לעבודה על ידי נתבע 1, אולם סירבו להצעה. גם אם התובעים פוטרו, הרי מקום בו עבדו חודשיים בלבד לא קמה להם הזכאות לתשלום פיצויי פיטורין. לחלופין, חובת התשלום היא על נתבעת 2 בלבד.
באשר ליתר הרכיבים טענה נתבעת 3, כי מקום בו התובעים לא הוכיחו את תקופת ההעסקה הנטענת על ידם, הרי שלכל היותר מגיעות להם זכויות בגין חודשיים בלבד. עוד הוסיפה, כי:
באשר לשעות הנוספות, תלוש השכר מהווה חזקה לכאורה לנוכחות האמור בו. בהתאם, בחודשי ההעסקה קיימת תוספת שכר בסך של 668.75 ₪ בגין שעות נוספות;
באשר לקרן ההשלמות, לתובעים לא קמה זכאות לתשלום האמור שכן לא השלימו 3 שנות עבודה, כנדרש בהוראות צו ההרחבה. לחלופין, זכאים התובעים לתשלום קרן השתלמות רק בגין 3 חודשים, כא שר חובת התשלום היא על נתבעת 2;
באשר לפדיון חופשה שנתית והפרשות פנסיוניות, ככל שקמה לתובעים זכאות לתשלום, הרי שעל נתבעת 2 לשאת בתשלום;
באשר לתשלום ימי חג, התובעים לא פירטו את החישוב עליו התבססו, לרבות השאלה האם עבדו יום לפני ואחרי החג. לחלופין, חובת התשלום היא על נתבעת 2 בלבד;
באשר לדמי הבראה, לתובעים לא קמה זכאות לתשלום. לחלופין, חובת התשלום היא על נתבעת 2 בלבד.

דיון והכרעה

אחריות נתבע 1
נתבע 1 הינו דירקטור ובעל מניות בנתבעת 2. הגם שהתובעים מפרטים כי ההתקשרות והניהול נעשו על ידו, הם אינם טוענים לקיומם של יחסי עבודה עימו, אלא מבקשים לחייבו מכוח דוקטרינת הרמת מסך ההתאגדות.
הלכה פסוקה היא כי יש לתת תוקף להיות החברה אישיות משפטית נפרד (דב"ע נג/3-205 מחמוד וגיה נ' גלידות הבירה פד"ע כ"ז, 345). החריג לכך הוא כאשר מתקיימות נסיבות המצדיקות את הרמת מסך ההתאגדות, וזאת על פי רשימה סגורה של העילות הקבועות בסעיף 6 ל חוק החברות התשנ"ט-1999. ודוק, על הצד המבקש להרים את מסך ההתאגדות כלפי בעל מניות, להצביע על עילה ספציפית ולתמוך אותה בתשתית ראייתית מספקת. עוד נקבע בפסיקה כי הרמת מסך תתבצע במשורה, ובמקרים חריגים המצדיקים זאת. רע"א (עליון) 996/17 חברת טקסס השקעות בע"מ נ' סאפרדל יזמות בע"מ (פורסם בנבו, 31.08.2017).
בענייננו, התובעים לא הניחו תשתית עובדתית מספקת להוכחת טענתם כי נתבע 1, מר איברהים שאדי האיל, השתמש בקיומה של האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, קרי נתבעת 2, על מנת להונות אותם, זאת גם אם יוכח כי הוא לא הנפיק להם תלושי שכר.
לעניין זה די להפנות אל בר"ע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ נ' ADMARIAM GAVR NEGOUSE (פורסם בנבו, 13.11.2016), במסגרתה צוין כי אין די בהוכחת פגיעה בזכויות קוגנטיות של עובד אף אם הונפקו תלושים פיקטיביים, אלא יש להראות כי נעשה שימוש מתכוון לרעה האישיות המשפטית הנפרדת של החברה:
"מעבר לכך שלא הוברר מדוע יש לחייב דווקא את המבקש בחיובי החברה, דעתנו היא שלא הוכח כי לפנינו מקרה חריג של שימוש לרעה באישיות הנפרדת של התאגיד כנדרש בסעיף 6 לחוק החברות. אמנם מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי עולה תמונה מדאיגה בנוגע לאופן שבו העסיקה החברה את המשיב. בין היתר, באי עריכת רישומים כנדרש על פי חוק, בהעסקה בשעות ארוכות, ובהנפקת תלושי שכר פיקטיביים. עם זאת לא הונחה לפני בית הדין האזורי תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של המשיב או להונאתו...במקרה שלפנינו לא התרשמנו כי אי תשלום הזכויות סוציאליות למשיב מצדיק להרים את מסך ההתאגדות של החברה."
כך, גם אם יוכרע כי לתובעים לא הונפקו תלושי השכר, הרי שמדובר בהתנהלות קלקולת של נתבעת 1.
באשר לטענת התובעים לפיה אי מסירת תלוש לעובד מהווה עבירה פלילית המצדיקה הרמת מסך ההתאגדות, דין טענה זו להידחות. הרמת המסך מתבצעת מכוח הוראות סעיף 6 לחוק החברות, זאת בעוד שהסעיף אליו הפנו התובעים מתיייחס לאחריות אישית פלילית ולא להרמת מסך.
לאור כל האמור לעיל, התביעה נגד נתבע 1 נדחית.

משך ההעסקה
מדובר בליבת המחלוקת בין הצדדים, כאשר הכרעה בשאלה העובדתית דנן תכריע למעשה את גורל התובענה.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת הראיות שהוצגו בפניי, באתי לכלל מסקנה, כי יש לבכר את גרסת הנתבעים על פני גרסת התובעים, וזאת מן הטעם, שלמעט עדותם בעל פה של התובעים, לא הוצגה על ידם כל ראיה או ראשית ראיה שתתמוך בגרסתם לעבודה בפועל אצל מי מהנתבעים .
בעוד שלפי גרסת הנתבעים, התובעים ה וצבו לעבודה רק בחודש ינואר 2015, כפי שעולה מתלושי השכר שהוצגו בפניי, התובעים מצדם לא הביאו כל ראיה אובייקטיבית ומספקת המוכיחה את עבודתם אצל נתבעת 2 קודם למועד זה.
התובעים אף לא ציינו כיצד קיבלו את שכרם במשך למעלה מ-3 שנים וממילא לא הוכיחו שהועבר אליהם תשלום כלשהו מנתבעת 2 בתקופה שבמחלוקת.
התובעים לא הציגו כל התכתבות עם נציגי הנתבעות או עם הנתבע עצמו, זאת הגם שהעידו פה אחד כי בכל דבר פנו אל נתבע 1, לרבות בבקשה לקבלת יום חופש או היעדרות מפאת מחלה (ראו לעניין זה עדותו של תובע 1 בעמוד 19 שורות 26-31 לפרוטוקול ועדותו של התובע 2 בעמוד 20 שורות 2-13 לפרוטוקול).
הדבר אינו עולה בקנה אחד עם ההיגיון הבריא, כי במשך למעלה מ-3 שנים לא ניתן היה לאתר בטלפון של מי מהתובעים הודעה SMS אחת או פירוט שיחות יוצאות/נכנסות שיהיה בהם בכדי לבסס קשר כלשהו בינם לבין נתבע 2 או מי מנציגי נתבעת 1 בתקופה שבמחלוקת.
אין בידינו לקבל גם את טענת התובעים לפיה מקום בו נתקלו בסירוב הנתבעים למתן צו לקבלת פלט שיחות, די בכך כדי להוכיח כי לנתבעים יש בהכרך מה להסתיר. יפים לעניין זה דבריו של נתבע 2 , אשר ציין באופן אותנטי במסגרת חקירתו כי היה מסרב למתן צו כאמור מטעמי פרטיות"
"ש: אם לא הכרת אותם לפני, למה להתנגד לצו? נהפוך הוא, אם תגיד כן קחו את הצו תוכל להוכיח את התביעה. למה התנגדת?
ת: קודם כל אתה לוקח אותי כאילו כנתבע, ואני שכיר בחברה שלי. וזה, זה, כאילו בגלל שהיה לי עורך דין בהתחלה שלא ידע לנהל את התיק כאילו נגרר התיק שלנו 4.5 שנים. אתה מבין? עכשיו אני לא, לא יודע למה שאני אגלה לך את הטלפון שלי, אין לי סיבה. יש לי דברים פרטיים כאילו גם.
ש: אתה לא צריך לגלות את הטלפון, בבקשה למתן צו אנחנו נתנו את הטלפון שלך. היה לנו את הטלפון שלך, אתה רק היית צריך לאשר, לא כלפי כל העולם, דוח שמפרט כמה פעמים לפני התקופה שאתה טוען שהם עבדו איתך היו טלפונים בינך לבינם, בינם לבינך. למה להתנגד?
ת: לא זוכר ששאלו את הנושא הזה.
ש: היום יש לך בעיה שנביא את זה? היום , אחרי שלב ההוכחות נגיש את זה בסיכומים, יש לך בעיה? התנגדות?
ת: תשמע, טלפון שלי הוא טלפון פרטי, לא רק של החברה. אתה מבין? "
(ראו לעניין זה חקירתו של נתבע 2 עמוד 46 שורות 19-32 לפרוטוקול).
יחד עם זאת, מדובר במסמך רלוונטי מאוד לגדר המחלוקת, כך שהרלוונטיות שבו הייתה גוברת על הזכות לפרטיות של נתבע 1, לו רק הוגשה בקשה מתאימה, דבר שלא נעשה, וטעמי התובעים עימם.
במצב דברים זה, ודדוקא לאור דלות הראיות שבידי התובעים, היה עליהם לעשות כל שלאל ידם, על מנת לעבות את המסד הראייתי שלהם, והעובדה שלא עשו כן, עומדת להם לרועץ. אם לא די באמור לעיל, התובעים גם לא ביקשו לזמן עד חיצוני כלשהו, שישפוך אור על תקופת העסקתם. כך, לטענתם, הם עבדו אצל נתבעת 2 תקופה ממושכת, ובוודאי שהכירו עובדים נוספים.
התובעים העידו כי עבדו בגשר בבית נחמיה וכן בגשר בכפר סבא. זאת בעוד שנתבע 1 טען, וטענתו לא נסתרה, כי נתבעת 2 לא עבדה כלל באתרים אלה -
"ש. בסעיף 7 באיזה אתרים עבדתם? אתה אומר שכל הזמן עבדת עם אחמד, באיזה אתרים?
ת. אוקי, בהתחלה אמרתי לך פה בתחנת שאיבה, סיימנו שם ואז הלכנו עוד עשינו גשר בבית נחמיה ליד שוהם שם, סיימנו, הלכנו לראשל"צ למקום בשם שפד"ן סיימנו שם, ועוד בגשר בכפר סבא, ליד. לפני רמזור ישן שם יש גשר שעובר הפוך, סיימנו שם ...." (ע"מ 22 שורות 29-32 לפרוטוקול).
...
ש: "אמרת שעבדת ב-4 אתרים גשר נחמיה ראשון שפדן וכפר סבא ובתחנת שאיבה, אני אומר לך שלסולל בונה האתרים היחידים היו תחנת השאיבה ושפד"ן. האם יכול להיות שהיו קבלנים אחרים באתר של גשר נחמיה וגשר כפר סבא ולא סולל בונה?
ת. כן, נכון. מה שהיה רשום בגשר ליד כפר סבא לא רשום סולל בונה. " (עמוד 27 שורות 1-5 לפרוטוקול).
וראו עדותו של נתבע 1 לעניין עבודה בגשר מנחמיה וגשר כפר סבא. –
"עו"ד ויינברגר: עבדתם באתרים נוספים שנזכרים פה בתביעה כמו גשר נחמיה, נכון? לא?
העד, מר איברהים: מה זה גשר נחמיה?
ש: גשר נחמיה לא עבדתם?
ת: לא, לא עבדנו.
ש: ובגשר כפר סבא?
ת: גשר כפר סבא? לא."
(עמוד 59 עמודים 19-24 לפרוטוקול)
לא נעלמה מעיניי עדותו של מר איבראהים באסם, שציין כי ייתכן ונתבעת 2 ביצעה עבודות קבלנות משנה באתר גשר כפר סבא עבור חברה אחרת, בשם שפיר. יחד עם זאת, אין בכך בכדי לשנות מהספק שהוטל בטענות התובעים, הן לאור הכחשתו של נתבע 2 , והן לאור הכחשת שני עדי הנתבעות ביחס לעבודה בגשר מנחמיה.
כך גם לא נעלמו מעיניי המסמכים שהתובעים הגישו לתמיכה בטענתם כי הועסקו על ידי נתבעת 2 החל מסוף שנת 2011. התובעים הגישו כרטיסי נוכחות המתייחסים למרבית התקופה שבמחלוקת, אולם אין בהם בכדי לסייע להם, ואסביר :
כרטיסי הנוכחות לא נושאים את שם או חותמת המעסיק. למעשה מדובר בכרטיסי נוכחות גנריים, שלא ניתן לקשור ביניהם לבין הנתבעות כלל. לא זו אף זו, כרטיסי הנוכחות שהוגשו אינם אחדים. כך, מדובר בכרטיסים מסוגים שונים, בצבעים שונים, חלקם כוללים רובריקות שלא מופיעות בכרטיסים אחרים. כך, שנדמה כי מדובר באסופה של כרטיסים ממקומות שונים;
גם שם העובד המופיע על גבי כרטיסי הנוכחות, מוטל בספק. תחילה היה על התובעים להגש תרגום מהשפה הערבית שכן במרבית הכרטיסים השם מופיע בשפה הערבית. יתרה מזאת, על כרטיסי הנוכחות לא מפיעים שמותיהם המלאים של התובעים, מה שמקשה עוד יותר על הזיהוי;
כך, מעדותו של התובע 1 עולה כי היו באתר העבודה 3 עובדים בשם מוסא. על הכרטיסיות של התובע 1 מצוין השם "מוסא טוויל" או "מוסא טא" בשפה הערבית. התובע טוען כי מדובר בכינוי "מוסא הגבוה" שניתן לו. אולם, בשים לב לדלות הראיות לא ניתן לקשור את הכרטיסיה דווקא לתובע 1:
"פה כתוב מוסא טוויל, מי זה?
ת. אני. זה לא השם של הויזה. היו שם שני מוסא או שלושה, אני היית יותר גבוה ולכן, "טוויל". יש עוד שני מוסא.
ש. איך קוראים למוסא האחרים?
ת. היה אחד קוראים לו מוסא קטן, עוד מוסא, 3 מוסא היו. לא יודע איך קוראים לאבא שלו.
ש. מסודן?
ת. כן.
ש. באתם ועבדתם ביחד כל השנים ואתה לא יודע מה השמות שלהם?
ת. לא עבדנו כל הזמן, יש אנשים שבאים ועובדים כמה חודשים והולכים ויש חדשים, אני כל הזמן איתו. עם שאדי.
ש. לשאלת בית הדין מי נתן לך את הכינוי מוסא טוויל?
ת. הבחורים של שאדי.
ש. לשאלת בית הדין של מי כתב היד?
ת. או שאדי או בסאם.
ש. מציג לך כרטיס עבודה שעליו כתוב בערבית מוסא ט'. מה כתוב פה? (מציג דוח נוכחות לעד).
ת. מוסא טא. זה מוסא אחר.
ש. זה גם מוסא טא נכון, אתה מאשר שזה עוד מוסא?
ת. זה אני. מוסא טא זה מוסא טוויל.
ש. מציג לעד עוד כרטיס נוכחות. גם זה מוסא ט'. זה מה?
ת. מוסא טא.
ש. מציג לך כרטיס עבודה. מה כתוב פה?
ת. מיתל (באותיות עבריות) מוסא טא (באותיות ערביות)." (עמוד 15 לפרוטוקול שורות 1-23).
זאת ועוד, לא הוכחה זהות האנשים החתומים על גבי כרטיסי הנוכחות שהציגו התובע. כך, בכרטיסי הנוכחות של כל אחד מהתובעים מופיעות לפחות 2 חתימות שונות, כאשר גם אדם מן השורה, ללא כל מומחיות בתחום הגרפולוגיה, יכול לראות כי מדובר בשתי חתימות שונות בתכלית, אשר זהות החותמים לא הובהרה.
באשר לאישור בטיחות עבודה בגובה, שהוצא על שם התובע 2, הרי שמבלי להתייחס כלל לשאלת מועד הגשתו לתיק בית הדין, אין בו בכדי לסייע לתובעים, ובמה דברים אמורים?
מדובר בכרטיס אשר לכל היותר קושר את תובע 2 לאתר שפד"ן בשנת 2013 אולם לא לנתבעות, ויובהר. בהתאם לעדותו של נתבע 1, אשר לא נסתרה, באתר שפדן עבדו מספר קבלני משנה, כאשר כל אחד עסק בדברים שונים. על כן, גם אם ניתן לקשור את התובע לאתר שפד"ן, אין זה אומר כי ניתן לעשות את ההקשר גם לנתבעות. וראו חקירתו של נתבע 1:
"עו"ד שטיינוביץ: אני אגיד לך מה קשה לי עם מה שאתה אומר פה, שהתעודה הזאת היא ממרץ 2013.
העד, מר איברהים: נו?
ש: זה כמעט שנתיים לפני התקופה שאתה מודה בהעסקה שלהם. כלומר, הבחור היה באתר של סולל בונה.
ת: מה זה שייך אלי?
כבוד הש' שגב: זאת התשובה.
העד, מר איברהים: תראה לי מה זה שייך אלי?
כבוד הש' שגב: רבותי לא להתערב, האו מסתדר בסדר גמור כמו שהאדון לפניו הסתדר בסדר גמור.
עו"ד שטיינוביץ: למה שהוא ידרוך באתר שנתיים לפני שהוא יעבוד אצלך?
העד, מר איברהים: אתה.
ש: בשביל הכיף?
ת: באתר שלי?
ש: באתר של סולל בונה, באתר שבו עבדת. בשפדן. למה.
ת: אני יכול לקבוע מי יבוא לשטח מי לא? הם יכולים להביא מי שרוצה.
ש: מי זה הם?
ת: לא משנה. המזמין עצמו, לפני סולל בונה, לפני הגולן.
כבוד הש' שגב: אז בוא רגע.
העד, מר איברהים: יש את המזמין.
כבוד הש' שגב: אז תעשה לנו סדר רגע מר איברהים.
העד, מר איברהים: כן.
כבוד הש' שגב: באתר שם, אנחנו יודעים שאתם הייתם. מי חוץ מכם היה שם, עבד שם, בין אם הוא קשור אליך ובין אם הוא לא קשור אלייך?
העד, מר איברהים: אני אענה לך, לא יודע. כי אני לוקח את העבודה, אני כאילו בעל חברה. יש לי זמן לקחת עבודות קדימה, יש לי מהנדס שהוא מטפל באתרים שלי והוא אחראי על כל הדברים האלה עם הקבלנים שלי, עם כל הדברים. מגיע אולי פעמיים שלוש כאילו בחודש לשטח לעניין החשבונות ודברים כאלה וזהו.
כבוד הש' שגב: אז אתה לא.
העד, מר איברהים: מי היה, לא יודע.
כבוד הש' שגב: אבל, עבדו עוד גופים, עוד גורמים באזור, באתר חוץ מהחברה שלך?
העד, מר איברהים: בטח, מה? בטח.
כבוד הש' שגב: אתה זוכר?
העד, מר איברהים: לא זוכר שמות. אבל אני אגיד לך, באתר כמו שאמרתי בצימר, בצים כאילו האלה. יש הרבה, כאילו קבלני ניקוזים, קבלני מים, זה. הכל לא קשור אליי, אני ביצעתי את הבניין. אבל יש מסביבי.
(עמודים 55-56 לפרוטוקול, שורות 6-13, 1-10 בהתאמה).
לאור כל המקובץ לעיל, אני קובע, כי תקופת העבודה שהוכחה ע"י התובעים היא החל מחודש ינואר 2015 ועד חודש פברואר 2015 בלבד.

זכויות הנובעות מניתוק יחסי עבודה
לטענת התובעים, הם פוטרו על אתר על ידי נתבע 1 מבלי שיערך להם שימוע ומבלי שניתנה להם הודעה מוקדמת.
מקום בו קבעתי כי התובעים עבדו חודשיים בלבד, הרי ששאלת אופן סיום ההעסקה רלוונטית אך ורק לשאלת החובה לערוך שימוע ולזכות לקבל הודעה מוקדמת, שכן התובעים ממילא אינם זכאים לתשלום פיצויי פיטורים.
העד מר באסם איברהים וכן נתבע 1 לא נחקרו כלל במסגרת מתן עדותם על נושא סיום העסקת התובעים. על כן, מקום בו הנטל הוא על התובעים להראות כי פוטרו, ומקום שהתובעים לא הוכיחו את האמור בשום דרך מלבד באמצעות עדותם בעל פה, ולאו רהעובדה שגרסת הנתבעות בדבר אופן סיום העסקת התובעים לא נסתרה, דין התביעה ברכיב זה להידחות.

זכויות קוגנטיות
בשים לב לקביעה לעיל, לפיה התובעים עבדו במשך חודשיים ימים, הרי שלא קמה להם זכאות למרבית הרכיבים הנתבעים, וכלדקמן:
הנתבעת 2 הודתה כי היא עוסקת בבניה. לפיכך, טענת התובעים, לפיה חל עליהם צו ההרחבה בענף הבנייה, לא נסתרה והם זכאים לתשלום הפרשות פנסיוניות החל מהחודש הראשון בשיעור 6%. על כן, זכאי כל אחד מהתובעים לפיצוי בגין אי ביצוע הפרשות פנסיוניות בסך של 560 ₪.
ביחס לתשלום קרן השתלמות, התובעים לא השלימו 3 שנות עבודה, כמצוות צו ההרחבה , ולכן אינם זכאים לרכיב זה;
באשר לדמי חגים, הרי שבחודשים ינואר-פברואר 2015 לא חלו ימי חג;
באשר לתביעה לשעות נוספות, מקום בו לא נסתרה האותנטיות של התלושים, התובעים לא הרימו את הנטל הדרוש לצורך פסיקה בהתאם לתיקון 24 חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958;
מעיון בתלושי השכר עולה, כי לא נערך עם התובעים גמר חשבון, וכי לא שולם להם פדיון ימי חופשה בלתי מנוצלים. לפיכך, זכאי כל אחד מהם לסך של 233 ₪ * 1.7 (ימים) = 388 ₪.
באשר לתביעה לפיצוי בגין הלנת שכר, מעבר לעלאת הטענה בעלמא, התובעים לא הוכיחו כי שכרם שולם להם באיחור. על כן, דין רכ יב זה להידחות.

אחריות נתבעת 3
מקום בו קבעתי כי התובעים עבדו בשירות נתבעת 2 בחודשים ינואר-פברואר 2015 בלבד, ולאור העובדה, שההסכם בין נתבעת 2 לנתבעת 3 קובע כי מועד תחילת העבודה של נתבעת 2 הוא ביום 18.82013 עד ליום 31.8.2014, הרי שאין מקום לקבוע אחריות לנתבעת 3 בגין התקופה בה התובעים הוכיחו שעבדו .
על כן, יש לדחות את התביעה נגד נתבעת 3.

סוף דבר
נתבעת 2 תשלם לכל אחד מ-2 התובעים את הסכומים הבאים:
(א) בגין פדיון חופשה - 388 ₪;
(ב) בגין הפרשות לפנסיה – 560 ₪.
הסכומים דלעיל יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (3.6.2015) ועד התשלום המלא בפועל.
מקום בו התביעה נדחתה במלואה כנגד נתבע 1 וכנגד נתבעת 3, ובחלק הארי שלה גם כנגד נתבעת 2, ישלם כל אחד מהתובעים לכל אחד מהנתבעים 1 ו- 3 סך של 5,000 ₪, ולנתבעת 2 ישלם כל אחד מהם סך של 3,500 ₪.
הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין ולא, יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין עד לתשלום המלא בפועל .
התובעים רשאים לקזז את הסכומים שנפסקו לטובתם מהסכום שנפסק כנגדם.

54678313
ניתן היום, כ"ט טבת תש"פ, (26 ינואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: AHMED MUSA MUSA
נתבע: איברהים שאדי האיל
שופט :
עורכי דין: