ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאור לוגסי נגד נציבות שירות המדינה :

בפני כבוד ה שופט משה בר-עם

מערערת

מאור לוגסי
ע"י ב"כ עוה"ד הילה הוניגמן

נגד

משיבה

נציבות שירות המדינה
ע"י פרקליטות מחוז ירושלים
עוה"ד נתי בן-חמו ורועי גולד

פסק דין

כללי
לפניי ערעור לפי סעיף 43 לחוק שירות המדינה ( משמעת), תשכ"ג- 1963 (להלן- החוק), על גזר-דינו של בית הדין למשמעת של עובדי מדינה ( עו"ד אורי כהן- אב"ד, עו"ד ציפורה פרנקו, חנן אהרון; להלן- בית-הדין), בד"מ 25/19, מיום 8.7.2019. בגדרו הוטלו על המערערת אמצעי-משמעת של פיטורין ופסילה לתקופה של שנה משירות המדינה. גזר-הדין ניתן בעקבות הרשעתה של המערערת, על יסוד-הודאתה, בעבירות לפי סעיפים 17(1)-(3) לחוק, זאת בהמשך להסדר מותנה אשר נחתם עמה בגדרי הליך פלילי, בשל מעשה של זיוף מסמך שביצעה במסגרת תפקידה ברשות הארצית לכבאות והצלה.

על הטענות, העובדות וההליכים
המערערת, בת 29, הועסקה במשך כחמש שנים כרכזת לשכת מפקד מחוז ירושלים של הרשות הארצית לכבאות והצלה.

לפי טיוטת כתב-האישום, ביום 14.3.2018, הכינה המערערת אישור מזויף בחותמת מפקד המחוז ולפיו, בעלה - מתנדב פעיל במערך הכבאות בירושלים, ולא כך. בהמשך, העבירה המערער את המסמך למדור תביעות של משטרת ישראל במחוז ירושלים, במטרה לסייע לבעלה במסגרת הליך פלילי שהתנהל נגדו. בסמוך, בחלוף כשעתיים, התקשרה המערערת למדור תביעות, הודתה במעשה וביקשה שלא ייעשה שימוש במסמך.

בנסיבות אלו, חלף הגשת כתב-האישום, ועל-יסוד הודאתה במעשה, נחתם עמה הסדר מותנה הכולל התנצלות בכתב, התחייבות להימנע מעבירה, קנס והתחייבות למסור " הודאה במסגרת הליך משמעתי בתובענה משמעתית".

בהמשך הדברים ובסמוך, על-יסוד ההסדר המותנה, הוגשה נגד המערערת תובענה משמעתית לבית-הדין משמעת של עובדי המדינה, בגדרה הואשמה בעבירות של התנהגות שפוגעת בשירות המדינה, אי קיום המוטל עליה כעובדת מדינה והתנהגות בלתי הולמת, לפי סעיף 17(1)-(3) לחוק.

בהכרעת-הדין, ועל-יסוד הודאתה בהליכי המשמעת, הרשיע בית-הדין את המערערת בעבירות המיוחסות לה בדין המשמעתי.

בגזר-הדין עמד בית-הדין על חומרת מעשה זיוף אשר בוצע על-ידי עובד-מדינה בכדי להפיק טובות הנאה ועל והקלון הגלום במעשה, הפוגע הן בעובד והן בתדמיתו של המשרד הממשלתי בו הועסק. בית-הדין עמד על מעמדה של החרטה בהליכי המשמעת וקבע כי לצורך הגשמת תכליותיו של הדין המשמעתי בעיצוב וגיבוש נורמות ההתנהגות בשירות-המדינה, לא ניתן להחיל בהליכי המשמעת את הגנת " פטור עקב חרטה" המעוגנת בדין הפלילי. נוכח חומרת מעשיה של המערערת שהיה בהם כדי להכשיל את רשויות אכיפת החוק, נקבע כי אין מנוס מפיטוריה ופסילתה משירות המדינה. בנסיבותיה האישיות של המערערת והעובדה שזכתה להוקרה ולהערכה מצד הממונים עליה, הוחלט על תשלום מלוא פיצויי הפיטורין והגבלת תקופת הפסילה לשנה אחת בלבד.

בהודעת הערעור השיגה המערערת על גזר-הדין וטענה כי אמצעי-המשמעת שהוטלו עליה חורגים באופן ניכר מהמקובל במעשים מסוג זה ואינם הולמים את מעשיה. לטענתה, מעשיה בגדר אירוע נקודתי, חריג בעולמה הערכי, אשר בוצעו תחת לחץ שגרם לה לאבד את שיקול דעתו לרגע קט, מהר מאוד התעשתה, התחרטה על מעשיה ופעלה למניעת השימוש במסמך. לשיטתה, הנה זכאית להגנה של " פטור עקב חרטה" ולהקלה בעונשה. מעבר לכך, נטען, כי מעשיה אינם ברף החמור של נסיבות העבירה ומהטעם שבוצעו שלא למען בצע כסף, ללא תכנון מוקדם ומיד עם ביצועם התחרטה ומנעה את נפקותם. המערערת הוסיפה וטענה כי תפקידה במדרג הנמוך של עובדי שירות המדינה ויש בכך להקל על אמצעי הענישה בעניינה. המערערת הדגישה את עבודתה למופת במשך שנים בתפקידיה בלשכת מפקד המחוז ברשות הכבאות וההצלה וכן את נסיבותיה האישיות ומצבה הכלכלי. אשר על כן, עתרה להקל בעונשה ולהורות על ביטול אמצעי-המשמעת של פיטורין ופסילה משירות המדינה.

המשיבה סמכה ידיה על גזר-הדין וטענה כי אין עילה להתערבות ערכאת הערעור. לשיטתה, אמצעי המשמעת אשר הוטלו על המערערת הולמים את נסיבות המקרה ואת תכליותיו של הדין המשמעתי ובגדרי הענישה הנוהגת במקרים דומים. בית-הדין שקל את כל השיקולים בעניינה של המערערת, לחומרה ולקולא, תוך שנתן משקל הולם לחרטה שגילתה לאחר מעשה ולנסיבותיה האישיות. נטען, כי מעשיה של המערערת נועדו להטעות את רשויות אכיפת החוק, ובכך חמור עניינה מעובדי ציבור אשר ביצעו מעשי זיוף לשם בצע כסף. כך או כך, יש במעשיה כדי ללמד על היעדר יושרה בסיסית, המתחייבת מתפקידה של המערערת כעובדת מדינה וכל שכן, בלשכתו של בכיר בשירות הציבורי. משכך, חומרת מעשיה ובכורתו של אינטרס הציבור בהליכי המשמעת הכריחו את פיטוריה של המערערת ופסילתה משירות המדינה. אשר על כן, עתרה המשיבה לדחיית הערעור.

בדיון מיום 14.1.2020, חזרו הצדדים על טענותיהם. המערערת הוסיפה וטענה כי לאחר פיטוריה שוב לא תוכל להיקלט ולעבוד בשירות המדינה. לשיטתה, בנסיבותיה הקונקרטיות, ניתן היה להבנות ענישה פחותה, הכוללת העברה מתפקיד וסנקציה כספית, אשר הייתה הולמת את חומרת מעשיה. בתגובה, הבהירה המשיבה, כי לפי נהלי שירות המדינה, בכפוף להנמקה, חרף הרשעה בדין המשמעתי, ובתום ריצוי העונש, ניתן לקלוט, שוב, עובד בשירות המדינה. מה גם, נטען, כי בית-הדין מודע היטב לנהלי שירות המדינה ולנפקויות המעשיות של גזר-דינו.

בתום הדיון, הובא התיק לעיוני למתן פסק-דין, כדלקמן.

דיון והכרעה
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ושקלתי את השיקולים הנוגעים בדבר, נחה דעתי כי לא נפל פגם בגזר-דינו של בית-הדין במידה המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור.

הביקורת השיפוטית על פסק-דינו של בית-הדין למשמעת הוקנתה לבית-משפט המחוזי, בשבתו כערכאת ערעור, לפי סעיף 43 לחוק. ככלל, בית-המשפט לא ייטה להתערב בנקל באמצעי המשמעת שנפסקו על ידי בית-הדין, אלא במקרים חריגים בהם קיים חוסר סבירות וחוסר מידתיות בין אמצעי המשמעת שננקטו לבין עבירות המשמעת בהן הורשע המערער. הטעם לכך נעוץ בחזקה מושרשת כי בית הדין מבין את משמעות אמצעי המשמעת שהטיל על המערער וכי נורמות ההתנהגות בשירות המדינה הן בתחום מומחיותו ( עש"מ 5282/98 מדינת ישראל נ' כתב (22.11.1998) (להלן- עניין כתב); עש"מ 7113/02 מדינת ישראל נ' שחר לוי, פ"ד נז(3) 817 (2003)) (להלן- עניין לוי); עש"מ 5771/01 ישראל פודלובסקי נ' נציב שירות המדינה, פ"ד נו(1) 463(2001)).

תכליתו של הדין המשמעתי בעיצוב נורמות התנהגות מקובלות וראויות של עובדי שירות המדינה וגיבוש תדמיתו של שירות המדינה. ככלל, נורמות ההתנהגות בשירות המדינה עוצבו בפסיקה, עם השנים, על דרך השלילה, ובעיקר באמצעות המונח " התנהגות שאינה הולמת", אשר הוכר כבעל רקמה פתוחה הכוללת קשת של התנהגות, בהתאם לרוח הזמן והתקופה. בגרעינה הקשה, התנהגות בלתי הולמת ..." סוטה באופן מהותי מכללי ההתנהגות של בן תרבות, אותם כללים המאפשרים לעובדים במקצוע או בארגון לקיים יחסי עבודה תקינים זה עם זה ולמלא באופן תקין את תפקידם בחברה"; התנהגות אשר עלולה "... להעכיר את האווירה, לשבש את יחסי העבודה, לערער את יחסי האמון מצד הציבור או לחבל בדרך אחרת בתפקוד התקין של הארגון" (ער"מ 1351/95 ליאון פינקלשטיין נ' התובע בבי הדין המקומי למשמעת, פ"ד מט(5) 573, 579 (1996); עניין לוי).

הגדרתה של התנהגות בלתי הולמת עשויה להשתנות מאדם לאדם על פי תפקידו בשירות המדינה ובהתחשב במעמד ובסמכות הקנויות לו מתוקף תפקידו. "סטנדרט ההתנהגות הנדרשת מעובד המדינה מוכתב על-ידי שני נתונים עיקריים: ראשית, על-ידי מעמדו כעובד המדינה; שנית, על-ידי תפקידו בשירות המדינה. בהתאם לתפקיד, אפשר שסטנדרט ההתנהגות הנדרשת מעובד מדינה בתפקיד מסוים יהיה, בשל מהות התפקיד, גבוה יותר מסטנדרט ההתנהגות של עובדי המדינה בדרך-כלל... אפשר שהתנהגות של עובד מדינה בתפקיד מסוים, אף שלא תיחשב התנהגות בלתי הולמת לגבי עובדי המדינה בדרך-כלל, תיחשב התנהגות בלתי הולמת לגבי אותו עובד" (עש"מ 6713/96 מדינת ישראל נ' זוהר בן אשר, פ"ד נב(1) 650 (1998)). כך למשל בעניינם של מורים, ובלשונו של בית-המשפט, "מורה האחראי מכוח תפקידו לחינוכו של הדור הצעיר, נדרש בעמידה באמות מידה גבוהות במיוחד של התנהגות ערכית אשר תשמש דוגמא לסביבתו, ותקרין רוח של יושר ותרבות, כגורם מעצב בתהליך החינוך של צעירים..." (עש"מ 1110/08 מדינת ישראל נ' חאלד אבו ליל, סעיף 11 (22.4.2009; להלן- עניין אבו ליל)) מעמדו והשפעתו של המורה בעיצוב דמותו של דור העתיד מטילים עליו חובת אחריות מוגברת וחובת נאמנות מיוחדת כלפי ההורים והציבור ( עש"מ 4503/00 חביב אמין נ' מדינת ישראל (11.9.2000); עש"מ 6713/96, לעיל).

תכליתו של הדין המשמעתי והסנקציות המעוגנות בו, הוא להגן על תדמיתו של השירות הציבורי, אשר חשיבותה לא תסולא בפז לצורך שמירה על תפקודו התקין והנאמן של השירות הציבורי ושמירת אמון הציבור בו ( עניין כתב). נקבע, כי " שירות המדינה בנוי על חובת משמעת של העובדים כלפי הממונים עליהם והדבר נובע לא רק מהוראותיו המפורשות של חוק שירות המדינה ( משמעת), תשכ"ג-1963, ושל התקשי"ר, אלא גם טמון, מניה וביה, באופיו של שירות המדינה, אשר לא יוכל למלא תפקידו ולקיים יעודו- אשר שמו מעיד עליו- אם לא יקיימו העובדים את ההוראות החלות עליהם" (עש"מ 7/79 מזור נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2) 533, 536- 537 (1979)). בנסיבות אלו, נוכח תפקידם המניעתי של אמצעי המשמעת, פוחת המשקל שיש לייחס לנסיבות האישיות של נאשם, וגובר המשקל שיש לייחס למניעת מקרים דומים בעתיד ולהגנה על אמון הציבור בשירות המדינה ובעובדיו ( עניין לוי והפסיקה המובאת שם).

בענייננו, בית-הדין העמיד על כפות המאזניים את השיקולים הנוגעים לעניין, לקולא ולחומרה, על כל היבטיהם, תוך מתן משקל הולם לנסיבותיה האישיות של המערערת, ובכללם מצבה הכלכלי והחרטה על מעשיה מיד עם ביצועם. בהקשר זה, אומר מיד, כי הטענה לפטור עקב חרטה נזנחה על-ידי המערערת בדיון שלפניי, ברם, כך או כך, וראוי להזכיר מושכלות יסוד, כוחה ועוצמתה של ההגנה עומדת מפני הטלת אחריות פלילית ואינה נשמעת לעניין העונש ( ראה למשל- ע"פ 8449/17 פלוני נ' מדינת ישראל (16.06.2019)). מכל מקום, איני נדרש לשאלת תחולתה של ההגנה בדין המשמעתי וזו תוכרע במקרה המתאים. עם זאת, ואכן, חרטה מהווה שיקול במלאכת גזירת העונש, בדין הפלילי ובדין המשמעתי.

לגופו של עניין, חומרת מעשיה של המערערת כפולה ומכופלת, הן בניצול מעמדה ותפקידה בלשכת בכיר בשירות המדינה והן נוכח תכליתם, לשבש הליכי משפט ולפגוע בעבודתן של רשויות אכיפת החוק. תדמיתו של שירות-המדינה אינה מאפשרת להשלים עם המשך העסקתה כיום בשירות המדינה, ככלל ובתפקידה, בפרט. החרטה שגילתה בעוז-רוח מיד עם ביצוע המעשה, הודאתה לפני מדור התביעות במשטרה ובקשתה כי לא יעשה שימוש במסמך המזויף, עמדו לזכותה בגזר-הדין בגדר השיקולים הנוגעים בענן, בין היתר, לפיצויי פיטורין מלאים, כמו גם, ואולי אף בעיקר, את היכולת לשוב ולהתמודד בתום שנה על משרה בשירות המדינה, אז תיבחן מחדש היכולת לתת בה אמון כעובדת-מדינה בחלוף הזמן ממעשיה ועל רקע חרטתה.

כללם של דברים, במארג השיקולים ואיזונם, נוכח חומרת המעשים המיוחסים למערערת, נחה דעתי כי פיטוריה ופסילתה למשך שנה משירות המדינה, אינם חורגים מאמצעי-המשמעת הנהוגים במקרים דומים, במידה המצדיקה את התערבות ערכאת הערעור. לא שוכנעתי, כי העונש סוטה באופן חריג מהעונש המתאים תוך שהביא בחשבון את נסיבותיה האישיות. משכך, לא מצאתי עילה להתערב בגזר הדין.

אשר על כן, הערעור נדחה.

בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, 26 ינואר 2020 , בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מאור לוגסי
נתבע: נציבות שירות המדינה
שופט :
עורכי דין: