ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד סנד יחיא :

לפני כבוד ה שופט אלכס אחטר

המאשימה
מדינת ישראל

ע"י ב"כ עו"ד אולגה שץ

נגד

הנאשם
סנד יחיא

ע"י ב"כ עו"ד מירי אוזן קליימן

בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי סעיפים 40ד' ו40 ה' לחוק.

גזר דין

מבוא:
הנאשם הועמד לדין על כך שביום 14.11.17 סמוך לשעה 23:00 נהג ברכב פרטי מסוג סיאט מספר לוחית זיהוי 59-096-76 בכפר קרע או בסמוך לכך, בהיותו פסול לנהיגה, ללא רישיון נהיגה בתוקף אשר פקע בשנת 2011 וללא פוליסת ביטוח המכסה נהיגתו.
הנאשם נהג ברכב בפסילה לאחר שבגזר דין בתיק 8573-10-12 מיום 07.05.14 בנוכחותו ובנוכחות סנגורו, נפסל רישיונו למשך 30 חודשים. הנאשם הפקיד רישיונו ביום 14.5.17.

העבירות בהן הורשע הנאשם הן: נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה – עבירה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה תשכ"א 1961 (סמל סעיף 2002), נהיגה בזמן פסילה – עבירה על סעיף 67 לפקודת התעבורה תשכ"א 1961 (סמל סעיף 2023) ו נהיגה ללא ביטוח – עבירה על סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תש"ל – 1970 (סמל סעיף 2106).

ביום 26.2.19 ובטרם נשמעו ראיות בתיק, הודה הנאשם במיוחס לו והורשע. לבקשת באת כוחו, הופנה הנאשם לשירות המבחן על מנת שיוגש תסקיר בעניינו שיבחן, בין היתר, את שאלת הארכת התנאי בן 10 החודשים שהוטל על הנאשם בגין הרשעה קודמת בתיק 8573-10-12 שהינו בר הפעלה בתיק זה. בנוסף, מצאתי לנכון להפנות את הנאשם לקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות לבחינת התאמתו לנשיאת עונש מאסר בעבודות שירות אם כך אכן יקבע.

תסקיר שירות המבחן וחוות דעת הממונה על עבודות השירות:
מטעם שירות המבחן הוגש תסקיר ביום 11.7.19 ממנו עולה כי הנאשם, כבן 26, רווק המתגורר עם אמו באוקראינה מזה מספר חודשים ועובד בניהול עסק עצמאי של אמו.
הנאשם השלים 12 שנות לימוד ואולם לאורך שנות התבגרותו חבר לגורמים שליליים והיה מעורב בעבירות אלימות תוך שימוש בחומרים ממכרים. הנאשם אף נשא מספר עונשי מאסר בפועל. במאסרו האחרון הסתכסך הנאשם עם אסיר אחר, סכסוך הנמשך אף לאחר שחרורו מן המאסר של הנאשם ועל אף ניסיונותיו להשתקם. בעקבות כך, ובעקבות השלכות הסכסוך על משפחתו, עזבו הנאשם ומשפחתו לקייב.
כאמור, לחובת הנאשם הרשעות קודמות בגין עבירות אלימות, נהיגה ורכוש בגינן נשא 3 עונשי מאסר, האחרון שבהם למשך 46 חודשים. במסגרת מאסר זה השתתף הנאשם בקבוצות ותכניות טיפוליות שונות בשלן מבין הנאשם את אחריותו למעשיו ורכש כלים להימנעות מביצוע עבירות.
לחובת הנאשם גם הרשעות בעבירות תעבורה קודמות לרבות נהיגה בזמן פסילה, נהיגה בשכרות ונהיגה באור אדום בגינן נשא שני מאסרים. הנאשם ביטא חרטה על מעשיו והביע תחושת מסוגלות להימנע מביצוע עבירות נוספות.
שירות המבחן התרשם כי הפעם, בניגוד לעבירות הקודמות, ניכרת מגמה של הפחתת מעורבות הנאשם בביצוע עבירות לאור כך שלא היה מעורב בעבירות פליליות משנת 2013 והתמתנות מעורבותו בעבירות תעבורה משנת 2012, כמו גם השתתפותו בתכניות טיפוליות, הלקחים אותם הפיק כתוצאה מתכניות אלה ומעברו לאוקראינה לשם הפחתת הסיכון בעתיד.
לאור האמור, המליץ שירות המבחן על הארכת התנאי בעניינו של הנאשם והימנעות מהטלת צו טיפולי בעניינו לאור העובדה שמרכז חייו איננו בארץ.

מטעם הממונה על עבודת השירות נתקבלה חוות דעת חיובית בעניין הנאשם מיום 18.12.19 אשר מצאה את הנאשם מתאים לביצוע עונש מאסר בעבודות שירות.

טיעונים לעונש וראיות הצדדים:
בדיון אשר התקיים לפני ביום 16.9.19, הפנה ב"כ המאשימה לעבירות אותן ביצע הנאשם, ולא בפעם הראשונה, בעוד שעונש מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים מרחף מעל ראשו. לאחר מכן הפנה להרשעותיו התעבורתיות הקודמות, לרבות הרשעה קודמת בעבירה דומה בתיק 8573-10-12 והרשעה בנהיגה בשכרות וגרימת תאונת דרכים בתיק אחר. בנוסף, הפנה לעברו הפלילי המכביד הכולל בין היתר הרשעה בבית המשפט המחוזי בגינה נשפט ל-46 חודשי מאסר בפועל בעודו נושא בעונש מאסר בגין תיק 8573-10-12 הנ"ל. ממאסר זה שוחרר הנאשם ביום 14.5.17.
ב"כ המאשימה עתר למתחם ענישה שבין מאסר קצר לבין מאסר לתקופה של 20 חודשים, לצד פסילה בפועל לתקופה שבין 6 חודשים ל- 60 חודשים.
ב"כ המאשימה טען שתסקיר שירות המבחן הינו כלי עזר בלבד ומהווה רק אחד מהשיקולים אותם שוקל בית המשפט, לצד עיקרון ההלימה, שמירה על בטחון הציבור, הרתעת הנאשם והרתעת הציבור.
ב"כ המאשימה ביקש מבית המשפט להפעיל את התנאי שנגזר על הנאשם בתיק 8573-10-12 ולקבוע כי יינשא במצטבר. לעמדת המאשימה, משקבע סעיף 52(ג) לחוק העונשין שהתנאי יחל מיום מתן גזר הדין או מיום שחרור הנאשם ממאסרו, הרי שיש לחשב את התנאי מיום 14.5.17. לטענת ב"כ המאשימה, המחוקק לא קבע שהמאסר אותו נושא הנאשם ואשר ממנו ישוחרר יהא בגין אותו התיק בו הוטל עליו מאסר על תנאי. לכן, ביקש ב"כ המאשימה מבית המשפט לקבוע כי התנאי חל ובר הפעלה בענייננו. לחיזוק טענתו הפנה ב"כ המאשימה לפסק הדין של כבוד השופטת סגל מוהר בתיק 8573-10-12 בו ציינה כי התנאי יחל מיום שחרורו של הנאשם ממאסר ולא מיום שחרורו של הנאשם ממאסר בתיק ההוא.
לבסוף, עתר ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם מאסר בפועל שלא יפחת משמונה חודשי מאסר, הפעלת התנאי במצטבר, פסילה בפועל שלא תפחת מ- 10 שנים בהתאם לסעיף 40א לפקודת התעבורה, מאסר מותנה ארוך, פסילה על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם טענה שהנאשם הודה באשמתו ולקח עליה אחריות. יתרה מכך, הנאשם לקח חלק בתכניות בתוך הכלא ופעל כדי להשתקם וראיה לכך ניתן למצוא בכך שלא היה מעורב בביצוע עבירות מזה מספר שנים. כמו כן, בשל סכסוך שפרץ בעת מאסרו אשר רדף אותו אף לאחר שחרורו, החליטו הנאשם ואמו להגר לאוקראינה שם לוקח הנאשם את עצמו בידיים.
ב"כ הנאשם הפנתה לתיק 8573-10-12 כאשר גזר הדין בו שותק ביחס לאיזה מאסר ממנו ישוחרר, תחל תקופת התנאי וטענה שיש לפרשו לטובת הנאשם. לחיזוק טענתה הפנתה לכך שבעת מתן גזר הדין לא היה הנאשם אסיר כי אם עציר ולכן, לא ניתן היה להתייחס לגזר דין אשר ניתן לאחר מכן.
ב"כ הנאשם התייחסה לנהיגה ללא רישיון ואמרה שהיא איננה מקלה בכך ראש ואולם, נהיגה זו הייתה קצרה ולא התלוו עבירות נוספות קלות כחמורות.
לבסוף, ב"כ הנאשם ביקשה לאמץ את המלצת שירות המבחן ולראות בנאשם מי שעבר כברת דרך ארוכה על מנת להשתקם וכל מאסר שיוטל עליו, עלול להשיב את הנאשם אחורנית. על כן, ביקשה לקבוע שהתנאי לא חל ולחלופין, להאריכו תוך איזון עם קנס מוגדל. עוד ביקשה ב"כ הנאשם שעונש הפסילה בפועל לא יעלה על תקופה של שנה.

הנאשם בדבריו, פירט את הדרך שעשה בכלא, התחרט על מעשיו וטען כי זוהי הטעות האחרונה שיעשה.

אמו של הנאשם, אשר העידה אף היא, סיפרה בקצרה על משפחתה ועל רצונה להשתקע באוקראינה.

דיון והכרעה:
תיקון 113 לחוק העונשין, עיגן את הבניית שיקול הדעת השיפוטי והעניק מעמד בכורה לעיקרון ההלימה, היינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשי העבירה, בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם ובין סוג ומידת העונש המוטל עליו. בהתאם לתיקון לחוק, על בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם למעשי העבירות שביצע הנאשם. לשם כך יתחשב בית המשפט בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה המפורטות בסעיף 40ט' לחוק העונשין.

בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור לפי סעיפים 40ד' ו40 ה' לחוק.

קביעת מתחמי ענישה בתעבורה איננה מלאכה קלה כפי שכבר נכתב לא מעט ועיון בפסיקה מגלה כי לרוב, לעבירות נהיגה ללא רישיון נלוות עבירות חמורות נוספות דוגמת נהיגה בזמן פסילה, גרימת תאונה והפקרה.

עבירה של נהיגה ללא רישיון תקף הוגדרה בפסיקה כעבירה מסוכנת, "פצצה מתקתקת", אשר גלום בה פוטנציאל רב של סיכון ואף פגיעה ממשית במשתמשי הדרך, בהולכי הרגל ובביטחון הציבור במיוחד אם יפגע אחד מהמשתמשים בדרך ולא יהיה לו כיצד להיפרע לאור היות הנאשם נוהג ללא פוליסת ביטוח ברת תוקף.

יתר על כן, אין לשכוח שהנאשם נהג ברכב כאשר רישיון הנהיגה שלו פקע בשנת 2011, היינו מזה כ- 8 שנים ואף הגדיל לעשות כשנהג כאשר הוא פסול לנהיגה וכדברי בית המשפט המחוזי "נראה שהמשיב הפך את הנהיגה ללא רישיון ל"מפעל חיים". שלטון החוק לא מעניין אותו. הצורך ברישיון נהיגה אינו מטריד אותו, הוא ממשיך לנהוג כשאין הוא מבוטח, מסכן את ביטחונם של עוברי הדרך ושלו גם כן שוב ושוב, גם אם אצא מהנחה שהנני חייב לצאת ממנה, שנהג רק באותם מקרים שבהם נרשמו דו"חות" (עפ"ת 32611-08-10 מ"י נ' שלמה גיא [31.10.10]).

מעיון בפסיקת בתי משפט הן השלום והן המחוזי כערכאת ערעור, נקבע מתחם הענישה לעבירות נהיגה ללא רישיון נהיגה וביטוח ככזה הנע בין מאסר על תנאי לבין מספר חודשי מאסר בפועל, לצד פסילה לתקופה שבין חודשיים לבין 18 חודשים וענישה נלווית.

עם זאת, כאמור, הנאשם הוסיף חטא על פשע וחטא גם בנהיגה בזמן פסילה.
עבירה של נהיגה בזמן פסילה הוגדרה בפסיקה כעבירה מסוכנת אשר גלום בה פוטנציאל רב של סיכון ואף פגיעה ממשית במשתמשי הדרך, בהולכי הרגל ובביטחון הציבור. בנוסף, גלום בה זלזול בהחלטות השיפוטיות והפרתן מצביעה אף היא על מסוכנות הנובעת ממעשי הנאשם מעצם אי הפנמת חומרת המעשה ותוצאותיו הפוטנציאליות הקשות.

לעניין זה, אפנה לדברים הבאים, כפי שנאמרו ברע"פ 3878/05 יעקב בנגוזי נ' מ"י, (פורסם באתר נבו):

"העבירה אותה עבר המבקש היא חמורה ויש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה. נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רשיון טומנת בחובה סיכונים רבים לבטחונם של נוסעים ברכב והולכי רגל. יתר על כן, ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט. עניינו של המבקש חמור פי כמה, נוכח העובדה שנהיגתו במצב של פסילת רשיונו נעשתה בעת שהיה תלוי נגדו מאסר על תנאי של 12 חודשים בגין עבירה קודמת של נהיגה בזמן פסילת רשיון. בנסיבות אלה, אין צורך בחיזוק נוסף למסקנה המתבקשת כי מדובר בנאשם המזלזל זלזול עמוק בחוק, בצווי בית המשפט, ובחובתו הבסיסית לקיים את הכללים שהחברה קבעה להבטחת חייהם ושלומם של בני הציבור".

כמו כן, ברע"פ 6115/06 מדינת ישראל נ' אבו-לבן נקבע לעניין חומרת העבירה של נהיגה בזמן פסילה והסיכון הגלום בה כדלהלן:

"נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בביצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור - נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זלזול בצווים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב... ".

לאחרונה קבע בית המשפט העליון ברע"פ 5635/19 ליאור יעקובוב נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 4.9.19 [פורסם בנבו]): "אין להקל ראש במעשיו של המבקש אשר נהג ברכבו חרף פסילת רישיונו ובעוד עונשי מאסר מותנים תלויים ועומדים נגדו, תוך התרסה נגד רשויות החוק והפגנת זלזול בהחלטות בית המשפט. לכך מצטרפת חומרתה הרבה של נהיגה ללא תעודת ביטוח בת-תוקף, העלולה לעורר קשיים במימוש הפיצויים במקרה של תאונת דרכים (וראו רע"פ 1483/19 ליפשיץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (6.3.2019); רע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (24.1.2011)).

לטעמי, מעשים אלו של המבקש מצדיקים בנסיבות העניין ענישה מרתיעה הכוללת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, ואף ספק אם נכון היה לחפוף את עונש המאסר בפועל שנגזר עליו בהליך דנן יחד עם עונש מאסר מותנה אשר היה תלוי ועומד נגדו מהליך קודם.

חפיפת העונש המותנה, ולבטח במלואו, יש בה כדי לפגום ביסוד ההרתעה כנגד הנוהגים ברכבם בזמן פסילה תוך זלזול בוטה בהחלטות שיפוטיות הניתנות בעניינם."

לטענת המאשימה, הנאשם נהג בעוד שמאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים מרחף מעל ראשו היות והנאשם שוחרר ממאסר ביום 14.5.17. עניין זה איננו מוסכם על הנאשם ובאת כוחו אשר טוענים כי המאסר שלאחר תומו הייתה אמורה להתחיל תקופת התנאי הינו המאסר אשר נגזר עליו בתיק מספר 8573-10-12 בגין נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון תקף, נהיגה בקלות ראש וללא פוליסת ביטוח. דהיינו, המאסר שהוטל בגזר הדין שהטיל גם את התנאי ולא כל מאסר אחר, לא כל שכן, כאשר בעת גזירת דינו לתנאי, לא היה הנאשם אסור ולא ניתן כל גזר דין בעניינו אשר דן אותו למאסר.
סעיף 52 לחוק העונשין הדן במאסר על תנאי קובע כך:
52. (א) הטיל בית המשפט עונש מאסר, רשאי הוא להורות בגזר הדין שהעונש, כולו או מקצתו, יהיה על תנאי.
(ב) ..........
(ג) תקופת התנאי תתחיל ביום מתן גזר הדין ואם הנידון נושא אותו זמן עונש מאסר - ביום שחרורו מן המאסר; אולם תקופה שאסיר נמצא בה מחוץ לבית הסוהר בשל שחרור בערובה מכח סימן ב' בפרק ג' לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב–1982, בשל חופשה מיוחדת או מכח סימן ב1 לפרק ו', יראו אותה כתקופת תנאי מצטברת לתקופת התנאי שקבע בית המשפט; והכל כשבית המשפט לא הורה אחרת.

בעניין זה, דעתי עם באת כוח הנאשם. אמנם נכון שסעיף 52(ג) קובע שהתנאי יחול מיום גזר הדין ואם הנאשם מצוי במאסר אז מיום שחרורו ואולם, כפי שנאמר, בעת מתן גזר הדין בעניינו של הנאשם במסגרתו הוטל התנאי, הרי שהנאשם היה בסטטוס עצור ולא בסטטוס אסיר מאחר ולא ניתן כל גזר דין בעניינו בתיק אחר. על כן, אין יכול התנאי להתייחס לתום תקופת מאסר אחרת כאשר זו לא הוטלה. טען ב"כ המאשימה כי עובדה שכבוד השופטת סגל מוהר לא ציינה כי המדובר לאחר שחרור הנאשם מהמאסר אותו היא מטילה על הנאשם ואולם, אינני מוצא היגיון בטענה זו. הכיצד יכולה הייתה כבוד השופטת סגל מוהר להתייחס למאסר אחר שטרם נולד? הכיצד יכולה הייתה כבוד השופטת לדעת שהנאשם יורשע בתיק אחר? ואולי יזוכה? ואם יורשע, האם יוטל עליו עונש מאסר בפועל? ואם כן, לאיזו תקופה? מובן שבית משפט השלום בחדרה הגוזר את הדין בעבירה של נהיג ה ללא רישיון ונהיגה בפסילה אינו יכול להתייחס למאסר אשר אולי יוטל, אם וכאשר, בבית המשפט המחוזי בעבירות פליליות שונות בתכלית. יתרה מכך, כאשר הוראה פלילית ניתנת לפירוש במספר פירושים, חזקה על בית המשפט לתת את הפירוש המטיב עם הנאשם. ר' לדוגמא סעיף 34 כא לחוק העונשין. אף באשר לתקופות מאסר שונות אשר בית המשפט שותק בנוגע לאופן נשיאתן בזו אחר זו, מורה סעיף 45( ב) לחוק העונשין כי אלו יינשאו בחופף כך שנאשם יישא אך את התקופה הארוכה.
מלשונו של החוק עולה כי "תקופת התנאי תתחיל ביום מתן גזר הדין ואם הנידון נושא אותו זמן עונש מאסר - ביום שחרורו מן המאסר .... והכל כשבית המשפט לא הורה אחרת" . כלומר, הכלל הוא שהתנאי יחל מיום מתן גזר הדין ואם הנאשם כבר אסיר, אז ממועד שחרורו. אולם, גם אז, יכול בית המשפט להורות אחרת. כאמור במקרה זה, הנאשם לא נשא באותו הזמן עונש מאסר ובית המשפט לא יכול היה להורות אחרת משלנגד עיניו עמד רק עונש המאסר אותו הטיל הוא עצמו.
ב"כ המאשימה הפנה למספר פסקי דין התומכים לטענתו בעמדתו ואולם מפסקי דין אלה מצאתי לנכון להביא מספר ציטוטים שלהבנתי, ולאור עיקרון החוקיות, מובילים למסקנה כי יש לחשב את התנאי מעת שחרורו של נאשם רק לגבי מאסרים בהם נושא הנאשם עת נגזר דינו לתנאי.
ברע"פ 7589/97 רחמים נ' מדינת ישראל, פ''ד נב(2) 651 נקבע כי "המשמעות הטבעית והרגילה של המילה " אסיר" היא אדם היושב בבית הכלא ומרצה בו את מאסרו. מסקנה זו מתבקשת גם מן הכלל הפרשני המורה כי בדרך כלל, למונח המופיע בדברי חקיקה אחדים העוסקים באותה מאטריה יש לתת אותו פירוש....ואכן, בדברי חקיקה אחרים הוגדר המונח " אסיר" כמי שנתון כדין במשמורת בית הסוהר ( פקודת בתי הסוהר [ נוסח חדש], תשל"ב -1971), או כמי שנתון במאסר ( חוק העברת אסירים לארצותיהם, תשנ"ז-1996)." ובהמשך, "המאסר על תנאי הוא סוג של עונש, ולכן החלתו במצבים החורגים מהגבולות שהותוו בהוראת סעיף 52( ג) לחוק העונשין, באופן שיש בו כדי להחמיר עם הנאשם, מנוגדת לעיקרון החוקיות במשפט הפלילי, עיקרון שזכה לעיגון חקיקתי עם חקיקת חוק העונשין ( תיקון מס' 39) (חלק מקדמי וחלק כללי), תשנ"ד-1994. יפים לכאן דבריו של ח' ה' כהן בספרו המשפט [7], בעמ' 664-665:
"אין עונשין לא מקל-וחומר ולא מגזירה שווה ולא מהיקש או אנלוגיה, לא ממנהג ולא מנוהג, לא מפוליטיקה ולא מאידיאולוגיה, לא מצורכי השעה ולא משיקולי הכרח – רק מן החוק הכתוב והחקוק שבו נעשה מעשה פלוני, על מרכיביו המוגדרים, לעבירה פלילית. מה שלא עשה החוק בלשון ברורה ומפורשת, שום פרשנות ושום היגיון אינם יכולים לעשות".
14. סוף דבר, נראה לי כי הפרשנות הראויה של סעיף 52( ג) לחוק העונשין מביאה לתוצאה כי תקופת התנאי שנגזרה על המערער במשפט הראשון מתחילה עם מתן גזר-הדין על-ידי בית-משפט השלום, דהיינו בתאריך 10.1.1990. משכך, תקופת התנאי הסתיימה לאחר שהוספו לה שלושת החודשים שבהם ריצה המערער עבודות שירות, בתאריך 10.4.1993. מאחר שהמערער עבר את העבירות נושא המשפט השני בתאריך 21.5.1993, לאחר שהסתיימה תקופת התנאי שעמדה נגדו, אין מקום להפעלת התנאי."

ברע"פ 7510/00 במנוקלר נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 258 נאמר בחוות דעתה של כבוד השופטת בייניש ( כתוארה אז) "כבר נאמר על ידינו בעבר, כי ה"נושא אותו זמן עונש מאסר", כמשמעותו ברישה של סעיף 52( ג) לחוק, הוא מי שנידון למאסר וצריך להתחיל לרצותו.......הוראת סעיף 52( ג) סיפה לחוק, ככל שהיא נוגעת לתקופת התנאי הסטטוטורית המצטברת לתקופת התנאי השיפוטית, היא הוראה חריגה שבה קבע המחוקק תקופה של סנקציה עונשית המיתוספת על-פי דין לעונש שנגזר על הנאשם במשפטו. כאמור לעיל, נועדה תקופה זו לגשר על פני " חללים" הנוצרים בתקופות שבהן אדם השוהה במאסר מצוי באופן זמני מחוץ לכותלי הכלא. ככלל, יחולו תקופות התנאי הסטטוטוריות על תקופות זמן מוגדרות, וברוב המקרים גם קצרות, שבהן יוצא האסיר מן הכלא לתקופה זמנית. עקרון החוקיות מחייב כי תוספת תקופת תנאי תהיה מעוגנת בהוראה מפורשת של המחוקק. החלופה הראשונה בסיפה של סעיף 52( ג) לחוק הנוגעת לתקופת השחרור בערובה שבה יחול התנאי, היא כשלעצמה מעוררת קושי, משום שלעתים עלולה היא להתמשך עקב ההמתנה לבירור הערעור. עם זאת מדובר בהוראה מפורשת וברורה של המחוקק, שאף נחקקה טרם עידן חוקי היסוד החדשים. הוראה כזו אינה בנמצא לגבי תקופה שבה הנאשם טרם החל בריצוי המאסר בפועל, והוא ממתין לריצוי עונשו עקב עיכוב ביצוע שניתן לו על-פי סעיף 87 לחוק העונשין."

לאור האמור, אני קובע כי התנאי בן 10 החודשים אותו עותרת המאשימה להפעיל תם עובר לחודש ספטמבר 2017 לכל המאוחר, ואיננו בר הפעלה בתיק זה.

לפיכך, מתחם העונש ההולם לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, בנסיבות התואמות לענייננו, כפי שנקבע בפסיקה נע בין מאסר של 6 חודשים ועד 18 חודשי מאסר בפועל. באשר לתקופת הפסילה נקבע בפסיקה כי מתחם העונש ההולם נע בין 12 חודשים ל- 60 חודשים, בצירוף עונשי פסילה מותנים וקנס.

בענייננו, הנאשם הורשע בעבירות נהיגה בזמן פסילה בפעם השניה. על כן, אני קובע כי מתחם הענישה נע בין 6 חודשי מאסר בפועל אשר יכול ויבוצעו בעבודות שירות ועד 20 חודשי מאסר בפועל, לצד פסילה לתקופה שבין 15 חודשים לבין 40 חודשים.

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה – סעיף 40יא לחוק העונשין:
הנאשם, מחזיק ברישיון נהיגה משנת 2009 ולחובתו 5 הרשעות קודמות, לרבות נוסע לא חגור, נהיגה בקלות ראש, התנהגות הגורמת נזק, נהיגה בשכרות, נהיגה ברמזור אדום, נהיגה על המדרכה וסטייה מנתיב הנסיעה. בעבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה בפסילה צבר הנאשם לחובתו הרשעה קודמת בגינה תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בר הפעלה לטענת המאשימה ואולם, כפי שקבעתי מעלה, תנאי זה הסתיים טרם ביצוע העבירה בתיק זה ואיננו בר הפעלה.

מנגד, הנאשם אכן הודה ולא ניהל הליך הוכחות, לקח אחריות וחסך מזמנו של בית המשפט והעדים. כמו כן, יש לבחון אף את השלכות העונש על שלומו ובטחונו של הנאשם ובני משפחתו של הנאשם שכאמור, הישארותו בארץ חושפת אותו ואותם לסכסוך שפרץ בעת תקופת מאסרו הקודמת של הנאשם.

בנוסף, שירות המבחן המליץ להאריך את התנאי לאור השיקום הניכר שערך הנאשם ולא להטיל על הנאשם צו מבחן מפאת העברת מרכז חייו למדינה אחרת והסיכון שבהימצאותו בארץ.

בעת קביעת העונש המתאים, בתוך מתחם הענישה, בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין אשר ביקש להבנות את שיקול הדעת השיפוטי, יש לקחת בחשבון ולבדוק האם במקרה הקונקרטי הטלת מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, גם אם מדובר בתקופה קצרה, יהיה בה כדי לקבוע שהנזק עולה על התועלת.
על אף שבענייננו, מאסר בפועל איננו זר לנאשם אשר כבר נשא בעונשי מאסר וחרף זאת לא נרתע מלבצע עבירות ומלהסתכן בנשיאת מאסרים נוספים, שוכנעתי ששליחתו למאסר מאחורי סורג ובריח יש ותשיב את הנאשם לאחור ותבטל את דרך השיקום בה הלך עד כה. קראתי בעיון את התסקיר ואת הרצון שמגלה הנאשם לערוך שינוי באורחות חייו בגיבוי אמו לרבות העברת חייהם לאוקראינה וכן שמעתי את הנאשם ואמו והשתכנעתי מכנות דבריהם ואולם, בכך אין די כדי לפטור את הנאשם מעונש ולקבוע כי עונשו יתמצה בפסילה ובענישה צופה פני עתיד. לעומת זאת, יש בשיקול זה כדי להוות טעם לקביעה כי עונש המאסר יבוצע בעבודות שירות. כמו כן, מצאתי בניסיונות הנאשם להתרחק מחברה שולית ולהימנע מביצוע עבירות, דבר שעלה בידו מזה מספר שנים, נימוק לקולא אשר אין בו לטעמי כדי לחרוג ממתחם הענישה משיקולי שיקום אולם יש בו כדי להקל על הנאשם ולמקמו ברף התחתון של המתחם.

באשר לעתירת ב"כ הנאשם להטיל על הנאשם פסילה קצרה בפועל, לא מצאתי טעמים כלשהם לחרוג מהוראות סעיף 40 א לפקודת התעבורה לא כל שכן כאשר הנאשם ביצע עבירות חמורות ולא בפעם הראשונה אך זוכה להקלה בעונשי המאסר. לטעמי, אינטרס הציבור מחייב איזון ההקלה עם הרחקתו של הנאשם מהכביש לתקופה ארוכה. בעניין זה נפסק אך לאחרונה ב רע"פ 6934/19 ג'יהאד סאלם נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 03.11.2019) שם נטען כי בתי המשפט לתעבורה נוטים להימנע מהפעלת הסעיף משהעונש הקבוע בצדו חמור יתר על המידה כי: "באשר לטענות המבקש המופנות כלפי סעיף 40א(א)(1) ל פקודת התעבורה, הרי שאלו נטענו בעלמא וללא כל תימוכין, וממילא, כפי שאף ציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו, "חובתו של בית המשפט לתעבורה למלא אחר הוראות החוק". לפיכך, בהתאם להוראות סעיף 40א ל פקודת התעבורה, משלא מתקיימים בעניינו של המבקש נסיבות מיוחדות, צדק בית המשפט המחוזי עת גזר על המבקש עונש פסילה לתקופה של 10 שנים." וכן, ב עפ"ת (מחוזי חי') 62597-07-19 מדינת ישראל נ' איהאב זועבי (פורסם בנבו, 19.09.2019): "אמנם בסע' 40א(ג)(1) ניתן לביהמ"ש ש יקול דעת לסטות לקולא מעונש זה, אך כל זאת בהתקיים שני תנאים מצטברים. הראשון, קיום נסיבות מיוחדות ש יפורשו ב פסה"ד; והשני, שביהמ"ש שוכנע כי אין בהמשך נה יגדי הנאשם משום סכנה לציבור. אף אחד מהתנאים אינו מתקיים בעניינו של משיב זה, ומכאן נכון לקבל גם בהקשר זה את עמדת המערערת. יש להדגיש כי סמכות זו מוגבלת, והפעלתה טעונה נימוקים משכנעים תוך עמידה בשני התנאים, אחרת הדבר יביא לריקון סע' זה, התכליות שביסודו והעונש שבצדו מכל תוכן ואף יהפוך את הוראת המחוקק לאות מתה (עפ"ת (מחוזי-חיפה) 29969-03-19 מדינת ישראל נ' אבו דעוף, [פורסם בנבו] פס' 22 (4.4.19) ".

משנאמר כל זאת, ולאחר שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים אשר צוינו לעיל, תוך עריכת איזון בין רכיבי הענישה השונים, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

1. 6 חודשי מאסר בפועל אותם יבצע הנאשם בעבודות שירות במעון נכים, גילה-איל"ן אגוד ישראלי לילדים נפגעים החל מיום 16.2.20 בהתאם לאמור בחוות דעת הממונה. במועד זה, בשעה 08:00 יתייצב הנאשם במשרדי הממונה על עבודות שירות ביחידת עבודות שירות, מפקדת מחוז דרום, יח' עבודות שירות, באר שבע (ליד כלא אשל, קו אוטובוס 46 מתחנה מרכזית באר שבע).

2. מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בפרק זמן זה על עבירות של נהיגה בזמן פסילה ו/או נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף מעל שנתיים, עבירות לפי סעיפים 67 ו/או 10(א) לפקודת התעבורה.

3. פסילה בפועל לתקופה של 10 שנים לפי סעיף 40א לפקודת התעבורה אשר תרוצה בחופף לכל פסילה אחרת אותה מרצה הנאשם. המזכירות תנפיק לנאשם אישור הפקדה נכון ל היום ובאחריות הנאשם וב"כ להגיש בקשה מת אימה למשרד הרישוי לצורך חישוב הפסילות.

4. אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 10 חודשים על תנאי למשך 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בפרק זמן זה על אותן עבירות שעליהן הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השנייה לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א - 1961 ויורשע בגינה.

5. בנסיבות העניין, איני מטיל קנס כספי על הנאשם.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין אל הממונה על עבודות השירות.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום, י"ח טבת תש"פ, 15 ינואר 2020, במעמד הנוכחים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: סנד יחיא
שופט :
עורכי דין: