ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהם זיידן נגד משה ריקובר :

בפני כבוד ה שופטת בטינה טאובר

המבקש
אברהם זיידן

נגד

המשיב
משה ריקובר

החלטה

1. בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות בחיפה (כבוד הרשמת הבכירה יפעת שקדי שץ) מיום 16/12/19 בת"ק 58286-07-18, במסגרתו קיבל בית משפט קמא באופן חלקי תביעת המבקש ואחיינו כנגד המשיב, וחייב את המשיב לשלם למבקש ואח יינו סך של 702 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכב של האחיין כתוצאה מתאונת דרכים בה היה מעורב הרכב.

התשתית העובדתית הרלוונטית

2. ביום 25/07/18 הגיש המבקש תביעת כספית על סך של 4,898 ₪ כנגד המשיב. בכתב התביעה ובדברי המבקש בפני בית משפט קמא בדיון שהתקיים ביום 12/12/19 טען המבקש כי בחודש אפריל 2018 רכבו של המבקש עמד בחנייה ונאמר לו על ידי שכנים כי רכב מסוג מיצובישי פגע ברכבו בחלק הקדמי שמאלי. כאשר הגיע המבקש למקום, אמר לו המשיב כי הוא הגיע בטעות למקום וכאשר ניסה לצאת מהסמטה, פגע ברכב; כי הוא מנסה לאתר סוכן ביטוח וכי הוא יישא בנזק שנגרם לרכב. לאחר שבועיים בהם לא ענה המשיב לטלפונים, פנה המבקש לסוכן הביטוח אשר אמר לו שהוא יבוא לראות את הנזק לרכב. סוכן הביטוח צילם את הנזק והפנה את המבקש למוסך BMW. במוסך נאמר למבקש כי עליו לערב את הביטוח. סוכן הביטוח אמר למבקש שהיה עליו לדבר עם בעל המוסך. כאשר פנה המבקש אל בעל המוסך נאמר לו שהוא יזמין לרכב פגוש ויצבע אותו וכן יתקן את הכנף. לטענת המבקש, לאחר התנהלות זו, הודיע לו המשיב כי "הכל מבוטל" וכי לא הוא פגע בפגוש ובכנף. משכך, הגיש המבקש את התביעה לבית משפט קמא וביקש לחייב את המשיב בעלות תיקון הרכב בהתאם לחוות דעת השמאי ובעלות שכר טרחתו של השמאי.

3. בכתב ההגנה שהגיש המשיב, נטען כי רכבו שפשף קלות רכב חונה והשפשוף היה בצד הימני האחורי של רכבו כך שעוברי אורח לא יכולים היו לראות את הפגיעה. המשיב הפנה את המבקש להיות בקשר עם סוכן הביטוח שלו, שכן הוא אינו תושב חיפה. סוכן הביטוח צילם את השפשוף הקטן שהיה בפינה השמאלית קדמית של רכב המבקש והפנה אותו למוסך לשם ביצוע התיקון. בשלב זה החל קשר ישיר בין המבקש לבעל המוסך, כאשר המבקש התעקש על תיקונים שאינם קשורים לשפשוף שנגרם בתאונה. המשיב הציע למבקש שישלם את תיקוני הצבע ויישא באחריות אך המבקש סירב ולא הסכים לקבל את דבריו. מאחר והמשיב לא הצליח לשכנע את המבקש לבצע את התיקון, נאמר לו שהוא לא מוכן לשאת בתיקון של שבר הפגוש ופגיעות צבע בצד הקדמי, מאחר שהם אינם קשורים לתאונה, אז אמר לו המבקש שהוא "יעשה מה שימצא לנכון". בנוסף, טען המשיב כי הרכב הנפגע היה מוזנח, פגוע מכל הכוונים ומעוקל, וניסיון הסחיטה של כמה אלפי שקלים אינו הגון. נטען כי המקש ביקש מבעל המוסך לבצע תיקונים בסך כולל של 2,252 ₪ שעליהם המשיב לא הסכים לשלם מאחר ומדובר בסחטנות, כאשר התביעה הוגשה על סכום של 3,830 ₪ בצירוף הוצאות.

4. ביום 27/06/19 התקיים דיון בפני בית משפט קמא במהלכו נדרש בית משפט קמא לשאלת הגשת התביעה על ידי המבקש, בשים לב לכך שהמסמכים שצורפו לתביעה מצביעים על כך שהבעלים של הרכב היה אחיינו של המבקש ולא המבקש. לעניין זה השיב המבקש כי אכן הרכב הוא של אחיינו, אולם, הרכב היה ברשות המבקש וחנה אצלו, וכי המבקש הוא זה שתיקן את הרכב ושילם על התיקון.

5. לאחר שבית משפט קמא הסביר למבקש, כי לא קיימת בפניו ראיה שניתן להסתמך עליה כדי לקשור את המבקש להליך, ביקש המבקש שהות כדי שאחיינו (הבעלים של הרכב הנפגע) יגיש בקשה להצטרף כתובע, וכי יקבע מועד נוסף לדיון.

6. ביום 19/08/19 הגיש אחיינו של המבקש בקשה להצטרף כתובע להליך. ביום 22/08/19 צורף האחיין כתובע מספר 2 להליך ונקבע, כי ככל שיבקש שלא להתייצב לדיון, עליו להגיש בקשה בעניין. יום לפני קיום הדיון השני, הגיש אחיינו של המבקש הודעה, כי לא יוכל להגיע לדיון וכי הרכב היה בשימושו של המבקש והוא רשאי לתבוע את הנזקים.

7. ביום 12/12/19 התקיים בבית משפט קמא דיון נוסף בתביעה. לדיון התייצבו המבקש, שני עדים מטעמו (אחד מהם הוא סוכן הביטוח של המשיב), והמשיב.

פסק דינו של בית משפט קמא

8. ביום 16/12/19 נתן בית משפט קמא את פסק דינו בתביעת המבקש. משלא הייתה מחלוקת ביחס לאחריותו של המשיב לתאונה, נפנה בית משפט קמא לדון בשיעור הנזק שנגרם לרכב הנפגע, בשים לב לטענות הצדדים בעניין.

9. לאחר שבית משפט קמא שקל את טענות הצדדים ואת סבירותן, בחן את הראיות, והתרשם מהעדויות, העדיף בית משפט קמא לקבל את גרסת המשיב לפיה אין לייחס לו אחריות מלאה לכל הנזקים שנתבעו.

10. בית משפט קמא לא קיבל את עדותו של המבקש, כי רכבו של האחיין "היה חדש וגם היום הוא במצב חדש לאחר התיקון", שעה שמדובר ברכב מודל יצור שנת 2007, ושעה שלא הוצג עבר ביטוחי או מסמך המעיד על שגרת הטיפולים ברכב. בנוסף, צוין כי בחוות הדעת הוערך הנזק ככולל "מגן קדמי חיצוני, תומך צד שמאל למגן קדמי, כנף קדמי שמאלי", בסך של 3,830 ₪. עם זאת, צוין כי בבחינת תמונת הרכב הנפגע אשר צולמה לאחר התאונה עלה כי למעשה הנזקים כוללים שבר מתחת לפנס ושפשופים בצד הרכב ובחלקו הקדמי, תחת הפגוש הקדמי, ועל מכסה המנוע, כאשר תמונה זו מתיישבת הן עם עדותו של מר כץ מטעם המבקש, אשר ראה את התאונה, ואישר כי הפגיעה הייתה בצד שמאל של הרכב, והן עם עדותו של המשיב לפיה הפגיעה הייתה כאשר ביצע תמרון וכאשר היה בצדו של הרכב. מכאן הסיק בית משפט קמא כי הפגיעה שנגרמה מהתאונה היא הפגיעה בצד הרכב בלבד. בית משפט קמא הוסיף וציין כי מסקנה זו מתבקשת גם מהגיונם של הדברים, שכן לא תתכן פגיעה בצד הרכב, מצדו הקדמי מעל למכסה המנוע ומתחת לפגוש בעת פגיעה ברכב חונה.

11. על רקע האמור, קבע בית משפט קמא כי המשיב אחראי לנזק שנגרם בצד הרכב בלבד. מכאן, פנה בית משפט קמא לבחינת שיעור הפיצוי לו זכאי המבקש. לאור הקביעה כי המשיב אחראי רק לנזק שנגרם בצד הרכב, ציין בית משפט קמא שאין להשית על המשיב את עלות החלפת הפגוש. בנוסף, ציין בית משפט קמא כי אין מקום להסתמך על הראיה שהגיש המבקש בקשר לעלות התיקון בסך של 2,700 ₪ לשם הערכת עלות תיקון הנזק שנגרם בצד הרכב שכן לא ניתן להבין מאותו מסמך שצורף למה מיוחסים הסכומים הנקובים בחשבונית, אין התאמה בין המחיר שצוין והסכום לתשלום ולא ברור מהן העבודות שבוצעו בפועל על ידי המוסך. עוד ובנוסף, נקבע כי בחוות הדעת מטעם המבקש העריך השמאי את עלות עבודות הצבע בסך של 2,106 ₪, סכום שכלל את עלות תיקון כל הנזקים שהוא מצא ברכב.

12. לנוכח הקביעה כי יש לייחס למשיב רק את הנזק שנגרם בשפשוף המצוי בצדו של הרכב, וכי אין לייחס למשיב אחריות לנזקים בחלק הקדמי ובכנף הרכב , העמיד בית משפט קמא את סכום הפיצוי שעל המשיב לשלם למבקש ואחיינו, על דרך האומדן (בהתבסס על חוות דעתו של השמאי), ובאופן סביר על שליש מהעלות בה נקב השמאי בכל הנוגע לעבודות הצבע, כלומר בסך כולל של 702 ₪.

תמצית טענות המבקש

13. המבקש מיאן להשלים עם פסק דינו של בית משפט קמא, והגיש את בקשת רשות הערעור דנן, במסגרתה השיג המבקש כנגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא, אחת לאחת כמעט. לטענת המבקש מהעדויות שנשמעו היה על בית משפט קמא לקבל את התביעה במלואה ולחייב את המשיב בתשלום מלוא הנזק שנתבע. המבקש טען כי התובע וסוכן הביטוח מטעמו עשו הכל בכדי לדחות את הדיונים בתביעה, וכי בית משפט קמא מנע ממנו לחקור את סוכן הביטוח מטעם המשיב מדוע לא הופיע לדיון הראשון שהתקיים בתביעה ובאשר לגרסתו כי המבקש ביקש מבעל המוסך לתקן נזקים שלא נבעו מהתאונה. עוד טען המבקש, כי שגה בית משפט קמא בקביעתו כי המשיב הציע לשלם למבקש עבור תיקוני הצבע אך המבקש סירב. נטען כי בפועל המבקש ראה את המשיב ביום הפגיעה ברכב ובדיונים בבית משפט קמא, כאשר בין לבין לא היה קשר בין הצדדים מלבד שיחה טלפונית אחת בה הודיע המשיב למבקש כי מה שסוכם עם בעל המוסך לגבי התיקונים מבוטל.

14. המבקש חזר על הטענה כי הרכב היה במצב חדש וכי לרכב מעולם לא היו תיקונים מלבד התיקונים שבוצעו בעקבות התאונה. בנוסף, טען המבקש כי שגה בית משפט קמא בהתייחסו לסכומים שפורטו בחוות דעת השמאי. צוין כי בניגוד לקביעת בית משפט קמא עלות הצבע הוערכה בסך של 1,800 ₪ ולא 2,106 ₪, וכי סך הנזקים הוערכו בסכום של 3,830 ₪ בצירוף הוצאות הכנת חוות הדעת בסך של 468 ₪. לעמדת המבקש מי שמוסמך לקבוע את העלויות הוא השמאי ולא בית משפט קמא. המבקש צירף לבקשת רשות הערעור הבהרה מיום 30/12/19 לחוות דעת השמאי מטעמו, בה צוין כי הערכת הנזק בגין האירוע נשוא התביעה מתייחסת לנזקים בחלקו הקדמי שמאלי של הרכב הנפגע וכי לא נכללו נזקים שלא קשורים לאותו אירוע.

15. על רקע האמור, עתר המבקש לקבלת בקשת רשות הערעור ולחיוב המשיב בסכום הנזק שנגרם לרכב בצירוף הוצאות, בסך כולל של 4,948 ₪.

דיון

16. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק בית משפט קמא, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות, ללא צורך להידרש לתשובת המשיבה.

17. כלל הוא כי ההליך המשפטי בבית משפט לתביעות קטנות נועד להיות הליך פשוט ומהיר. על מנת לשמור על תכלית זו נקבעה ההלכה לפיה אמת המידה למתן רשות ערעור על פסקי דינו היא מחמירה, כשרשות זו תינתן רק במקרים חריגים בהם נפל פגם מהותי הדורש את התערבותה של ערכאת הערעור. ראה: רע"א 1196/15 צח בר נ' פורטל (18/03/15). רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות לא בהכרח תינתן אף כאשר מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת. ראה: רע"א 2095/15 אולמי נפטון בת ים בע"מ נ' משיח (20/05/15).

18. בנוסף, הלכה פסוקה היא כי בית המשפט של הערעור לא יתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הראשונה, אלא במקרים קיצוניים, בהם נפל בהכרעת הערכאה הדיונית פגם היורד לשורשו של עניין. אפנה בעניין זה לדברים שנקבעו בע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים, פ"ד לב(2) 661 (1978):

"אין בית משפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית משפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון הקיים לפני בית המשפט של הדרגה הראשונה מהתרשמות בלתי אמצעית מן העדויות".

עוד אפנה לדברים שנקבעו בע"א ע"א 6581/98 זאבי נ' מדינת ישראל - מחלקת עבודות ציבוריות, פ"ד נט(6) 1 (2005):

"התערבות בממצאים עובדתיים תיעשה במקרים קיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל בהכרעת הערכאה הקודמת פגם היורד לשורש העניין או כאשר הדברים אינם מבוססים על פניהם".

19. בענייננו, בית משפט קמא נתן את פסק דינו לאחר ששמע את גירסאות הצדדים ועדיהם, ולאחר שהתרשם מן העדויות והראיות שהובאו בפניו, לרבות תמונות של הנזק וחוות דעת השמאי. בית משפט קמא קבע, על בסיס הראיות שהוצגו, כי גירסת המשיב אמינה בעיניו, וקיבל את התביעה בחלקה. פסק הדין מבוסס על ממצאים עובדתיים שמצא בית משפט קמא ועל התרשמותו הבלתי אמצעית מן העדים ומהימנותם. בנסיבות אלה, אין כל הצדקה להתערב בפסק הדין, לא כל שכן, משנימוקי בקשת רשות הערעור, מבוססים בעיקרם על השגות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא.

20. אמנם בית משפט קמא שגה בהתייחסו לסכום שיוחס לעבודות צבע, ואשר עומד אכן לפי החשבונית על 1,800 ₪, ואולם לא מצאתי בכך משום פגם מהותי שיש בו כדי לשנות מתוצאות פסק הדין, או שזה היה בעוכריו של המבקש, לא כל שכן, משלא ניתן להבין מהחשבונית שהוצגה, למה מיוחסים הסכומים הנקובים בה, כאשר במקום אחד בחשבונית הועמד סך הנזק על 2,160 ₪ ותחתית הדף של החשבונית עלה הסכום לסך של 3,274 ₪.

21. לבסוף, ובאשר להבהרה לחוות הדעת שהוגשה לראשונה במסגרת בקשת רשות הערעור, אציין כי מדובר בראייה חדשה שלא עמדה בפני בית משפט קמא. ככלל בית המשפט לא ירשה צירופן של ראיות חדשות בהליך ערעורי אלא אם ניתן טעם משכנע למחדל של אי הצגת הראייה. אפנה בעניין זה לדברים שנקבעו בע"א 488/83 צנעני נ' אגמון, פ"ד לח(4) 141 (1984):

"... אין בעלי הדין זכאים להביא ראיות נוספות לפני בית המשפט שלערעור כדרך השגרה, ורק במקרים יוצאים מן הכלל מרשה בית המשפט שדן בערעור הבאת ראיה נוספת, ולעניין זה יש משקל מכריע לשאלה, אם הייתה אפשרות להגיש את הראיה בשלב הדיוני הקודם".

22. כך גם בית המשפט לא ירשה הבאת ראיות נוספות בהליך הערעור, "אם הייתה קיימת אפשרות להגישן לפני בית המשפט בערכאה הקודמת... ובעל הדין איננו נותן טעם משכנע על שום מה לא גילה את הראיה כאשר ניהל את המשפט בערכאה הראשונה...". ראה: ע"א 4272/91 ברבי נ' ברבי, פ"ד מח(4) 689, (1994).

23. במקרה הנדון, אמנם מסמך ההבהרה של חוות דעת השמאי נערך ביום 30/12/19, קרי לאחר שניתן פסק דינו של בית משפט קמא, ואולם, לא הייתה מניעה כי הבהרה זו לפיה העלויות שצוינו בחוות הדעת נוגעים אך ורק לנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה, הייתה מקבלת ביטויה בחוות הדעת המקורית. נסיבות הגשת ההצהרה, שהוגשה בדיעבד, לאחר שניתן פסק דין, ללא שניתנה למשיב אפשרות להתייחס אליה, ושעה שהבהרה זו אינה מתיישבת עם טענות המבקש והעדויות שהוצגו, אינה מצדיקה התערבות בפסק דינו של בית משפט קמא.

24. למעלה מן הצורך יצויין, כי מבחינה דיונית היה על המבקש להקדים ולהגיש בקשה לצירופה של ראיה נוספת בשלב הערעור ורק לאחר שבקשתו הייתה נעתרת היה המבקש זכאי לצרפה לעיונו של בית המשפט. משהמדובר בבעל דין לא מיוצג, וכפי שצוין לעיל אין בהבהרה המאוחרת להצדיק כאמור את ההתערבות בפסק דינו של בית משפט קמא, לא ראיתי כאמור להכביד על המבקש ביחס לאופן הגשת הראייה הנוספת.

סוף דבר

25. סיכומו של דבר – הבקשה נדחית.

26. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

27. המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ' טבת תש"פ, 17 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אברהם זיידן
נתבע: משה ריקובר
שופט :
עורכי דין: