ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמוס בוחניק ע"י ב"כ עוה"ד נועם זוכמן נגד כונס נכסים רשמי תל אביב :

לפני כבוד השופטת מרב בן-ארי

בעניין: פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980
ובעניין:

המבקש:

עמוס בוחניק ע"י ב"כ עוה"ד נועם זוכמן

נגד

המשיב:

1.כונס נכסים רשמי תל אביב
2.דוד גולדבלט-לוי (נאמן)
3. בן אריה יעקב (המשיב) ע"י ב"כ עוה"ד רון בן אברהם

פסק דין

1. בקשת המבקש להחרגת חוב מצו הפטר.

רקע

2. צו כינוס לנכסי המשיב 3 (להלן: המשיב) ניתן ביום 27.7.14.

3. ביום 26.12.17 אושרה בעניינו של המשיב תכנית פירעון.

4. בבקשה למתן צו כינוס לא נכלל שמו של המבקש.

עם זאת, באותה בקשה נכללו שמו של הנושה בוחניק אורי, כדלקמן:

שם הנושה מייצג סכום חוב (קרן) מועד היווצרות החוב

בוחניק אורי בוחניק אופיר 756,324 ₪ 17.12.00

כנ"ל כנ"ל 26,073 ₪ 2.3.04

5. הנושה בוחניק אורי (להלן: אורי), המייצג שלו – עו"ד אופיר בוכניק (להלן: עו"ד אופיר) והמבקש הם שלושה אחים (להלן: האחים).

6. כפי שעולה ממסמכים שהוצגו במהלך הדיון, אורי הלווה למשיב סכומים שונים, וכנגדם משכן נכס מקרקעין השייך למשיב. הנאמן הציג במהלך הדיון הודעה על רישום כינוס נכסים בהליכי הוצאה לפועל כבר בשנת 2001.

7. במהלך ההליך, אורי ביקש לממש את הנכס כנושה מובטח, מחוץ להליך. סמוך לחודש 9/14 אורי (באמצעות עו"ד אופיר) פנה בקשר לכך לנאמן (ר' פרו' עמ' 22 ש' 25 – 26) במהלך הדיון הוצגה פנייה של עו"ד אופיר לנאמן (אז – מנהל מיוחד), מיום 1.9.14, ממש בתחילתו של ההליך, ועו"ד אופיר לא חלק על כך שניהל משא ומתן עם הנאמן (עמ' 21 ש' 8 – 9).

נושא הנשייה המובטחת של אורי נדון בהרחבה בתחילת ההליך. כפי שעולה מפרוטוקול מיום 5.5.16, המשיב ציין שהגיע להסדר מול אורי, שבמסגרתו התשלומים בגין הלוואת המשכון יסתיימו בחודש יוני 2016. בהמשך, בפרוטוקול מתאריך 28.3.17, ש' 13 – 14, צוין שהושלם ההסדר מול הנושה המובטח, ונדונה שאלת פדיון הנכס בהליך זה.

אין מחלוקת, שכחלק מההליך הנאמן דרש מהמשיב לטפל בנושא הנשייה המובטחת, ולצורך כך שלח אותו לבוא בדברים עם אורי ועם עו"ד אופיר (עדותו של עו"ד אופיר – עמ' 25 ש' 12 – 13).
8. עם סיום תכנית הפירעון ניתן למשיב הפטר, וזאת ביום 29.12.17.

הבקשה הנוכחית

9. בחודש 12/18 המבקש הגיש נגד המשיב תביעה בסדר דין מקוצר בבית משפט השלום בפתח תקווה (תא"ק 27465-12-18) , על סך של מעל 10 מיליון ₪. התביעה הועמדה על סך של 1.5 מיליון ₪ לצרכי אגרה .

המשיב הגיש בקשת רשות להתגונן, ובה טען שניתן לו צו הפטר.

ביום 6.6.19 התקיים דיון בבקשת רשות להתגונן, ועלתה שאלת ההפטר בהליך זה.

10. ביום 14.4.19 הגיש המבקש את הבקשה הנוכחית, להחרגת החוב מצו ההפטר.

טענות הצדדים

11. המבקש טען שבינו לבין המשיב הייתה היכרות רבת שנים, במסגרתה העמיד למשיב במרוצת השנים הלוואות בסך כולל של כ- 450,000 ₪ (קרן). לאחר שהמשיב לא עמד בפירעון החוב, נחתמו הסכמי פשרה.

המבקש הציג שלושה הסכמי פשרה:

א. ביום 20.3.05 נחתם הסכם פשרה לפיו המשיב התחייב לשלם למבקש סך של 78,000 דולר ארה"ב, בתוך שנה מיום חתימת ההסכם. הסכם צורף לתגובת המבקש מיום 6.5.19 .

ב. ביום 5.8.12 נחתם הסכם נוסף, נספח א' לבקשה, ולפיו ניתן ל משיב פרק זמן נוסף לבצע את התשלום לפי ההסכם מיום 20.3.05, וזאת עד ליום 31.12.12.

באותם הסכמים המשיב הודה בקיומו של חוב בסך של 450,000 ₪. בהתאם להסכמים, אם לא יבצע את התשלום שסוכם עד אותו מועד, יידרש לשלם את כל סכום החוב, בצירוף ריבית פיגורים.

ג. ביום 2.2.15, כחצי שנה לאחר מן צו הכינוס, המשיב אישר למבקש את חובו, במסמך שהופנה למבקש, ואשר נרשם בו כך:

"הנני לאשר כי יתרת החוב שלי בגין הלוואה שקיבלתי ממך עומדת על סך 450,000 ₪ ליום 31.12.12".

לטענת המבקש, הוא הגיש את התביעה בסדר דין מקוצר לאחר שהחוב לא שולם.

המבקש טען שהמשיב לא הודיע לו על הגשת הבקשה למתן צו כינוס, לא כלל אותו בטופס 5, וטרח להודיע לו אודות הליך זה, רק בעת הגשת בקשת הרשות להתגונן.

עוד טען המבקש שההפטר בגין החוב כלפיו הושג במרמה, שכן המשיב העלים ממנו, מבית המשפט ומבעל התפקיד את ההליך, לא הודיע לנושה אודות ההליך, ועל כן, ההפטר בתיק זה אינו חל על החוב כלפיו.

המבקש הכחיש את טענות המשיב לפיהן החוב כלפיו אינו אלא החוב כלפי אורי, וכי יש לראות את שלושת האחים כ"קבוצת בוחניק", ישות שאינה קיימת מבחינה משפטית.

12. המשיב טען שהוא מעולם לא לווה מהמבקש כספים כלשהם.

המשיב טען כי מדובר בהתנהלות אחת ביחס לשלושת האחים – "קבוצת בוחניק" כלשונו .

המשיב טען כי את ההלוואה נטל מהאח אורי, בתאריך 21.6.00, וצירף כנספח 1 לתגובתו את העתק הסכם ההלוואה. להסכם ההלוואה נלווה שטר משכון.

עוד לטענתו, במרוצת השנים היה חשוף למסכת לחצים וסחיטות על ידי האחים, שניסו לממש את בית מגוריו, כנגד ההלוואה, שנשאה ריבית מופרזת, כך לטענת ה משיב.

במרוצת השנים, המשיב נאלץ לחתום על מסמכי "פשרה" שונים, כלשונו, בהם גובה חובו הועמד על מאות אחוזים מעבר לסכום הקרן. ה משיב עצמו לא ייחס חשיבות לזהות הגורם שהופיע על הסכם ההלוואה או הסכמי הפשרה, אך דובר באותו חוב עצמו, לאחים.

בהמשך, לטענת המשיב, כאשר כבר התנהל הליך זה, ותחת השגחתו של הנאמן , הוא הגיע להסדר חוב סופי מול האחים, כפי שמופיע בהסכמי הפשרה שנחתמו ביום 2.2.15 וביום 27.12.15, ותיק ההוצאה לפועל שפתחו האחים – נסגר.

הסכמי הפשרה נחתמו, וכפי שעולה מהם, הצדדים להסכמים הם המשיב וכן אורי.

המשיב הבהיר, שהוא לא קיבל כספים נוספים כלשהם מהמבקש . עוד לטענתו, המבקש היה מודע היטב להליך זה, שוחח עמו רבות אודות הליך פשיטת הרגל, והעביר את צו הכינוס ליתר האחים. בסופו של דבר, הושג הסדר מול האחים, בכלל זה המבקש – ובפיקוח הנאמן בהליך זה.

13. הנאמן תמך בעמדת המשיב .

הנאמן הפנה לכך שהמבקש לא נתן בבקשתו הסבר לשאלה מדוע, במשך כמעט שבע שנים מאז חתימת הסדר הפשרה מיום 5.8.12, הוא לא פעל לגביית חובו.

הנאמן הוסיף וציין כי הדברים תמוהים עוד יותר נוכח קרבתו של המבקש (אח) לנושה אורי ולבא כוחו, עו"ד אופיר, שעסקו בשנים האחרונות בגבייה נמרצת של חובו של המשיב במעמד של נושים מובטחים, גבייה שהסתיימה בסופו של דבר בהסדר במעורבות הנאמן.

הנאמן טען כי לנוכח תגובת המשיב, עולה כי לכאורה מדובר בניסיון לגבות חוב שסולק וכי על המבקש להציג אסמכתאות לכך שמדובר בחוב נפרד או אחר מהחוב שסולק.

14. כנ"ר תמך בדחיית הבקשה. כנ"ר מצא שגרסתו של המבקש עמומה, וכי קיימת בעייתיות בכך שהמבקש לא הציג הסכם הלוואה או אסמכתה אחרת להלוואה.

דיון והכרעה

השאלה שבמחלוקת

15. המבקש ניסה לכל אורך ההליך לטעון, כי השאלה שבמחלוקת היא, האם יש להחריג את החוב כלפיו מהליך פשיטת הרגל.

לא זו השאלה שבפניי.

16. מתוך טיעוני הצדדים עולה במפורש שאלה אחרת, והיא, האם בכלל קיים חוב כלפי המבקש. למעשה, לא היה צורך לקיים דיון לשמיעת עדים וסיכומים, כפי שהתקיים, לו השאלה הייתה כפי שהציג אותה המבקש. די היה בהחלטה בת שורה לפיה, משלא הוצהר החוב למבקש, הוא מוחרג מההליך.

17. למעשה, אין מחלוקת שהחוב כלפי המבקש לא הוצהר. לטענת המבקש היה זה בחוסר תום לב, ואילו לטענת המשיב, הדבר נובע מכך שאין חוב למבקש, וה"חוב" ככל שהיה, הוא אותו חוב שנפרע כלפי אורי (אין מחלוקת על עצם הפירעון של החוב מול אורי).

18. גם בהחלטה שניתנה ביום 14.10.19, בעת קביעת הבקשה לדיון , קבעתי כך:

"על פניו, המחלוקת בשאלה האם החוב כלפי המבקש הוא חוב זהה לחובות שנכללו בהליך, או שמדובר בחוב שונה, אינה דורשת בירור עובדתי מורכב. ככל שדיון יעלה שהמחלוקות משמעותיות יותר, תישקל החלטה זו."

(הדגשה לא במקור – מ.ב.)

דיון והכרעה

19. דין הבקשה להידחות.

בתוך כך, אני קובעת כי אין ולא היה חוב נפרד כלפי המבקש. חובו היחיד של המשיב היה כלפי אחיו של המבקש , אורי. לכן, מעת שהמשיב הצהיר על החוב כלפי אורי, ואותו חוב סולק ונכלל בהפטר, אין עילה כלפי המשיב.

20. תחילה אציין כי עדותו של המבקש לא הותירה רושם מהימן. בעדותו נתגלו סתירות, גם פנימיות וגם ביחס לעדות האח, עו"ד אופיר. בזהירות אומר, שעדותו של עו"ד אופיר לא תרמה לראיות המבקש. עוד יש לציין כי עדות המבקש לקתה בהתחמקויות (ר' למשל עמ' 15 ש' 27 ואילך, עמ' 17 ש' 16 ואילך, עמ' 18 ש' 25 – 27) ובתמיהות רבות, שאינן מתיישבות עם ניסיון החיים ועם השכל הישר, והכול כפי שיפורט בהמשך.

מנגד, עדותו של המשיב הייתה מהימנה בעיניי. המשיב אמנם לא מיטיב להתנסח, אבל ניתן לראות שלכל אורך החקירה הנגדית בפניי, וגם במהלך בקשת הרשות להתגונן בתביעה בסדר דין מקוצר, גרסתו נותרה עקבית וסדורה. אעיר, כי לא מצאתי יסוד לטענות בדבר סתירות שהתגלעו בעדות המשיב.

21. להלן יובאו הטעמים לדחיית הבקשה.

היעדר הסכמי הלוואה והיעדר אסמכתה לתשלום הכספים:

22. נפתח במושכלות יסוד: הלוואה/ות ללא הסכם . לא סתם הלוואות, אלא בסכום כספי ניכר, כמיליון ₪ לפי עדותו של המבקש בבית המשפט (עמ' 11 ש' 29 – 30). והנה, בעוד שאורי הציג הסכם הלוואה מסודר (נספח 1 לתגובת המשיב) , המבקש, שחתם סמוך לאותן שנים על הסכם ההלוואה מול המשיב לטענתו, לא שמר את ההסכם. התמיהה מתעצמת, שעה שבאמתחתו של המבקש נשמר, דרך פלא, הסכם הפשרה הראשון משנת 2005, אך אף לא אחד מהסכמי ההלוואה המקוריים נשמר. ודוק: לפי תגובת המבקש מיום 20.5.19, דובר במספר הלוואות שונות .

23. לא רק הסכם ההלוואה נעדר, אלא גם אסמכתה להעברת הכספים. ודוק: אין אנו מדברים על הלוואה בסדר גודל של אלפי ₪, אלא הלוואה בסכום של מיליון ₪ (למבקש ולאדם נוסף) , לא פחות ולא יותר, כאשר אין גיבוי אפילו לא לשקל אחד.

24. יצוין כי כבר בשלב מוקדם של העברת הבקשה לתגובות, בית המשפט הורה למבקש במפורש להמציא את הסכם ההלוואה, אך זה לא הוצג.

היעדר פירוט וסתירות ביחס לפרטי ההלוואה:

25. בבקשתו, המבקש טען לאקונית, שבמסגרת "היכרות" עם המשיב, הוא העמיד לו "במרוצת השנים" הלוואות כספיות שונות, בסכום כולל של 450,000 ₪. המבקש לא פירט דבר אודות השנים שבהן ניתנו ההלוואות או באלו פעימות.

ניתן היה לצפות שמי שהלווה סדר גודל של כחצי מיליון – מיליון ₪, יוכל לתארך, ולו בקווים כלליים, את מועד מתן ההלוואה, או יראה לנכון לפרט, באופן כללי, על שום מה ולמה ניתנה.

לא זו אף זו, המבקש לא פירט דבר ביחס לנסיבות מתן ההלוואה, אל א רק בחקירתו הנגדית.

26. כאשר המבקש נשאל אודות נסיבות הסכם ההלוואה, בחקירתו הנגדית, הסתבר לראשונה, שהיה עוד צד לאותה הלוואה, אדם בשם חיימוב ז"ל, שנפטר בינתיים. הגרסה הפעם הייתה, שהמשיב יחד עם חיימוב הגיעו אליו למשרד, והציעו למבקש להיכנס לעסקים כאלו ואחרים. המבקש, לטענתו, סירב, אבל לא הייתה לו בעיה לתת למבקש ולחיימוב כספים, נוכח הבטחתם לתשואה נאה (פרו' עמ' 11 ש' 25 – 29).

אותה גרסה, לפיה חיימוב היה חלק מאותה עסקה, וסכום ההלוואה (למבקש ולחיימוב יחד) הגיע למיליון ₪, צצה לראשונה בחקירה הנגדית.

גרסה זו על פניה מעלה שוב תמיהה, כיצד הסכמי ההלוואה הראשוני ים, שהיו (לפי גרסת המבקש) הסכ מים עסקיים לכל דבר ועניין, אינם בנמצא.

גרסה זו תמוהה גם משום שהמבקש, שהתבקש להרחיב ביחס לנסיבות ההלוואה, תיאר התרחשות אחת, בעוד שלפי גרסתו המקורית, דובר במספר התרחשויות.

27. בעוד המשיב מסיח לפי תומו ביחס לפרטי ההלוואה, הוא טען שזו הייתה בסכום של 478,000 דולר, סכום חדש, שאינו קשור לשני הסכומים הקודמים שפורטו (עמ' 12 ש' 4 – 5).

28. כאשר המבקש התבקש להעריך, באיזו שנה הוא נתן את ההלוואה, הוא העריך שהדבר היה בין השנים 2003 – 2004 (פרו' עמ' 11 ש' 22 – 23). כאשר נשאל שוב , טען שאת ההלוואה נתן בין השנים 2002 – 2003 (עמ' 18 ש' 17 – 18).

כפי שנראה להלן, המבקש הסכים שידע אודות החוב של המשיב לאורי, ואף סייע למשיב מפעם לפעם, כאשר אורי ביקש לגבות את החוב בדרך של מימוש הנכס.

לאחר שהמבקש עומת עם העובדה, שבלתי הגיוני כי בתקופה זו הלווה למשיב כספים, שעה שבשנת 2001 עו"ד אופיר מונה ככונס נכסים למשק של המשיב (עמ' 18 ש' 15 – 16) (כך שהמבקש ידע אודות "כושר הפירעון" של הלווה – המשיב) , המבקש שינה פעמיים את עמדתו. תחילה, כאשר נשאל מתי נתן את ההלוואה, טען שהיה זה "בשנת 2003, 2002" (עמ' 18 ש' 18). בהמשך, כאשר נשאל כיצד נתן הלוואה למשיב כאשר היו חובות של המשיב לאורי אחיו כבר בשנת 2003, השיב, ש"יכול להיות שהתאריכים הם 2001, 2002, בערך נתנו באותה תקופה, אני ראשון ואורי שני" (עמ' 18 ש' 21). בהמשך, כאשר עומת עם העובדה שעו"ד אופיר מונה ככונס נכסים כבר בשנת 2001, "צנח" תאריך ההלוואה בשנה נוספת – "אז יכול להיות שנתתי בשנת 2000. כמעט בטוח שנתתי לפני" (עמ' 18 ש' 23 – 24).

29. המבקש שב וטען, שכל השנים הוא "בא לקראת" המשיב, ומסיבה זו, לא גבה את חובו. המבקש הוסיף וטען שוויתר למשיב על הצמדות ועל ריביות (עמ' 15 ש' 14 – 16). טענות אלו אינן מתיישבות עם הסכם הפשרה מ יום 5.8.12, הקובע בסעיף 3 שבו, כי אי עמידה בו תגרור חיוב בריבית חריגה המקובלת בבנק לאומי בגין חריגה ממסגרת בחשבון חח"ד. המבקש, שעומת עם סעיף זה, טען שמדובר בניסוח של "אנשים מהמקצוע" (קרי: עורכי דין – וספציפית: עו"ד אופיר ) (עמ' 15 ש' 17 – 19, 23 - 24), אלא שאין בהסכם זה שום אינדיקציה לכך שעורך דין ערך אותו, ואין טענה שעורך דין ערך אותו. אין גם שום דרך ליישב בין טענה זו של המבקש, לבין עדותו של עו"ד אופיר, שחזר ושנה כי לא ידע בזמן אמת אודות ההלוואות שנתן המבקש למשיב. טענת המבקש אף אינה מתיישבת עם העובדה הפשוטה, שהתביעה בסדר דין מקוצר הוגשה על סך של 1.5 מיליון ₪, הכולל ריביות והצמדה, ואפילו ללא מכתב התראה (עמ' 18 ש' 5 – 7). נותרה עלומה השאלה, מדוע עתה דווקא ניעור המבקש והחליט לתבוע את המשיב: 20 שנים כמעט מאז שניתנה ההלוואה (לשיטתו) , 15 שנים מאז הסכם הפשרה הראשון, 8 שנים לאחר הסכם הפשרה השני, ו- 5 שנים לאחר הסכם הפשרה השלישי (שלושתם לא כובדו, לפי הנטען), ורק כשנה לאחר תום הליך זה. המבקש טען "בגלל שקשה לי ולא הייתה לי ברירה" (עמ' 18 ש' 7), אלא שאותו "חוסר ברירה" היה קיים גם בשנת 2005, וגם בשנת 2013, וגם בשנת 2017, ובכל זאת – התביעה הוגשה רק לאחר שתיק פשיטת הרגל הסתיים.

ההתנהלות בין האחים – המבקש ועו"ד אופיר:

30. כהקדמה לפרק זה נציין, שהאח עו"ד אופיר היה מעורב באופן פעיל בגביית החוב של המשיב כלפי אורי בהוצאה לפועל, ובהמשך בהליך זה, נוכח נשייתו המובטחת של האח אורי. לכן, יש משמעות לשאלה האם עו"ד אופיר ידע אודות ההלוואה שנתן המבקש למשיב , לפי הנטען.

כדי להתרשם מעומק סימני השאלה, די לעיין בתצהירו של עו"ד אופיר, שהוגש ביום 29.3.09 לתיק ההוצאה לפועל (נספח 3 לתגובת המשיב), שם עו"ד אופיר פירט לפחות חמישה הסכמי פשרה שונים מול אורי שנחתמו עד שנת 2005, שהמשיב הפר, למרות שחרב הפינוי הייתה מונחת על צווארו. כלומר: המשיב לא היה "עוד חייב" בתיקי הוצאה לפועל. המשיב היה חייב שעו"ד אופיר ניהל נגדו, בשם אחיו, הליכי פינוי שנים על גבי שנים, עם מספר הסכמים, שכל אחד מהם הופר. אפילו בעדותו של עו"ד אופיר ניתן להתרשם מההליך המשמעותי שניהל בשם אורי, מול המשיב (עמ' 21 ש' 11 – 12).

31. תעלומה היא, כיצד עו"ד אופיר, עורך דין במקצועו, שידע היטב שהמשיב בפשיטת רגל ועסק בנשייה המובטחת של אורי בהליך זה (עמ' 21 ש' 8 – 9) , ואף ידע היטב שהמבקש הלווה כספים למשיב (לפי הנטען), לא פצה את פיו, כך ממש, לא כמסיח לפי תומו, ולא במכוון, ולא אמר דבר למבקש אודות הליך פשיטת הרגל של המשיב במהלך 3.5 שנות ההליך . לא ברור כיצד עו"ד אופיר היה (לפי טענת המבקש) שותף ל"הסכמי פשרה" של המבקש מול המשיב בשנת 2005, מבלי ליידע את המבקש שהמשיב הוא מפר שיטתי של הסכמי פשרה.

32. לא על התעלומה עצמה יש לבסס את חוסר המהימנות, אלא על הניסיון הבלתי מוצלח של העדים לתת הסברים למה שהם עצמם ראו כקושי בגרסת המבקש .

33. ראשית, התגלתה סתירה משמעותית בין עדות המבקש לבין עדותו של עו"ד אופיר.

המבקש טען, שהוא התייעץ עם אחיו, עו"ד אופיר, ביחס לחתימת ההסכם בשנת 2005 (עמ' 13 ש' 2 – 3). המבקש טען שביקש מעו"ד אופיר "לאשר אם זה מקובל עליו ואם אין לו הערות" ולאחר שלא היו הערות, חתם על ההסכם (עמ' 13 ש' 7 – 8) ובהמשך - "אופיר אישר לי שזה בסדר ולכן השם שלו מוזכר פה" (עמ' 13 ש' 13).

אם כן, לפי עדותו של המבקש עו"ד אופיר היה מעורב (ולו בבדיקה) בחתימת הסכם הפשרה משנת 2005, ואף היה מעורב בהסכם הפשרה משנת 2012 (פרו' עמ' 15 ש' 23 – 24) .

לעומת זאת, עו"ד אופיר טען שלא היה מעורב כלל בהכנת ההסכם משנת 2005 – בזמן אמת: "במועד חתימתו ועריכתו לא ראיתי אותו" (עמ' 20 ש' 23 – 24). גם בהמשך, עו"ד אופיר הסכים ששימש ככונס נכסים לנכס של המשיב החל משנת 2001 (עמ' 25 ש' 18 – 19). כאשר עו"ד אופיר נשאל, כיצד לא ראה לנכון לעגן את ההלוואה בבטוחה כלשהי (כפי שעשה אורי), חזר ושנה שהדבר מוכיח, שהוא לא לקח חלק בהסכם הפשרה (עמ' 25 ש' 22 – 23).

מדובר בשאלה מהותית שבמחלוקת, ביחס לאופן עריכת הסכם הפשרה הראשון שמהווה ראיה לעצם מתן ההלוואה, לשיטת המשיב. סתירה זו כשלעצמה די היה בה כדי להביא לדחיית התביעה (ראו: ע"א 765/18 שמואל חיון נ' גלעד חיון (1.5.19) – פסקה 27 לפסק הדין).

34. שנית, אם נלך לפי שיטתו של המבקש, ולפי הסכמי הפשרה משנת 2005 ומשנת 2012 – עו"ד אופיר לבטח ידע בזמן פתיחת הליך פשיטת הרגל, אודות חובו של המשיב כלפי המבקש. נזכיר, שעו"ד אופיר היה מעורב באופן אישי בהידברות מול המשיב ומול הנאמן, בקשר לשעבוד על הנכס לטובת אורי.

כאשר עו"ד אופיר נשאל, הכיצד במהלך כל השנים לא עדכן את המבקש באשר להליך פשיטת הרגל, אף שהיה מודע גם להליך, וגם לכך שהמבקש הלווה אף הוא כספים למשיב, לא ניתנה תשובה ברורה. תחילה, עו"ד אופיר טען, שלא לקח חלק בהסכם ההלוואה ואינו יודע באיזה שלב ידע עליה ומטעם זה, לא הודיע למבקש אודות הליך פשיטת הרגל (עמ' 21 ש' 16 – 18). תשובה זו, כמובן, אינה מתיישבת עם עדותו הנחרצת של המבקש, לפיה כבר בשנת 2005 עו"ד אופיר ידע לא רק על ההלוואה, אלא על כך שהמשיב לא עמד בה, ובשל כך נחתם הסכם הפשרה הראשון.

אם נלך לשיטתו של עו"ד אופיר בלבד, בסופו של דבר, לאחר חקירה נגדית מאומצת, הסכים עו"ד אופיר שבשנת 2010 הוא "מניח שכן" ידע אודות ההלוואה שנתן המבקש למשיב (עמ' 22 ש' 9 – 10). אם כך, לא ברורה התשובה הקודמת שעו"ד אופיר נתן, לפיה "לא הודיע משום שלא ידע", שהרי אם ידע אודות ההלוואה לכל מאוחר בשנת 2010, וודאי ידע עליה בשנת 2014, מועד פתיחת ההליך. כלומר: התשתית הראייתית אינה תומכת בתשובה לפיה עו"ד אופיר לא הודיע למבקש משום שלא ידע אודות ההלוואה.

35. בהמשך, לשאלה פשוטה, כיצד לא חודרת ההכרה לאח/עורך דין, שיודע שיש הלוואה בלתי משולמת, ויודע שהלווה נמצא בהליך פשיטת רגל, באשר ליידוע המבקש אודות פרט זה , התקבלו תשובות מורכבות שאינן מתיישבות עם ניסיון החיים ועם השכל הישר. כך התקבלו תשובות באשר לסדרי קדימות בהליך פשיטת הרגל, באשר לאפשרות לנהל משא ומתן על החוב למבקש, ועוד תשובות מסוג זה (עמ' 22 ש' 16 – 21, ש' 29 ואילך) . נותרה התהייה, כיצד המידור בין עו"ד אופיר לבין המבקש היה כה משמעותי, שבשום שלב במהלך כ- 4 שנים שעו"ד אופיר ידע אודות הליך זה, לא זלגה ולו מילה מפיו, וכל זאת – כאשר לשיטת המבקש עו"ד אופיר אפילו בדק את הסכמי הפשרה טרם חתימתם . כאשר התהייה הוצגה שוב, עו"ד אופיר כבר לא היה נחרץ, והשיב: "יכול להיות שאמרתי" (עמ' 23 ש' 1) והסתפק בתשובה כללית לפיה הוא "לא מעורב" בכל העניינים של אחיו. בהמשך, כאשר עו"ד אופיר נשאל שוב מדוע אפילו בחודש 11/16, לאחר שהחוב מול אורי סולק ועו"ד אופיר סגר את תיק ההוצאה לפועל, עו"ד אופיר לא אמר דבר למבקש, חזר עו"ד אופיר לתשובה העמומה, לפיה אינו יכול לומר באיזה שלב ידע אודות ההלוואה.

אפילו לשאלה, האם המבקש כעס על כך שעו"ד אופיר לא עדכן אותו באשר להליך פשיטת הרגל, התקבלה תשובה בלתי ברורה, בלשון המעטה (עמ' 24 ש' 8 – 18).

אם כן, מדובר בעדות שלא סיפקה תשובות ישירות, והתשובות שכן סופקו, לא היו אחידות והותירו תהיות רבות.

ההתנהלות בין האחים – המבקש ואורי:

36. המבקש ואחיו אורי, חולקים משרד משותף. אורי עובד כמנכ"ל במשרדי החברה של המבקש (שנותנת בין היתר שירותי רפואת שיניים) (עמ' 11 ש' 5 – 8).

37. לפי גרסתו של המבקש עצמו, המבקש והמשיב חתמו על הסכם הפשרה מיום 2.2.15 במשרד המשותף (עמ' 14 ש' 25 – 26).

38. והנה, מתברר כי באותו תאריך בדיוק נחתם גם הסכם הפשרה בין המ בקש לבין אורי, בקשר לחוב המובטח.

39. באורח פלא, גם האחים המבקש ואורי הגיעו לרמת מידור שאין רואים במקומותינו. העובדות הבאות הוכחו: המבקש ואורי הם אחים ויושבים באותו משרד, שאליו מגיע המשיב מפעם לפעם; אורי ידע אודות הליך פשיטת הרגל של המבקש; אחת לחודש – חודשיים היו שיחות טלפון בין המבקש לבין המשיב בקשר לחובו של המשיב (עמ' 14 ש' 1 – 5) ; המבקש, לפי גרסתו , סייע לאורך השנים למשיב בהתדיינות שלו מול אורי – "(ו) יעקב צלצל כל פעם לעמוס כדי שאני אדבר עם אורי עם אורך אפיים, שתהייה לו יותר סבלנות..." (פרו' עמ' 16 ש' 1 – 3); באותו יום ממש – 2.2.15 חתם המשיב על שני הסכמי פשרה מול המבקש ומול אורי. בכל זאת , למרות שלל עובדות אלו, לפי גרסת המבקש הוא כלל לא ידע על הליך פשיטת הרגל, אותו הליך שאורי היה מעורב בו בצורה אינטנסיבית אותה שעה.

טענות נוספות שהעלה המבקש:

40. המבקש טען שהמשיב סתר את עצמו והעלה שתי גרסאות עובדתיות סותרות, משום שכאן טען שמעולם לא לווה כספים מהמבקש, ואילו בבקשת הרשות להתגונן, טען שהחזיר את ההלוואה למבקש. טענה זו אינה מדויקת בלשון המעטה. לכל אורך התצהיר שהגיש המבקש בבקשת הרשות להתגונן, הוא שב וטען שמעולם לא לווה מהמבקש (עמוס בוחניק) כספים – כך בסעיף 5.5 ו- 5.6 לבר"ל (נספח 10 לתגובת המשיב). המשיב טען בדיוק אותה טענה שהעלה כאן, לפיה, דובר במסכת אחת של הלוואה, שניהל מול שלושת האחים וכי הוא עצמו לא ייחס חשיבות לזהות ה"אח" שמולו נחתמו ההסכמים (סעיף 5.9 וסעיף 5.14 לבר"ל). המשיב הוסיף וטען שתפקידו של המבקש כאן היה "סיוע" במניעת פינוי הנכס שמושכן (סעיף 5.13 לבר"ל), טענה דומה להפליא לגרסתו של המבקש עצמו, שהסכים ש"סייע" למבקש לא פעם, כאשר אחיו אורי ביקש לממש את הנכס. בהמשך, בסעיף 9 לבר"ל, המשיב טען שפרע את מלוא כספי ההלוואה "לתובע ולאחיו (קבוצת בוחניק)". כלומר: גם כאן וגם בבר"ל, טענתו של המבקש הייתה עקבית: הייתה הלוואה אחת. לא הייתה עסקה נפרדת ונוספת עם המבקש. עסקת ההלוואה האחת זכתה להסכמי פשרה שונים שנחתמו תחת לחץ כדי להימנע מפינוי הבית, ובסופו של דבר – בוצע פירעון – הוא הפירעון שנעשה במקביל להליך פשיטת הרגל.

41. המבקש שב ועמד על כך שהוא לא צורף כנושה להליך, והפנה לדברי המשיב שנימק זאת בשאלה "למה שאני אגיד לו". אלא שהמשיב שב וטען, לאורך חקירתו "אני לא קיבלתי שקל ואני לא משיב לו כלום" (עמ' 27 ש' 18). כלומר: גרסתו העובדתית של המשיב הייתה ונותרה, שהוא לא דיווח על המבקש משום שהמבקש לא היה נושה.

42. המבקש העלה השערות באשר למניעיו הנסתרים של המשיב (סיכומים – עמוד 32 ש' 9 – 10) . השערות אלו לא זכו לשמץ של בסיס ראייתי לתמיכה, אפילו לא בדרך של שאלה בחקירתו הנגדית של המשיב. אם בהשערות עסקינן, צודק הנאמן בכך שלא היה למשיב כל מניע להסתיר את החוב למבקש, לו היה כזה. תיק זה הסתיים בתכנית פירעון, וצירוף המבקש להליך (לו אושרה תביעתו) היה גורם לחלוקת דיבידנד נמוך יותר לכל אחד מהנושים, ותו לא. כך או כך, הכרעה משפטית ראוי שתבוסס על עדויות וראיות ולא על ספקולציות כאלו ואחרות.

43. טענה אחרת של המבקש הייתה, שאין ממש בטענות המשיב לפיהן היה בלחץ שעה שחתם על הסכמי הפשרה. טענה זו נסתרת חזיתית מהחומר הרב שהוגש, ולפיו הנכס של המשיב עמד בפני מימוש פעמים רבות (ראו נספח 2 לתגובת המשיב) . למעשה היא נסתרת חזיתית מעדותו של המבקש עצמו, שסיפר כיצד פעמים רבות המשיב הגיע אליו כדי שיסייע לו בתיק ההוצאה לפועל (פרו' עמ' 16). למעשה, סיום הליכי המימוש מטעם אורי היה רק בשנת 2016, עם חתימת ההסכם מולו. גם לאחר הסכם זה, נדון המימוש בהליך זה. אם מאן דהוא, שאינו מכיר את האווירה המתוחה הנלווית להליכי מימוש נכס מגורים יבקש להתרשם, די בעיון בדברי המשיב בפרוטוקול הדיון מיום 28.3.17, כדי להעיד על מידת הלחץ בה הוא היה מצוי אפילו אותה עת (וראו גם דברי הנאמן בסיכומים – עמ' 36 ש' 30 ואילך).

44. טענה אחרונה של המבקש הייתה, שבעת חתימת הסכמי הפשרה, המשיב היה מיוצג. טענה זו לא זכתה לתמיכה ראייתית. הסכמי הפשרה משנת 2012 ומשנת 2015 חתומים על ידי הצדדים עצמם, ללא אזכור לעורך דין מייצג.

אשר להסכם משנת 2005, דווקא עדותם של המבקש ועו"ד אופיר, מחזקת את המסקנה, שההסכם אינו משקף את המציאות. בהסכם נרשם שהוא נחתם על ידי עו"ד אופיר, אך גם המבקש וגם עו"ד אופיר הסכימו, כי מי שחתום עליו הוא המבקש בעצמו (פרו' עמ' 12 ש' 26 – 27, עמ' 20 ש' 22 - 24). עו"ד מיטרני לא הובא להעיד, והמשיב לא נשאל דבר אודות הייצוג. בנסיבות אלו, איני רואה לתת משקל כלשהו לטענת הייצוג, כאשר לא ברור האם היה ייצוג כזה, ומה בדיוק הפרטים והמידע שנמסרו למייצג (אם היה).

בפרוטוקול הדיון בבר"ל אין זכר לכך שהמשיב אישר שעו"ד מיטרני ייצג אותו. המשיב נשאל האם עו"ד מיטרני חתום על ההסכם, והשיב בחיוב (עמ' 3 ש' 4 – 5). עו"ד מיטרני אכן חתום על ההסכם, כמי שאישר את חתימתו של המשיב.

סיכום

45. המבקש לא דווח כנושה, אך גם לא היה נושה. המבקש לא הציג הסכם הלוואה או אסמכתה מינימלית לכספים שהלווה לטענתו (בסכומים של מאות אלפי שקלים חדשים). גרסתו של המבקש לקתה בסתירות ובתמיהות, ועדותו של עו"ד אופיר רק הוסיפה לתמיהות ולערפל הנלווים לגרסה זו.

46. לפיכך, הבקשה נדחית.

בהיותה של התביעה בתא"ק (פ"ת) 27465-12-18 נסמכת על אותה עילה, ובניגוד לצו ההפטר שניתן, אני מורה על ד חייתה. המזכירות תמציא עותק פסק דין זה לעיון המותב הדן בתא"ק (פ"ת) 27465-12-18.

47. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך כולל של 10,000 ₪, ובהוצאות הנאמן וכנ"ר בסך כולל של 5,000 ₪ לכל אחד.

ניתנה היום, 16 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: עמוס בוחניק ע"י ב"כ עוה"ד נועם זוכמן
נתבע: כונס נכסים רשמי תל אביב
שופט :
עורכי דין: