ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מוסכי סייד אשקלון בע"מ נגד דימה אשאהב :

התובעת:
מוסכי סייד אשקלון בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד אורן גולן

נ ג ד

הנתבעות:

  1. דימה אשאהב - בת"א 42714-11-15
  2. אי.אס.די. שיווק בלוקים בע"מ - בת"א 13328-12-15

שתיהן ע"י ב"כ עו"ד ליאור קצב

פסק דין

פתח דבר:
עסקינן בשתי תובענות כספיות שאוחדו (ראה פרוטוקול דיון מ יום 19.07.16):

האחת - ת.א. 42714-11-15: תובענה כספית ע"ס 267,000 שקלים שהוגשה נגד הנתבעת 1, בעליה של הנתבעת 2 (להלן: "דימה", "חב' אי.אס.די" - בהתאמה).
התביעה מתבססת על הפרת הסדר פשרה מיום 29.5.14 (נספח ו') שנחתם בין התובעת לבין חב' אי.אס.די ואשר דימה ערבה להתחייבויות חב' אי.אס.די בו באמצעות חתימתה לכאורה על שטר חוב (להלן: "הסדר הפשרה", "שטר החוב" - בהתאמה).

השניה - ת"א 13328-12-15 : תובענה שטרית נגד חב' אי.אס.די שראשיתה בבקשה לביצוע שטר שהוגשה בלשכת ההוצאה לפועל באשקלון לביצוען של 10 המחאות שנמשכו ע"י חב' אי.אס.די לפקודת התובעת וסורבו ואשר שיעורן הכולל 202,074 שקלים (להלן: " עשר ההמחאות").

להשלמת התמונה יצוין כי שטר החוב לא הוגש לביצוע מחמת שאינו נושא חתימת עושה השטר כנדרש (ואינו עונה על הגדרת שטר למעשה). מכל מקום - קיימת חפיפה בין שתי התובענות כדי סך של 150,000 שקלים שמקורם בהסדר הפשרה האמור.

התובעת וחב' אי.אס.די היו בקשרים עסקיים מספר שנים ובכלל זאת נהגה חב' אי.אס.די לקבל שירותי מוסך בהתייחס לכלי הרכב שלה מהתובעת, שעיסוקה בכך.

קדמו להליך זה, תובענות כספיות הדדיות שהגישו חב' אי.אס.די מצד אחד (ת.א. 18527-01-14 ) והתובעת מצד שני (ת.א. 17068-02-14) בשנת 2014. חב' אי.אס.די עתרה בשעתו לשחרורה ולהשבתה של משאית מסוג סקאניה מ.ר 73-475-67 שהוחזקה בידי התובעת, ב עוד התובעת מצידה עתרה לחיובה הכספי של זו בחוב שנצטבר בגין שירותי מוסך שקיבלה ע"פ הנטען. (משאית זו היא המשאית מושא המחלוקת בהליך זה ותכונה להלן: "המשאית").
בסופו של יום הגיעו הצדדים לכדי הסכם הפשרה הנ"ל שבכללו דחיית התובענות והתחייבות מצד חב' אי.אס.די ל שלם לתובעת 150,000 ₪ בחמישה תשלומים שווים וליתן שטר חוב בחתימת דימה להבטחת חיוב זה , כאשר בכפוף לכך, התחייבה התובעת לשחרר את ה משאית לחזקתה.

בפועל – תחת חמישה תשלומים ניתנו יותר ובהסכמה, וזאת , לטענת התובעת, ב תשע המחאות שמועד פרעונ ן 1.6.14 עד 25.2. 15, כפי הנחזה מקבלה מס' 1837 מיום 16.6.14 שהגישה לתיק.
שלוש מהתשע נפרעו, כך לטענת התובעת, בעוד שש ההמחאות האחרו נות - ע"ס כולל של 120,000 שקלים (שזמן פרעונן מיום 25.9.14 ואילך) סורבו והוגשו לביצוע כחלק מ עשר ההמחאות.

התביעה השניה כוללת למעשה - שש מההמחאות שנמסרו במסגרת הסדר הפשרה בצירוף ארבע המחאות רצופות ע"ס כולל של 82,074 שקלים שזמן פרעונן 12.10.14 עד 12.1.15 כמפורט בקבלה מס' 1865 מיום 3.7.14 שהוגשה לתיק (ארבע ההמחאות תכונינה להלן: " התשלום הנוסף").

תמצית טענות הצדדים:
לטענת התובעת, מחובתה של חב' אי.אס.די לפרוע את שש ההמחאות שניתנו מכח הסדר הפשרה ומשעה שאלו סורבו והסדר הפשרה הופר, הרי שהיא זכאית למימוש ערבותה של דימה שניתנה להבטחת חיובי חב' אי.אס.די. הואיל ובסעיף 5.2 להסדר הפשרה נקבע פיצוי יומי מוסכם בן 300 שקלים במקרה של איחור בתשלום, הרי שעל דימה לשלם הן חיוב זה שהועמד ע"ס מצטבר של 117,000 שקלים והן את החיוב מושא הסדר הפשרה ששיעורו 150,000 שקלים.

לטענת חב' אי.אס.די בהתנגדות לביצוע שטר, אין היא חבה בפרעון עשר ההמחאות הנתבעות וזאת מחמת קיומו של כשלון תמורה מלא.

בכתב ההתנגדות מפורט הרקע למסירת ההמחאות באופן הבא: המשאית מושא המחלוקת הוכנסה למוסך התובעת בחודש 08/2013 לצורך תיקון ושיפוץ המנוע הקיים בה (דגם DT1212). ביום 31.12.13 הוציאה התובעת תחת ידה חשבונית מס בסכום מופרז אשר כלל עבודות אשר לא נדרשו ולא בוצעו בפועל ומשכך, סירבה חב' אי.אס.די לשלמה. כאמור – עיכוב התשלום מחד ועיכוב המשאית בידי התובעת מאידך, הביאו לפתיחת הליכים משפטיים שנסתיימו בהסדר הפשרה בגדרו התחייבה חב' אי.אס.די לשלם לתובעת 2 05,000 שקלים עבור תיקון המשאית (הנתון המספרי בסעיף 15 להתנגדות תוקן בפרוטוקול מיום 19.7.16).דא עקא, עם הוצאת המשאית ממוסך התובעת בחודש יוני 2014 התברר כי זו "מעשנת" ומשהוכנסה למוסך "ברוש" נתגלה נזק במנוע שהוביל לפירוקו של זה, אלא שאז התחוור לחב' אי.אס.די כי הולכה שולל שעה שהדגם שהורכב אינו תואם את דגם המשאית. בדיקה יסודית העלתה כי מס' המנוע הושחז. נציג חב' אי.אס.די פנה לנציג התובעת שהבטיח לטפל סדבבעיה ולשם כך גרר את המשאית למוסך התובעת, אלא שעם העברת המשאית למכון רישוי לצורך "טסט", התחוור לחב' אי.אס.די כי חרף ההבטחה לא תוקן המעוות וכי הוטבע מספר על המנוע הקיים.

לביסוס טענת הזיוף שהועלתה לגבי המנוע שהותקן, צירפה חב' אי.אס.די חוות דעת של שמאי רכב – חיים כהן, אשר בדק ביום 3.7.14 ומצא כי המנוע שנבדק הותקן באופן לא חוקי משעה שנעשה ניסיון להטביע עליו מס' שאינו מקורי , דבר שאינו מאפשר העברת "טסט" למשאית.

באשר לתובענה הכספית שהוגשה נגד דימה נטען בכתב הגנתה, כי זו מעולם לא התחייבה לשמש ערבה להתחייבויותיה של חב' אי.אס.די ועל כן ומשעה ששטר החוב מושא התביעה שבו תולה התובעת יהבה , לא נחתם מעולם על ידה, הרי שאין בו בכדי להקים כל עילת תביעה כנגדה באופן אישי ואין כל עילה לתביעה נגדה ודינה דחייה על הסף.

העדויות בתיק:
מטעם התובעת הוגש תצהירו של בעליה ומנהלה – מר פאיז אבו ג'אנם, לצד מסמכים שונים התומכים בגרסתה להשתלשלות המחלוקת.

מטעם הנתבעות הוגשו תצהירו של מנהלה של חב' אי.אס.די – מר סלמאן אלעברה (להלן: "סלמאן") ותצהירה של דימה שהינה בעליה של חב' אי.אס.די ורעייתו לשעבר של סלמאן.

הוגשה כאמור אף חוות דעת מומחה מצד חב' אי.אס.די, אולם בהחלטתי מיום 02.10.18, הוריתי על מחיקתה של חוות דעת זו, כמבואר בהמשך.

דיון והכרעה:
תחילה תינתן הדעת לשטר החוב ולתביעת דימה מכוחו ובהמשך – לתביעה נגד חב' אי.אס.די .

התביעה נגד דימה ע"פ שטר החוב
שטר החוב הינו בבחינת אחד הביטחונות בהם התחייבה חב' אי.אס.די ע"פ הסכם הפשרה המציין בסעיף 6.1 כי דימה עצמה תחתום עליו במקביל לחתימה על הסכם הפשרה.
שטר זה מודפס כשבראשו פרטי התובעת ומצוין בו כי נחתם ביום 29.5.14. השטר נושא מקום לחתימת עושה השטר - חב' אי.אס.די באמצעות דימה - ובתחתיתו מצוין: "אני הח"מ, דימה אשהאב ת.ז XXXXXX563 ערבה ביחד ולחוד ערבות אוואל לתשלום השטר ע"י עושה השטר".
בפועל, פרטי סכום השטר חסרים ואין כל חתימה במקום המיועד לעושה השטר ובמקום המיועד לחתימת הערבה ישנה חותמת של חב' אי.אס.די בצירוף חתימה ידנית.

לטענת דימה כאמור, מעולם לא חתמה על שטר החוב והיא עמדה על גרסתה זו בחקירתה , אולם היא מאשרת את האפשרות שהחתימה המשורבטת על שטר החוב היא חתימתו של סלמאן. בתגובה לטענת ב"כ התובעת לפיה החתימה המתנוססת על גבי עשר ההמחאות ועל גבי שטר החוב אחת היא, השיבה דימה נחרצות כי אין המדובר באותה חתימה. דימה מאשרת אמנם כי אישרה לסלמאן לחתום בשם חב' אי.אס.די על הסכמים מסוימים, אולם בכל הנוגע לאפשרות שסלמאן חתם בשמה היא, משיבה היא בשלילה וכלשונה: "ידעתי שהוא עשה הסכם וחתם בשם החברה. בשמי - אני לא מאשרת לו. בשמי לא ידעתי שהוא חתם על שטר חוב, הוא היה אמור לעשות הסכם בשם החברה, בשם שלי באופן אישי למה שיחתום, אני לא מבינה". (ראה עדותה בעמ' 25 שורות 1-12).

בתשובותיה לבית המשפט מבהירה דימה כי סלמאן הוא שטיפל ובאישורה בכל ענייני הסכם הפשרה ואף הוסמך לחתום עליו בשם חב' אי.אס.די. לדבריה, סלמאן עדכן אותה אמנם לגבי הסכם זה , אולם זאת מבלי שנכנסו לפרטים ובפועל - לא נאמר לה דבר לגבי קיומו של שטר החוב והצורך בחתימתה האישית עליו ונחה דעתי מאמינות דבריה . (עמ' 31 בשורות 1-12).

גרסתה זו של דימה נתמכה בגרסתו של סלמאן בחקירתו משעה שאישר חתימתו שלו הן בהסכם הפשרה והן בשטר החוב, אלא שלטענתו חתם אך בשם חב' אי.אס.די ולא בשמה של דימה, שבשמה אין הוא מוסמך לחתום כלל. לדבריו, לא שם לב כלל שבתחתית הסכם הפשרה מופיע אף שמה של דימה וכי לו שם לב לכך, היה מעביר זאת לחתימתה (מתחת לקו החתימה שם צוין: "הנתבעת +חתימת דימה אשהאב וחותמת החברה").

בהתייחס לשטר החוב ציין כי הוסבר לו כי הוא צריך להיחתם בשם חב' אי.אס.די בלבד וכי כך עשה בפועל, כשראיה לכך היא צירוף חותמתה של חברה זו. סלמאן אף טוען כי שטר החוב אינו כולל כלל את פרטי דימה, בניגוד לנתוניו בפועל, אלא שבחקירתו החוזרת הוא מתקן ומאשר כי חב' אי.אס.די אמורה היתה לחתום במקום המיועד לעושה השטר ודימה – במקום המיועד לחתימת הערבה, אלא שמחמת טעות חתם הוא בשם חב' אי.אס.די במקום המיועד לערבה (ראה עדותו מעמ' 38 שורה 27 עד עמ' 40 שורה 6).
לשאלות בית המשפט הבהיר סלמאן, כי הן הסכם הפשרה והן שטר החוב נשלחו לו באמצעות הפקס וכך נחתמו ושלא בנוכחות דימה. לטענתו, כה חיכו כבר להחזרת המשאית, שלא שם לב כלל שההסכם דורש את חתימת דימה על שטר החוב. מכל מקום ולשיטתו, מחובת התובעת היה לדרוש ולוודא קבלת החתימה (עמ' 40 משורה 9 ואילך).
טוענת התובעת כי אי ן לקבל את גרסת דימה וסלמאן בעניין זה בהינתן דברי ב"כ הנתבעות בהליך הקודם לפיהם , דימה הי א בעלת המניות ומורשית החתימה הבלעדית של חב' אי.אס.די, אלא שלזאת השיבה דימה כי הדבר נכון רק לגבי החתימה בבנק (עמ' 21 שורות 13-17).
כידוע, "בעל דין במשפט האזרחי, הטוען טענה משפטית התומכת או המבססת עמדתו, יישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו ולשכנע כי זו אכן מתקיימת" (ראה ע"א 357/72 עזיז נ' בצלציוני, כ"ז (1), 744 וכן ראה י. קדמי, על הראיות, עמ' 1276).
זאת ועוד, "לחובה זו המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו, נילווית חובה משנית והיא חובת הראייה, משמעה - החובה להביא ראיות לעמידה באותו נטל ... אם לא באו בפני בית המשפט ראיות מספיקות לא יצא הנתבע ידי חובתו" (ראו קדמי, שם, עמ' 1273 ,1306).

כאשר אמיתותה של חתימה שנויה במחלוקת, הרי שזה הטוען לאמיתותה הוא החייב בהוכחת טענתו, שכן רק על יסוד חתימה אמיתי יכול הוא "להוציא מחברו" (ראה בספרם של י.יערי, ד.תמיר, דיני שטרות בפסיקת בתי המשפט, תשס"ט – 2009 בעמ' 435 והפסיקה דשם).
ראוי לציין כי המסמך המכונה "שטר חוב", אינו עונה למעשה על הגדרת ש טר באין הוא נושא סכום נקוב (כמתחייב לפי סעיף 3 לפקודת השטרות), אולם ועדיין, נושא הנטל בעינו עומד.
אף אם תנותח סוגיית הנטל באופן המתואר בע"א 7303/01 עסאף נ' מינהל מקרקעי ישראל, נז(2) 847, שם יוחס נטל השכנוע לטוען לזיוף (משניתן אישור נוטוריון לחתימה), עדיין וכאמור שם – עסקינן בעובדה בעלת יסוד שלילי, שלגבי הוכחתה כדי הרמת נטל הבאת הראיות לשם העברתו אל הצד שכנגד ניתן, ככלל, להסתפק בכמות פחותה של ראיות וכזו ישנה בהחלט כאן.

התובעת, הטוענת להתחייבות אישית - לערבות מצד דימה באמצעות חתימתה על מסמך שטר החוב, יכולה ה יתה לבסס טענתה בדרכים שונות כדוגמת עד ראיה למעשה החתימה או הצגתה של חוות דעת מומחה לענין תוך השוואה לדוגמאות חתימה אחרות שלה , אלא שלא עשתה כן . יתרה מכך, לא נסתרה טענת סלמאן לפיה שטר החוב נחתם על ידו במשרדה של חב' אי.אס.די ונשלח בפקס לתובעת (בתיק אכן אין מסמך מקורי), עובדה המקשה על התובעת לסתור את התכחשותה של דימה לקיום חתימה שלה בשטר החוב. אף אם מעבר לצורך אומר כי התובעת לא התיימרה לטעון בתביעתה ולו כחלופה כי מאן שהוא חתם בשמה של דימה ובהרשאתה, אולם וממילא אפשרות זו אף היא אינה מוכחת ונראה כי כוונתו של סלמאן, ואף אם בחוסר תום לב אולי, היתה לחתום בשם החברה בלבד. אי לכך, דין התביעה נגד דימה להידחות.

תביעת עשר ההמחאות
כאמור, השאלה המרכזית הנדונה נוגעת לשאלת תקינות - חוקיות מנוע המשאית שהותקן בה ע"י התובעת. בהתאם לשאלה זו אמורה להיות מוכרעת טענת כשלון התמורה מצד חב' אי.אס.די. אציין כי עדויות הצדדים דלות היו למדי ביחס לפוטנציאל העדויות האפשרי לביסוס כל עמדה. יתרה מכך וכמבואר בהמשך, חוות הדעת בה נתלתה חב' אי.אס.די אינה משמשת בין ראיותיה ויוצא אפוא כי אין בנמצא כל ראיה חיצונית לתמיכה בגרסתה לפיה מדובר במנוע מזויף . כל שנתון הוא עדות בעליה ומנהלה בלבד ואקדים לומר כי אמנם עדויות התובעת אינן חפות מקשיים, אולם עדויות חב' אי.אס.די עוררו קושי רב לגבי אמינותם ובפרט בהינתן עדותו של סלמאן שהתאפיינה בחוסר עקביות, בתחכום רב ובחמקנות שהעיבו על אפשרות אימוצן.

על מנת לבחון מחלוקת זו, אדון בכמה נדבכים רלבנטיים כעולה מהכותרות דלהלן.

הסיבה לשמה נכנסה המשאית למוסך התובעת ומצבה בשעתו בראשית ההליך נתגלעה מחלוקת לגבי מצב המשאית בכניסתה למוסך התובעת (עובר להסדר הפשרה). בעוד שהתובעת טענה כי זו הוכנסה למוסך ללא בלוק מנוע , הרי שהנתבעות מצידן טענו בתוקף כי הוכנסה עם מנוע מותקן ולשם שיפוצו. התובעת הפנתה לכך שהמשאית נרכשה ע"י חב' אי.אס.די מכונס נכסים שתפס את המשאית מחזקתה של חברה אחרת שהיתה בבעלות סלמאן ("סאן בלוק") וזאת כשהיא מפורקת לחלוטין וללא מנוע . (ראה פרוטוקול דיון מיום 26.9.16).

בשל מחלוקת זו ניתן צו המורה לכונס הנכסים, עו"ד א .שמעוני, למסור מסמכים רלבנטיים לבחינת מצב המשאית במכירתה. בעקבות מתן הצו, מסר עו"ד שמעוני מספר מסמכים , ביניהם - הסכם המכר שנחתם בינו לבין חב' אי.אס.די וכן חוות דעת שמאי ותעודת אחסנה המעידים באופן ברור כי המשאית פורקה וכי היו חסרים בה, בין היתר, מנוע וגיר.

בדיון שהתקיים לאחר קבלת המסמכים הנ"ל, ובאופן תמוה וחסר הסבר, התעלם סלמאן באופן מוחלט מכך שמסמכי הכונס מבססים כדבעי את עמדת התובעת, בציינו (בעמ' 6 שורות 8-9): "כל פעם יש להם רעיון אחר או גרסה אחרת... נלך לפי הסיפור שלה. הוא הודה שהמשאית הגיעה ללא מנוע, זה לא הסיפור שלנו.. אני אומר ש מראש הוא התקין לי מנוע מזויף ולא תקני ".

באורח פלא, בדיון ההוכחות , ורק אז ולאחר הודאתה של דימה בענין זה, ה צהיר ב"כ הנתבעות: "אין מחלוקת שהמשאית הוכנסה למוסך התובעת ללא מנוע וגיר". (עמ' 24 שורות 6-11)

מועד ביטול עשר ההמחאות ומהות התשלום הנוסף ששולם בגדרן לטענת התובעת, התשלום הנוסף ששולם בסך 82,074 שקלים, לא ניתן עבור תיקונים במשאית מושא התביעה, אלא במשאית אחרת שתוקנה עבור חב' אי.אס.די, שכאמור העבירה לטיפולה את מרבית כלי רכבה , ועל כן - אין לו כל קשר להסכם הפשרה שנכרת בין הצדדים.
התובעת מחדדת ומציינת כי אין כל היגיון בכך שחב' אי.אס.די (כשיטתה היא) תסכים לשלם סכום זה עבור תיקונים במשאית דנן , שעה שרגע לפני כן התפש רו הצדדים על תשלום בסך 150,000 שקלים בלבד וזאת אך לאחר ניהול הליך משפטי .
כחיזוק נוסף לעמדתה הוסיפה התובעת וציינה כי הקבלה עבור התשלום הנוסף (מס' 1865) הונפקה אך ביום 03.07.14, בעוד שמסמך הודעת הביטול שנשלח לבנק ע"י חב' אי.אס.די לשם ביטולן של המחאות שנרשמו לפקודת התובעת, נושא תאריך מוקדם יותר – 02.7.14 (נספח ו'). הודעת הביטול כולל ת למעשה 12 המחאות שבכללן עשר ההמחאות ושתי המחאות נוספות (שתיים אלו כלולות בקבלה 1 837 וכבר נפרעו כפי הנראה משלא נתבעו ומשלא הומחש אחרת) . אין זה סביר כי חב' אי.אס.די נתנה בידי התובעת את התשלום הנוסף יום אחרי שהיא מזדעקת לבטל המחאות שניתנו בגין המשאית מכח הסדר הפשרה ובעוד הביטול נעוץ בטענה לזיוף המנוע.
יצוין בהקשר זה כי כל צד מייחס לאחר פיברוק של תאריך הפקת המסמך הרלבנטי.

מנגד, כאשר נדרש סלמאן ליתן גרסתו לגבי מהות התשלום הנוסף, נתקל בית המשפט בחוסר עקביות שאינו מאפשר כלל לגבש גרסה סדורה ואמינה.
יוזכר כי בהתנגדות, הנתמכת בתצהירו של סלמאן, נטען כי עשר ההמחאות שבכללן התשלום הנוסף, ניתנו במסגרת הסדר הפשרה. משמע , כל טענה אחרת מהווה משום שינוי חזית וכך למעשה עשה סלמאן כבר בחקירתו הראשונה ( במסגרת ברור ההתנגדות ביום 19.07.16), המפגינה שינויים וחוסר עקביות זועקים לגבי סכומים, תאריכים וסיכומים נטענים: שם נטען לפתע כי הסדר הפשרה התייחס הן לגבי המשאית דנן והן לגבי משאית נוספת שמספרה 8547552 (עמ' 3 שורות 21-22). בהמשך הגדיל וטען כי תמורת התשלום של 150,000 שקלים אמורה היתה התובעת אף להתקין מנוף במשאית הנוספת, למכ ור משאית במחיר המחירון שלה ו לספק סולר במחיר מוזל (עמ' 4 שורות 14-16). עוד טען כי כאשר הגיע למוסך התובעת על מנת לקבל המשאית לאחר תיקונה, נכפה עליו תשלום נוסף (שתחילה צוין כ – 55,000 שקלים ולאחר עיון בקבלה 1865 שונה ל – 82,000 שקלים) כתנאי לשחרורה, כתאורו: "הוא העמיד משאית מאחורי ולצד המשאית שלי כדי לחסום אותה... ניסיתי להתווכח לגבי החשבונית שהוציא, אבל הוא לא רצה לוותר וראיתי שאין לי שום ברירה אלא לשלם..." (עמ' 4 שורות 19-21).
לעומת זאת, עת נשאל בדיון ההוכחות מה כלל הסכם הפשרה השיב: "הגענו להסכם שנשלם 150,000 ₪ ובזה נקבל משאית עם מנוע חדש, משופצת, מתוקנת..." (עמ' 34 שורות 23-24 וכן בשורות 28-29 שם הוא חוזר ומאשר כי רק במשאית דנן עסקינן) . עת עומת עם גרסתו הקודמת, פטר עצמו בטענה לפיה התכוון לכך שהתובעת הביעה נכונות לעזור בענין הסולר והמשאית הנוספת וללא קשר להסכם הפשרה. לגבי התשלום הנוסף, שוב חזר ותאר מציאות של סחיטת כספים לגבי המשאית דנן באמצעות חשבונית חדשה, שלא הוצגה כלל (עמ' 35 שורות 4 ואילך).

דימה העידה אף היא בענין זה וניכר היה כי לא היתה בקיאה בפרטים. עם זאת ועדיין, עת נשאלה מה הוסכם שתקבל חב' אי.אס.די תמורת 150,000 השקלים מושא הסכ ם הפשרה, השיבה: "כי אקבל אוטו תקין שיעבור טסט לפחות..." (עמ' 23 שורות 8-9). כן השיבה כי אינה יודעת עבור מה שולם התשלום הנוסף והאם שולם בגין אותה משאית או אחרת (עמ' 27 שורות 22-28).
נמצא אם כן, כי חב' אי.אס.די אינה מצליחה להניח גרסה סדורה ועקבית לגבי התשלום הנוסף.
שאלת אי תקינותו – חוקיותו / זיוף המנוע
חב' אי.אס.די תלתה עיקר יהבה בסוגיה מרכזית זו, בחוות דעת ו של המומחה חיים כהן.

טענת חב' אי.אס.די בענין זה הוכחשה מכל וכל ע"י התובעת אשר ביקשה פעם אחר פעם לממש את זכותה החוקית להגיש חוות דעת נגדית, כשלשם כך ביקשה היא לבדוק את המנוע השנוי במחלוקת ע"י מומחה מטעמה. במטרה לייעל ההליך ולקדמו ביקשה התובעת אף למנות מומחה מטעם בית המשפט לבדיקת המנוע וזאת לאחר שלשיטתה נציג מטעמה מצא כי המנוע מושא המחלוקת עובד ומותקן על גבי המשאית, אלא שחב' אי.אס.די סירבה למתווה זה בהעדר חוות דעת נגדית מטעם התובעת ועל כן נתבקשה שוב, בהוראותיו של בית המש פט, לאפשר לתובעת לממש את זכותה לבדיקת המנוע. חב' אי.אס.די השיבה כי המנוע המותקן על המשאית כיום הוא אחר . עוד הוסיפה כי הינה מתנגדת להוצאת המנוע משטחה והדגישה כי נציג התובעת מוזמן להגיע בכל עת ובתיאום עם נציגה על מנת לבדוק את המנוע הנמצא בשכונת מגוריו ברמלה.

בסיום דיון ההוכחות מיום 8.7.18 ומשנמצא כי עדיין לא נסתייע דבר בדיקת המנוע, הודיעו ב"כ הצדדים על תאום מועד לבדיקה , אלא ששוב לא עלה בידי התובעת לממש זכותה. לפיכך, בהתאם לבקשתה ולאור שלל מחדליה של חב' אי.אס.די שפורטו בהחלטתי מיום 02.10.18, מצאתי מקום להורות על מחיקת חוות הדעת מטעמה, תוך מתן שהות לחב' אי.אס.די ליתן הסבר הולם למחדליה שאם לא כן, יינתן צו לסיכומים. בהעדר בקשה מטעם זו ובחלוף הזמן שנקבע, ניתן צו להגשת סיכומים והתובעת עשה כן. לא כך לגבי חב' אי.אס.די אשר לאחר תזכורת שנשלחה אליה בשל כך, בחרה להגיש בקשה ל"עיון חוזר" בהחלט ה מיום 02.10.18 ובקשתה זו נדחתה על הסף.
הנתבעות שבו והגיש ו בקשות המנותקות לחלוטין מהשלב בו נמצא ההליך וממצב הדברים , תוך התעלמות מהוראותיו המפורשות של בית המשפט ואין לי אלא להפנות להחלטתי מיום 10.07.19 אשר סקרה את השתלשלות הדברים ושמה קץ להתנהלות זו מצד הנתבעות תוך מתן הזדמנות נוספת להגשת סיכומיהן והערה בדבר כוונה לשקול חיוב ן בהוצאות לאוצר המדינה .

דובר עד כה על הקיים, אולם ראוי לציין אף את החסר בעדויות ובעניין זה כל צד טען למחדלו של האחר על רקע הכלל הראייתי לפיו אי הבאת ראיה רלבנטית מצד בעל דין ללא הסבר סביר מקימה הנחה לפיה הבאתה היתה פועלת נגדו (ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ (27.7.08) ; ע"א 55/89 קופל בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) (595).
זועקת מכל היא הימנעות חב' אי.אס.די מהעמדת המנוע לבדיקת התובעת, על כל ההודעות התמוהות והמחשידות בענין זה, כשפועל יוצא מכך כאמור הוא העדר חוות דעת מומחה מטעמה.
אין ספק כי זועק אף חסרונו של תיעוד לגבי הניסיון שלא צלח, ע"פ הנטען, להעביר את המשאית מבחן כשי רות תנועה (טסט) ולא ניתן היה שלא לתהות שמא חב' אי.אס.די ניסתה לייחס לתובעת התקנת מנוע מזויף שמקורו בידיה שלה ואשר אפשר והוא שהוצג בפני צדדי ג' .
כן נעדרת עדותו של נציג מוסך ברוש שע"פ הנטען הוא שאיתר את הזיוף במנוע סמוך לאחר הוצאת המשאית ממוסך התובעת. צורף אמנם מכתב הנציג הנושא תאריך 28.8.14 (נספח ג') וכן חשבונית המתעדת פרוק מנוע במשאית לכאורה, אולם אך אין באלו כדי לסייע ללא עדות סדורה העומדת לחקירה וראוי לציין כי ישנה מחיקה במקום המיועד לתיעוד תאריך הפתיחה בזו. כך גם נעדרה עדותו של קצין הבטיחות מטעם חב' אי.אס.די, אשר לטענת סלמאן, הגיע בעצמו למכון הרישוי ונוכח בזיוף הנטען במנוע תוך העלאת רשמיו על הכתב (נספח ד'). כתב זה הנושא תאריך 9.7.14 צורף אמנם אולם אין לי אלא לחזור על האמור לגבי מכתבו של מוסך ברוש.
עוד נעדרת עדותו של הנהג שהיה עד, לטענת סלמאן, לסחיטה הנוגעת לתשלום הנוסף (עמ' 35 שורות 9-19) ובהקשר זה יצוין כי לא הוצגה החשבונית הרלבנטית לאימות הטענה לפיה התשלום הנוסף נוגע לחשבונית שהוצאה לגבי המשאית דנן. לא הוצג סימוכין לסרוב המחאות נוספות כנטען. הנתבעות מצידן מלינות על אי הצגת שטר מכר וחשבונית רכישה של מנוע המשאית מצד התובעת, אלא שאף הן החסירו זאת לגבי המנוע החדש שנרכש לטענתן והותקן במוסך מנוף. כל שצורף הוא חשבונית המוסך בשל פתיחת כרטיס מיום 18.9.14(נספח ז') המציינת את מס' המשאית דנן והכוללת עבודות רבות שבכללן פרוק והרכבת מנוע "זורק שמן" (ללא ציון זיופו).

לאור המובא לעיל ובהינתן כי החלטתי בדבר מחיקת חוות הדעת מטעם חב' אי.אס.די, נותרה בעינה, נחשבת זו כמי שלא כלולה בין ראיותיה ואין בנמצא למעשה כל עדות מהימנה ובפרט וכמתבקש – מבר סמכא, לגבי אי תקינותו – חוקיותו של המנוע שהותקן וטענה זו נדחית לפיכך .

הנטל בתביעה שטרית ויישומם של הממצאים
עסקינן למעשה בתביעה שטרית וכידוע על פי סעיף 29(א) ל פקודת השטרות [נוסח חדש] עומדת ל תובעת חזקת התמורה , אשר על מנת לסותרה נדרשת היתה חב' אי.אס.די להוכיח גרסתה, כפי שמציין פרופ' לרנר בספרו בעמ' 85 (ש' לרנר, דיני שטרות התשס"ז-2007): "מכוח חזקה זו, כאשר חלוקים הצדדים בשאלה עובדתית, כגון אם פרע הנתבע את הסכום הנקוב בשטר או שהוא פטור מלשלמו מסיבה כלשהי, על הנתבע השטרי להוכיח את גרסתו" .
כן ראה ע"א 1799/09 אלומניום החזקות (א.ה) בע"מ נ' דוד אפל (2010); ע"א (חיפה) 4413/98 מרגלית נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (1999); ע"א (חיפה) 1428/00 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עייני (2002); רע"א 6553/97 חגאי נ' חברת עבודי חיים בע"מ, פ"ד נב(2) 345.

קרי - חב' אי.אס.די היא בבחינת "המוציאה מחברה" שעליה נטל הראיה (ראה אף ע"א 333/63 דן שמולוביץ נ' ״סיקו״ חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה, פ"ד יח 550).

בענייננו, כפי שסוקר בהרחבה לעיל, לא עלה בידי הנתבעת 2 - חב' אי.אס.די לסתור את חזקת התמורה ולהוכיח כי ביטול עשר ההמחאות נעשה כדין עקב כישלון תמורה מלא כנטען.
כאמור – טענתה המקורית (בהתנגדותה לפחות) לפיה עשר ההמחאות מקורן בהסכם הפשרה כולן, עמדה בניגוד לגרסת התובעת ולא מצאתי כל סיבה לבכרה (ובוודאי שלא לקבל גירסתה הנוספת לגבי היות התשלום הנוסף הכלול בהן, נעוץ בתיקון משאית אחרת).
כך או כך, אף אם תאמר שכך הם פני הדברים (ולא כך קובעת אני), עדיין – לא עלה בידי חב' אי.אס.די לסתור את חזקת התמורה לגבי עשר ההמחאות, כך משנדחתה טענתה לגבי המנוע.

ניסיונה של חב' אי.אס.די להוכיח כי התובעת נוהגת להנפיק חשבוניות במועד המאוחר לזמן העסקה , לא צלח. כך אף לא עלה בידה ליתן הסבר מדוע איפשרה פרעונן של שלוש ההמחאות הראשונות מושא קבלה 1837, שנמסרו למעשה במקביל לשש אחרות שסורבו ונתבעו עתה. ויושם לב - שתיים מבין שלוש המחאות אלה הן לזמן פרעון 25.7.14, 25.8.14, קרי – מאוחר למועד הנקוב כמשלוח הודעת הביטול לבנק הכוללת שתיים אלה (2.7.14). אין אלא לחשוש כי ננקב מועד שגוי במכוון, כשבפועל נשלחה ההודעה לאחר יום 25.8.14 ללא כל זיקה לענין המנוע ולמציאות כנטען, ולא בכדי לא צורף סימוכין למועד קבלת הודעת הביטול בבנק.

לאור האמור, אין מנוס מלקבוע כאמור כי חב' אי.אס.די לא עמדה בנטל הרובץ לפתחה בתביעה השטרית ולהורות על קבלתה של תביעה זו במלואה וכן מורה אני . הליכי ההוצאה לפועל ימשכו.

אשר להוצאות ההליך, תוצאת ו מצדיקה בהחלט פסיקת הוצאות לחובת חב' אי.אס.די. לכאורה, יש מנגד לפסוק הוצאות לטובת דימה משנדחתה התביעה נגדה, אולם לאור התנהלותן המקוממת של הנתבעות לאורך ההליך ועיכוב ברורו בשל כך , כמו גם העובדה שהתביעה נגד דימה הופנתה על בסיס הנחה הגיונית כי היא החתומה ובעוד היה מקום לדרוש כי דימה בתוקף תפקידה תחתום על הסכם הפשרה ושטר החוב , אינני מוצאת מקום להשית על התובעת הוצאות כלשהן.

הליך זה נמשך שנים והצריך 5 דיונים, שבכללם דיון הוכחות (מיום 4.3.18) בו לא טרח ו הנתבעות להתייצב ומשכך חויבו בהוצאות בסך של 4,000 שקלים לטובת התובעת בצירוף 2,500 שקלים לטובת אוצ ר המדינה. כן חויבו הן לשלם לתובעת סך של 1,500 שקלים בהחלטה מיום 2.10.18. בהתחשב באמור מ צאתי מקום להורות עוד על חיובה של חב' אי.אס.די לשלם לתובעת את אגרות תביעתה ( 13328-12-15) בצרוף ה"ה וריבית כחוק מהוצאתן ושכ"ט בסך של 1 6,000.
בדוחק אמנע מפסיקת הוצאות נוספות לטובת אוצר המדינה.

ניתן היום, י"ט טבת תש"פ, 16 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מוסכי סייד אשקלון בע"מ
נתבע: דימה אשאהב
שופט :
עורכי דין: