ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נתן אהרוני נגד יאיר רנן :

לפני כבוד הרשמת הבכירה ויג'דאן חליחל

התובע/ הנתבע שכנגד

נתן אהרוני
נגד

הנתבעים
1.יאיר רנן
2.מגדל חברה לביטוח בע"מ – והתובעת שכנגד

פסק דין

תמצית התובענה ועיקרי טענות הצדדים

לפני תביעה ותביעה שכנגד בגין תאונה אשר התרחשה ביום 23.5.2018.

בתביעה העיקרית, טען התובע, כי ביום האירוע נהג ברכב גרר (מ. ר. 35-391-55. להלן: הגרר) תוך כדי גרירת רכב אחר מ. ר. 81-862-33 (להלן: הרכב הנגרר) ברחוב מרדכי אלקחי בתל אביב יפו. כאשר חלף בצמוד לבתים שמספרם 39-41 הגיח לפתע רכב הנהוג על ידי הנתבע 1, ואשר בוטח על ידי הנתבעת 2 (מ. ר. 81-862-33 . להלן: נהג הנתבעים; רכב הנתבעים - בהתאמה ) ופגע בגרר בחלק השמאלי. כתוצאה מהפגיעה, נאלץ הגרר לבלום. תוך כדי הבלימה נגרם גם נזק לרכב הנגרר.

בכתב ההגנה מטעם הנתבעים נטען, כי הרכב הנגרר אינו בבעלות התובע, ובהתאם לרישיון הרכב שצורף לכתב התביעה נמצא בבעלות של גברת מיטל פומרנץ. משכך, נטען, לא זכאי התובע לתבוע בגין נזקים שנגרמו לרכב הנגרר.

לגבי אופן התרחשות האירוע נטען, כי רכב הנתבעים חנה ברחוב חד סטרי. במטרה לצאת מהחנייה, בין מכוניות חונות אחרות, החל נהג הנתבעים בתמרונים זהירים תוך בדיקת תנאי הדרך. לפתע, נטען, וכאשר חלקו הקדמי של רכב הנתבעים היה כבר בכביש, הגיח מאחור הגרר ופגע ברכב הנתבעים וגרם לו נזקים.

הנתבעת 2 הגישה גם כתב תביעה שכנגד בגין האירוע, שם טענה כי שילמה תגמולי ביטוח לנהג הנתבעים, ובשים לב לטענתה כי האשם בהתרחשות האירוע מוטל על התובע, הרי שהיא ביקשה להיפרע מהתשלום בו נשאה.

טענות התובע באשר לאופן התרחשות האירוע בכתב ההגנה שכנגד הן כטענותיו בכתב תביעתו.

דיון והכרעה

אופן התרחשות האירוע

באשר לאופן התרחשות האירוע, לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את המוצגים שהוצגו לפני בדיון ואת עדויות הנהגים, השתכנעתי כי האשם בהתרחשות האירוע מוטל על נהג הנתבעים. ואנמק:

ראשית, התובע העיד, כי במהלך הנסיעה הבחין לפתע כי הכביש חסום, על ידי רכב הנתבעים. על מנת למנוע פגיעה קשה יותר, בלם והתנגש ברכב הנתבעים (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 8-9). עוד ציין בעדותו, אשר אני מוצאת כמהימנה ואשר לא נסתרה, כי נסיעתו הייתה איטית (8 עד 10 קמ"ש לשעה: עמוד 3, שורות 19-20).

נהג הנתבעים העיד – למעשה – על אופן דומה של התרחשות האירוע. בהתאם לנטען בכתב ההגנה, ציין בעדותו, ניסה לתמרן בין שני רכבים עומדים על מנת לצאת מהחנייה, תוך שהוא מסתכל כל העת על הכביש שלתוכו הוא מבקש להשתלב (עמוד 5, שורות 13-18) . עם זאת, עובדת התרחשות האירוע מלמדת, כי לא שם לב לגרר, שכן זה נסע באיטיות, וחרף האמור התרחשה התנגשות בין הרכבים.

שנית, רכב הנתבעים ביקש לצאת מהחנייה. תקנה 64 (ב) (2) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 קובעת, כי על רכב המבקש לצאת מחנייה, להאט ולאפשר מעבר רכבים בכביש בו הוא מבקש להשתלב. נסיבות האירוע מלמדות, כי גם אם האט נהג הנתבעים את הרכב לפני היציאה מהחניה, הרי שהוא לא אפשר את מעבר הגרר לפני ההשתלבות, ועל כן פעל בניגוד לתקנה 64 (ב) (2).

בהינתן האמור, האשם בהתרחשות האירוע רובץ במלואו על נהיגת נהג הנתבעים.

הנזק שנגרם לרכב בבעלות התובע – הגרר

כאמור, תביעת התובע מורכבת משני רכיבים. הרכיב הראשון הוא הנזק שנגרם לרכבו הוא, הגרר.

לכתב התביעה צורף רישיון הרכב של הגרר, על פיו למדים כי הבעלות על הגרר היא של התובע. מכאן שנזק שנגרם לגרר הוא נזק שנגרם לתובע. בשים לב לקביעתי, כי האשם בהתרחשות האירוע רובץ על נהג הנתבעים , הרי שהתובע זכאי לפיצוי בגין נזק זה.

עוד צירף התובע לכתב תביעתו חוות דעת שמאי. השמאי, מר אשר דוד, קבע בחוות דעתו מיום 12.7.2018, כי הנזק שנגרם לרכב הוא בסך 16,084 ₪. בנוסף נשא התובע בעלות חוות דעת זו בסכום של 750 ₪ כולל מע"מ (641 ₪ ללא מע"מ).

הנתבעים לא ביקשו לחקור את שמאי הגרר וחוות דעתו לא נסתרה. על כן יש לאמצה.

בהינתן האמור, זכאי התובע לפיצוי בסכום של 16,084 ₪, וכן לשיפוי בגין שכ"ט השמאי, ללא רכיב מסף ערך מוסף, שכן התובע הוא עוסק מורשה, בסכום של 641 ₪.

הנזק שנגרם לרכב הנגרר

הרכיב השני של תביעת התובע עוסק בנזק שנגרם לרכב הנגרר. זה נפגע, כאמור, כתוצאה מבלימת הפתע שנאלץ התובע לבצע.

הנתבעים טענו, כי התובע אינו זכאי לתבוע נזק זה, שכן אין המחאת זכות בנזיקין, ומשום שהתובע אינו הבעלים של הרכב הנגרר.

בסיכומיו טען התובע, כי יש להגמיש את הפסיקה האוסרת המחאת הזכות וזאת משום שבמקרה דנן, אין מדובר על זכות אישית. בנוסף טען, כי הנזק – הלכה למעשה – נגרם לתובע, שכן זה נדרש לשפות את הבעלים של הרכב הנגרר בגין הנזק שנגרם לרכב כתוצאה משירות הגרירה שסיפק ובזמן שהרכב הנגרר היה בחזקתו ושמירתו.

סעיף 22 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), אינו מתיר המחאת זכות נזיקית. בהתאם, זכות התביעה בגין נזק שנגרם לרכוש פלוני נתונה לבעלי הרכוש.

התכלית העומדת בבסיס סעיף זה הינו מניעת "סחר" בתביעות נזיקין ובמיוחד כאשר מדובר בתביעות אישיות (תא (ת"א) 31122-07-14‏ מנטפילד (1983) בע"מ נ' דראקו בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים ; 10.3.2015)).

הגם שקיימת פסיקת בית משפט העליון, המאפשר חריגה מנוקשות הוראת סעיף 22 לפקודה, אין כל הצדקה להרחבה נוספת בתובענה זו .

אכן, ייתכן שלפי דיני השומרים היה על התובע להשיב את הרכב הנגרר כשהוא שלם וללא נזקים, ואף ייתכן שהוא אחראי כלפי בעלי הרכב הנגרר כתוצאה מהאירוע, הגם שהאשם בהתרחשות התאונה רובץ על נהג הנתבעים. אלא שזכות זו קמה ועודנה קיימת לבעלי הרכב הנגרר, ולא ניתן להמחותה לתובע, גם אם חפצה בכך בעלת הרכב הנגרר.

בהקשר זה אציין, כי בהתאם להחלטתי מיום 5.1.2020 הוצא מסמך אשר צורף לסיכומי התובע מהתיק. על פי מסמך זה התיימרה בעלת הרכב הנגרר להמחות את זכות תביעתה לתובע. כאמור, מעבר לעובדה שאין להגיש המסמך במסגרת סיכומים, כפי שנקבע בהחלטתי מיום 5.1.2020, אין במסמך זה כדי לסייע לתובע אף אם זה היה מוגש כדין ובדרך סדורה.

בפרשת יעקב כפי בע"מ ( ע"א 5251/10 יעקב כפי בע"מ נ' Banco bilbao Vizcaya, Argentarin S. A. (6.1.2013)) התייחס בית המשפט העליון לאפשרות הכרה בחריגים של ה כלל הקבוע בסעיף 22 לפקודת הנזיקין, בייחוד בסיטואציות של תובעים "קרובים" כגון חברות בנות או חברות אחיות. עם זאת, פרשה נוספת ומאוחרת יותר (ע"א 10217/16 ב. ת. ב. – בניני תעשיה באר-שבע בע"מ נ' ג'ינר (17.1.2019)) קבע ה, כי הכלל שבסעיף 22 שריר וקיים (לדיון בהרחבה, ב עניין זה, ראה פסק דין שניתן ע"י מותב זה בתא"מ (שלום ת"א) 57001-04-18 מוסך השלשה בע"מ נ' קל - אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים; 20.05.2019 (.

בהינתן האמור, ובהינתן העדרה של מחלוקת על אודות הבעלות שברכב הנגרר, אין התובע זכאי לתבוע את הנזק שנגרם לרכב הנגרר. זכות תביעה זו נתונה בידי בעלת הרכב, אך זו לא תבעה במסגרת תובענה זו. משכך, דין רכיב זה בתביעת התובע להידחות.

סיכום ומסקנות

בהינתן האמור, דין התביעה להתקבל חלקית. הנתבעים ישלמו לתובע, באמצעות הנתבעת 2, סך של 16,725 ₪. סכום זה יישא הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה העיקרית (17.7.2018).

התביעה שכנגד נדחית.

באשר לשאלת ההוצאות ושכ"ט עו"ד , ובשים לב, בין היתר, לכך שרק חלק מתביעת התובע התקבל, ולאמור בהחלטתי מיום 5.1.2020, הרי שראיתי לקבוע, כי הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובע הוצאות בסכום של 1,500 ₪ (אגרת משפט) , ושכ"ט עו"ד מופחת בסכום של 1,800 ₪ בלבד.

הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 ימים, שכן אחרת יישאו הצמדה וריבית פיגורים מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ' טבת תש"פ, 17 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נתן אהרוני
נתבע: יאיר רנן
שופט :
עורכי דין: