ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נגד מוטי כלפה :

בפני כבוד ה שופט רונן פיין

תובעת

מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

נגד

נתבע

מוטי כלפה

פסק דין

1. לפניי תביעת שיבוב על סך של 108,033 ₪ . התביעה עניינה נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים בה היו מעורבים רכב שהיה מבוטח ע"י התובעת ורכב הנתבע.
רקע עובדתי
2. התובעת הוציאה פוליסה לביטוח מקיף (להלן: "הפוליסה") לרכב מתוצרת מאזדה מ"ר 11 -548-76 (להלן: "הרכב המבוטח").
3. הנתבע היה בזמן הרלוונטי לתביעה הנהג והבעלים של רכב מתוצרת פולקסוואגן, נושא מ"ר 41-652-56 (להלן: "רכב הנתבע").
4. ביום 01/03/2015, במהלך נסיעה ב כביש מס' 91 ב אזור גשר בנות יעקב שבגליל העליון , פגע רכב הנתבע ברכב המבוטח, אשר עמד בעצירה מוחלטת (להלן: "התאונה").
5. בהתאם לקביעת שמאי מטעם התובעת, הוכרז הרכב המבוטח כ"אובדן גמור". התובעת שילמה לבעל הרכב המבוטח (להלן: "ח'אלד"), בהתאם לתנאי הפוליסה ומסקנות חוות דעת השמאי.
6. תביעת התובעת לשיבוב בסך 108,033 ₪ בגין כל תשלומיה למבוטח ולשמאי (להלן: "סכום התביעה"), הוגשה בבימ"ש השלום בראשל"צ והועברה לדיון בבית משפט זה ב התאם להחלטה מיום 21/1/17.
עקרי הפלוגתאות
7. גדר המחלוקת מתרכז בשאלת נסיבות התאונה ובשאלת האחריות להתרחשותה. כן קיימת מחלוקת בשאלת גובה הנזק וזכות התובעת לשיפוי מהנתבע מכוח אחריותו לקרות התאונה.
האחריות לתאונה - המחלוקות
8. לטענת התובעת, התאונה ארעה כתוצאה מרשלנות הנתבע שנהג במהירות רבה, בחוסר זהירות, ללא שמירת מרחק כדין, פגע מאחור ברכב המבוטח שנהדף על האבנים המצויות בשול הימני של הכביש, וגרם לנזקים כבדים לרכב המבוטח, הן לחלקו האחורי והן לחלקו הקדמי הימני ולאורך צדו הימני של הרכב .
9. לטענת הנתבע, התאונה ארעה כתוצאה מרשלנות נהג הרכב המבוטח שעצר את הרכב המבוטח בחושך, בסוף סיבוב בכביש , באלכסון לרוחב הכביש, ללא אורות אזהרה וללא משולש אזהרה.
10. לשיטת הנתבע, כאשר נסע בכביש בעלייה, בסיבוב, בתנאים של שדה ראיה מוגבל, הבחין לפתע ברכב המבוטח העומד באמצע הכביש. לטענתו, לא היה ביכולתו למנוע התאונה כי בצד שמאל נסעו רכבים בנתיב הנגדי ומצד ימין של הכביש אין שוליים.
11. לטענת הנתבע, נהג הרכב המבוטח לא נקט בכל אמצעי אזהרה סביר למניעת התאונה ובכך גרם להתרחשות התאונה ולנזקים בגינה. לטענתו יש לייחס לנהג הרכב המבוטח אשם תורם בשיעור 100%, ולדחות התביעה.
שיעור הנזק - המחלוקות
12. לטענת התובעת, כתוצאה מהתאונה נקבע כי הרכב המבוטח הנו במצב של "אובדן גמור". התובעת צרפה לכתב התביעה חוות דעת שמאי להערכת הנזק. לטענת התובעת, מכוח זכות התחלוף העומדת לה בהתאם לפוליסה, בהתאם לחוק חוזה ביטוח ולפי כל דין אחר, על הנתבע לשפות אותה בסכום התביעה.
13. לטענת הנתבע, נהג הרכב המבוטח עצר רכבו בשל תקלה בגלגל הימני. משכך, אין רלוונטיות לחישובי הנזק המתייחסים לחלק הקדמי ימני של הרכב המבוטח משנזק זה נגרם לפני אירוע התאונה.
14. לטענת הנתבע, בהתאם לחוות דעת שמאי התובעת, הנזק האמיתי כתוצאה מהתאונה מגיע לסך של 41,000 ₪ לערך , כאשר מסכום זה יש לנכות אשם תורם של נהג הרכב המבוטח ולהתחשב בנסיבות לפיהן הנתבע לא יכול היה למנוע התרחשות התאונה.
15. הנתבע טען לחוסר תום לב של התובעת אשר באופן מכוון לא יידעה אותו שהרכב המבוטח הורד מהכביש והגישה התביעה כאן 7 חודשים לאחר קרות התאונה. בכך, לשיטתו, נמנעה ממנו הזכות לערער על קביעת הרכב כאובדן גמור, ערעור אשר יש להגיש תוך 180 יום מאירוע התאונה.
עדויות ומוצגים
16. לתיק הוגשו תמונות בצבע ממקום התאונה עובר לפינוי הרכבים המעורבים מהזירה; ביום 16/5/17 הוגש לתיק בית המשפט תיק התאונה ממשטרת ישראל (להלן: "תיק המשטרה"); התובעת צרפה לכתב התביעה חוות דעת השמאי חכים באסם מיום 27/4/15 (להלן: "שמאי התובעת") והנתבע צרף לתצהירו חוות דעת השמאי גורביץ דני מיום 26/12/17 (להלן: "שמאי הנתבע").
17. בדיון מיום 20/1/19, נחקרו שמאי התובעת ושמאי הנתבע על חוות הדעת מטעמם. כמו כן נחקרו על תצהיריהם נהג הרכב המבוטח (להלן: "ג'מאל"), בעל הרכב המבוטח (להלן: "ח'אלד") והנתבע.
דיון והכרעה
18. בכדי להכריע בתביעה שלפני, אדרש לדון בשאלות הבאות:
הראשונה - על מי מוטלת האחריות לתאונה שבעתיה ניזוק הרכב המבוטח?
השאלה השנייה עניינה בזכות התובעת לשיפוי.
19. בהתאם למסקנה אליה אגיע בעניין האחריות לתאונה ובאם המסקנה בשאלת השיפוי תהייה חיובית, אפנה לברור גובה הנזק הנתבע ולהכרעה בנוגע לגובה חיוב הנתבע בתשלום .
20. אקדים מסקנה לדיון ואומר כי לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולכלל החומר שהוגש לתיק והוצג בפניי, וכן לאחר שהתרשמתי מהצדדים והעדים באופן ישיר ובלתי אמצעי ובחנתי טענות וסיכומי ב"כ המלומדים של הצדדים , הגעתי למסקנה כי יש לקבל התביעה בחלקה ולחייב הנתבע רק בתשלום ערך הנזק שגרם בפועל כתוצאה מהתאונה. ואלה טעמיי.
האחריות לתאונה -
21. אין חולק כי הנתבע התנגש ברכב המבוטח מאחור וכתוצאה מכך נגרם לרכב המבוטח נזק. המחלוקת הראשונה הינה לעניין אחריותו של הנתבע לתאונה.
נסיבות התאונה נלמדות מרצף הראיות שהוגשו לתיק. (יצוין כי תיק המשטרה הוגש במסגרת הודעה של התובעת ולא באמצעות עד כלשהו).
22. בטופס סיכום ביקור בחדר מיון, לשם פונה ג'מאל (ר' בתיק משטרה):
"...תאריך קליטה במיון 01.03.2015 שעה 18:46 ... היה מעורב בתאונת דרכים בתור נהג, ישן ברכב ללא תנוע (כך במקור, ר"פ) בשולי הכביש ורכב נכנס בו מאחורה ..."
23. תיק המשטרה כולל הודעת ג'מאל ואשתו מיום 12/03/15 בה התיאור הבא:
".... נסענו מכיוון גשר בנות יעקב לכיוון קצרין אני הרגשתי משהו ברכב עצרתי בצד הכביש ופתאום מישהו נכנס בי מאחורה אני ואשתי נפגענו ופינו אותנו באמבולנס... הרכב שלי נפגע מאחורה ואף הציר של ההגה נשבר והרכב שלי הורד מהכביש, הרכב שלי נגרר על ידי המשטרה."
לשאלת החוקר האם עצר באמצע הכביש, ענה ג'מאל:
"לא בכלל בצד ויש שוליים בצד אני עצרתי עם מאותתים ובאופן זהיר אני לא יכולתי לנסוע כי היתה רעידה בגלגל הימני ובגלל זה עצרתי. .."
לתיק המשטרה צורפו תמונה המתעדת פגיעה במוקד קדמי ימני של רכב הנתבע ותמונה המתעדת פגיעה במוקד אחורי שמאלי ברכב המבוטח. (תמונות אלה היו חלק מן התמונות אשר צורפו לתצהיר נהג הרכב המבוטח).
24. בטופס של התובעת תחת הכותרת "הודעה על תאונת דרכים" (להלן: "טופס ההודעה"), מיום 30/31/15 (נספח א כתב הגנה), מתוארות נסיבות המקרה:
" בעיצומה של נסיעה מגשר בנות יעקב לכיוון חד נס, הנהג ברכב המבוטח שמע רעש מהרכב, עצר בשוליים וראה כי הגלגל הימני נפגע. לאחר כמה דקות של עצירה בשוליים, רכב צד ג' שהגיע מאחור פגע ברכב המבוטח. @בזמן הפגיעה הנהג ישב בתוך הרכב עם מנוע דומם. "
25. בדיון לפניי, העיד ג'מאל כי יצא עם אשתו מבית חולים פוריה, בשעה 16:00 (עמ' 23 ש' 13-16). אחרי שעברו את גשר בנות יעקב, כ 60-100 מ' אחרי הסיבוב (עמ' 26 ש' 11) הרגיש רעש בגלגל, ירד מהכביש ועצר את הרכב, העביר ידית ההילוכים להילוך חנייה ומשך ידית מעצור יד. ג'מאל העיד כי הרכב המבוטח עמד עם כיוון הנסיעה, כאשר שני גלגלים על הכביש ושני גלגלים על השוליים הצרים (עמ' 24 ש' 19-21). לטענתו הוא הפעיל 4 מנורות האיתות (עמ' 26 ש' 17), ירד לבדוק מה מקור הרעש וראה ש"הגלגל הלך קצת, זה לא היה פנצ'ר אבל הייתה רעידה" (עמ' 24 ש' 11-12). "היה משהו בגלגל הקדמי ואי אפשר היה לנסוע" (עמ' 26 ש' 7).
26. עדות ג'מאל והראיות מובילות למסקנה לפיה התאונה ארעה בעוד הרכב המבוטח עצר נסיעתו ונעמד בשל תקלה בגלגל הימני .
27. לטענת הנתבע, התאונה ארעה בחושך בתנאי ראות קשים שלא אפשרו להבחין ברכב המבוטח שצבעו שחור. בדיון העיד הנתבע כי נסע לכיוון קצרין במהירות של כ 60 קמ"ש, האט בסיבוב וכשעבר את הסיבוב הבחין פתאום ברכב עומד באלכסון באמצע הכביש (עמ' 29 ש' 17-31).
28. הנתבע העיד כי הרכב המבוטח חסם את כל הנתיב. לטענתו הוא התלבט אם לסטות ימינה או שמאלה, הסיק שזה לא יעזור והמשיך ישר להתנגשות (עמ' 31 ש' 3-10). הנתבע פגע עם חזית רכבו בפינה האחורית השמאלית של הרכב המבוטח שנהדף לטענתו מטר או שניים קדימה (עמ' 30 ש'18-20).
29. אציין כי הנתבע לא צירף כל ראיה התומכת או המסייעת לגרסתו. בשים לב שחוות דעת שמאי הנתבע מתייחסת לנזק ולא לאחריות לתאונה.
30. בתמצית אברר המחלוקות העולות מגרסאות הצדדים, באשר לנסיבות התאונה.
31. מיקום הרכב המבוטח על הכביש - עיון בתמונות ממקום התאונה שצורפו לתצהיר ח'אלד , מעלה כי מוקד הנזק ברכב הנתבע הוא בחלקו הקדמי הימני. ההיגיון הסביר נוטה למסקנה שלו היה הרכב המבוטח חוסם כל נתיב הנסיעה באמצע הכביש במצב אלכסוני כטענת הנתבע, היה רכב הנתבע מתנגש בו עם כל חלקו הקדמי ולא רק בצד ימין קדמי. במצב שכזה הפגיעה ברכב המבוטח הייתה ניכרת לא רק בפינה האחורית משמאל, כפי שנראה בתמונות, כי אם גם בצדו השמאלי של הרכב המבוטח, באזור דלת הנוסע האחורית משמאל וכו' .
עוד ניתן להבחין בתמונות בחלקי/שברי רכב מפוזרים באזור שולי הכביש , ראיה לכך כי מקום ההתנגשות לא היה באמצע הכביש.
32. משכך, סבירה בעיניי יותר גרסת התובעת שבנסיבות תנאי הכביש, עמד הרכב המבוטח כשצדו הימני בשול הימני וגלגליו השמאליים על האספלט.
33. מהירות הנסיעה של הנתבע - שני השמאים חוו דעתם בדיון כי לפי עוצמת הפגיעה, עובר לבלימה ולהתנגשות, נהג הנתבע במהירות של 60-70 קמ"ש (ר' עמ' 16 ש' 21-25). משכך, אני סבור כי לא ניתן לקבוע שהנתבע נהג במהירות מופרזת כטענת התובעת.
34. שעת קרות התאונה - בהתאם לדו"ח הרפואי, ג'מאל נקלט בחדר מיון בשעה 18:46; בדיון העיד ח'אלד כי אביו התקשר להודיע על התאונה בערך בשעה 17:00 (עמ' 19 ש' 22); ג'מאל העיד כי פונה באמבולנס לבית חולים "זיו" בצפת (עמ' 26 ש' 19) לפני שבנו ח'אלד הגיע למקום התאונה (עמ' 27 ש' 3-6) וצילם הרכבים בזירת התאונה; מן התמונות (בצבע) שצולמו, נראה כי אלה צולמו ע"י ח'אלד בשעות בן ערביים , לאחר שהגיע למקום מהישוב מסעדה ברמת הגולן , מרחק חצי שעה לפחות ממקום התאונה.
35. מכך אני מגיע למסקנה כי התאונה ארעה באור, בשעות אחה"צ, לקראת השעה 17:00 ולא בחשיכה כטענת הנתבע.
36. שדה הראיה - התמונות מראות כי התאונה ארעה במרחק גדול מהסיבוב הפתוח, אין עצים סמוכים לכביש ושדה הראיה פתוח.
37. הנתבע העיד כי הבחין ברכב המבוטח כ- 5 מטר לפני התאונה. לטענתו הוא לא הספיק לבלום ולעצור את רכבו ופגע ברכב המבוטח, בצדו האחורי השמאלי.
38. לאור המסקנות לעיל, בין השאר בנוגע לשעת התאונה ובנוגע לשדה הראייה, הגעתי למסקנה כי לא תנאי השטח הם שהביאו הנתבע להבחין מאוחר ברכב המבוטח. סבירה יותר המסקנה כי דעתו של הנתבע הייתה מוסחת או שנהג בחוסר זהירות או ללא ששם לב מספיק לדרך ולעובדה כי הרכב המבוטח עומד בצד הדרך ומכאן "ההפתעה" והעדר היכולת לעצור או למנוע התאונה.
39. סיכום ביניים - הנתבע הוא הגורם האחראי להתרחשות התאונה.
אשם תורם -
40. הנתבע מודה כי פגע ברכב המבוטח כאשר זה היה בעמידה . לטענתו נהג הרכב המבוטח הוא הגורם האחראי לתאונה. לעניות דעתי ובנסיבות אלה, הנטל להוכיח אחריות ג'מאל רובץ לפתחו של הנתבע.
41. לטענת הנתבע, בהתאם לתקנות התעבורה ונסיבות התאונה, יש לקבוע כי נהג הרכב המבוטח הוא האשם באירוע התאונה בשל עצירתו המסוכנת בניגוד לכל דין, ולכן יש לייחס לו אשם תורם בשיעור ניכר .
המסגרת הנורמטיבית
42. סעיף 65 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מתייחס לאשם בהתנהגות התובע וקובע:
נתבע שגרם לנזק באשמו, אלא שהתנהגותו של התובע היא שהביאה לידי האשם, רשאי בית המשפט לפטור אותו מחבותו לפצות את התובע או להקטין את הפיצויים ככל שבית המשפט יראה לצודק.
43. סעיף 65 לעיל קובע מבחן הנובע משיקולי צדק, לפיו רשאי בית המשפט להפחית את שיעור הפיצויים ואף לפטור נתבע כליל מחובת הפיצוי, מקום בו הוכח שהתנהגות התובע הביאה לאשמו של הנתבע שגרם לנזק.
מכאן עולה השאלה בענייננו - האם עצר הרכב המבוטח בניגוד לכל דין, ובכך הביא לאשמו של הנתבע לקרות התאונה?
44. תקנות התעבורה, תשכ"א-1961 אוסרות העמדת רכב בשול הדרך, אלא במקרים חריגים. להלן ההוראות הרלוונטיות לנסיבות ענייננו (הדגשות שלי, ר"פ) -
תקנה 69 לתקנות הנ"ל קובעת:
"(א) הנוהג רכב בדרך שאיננה עירונית, המסומנת כדרך ראשית או אזורית על-ידי תמרור מודיעין לא יעצור את רכבו, לא יעמידנו, לא יחנהו ולא ישאירנו עומד על הכביש או על שולי הדרך בין בהשגחה ובין שלא בהשגחה.
...
(ה) הוראות תקנות משנה (א), (ב) ו-(ג) לא יחולו על עצירתו או העמדתו של רכב שהיה הכרח לעצרו ולהשאירו עומד באופן זמני על פני הכביש עקב קלקולו, ובלבד שנוהג הרכב יעשה את כל הדרוש כדי להסיעו לשולי הדרך במידת האפשר ולהרחיקו מהדרך בכלל במהירות האפשרית.
תקנה 70 לתקנות הנ"ל קובעת:
"(א) רכב שהיה הכרח לעצרו ולהשאירו עומד על פני הדרך, יציב נוהג הרכב משולש אזהרה כאמור בתקנה 367 שיהא נראה לעין נוהג רכב הבא מאחוריו ממרחק של 100 מטרים לפחות.
(ב) בנוסף על האמור בתקנת משנה (א), אם היה הרכב עומד בזמן תאורה בדרך שאיננה דרך עירונית, או אם היה הכרח להשאיר את הרכב בדרך כאמור בזמן תאורה –
(1) באוטובוס, ברכב עבודה או ברכב מסחרי שמשקלו הכולל המותר עולה על 3,500 ק"ג ....
(2) ברכב, למעט רכב כאמור בפסקה (1), רשאי הנוהג בו להשתמש במכשיר להפעלת מחווני כיוון."
45. אין למעשה מחלוקת בין הצדדים כי עצירת הרכב המבוטח הייתה בשל תקלה. לאור הדיון לעיל ומעיון בתמונות של זירת התאונה, עולה כי ג'מאל העמיד הרכב המבוטח בשול הדרך . מכאן נראה כי על פניו פעל ג'מאל בהתאם לתקנה 69(ה) לתקנות התעבורה.
46. אין חולק כי ג'מאל לא הציב משולש אזהרה כנדרש בתקנה 70(א) לעיל. ג'מאל העיד כי מיד לאחר שעצר הרכב, ותוך כדי שהודיע לח'אלד בטלפון על התקלה בגלגל, הרגיש שמשהו דחף הרכב המבוטח 6 מטר קדימה לפחות (עמ' 25 ש' 7). ג'מאל העיד כי לא הספיק להציב משולש אזהרה וגם לא ללבוש אפוד צהוב (עמ' 25 ש' 17-22).
47. ג'מאל הצהיר והעיד כי הדליק 4 אורות אזהרה, הנתבע העיד בדיון כי הוא זוכר את האור האחורי שמאלי של הרכב המבוטח (עמ' 34 ש' 21-22). מעיון בתמונות הצבעוניות אשר הוגשו ע"י התובעת לתיק ביום 16/5/17, עולה כי סמוך מאד לאחר התאונה עדיין פועלים אורות האזהרה ברכב המבוטח. (עמ' 4 להודעה, בתמונה תחתונה).
48. סיכום ביניים - לאור המפורט לעיל, אני קובע כי לא עלה בידי הנתבע להוכיח טענתו שהרכב המבוטח עמד בשולי הכביש בניגוד לדין. הנתבע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח טענתו כי התנהגותו הרשלנית של ג'מאל היא שהביאה לתאונה.
כאמור, לעניין אמצעי האזהרה הנדרשים בדין, הנתבע עצמו העיד כי ראה את האור האחורי של הרכב המבוטח אך לא הספיק לבלום והתנגש בו .
49. לסיכום הדיון בעניין זה הגעתי למסקנה שלא להטיל כל אחריות על נהג הרכב המבוטח, אך בשל העובדה ש זה לא הספיק להעמיד משולש אזהרה, זאת לאור מסגרת הזמנים הצפופה שבין עצירת הרכב המבוטח ו בין קרות התאונה.
זכות התובעת לשיפוי -
המסגרת המשפטית
50. סעיף 62(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") קובע הזכות לשיבוב או ל"תחלוף":
"62 (א) היתה למבוטח בשל מקרה הביטוח גם זכות פיצוי או שיפוי כלפי אדם שלישי, שלא מכוח חוזה ביטוח, עוברת זכות זו למבטח מששילם למוטב תגמולי ביטוח וכשיעור התגמולים ששילם."
51. בהתאם לחוק חוזה הביטוח, מרגע שהמבטחת שילמה למבוטח את תגמולי הביטוח, היא נכנסת בנעלי הניזוק המבוטח. העיקרון העומד בבסיס זכות התחלוף הוא שזכות המבטחת לממש את זכותו של המבוטח. בענייננו מדובר בזכות המבוטח להיפרע מהמזיק.
52. פסק הדין בע"א 7148/94 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' חברת השמירה בע"מ ( 21.1.97) התווה את אמות המידה לפיהן ייבדק היקף זכות התחלוף של מבטחת לפי ס' 62(א) לחוק חוזה ביטוח וקבע כי הסדר שייעשה בין מבטחת למבוטח וכל סכום שישולם למבוטח בפועל, לא יהוו בהכרח ראיה מספקת להעמדת זכות השיפוי כדי אותו סכום.
53. נפסק כי החובה לשלם עומדת לביקורת, וגובה הסכום על אחת כמה וכמה. עוד נפסק כי בכל מקרה תהיה המבטחת זכאית לשיפוי כדי סכום נזקו של הניזוק המבוטח, ולא יותר מכך (ר' פסקה 7 לפסק הדין).
54. במילים אחרות, אם סכום הנזק שנגרם למבוטח הניזוק בפועל הוא נמוך מזה ששולם לו על ידי המבטחת, אזי המזיק אינו מחויב כלפי המבטחת בתביעת שיבוב אלא בגובה הנזק לו גרם בפועל.
הנזק -
55. אין מחלוקת כי הרכב המבוטח נפגע באירוע התאונה, בחלקו השמאלי האחורי. הצדדים חלוקים באשר לאחריות הנתבע בנוגע לנזקים נוספים ששומתם נקבעה בחוות דעת שמאי התובעת, לפיה שילמה התובעת למבוטח ובהתאם העמידה את סכום התביעה כאן.
56. לטענת התובעת, הנתבע אחראי לכל נזקי הרכב המבוטח שכתוצאה מהתאונה הוכרז באובדן גמור.
57. לטענת הנתבע, הוא אינו חייב בתשלום הנזק במוקד הקדמי ימני, נזק שלטענתו אירע עובר לתאונה ובעתיו נעמד הרכב המבוטח בשולי הכביש.
58. שמאי הנתבע הסכים עם קביעת שמאי התובעת כי קיים נזק ברכב המבוטח לאורך כל צד ימין ולא רק בחלקו הימני הקדמי. (עמ' 13 ש' 11-12). אך טען כי לנזק זה אין קשר לתאונה (עמ' 13 ש' 21-24):
לשאלת בית המשפט:
ש. האם לא יכול להיות שכתוצאה מהמכה הרכב נדחף ופגע בסלעים בצד ימין?
ת. יכול להיות, אבל אז המכה הייתה מכה צדית חודרת ולא מכה של שפשוף לאורך כפי שרואים פה. אם הרכב היה סב על צירו כפי שרואים בתצלום, הוא היה פוגע עם צדו באבנים. הרכב נהדף זוויתית. "
59. בעדותו בדיון טען שמאי התובעת כי השול מאד צר ויש בו סלעים וכי הפגיעה בחלקו הימני של הרכב נגרמה כתוצאה מהתאונה. לטענתו מלבד היותו שמאי הוא גם חוקר ומשחזר תאונות דרכים ויש לו המומחיות המתאימה לפיה הסיק מסקנותיו (עמ' 8 ש' 9-24):
"... אני לא רק שמאי אני גם חוקר ומשחזר תאונות...יש ירידה בין האספלט לשוליים וצד ימין של הרכב אחרי שקיבל את המכה מאחור, מלבד העובדה שהרכב קיבל זווית, הוא נגרר על גבי השוליים וכך נפגע בצדו הימני, מאבנים, סלעים וכן כתוצאה מהבדל גבהים בין האספלט לבין השוליים."
60. עדות ג'מאל בדיון (עמ' 26 ש' 3-4), סותרת את גרסת שמאי התובעת לעיל (הדגשות שלי, ר"פ):
ש. אתה מתאר מצב שמישהו נכנס ברכב שלך מאחורה והרכב שלך זז 6 מטר קדימה.
ת. אבל לא על הסלעים, יש 10-15 סנטימטר, פחות מהכביש ...
61. מאוחר יותר בעדותו שב וטען שמאי התובעת כי הנזק לאורך צד ימין, בעיקר במתלה קדמי ימני גם הוא תוצאה מהמכה שספג הרכב מאחור (עמ' 11 ש' 8). לעניות דעתי טענות התובעת כי הנזק שנגרם לרכב המבוטח בצדו הימני הנו תוצאה של המכה שספג מאחור - הנו "עניין שבמומחיות", בתחום חקירת תאונות הדרכים.
אינני יכול לקבל חוות דעתו המקצועית של שמאי התובעת בעניין זה ו לא אוכל להסתפק בעדותו כדי להכשירו "כמומחה" גם בתחום זה. לא הוצגה בפניי כל אסמכתא המכשירה שמאי התובעת לתחום מומחיות זה וחוות דעת שמאי התובעת נעדרת פירוט ניסיונו והשכלתו של השמאי, כמצוות הוראות סעיף 24 לפקודת הראיות.
62. יוער כי חוות דעת שמאי התובעת עניינה בתחשיבי אומדן הנזק והיא איננה מתארת או מציגה כל הסבר ל התרחשות התאונה או לאופן הפגיעה ברכב המבוטח . בעדותו של זה בדיון העלה לראשונה גרסת ה נזק בצד הימני של הרכב המבוטח שהיא כתוצאה מהתאונה. בנוסף, כל תצהירי העדות שהוגשו מטעם התובעת אינם מתייחסים לפגיעה לאורך צד ימין ככזו אשר נגרמה כתוצאה מהתאונה. יצוין כי כתב התביעה עצמו מתאר פגיעה שגרמה לנזקים ללא פירוט מוקדי נזק.
63. בעיון בתמונות מזירת התאונה עולה אין ולו תמונה אחת הממחישה הנזק בצד ימין של הרכב המבוטח ואשר ביכולתה לסתור טענת הנתבע לנזק קודם שאינו קשור לאירוע התאונה.
ויודגש, צורפו לתצהיר בעל הרכב המבוטח תמונות של הרכבים המעורבים בתאונה, אשר לטענתו בתצהירו צולמו מיד לאחר התאונה.
ללא כל הסבר מניח את הדעת - לא הוצגה בפניי תמונה מזמן אמת, של חזית הרכב המבוטח או תמונה של צדו הימני.
64. סיכום ביניים - בהתאם לכלל לפיו הנטל להוכחת מצב הדברים העובדתי האמור במסגרת תביעת שיבוב מוטל על המבטחת התובעת (ראו: ירון אליאס, דיני ביטוח (מהדורה שלישית, 2016), עמ' 1184), אני מגיע למסקנה שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי הנזק במוקד הימני של הרכב המבוטח ולאורך צדו הימני , נגרם כתוצאה מהתאונה.
65. משכך, יש לקבוע זכות התובעת לשיפוי בגין הנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה, במוקד האחורי של הרכב המבוטח בלבד . לאור העיקרון עליו עמדנו קודם לפיו המזיק איננו מחויב כלפי המבטחת בתביעת שיבוב אלא בגובה הנזק לו גרם בפועל, הרי שאין לחייבו בתשלום הפער שבין גובה הנזק לו גרם בפועל לבין הסכום ששילמה התובעת לבעל הרכב המבוטח בפועל.
גובה הנזק והשיפוי הראוי -
66. שמאי התובעת קבע (עמ' 1 בחוות הדעת) כי נזק הרכב המבוטח מהווה 80.30% מערך הרכב, ועל פי תקנות משרד התחבורה הרכב לא ישוקם, מוכרז "אובדן כללי" ושרידיו ישמשו לפירוק בלבד.
67. שמאי התובעת פירט (עמ' 2 לחוות הדעת) גובה הנזק בחלוקה למוקדים וקבע כי גובה הנזק במוקד האחורי (מוקד הפגיעה כתוצאה מהתאונה) מסתכם בסך 57,035.97 ₪ (כולל מע"מ). כן קבע שמאי התובעת כי גובה הנזק במוקד הימני מסתכם בסך 51,125.65 ₪ (כולל מע"מ).
68. שמאי התובעת אישר בעדותו בדיון כי לא בדק או ציין הנזקים שהיו ברכב המבוטח כתוצאה מפגיעות קודמות לאירוע התאונה (עמ' 7 ש' 26-27).
69. לטענת הנתבע, אם שומת הנזקים שערך שמאי התובעת, הייתה קובעת כי רק הנזק במוקד האחורי הנו כתוצאה מן התאונה, כי אז הרכב המבוטח לא היה מגיע לכדי אובדן כללי וניתן היה לתקנו .
70. נוהל משרד התחבורה "הנחיות מקצועיות לשמאי רכב" (להלן: "הנוהל לשמאי רכב") מיום 1/6/2015, אליו הפנה שמאי הנתבע בחוות דעתו, מבהיר מחלוקת זו שבענייננו.
71. הנחיה מקצועית מס' 2 בנוהל משרד התחבורה לשמאי רכב, עניינה "הנחיות מקצועיות לשומת נזק וחוות דעת שמאי". שם, בעמ' 12, מפורטת ההוראה כיצד לפעול במקרה כמו כאן, כאשר קיימים מוקדי נזק שונים:
"בשמאות לשני מוקדי נזק או יותר, על השמאי לפעול, בנוסף לאמור לעיל, כדלקמן :
א. שמאי רכב המבצע חוות דעת לכלי רכב שבו שני מוקדים או יותר, ללא כל קשר אם מדובר בשני אירועים שונים ולמספר ההשתתפויות העצמיות שעל המבוטח לשאת, יהיה חייב לצורך חישוב הנזק הגולמי, לקחת בחשבון ולחבר את עלויות תיקון הנזק של כל המוקדים." (הדגשות שלי, ר"פ).
72. הנחיה מקצועית מס' 5 בנוהל לשמאי רכב (עמ' 16), עניינה רכב ב"אובדן גמור". וזו לשונה:
"על השמאי חלה החובה לקבוע, טרם תחילת תיקון הרכב, את שיעור הנזק הגולמי שנגרם לו וכנגזר ממנו עליו לפעול כדלקמן:
הכרזת רכב באובדן גמור - תקנה 266 מאפשרת לשמאי לקבוע כי מדובר " באובדן גמור" של הרכב, גם אם הנזק הגולמי הוא באחוזים נמוכים מ - 60% במידה ועל פי דעתו המקצועית, הרכב לא יהיה כשיר לתנועה בכביש מבחינה בטיחותית.
השמאי, בעת עריכת השומה, ידאג שחוות דעתו המקצועית תתאים ככל האפשר להוראות יצרן הרכב ויכלול בה את פרוט חלקי החילוף וסוגם (חדשים, תחליפיים, משומשים - בכפוף להוראות הדין).
קבע השמאי כי רכב באובדן גמור, ידווח השמאי במערכת מקוונת לאגף הרישוי במידי באמצעות כרטיס חכם ולא יאוחר מ- 45 ימים מיום האירוע."
73. מכאן עולה כי שמאי התובעת נהג בהתאם לנוהל הנ"ל , כאשר על פי מסקנות חוות הדעת שערך, כלל כל הנזקים ברכב המבוטח הסתכם לשיעור נזק גולמי של 80.3%. עקב כך הושבת הרכב המבוטח ונמסרה הודעה לרשות הרישוי אודות אובדן גמור. לא ראיתי הוראה בנוהל הנ"ל לפיה ככל והנזקים הנם כתוצאה ממספר אירועי נזק - אין להכלילם בחוות הדעת.
74. מטעם זה אני דוחה טענת הנתבע כי היה על שמאי התובעת להתעלם מנזקים שלא נגרמו כתוצאה מהתאונה.
75. כזכור טען הנתבע כי לו היה שמאי התובעת מחשב בחוות הדעת תיקון על ידי חלקים משומשים, הייתה סבירות גבוהה יותר כי שיעור הנזק הגולמי היה נמוך יותר והרכב המבוטח לא היה מורד מהכביש.
76. בסעיף 4.3 בחוות דעת שמאי הנתבע נטען כי לא קיימת מניעה חוקית כלשהי לשימוש בחלקי חילוף משומשים בהינתן שבמועד התאונה "גיל" הרכב היה מעל 24 חודשים. שמאי הנתבע מבסס טענתו על הוראה מפרק א' - פרק ההגדרות בנוהל משרד התחבורה לשמאי רכב, המגדירה "איסור שימוש בחלק משומש" -
"לא יתקין אדם חלק משומש ברכב שניזוק וטרם חלפו שנתיים ממועד רישומו ברישיון רכב"
77. שומת הנזק בחוות דעת שמאי התובעת, מתבססת על ערך חלקים חדשים רובם מקוריים. משנשאל שמאי התובעת בחקירה נגדית בדיון והתבקש להסביר מדוע לא אמד הנזק לפי ערך חלקים משומשים, טען לשתי סיבות. האחת - כי לא חלף זמן רב ממגבלת 24 החודשים, והשנייה - טענה כללית המסבירה שאם שמאי לא מאתר חלפים משומשים או תחליפיים הוא חוזר לחלקים המקוריים. (ר' פרוטוקול עמ' 10 ש' 26-31).
78. שמאי התובעת לא טען לא במסגרת חוות דעתו ולא במסגרת עדותו בפניי, כי חיפש חלפים משומשים או שעשה מאמץ סביר או מאמץ כלשהו, לאיתור חלקי חילוף משומשים לרכב המבוטח, לצורך תמחור ואומדן חוות דעתו .
79. סעיף 4.4 בחוות דעת שמאי הנתבע מעלה הטענה כי מאחר והרכב המבוטח הוא מסוג נפוץ יחסית, סביר להניח כי ניתן היה להשיג את חלקיו כמשומשים. סעיף 4.4.3 לחוות דעת שמאי הנתבע, קובעת עלות חלקים משומשים כ- 60% (בממוצע) מערך חלק חדש. טענה זו לא נסתרה בחקירתו הנגדית.
80. בעניין זה אני מעדיף עמדת שמאי הנתבע. ואנמק מדוע. ראשית , כאמור נוהל משרד התחבורה קובע מגבלה בת 24 חודשים מיום רישום הרכב, במהלכה אסור להרכיב ברכב חלקים משומשים. משחלפה התקופה, לא ניתן לומר כי "לא חלף זמן רב" או במקרה שלנו, כי חלפו רק שבועיים מתום התקופה. סבורני כי משחלפה התקופה ולו ביום אחד - הוסרה המגבלה. מדובר במגבלה משמעותית בת 24 חודשים. לעניות דעתי ומשתמה התקופה, "הארכתה" באופן מלאכותי, גם אם "לתקופה קצרה", תיצור חוסר וודאות בעניין זה ותרחיב שיקול הדעת של שמאי העורך חוות הדעת, מעבר לתקופה שנקבעה בנוהל וללא יכולת פיקוח .
שנית ולאור הנימוק הראשון לעיל, היה על שמאי התובעת להראות לכל הפחות, כי פעל בשקידה סבירה לצורך איתור חלקים משומשים, לתמחור חוות דעתו. משלא עשה כן ומשלא פורט דבר בחוות דעתו בעניין זה, לא ניתן לקבל עמדתו.
81. לאור המפורט לעיל ומשמצאתי לנכון להעדיף בעניין זה עמדת שמאי הנתבע, יש לקבוע כי שווי החלקים במסגרת אומדן הנזק במוקד האחורי ברכב המבוטח, הנו בשיעור של 60% מן ה מופיע ומפורט בחוות דעת שמאי התובעת.
82. שווי החלקים כאמור מסתכם בסך של 23,218.18 ₪ על פי החישוב הבא:
38,696.96 ₪ (ערך חלקים חדשים, עמ' 2 בחוו"ד התובעת) X 60% (הורדת ערך) = 23,218.18 ₪ .
83. מכך נובע ובהתאמה, כי כל הנזק במוקד האחורי מסתכם בסך של 38,771 ₪ (במעוגל) לפי הפירוט שבעמ' 2 לחוו"ד התובעת:
סה"כ עבודות - 580.00 ₪
סה"כ חלקים (משומשים) - 23,218.18 ₪
סה"כ צבע - 4,018.61 ₪
סה"כ פ+ה - 5,040.00 ₪
סה"כ הנזק - 32,856.79 ₪
תוספת מע"מ - 5,914.22 ₪
סה"כ - 38,771.01 ₪
84. אציין ואדגיש כי הדיון אותו ערכתי לעיל נועד לצורך קביעת הסכום אשר אותו יש לחייב הנתבע לשלם לתובעת בהתאם לעקרונות אשר פורטו לעיל, במסגרת תביעת שיבוב. לעניות דעתי דיון זה איננו רלוונטי ביחסים שבין התובעת למבוטח (בעל הרכב) ולסכום הפיצוי אשר שולם למבוטח.
85. בטרם חתימה אדון בקצרה בטענות נוספות של הנתבע.
86. הנתבע טען לחוסר תום לב התובעת אשר בכוונה תחילה לא יידעה אותו בדבר קביעת השמאי מטעמה ובכך נמנעה ממנו ההזדמנות לבדוק הרכב המבוטח או להביא שמאי מטעמו שיחלוק על חוות דעת השמאי מטעמה.
לטענת הנתבע, בכך פגעה התובעת בזכותו בהתאם לנוהל לשמאי רכב (עמ' 11), תחת הכותרת "תיקון / שינוי חוו"ד שמאי לאחר דיווח לרשות הרישוי".
87. אינני מקבל טענה זו מן הטעמים הבאים: ראשית, ההנחיה בנוהל מתייחסת לזכותו של שמאי רכב שדיווח לרשות הרישוי על רכב ב"אובדן גמור" ומבקש לחזור בו. זאת אומרת, בענייננו, ההנחיה היא לזכות שמאי התובעת או בעל הרכב המבוטח לפנות לרשות ולבקש לשנות את השומה בתוך 180 ימים מיום קרות אירוע הנזק. מדובר ביחסים שבין מבוטח למבטחת ולא בזכות כלשהי של צד ג' - הוא הנתבע כאן.
88. שנית, מעדות הנתבע עולה כי ימים ספורים לאחר קרות התאונה, שוחח עם ח'אלד (המבוטח) כדי לברר ול נסות להסדיר את נושא הנזק שנגרם לרכב המבוטח. לטענתו מכיוון שחאלד ביקש תשלום בעבור כל הנזק שפורט בחוות דעת שמאי התובעת , לא הגיעו להסכמות.
בנוסף אישר הנתבע כי טרם הוגשה התביעה כאן, פנו אליו מטעם התובעת ויידעו אותו כי יש נזק של 100,000 ₪ (עמ' 34 ש' 2-14).
מכאן שבניגוד לטענתו, הייתה לנתבע הזדמנות להביא שמאי מטעמו לבדוק הרכב המבוטח .
89. הנתבע גם טען לחוסר אשמה בהיעדר כתב אישום כנגדו ומשלא זומן למתן עדות או לחקירה במשטרה. לא מצאתי לנכון לקבל טענה זו בהעדר רלוונטיות לתביעה כאן. עניין זה יכול היה להיות רלוונטי לו הוגש כנגד הנתבע כתב אישום בגין התאונה והוא זוכה בסיום ההליך בהעדר אחריות לתאונה או מכל סיבה אחרת.
90. יצוין כי תיק המשטרה בעניינו, אשר הוגש ע"י התובעת לתיק במסגרת הודעתה מיום 16/5/17 הינו תיק חקירת תאונת דרכים שנפתח בהתאם להוראות תקנה 144(א)(4) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961. מעיון בתיק עולה כי זה נסגר ע"י המשטרה מן הסיבה של "חוסר עניין לציבור". מעיון נוסף בתיק המשטרה ניתן להגיע למסקנה כי זה נסגר מסיבה זו, לאור פגיעתו הקלה מאד של נהג הרכב המבוטח. זו הסיבה ככל הנראה, כי המשטרה לא טרחה לזמן הנתבע עצמו לחקירה.
סוף דבר
91. התביעה מתקבלת בחלקה.
92. לאור כל האמור, אני קובע כי על הנתבע לשאת בגובה הנזק בגין הנזק שגרם למוקד האחורי בלבד, כמפורט בסעיף 83 לעיל, סך של 38,771 ₪ . (במעוגל). סכום זה כשהוא משוערך מיום התאונה ועד ליום מתן פסק הדין הנו סך של 41,320 ₪ (במעוגל).
93. בנוסף ובשים לב ל סכום התביעה ולמסקנות פסק דין זה, ישלם הנתבע לתובעת הוצאות משפט בסך של 3,000 ₪ ושכ"ט עו"ד ומע"מ בגינו בסכום כולל של 7,500 ₪ .
94. סה"כ ישלם הנתבע לתובע סך כולל של 51,820 ₪ אשר ישולם לתובעת באמצעות ב"כ תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד תשלומם המלא בפועל .

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי, כדין.

המזכירות תמציא פסק הדין לב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, י"ח טבת תש"פ, 15 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
נתבע: מוטי כלפה
שופט :
עורכי דין: