ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רומן מושינסקי נגד באמצעות עו"ד שלומי עזרא :

לפני כבוד ה שופטת אסתר טפטה–גרדי

מבקש

רומן מושינסקי

נגד

משיבה
באמצעות עו"ד שלומי עזרא
מדינת ישראל

החלטה

1. לפני בקשה לביטול איסור מנהלי על שימוש ברכב, אשר הוגשה על פי סעיף 57ב ל פקודת התעבורה.

2. ביום 11.1.20, בעקבות שימוע בדבר איסור מנהלי על שימוש ברכב, החליט קצין המשטרה על השבתה מנהלית של הרכב בו נהג אליה מושינסקי (להלן – הנהג), פרטית, " טויוטה", מ.ר. 80968101, למשך 30 יום בגין עבירה לכאורה של נהיגה בשכרות, לאחר שבדגימת אויר נשוף נמצא אצלו ריכוז אלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף, של 380 מיקרוגרם, העולה על ריכוז של 50 מיקרוגרם שנקבע לגביו בחוק.
המבקש הוא אביו של הנהג , והרכב, רכב חברה, בחזקתו.

3. המבקש, מהנדס במקצועו, עותר לביטול הודעת איסור השימוש , בציינו שמדובר ברכב חברה בה הוא עובד. צורף מכתב מטעם מנהל מחלקת ההנדסה בחברה, המבקש לשחרר את הרכב. כן ציין המבקש שהרכב משמשו לנסיעותיו למכללה בה הוא מרצה בחיפה, ולשאלת התובע מסר שהרשה לבנו, בן ה-21, לנהוג ברכב. לבקשה לא צורף תצהיר.
ב"כ המבקשת מתנגד לבקשה. צוין שלבקשה לא צורף תצהיר שיש בו כדי להוכיח שהמבקש עשה כל שביכולתו למניעת העבירה. צוין שעסקינן ברכב חברה שהוצמד למבקש, וככזה קיימת חזקת בעלות למבקש. הרכב נלקח מהמבקש בידיעה ובהסכמה, ובבקשה לא הייתה כל התייחסות להוראות שמסר המבקש לבנו באשר לנהיגה ברכב. צוין שאין מקום לקבל את הבקשה גם לא בשל הזיקה בין בעל הרכב לנהג, אב ובן, והוגשה פסיקה תומכת.

ראיות לכאורה
4. תיק המשטרה הוגש לעיוני. עיינתי בחומר החקירה ומצאתי שקיימות ראיות לכאורה לנהיגה בשכרות של הנהג.
מדוח הפעולה של השוטר סביתי סביתי עולה שבשעה 2:13, במסגרת אכיפה משטרתית , עצר השוטר את הרכב, בו היו הנהג ושני נוסעים נוספים. ב בדיקת נשיפון לנהג נמצאה אינדיקציה לשכרות. בתחנת המשטרה נערכה לנהג בדיקת שכרות, במכשיר הינשוף, בסיומה נמדדה תוצאה של 380 מיקרוגרם. הודע לנהג שהוא נוהג בשכרות. צוין שמעת עצירת הרכב ועד קבלת התוצאה הנהג היה בהשגחת השוטר בלבד, ונשמר עמו קשר עין רציף.
במזכרו של השוטר אלכס קורין, שישב בניידת, במשמרת עם השוטר סביתי, צוין שבבדיקת נשיפון נמצאה אינדיקציה לשכרות.
מטופס שימוע והחלטה על פסילה מנהלית עולה שהנהג מסר: "שתיתי בצהריים והייתי נהג תורן וזו עבירה ראשונה".
מטופס שימוע לגבי איסור מנהלי על שימוש ברכב עולה שהנהג מסר: "שתיתי מהצהריים. הרכב שייך לחברה שאבא שלי עובד".
מטופס בדיקת מפעיל ינשוף עולה ש נערכו בדיקות כיול למכשיר בתחילת המשמרת ובסיומה.
מדוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות עלה שנדף מפיו של הנהג ריח של אלכוהול ו הנהג הסכים לבדיקת נשיפה לאיתור אלכוהול.
מטופס תחקור חשוד עלה שהנהג מסר ששתה בירה, בשעה 16:00, בבית.
מדין וחשבון על בדיקת שכרות באמצעות מכשיר ינשוף עלה שנמדדה תוצאה של 380 מ"ג, בליטר אחד של אויר נשוף. כך גם עלה מפלט בדיקה.

5. על פי ס' 57ב(ב) ל פקודת התעבורה, לבית-המשפט סמכות לבטל את הודעת איסור השימוש, אם נוכח שהתקיים אחד מאלה:

"1. הרכב נלקח מבעליו בלי ידיעתו והסכמתו.
2. מי שנהג ברכב פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב ובעל הרכב עשה ככל שביכולתו כדי למנוע את העבירה."

על פי ס' 57ב(ג), רשאי בית המשפט לבטל את הודעת איסור השימוש או לקצרה:

"אם התקיימו נסיבות אחרות מאלה האמורות בסעיף קטן (ב) המצדיקות זאת ולעניין זה רשאי בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את הזיקה בין בעל הרכב לבין מי שנהג ברכב...".

בענייננו, רכב החברה מצוי בחזקת המבקש, ועל כן יש לראות בו, לצורך הסעיף, כ"בעלים של הרכב".
לא מצאתי בטיעוני המבקש שהוא עומד באחד התנאים המצדיקים את התערבות בית המשפט בהליך המנהלי.

6. אשר לתנאי הראשון, המבקש טען שהרשה לבנו לנהוג ברכב, כך שהרכב נלקח ממנו בידיעתו ובהסכמתו.
אשר לתנאי השני, יש לבחון האם המבקש, האב, עמד בשני התנאים המצטברים הקבועים בחלופה השניה של סעיף 57ב(ב).
על פי התנאי הראשון יש לבחון האם מי שנהג ברכב, פעל בניגוד להוראותיו של בעל הרכב.
המבקש לא טען שהבן פעל בניגוד להוראותיו.
התנאי הנוסף שנדרש בסעיף הוא שבעל הרכב יוכיח שעשה "כל שביכולתו" כדי למנוע את העבירה.
עיון בפסיקה מלמד שככל שמדובר בעבירה של נהיגה בשכרות, יש לצפות שבעל הרכב ינקוט בפעולות של ממש על מנת לוודא שהנהג לא יכניס עצמו למצב של שכרות (ראה לעניין זה רע"פ 1286/11 יעקב אמברם נ' מדינת ישראל, (16.10.12) (להלן – עניין אמברם ).
בענייננו, המבקש לא טען שנקט בפעולות כלשהן על מנת לוודא שבנו לא יכניס עצמו למצב של שכרות. מכאן שבמקרה זה לא עשה האב דבר כדי למנוע את העבירה שבוצעה, לכאורה, ברכב. על המבקש היה, לדוגמא, לברר עם בנו, טרם יציאתו, האם יש בנמצא נהג תורן שלא שתה, שיוכל לנהוג ברכב במקומו. דבר זה לא נעשה.

7. לעניין סעיף 57ב(ג), לא התרשמתי שקיימות נסיבות אחרות המצדיקות ביטול ההודעה. ככל שמדובר בזיקה שבין בעל הרכב לנהג, הרי שמצופה מהאב שיזהיר את בנו טרם הנהיגה ברכב לבל יבצע כל עבירה. דבר זה לא הוכח לפני.

8. הנהג אוחז ברישיון נהיגה משנת 2015, ובעברו הרשעה אחת בגין עקיפה שלא כחוק, מיום 16.2.19. לעניין נסיבות ביצוע העבירה, בבדיקת ינשוף נמדדה תוצאה של 380 מ"ג, כשהכמות הקבועה לגבי הנהג בחוק היא 50 מיקרוגרם, היינו, פי 7 וחצי מהכמות המותרת לגביו בחוק. מחקירת חשוד עולה שה נהג מסר ש שתה בירה בצהריים, וצוין בדוח שנדף מפיו ריח של אלכוהול.

9. לאחר שהאזנתי לצדדים, ועיינתי בחומר המונח לפני, אני בדעה שנוכח דרישת המחוקק, לא ניתן לקבוע שבעל הרכב, האב, עשה די, ובוודאי שלא עשה "כל שביכולתו" למניעת העבירה לכאורה שנעברה ברכב. ככל שמדובר בעבירה של נהיגה בשכרות, אשר מתגבשת תוך תכנון מוקדם וכניסה למצב של שכרות, הרי שיש לצפות שהאב יזהיר את בנו, טרם מסירת הרכב, בדברים ברורים לעניין עבירה של נהיגה בשכרות, וינקוט בפעולות של ממש על מנת לוודא שהנהג לא ינהג ברכב במצב של שכרות.

10. לעניין טענת המבקש שאין להענישו בגין עבירה, לכאורה, שביצע בנו, אפנה לדבריו של בית המשפט בע"פ 1191/06 מ"י נ' עמריה בלאל (דינים מחוזי, כרך לו (10), 392) :
"ההצדקה להשבתת רכב גם במקרה שבעל הרכב אינו הנהג, נעוצה במסוכנות מעצם השליטה ברכב, ומתן היתר לנהג אחר להשתמש ברכב. על כן, אף אם הרכב אינו בבעלותו או בחזקתו של המשיב, כנטען על ידו, אין זו סיבה מספקת לבטל או לקצר את תקופת איסור השימוש. המשיב לא סיפק כל טעם אחר המצדיק סטייה מן הכלל".

11. שקלתי את הטענות שהועלו על ידי המבקש הנוגעות לצורך הכלכלי שלו ברכב. אין חולק שהחלטת הקצין בדבר איסור שימוש ברכב גורמת למבקש פגיעה מסוימת באורח חייו, אלא שפגיעה זו מידתית, בהתחשב בחומרת העבירה שבוצעה, לכאורה, ולכמות האלכוהול שנמדדה (ראה לעניין זה בש(חי') 3180-07 אבו רייא אשר נ' מדינת ישראל (6.11.07) . על המבקש, שידע שהרכב משמשו לצורכי עבודתו, חלה החובה לה יזהר שבעתיים לבל תתבצע ברכבו עבירה. הפגיעה האפשרית במבקש, הובאה בחשבון על ידי המחוקק, ובאה במטרה למנוע עבירות מסוג זה. לעניין זה ראה דבריו של כבוד השופט נ' סולברג בעניין אמברם:

"במציאות הקשה השוררת בכבישי ארצנו, בה מקפחים את חייהם אזרחים רבים, ראוי שבתי המשפט יעשו שימוש באמצעי אכיפה המאפשר לאסור שימוש ברכב, כפי שהתווה המחוקק. עיון בפסיקה של הערכאות הדיוניות מלמד כי אכן נעשה שימוש בסמכות זו. האמצעי האמור נועד ליתן כלים אפקטיביים במלחמה הקשה בקטל בדרכים. נכון כי השבתת הרכב, מקום בו בוצעה העבירה, שלא על-ידי הבעלים, כי אם על-ידי אחרים, יכולה לעורר קשיים. אולם נדמה כי קשיים אלו קיבלו מענה במהלך הדיונים בוועדת הכלכלה ובנוסח החוק שאושר על-ידי הכנסת. המחוקק ניסה לאזן בין הצורך להילחם בתאונות הדרכים באמצעות אכיפה אפקטיבית והרתעתית, לבין הפגיעה בזכות הקניין של הבעלים. "

12. נוכח האמור, מאחר שמדובר בעבירה של נהיגה לכאורה בשכרות, שהיא עבירה חמורה, ולאחר שלא הוכח בפני שנעשה מצד המבקש, שמחזיק את הרכב, כל שניתן למניעת העבירה, אני סבורה שאיסור השימוש ברכב למשך 30 יום הוא מידתי וסביר בנסיבות.

לאור האמור לעיל, הבקשה לביטול הודעת איסור השימוש נדחית.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

המזכירות תחזיר את תיק החקירה למשיבה.

ניתנה היום, י"ט טבת תש"פ, 16 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רומן מושינסקי
נתבע: באמצעות עו"ד שלומי עזרא
שופט :
עורכי דין: