ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ נגד מיכל מנדורס :

לפני כבוד השופט אילן צור

התובעת:

ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ

נגד

הנתבעות:

1.מיכל מנדורס
2.ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

פסק דין

הרקע לתובענה
לפניי תובענה כספית, שעילתה נזיקית ועניינה בתאונת דרכים, שאירעה ביום 19.10.17 (להלן: "התאונה"). בגדרה של תובענה זו, נתבעו תגמולי הביטוח אשר שולמו ע"י התובעת למבוטח מטעמה בגין נזקי רכב התובעת - אשר נגרמו לטענתה בתאונה, בהתאם לחוו"ד שמאי שצורפה לכתב התביעה. בסה"כ תבעה התובעת, בצירוף שכ"ט שמאי - 95,093 ₪.

כעולה מכתב התביעה, ביום 19.10.17, התרחשה תאונת דרכים מושא התובענה, בעת שנהג מבוטחת התובעת, חצה את צומת הרחובות "רחבעם זאבי" ו"תותחנים" בעיר ראשון לציון, במופע רמזור ירוק בכיוון נסיעתו. או אז, התפרץ רכב הנתבעים לצומת, במופע רמזור אדום בכיוון נסיעתו, תוך שהוא פוגע ברכב התובעת ומסב לו נזקים, כמפורט בתובענה.

מנגד, טענו הנתבעים בכתב הגנתם, כי בעת שרכב הנתבעים חצה את הצומת, במופע אור ירוק ברמזור שלפניו, התפרץ רכב התובעת לצומת במופע אור אדום בכיוון נסיעתו, פגע ברכב הנתבעים והסב לו נזקים.

עדויות הצדדים וראיותיהם
ביום 9.12.19, התקיים בתיק זה דיון הוכחות (להלן: "הדיון"), בו העידו נהג רכב התובעת, וכן נהג רכב הנתבעים. כמו כן, הוגשו בפתח הדיון בהסכמת הצדדים - תמונות נזק של רכב התובעת מהתאונה וטופס ההודעה מטעמה, אשר סומנו בהתאמה ת/2 – ת/1 וכן תמונות נזק של רכב הנתבעים מהתאונה וטופס ההודעה מטעמם, אשר סומנו בהתאמה נ/2 – נ/1. למסמכים אלה אדרש בהמשך פסק הדין.

פרשת התביעה
מטעם התובעת העיד נהג רכב התובעת וכן העוזר שלו – מר ליאוניד מץ, אשר ישב לצדו בזמן התאונה מושא התובענה. מעדותו של נהג רכב התובעת עולה, כי התאונה התרחשה בשעות הבוקר, בדרכו מהעיר רחובות למקום עבודתו הנמצא ביפו, תוך שהוא נוסע בנתיב השמאלי ביותר בכביש בעל שלושה נתיבים. בהגיעו לצומת בה אירעה התאונה מושא התובענה, הבחין כי ברמזור אשר בכיוון נסיעתו מופיע אור ירוק, ועל כן המשיך בנסיעה לתוך הצומת במהירות המותרת עפ"י חוק. בהגיעו לאמצע הצומת, הבחין ברכב הנתבעים אשר היה קרוב מאוד לרכבו, פוגע בכנף הרכב עם "הפינה שמאלית אמצע קדמית עד טמבון"- כלשונו (ראה שורה 6, עמ' 2 לפרוטוקול הדיון). כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעים, רכב התובעת סטה שמאלה ופגע בעמוד הרמזור הממוקם סמוך לצומת. עוד העיד, כי בעת התאונה ישב במושב לידו העוזר שלו, אשר ישן בעת התאונה. עוד מתאר העד, כי לאחר קרות התאונה, יצא מהרכב הוא והעוזר שלו ופנו לעבר נהג רכב הנתבעים, אשר גם לידו ישב אדם נוסף שלקח את תיקו מהרכב והחל ללכת ברגל לכיוון ממנו הגיעו. העוזר של נהג רכב התובעת ניסה לשוחח עם נהג רכב הנתבעים בשפה הרוסית אך האחרון "לא נידב פרטים" – כלשונו (ראה שורה 14, עמ' 2 לפרוטוקול הדיון). לאחר זמן מה הגיעו למקום האירוע ילדיו של נהג רכב הנתבעים ואחד מילדיו העביר לו את הפרטים דרך אפליקציית "וואסטאפ". כמו כן, בעזרת עוברי אורח הזיז העד את רכב הנתבעים ונהג רכב התובעת צילם את פרטי הרכב.

בחקירתו הנגדית– השיב העד, כי נכנס לצומת בנסיעה רצופה מאחר ובכיוון נסיעתו היה מופע רמזור ירוק. כן העיד: "לא סטיתי. אחזתי בהגה חזק. לא יכולתי לעשות כלום" (שורה 30, עמ' 2 לפרוטוקול הדיון). בהמשך החקירה הנגדית, נשאל נהג רכב התובעת אם ראה את רכב הנתבעים במצב עצירה ולכך השיב בשלילה. עוד מסר: "כשחציתי את הצומת, ראיתי אותו כשהיה ממש קרוב אלי. זה אפילו היה לשנייה" (שורה 23, עמ' 2 לפרוטוקול הדיון). בנוסף העיד נהג רכב התובעת, כי "... הרכב שלי עמד על הרמזור. הרכב השני לא נעמד ישר. היה ממש בנתיב האמצעי, היה מוטה שמאלה" (שורות 27-24, עמ' 3 לפרוטוקול הדיון).

מעדותו של עוזר נהג רכב התובעת - מר ליאוניד מץ, עולה, כי נם את שנתו בכל אותה עת בה התרחשה התאונה. בחקירתו הנגדית – נשאל האם נהג רכב הנתבעים ניגש אליו ושאל אותו ברוסית, מדוע לא הסב את תשומת לבו של נהג רכב התובעת למופע אור אדום, ברמזור אשר לפניו. לשאלה זו, השיב בזו הלשון: "לא. הוא סתם זרק כמה מילים. הוא ניגש אלי. הוא ניסה לדבר. גם הוא היה די בהלם. הוא אמר משהו על הנהג השני איך הוא נוסע ככה, משהו כזה. הוא אמר משהו כאילו הוא נוסע מהר כל כך. משהו כזה" (שורות 3-1, עמ' 3 לפרוטוקול הדיון). לעדות זו, באשר לאמירה הספונטאנית של הנתבע - שעניינה בנסיעה מהירה של נהג התובעת – אדרש בהמשך. ב עדותו, נשאל ליאוניד והשיב כי הוא עדיין עובד עם נהג רכב התובעת.
אעיר כבר עתה, כי מטעם התובעת לא הוגשה חוו"ד מומחה או בוחן תנועה ואף לא תוכנית הרמזורים באמצעות תעודת עובד ציבור.

פרשת ההגנה
מטעם הנתבעים העיד נהג רכב הנתבעים באמצעות מתורגמן. מעדותו עולה, כי נהג ברכב בעת התאונה וכי באותה העת, נסע לכיוון העיר ראשון לציון מכיוון העיר בת ים. כאשר הגיע לצומת T עצר את רכבו לנוכח מופע רמזור אדום. כשהתחלף מופע הרמזור לירוק, החל בפנייה שמאלה. בעת שהחל בנסיעה, פגע בו רכב התובעת בצדו השמאלי עם חלקו הקדמי. לאחר התאונה, פנה העד אל ליאוניד, אשר ישב לצדו של נהג רכב התובעת - בשפה הרוסית, ושאל אותו האם הוא ראה את שהתרחש? והאחרון השיב לו כי הוא ישן ועל כן, לא ראה את אופן התרחשות התאונה.
בחקירתו הנגדית – הודה כי אכן עמו בעת התאונה אדם נוסף בשם ואלרי, שעבד אתו באותה העת, אך הוא אינו יודע את פרטיו. בהמשך חקירתו הנגדית, נשאל מדוע לא דיווח לחברת הביטוח על התאונה טרם הוגשה נגדו תביעה, אלא רק לאחר הגשת התביעה. לכך השיב העד כי בעת שהזמין גרר, דיווח לחברת הביטוח. כן השיב, כי אין לו מושג מדוע לא צוין תאריך בטופס ההודעה וכי לא תבע את נזקיו משום שהיה בחופשת מחלה למשך שנה וחצי.

סיכומי הצדדים
בתום הדיון, סיכם ב"כ התובעת את טענותיו תוך שהוא מדגיש כי לא הובא עד מטעם הנתבעים אשר היה נוכח בעת התאונה וכי לא הוגשה תביעה נגדית. כן ציין ב"כ התובעת, כי מעצם העובדה לפיה רשום בטופס ההודעה מטעם הנתבעים כי "גרסת צד ג' לא נכונה" בלבד ללא תיאור מפורט יותר של התרחשות התאונה, יש בכך ללמד על כך שהנתבע 1 לא דיווח על התאונה, אלא רק לאחר שהוגשה נגדו התביעה. עוד ציין ב"כ התובעת, כי מוקדי הנזק תומכים בגרסת התובעת ואינם מתיישבים עם גרסת הנתבע 1.

מנגד, סיכמה ב"כ הנתבעים את טענותיה, תוך שהיא שבה ומחדדת את עמדתה, כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה מחמת שלא הגישה לביהמ"ש חוו"ד בוחן תנועה, כדי להוכיח את גרסתה. לעניין האדם הנוסף אשר נכח בזמן התאונה ברכב הנתבעים (ואלרי) - נטען, כי חרף מאמצים שנעשו, לא ניתן היה לאתרו ולהביאו למתן עדות. באשר להיעדר תאריך בטופס ההודעה מטעם הנתבעים ולאי דיווח על התאונה לחברת הביטוח ע"י הנתבע טרם הגשת התביעה – טענה ב"כ הנתבעים כי נתבע 1 העיד שהזמין גרר דרך הנתבעת 2 בעת התאונה וכי טופס ההודעה לא מולא על ידי הנתבע 1, אלא על ידי מי מטעמה של הנתבעת 2. עוד נטען כי טופס ההודעה מטעם התובעת, מולא ונחתם שלא ע"י המבוטח – ובמצב דברים זה, למעשה נעדרת גרסתו של מבוטח התובעת. זאת אף זאת, בטופס ההודעה מצוין כי נהג רכב התובעת נכנס לצומת במופע אור ירוק, ותו לא. ב"כ הנתבעים אף ערכה השוואה בין עדויות הנהגים וטענה, כי בעוד שנהג רכב הנתבעים העיד כי רכבו היה במצב עצירה וכשהתחלף מופע הרמזור לאור ירוק, החל בנסיעה אל תוך הצומת - העיד נהג רכב התובעת, כי נסע בנסיעה רציפה מבלי לבחון האם הצומת פנוי ולאחר פגיעתו, הוסת ימינה ויש בכך כדי להצביע על כך שרכב התובעת פגע ברכב הנתבעים.

דיון והכרעה
כלל הוא במחוזותנו , כי "המוציא מחבירו עליו הראיה". לאמור, הנטל החל על התובעת בהקשר זה, הוא הוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעה - דהיינו את האירוע הספציפי, את האחריות הנובעת מאותן עובדות האירוע, את הנזק אשר אירע כפועל יוצא מכך וכן את הקשר סיבתי בין הנזק לבין האירוע הספציפי. במישור האזרחי, מידת ההוכחה היא הטיית מאזן ההסתברות, לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפניו, את דיותן ואת המשקל שיש להעניק להן.

במקרה דנן, סמכו הצדדים את ידיהם על עדויות הנהגים מטעמם, חוו"ד שמאי שהוגשה מטעם התובעת לעניין שיעור הנזק , תמונות של מיקום אירוע התאונה ותמונות הנזקים של רכב התובעת.

באשר לעדותו של נהג רכב התובעת, התרשמתי כי היא תואמת לכאורה, את מוקדי הנזק כפי שאלה הוצגו לפניי. מעיון בטופס ההודעה שצורף לכתב התביעה וכפי שעלה מחקירתו הנגדית, כמפורט לעיל, נהג רכב ה תובעת אינו חתום על טופס ההודעה. אציין, כי לא הובאה לפניי כל ראיה – מלבד אמרתו של העד – לכך שחצה את הצומת באור ירוק, כאשר בכיוון נסיעתו רמזור אחד בלבד. קרי, לא הוצגה חוו"ד מומחה או בוחן תנועה ולא הוגשה תוכנית הרמזורים בתעודת עובד ציבור. מעדותו עולה, כי הגיע בנסיעה רציפה, תוך שהוא מתחמק מלהשיב באיזו מהירות נסע, בטענה ויש לומר בתואנה - כי נסע במהירות המותרת. מעדותו עולה, כי נסע בנתיב השמאלי מתוך שלושה בכיוון החוצה את הצומת, ישר. מעדותו של מר ליאוניד מץ עולה, כי ישן בעת התרחשות התאונה ומכאן שאינו יכול להעיד על המכאניזם אשר הוביל להתרחשותה. ואולם, כך עולה מעדותו, מסר מר מץ, כי הנתבע שוחח עמו לאחר התאונה ואף שאל אותו מדוע נהג התובעת נסע מהר כל כך (עמ' 5 ש' 2 – 3). אבהיר, מדובר בעד שאין לו עניין בתביעה ולפיכך, אני נותן לעדות זו משקל ומהימנות גבוהים. אסביר את דבריי. עדותו זו, של העד אשר לא חזה בהתרחשות התאונה, אכן אינה יכולה ללמד על האופן בו התרחשה. ואולם, מעדותו עולה כי הנתבע שוחח עמו מיד ובסמוך לאחר התאונה ושאל אותו מדוע נהג התובעת נסע מהר.
ודוק: מדובר באמרה של הנתבע שהוא עד במשפט, אשר נאמרה באופן ספונטאני בעת התרחשותה של התאונה מושא התביעה ועליה מעיד דווקא עד התביעה - שאין לו עניין בתוצאותיה. לפיכך, אני נותן לעדות זו משקל משמעותי והיא מהימנה בעיניי ואף משלימה את עדות נהג התובעת, אשר העיד כי הגיע בנסיעה רציפה לצומת בו התרחשה התאונה. למהירות זו – ממנה התחמק נהג התובעת בעדותו, ולרצף הנסיעה שלו - בה הודה לפניי, משמעות באשר לאפשרות כי הי ה הגורם המכריע לקרות התאונה.

באשר לעדותו של נהג רכב הנתבעים, התרשמתי כי עדותו לא היתה ברורה מפאת גילו ומצבו הבריאותי ואף כאשר נעזר הנתבע 1 במתורגמן – היה קושי להבין את הדברים, הגם שבפרוטוקול הדיון נכתבו הדברים ברור ככל שניתן. יתרה מכך, עדותו אינה תואמת את מוקדי הנזק כפי שהוצגו לפניי . ואולם, אין בכך כדי ללמד דבר בשלב זה, כפי שאבאר בהמשך. ממוקדי הנזק עולה, כי היה זה דווקא הנתבע אשר פגע בצד הימני של רכב התובעת והדפו אל עבר הרמזור, אשר בתורו פגע בחזית רכב התובעת. לטענתו של הנתבע , עמד בצומת במופע רמזור אדום וכאשר זה התחלף לירוק – החל בנסיעה ואו אז התרחשה התאונה, בשעה שחצה את הצומת. יצוין, כי בכיוון נסיעתו של הנתבע – קיים רמזור אחד בלבד המורה שמאלה. גם במקרה זה, מעיון בטופס ההודעה שצורף לכתב ההגנה וכפי שעלה מהחקירה הנגדית, נהג רכב הנתבעים אינו חתום על טופס ההודעה.

מעדותם של הנהגים אשר העידו לפניי ואף למקרא טפסי ההודעות מטעם הצדדים - קשה ללמוד אל נכון, מי מנהגי הצדדים נסע במופע רמזור ירוק ומי במופע רמזור אדום. לפיכך, לכאורה לא הוכח לפניי מי מהצדדים הפר הוראות חיקוק בעניין זה, או לחלופין התרשל בעת נהיגתו לתוך צומת שאינו פנוי. ואולם, קריאה מעמיקה של העדויות מלמדת, כי הסבירות שנהג רכב הנתבעים עבר במופע רמזור אדום, לאחר עצירה - נמוכה יותר מהסבירות שנהג רכב התובעים אשר הגיע אל הצומת בנסיעה רצופה ובמהירות - ביצע "מחטף רמזור". לעניין זה יפים דברי כבוד השופטת איילת דגן בתא"מ (חי') 8469-08-10 איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' ניסן (לא פורסם, ניתן ביום 22/12/2012):

"הניסיון והשכל הישר מתיישב יותר עם הנחה שמי שמתחיל נסיעתו לאחר שעומד באדום וממתין, לא יתחיל לנסוע לפני התחלפות האור לירוק, בעוד שמי שמגיע בנסיעה רצופה ורואה מרחוק ירוק מהבהב, או צהוב, (ואפילו תחילת אדום) מתלבט אם יצליח לבלום או אם עדיף להמשיך בנסיעה. פעמים רבות הדילמה מביאה להאצה וכניסה באור אדום לצומת. תופעה זו מכונה בעגה העממית: "גניבת רמזור" ומתוך מחקרים עולה כי תופעה זו מהווה הסבר ל-90% מהתאונות בצמתים."
לכך יש להוסיף, כי בכיוון נסיעתו של הנתבע - אשר עמד במופע רמזור אדום, קיים רמזור אחד בלבד - המורה על פנייה שמאלה. עובדה זו, שוללת אפשרות לטעות בין רמזור זה לרמזור אחר , באשר אין בנמצא רמזור נוסף בכיוון נסיעתו של הנתבע. עובדה זו, גם מחזקת את ההנחה המסתברת, כי הנתבע נסע באור ירוק בעוד שנהג התובעת ביצע "מחטף רמזור".

באשר לטענת התובעת - לעניין אי הבאת עד מטעם הנתבעים, אני מוצא לנכון לקבל את דבריה של ב"כ הנתבעים, כי נעשו מאמצים להביאו, ללא הועיל. אכן, הלכה פסוקה היא, כי עד או ראיה שניתן היה להביאה לפני בית המשפט ולא הובאה – חזקה כי הייתה פועלת נגד בעל הדין אשר נמנע מהביאה. ואולם, מקום שקיים הסבר שיש בו כדי להניח את הדעת, להימנעות מהבאת אותה ראיה - הרי שהחזקה אינה עומדת עוד ואין אותה ראיה שלא הובאה או עד שלא הועד, משמשים כחזקה ראייתית הפועלת נגד מי שלא הביאם. באותו עניין, לא נעלמה מעיניי העובדה , כי דווקא התובעת - אשר על כתפיה הנטל להוכחת התביעה, לא צירפה לכתב התביעה תוכנית רמזורים או חוו"ד בוחן תאונות, אשר היה בכוחן לשפוך אור על נסיבות התאונה ולסייע לבית המשפט לרדת אל לחקר האמת. בניגוד לנתבעים, התובעת לא העלתה הסבר - שיש בו כדי להניח את הדעת - להימנעותה מהבאת הראיות האמורות.

מכלול העובדות שפורטו לעיל, לרבות התחמקותו של נהג התובעת מלמסור את מהירות נסיעתו, לצד היעדרן של ראיות שיכול והיה בהן כדי לאשש את גרסתו הביאוני לכלל מסקנה, כי נהג רכב התובעת הוא זה אשר נסע במופע אור אדום תוך ביצוע "מחטף רמזור". לצד האמור, לא נעלמה מעיניי העובדה כי מעדויות הצדדים ומוקדי הנזקים ברכבים המעורבים - יש כדי ללמד, כי נהג רכב הנתבעים נכנס לצומת לא פנוי, הגם שעשה כן לאור מופע רמזור ירוק. שהרי קיימא לן, כי גם בשעה שמופע הרמזור ירוק בכיוון הנסיעה, אין בכך כדי לפטור את הנהג מחובת הזהירות ועליו לוודא כי הצומת פנוי ובטוח לנסיעה, טרם שיחצה את הצומת ואף במהלכו .

אבהיר, כי גם ללא קביעה פוזיטיבית באשר לנסיעתו של נהג התובעת במופע רמזור אדום, הרי ש"הספק" בדבר נסיעתו באור ירוק - רובץ לפתחה של התובעת , מחמת שנטל הראיה מוטל על כתפיה. משלא הובאו לפניי ראיות מהימנות , שיש בהן כדי לאשש את גרסת הנהג מטעמה, לא מצאתי להסתפק באמירותיו בעלמא , לפיהן נהג את הרכב במופע רמזור ירוק דווקא.

במקרה שלפניי, אין מחלוקת באשר לקיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית. חובה זו, היא חובה על פי חיקוק ובדין לא נטען להיעדרה של חובה זו. יובהר, כי הנטל החל על התובעת בהקשר זה, הוא כאמור לעיל, הוכחת העובדות המשמשות בסיס לתביעה – דהיינו את האירוע הספציפי, את האחריות הנובעת מאותן עובדות האירוע, את הנזק אשר אירע כפועל יוצא מכך וכך את הקשר הסיבתי בין הנזק לבין האירוע הספציפי.

בהקשר לנטל השכנוע, נקבע בפסיקה בזו הלשון :

"... נטל השכנוע הוא נטל ראייתי מהותי שהוא חלק מדיני הראיות. נטל זה הוא הנטל העיקרי המוטל על בעל דין הנדרש להוכיח את העובדות העומדות ביסוד טענותיו. אי עמידה בנטל זה משמעותה דחיית תביעתו של מי שהנטל מוטל עליו" (רע"א 3646/98 כ.ו.ע לבניין נ' מנהל בע"מ, פד"י נז (4) 981).

במישור האזרחי, מידת ההוכחה היא הטיית מאזן ההסתברות, לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפניו, את דיותן ואת המשקל שיש להעניק להן. בפסה"ד בעניין ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, 598 – נקבע בכל הנוגע למאזן ההסתברויות, כדלקמן:

"...דרושה רק הרמת נטל ההוכחה עד למעלה מ 50% על פי מאזן ההסתברות, אלא שנחוץ להגיש ראיות בעלות משקל יתר על מנת להגיע באותם תיקים עד לשכנוע של 51%..."

לשאלה על מי מהצדדים מוטל נטל השכנוע חשיבות במקרים בהם, בתום הערכת מכלול הראיות כפות המאזניים מעוינות. במקרה זה, כאמור מכריע נטל השכנוע - כך שבית המשפט פוסק נגד הצד שעליו הנטל. בהקשר זה ראוי גם לציין, את הוראת ס' 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א 1971, לפיו, בעניין אזרחי, רשאי בית המשפט לפסוק בהליך על סמך עדות יחידה, אך ורק אם ינמק החלטתו, מדוע החליט להסתפק באותה עדות יחידה. הלכה למעשה, קיים צורך בקיומו של טעם ממשי למתן הכרעה על פי עדות יחידה ומתן אמון מלא ומושלם בה, זאת לאור העובדה שבעל דין הוא באופן ברור בגדר "עד מעוניין", לו עניין אישי בתוצאה. לפיכך, יש לנהוג בזהירות רבה בהכרעה על סמך עדות שכזאת. כאמור, לא מצאתי להסתפק בעדות נהג התובע, זאת נוכח מכלול העדויות והטעמים אשר פורטו לעיל.

סוף דבר
מכל המקובץ לעיל, אני קובע כי מכלול הראיות שלפניי מצביע כי סביר יותר שהיה זה נהג התובעת אשר גרם לקרות התאונה והנזק – כאחריות מכרעת. ואף אם קיימת אחריות כלשהי לנתבע, לקרות התאונה מחמת כניסתו לצומת לא פנוי, גם אם החל את נסיעתו למופע רמזור ירוק, הרי שלטעמי - נוכח האפשרות הסבירה יותר ל"מחטף רמזור" שבוצע ע"י נהג התובע אשר נהג בנסיעה רציפה ומהירה לתוך הצומת, הרי שיש בכך כדי לאיין את תוצאות "אשמו" הזניח של הנתבע 1. לשון אחר: אשמו של הנתבע 1 לקרות התאונה קיים בשיעור מזערי – שאינו בר תביעה. לכך יש להוסיף, כי הנטל בעניין זה, לפיו היה זה הנתבע אשר נכנס לצומת במופע או אדום, מוטל לפתחה של התובעת – אשר לטעמי לא צלחה את מבחני הפסיקה כפי שאלה קבועים בדין האזרחי – בעודף ראיות.

נוכח התוצאה אליה הגעתי – אני דוחה את התביעה.
בנסיבות העניין, אינני מוצא ליתן צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו ובשכר העדים מטעמו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו בתוך 45 יום.

המזכירות תמציא לצדדים את פסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ד כסלו תש"פ, 22 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.

ניתן היום, כ"ד כסלו תש"פ, 22 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.

חתימה


מעורבים
תובע: ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ
נתבע: מיכל מנדורס
שופט :
עורכי דין: