ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ניה גבלשוילי נגד משרד הפנים :

לפני כבוד השופט ק ובי ורדי, סגן נשיא

המבקשים:

  1. ניה גבלשוילי
  2. חנניה עבדלהק

ע"י ב"כ עוה"ד לורן כזום פרנס ונעמי פישביין

נגד

המשיב:
משרד הפנים - רשות האוכלוסין וההגירה
ע"י ב"כ עו"ד יסכה פישר-יוסף
מפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי)

החלטה

בקשה למתן סעד זמני לפיו יעוכב ביצוע פסק הדין ולא יינקטו כנגד המבקשת 1 (להלן: "המבקשת") הליכי אכיפה והרחקה, וזאת עד להכרעה בערעור על פסק דינו של בית הדין לעררים בתל אביב בערר (ת"א) 6376-18 (כבוד הדיין באפי תם), במסגרתו נדחה ערר המבקשים על החלטת המשיב לדחות את בקשתם להסדרת מעמד מכח חיים משותפים לפי "נוהל טיפול במתן מעמד לבני זוג ישראלים, לרבות בני זוג מאותו המין" 5.2.0009 (להלן: "נוהל חיים משותפים").
רקע עובדתי
המבקשת, אזרחית גאורגיה, נכנסה לישראל לראשונה בשנת 2004 כתיירת ונותרה לשהות ולעבוד בארץ ללא רישיון במשך שש שנים, עד ליציאתה את הארץ בשנת 2010.
המבקש 2 (להלן: "המבקש"), אזרח ישראלי, גרוש משנת 2007 ואב לשניים.
בשנת 2011 פנה אזרח ישראלי (מר' שבתאי בן-נביא) וביקש להזמין את המבקשת לישראל מכח נוהל חיים משותפים, אך בקשתו נדחתה מחמת העדר כנות הקשר.
חרף דחיית הבקשה, בשנת 2014, נכנסה המבקשת לישראל באמצעות דרכון אחר וניתן לה רישיון מסוג ב/2 למשך שלושה חודשים.
ביום 5.3.17 פנו המבקשים אל המשיב בבקשה להסדרת מעמד המבקשת בישראל על סמך טענת זוגיות מכח נוהל חיים משותפים – במסגרת הבקשה נטען כי המבקשים הכירו בחודש אוגוסט 2016 באתר היכרויות ומאז הם מנהלים קשר זוגי.
ביום 21.5.18 נערך למבקשים ראיון לבחינת כנות הקשר.
ביום 4.6.18 נוכח סתירות בגרסאות המבקשים ונוכח התרשמות שלילית מכנות הקשר בניהם, החליט המשיב לדחות את הבקשה לפתיחת תיק חיים משותפים והתחלת הליך מדורג. ערר פנימי שהגישו המבקשים נדחה על יסוד אותם הממצאים.
ביום 29.11.18 הגישו המבקשים לבית הדין לעררים ערר ((ת"א) 6376-18) במסגרתו טענו המבקשים כי הם מנהלים מערכת יחסים של ידועים בציבור באופן המצדיק את הסדרת מעמדה של המבקשת בישראל וכי הסתירות עליהן מבוססת החלטת המשיב אינן מהותיות ואינן יכולות לקבל משקל מכריע בקבלת ההחלטה.
ביום 19.11.19 ניתן פסק דין אשר דחה את הערר, כפי כשיפורט להלן. ביום 1.12.19 נדחתה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין אשר הוגשה לבית הדין לעררים.
המבקשים לא השלימו עם פסק הדין וביום 3.12.19 הגישו את הערעור דנן ולצדו בקשה למתן סעד זמני מושא החלטה זו . ביום 4.12.19 ניתן צו לפיו עד למתן החלטה אחרת, יעוכב פסק דינו של בית הדין לעררים ולא יינקטו הליכי אכיפה כנגד המבקשת.
פסק דינו של בית הדין לעררים
בית הדין לעררים קבע כי לא קמה עילה להתערבות בשיקול דעתו של המשיב. זאת, משום שהמבקשים לא עמדו בתנאים הנדרשים בכדי לשכנע בדבר מהות וטיב היחסים בניהם ולפיכך החלטת המשיב מצויה במתחם הסבירות ואינה מצדיקה התערבות שיפוטית.
עוד קבע בית הדין לעררים כי לא ניתן להתעלם מכך שהמבקשת שהתה בארץ שנים ארוכות שלא כדין, מכך שיצאה ושבה עם דרכון ופרטים מזהים שונים במטרה להערים על הרשויות ומכך שהייתה מעורבת במערכות יחסים קודמות עם ישראליים (אשר היא לא זכרה לגביהם פרטים בסיסיים). כל אלו, בצירוף הסתירות שנמצאו בגרסאות המבקשים, מובילים לכך שלא הוסר החשש שמא מדובר בבקשה פיקטיבית, באופן שלא מאפשר את הטיית הכף לטובת המבקשים.
לאור כל האמור, קבע בית הדין לעררים כי ככל שטרם ננקטו הליכי אכיפה כנגד המבקשת, יתאפשר לה לצאת מהארץ בתוך שבעה ימים וכי על המבקשים לשאת בהוצאות המשיב בסך של 5,000 ₪.

טענות הצדדים
לטענת המבקשים סיכויי הערעור להתקבל גבוהים. זאת, לטענתם, משום שהמשיב הסתיר מידע בחוסר תום לב מבית הדין לעררים ומשום שניתן משקל מופרז לעובדות לא רלוונטיות כגון שהיית המבקשת בארץ שלא כדין, בעוד כנות הקשר הוא המבחן הקובע. לשיטתם, פסק דינו של בית הדין לעררים שגוי, שכן מאשרר החלטה שגויה, בלתי מנומקת, בלתי סבירה ובלתי מידתית של המשיב.
עוד טוענים המבקשים כי הריאיון לא נערך בהתאם לנהלי המשיב וכי מן הראוי היה לקיים ריאיון משלים על מנת ללבן את אי ההתאמות, ככל שהיו כאלו וליתן למבקשים להעמיד את הדברים על דיוקם. לשיטת המבקשים, קיום ראיון משלים או לחילופין תחילת הליך מדורג בכפוף להפקדת ערבות היו מהווים אמצעים מידתיים ופוגעניים פחות.
כמו כן, טוענים המבקשים כי לא ידעו שהמבקשת אינה מוגנת בצו שיפוטי לאורך ההליך בבית הדין לעררים ואין לראותה כמי שעשתה דין לעצמה.
לעניין מאזן הנוחות, טוענים המבקשים כי הוא נוטה לטובת קבלת הבקשה. זאת, משום שלטענתם, מן הראוי לאפשר להם את יומם בפני ערכאת הערעור מבלי שהמבקשת תורחק מהארץ, כאשר למשיב לא ייגרם כל נזק ממתן הסעד עד להכרעה בערעור - כאשר במידה והערעור ידחה תאלץ המבקשת לעזוב את הארץ.
מנגד, לטענת המבקשים, להם ייגרם נזק קשה אם יינקטו כנגד המבקשת הליכי אכיפה, שכן התא המשפחתי שלהם יפורק והזוגיות שלהם תפגע כמו גם זכותם החוקתית והבסיסית ביותר לחיי משפחה. כמו כן, לטענתם, דחיית הבקשה תסכל את הדיון בערעור ותייתר אותו.
לשיטת המבקשים, אומנם עברה של המבקשת בישראל אינו "צח כשלג", אך אין בכך כדי לגבור על זכותו של המבקש, אזרח ישראלי, לחיות עם בת זוגתו.
לעמדת המשיב דין הבקשה להידחות על הסף מחמת עשיית דין עצמי, שכן המבקשת נוקטת בדפוס פעולה חוזר של אי כיבוד החלטות שיפוטיות ומנהליות ועשיית דין עצמי (נכנסה לישראל במספרי דרכון שונים ובכל אחד מהם הזדהתה בשם שונה).
עוד טוען המשיב כי היה על המבקשים, גם אם היו מיוצגים, לוודא כי מעמדה של המבקשת הוסדר וכי ניתן לה רישיון ישיבה בישראל לצורך ניהול ההליך.
לחילופין, עמדת המשיב כי דין הבקשה להידחות לגופה שכן אינה עומדת בתנאים למתן סעד זמני.
לטענת המשיב סיכויי ההליך נמוכים. זאת, משום שפסק דינו של בית הדין לעררים הוא פסק דין ראוי, מנומק ומפורט, אשר ניתן לאחר שנשקלו במסגרתו כל השיקולים הרלוונטיים ולא נפל בו כל פגם המצדיק את התערבות בית המשפט. בפרט, לשיטתו, כאשר מוטל על המבקשים נטל כבד יותר להוכחת כנות הקשר, נוכח עברה של המבקשת והתנהלותה המקימים חשש של ממש לכך שהבקשה הוגשה אך לצורך הסדרת המעמד של המבקשת בישראל.
עוד טוען המשיב כי היה מוטב לו הטענות חסרות השחר אודות חוסר תום הלב שלו והסתרת המידע מבית הדין לא היו נטענות.
לעניין מאזן הנוחות, טוען המשיב כי הוא נוטה במובהק לטובתו. זאת, משום שהמבקשים אינם מצביעים על כל עילה שבדין שבעטיה יש לעכב את הרחקת המבקשת מהארץ או על נזק בלתי הפיך שעלול להיגרם להם מדחיית הבקשה. בפרט, לשיטתו, כאשר המבקשים יוכלו להמשיך לנהל את ההליך באמצעות המבקש ובא כוחם גם בהעדרה של המבקשת.
מנגד, לטענת המשיב, לו יש אינטרס מובהק בהרחקת המבקשת, בין היתר, נוכח התנהלות המבקשת המאופיינת בעשיית דין עצמי ממושכת, כאשר לא נמצא כי עסקינן בקשר המצדיק את ההגנה שמקנה הדין לחיי הזוגיות של המבקש.
בתגובתם לתשובת המשיב חוזרים המבקשים על טענותיהם ומוסיפים כי ככל שהיו למשיב ספקות בדבר כנות הקשר הזוגי, היה באפשרותו לבחון לעומק את הקשר הזוגי תוך יצירת קשר עם בני משפחתם.
כמו כן, טוענים המבקשים כי לאור הזמן שחלף מאז הריאיון ולאור העובדה כי עד היום המבקשים עוד מתגוררים יחד כזוג, מן הראוי להחזיר את התיק למשיב לבחינה נוספת ועדכנית.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי בבקשה למתן סעד זמני ובתגובות השונות, אני סבור כי בנסיבות העניין דין הבקשה להתקבל כך שפסק הדין של בית הדין לעררים יעוכב ולא יינקטו הליכי אכיפה והרחקה כנגד המבקשת , עד להכרעה בערעור.
כידוע, השיקולים המרכזיים שישקול בית המשפט בבקשה למתן סעד זמני בערעור דומים בעיקרם לאלה הנשקלים בבקשות אלה בהליך האזרחי. על המבקש מוטל הנטל להראות כי מתקיימים שני תנאים מצטברים: האחד – שיש להליך הערעור סיכוי להצליח, והאחר- שמאזן הנוחות מטה את כף המאזניים להיעתר לבקשה (עע"ם 6754/13 שרסטה נ' משרד הפנים (16.2.14)).
שני תנאים אלה אינם נבחנים במנותק זה מזה, אלא נשקלים על בסיס "מקבילית כוחות" לפיה ככל שסיכויי הערעור להתקבל גבוהים יותר, כך ניתן למעט בדרישת "מאזן הנוחות" ולהיפך, כשהשיקול הדומיננטי הינו מאזן הנוחות (בר"מ 7582/12 אג'ה פריידי נ' משרד הפנים (13.12.12)).
מבלי לקבוע מסמרות בדבר, אני סבור כי בנסיבות העניין סיכויי הערעור נמוכים. זאת, כאשר עיון בפסק דינו של בית הדין לעררים, מעלה כי הוא מפורט ומנומק ולכאורה אין עילה להתערב בו. בפרט, לאור הנטל המוגבר המוטל על המבקשים בהוכחת כנות קשרם משום עברה של המבקשת. כך גם, לאור הפסיקה, כי בנסיבות בהן עסקינן בסעד זמני בערעור, הרי שהתנאים הינם מחמירים, שכן עם מתן פסק דינו של בית הדין לעררים משתנה "נקודת האיזון" בין הצדדים (עע"ם 2435/11 סימוב נ' שר הפנים (23.5.11)). יחד עם זאת, בענייננו, אני סבור כי מן הראוי שטענות המבקשים ייבחנו לגופו של עניין במסגרת הדיון בערעור, ואסתפק בכך, שלא ניתן בשלב זה, לשלול לחלוטין את סיכוייו.
באשר למאזן הנוחות, אני סבור כי בנסיבות העניין הוא נוטה לטובת המבקשים. ראשית, הסעד הזמני נדרש לשם שמירה על המצב הקיים, לפיו המבקשת שוהה בישראל החל משנת 2014, קרי חמש שנים.
זאת ועוד, הקשר (הלכאורי) בין המבקשים, אינו קשר טרי, אלא קשר המתקיים לטענתם במשך שלוש שנים וחצי, ובנסיבות העניין יש להעדיף לאפשר למבקשים למצות את זכות הגישה לערכאות, בטרם תורחק המבקשת מישראל ותכפה פרידה, גם אם זמנית, על המבקשים.
לא נעלמו מעיני טענות הסף של המשיב ובקשת המבקשים להוספת מסמכים לערעור, אלו יישמרו להם לדיון בערעור גופו.
לאור כל האמור, בהתחשב בכך שמאזן הנוחות מהווה את אבן הבוחן המרכזית, ניתן בזאת סעד זמני לפיו המבקשת לא תורחק מהארץ ,לא יינקטו נגדה פעולות אכיפה ויעוכב פסק הדין של בית הדין לעררים, עד להכרעה בערעור.
המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים ולבית הדין לעררים בתל אביב ותקבע את הערעור לשמיעה בפני שופט מנהלי, בכפוף להפקדת ערבון.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תש"פ, 23 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ניה גבלשוילי
נתבע: משרד הפנים
שופט :
עורכי דין: