ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ע"י ב"כ עוה"ד נמרוד בכר נגד ש. דורפברגר בע"מ :

לפני כבוד השופטת מירב קלמפנר נבון

התובעים
.1 תום זגול ת.ז. XXXXXX568
.2 מאיה כספי זגול ת.ז. XXXXXX438
.3 פועה בלומברג ת.ז. XXXXXX712
.4 פנינה סמסונוב ת.ז. XXXXX477
.5 רועי שרל ארליך ת.ז. XXXXXX969
.6 גלית ארליך ת.ז. XXXXXX221
ע"י ב"כ עוה"ד נמרוד בכר ואח'

נגד

הנתבעת
ש. דורפברגר בע"מ ח.פ. 513023382
ע"י ב"כ עוה"ד יואב אבן ואח'

פסק דין

לפניי תביעה חוזית ותביעה שכנגד אשר עניינה עשיית עושר ולא במשפט.
התובעים הם בעלי זכויות בעלות בדירות בבניין ברח' שלומציון המלכה 10 בחיפה, הרשום כבית משותף בלשכת רישום המקרקעין, הידוע כגוש 10762 חלקה 16 (להלן: "הבניין"), כדלהלן:
התובעים 1 ו-2 הם הבעלים של הדירה הידועה כתת חלקה 6 (להלן: "משפחת זגול" ו"דירת משפחת זגול" בהתאמה).
התובעת 3 היא בעלת הדירה הידועה כתת חלקה 5 (להלן: "גב' בלומברג" ו"דירת גב' בלומברג" בהתאמה).
התובעת 4 היא בעלת הדירה הידועה כתת חלקה 3 (להלן: "גב' סמסונוב" ו"דירת גב' בלומברג" בהתאמה).
התובעים 5 ו-6 הם הבעלים של הדירה הידועה כתת חלקה 1 (להלן: "משפחת ארליך" ו"דירת משפחת ארליך" בהתאמה). התובעים 5 ו-6 רכשו את זכויותיהם באוגוסט 2015.
(להלן ביחד: "התובעים" ו-"הדירות" בהתאמה).
הנתבעת היא חברה בע"מ העוסקת בתחום היזמות והבנייה.
ביום 27/7/11 נכרת הסכם בין בעלי הזכויות בבניין ובין הנתבעת ליישום הוראות תמ"א 38 לחיזוק הבניין מפני רעידות אדמה; לתוספת ממ"ד ומרפסת לכל דירה בבניין; להרחבת הדירות הקיימות; להתקנת מעלית; לבניית לובי ושיפוץ כללי של הבניין בתמורה להעברת זכויות לנתבעת והקמת 4 יחידות דיור חדשות (להלן: "ההסכם").
לטענת התובעים, דירותיהם טרם נמסרו לידיהם כדין. לטענתם, ביום 16/9/14 ניתן היתר בנייה, לכן, על פי הסכמות הצדדים, היה על הנתבעת לסיים את מלוא העבודות בתוך 18 חודשים ממועד זה, קרי עד ליום 16/3/19, ואלה לא הסתיימו במועד האמור. לטענתם, בפועל העבודות לא הושלמו וקיימים כשלים רבים הן בדירות והן ברכוש המשותף. עוד לטענתם, השלמת ביצוע העבודות בהתאם להסכמות, הייתה בכפוף לאישור מהנדס אזרחי מוסמך אשר יבחן את ביצוע העבודות אל מול ההתחייבויות, ואלה לא ניתנו עד למועד הגשת התביעה. התובעים טוענים כי הנתבעת חרגה מהתחייבויותיה בהסכם בין הצדדים, לרבות במספר החניות; בנזקים שגרם הקבלן למעלית; באי סיום עבודות החשמל; באופן בניית קומת המרתף והמחסנים; בסיפוח שטחים חיצוניים אשר היו צריכים להיות חלק מהרכוש המשותף בבניין.
מכאן תביעת התובעים המונחת לפניי, בה עותרים התובעים למתן פסק דין הצהרתי לפיו הנתבעת הפרה את ההסכם, הפרה יסודית; לנזקים בסך 440,000 ₪, נכון למועד הגשת התביעה (15/3/17) ולפיצוי בסך 100,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לתובעים. התובעים תמכו טענותיהם בחוות דעת מטעם מומחה מטעמם, אינג' אריה מלינה, חוות דעת אשר אף הוצגה לנתבעת כדרישה להשלמת העבודות.
עוד עותרים התובעים לפיצול סעדים כדי שיוכלו לתבוע בתביעה נפרדת, נזקים אשר ייגרמו לכשתסתיים הבנייה.
הנתבעת, טענה כי מדובר בתביעת סרק, אשר עילתה בליקויים מינוריים, אם בכלל קיימים. ומכל מקום, לנתבעת זכות על פי דין ועל פי ההסכם, לתקנם. הנתבעת טוענת כי ביצעה את עבודות התמ"א 38 בצורה מקצועית ואיכותית, לשביעות רצונם של הדיירים החדשים אשר רכשו דירות בבניין, ולא בכדי אף אחד מהם לא הצטרף לתביעה.
לטענתה, התובעים השביחו את דירותיהם במאות אלפי שקלים לדירה בעקבות ביצוע עבודות תמ"א 38, ואינם מכירים בהשבחה ניכרת זו ועלייה באיכות חייהם, ומבכרים הגשת תביעת סרק.
הנתבעת טוענת כי יש ברשותה כל הבדיקות הדרושות ולא בכדי קיבלה אישור גמר בניה וטופס 4. עוד לטענת הנתבעת, האיחור במסירת הדירה אמור להימדד ממועד קבלת היתר בנייה עד גמר ביצוע העבודות בפועל ובמועד זה עמדה הנתבעת. אשר לאיחור במסירת המעלית, טוענת הנתבעת כי זו לא הייתה אמורה מלכתחילה להתבצע במסגרת 18 החודשים אלא מאוחר יותר, וכן, העיכוב נבע גם מסיבות הקשורות לתובעים. הנתבעת מעלה סיבות נוספות לעיכוב במסירה, בהן צו מניעה על המשך עבודות שקיבלה ממשפחת זגול והסדר עם העירייה שעיכב את קבלת טופס 4. לטענתה, אף אם נגרמו ליקויים, הרי שאלה אינם מבססים טענה לאיחור במסירת הדירה והם יתוקנו. הנתבעת תמכה טענותיה בשתי חוות דעת מומחה מטעמה, שנכתבו ע"י אינג' רונן שטרנברג.
הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, בה היא טוענת כי התובעים מתעשרים על חשבונה שלא כדין, ותובעת 240,000 ₪ להשבת עלויות בהן נשאה התובעת שכנגד, מעבר להתחייבויותיה על פי ההסכם. הנתבעת התחייבה לבנות חזית אחת בלבד מחופה אך בנתה חיפוי אבן על 4 חזיתות. הנתבעת חויבה לעשות כן בהתאם לדרישת העירייה ולכן לטענתה, על התובעים לשאת בעלויות נוספות אלה, בהתאם לחלקם ברכוש המשותף.
בכתב ההגנה שכנגד, טענו התובעים כי הנתבעת מציגה את העובדות באופן חלקי ומטעה והתביעה שכנגד הוגשה כמשקל נגד לתביעה העיקרית. לטענת התובעים, הובהר בהסכם כי בעלי הדירות לא ישלמו כל תשלום בגין עבודות הביצוע; החברה לא פנתה לבעלי הדירות או לנציגות בדרישה לתשלום חיפוי חזיתות מעולם; הנתבעת הייתה מודעת בזמן אמת כי התובעים התנגדו לתשלום כלשהו, ולכן ברור היה כי אילו היו נשאלים על כך בזמן אמת, היו מסרבים.
במהלך ניהול ההליך, לאור הסכמת הנתבעת לבצע תיקונים בפיקוח מומחה מטעם בית המשפט ואל נוכח סכום הליקויים שבחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט – בית המשפט הורה על תיקון הליקויים בפרק זמן קצוב. הנתבעת לא ביצעה את התיקונים במועדים שנקצבו.
דיון:
מסירת הדירות:
התובעים טוענים כאמור, כי הנתבעת לא השלימה את עבודות בנייה אותן התחייבה לבצע במסגרת הסכם תמ"א 38. לפיכך עתרו למתן פסק דין הצהרתי לפיו הנתבעת הפרה את ההסכם בהפרה יסודית ואיחרה ב-10 חודשים בהשלמת העבודות וכן לחיוב בפיצוי המוסכם בגין איחור במסירה וחיוב בפיצוי בגין עוגמת הנפש והסבל שנגרמה לתובעים.
על מנת להכריע במחלוקת, אבחן להלן את מועד המסירה המוסכם בחוזה; מועד המסירה בפועל (אם קיים); ואת שאלת האיחור במסירה, לרבות אם הסכימו התובעים על מתן אורכות אשר מאריכות את מועד המסירה בהתאם לחוזה למועד נדחה אחר.

מועד מסירת הדירות עליו הוסכם בחוזה בין הצדדים מאחר והמדובר בהסכם תמ"א 38, לחיזוק הבניין מפני רעידות אדמה; לתוספת ממ"ד ומרפסת לכל דירה בבניין; להרחבת הדירות הקיימות; להתקנת מעלית; לבניית לובי ושיפוץ כללי של הבניין בתמורה ובתנאים המפורטים בהסכם, התובעים המשיכו להתגורר בדירותיהם במהלך תקופת ביצוע הפרויקט (ר' סעיף 4 להסכם).
מועד המסירה המוסכם בחוזה הוגדר בסעיף 9(יט) ובו התחייבה הנתבעת לבצע את "העבודות עבור בעלי הדירות... עד מועד שלא יאוחר מתום 18 חודשי עבודה מקבלת היתר הבניה בפועל על ידי החברת מאת עיריית חיפה" (להלן: "מועד סיום העבודות החוזי").
הגדרת ה"עבודות עבור בעלי הדירות" היא בהתאם לפירוט שבסעיפים 9(א)-9(יח), הכוללת: הכנת תכניות והגשתן לעיריית חיפה; חיזוק המבנה; שביל כניסה אל המעלית; הקמת מעלית; טיפול בברזל פגוע; שיקום בטון וקורות + שטיפה וניקוי בלחץ; חיפוי אבן על גבי חזית הבניין הקדמית וטיפול בבעיית הרטיבות בשני קירות הצד; טיפול במעקות וסורגים; הקמת לובי לבניין ושיפוץ חדר המדרגות; מערכת אינטרקום וטלוויזיה במעגל סגור; גופי תאורה ומפסקים; מרפסות; חדרי ממ"ד; חלון אוורור; הוספת שטח עיקרי לדירות במקום המחסנים הקיימים; הסדרת חניות; החלפת תשתיות ציבוריות של מים וביוב; תיקון צו הבית המשותף. מנהל הנתבעת, מר דורפברגר אישר בעדותו, כי היה על הנתבעת לסיים את עבודות אלה במועדים המוסכמים.
אין מחלוקת כי היתר בנייה התקבל ביום 16/9/14. מועד סיום העבודות עליו הוסכם, בו היו צפויות להסתיים העבודות הוא ביום 16/3/16, זאת בהתאם להסכם בין הצדדים. בעוד הנתבעת מצביעה על מס' גורמים אשר לטענתה מאריכים את מועד סיום העבודות החוזי, טוענים התובעים כי לא רק שהעבודות לא הסתיימו במועד, אלא שגם הדירות לא נמסרו להם בזמן ובכלל.

האם נמסרו הדירות לדיירים ?
סעיף 10 להסכם בין הצדדים הגדיר את מועד "סיום ביצוע העבודות" ומפאת חשיבות הדברים יובא כלשונו:
"סיום ביצוע העבודות – כראיה לסיום ביצוע העבודות עבור בעלי הדירות החברה תציג בפני הדיירים אישור מהנדס אזרחי מוסמך (להלן: 'המהנדס המאשר') אשר יבחן את ביצוע העבודות בכפוף להוראות ההסכם באשר לביצוע העבודות ויאשר בדו"ח חתום כי הושלם ביצוע העבודות.... מוסכם כי במידה ובמהלך ביצוע העבודות מונה על ידי בעלי הדירות מפקח מקצועי אשר ליווה את העבודות, יהא רשאי המפקח מטעם הדיירים, במידה וימצא לנכון לעשות כן, להסב את תשומת ליבו של המהנדס המאשר לסוגיות הדורשות את תשומת ליבו בטרם מתן אישור סיום ביצוע העבודות..." עוד הוסכם בסעיף 11 להסכם :
"מוסכם כי במידה ובבדיקת המהנדס המאשר יסתבר כי קיימים ליקויים אשר יש בהם כדי לעכב את מתן אישור סיום ביצוע העבודות, הרי שקודם להשבת יתרת הערבות הבנקאית ימציא המהנדס המאשר לחברה פרטיכל ובו יפרט את התיקונים הנדרשים (להלן: "הפרוטוקול הראשון") – מיד עם השלמת התיקונים תזמין החברה את המהנדס המאשר לבדיקה חוזרת."
התובעים טוענים כי הדירות טרם נמסרו לידם. זאת משום שהשלמת ביצוע העבודות בהתאם לסעיף 10 בהסכם, היא בכפוף לאישור מהנדס אזרחי מוסמך אשר יבחן את ביצוע העבודות אל מול ההתחייבויות, ואישור זה לא ניתן עד למועד הגשת התביעה. לטענת התובעים, העבודות בפועל כלל לא הושלמו וקיימים כשלים רבים הן בדירות והן ברכוש המשותף. מר זגול מטעמם של התובעים העיד כי "לגבי הליקויים שנת בדק, מבחינתנו היא עדיין לא התחילה כי הפרויקט עדיין לא נמסר. לא נמסר פרוטוקול, לא נמסר דו"ח מהנכס, לא נמסרו כל הדברים האלה".
הנתבעת טוענת כי העבודות הושלמו בפועל ביום 16/3/16 בהתאם למועד סיום העבודות החוזי, כאשר הנתבעת ביצעה את העבודות שבהסכם ואף ביצעה בפרק זמן זה עבודות נוספות המצדיקות הארכת משך הביצוע. לטענתה, ביום 18/5/16 סיימה הנתבעת לבצע את כלל עבודות הבנייה. לטענת הנתבעת, הליקויים שבתביעה אינם עולים כדי אי מסירת הדירה מאחר והללו אינם משמעותיים וחלקם הוא ברכוש המשותף. הנתבעת טוענת כי מועד מסירת הדירה הוא המועד שנקבע לביצוע העבודות הכלולות בהסכם. ככל שהעבודות לא פורטו בהסכם, לטענת הנתבעת, אין הן נכללות במועדים הנקובים בהסכם, כמו למשל מסירת המעלית. הנתבעת טוענת כי הנתבעים ממילא התגוררו בבניין ולכן הדירות היו מאוכלסות במהלך כל תקופת הבניה, כך שאין חשיבות לאיחור במסירת הדירות.
מומחה בית המשפט אשר ביקר בנכס ב 5/18 אישר כי לא נמסר לו דו"ח סיום עבודות ואף לא נמסר לו פרוטוקול מסירה.
הנתבעת הציגה את חוות דעתו של המהנדס מטעמה, אינג' רונן שטרנברג מיום 19/5/16, אשר ביקר בפרויקט ביום 16/3/16 וביום 18/5/16. מר שטרנברג נשאל על מטרת חוות הדעת והאם התבקש לאשר את העבודות שהתחייבה הנתבעת לבצע אל מול העבודות שבוצעו בפועל והשיב כי לא התבקש לעשות כן, לא התייחס להסכם ועמד על כך שהוא אינו זוכר את הגדרת המינוי בחלוף מספר שנים ממתן חוות דעתו. בהמשך תיקן מר שטרנברג את עדותו והסביר כי "המטרה הייתה לראות את הבניין, הבניין בוצע, בוצעו כל העבודות הנדרשות בעבודת תמ"א וכולם יודעים מה היא עבודת תמ"א".
חוות דעתו של מר שטרנברג אינה מקיפה את כל סעיפי ההסכם הרלבנטיים. בחוות דעתו, הוא ציין כי הסתיימו עבודות השלד, לרבות בניית ממ"ד, מים נותר לשלוח שובר אגרות; ביוב הושלם קו ביוב חדש, חיפוי אבן הושלם, מרפסות – ביום 16/3/16 נותר להתקין ויטרינה ומעקה, עבודה אשר הושלמה ביום 18/5/16; המעלית הייתה מורכבת; ע"פ דרישות כיבוי אש הוחלפו ארונות חשמל והותקנה צנרת כיבוי אש; ספרינקלים; החצרות מולאו באדמה גננית; טרם בוצע אספלט מאחר ומי כרמל עדיין לא הניחה צנרת אספקה ראשית; קיים גמל מים וחנוכיית מים ומחדר המדרגות צורפו תמונות. אלו אינן מלוא העבודות להן התחייבה הנתבעת. גם על חלקים אלו מתוך העבודות, לא ניתן היה לקבל עדות מסודרת ממר שטרנברג אשר תאשר כי הגיעו לכלל גמר. כך למשל מר שטרנברג לא זכר אילו בדיקות ביצע כאשר בחן את המעלית וקבע שהיא "מורכבת" ולא זכר אילו בדיקות ביצע במרפסות. משכך, לא אוכל לקבל את חוות דעתו של מר שטרנברג "כראיה" ל"סיום ביצוע העבודות עבור בעלי הדירות" בהתאם לנדרש בסעיף 10 להסכם.
התובעים טענו כי אישור המהנדס הנקוב בהסכם ביניהם לבין הנתבעת, מעולם לא הוצג בפניהם. הנתבעת לא המציאה אישורי מסירה לתובעים על אף הצהרתה. מר דורפברגר העיד כי חוות הדעת של מר שטרנברג הומצאה לדיירים בסמוך לאחר קבלתה וכי מר שטרנברג התבקש להתייחס להתחייבויות ע"פ ההסכם. אלא שמר שטרנברג כפי שניתן ללמוד מחוות דעתו לא עשה כן.
מחוות דעת מומחה בית המשפט, עולה כי סך הליקויים בדירות, לרבות ברכוש המשותף הוא בסך 56,853 ₪ (כולל פיקוח ומע"מ). מומחה שמונה מטעם בית המשפט משמש זרועו הארוכה של בית המשפט, הוא מוחזק כגורם אובייקטיבי ומקצועי שאין לו כל עניין עם האינטרסים של הצדדים, וחזקה כי יעשה את מלאכתו נאמנה וינהג באופן מקצועי (בר"ע 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(4), 673). המומחה נתן מענה לשאלות ההבהרה ולשאלות שהוצגו לפניו במסגרת חקירתו לפניי, כאשר חוות דעתו ניתנה בצורה מקצועית ושקולה, תוך התייחסות למכלול הנתונים השונים אשר עמדו בפניו. לפיכך מצאתי לנכון לאמץ את מסקנות המומחה.
בחינת חוות דעת המומחה מעלה כי מרבית מהליקויים (כ-40,000 ₪) הם ברכוש המשותף ולכן, בדירותיהם של התובעים נמצאו ליקויים מינוריים בלבד. לפיכך, הם בוודאי מאפשרים לדיירים שימוש סביר בדירותיהם. בחינת חוות דעת מומחה בית המשפט מעידה כי הדירות נמסרו לתובעים, אך נפלו בעבודת הנתבעת פגמים אשר יש עדיין לתקנם. מסקנה זו מתיישבת עם סעיף 35 להסכם הקובע אחריות לפי חוק המכר, בו התחייבה הנתבעת לתקן ליקויים ככל שיימצאו ובכללם פגמים, קלקולים ואי התאמות בבניין כנדרש, אשר יתגלו במהלך תקופת הבדק.
יוער כי הנתבעת על אף שבית המשפט הורה לה לעשות כן, בהסכמת הצדדים לא תיקנה את הליקויים אשר מצא מומחה בית המשפט בחוות דעתו. בין הצדדים נכרת הסכם אשר כולל - במפורש - ביצוע עבודות ברכוש המשותף, ולפיכך אל לה לנתבעת להתנער מאחריותה כפי שנקבע בס' 35 להסכם כאמור בטענה כי מדובר בתיקונים ברכוש המשותף אשר התובעים אינם רשאים לתבעם.
התובעים טענו כי לא בוצע פרוטוקול מסירה לכל עבודות הרכוש המשותף. מעדותו של מר דורפברגר עולה כי היה פרוטוקול מסירה לעניין הרכוש המשותף, עבור בעלי הדירות החדשות, אך לא עבור התובעים. מאידך, מר זגול מטעמם של התובעים, אישר בעדותו כי הדיירים לא שכרו את שירותו של מפקח מטעמם, בכך וויתרו על אפשרותם להסב תשומת ליבו של המהנדס המאשר את סיום העבודות, לסוגיות נדרשות.
המסקנה לפיה הדירות נמסרו עולה גם מבחינת ביצוע טענות התובעים וחוות דעת המומחה מטעמם, והשוואה בין "עבודות עבור בעלי הדירות" המפורטות בסעיף 9 להסכם בין הצדדים, אל מול העבודות בפועל וחוות דעת מומחה בית המשפט, כדלהלן:

מעלית – התובעים טענו כי מועד מסירת המעלית בפועל והפעלתה הוא ביום 25/9/16. ואולם, הנתבעת טוענת כי הפעלת המעלית לא הייתה תנאי לסיום ביצוע העבודות, וביום 16/3/16 היא הייתה מותקנת. הפעלת המעלית, מהווה חלק מהעבודות עבור בעלי הדירות. המעלית נועדה לשימוש הדיירים, ואין לקבל פרשנות דווקנית לפיה בהיעדר הסכמה מפורשת על הפעלה אין חובה בהפעלת המעלית לשם השלמת ביצוע המעלית. ההיגיון מלמד כי סיום עבודות המעלית מחייב הפעלתה.
לטענת מר דורפברגר מטעמה של הנתבעת, אישור מכון התקנים נמסר ביום 4/9/16, מכיוון שהדביק תעודה בגוף המעלית. ואולם, גם אם אכן הודבק אישור בגוף המעלית, המעלית באותו מועד הייתה נעולה.
מכאן כי עבודות המעלית הושלמו רק ביום 25/9/19 , עת הופעלה המעלית.
מרפסות – התובעים טענו כי הריצוף במרפסות אינו תיקני וכי קיימת חדירת מים ורטיבות; הנתבעת הציגה פרוטוקולים של מסירת המרפסות לדירות מחודש 4/17 ועד לחודש 5/16. כך גם קבע מומחה מטעם הנתבעת, אינג' שטרנברג בחוות דעתו מיום 19/5/16 לפיה ביום 16/3/16 נותר להתקין ויטרינה ומעקה, עבודה אשר הושלמה ביום 18/5/16; מומחה בית המשפט עמד על כך כי קיימים כשלים במרפסת. כך למשל, בדירת משפחת סמסונוב נמצא חור עגינה עגול ופתוח מתחת למעקה, אשר תיקונו דורש פירוק המעקה והחלפת שיש (בסך 900 ₪); חסר פרופיל ומברשת עליונים בויטרינת יציאה למרפסת (תיקון בסך 280 ₪). כך למשל, בדירת משפחת בלומברג - תיקוני שפכטל וטיח (תיקון בסך 150 ₪); השלמת מברשת זווית משני צידי התריס (תיקון בסך 220 ₪).
מכלל האמור, עולה כי עבודות המרפסת הושלמו לצורך מסירה בחודש 5/17 וככל שנדרשים תיקונים, אלה יינתנו בכפוף לסעיף 35 להסכם.
חדרי ממ"ד – התובעים טוענים כי בכל הדירות קיימים כשלים באטימות חדרי הממ"ד. הנתבעת הציגה פרוטוקולים של מסירת תוספת הממ"ד לדירות מחודש 11/16, במסגרתם אישרו התובעים כי "מצאנו אותה לשביעות רצוננו הגמורה ואין לנו כל דרישות ו/או טענות". מומחה בית המשפט קבע תיקונים מינוריים, כך למשל גומי אטימה מפורקים ויש להדביקם והעריך את עלות התיקון ב-80 ₪.
לאור פרוטוקול המסירה ועלות תיקון הליקוי המינורית, בניית הממ"ד הושלמה וככל שנדרשים תיקונים, אלה יינתנו בכפוף לסעיף 35 להסכם.
הוספת שטח עיקרי לדירות במקום המחסנים הקיימים - התובעת הציגה פרוטוקולים של מסירת תוספת החדר בחזית האחורית של הדירות מחודש 11/15 ועד לחודש 1/16 עבור כל הדירות מושא התביעה ועל כן העבודות הושלמו ונמסרו לתובעים.
הסדרת חניות – מומחה בית המשפט קבע כי יש לסמן מחדש את החניות כפי שתוכנן. אי התאמה זו אינה עולה כדי אי מסירת הדירות וככל שנדרשים תיקונים, אלה יינתנו בכפוף לסעיף 35 להסכם.
תיקון צו הבית המשותף – הנתבעת עמדה על כך שהתובעים לא פנו לנתבעת בעניין אי אכלוס דירות חדשות או לתיקון צו רישום בית משותף, חרף האמור בסעיפים 14 ו-15 להסכם. ובפרט, סעיף 15 להסכם לפיו רישום הבעלות בדירות החדשות יתבצע רק לאחר השלמת ביצוע העבודות וכי מסירת הדירות החדשות תתאפשר רק לאחר השלמת כל עבודות הבניה. מר זגול אישר כי לא בוצעה כל פנייה בעניין אי אכלוס הדירות החדשות. בצד העובדה כי התובעים צירפו לכתב התביעה את התיקון לצו הבית המשותף, יש בכך כדי לחזק את המסקנה לפיה נמסרו הדירות לדיירים ולתובעים ביניהם.
שיקום הגינה – בהסכם בין הצדדים נקבע כי "בגמר הפרויקט תדאג החברה לבצע עבודות גננות בגינה המשותפת". אם כן, שיקום הגינה אינו תנאי למועד סיום העבודות. ממילא, תיקונים יינתנו בכפוף לסעיף 35 להסכם.
יתר הטענות המועלות, הן אי התאמות או ליקויי בנייה או פגמים בביצוע העבודות, והיקפן מינורי, בהתאם לאמור בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, אותה מצאתי לאמץ, לרבות בעניין לובי הבניין וחדר המדרגות.
מהמקובץ לעיל עולה על אף טענות התובעים, הדירות נמסרו לדיירים וכי הן נמסרו לכל המאוחר עם הפעלת המעלית ביום 25/9/19.

איחור במסירה ושאלת הארכת מועד סיום העבודות משקבעתי לעיל את מועד מסירת הדירה בפועל, ומועד מסירת הדירות עליו הוסכם בחוזה בין הצדדים, נותר איפוא לבחון האם יש לפצות את התובעים בגין איחור במסירה, או שמא ניתנו לנתבעת אורכות לסיום העבודה, אשר מאריכות את מועד מסירת הדירות בהתאם לחוזה למועד מסירה נדחה אחר. לאחר שאקבע את מועד מסירת הדירות המוסכם, אפנה לבחון את גובה הפיצוי.
סעיף 28 להסכם בין הצדדים קובע פיצוי מוסכם בסך 20,000 ₪ לכל חודש איחור ממועד סיום ביצוע העבודות, אלא אם כן ניתן אישור על ידי בעלי הדירות להארכת תקופת זמן הביצוע. הוסכם בין הצדדים כי איחור של למעלה מחודשיים, יחייב את הנתבעת בפיצוי מוגדל של 40,000 ₪ לחודש, מעבר לחודשיים איחור. מסעיף זה עולה כי נציגות בעלי הדירות רשאית להאריך את מועד תום תקופת הביצוע. הנתבעת טענה כי היו מספר שינויים בביצוע העבודות עבור התובעים, אשר משמעותם הארכת מועד סיום העבודות אשר נקבע בחוזה.
מר זגול, מטעמם של התובעים העיד כי "במהלך החודשים לקראת תאריך המסירה הנקוב פנה אלינו מר דורפברגר ואמר לנו 'תשמעו, אני כנראה לא אסיים בזמן'. היה גם עניין עם הדירות העליונות שגם שם היה איזה עניין במועדים ו'בואו תתנו לי בבקשה אפשרות להתעכב במתן, במסירת העבודות.... ". מר זגול הוסיף והעיד כי "היו כמה נקודות זמן שבהן נקבנו במספר סכומים כספיים, כאשר כל פעם ניסינו לבוא לקראת ולעשות התאמה והתאמות לתאריכים שהוא ביקש". כאשר נשאל מר זגול אם הייתה הסכמה לדחיית מועד המסירה, הוא משיב "אחרי התאריך שהוא נקבע כתאריך מסירה מקסימאלי של 20 באוגוסט, שוב אם אני לא טועה, הוא ישלם רטרואקטיבית את כל הפיצויים של ההסכם, מה שהוסכם מלכתחילה". מדברים אלה עולה כי בפועל, לא הייתה הסכמה ממשית לדחיית מועד מסירת דירות ספציפי. נותר לבחון האם היו הסכמות ספציפיות על ביצוע עבודות ספציפיות שיידחו את מועד המסירה, שכן אם ניתנה הסכמה מצד התובעים לאיחור בגין עבודות ספציפי, הרי שיהיה בה על מנת להוות הסכמה על מועד מסירה נדחה.
תוספת להסכם - טרם מועד ביצוע העבודות נחתמה תוספת להסכם, מיום 12/11/13, לפיה הנתבעת התחייבה לבנות לכל אחת מהדירות נושא התביעה, תוספת בנייה של 4.5 מ"ר מעבר למה שהוסכם. הנתבעת טוענת כי הסכם זה מקנה לה את הזכות לדחות את תאריך המסירה. אומנם לטענתה, לא נקבע פרק זמן מעבר למה שהוסכם, אך לטענתה, מתחייב כי תינתן הארכת משך הביצוע לצורך ביצוע עבודות נוספות אלו.
אין בידי לקבל טענה זו. התוספת להסכם נחתמה זמן רב טרם תחילת ביצוע העבודות. ככל שהיה בה כדי להאריך את המועד, היה על הנתבעת לפרט זאת בהסכם במפורש או להציג ראיה אחרת המעידה על הסכמה, אשר לא הוצגה בפניי. ההיפך הוא הנכון, מהראיות אשר בפניי עולה כי התובעים כלל לא הסכימו, בזמן אמת, כי עבודות אלה יובילו להארכת מועד המסירה.
הנתבעת טענה כי איחור במסירה נגרם כתוצאה מדרישת העירייה לחפות את כל החזיתות, ולא רק חזית אחת, קדמית, כפי שהוסכם בין הצדדים – בעדותו של מומחה בית המשפט, הלה שלל טענות אלה. המומחה אישר כי בניית 3 חזיתות חיפוי – בהנחה שהעבודה מבודדת ולא קשורה ביתר התחייבויות הנתבעת, עשויה לארוך בין 4 וחצי ל-6 חודשים. אך בהמשך עדותו, הבהיר מומחה בית המשפט כי בנסיבות הספציפיות של הבניין נושא התביעה, אין כל מניעה לבצע את עבודות אלה, תוך כדי הפרויקט ובפועל חיפוי 3 חזיתות נוספות לא היה צריך להאריך את תקופת הביצוע. משכך, החיפוי הנוסף אינו מאריך את מועד המסירה אשר עליו הוסכם.
שינוי אופן החיזוק של מפלס המרתף – הנתבעת טוענת כי לאחר תחילת עבודות הבניה, ניתנה הנחיה מיועץ הקרקע והקונסטרוקטורית לשנות את אופן החיזוק של המפלס. בדיקות אלו היה על הנתבעת לבצע עוד בטרם התחלת העבודות וכאשר נשאל על כך נציג הנתבעת, מר דורפברגר הוא השיב כי השינוי הצריך זמן עבודה נוסף והשקעה נוספת של כמיליון ₪. לטענתו לא הייתה כל אפשרות לבצע בדיקות מקדמיות, מהן היה ניתן להסיק על אופן החיזוק הנדרש בפועל. הנתבעת היא אשר לוקחת על עצמה את הסיכויים והסיכונים בביצוע הפרויקט, משעה שהועברו אליה זכויות הבנייה. שינוי אופן החיזוק של מפלס המרתף לאחר תחילת עבודות הבנייה היא מסוג הסיכונים שבהם נושא היזם ומכמת אותם בעת התחייבותו על מועד מסירת דירות לדיירים. ככל שנטלה הנתבעת סיכון בכימות לא נכון של מועד המסירה, אין לה להלין אלא על עצמה. לא שוכנעתי אף כי ניתנה לכך הסכמה מפורשת של הדיירים.
עיכוב במסירת מעלית - הנתבעת טענה כי במהלך ביצוע העבודות הדיירים הגישו בקשה למתן צו מניעה לבניית פיר המעלית. מר זגול העיד כי צו המניעה ניתן משום שהנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה, ואילו הייתה עושה כן, צו המניעה "היה יכול לא לעמוד ולו ליום אחד אם הקבלן ביום שלאחר קבלת הצו, עושה את העבודות כפי שהורה בית המשפט. או שמלכתחילה היה עושה את העבודות... כמו שצריך". ואולם, אין לזקוף לחובת הנתבעת את התקופה שנבעה מעיכוב בעקבות צו המניעה – קרי במהלך חודש וחצי שהיה בתוקף. בהתאם לעדותו של מר דורפברגר, הייתה מחלוקת באשר למספר התחנות בהן עוצרת המעלית בין הצדדים, ולאחר שהגיעו הצדדים לפשרה בבית המשפט, ניתן לה תוקף של פסק דין, ובהתאם ביצעה הנתבעת את העבודות, בשונה מהתכנית המקורית. לצורך כך, טענה הנתבעת כי נדרשה להזמין מעלית חדשה. לפיכך, בהתחשב באופן סיום ההליך, אין לקבל את טענת התובעים, כי משניתן פסק דין, הנתבעת לקחה את הסיכון על עצמה. מר דורפברגר הסביר בעדותו בפירוט את השינוי הנדרש ובשים לב להסכם הפשרה בין הצדדים, מצאתי כי המדובר בעיכוב מוסכם, אשר נמשך חודש וחצי, בזמן שצו המניעה עמד בעינו.
מסתור כביסה – הנתבעת טוענת כי לפי היתר הבנייה היא הייתה אמורה להתקין מסתור כביסה רציף ואחיד לכל הבניין. בפועל, פנתה נציגות הדיירים לנתבעת, וביקשה שלא לעשות זאת, אלא לעשות מסתורים בודדים בכדי לא להסתיר אור ואוויר. לשם כך, טוענת הנתבעת כי נדרשה להגיע להסדר עם העירייה אשר עיכב את השלמת הפרויקט וקבלת טופס 4, בשלושה חודשים לפחות. הנתבעת לא הוכיחה טענות אלה ולא תמכה אותן באסמכתאות או בכל ראיה אחרת. התובעים לא נשאלו על כך בחקירת הנציג מטעמם ולפיכך איני מקבלת טענת הנתבעת לעיכוב מוסכם בשל התקנת מסתורי הכביסה.
ריבוד החניה – הנתבעת טוענת כי המועד לריבוד החניה, נדחה לפי בקשת בעלי הדירות כדי להמתין לתאגיד המים העירוני מי כרמל שהיה צפוי לבצע חציית קו מים. לפי עדותו של מר דורפברגר, ניתן היה לבצע ריבוד מיידי, אשר יוביל לכך כי יהיה חיתוך אספלט לכשתבצע חברת מי כרמל את עבודותיה, או להמתין עד להשלמת עבודות מי כרמל ולבצע ריבוד אחיד. התובעים הסכימו כי יבוצע ריבוד לאחר השלמת עבודות מי כרמל, אך אין בכך הסכמה למועד מסירה נדחה, בוודאי לא בהיקף לו טענה הנתבעת.
פגיעה באינסטלציה –הנתבעת טוענת כי במסגרת שיפוץ שערכה משפחת ארליך, נגרמה פגיעה לאינסטלציה, דבר אשר עיכב והפריע למהלך עבודת הנתבעת. מהעדויות אשר נשמעו, עלה כי לאחר שבוצעה בדיקה ע"י התובעים, אשר הוכיחה כי לא נגרם כל נזק, השיבה הנתבעת את עלות הבדיקה לתובעים ובכך סתמה את הגולל על טענתה לפגיעה באינסטלציה.
מכלל האמור לעיל עולה כי מועד המסירה החוזי נדחה בהסכמה בין הצדדים בעקבות צו המניעה והסכם הפשרה שהושג בין הצדדים בהליך. מכאן כי מועד המסירה המוסכם הוא ביום 1/5/19.
החל ממועד המסירה המוסכם (1/5/19) ועד למועד המסירה בפועל (25/9/16) חייבת הנתבעת בתשלום פיצוי מוסכם בסך "20,000 ₪ לכל חודש איחור במועד סיום ביצוע העבודות עבור בעלי הדירות, שיתחלק בין העלי הדירות שווה בשווה" עבור החודשיים הראשוניים, ובנוסף "בפיצוי מוגדל ובמקום הפיצוי המפורט לעיל בסך של 40,000 ₪ לכל חודש שמעבר לחודש האיחור השני."
על כן, הנתבעת חייבת בתשלום פיצוי מוסכם בגין 4.83 חודשי איחור במסירה. בחודשיים הראשונים, תשלם 20,000 ₪ לחודש ובחודשים לאחר מכן, תשלם הנתבעת 40,000 ₪ לחודש על פי חלקם היחסי של התובעים. מכיוון שהתובעים הם בעלי הזכויות ב-4 דירות מבין 6 בעלי הדירות אשר התקשרו עם הנתבעת בהסכם, הרי שהחישוב יהיה על פי חלקם.
בהתאם לכך, על הנתבעת לשלם לכל דירה בגין האיחור כלהלן:
1/6 * (20,000*2 + 40,000*2.83) = 25,533

עגמת נפש:
"דירתו של אדם אינה רק נכס כספי אלא היא מרכז חייו וחיי משפחתו, וזהו נכס שאדם רגיל משקיע בו חלק משמעותי מהונו ומאונו מתוך מגמה לאפשר ניהול חיים תקינים ומהנים לו ולבני משפחתו. מידת הסבל ואי הנוחות הנגרמים למשפחה עקב ליקויים הינם לכן משמעותיים מאוד" (תא (חיפה) 629/93 ברזילי מנשה ואביגיל נ' שיכון ופיתוח (ניתן ביום 29/10/2000). מטרתו של הפיצוי היא להעמיד את הניזוק במצב שבו היה נמצא אלמלא אירעה ההפרה והנזק שנגרם בעקבותיה. מצאתי כי באיחור במסירה, כפי שנקבע לעיל יש משום גרימת עוגמת נפש לתובעים, שכן על אף שהתובעים התגוררו בדירותיהם ולא נעקרו מהם במשך זמן עבודת הנתבעת ועל אף גובה הליקויים המינורי עליו עמד המומחה אשר מונה מטעם בית המשפט, טיבם, עדיין יש לכך השפעה על חיי היומיום של הדיירים, אשר הוסיפו להתגורר, כאמור, בבתיהם ונאלצו להתמודד עם בנייה ברכוש המשותף למשך פרק זמן ארוך יותר מזה אשר תוכנן . כך גם עולה מהתנהלות הצדדים עובר להליך המשפט , בהתאם לעדותו של מר זגול. יתרה מזו , יש לקחת בחשבון את העובדה כי הנתבעת הייתה מודעת לליקויים, ניתנה לה האפשרות לתקנם תוך פיקוח של מומחה בית המשפט, אך היא ביכרה שלא לעשות כן. בהתאם נפסק לכל אחת מהדירות (לבעלי הזכויות באותה הדירה) סך של 4000 ₪ בגין עוגמת הנפש.

האם הפרה הנתבעת את ההסכם בהפרה יסודית
סעד הצהרתי הוא סעד אשר ניתן בשיקול דעת בית המשפט. על המבקש סעד הצהרתי לשכנע כי מוטב לתת את הסעד מאשר לסרב לתתו (ע"א 5399/78 לואיל נ' לויס, פ"ד לד(3) 286). מועד מסירת דירותיהם של התובעים, לאחר העבודה שביצעה בהן הנתבעת, הוא מערכיו היסודיים של ההסכם ולפיכך ככל שהנתבעת לא עמדה במועד הקבוע בהסכם, המדובר בהפרה יסודית. על פי רוב, סעד הצהרתי לא יינתן אם ניתן לעתור לסעד אופרטיבי חלופי (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהד' 11, 2013) בעמ' 381), הקיים במקרה דנן, בדמות פסיקת הפיצוי על הפרתו היסודית של ההסכם. אל נוכח האמור, אין מקום למתן סעד הצהרתי שכן תרופת התובעים היא בסעדים הנקובים בהסכם, כפי שפורט בהרחבה לעיל.

פיצול סעדים
התובעים עותרים לפיצול סעדים כדי שיוכלו לתבוע בתביעה נפרדת נזקים אשר ייגרמו לכשתסתיים הבנייה. כן עותרים לפיצול סעדים כך שיוכלו לתבוע בתביעה נפרד תיקון או פיצוי בגין כל ליקויי הבניה הקיימים בפרויקט.
יש להיעתר לבקשה לפיצול סעדים כדי שיוכלו לתבוע תיקון או פיצוי בגין כל ליקויי הבניה הקיימים בפרויקט, אך ורק בהתאם לחוות דעת המומחה אשר ניתנה במסגרת תובענה זו. במסגרת תובענה זו , יילקח בחשבון כי לנתבעת ניתנה האפשרות לתקן את הליקויים , אך היא בחרה שלא לעשות כן.
התביעה שכנגד:
הנתבעת (התובעת שכנגד) טוענת כי על התובעים להשיב עלויות בניה שהתובעת נשאה בהן מעבר להתחייבויותיה בהסכם. עוד טוענת הנתבעת להשבת סכומים אלה על יסוד דיני עשיית עושר ולא במשפט, משחיפוי החזיתות השביח במידה ניכרת את הבניין. התובעים (הנתבעים שכנגד) טוענים כי התביעה שכנגד נועדה כדי לשמש משקל נגד לתביעתם שלהם. לטענת התובעים, הובהר בהסכם כי בעלי הדירות לא ישלמו כל תשלום בגין עבודות הביצוע ולכן הנתבעת לא פנתה לבעלי הדירות או לנציגות בדרישה לתשלום חיפוי חזיתות מעולם. לטענת התובעים, הנתבעת הייתה מודעת כי התובעים התנגדו לתשלום כלשהו, ולכן ברור היה כי אילו היו נשאלים על כך בזמן אמת, היו מסרבים.
סעיף 3 להסכם קובע כי תנאי יסוד להסכם הוא התחייבותה המפורשת של הנתבעת לשאת בכל העלויות של כל העבודות המפורטות בהסכם וכל הוצאה אחרת הנובעת בקשר לביצוע ההסכם. סעיף 9 להסכם פירט את התחייבויות הנתבעת כלפי התובעים. בתוך כך, התחייבה החברה לבצע "חיפוי אבן על גבי חזית הבניין הקדמית וטיפול בבעיית רטיבות של שני קירות הצד של הבניין" (ס' 9(ז) להסכם).
אכן, בפועל, דרשה הוועדה המקומית לתכנון ובנייה (להלן: "הוועדה"), כשדנה בבקשה לאישור הפרויקט, כי "חזיתות הבניין יצופו בציפוי קשיח באישור מהנדס העיר". היינו, הוועדה הוסיפה דרישה לחיפוי יתר שלוש החזיתות כתנאי למתן היתר (ר' נספח ח' לנ/3).
מר דורפברגר העיד כי בינו ובין התובעים התנהלו בזמן אמת, שיחות חבריות "על קפה", אשר בהם הוסכם כי בקשר עם העלויות הנוספות הכבדות יצטרכו להגיע להבנות ולדבריו, התובעים השיבו כי "'...'אין שום בעיה, אנחנו נשב'" אבל, כך לדבריו, "כשהגענו לשלבים המתקדמים הפנו לי גב". איני נותנת אמון בעדותו זו של מר דורפברגר. אם אכן היו אלו עלויות נוספות וכבדות , שלא נצפו בידי הצדדים בעת החתימה על ההסכם, חזקה כי הנתבעת לא הייתה מסתפקת ב"שיחות על קפה" כי אם דואגת להסדרת תשלום אותן עלויות בהסכם מפורט. אף אם התובעים הם הדיוטיות, הרי שהנתבעת בוודאי שאינה כזו ומדובר בחברה הבקיאה בסוג עבודות שכאלו ומצוידת בין היתר באנשי מקצוע משפטנים.
זאת ועוד, סעיף 3 להסכם קובע כי החברה התחייבה לשאת בכל העבודות המפורטות בהסכם וכן, לשאת בכל הוצאה נדרשת אחרת הנובעת בקשר לביצוע הסכם זה. מעדותו של מר זגול עולה כי הבנתו את ההסכם היא כלהלן: "...ראשית, אני אתחיל מהנקודה השנייה שחוזר בהסכם שאנחנו לא אמורים לשאת בשום הוצאה, אבל מעבר לזה ההסכם מדבר שהחברה מחויבת לעמוד ואני לא יודע איפה הציטוט, בכל התוכניות האדריכליות ולעמוד בכל ההיתרים ולעבוד בכפוף להיתרים. ומה לעשות. אני לא רשות, אני לא עיריית חיפה ואני לא מינהל ההנדסה, מינהל ההנדסה דרש ממנו מסתבר לחפות 4 חזיתות והוא בהסכם מחויב לעמוד בכל דרישות מינהל כי אחרת לא היה פרויקט, ואם לא היה פרויקט הוא לא היה קבלן ומקבל ובונה עוד 4 דירות ומוכר אותן והכל בסדר. לכן זה בדיוק לשון ההסכם". הדברים מדברים בעד עצמם. הנתבעת הייתה מחויבת לחפות את ארבעת החזיתות שכן בכך היה תלוי ההיתר שניתן לה ובלי ההיתר לא הייתה הנתבעת מקבלת לידיה ארבע דירות חדשות למכירה, המהוות את הרווח של הנתבעת מהפרויקט. טענת הנתבעת כי התובעים הסכימו לכך בזמן אמת, לא אומתה בעת חקירתם.
מדברים אלו, המסקנה המתבקשת היא כי הנתבעת נשאה בכל העלויות, אך לא ניתנה כל הסכמה מצד הדיירים להשתתפות בתשלום עלויות הבניה, לרבות הסכמה להשתתפות בעלויות חיפוי שלוש החזיתות הנוספות. בהעדר הסכמת התובעים ובשים לב להתחייבויות הנתבעת בהסכם בין הצדדים, אין לקבל את התביעה שכנגד.
אף ככל שהדברים נוגעים לעילת עשיית עושר ולא במשפט יש לדחות התביעה שכנגד. סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, קובע כי מי אשר קיבל שלא על פי זכות שבדין נכס , שירות או טובת הנאה שבאו לו מעם אדם אחר, חייב להשיב לאותו אדם את הזכייה ואם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה , עליו לשלם את שוויה לאותו האדם. החוק מוסיף וקובע כי אחת היא כיצד באה אותה הזכייה , אם מפעולת הזוכה , המזכה או בדרך אחרת.
"כדי לבסס חובת השבה בגין עילת עשיית עושר ולא במשפט יש להוכיח התגבשותם של שלושה יסודות: הראשון, התעשרות – דהיינו קבלת נכס, שירות או טובת הנאה; היסוד השני הנדרש להוכחה הוא כי ההתעשרות באה על חשבון הזוכה; ולבסוף נדרש להוכיח כי ההתעשרות נתקבלה על ידי הזוכה שלא על-פי זכות שבדין". ראה בת.א. 4757-07-09 ובת.א. 14361-08-09 (מחוזי – מרכז) פייר גליו בע"מ ואח' נ' פטיטו בע"מ ואח' (ניתן ביום 17/5/12), אשר הסתמך על רע"א 502/04 Buffalo Boots נ' גלי – רשת חנויות נעליים, פד"י נח(5) 487.
לטעמי היסודות האמורים , אינם מתמלאים בעניינם של התובעים. התובעים לא קיבלו אלא את אשר קנוי להם על פי הוראותיו של הסכם התמ"א אותו כרתו עם הנתבעת. הנתבעת התחייבה למסור בידי התובעים בניין אשר עומד בכל תנאי ודרישות מנהל ההנדסה ולשאת לשם כך בכל ההוצאות הנדרשות. אם נדרש לכך ציפוי ארבע חזיתות אותו לא צפתה הנתבעת מראש בתמחור הפרויקט, עליה להלין על עצמה בלבד , אך אין לטעון כי כאשר עשתה כן, בין היתר לטובת הדירות החדשות אותן בנתה, מהווה הדבר קבלת נכס עבור התובעים או התעשרות כלשהי מטעמם. אף התנאי השני אינו מתמלא שכן לו אכן הייתה התעשרות, אין היא על חשבון הנתבעת. הנתבעת נדרשה ממילא אף עבור הדירות שבנתה לדיירים חדשים, להעמיד בניין בהתאם לדרישות מנהל ההנדסה בעירייה ולכן אין התעשרות על חשבונה. בוודאי אין כאן התעשרות שלא על פי זכות שבדין שכן כאמור, בהתאם לתנאי ההסכם בין התובעים לנתבעת, נדרשה זו למסור בידם בניין העומד בדרישות מנהל ההנדסה וככל שאלו כוללות ציפוי חזיתות, הרי שאותו ציפוי שהתקבל עבור הדיירים אינו מהווה קבלה על ידי הזוכה שלא על פי זכות שבדין. כלל האמור, מוביל אף הוא לדחיית התביעה שכנגד.
סוף דבר,
תביעת התובעים מתקבלת כמפורט לעיל.
הנתבעת תשלם לתובעים סך של 102,132 בגין איחור במסירה אשר יחולק לכל דירה בחלקים שווים, כמו גם סך של 4000 ₪ נזק לא ממוני עבור כל דירה מדירות התובעים , באופן הבא:
עבור תובעים 1 ו-2 – 29,533 ₪; עבור התובעת 3 – 29,533 ₪; עבור התובעת 4 – 29,533 ₪ התובעים 5 ו-6 – 29,533 ₪.
הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה (15/3/17) ועד ליום התשלום בפועל.
התביעה שכנגד, נדחית.
הנתבעת תשלם לתובעים סך של 5,500 ₪ הוצאות משפט וכן 11,500 ₪ שכ"ט עו"ד.
הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ד כסלו תש"פ, 22 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ע"י ב"כ עוה"ד נמרוד בכר
נתבע: ש. דורפברגר בע"מ
שופט :
עורכי דין: