ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רותי בן אל נגד אסמלוש טיקוש :

בפני כבוד ה שופט יוסי טורס

תובעת

רותי בן אל

נגד

נתבעת

אסמלוש טיקוש

פסק דין

התביעה וראיות הצדדים

בשנת 1998 קיבלה התובעת בירושה דירת מגורים המצויה ברחוב תבור 16 קרית ים (להלן – הדירה ברחוב תבור). בשנת 2004 רכשה היא דירה חדשה ברחוב סיגלית קרית ים (להלן – הדירה ברחוב סיגלית) ובהמשך עברה להתגורר בה.

ביום 30.7.19 הגישה התובעת תביעה נגד הנתבעת במסגרתה טענה כי עליה לפנות את הדירה ברחוב תבור. התביעה הוגשה בכתב יד, ללא ייצוג ונטען בה שהדירה ברחוב תבור מצויה בבעלותה והנתבעת מחזיקה בה שלא כדין, לאחר שחתנה של התובעת מסר לה מפתח אשר "אצלי נעלם".

הנתבעת הגישה כתב הגנה, ללא ייצוג אף היא, בו טענה כי רכשה את הדירה בשנת 2004 באמצעות מענק מהמדינה, לאחר שעלתה ארצה מאתיופיה.

זימנתי את הצדדים לדיון מקדמי במסגרתו הגישה לי הנתבעת נסח טאבו לפיו היא הבעלים של הדירה ; הסכם רכישה ; שטר משכנתא ; ודיווחים למס שבח המעידים על עסקת המכר במסגרתה רכשה את הדירה ברחוב תבור (נ/1-נ/8) . מסמכים אלו לא שכנעו את התובעת והיא התעקשה שלא מכרה את הדירה מעולם לנתבעת ועמדה על פינויה. המלצתי לתובעת לפנות לבית המשפט המוסמך בנושא, בתקיפה ישירה, אך היא סירבה ועמדה על ניהול הליך זה. אציין בעניין זה כי הגם שקביעת בעלות במקרקעין אינה בסמכותו של בית משפט זה, הנושא יכול כמובן להידון בגררה בהתאם לסעיף 76 לחוק בתי המשפט. לאור כך קבעתי את התיק להוכחות והוריתי על זימונו של עורך הדין שטיפל בעסקה מטעם שני הצדדים.

בישיבת ההוכחות התייצב עו"ד שי שולשטיין עם תיק העסקה (להלן – עו"ד שולשטיין). בעדותו תיאר עו"ד שולשטיין את העסקה בין הצדדים וטען כי הוא זוכר שהתובעת נכחה בה. עו"ד שולשטיין הציג את מסמכי העסקה ובהם צילום תעודת הזהות של התובעת, העתק שיק מחשבונה, שטרות מכר, מסמכי הלוואות ונסח טאבו. התובעת חקרה את עורך הדין והטיחה בו כי לא מכרה את הדירה. עם זאת, הודתה שאכן הייתה במשרדו בשנה הרלוונטית אך לטענתה בעניין אחר.

התובעת העידה וטענה כי לא מכרה את הדירה ברחוב תבור. לביסוס טענתה הגישה מסמכים שונים, אשר אומר כבר עתה שהם אינם רלוונטיים לשאלה שבמחלוקת.

הנתבעת העידה וטענה כי רכשה את הדירה בשנת 2004 והיא מתגוררת בה מאז ומשלמת את המשכנתא . הנתבעת תיארה כי לפני הגשת התביעה הגיעה לפתע התובעת לביתה וטענה כי עליה לפנותו והיא חוששת שתעשה כן שוב.

דיון והכרעה

דין התביעה להידחות.

אין בכוונתי להרחיב בהנמקה שכן הדברים ברורים. התביעה היא לסילוק יד ממקרקעין. סעיף 16 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן- חוק המקרקעין) קובע כי " בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין". טענת התובעת היא כי היא הבעלים של הדירה ברחוב תבור (ולכן זכאית לדרוש סילוק יד הנתבעת) ואולם, כאמור, זו רשומה בלשכת רישום המקרקעין על שם הנתבעת כבר משנת 2005 (נ/19; זכויות חכירה נרשמו בשנת 2005 וזכויות בעלות בשנת 2018 לאחר יישום רפורמה בנושא).

כידוע, בהתאם לסעיף 125 לחוק המקרקעין הרישום הוא ראיה חותכת לתוכנו. משכך, על פני הדברים, די לנתבעת להציג את נסח הרישום העדכני כדי להביא למסקנה שאין בידי התובעת כל עילה לדרוש את סילוק ידה מהדירה. ואולם, התובעת טוענת שהמרשם אינ ו משק ף את הזכויות הנכונות , לאור כך שמסמכי הרכישה זויפו וכי היא הבעלים של הדירה. הנטל להוכיח טענה זו מוטל כמובן על התובעת (רע"א 296/11 מוחמד נג'אר נ' חמדאן עליאן (23.2.12) ). בנטל זה (שהוא כבד ביותר) לא עמדה התובעת וזאת בלשון המעטה.

התובעת לא הביאה כל ראיה ממשית לסתירת נכונות המירשם , זולת טענתה לפיה לא ביצעה את העסקה. מנגד, עו"ד שולשטיין העיד כי התובעת נכחה במשרדו וחתמה על הסכם המכר . הוא הציג צילום מתעודת הזהות שלה וכן של שיק השייך לה להוכחת נוכחותה במשרדו . למעשה התובעת לא הכחישה נוכחותה במשרדו, אלא שטענה שהיה זה לעניין אחר – חתימת "שיק ביטחון" עבור חתנה . טענה זו לא הוכחה ואינני נותן בה אמון. די לציין כי התובעת לא העידה את חתנה או בתה, כדי ללמד על קלישות הטענה. כמו כן הציג עו"ד שולשטיין מסמכים מהם עולה כי לצורך רכישת הדירה ברחוב סיגלית שיעבדה התובעת בשנת 2004 את הדירה ברחוב תבור בסכום של 260,000 ₪ ולצורך כך היא חתמה בפני רשם המקרקעין על שטר משכנתא (נ/11). אציין כי גם פעולה זו הכחישה התובעת וטענה זו קשה עוד יותר להלום. זאת ועוד, במסגרת עסקת המכר נטלה הנתבעת משכנתא מבנק לאומי אשר העביר הסכום לבנק הפועלים וכך סולקה המשכנתא שהייתה רשומה על הדירה ברחוב תבור.

נתונים אלו, אל מול טענתה הסתמית של התובעת, מביאים למסקנה ברורה לפיה התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה ואף לא קרוב לכך. לכך יש להוסיף כמובן כי התובעת לא התעניינה בדירה משך 15 שנים ואף בכך יש ללמד על קלישות טענתה וחוסר סבירותה .

לאור כך, דין התביעה להידחות וכך אני מורה. מובן שאין בפסק דין זה לקבוע בעלות בדירה ובידי התובעת לנקוט בנושא הליך נפרד, בפני בית המשפט המוסמך לכך. אציין עוד כי התרשמתי שהתובעת אכן מאמינה (סובייקטיבית) בנכונות טענתה, ואולם למרבה הצער המציאות שונה. לאור כך (בלבד) לא אורה על חיוב בהוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ד כסלו תש"פ, 22 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רותי בן אל
נתבע: אסמלוש טיקוש
שופט :
עורכי דין: