ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנימין שגיא נגד צבי רגב :


בפני כבוד ה רשמת בכירה מיכל בר

מבקש
(תובע ונתבע שכנגד)

בנימין שגיא

נגד

משיב
(נתבע ותובע שכנגד)
צבי רגב

החלטה

עניינה של החלטה זו בבקשת המבקש, עו"ד במקצועו, לחזור בו מהסכמה דיונית למתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). המשיב מתנגד לבקשה.

העובדות הצריכות לעניין
המבקש, עו"ד במקצועו, הגיש תביעה כספית כנגד המשיב לתשלום שכר טרחה. המשיב, מצדו, הגיש כתב תביעה שכנגד להשבת תשלומים ש גבה ממנו המבקש כשכר טרחה, לשיטתו שלא כדין.

ביום 9.12.19 התייצבו הצדדים לדיון הוכחות. במהלך הדיון, הוסכם בין הצדדים, כי תחת ניהול דיון הוכחות יישמעו סיכומים בעל פה כאשר לאחריהם יינתן פסק הדין בתביעות על פי הקבוע בסעיף 79א לחוק בתי המשפט, בטווחים מ-0 ועד ל-10,000 ₪, ללא נימוקים. עוד הוסכם, כי למבקש תינתן האפשרות להגיש התייחסות מטעמו בכתב למסמכים המקוריים שהוגשו מטעם המשיב במהלך הדיון וסומנו נ/1. בהתאם לכך, נשמעו לפניי סיכומים בעל פה מטעם הצדדים תחת ניהול דיון הוכחות.

למחרת, ביום 10.12.19, הוגשה הבקשה דנא. על פי הנטען בבקשה, יש לבטל את הסכמת המבקש לפסיקה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט וזאת, כך על פי הטענה, "לאור ניסיון הונאה ורמאות שלא צלח". בהקשר זה נטען, כי המסמכים שסומנו נ/1, שבאמצעותם ביקש המשיב לטעון כי שילם ביתר בעבור הערעור שהגיש בעבורו המבקש, מתייחסים למעשה לתשלום השוטף שבוצע על חשבון שכר הטרחה, תשלום שבוצע בשנת 2014. יש לציין, כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר.

בתגובתו, דוחה המשיב את טענות המבקש. המשיב מדגיש, כי המבקש נתן הסכמה מפורשת לפסיקה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, וכי המדובר במחלוקת שהחלה עוד בשנת 2014. עוד מדגיש המשיב, כי למבקש ניתנה האפשרות להתייחס למסמכים שסומנו נ/1 בכתב. לבסוף טוען המשיב, כי יש לדחות את הבקשה גם בשים לב לעיקרון סופיות הדיון והאינטרס הציבורי מערכתי למנוע בזבוז זמן שיפוטי יקר.

דיון והכרעה
כידוע, מקום בו מסמיכים הצדדים את בית המשפט לפסוק בפשרה, על פי הקבוע בסעיף 79א לחוק בתי המשפט, שואב בית המשפט את סמכותו להכריע בסכסוך בפשרה מכוח הסכמת הצדדים ומכוחה בלבד. רוצה לומר, יסוד ההסכמה הוא העומד בבסיס ההליך ובלעדיו מאבדת הפשרה את התכלית לקיומה. בנסיבות אלו, ולנוכח טיבו המיוחד של ההליך והתכלית העומדת ביסודו, שלפיה ראוי לעודד את המתדיינים ללכת בדרך של פשרה, נדמה כי ברגיל ובהעדר טעם מיוחד, יש להיענות לצד המבקש לחזור בו מהסכמתו ובלבד שלא חל שינוי מהותי לרעה במצבו הדיוני של הצד האחר ואף אם כן, ניתן, במקרים המתאימים, להסתפק בתרופה מידתית פחותה ובדרך של פסיקת הוצאות (ראו ת"א ( י-ם) 9638/02 ז'קלין בן עטר נ' מנרב פרוייקטים 88 בע"מ ( פורסם בנבו, 16.1.06). גם גישת בתי המשפט, שנדרשו לעניין זה, הינה כי אין מניעה לחזור מהסכמה לפסיקה על דרך הפשרה מקום בו הדבר אפשרי, מבחינת ההליכים שננקטו לאחריה והמבקש גם איננו צריך לנמק או להסביר את בקשתו (ראו בר"ע (חיפה) 1499/97 ג'רסי בן ציון נ' עירית חיפה (פורסם בנבו, 12.11.97)) . אכן, האפשרות לחזרה מן ההסכמה אפשרית מקום בו בעל הדין האחר טרם קיים את חלקו בהסדר הדיוני והיא אינה אפשרית לאחר שהצד השני כבר מילא את חלקו (ראו בש"א (חיפה) 1921/99, לידאווי מג'ידה נ' הפניקס הישראלי (פורסם בנבו, 14.6.99)). לפיכך, "... מקום בו אחד מבעלי הדין נתן הסכמתו לקיום הדיון בדרך זו, ולאחר מכן חזר בו, ראוי ונכון שבית המשפט יאפשר לאותו בעל דין לחזור בו מהסכמה כזו שכן קיומה של ההסכמה הוא תנאי מוקדם למתן פסק הדין, על פי האמור בסעיף זה, ואם ההסכמה תחילה ניתנה ולאחר מכן נשללה, פשיטא שאין היא קיימת עוד". (שם).

לפיכך, המקרים בהם הותר לצד לחזור בו מהסכמה דיונית לפסוק לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, הוגבלו למצבים שבהם ההליך עודנו תלוי ועומד. לא הותרה חזרה מההסכמה כאשר נעשתה לאחר שניתן פסק דין ולאחר שנוכח בעל הדין כי פסק הדין אינו לשביעות רצונו. כך, אף במצבים שפסק הדין נכתב אך טרם נחתם ונשלח לצדדים, ואף במקרים שבהם נוהל ההליך על סמך ההסכמה הדיונית והיה בשלב מתקדם של סיכומים (ראו: ת"א (ראשל"צ) 30094-07-11 רון איל נ' לשם טכנולוגיות תעשיתיות כ.ל.כ. בע"מ והאסמכתאות שם (פורסם בנבו, 20.5.14)). יוער, כי גם נסיבה בדמות היות בעל הדין עורך דין במקצועו, כבמקרה דנן, הוזכרה כשיקול תומך במודעותו למשמעות הסכמתו ולנטייה שלא להתיר לו לחזור בו ממנה (ראו: ת"א (ת"א) 20115-02-13 גור נ' עזר מציון (ע"ר) (פורסם בנבו, 7.11.13)).

בענייננו, בשים לב לאמור לעיל, מוצאת אני לנכון לאפשר למבקש לחזור בו מהסכמתו. לצד האמור, מוצאת אני לנכון לציין, כי ניסיון המבקש לקשור את חזרתו מההסכמה במסמכים שסומנו נ/1 אינו ברור לי. ויובהר. הסכמת המבקש לפסיקה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט ניתנה במנותק מאותם מסמכים. יש לזכור בהקשר זה, כי עוד בכתבי הטענות טען המשיב, כי על המבקש להשיב לו סך 5,000 ₪ שאותם גבה המבקש מתוך העירבון שהופקד במסגרת הערעור, על חשבון שכר הטרחה. המבקש מצדו טען, כי אין בין התשלום האמור לבין התביעה לתשלום שכר טרחה דבר וחצי דבר, באשר התשלום האמור היה בעבור הגשת הערעור. מכל מקום, גם אם אניח כי באמצעות המסמכים שסומנו נ/1 ביקש המשיב לטעון, לראשונה, כי שילם ביתר בעבור הערעור, הרי שלמבקש ניתנה האפשרות לפרוס את התייחסותו לאותם מסמכים במסמך כתוב, שאמור היה להתקבל לתיק בתוך 7 ימים ממועד הישיבה.

לצד האמור, שעה שמועד ההוכחות שנקבע ירד לטמיון, ועת נדרש בית המשפט להקצות ישיבת הוכחות נוספת להליך זה, תוך בזבוז זמן שיפוטי, והכל על חשבון האינטרס הציבורי מערכתי, יישא המבקש בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 1,250 ₪, שאותן יישלם בתוך 30 ימים מהיום. כן יישא המבקש בהוצאות המשיב בסך 1,250 ₪, שיילקחו בחשבון עם פסיקת הוצאות ההליך כולו.

סוף דבר
לפיכך ומכל האמור לעיל, הנני נעתרת לבקשת המבקש ומאפשרת לו לחזור בו מן ההסדר הדיוני, ומורה על ביטולו כמבוקש.

ישיבת הוכחות תתקיים לפני ביום 4.5.20 בשעה 08:30. הצדדים יהיו ערוכים לסיכומים בעל פה.

המבקש ישלם סך 1,250 ₪ לאוצר המדינה בתוך 30 ימים מהיום. כן יישא בהוצאות המשיב בסך 1,250 ₪ שיילקחו בחשבון בעת פסיקת הוצאות ההליך.

מוצע לצדדים לבוא בדין ובדברים לסיום המחלוקת ברוח ההצעה שהועלתה בדיון.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תש"פ, 22 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: בנימין שגיא
נתבע: צבי רגב
שופט :
עורכי דין: