ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מיכאל מיכאלי נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופט בועז גולדברג

המערער
מיכאל מיכאלי
ע"י ב"כ: עו"ד רמי אסחאק
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אריק יעקובי

פסק דין

זהו ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 1.4.19 (להלן: "הוועדה"), אשר דנה בעניינו של המערער לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 וקבעה, כי למערער נכות יציבה בשיעור 5%, החל מיום 16.5.17 (להלן: "ההחלטה").
אקדים ואציין, כי הוועדה התכנסה מכח פסק דינו של בית דין זה מיום 8.1.19 (ב"ל 14203-01-18, לפני כבוד השופטת איריס רש, להלן: " פסק הדין המחזיר").

הרקע לערעור
המערער יליד 1951.
ביום 26.5.02 מעד המערער ונחבל במסגרת עבודתו כמלגזן ופגיעתו הוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. הפגימה שהוכרה: "כאב גב".
ועדה רפואית מיום 31.8.03 קבעה, כי למערער נכות יציבה בשיעור 0%. ועדות רפואיות לעררים אשר דנו בעניינו של המערער בין השנים 2015-2004, קבעו כולן כי לא חלה החמרה במצבו הרפואי (מע/1, מע/2 ו-מע/3).
בחודש מאי 2017 הגיש המערער תביעה להחמרת מצב. באישור ההחמרה מיום 7.5.17 נרשם, כי חלה החמרה במצב המערער, וכי האישור ניתן בהסתמך על מכתב הרופא האורתופד, ד"ר בורינסקי, מיום 20.2.17 (המסמכים הוגשו לתיק ביום 10.10.19) .
במכתב הרופא האורתופד, ד"ר פיטר בורינסקי, מיום 20.2.17 העומד כאמור בבסיס אישור ההחמרה נרשם כדלקמן:
"ספסם שרירים, הגבלה בתנועות, קושי בהליכה אורטופדים. נימול באצבעות כפות רגליים הגבלה בתנועות, מתקשה לעמוד על קצות אצבעות ועקבים, ירידה בתחושה בצד הלטרלי שליש דיסטלי ירך שמאל וצד לטרלי שוק שמאל וכף רגל שמאל SLR חיובי משמאל ".
ועדה רפואית לעררים מיום 18.12.17, אשר התכנסה בעניינו של המערער, עובר לפסק הדין המחזיר קבעה, כי חלה החמרה במצבו של המערער ונכותו היציבה היא בשיעור 10% לפי פריט ליקוי 37(7)(א) בגין הגבלה בצורה קלה, אולם הוועדה ייחסה רק את מחצית הנכות לתאונת העבודה הנדונה ומשכך נקבעה למערער נכות יציבה בשיעור 5%, בתחולה מיום 16.5.17.
כך נימקה הוועדה את החלטתה (סעיף 10 לפרוטוקול הוועדה, צורף לכתב התשובה):
"לנוכח תוצאות בדיקה גופנית ורישום בדיקות דימות הועדה מקבלת את הערר וקובעת 10% נכות לפי ס' 37 (7) א הגבלה בצורה קלה בהפעלת ע"ש מותני עם ניכוי 50% מהנכות כי דרגת ההשפעה מצב תחלואי שקדם מועד התאונה הנידונה המתבטא בהתפתחות שינויים ניווניים דיסקוגנטים עם היווצרות זיזים גרמיים והיצרות התעלה ובהעדר שינויים חבלתיים.
הועדה עיינה באישור רפואי של ד"ר בורינסקי 14/3/17 ולא מקבלת מסקנותיו. בבדיקה שנערכה ע"י הועדה אין עדות לממצאים שצויינו בחוו"ד כפי שצויין בבדיקה הגופנית.
לגבי התלונות האורינריות יש לציין כי נבדק ע"י רופא אורולוג בשנת 2017 הרופא כותב ללא תלונות אורינריות משמעותיות.
בביקורו באוגוסט 2016 רושם הרופא שקיימת זרימת שתן חלשה... (מלה לא ברורה). אבל זה 14 שנה לאחר מועד התאונה הנדונה. העורר בגי ל 65 שסביר להניח שתלונותיו אלו קשורות להגדלה ... של הארמונית.
לבסוף, באישור ההחמרה לא מופיע הנושא האורולוגי לדיון.
אי לכך אין קש"ס בין תלונותיו האור ונריות לבין התאונה".
על החלטה זו הוגש ערעור לבית דין זה (ב"ל 14203-01-18).

ביום 8.1.19 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים בדבר השבת עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים, בהרכבה הקודם, על מנת " שתדון ותשקול מחדש האם יש לנכות מצב קודם, וזאת בהתבסס על מצב רפואי מוכח עובר למועד התאונה ביום 26.5.2002, המצדיק קביעת דרגת נכות לפי סעיף ליקוי הולם. המערער יזומן להופיע בפני הוועדה, גם באמצעות בא כוחו.
החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת".

החלטת הוועדה
הוועדה מושא הערעור התכנסה ביום 1.4.19 מכח פסק הדין המחזיר.
הוועדה הקשיבה לדברי ב"כ המערער שנרשמו מפיו כדלקמן:
"מבקש לפעול על פי הוראות פסק הדין. הורדו לו 50% על פי מידת השפעה. ב 2014 נבדק בדרג I ובעררים וכבר אז השינויים הניווניים עליהם הסתמכה הוועדה היו קיימים אבל זה לא היה מלווה בכל הגבלה בתנועות. הוראות פסק הדין מפנה לקיום מצב שבו מנכים מצב קודם על סמך הגבלות שהיו לפני התאונה ולטענתנו לא היו. מבקשים לזקוף את מלוא הנכות לתאונה ".
הוועדה ערכה למערער בדיקה קלינית שממצאיה פורטו בסעיף 7 לפרוטוקול בזו הלשון:
"בהתאם לפס"ד הועדה הקשיבה לטענות המערער ובא כוחו, עיינה בפסק הדין וחומר רפואי שהיה ברשות הועדה, כולל בדיקות הדימות כולל בדיקת CT מ 21.9.11. בבדיקות הדימות שינויים ניווניים בולטים מפושטים באזור ע"ש מתני המתבטאים בהיווצרות זיזים גרמיים בגובה L4-5 L3-4 L2-L3 ו L5S1. שינויים ניווניים בדיסקוסים בין חולייתים עם בלט אנולוס פורמינלי דו"צ בגובה S1, הופעת ריק בגובה L4-L5, המצביעים על חוסר יציבות של ע"ש מתני על רקע של מצב ניווני מתמשך שקדם בהרבה לתאונה הנדונה. קיים רישום פניות לצורך קבלת טיפול רפואי עקב כאבי גב תחתון עם פריצת דיסקוס בין חולייתי מ 21.10.11 רישום ממשיך לסבול מכאבי גב ללא הטבה עם זירוקת שקיבל הכאב מקרין לרגל שמאל" ותיעוד בדיקות הדימו עם שינויים ניווניים דיסקופתיים בע"ש מתני. ברישום מ 2.10.11 פנייה עקב כאבי גב תחתון מזה שנים. בוצעה בדיקת CT טופל בהזרקות אפידורל לפני שנים ללא הטבה. בבדיקה גופנית מ 13.9.11 רגישות לומברית שמאלית תנועות מוגבלות עקב כאבים לסג משמאל חיובי ופירוט בדיקות הדימות עם שיניים דיסקופתיים והצרות תעלה ספינאלית והתעבות רצועה צהובה. לא ניתן להתעלם מהתיעוד הרפואי עם תיעוד הגבלה בתנועות בע"ש מתני שינויים ניווניים, פניות רבות עקב כאבי גב תחתון עם הקרנה לגפיים ולכן הועדה סבורה שאירוע תאונתי הנדון התרחש על רקע שינויים שיוונים בעש מתני כמו שמוגדר על ידי הועדה כי מצב תחלואתי קודם ניתן לציין שגם במועד התאונה מ 26.5.02 בבדיקות הדימות תועד בבדיק ות הדימות תועד בבדיקת CT היצרות של התעלה הספינאלית בגובה L3-S1, שמצביעים על מצב תחלואתי כבר במועד התאונה בשנת 2002. ובהעדר ממצאים חבלתיים"

וכך סיכמה הוועדה את החלטתה (בסעיף 10 לפרוטוקול):
"למרות הרישום על הגבלה בתנועות על רקע שינויים תחלואתיים בעמוד שדרה מתני הועדה הסתפקה באי הפעלת פסיקת מרגוליס עם הפעלת סעיף 37(7)(א) לפי ספר הליקויים של המלל על ניוכי מלא של אחוזי נכות ומשייכת את ההחמרה במצבו על רקע המצב התחלואי עם ניכוי 50% מהנכות שנקבעה".

לפיכך, הוועדה הותירה את הנכות שנקבעה בישיבתה מיום 18.12.17 על כנה.
על החלטה זו הוגש הערעור דנן.

טענות המערער
הוועדה לא פעלה בהתאם לפסק הדין המחזיר מכוחו התכנסה, התעלמה מהוראותיו ועשתה דין לעצמה, באופן המצדיק השבת עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים, בהרכב חדש.
הוועדה שגתה עת קבעה בניגוד לפסק הדין המחזיר, כי מידת ההשפעה הנובעת מתאונת העבודה היא בשיעור 50% ולא פעלה במגרש של 'מצב קודם' בהתאם להוראות פסק הדין. כמו-כן, בהתאם לפסק הדין המחזיר הוועדה נ דרשה להצביע על תיעוד רפואי מוכח עובר למועד התאונה, ככל שבכוונתה לגרוע מנכות המערער , כאשר עיון בסעיף 7 לפרוטוקול הוועדה מלמד, שהוועדה לא הצ ביעה על מסמך לפני התאונה המצדיק קביעת דרגת נכות ותחת זאת הפנתה הוועדה לתיעוד מיום התאונה ותיעוד מאוחר משנת 2011.
המערער הפנה לכך שמדובר בתביעה שלישית להחמרת מצב, כאשר כל הוועדות הרפואיות הקודמות שנדרשו לעניינו של המערער בין השנים 2003-2015 מצאו, כי המערער סובל משינויים ניווניים והיצרות של התעלה הספינלית אולם לא נמצאה כל הגבלה בתנועות המערער המזכה בנכות; מכך עולה לטענת המערער, כי החלטת הוועדה אינה סבירה .
הוועדה פעלה בניגוד לנפסק בעב"ל (ארצי) 54167-08-15 בנימין לוי – המוסד לביטוח לאומי, מיום 10.2.19 (להלן: " הלכת בנימין לוי"), בו נפסק, כי אין לוועדה כל סמכות לגרוע מנכותו של מבוטח שנפגע בתאונה המוגדרת בזמן (במובחן מפגיעה על דרך המיקרוטראומה או מחלת מקצוע) כל נכות שלא בהתאם לכללים שנוסחו בהלכת מרגוליס, קרי מבחן עובר ושב.
למקרא פרוטוקול הוועדה למדים, כי הוועדה רומזת שלדעתה אין כל קשר סיבתי בין הליקוי בגב לבין תאונת העבודה הנדונה וחרף זאת הוועדה מייחסת חלק מהנכות לתאונה וגם בכך נפל פגם משפטי.
טענות המשיב
דין הערעור להידחות בהעדר הצבעה על פגם משפטי בהחלטת הוועדה.
הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר ככתבן וכלשונן עת היא דנה בשנית בייחוס חלק מהנכות בגין עמוד שדרה מתני לגורמים ש לא קשורים לאירוע התאונתי המוכר.
הוועדה הצביעה על ממצאים מוכחים התומכים בקביעתה לפיה יש לייחס מחצית מהנכות הכוללת להתפתחות המחלה הניוונית בעמוד השדרה המתני.
הוועדה הצביעה על ממצאי בדיקות דימות שסווגו כבלתי חבלתיים ועל אנמנזה המתארת תלונות המתפרסות על פני למעלה מעשור.
בהתאם להלכת בנימין לוי, מקום בו מדובר בקביעת נכות זמן משמעותי לאחר התרחשות האירוע התאונתי המוכר, הרי שהפחתת הנכות בגין גורמים חיצוניים יכול ותעשה בהתאם למנגנון שנוסח בהלכת יונס סועאד ו בענייננו מדובר בתאונה שהתרחשה 15 שנים עובר להגשת התביעה להחמרה; במצב דברים זה, בו לא נקבעה נכות רפואית עובר למועד התכנסות הוועדה – יש לדעת המשיב להחיל את מנגנון הייחוס.
במעמד הדיון בערעור הוסיף ב"כ המשיב, כי על הוועדה הדנה בעניינו של מבוטח לפי תקנה 36 לבחון אם חלה החמרה בפגימה כזו או אחרת ולקבוע אם זו קשורה סיבתית לאירוע התאונתי המוכר – כפי שפעלה הוועדה ב ענייננו. עם חלוף הזמן קיימים גם גורמים חוץ תאונתיים המשפיעים על התפתחות הנכות הנובעת מתאונת העבודה ומשכך לא ניתן ליישם את הכללים שנקבעו בהלכת מרגוליס.
בניגוד לטענת המערער, הוועדה התייחסה גם לבדיקות הדמיה עדכניות (בדיקת CT ובדיקת EMG משנת 2016 ), ובדיקות הדמיה קודמות המהוות ממצאים רפואיים מוכחים שעל בסיסן ייחסה הוועדה את מחצית הנכות בעמוד השדרה המתני לשינויים ניווניים בלתי חבלתיים.

דיון והכרעה
במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, שקלה שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213 (1999).
הלכה פסוקה היא, כי עת עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה רפואית לעררים לדיון מחדש בעקבות פסק דין בו נקבעו הוראות, על הוועדה לקיים את הוראות פסק הדין במדויק ובמלואן, להתייחס לאמור בפסק הדין ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בו (דב"ע (ארצי) נא/01-29 מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כבוד 160 (1992).
ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת ועדה שהתכנסה לאחר פסק דין מוגבלת לבחינת שאלה יחידה – האם מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין, אם לאו (עב"ל (ארצי) 53609-1 2-10 זכריה עודי – המוסד לביטוח לאומי, 17.2.14).
לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה, בפסק-הדין המחזיר ובמכלול החומר המונח לפני, ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות. להלן אפרט טעמיי.
במסגרת פסק הדין המחזיר, אישר בית הדין כאמור את הסכמת הצדדים להשיב את עניינו של המערער לוועדה, על מנת שתדון ותשקול מחדש האם יש לנכות מצב קודם בעניינו של המערער , זאת בהתבסס על מצב רפואי מוכח לפני מועד התאונה, המצדיק קביעת דרגת נכות לפי סעיף ליקוי הולם.
למקרא פרוטוקול הוועדה עולה, כי הוועדה הקשיבה לדברי בא-כוח המערער , עיינה בפסק הדין המחזיר ובחומר הרפואי שהונח לפניה לרבות בבדיקות ההדמיה המצביע ות לדעת הוועדה על שינויים ניווניים באזור עמוד השדרה המתני וכן בתיעוד רפואי משנת 2011 המלמד על פניות המערער לטיפול רפואי עקב תלונות על כאבי גב ועל יסוד כל אלה קבעה הוועדה , כי ה"אירוע תאונתי הנידון התרחש על רקע שינויים ניווניים בעש מתני כמו שמוגדר על ידי הועדה כי מצב תחלואתי קודם ניתן לציין שגם במועד התאונה מ 26.5.02 בבדיקות הדימות תועד בבדיקת CT היצרות של התעלה הספינאלית בגובה L3-S1. שמצביעים על מצב תחלואתי כבר במועד התאונה בשנת 2002. ובהעדר ממצאים חבלתיים."
יש לזכור, כי הוועדה מושא הערעור דנה בעניינו של המערער לפי תקנה 36 לתקנות, כאשר הקביעה אם חלה החמרה במצב ו של המערער, דרגת הנכות והקשר בינן לבין תאונת העבודה המוכרת הן שאלות רפואיות מובהקות הנמצאות במסגרת שיקול דעתה המקצועי והבלעדי של הוועדה. בענייננו, קביעת הוועדה ברורה , סבירה ומנומקת ומאפשרת התחקות אחר הלך מחשבתה, ולא מצאתי בה פגם משפטי המצדיק התערבות.
לא מצאתי ממש בטענת המערער, כי הוועדה פעלה בניגוד להלכת בנימין לוי. ואבאר. בהלכת בנימין לוי, אליה הפנו הצדדים, נקבע בין היתר כדלקמן:

"22. ההלכות שפורטו לעיל מלמדות כי יש להבחין, ככלל, בין תאונות עבודה המתרחשות בזמן ומקום מוגדרים, לבין פגיעות אחרות בעבודה אשר מתגבשות על פני ציר הזמן (מחלת מקצוע ומיקרוטראומה). בכל הנוגע לתאונות עבודה, עומדת על כנה הלכת מרגוליס כפי שצוטטה לעיל, ולפיה ככל שנקבע קשר סיבתי בין התאונה לבין ליקוי מסוים - על הוועדה לקבוע את אחוז הנכות הכוללת בגין אותו ליקוי, ולנכות ממנו "מצב קודם" רק ככל שניתן להסיק, מ"נתונים מוכחים" המתייחסים למצבו של המבוטח טרם התאונה, כי נקבעת הייתה לו נכות לפי אחד מסעיפי הליקוי שבתקנות.
...
בנוסף, וכפי שהובהר בעניין זהר, אין באמור לעיל כדי לשלול מהוועדה הרפואית את האפשרות לקבוע כי הנכות הוחמרה - במהלך הזמן שחלף ממועד התאונה ועד מועד בדיקתו של המבוטח על ידה - בשל טעמים שאינם קשורים לעבודה, ובמקרה כזה לא יבוצע "ניכוי מצב קודם" (שהרי אין מדובר במצב שקדם לתאונת העבודה), אך הוועדה תהא רשאית להתייחס לכך בעת הקביעה "באיזו מידה" (בלשונו של סעיף 118 לחוק) נובעת הנכות מתאונת העבודה. קביעה זו תיעשה בהתאם למנגנון שנקבע בפסיקה לעיל לעניין מיקרוטראומה ומחלות מקצוע המתפתחות לאורך זמן (היינו תוך ייחוס אחוז מסוים משיעור הנכות לפגיעה המקורית ואת חלקו האחר להחמרה שאינה נובעת מהפגיעה המקורית אלא מגורמים שאינם קשורים בעבודה), ומובן כי יש צורך להצביע גם בהקשר זה על "נתונים מוכחים" (דב"ע (ארצי) 01-523 מרקו גולדשטיין - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י' 151 (1978))."
בענייננו, הוועדה פעלה בהתאם להלכות המפורטות לעיל, עת הפנתה לממצאי בדיקות הדימות שבוצעו למערער במועד תאונת העבודה מיום 26.5.02, המצביעים לדעת הוועדה על מצב תחלואתי כבר במועד התאונה בשנת 2002. מהחלטת הוועדה ניתן להבין, כי בדיקות ההדמיה מיום תאונת העבודה המוכרת כמו גם התיעוד הרפואי המאוחר יותר הקיים בתיק משקפים, בהתאם לשיקול דעתה הרפואי והמקצועי של הוועדה, את מצב המערער טרם התאונה (ובוודאי טרם ההחמרה) ובהתאם קבעה הוועדה, כי מחצית מהנכות הנוכחית של המערער אינה קשורה לתאונה הנדונה , אלא למצבו התחלואתי.
בנסיבות אלה, לא מצאתי בפעולת הוועדה או בהחלטתה פגם משפטי המצדיק התערבות.
סוף דבר
על יסוד האמור, הערעור נדחה.
אין צו להוצאות.

לצדדים מוקנית, בתוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לבקש מבית הדין הארצי לעבודה בירושלים רשות לערער על פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד כסלו תש"פ, (22 דצמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: מיכאל מיכאלי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: