ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין המוסד לביטוח לאומי נגד רמי רוה :

לפני:

כבוד השופט אלעד שביון

המערער:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אלי מושונוב
-
המשיב:
רמי רוה
ע"י ב"כ עו"ד נאוה אבן צור

פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 10.6.18 (להלן: "הוועדה") בה נדחה עררו של המערער ונקבעה למשיב נכות צמיתה של 100% בגין מחלה ריאתית.

רקע ותמצית טענות הצדדים:

2. המשיב, יליד 1967, עבד בחקלאות, בגידול עופות ובגידול פרי הדר ובשל כך נחשף לקרינת השמש ולחומרי הדברה. בשנת 2003 אובחן כחולה בלופוס והחל משנת 2004 החל לסבול מבעיות בריאות.

3. תביעת המשיב להכרה בלופוס כמחלת מקצוע או פגיעה בעבודה נדחתה על-ידי המערער ובשל כך הגיש המשיב תביעה לבית דין זה (ב"ל 32475-01-15, להלן: "ההליך הקודם"). במסגרת ההליך הקודם מונתה ד"ר אורלי תיבון-פישר כמומחית מטעם בית הדין (להלן: "המומחית מטעם בית הדין") וזו מסרה חוות דעת מטעמה (להלן: "חוות הדעת").

4. לאור האמור בחוות דעת המומחית, הודיע המערער כי הוא מכיר במחלת ה–BCC וכן במחלת הפנוימוניטיס כפגיעה בעבודה (להלן: "הודעת ההכרה"):

"לאחר בדיקה מחדש החליט הנתבע לאשר את מחלת ה–BCC עקב חשיפה לשמש כפגיעה בעבודה וכן הנתבע מכיר במחלת ה–פנוימוניטיס כפגיעה בעבודה, לאור האמור בחוות דעת המומחית."

על יסוד הודעת ההכרה וכן חוות הדעת המומחית ניתן פסק דין ביום 14.11.17 אשר זה לשונו (להלן: "פסק הדין"):

"לאור הודעת הנתבע, ובשים לב לחוות הדעת מטעם מומחית בית הדין, אני קובע כי התובע סובל ממחלת ה–BCC עקב חשיפה לשמש וממחלת הפנוימוניטיס כפגיעה בעבודה."

5. על רקע הפנוימוניטיס, ועדה רפואית מיום 17.1.18 קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 100% בגין מחלת הלימפומה אשר אינה עונה לטיפול ומצאה כי אין מקום להפעלה של תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות") בשים לב לכך שכבר העניקה לו 100% נכות (להלן: "דרג ראשון").

6. המערער הגיש ערר כדלקמן: "טעתה הוועדה הרפואית בהחלטתה לקבוע נכות צמיתה בגובה 100% לצמיתות בגין מחלה ריאתית. על-פי מסמכים רפואיים קיים מצב תחלואתי טבעי פנאומוניטיס חוזר על רקע לופוס, שאינו קשור לפגיעה שהוכרה: פטריה ריאתית. לדעת המוסד הוועדה לא התייחסה למצב תחלואתי טבעי ולהשפעתו. הוועדה לעררים מתבקשת לבדוק המבוטח ולקבוע אחוזי נכות בהתאם למצבו הקשור לפגימה שהוכרה פטריה ריאתית בלבד תוך התייחסות להשפעת הגורמים התחלואתיים הטבעיים על מצבו."

ביום 10.6.18 ניתנה החלטת הוועדה אשר דחתה את הערר לאחר שבדקה את המשיב והתכנסה במועד נוסף בהעדרו לצורך עיון בחומר הרפואי הרב ובפסק הדין. מכאן הערעור.

7. המערער שב על טענותיו בערר וטען, כי מחלת הפנאומיניטיס אשר הוכרה יסודה במחלת הלופוס אשר לא הוכרה על-ידו. הוועדה קבעה נכות בשיעור של 100% מבלי שפירטה איזה חלק יש לייחס לרקע אישי קודם כנטען בערעור לעומת החלק אותו יש לייחס למחלת פטרייה ריאתית, שזה כל שהוכר. זאת ועוד, יש להשיב את עניינו של המשיב לוועדה בהרכב אחר.

8. המשיב טען, כי מדובר בערעור רפואי אשר אינו מצביע על טעות משפטית אשר נפלה בהחלטת הוועדה. גם במישור הרפואי, דברי המערער אינם מתיישבים עם הקביעות הרפואיות במרוצת השנים ובייחוד סותרת את קביעת המומחית מטעם בית הדין בהליך ההכרה. זאת ועוד, משניתן פסק הדין המכיר בקשר הסיבתי בין הפנוימוניטיס ממנו סובל המשיב לבין תנאי עבודתו והוא הפך לחלוט, המערער מושתק מלהעלות טענות הסותרות את האמור בו.

המשיב טען, כי הוא נמצא היום במצב של 100% נכות בגין מחלת הסרטן הנובעת מתנאי עבודתו. גם אילו תופחת נכותו בשל מצב קודם, לא יהיה בכך לשנות מנכותו הסופית שכן ממילא יהיה על המערער להפעיל תקנה 15 לתקנות במלואה מאחר והמשיב לא שב לעבודתו כחקלאי. בהצטרף לנסיבות חייו האישיים הקשות, התנהלות המערער מהווה חוסר תום לב ועל כן, דין הערעור להידחות.

דיון והכרעה:

המסגרת הנורמטיבית:

9. סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, מסמיך את בית הדין לדון בערעור על החלטה של הועדה הרפואית לעררים בשאלות משפטיות בלבד ועל פי ההלכה נדרש בית הדין לבחון אם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 יצחק הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 213).

10. אשר לחובת ההנמקה של הוועדה נקבע בפסיקה, כי בהיותה גוף מעין שיפוטי מוטלת על הוועדה החובה לנמק את החלטתה, באופן המאפשר גם למי שאינו עוסק ברפואה, להתחקות אחר הלך מחשבתה ואחר תקינות הפרשנות שהעניקה להוראות החוק (דב"ע נד/ 154 -0 לבל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כז 474; דב"ע שם/01-X318 עטיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טו, 60). כמו כן ראוי, שהחלטת הוועדה תהא ברורה ללא צורך בפרשנות או בהסקת מסקנות (עב"ל 10082/97 שלמה שיה – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד, 188).

מן הכלל אל הפרט:

11. לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים מצאתי, כי המערער לא הצביע על טעות משפטית אשר נפלה בהחלטת הוועדה ועל כן דין הערעור להידחות.

12. הוועדה התייחסה לטיעוני המערער בערר בפרטי פרטים כעולה מההחלטה שהינה מקיפה ביותר ומשתרעת על פני שני עמודי פרוטוקול. מעיון בפרוטוקול עולה, כי הוועדה ערכה למשיב בדיקה קלינית וסקרה את מצבו הרפואי במרוצת השנים תוך התייחסות לחומר רפואי הרב המצוי בתיק, לרבות חוות הדעת של המומחית מטעם בית הדין ומצאה, כי היא מתיישבת עם חוות דעתם של פרופ' שיינפלד, ד"ר סקולסקי, ד"ר פיטליק וד"ר שטרן (עמ'3 לפרוטוקול).

13. בנוגע לטענת המערער, כי כל שהוכר הוא זיהום ראייתי פטרייתי הוועדה הבהירה כדלקמן:

"לאחר עיון יסודי בחומר הרפואי ובחוות דעת המומחית, סבורה הוועדה כי אין בידה לקבל את ערר המוסד.
הפגימה שהוכרה על-פי פסק הדין (וכאמור – גם על דעת המוסד) אינה "הפטריה הריאתית בלבד", אלא מחלת הפנוימוניטיס. מחלת הפנוימוניטיס היתה קיימת גם בשנים 2004-2012, זמן רב לפני הופעתה של הפטריה הריאתית."

14. באשר לטענת המערער בדבר אי-ההכרה בלופוס והצורך להפחית את השפעת הלופוס משיעור הנכות שנקבע, הבהירה הוועדה כדלקמן:

"...גם אם מחלת הלופוס בכללה לא הוכרה על ידי בית הדין באופן מפורש כקשורה בעבודתו של המערער, הרי שהפנוימוניטיס הוכרה על כל גורמיה ומרכיביה. ויודגש, כי גם אם הייתה מתקבלת טענת המוסד להחרגת ההכרה בפנוימוניטיס על רקע מחלת הלופוס, הרי שעדיין נותרת בעינה הכרה ברורה במחלת הפנויומוניטיס שנגרמה על רקע החשיפה התעסוקתית של המערער, שהחלה כאמור שנים רבות לפני ההדבקה בפטריה ריאתית.
הפנוימוניטיס הקריפטוקוקלית אובחנה בשנת 2012, ובגינה קבעה הוועדה בדרג ראשון נכות צמיתה בשיעור של 100%. הוועדה עומדת מאחורי קביעה זו...".

הנה כי כן, הוועדה קבעה על יסוד החומר הרפואי הרב שהונח בפניה, כי הפנוימוניטיס נגרמה על רקע חשיפה תעסוקתית של המשיב כך שגם אם ניתן לייחס חלק מגורמי ההשפעה על רקע מחלת הלופוס, אין בכך להפחית משיעור השפעת הגורמים הסביבתיים על התפתחות הפנוימוניטיס.

15. המערער טען, כי קביעת המומחית מטעם בית הדין שייתכן והפנוימוניטיס נגרם הן על-ידי הלופוס והן על-ידי חשיפה תעסוקתית אמורה להוביל לשיעור נכות של פחות מ–100%. בכך, המערער התעלם מהאפשרות ששני הגורמים השפיעו על המשיב בו זמנית וכי מידת ההשפעה של הסביבה על המשיב הייתה במידה המספיקה לבדה לגרום לפנוימוניטיס, כפי שהוועדה קובעת, בהתאם לסמכותה.

16. מעבר לנדרש יצוין עוד, כי בחוות דעת המומחית מטעם בית הדין נאמר במפורש, כי גורמים תעסוקתיים גם השפיעו על התפרצות הלופוס. כך למשל, בחוות הדעת צוין, כי מחלות הריאות מהן סובל המשיב אובחנו בין השאר כהתלקחויות של פנוימוניטיס שהיא חלק ממחלת הלופוס, כפנוימוניטיס פטרייתית או בלתי מוגדרת ( HP) ולימפומה מסוס MALT בשנה שקדמה לחוות הדעת (ראו מענה לשאלה א. בעמ' 21 לחוות הדעת). באשר לגורם למחלות אלה ציינה המומחית מטעם בית הדין כדלקמן:

"קרינת שמש UV חשודה כגורם סיכון ל –SLE ... שהתלקחויות הפנוימוניטיס נגרמו בחלקן בגללה ... אבק אורגני, שהתובע נחשף לו תדיר בעבודתו בלולים, הוא גורם סיכון להופעת פנוימוניטיס מסוג HP וכך גם חלבונים מהפרשות של עופות".

הדברים חזרו על עצמם גם במענה לשאלה ב. בעמ' 21 לחוות הדעת:

"לדעתי, ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע במשך כ–23 שנה בחשיפה להפרשות עופות, לקרינת שמש ולאבק אורגני בעבודתו החקלאית, לבין הפנוימוניטיס ממנה הוא סובל – קריפטוקוקלית כתוצאה מחשיפה לפטריה בהפרשות עופות ועל רקע טיפול סטרואידלי, דלקתית כחלק ממחלת SLE הידועה אצלו, או כתוצאה מרגישות יתר לאנטיגנים אורגניים בעבודתו."

עולה אם כן בבירור, כי סביבת עבודתו של המשיב נמצאה כגורם למחלות הריאות מהן סובל, בצורה ישירה על-ידי גרימת הפנוימוניטיס, או בצורה עקיפה, על-ידי גרימת הלופוס אשר בתורה גרמה לפנוימוניטיס. וזאת המסקנה הרפואית של הוועדה: הפנוימוניטיס – בין אם נגרמה על-ידי הלופוס אשר מקורו בחשיפה לקרינת שמש במהלך עבודתו כחקלאי ובין אם נגרמה על-ידי אבק אורגני וחשיפה לפט ריה הריאתית – קשורה לתנאי עבודתו של המשיב.

17. אמנם המומחית מטעם בית הדין ציינה שייתכן כי הייתה גם השפעה גנטית אשר גרמה ללופוס וכי לא ניתן לקבוע מה הייתה מידת השפעת הגנטיקה על הלופוס אולם בהתאם להלכה הפסוקה, הוועדה הייתה מוסמכת ואף מחויבת לבחון דברים אלה ולהכריע וכך עשתה (ראו: בר"ע 34178-06-19 חנניה נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 21.6.19). על רקע דברים אלה, מובנת החלטת הוועדה לייחס משקל אפסי להשפעת תחלואה טבעית אשר, כאמור, הייתה מבוססת היטב בחומר הרפואי ונעשתה בהתאם לסמכותה על-פי דין.

18. סיכומו של דבר, הוועדה עיינה בחוות דעת המומחית מטעם בית הדין ובכלל החומר הרפואי שבתיק. הוועדה לא התעלמה מקיומה של מחלת הלופוס ודנה בהשלכותיה והגיעה למסקנה כי אין בה כדי לשנות ממסקנת הדרג הראשון. מדובר בהחלטה מפורטת, מנומקת ומובנת ולאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

20. המערער יישא בהוצאות המשיב בסך 2,500 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום ממועד מתן פסק הדין.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום ממועד קבלתו אצל הצד המבקש לעשות כן.

ניתן היום, כ"ה כסלו תש"פ, (23 דצמבר 2019) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: המוסד לביטוח לאומי
נתבע: רמי רוה
שופט :
עורכי דין: