ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין משה אלוש נגד עירן אהרון דהן :

בפני כבוד ה רשמת בכירה עביר גבריס

תובע

משה אלוש

נגד

נתבע

עירן אהרון דהן

פסק דין

לפני תביעה בסך 2,530 ₪.
תחילתה של התביעה בהתנגדות לביצוע שיק בסך 2,500 ₪ זמן פירעון 10.2.2018 (להלן "השיק") שנמסר לתובע במסגרת חוזה שכירות. לנתבע ניתנת רשות להתגונן והתיק הועבר לסדר דין מהיר.
טענות התובע: ביום 1.4.2017 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות החל מיום 1.4.2017 במסגרתו התובע השכיר לנתבע דירה במשמר הירדן לרבות המיטלטלין שבה (להלן :"המושכר", "הסכם השכירות"). התובע טען כי הנתבע הפר את ההסכם, השתמש בלול הקיים במשק, הכניס אליו סוסים (סעיף 9ד להסכם) ולא המציא בטוחות כנדרש. התובע טען כי ביום 27.11.17 בא כוחו שלח מכתב לנתבע על הפרת הסכם השכירות, ניתנה לנתבע הזדמנות לפנות את המושכר, ומשלא פונה, התובע נאלץ להגיש תביעה לפינוי בבית המשפט. כתוצאה מכך, הנתבע פינה את המושכר ביום 12.2.2018 וביום 20.2.2018 התקבל פסק דין המחייב את הנתבע לשאת בהוצאות התובע בסך 3800 ₪. התובע טען כי השיק אמור לכסות את חיובי הנתבע- השוכר ומשהנתבע הפר את ההסכם, התובע זכאי לממש את דמי השכירות. התובע צירף מכתב התראה מיום 27.11.17, הסכם שכירות מיום 1.4.2017 והחלטת בית המשפט מיום 20.2.2018 המורה על מחיקת התביעה נוכח פינוי הנכס וכן, חיוב הנתבע בהוצאות.
טענות הנתבע: הנתבע טען כי אינו חייב לתובע את סכום השיק. הנתבע טען כי ביום 1.4.2017 נחתם הסכם שכירות בינו לבין התובע, בשם גב' אלוש אנט. עוד טען הנתבע כי ביום 27.11.17 פנה אליו התובע במכתב התראה בגין הפרת הסכם השכירות ולימים אף הגיש נגדו תביעה פינוי נוכח טענות של השתלטות על משק חקלאי של התובע בניגוד להבטחות והסכמות שהיו ביניהם. התובע טען כי מיד עם קבלת המכתב , עשו, הוא ואשתו, כל שביכולתם לפנות את המושכר ולו רק בשל התנהגות התובע אשר נכנס לחצר המושכר בכל עת, מאיים ומטריד. התובע טען כי ברגע שהצליחו למצוא דירה חלופית, דאג להודיע על פינוי המושכר. הנתבע טען כי ביום 24.12.17 התובע הגיש נגדו תביעה לפינוי, כי ביום 17.1.2018 פנה לתובע והודיע לו על פינוי המושכר ביום 31.1.2018 וכי בפועל המושכר פונה טרם תאריך זה, אולם, התובע לא הגיע לראות את הדירה או להשיב את ההמחאות שנותרו בידו. הנתבע חזר וטען כי פינה את המושכר במהלך חודש ינואר 2018 ואף שילם את מלוא דמי השכירות בעבור חודש זה ולתובע לא הייתה כל זכות להפקיד את השיק שניתן לו בגין דמי שכירות של חודש פברואר 2018. הנתבע טען כי התקשר בהסכם שכירות של דירה בחצור הגלילית החל מיום 1.2.2018 ונוכח המצוקה אליה נקלע נוכח הדרישה לפינוי במהרה, הגיע להסדר על בעל הדירה החדשה לפיו הוא ובני משפחתו ייכנסו בפועל להתגורר בדירה ביום 25.1.2018, כך שאין זה סביר כי פינה את המושכר לאחר שכבר נכנס לדירה החדשה. הנתבע טען כי בפועל פינה את המושכר ביום 25.1.2018 ועבר לגור בדירה החדשה בחצור הגלילית. הנתבע צירף הודעת טקסט לתובע, הסכם שכירות מיום 11.1.2018, ותמונות.
כהוראת תקנה 214ט"ז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.
הצדדים זומנו לדיון, במהלכו נחקר התובע, הנתבע והעד מטעם הנתבע מר ניר אוחנה.
לאחר שעיינתי בטענות ובחומר הראיות, נוכח התרשמותי הישירה מהעדים במהלך חקירותיהם הנגדיות בבית המשפט, נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל ואנמק.
אין מחלוקת כי הנתבע מסר את השיק לתובע כתשלום של דמי שכירות עבור חודש פברואר 2018 בהתאם להסכם השכירות (ראה עדות התובע עמ' 5 שורה 22). השאלה העומדת להכרעה היא האם קיים כישלון תמורה בגין השיק שכן, הנתבע טוען כי פינה את המושכר ביום 25.1.2018 , שילם את מלוא דמי השכירות עד למועד זה, וע"כ אינו חייב בתשלום דמי השכירות של חודש פברואר 2018 ואין להטיל עליו כל חיוב שטרי עפ"י השיק ואילו התובע טוען כי הנתבע פינה את המושכר ביום 12.2.2018 וע"כ הוא זכאי לסכום השיק המהווה דמי שכירות לחודש פברואר 2018.
הנטל להוכחת טענת כישלון תמורה מוטל על הנתבע (בע"מ 2126/09 פלוני נ. פלונית (פורסם בנבו)). האם הנתבע עמד בנטל ההוכחה והוכיח כי פינה את המושכר בחודש ינואר 2018 וע"כ התובע אינו זכאי לדמי השכירות של חודש פברואר נשוא השיק .

כאמור, נטל ההוכחה של מועד פינוי המושכר מוטל על הנתבע. לאחר ששמעתי את הנתבע והעד מטעמו הגעתי למסקנה כי הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה ולא הוכיח כי המושכר פונה בחודש ינואר 2018.
הנתבע העיד, בתשובה לשאלה מתי מסר את המושכר, כי "ב 31 פיניתי את המושכר לגמרי. מסרתי אותו ב- 11.2 כי הוא היה בחופש מחלה עם הניתוח" (עמ' 10 שורה 28-30). הנתבע מודה כי המושכר נמסר ב- 11.2.18 והוסיף וטען כי הדבר נבע מבעיה רפואית של התובע.
הנתבע לא צירף כל ראייה ולא הביא עד רלבנטי התומך בטענתו כי המושכר פונה בחודש ינואר 2018. הנתבע לא הציג ראיה כלשהי כי פנה לתובע והודיע כי המושכר היה פנוי כבר בחודש ינואר וכי הדבר התעכב נוכח מחלה של התובע. כמו כן, העד מר ניר אוחנה נחקר והעיד כי הנתבע ביקש לשכור נכס אצלו, נחתם הסכם ב- 11.1 אולם, העיד גם כי התובע העביר את הציוד בחלקים והתחיל ביום 25.1 (ראה עדותו עמ' 12 שורה 4, 11, 13). העד נחקר והעיד גם כי אינו יודע כמה זמן נדרש לנתבע להשלים את הליך העברת כל הציוד לבית החדש שהשכיר ממנו (ראה עדותו עמ' 12 שורה 20). כמו כן, העד נחקר ונשאל אם הוא יודע להגיד שהנתבע פינה את הנכס בו הוא גר באופן מלא ברגע שהוא עבר לדירת העד והשיב " אין לי מושג" (עמ' 12 שורה 23-25). בנוסף נחקר העד ונשאל "אתה גם לא יודע אם הוא פינה שם?" ותשובתו היתה " זה אישי, אני לא נכנס לדברים אישיים" (ראה עדותו עמ' 12 שורה 26-27). המסקנה היא כי העד לא ידע להעיד לגבי המועד בו התובע פינה את המושכר.
באשר לתובע, התובע נחקר לגבי מועד הפינוי שכן, בתצהיר ציין כי מועד הפינוי היה 12.2.2018 ואילו בחקירה ציין 11.2.2018 אולם, העיד והסביר כי עדיין מדובר בטעות של יום אחד וכעדותו: " אוקי, אז 11 לפברואר. אז טעיתי ביום, סך הכל בן אדם" (עמ' 7 שורה 7 לפרוטוקול הדיון ). עדותו של התובע הייתה עקבית ולא נסתרה. אמנם ציין כי טעה ביום אחד, אבל, חזר על גרסתו כי הפינוי היה בחודש פברואר 2018 וגרסתו בעניין זה לא נסתרה בחקירה נגדית. באשר למוצגים שהוצגו בדיון בכל הנוגע לחשבונות חשמל, מיסים ומים, אמנם הנתבע טען כי המוצגים מעידים על מועד התשלום ולא מועד הפינוי אולם, עדיין הנתבע לא עמד בנטל ההוכחה ולא הוכיח כי הנכס פונה בחודש ינואר 2018.
סוף דבר: התביעה מתקבלת. אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את מלוא סכום התביעה בסך של 2,530 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
כמו כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 1,000 ש"ח. סכום זה ישולמו לתובע בתוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין אצל הנתבע , אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.
המזכירות תשלח את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, כ"ד כסלו תש"פ, 22 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: משה אלוש
נתבע: עירן אהרון דהן
שופט :
עורכי דין: