ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מונד'ר סלמאן נגד ח'אלד סלים :

בפני כבוד ה שופטת חוי טוקר

התובעים:

1.מונד'ר סלמאן
2.מוניות א. הדר בע"מ

נגד

הנתבע:

ח'אלד סלים
על-ידי עוה"ד נטלי אבו לבן נאסים

פסק דין

תביעת התובעים לחיוב הנתבע בסך של 227,292 ₪ בגין רכישת רכב מאת הנתבע, אשר לא הועבר סופו של יום לידי התובעים, על-פי הנטען.
ביום 27.7.13 נעתר בית המשפט לבקשת התובעים והורה על עיקול ברישום של הרכב וכן אסר על הנתבע לבצע כל דיספוזיציה ברכב.
הנתבע הגיש הודעת צד ג' כנגד כלמוביל פתרונות מימון בע"מ (להלן: "כלמוביל"). על יסוד הודעת הצדדים על הסכמה למחיקת ההודעה לצד ג', ניתן ביום 10.9.14 פסק דין המורה על מחיקת ההודעה כנגדה.
לטענת התובעים ביום 5.3.12 חתמו הצדדים על זכרון דברים שלפיו ירכשו התובעים מאת הנתבע רכב מרצדס מ.ר. 45-114-66 (להלן: "הרכב"; זכרון הדברים צורף כנספח ב' לכתב התביעה (להלן: "זכרון הדברים") ).
בזכרון הדברים סוכם בין הצדדים כי תמורת הרכב תעמוד על סך של 200,000 ₪ מתוכם 127,000 ₪ ישולמו לנתבע במזומן במעמד החתימה על זכרון הדברים והיתרה בסך 73,000 ₪ תשולם על-ידי התובעים בזמן מסירת הרכב בצירוף שטר המכר עם העברת ההלוואה שלקח הנתבע מחב' כלמוביל על-שם התובעת 2.
ביום 6.3.12 הוגשה על-ידי הצדדים, במשותף, בקשה לחב' כלמוביל לקבלת הלוואה על סך 73,493 ₪, שזוהי יתרת ההלוואה שנותר לנתבע לשלם לחב' כלמוביל (להלן: "יתרת ההלוואה"; הבקשה צורפה כנספח ג' לכתב התביעה וכן כנספח י' לכתב ההגנה מטעם חב' כלמוביל; כן ר' הסכם המשכון, שטר החוב והנספח להסכם המשכון אשר צורפו כנספחים יא'-יג' לכתב ההגנה מטעם חב' כלמוביל).
אין מחלוקת בין הצדדים כי יתרת ההלוואה שולמה על-ידי התובעת 2 (לעניין זה אפנה גם ללוחות התשלומים אשר צורפו כנספחים יד'-טו' לכתב ההגנה מטעם כלמוביל, הרשומים על-שם התובעת 2).
לטענת הנתבע, זכרון הדברים זויף ולא בכדי לא הוגש המקור והרכב מעולם לא נמ סר על-ידו לתובעים. הנתבע מכחיש קבלת הסך של 127,000 ₪ בידיו וטוען כי לאור קשיים כלכליים בהמשך פרעון ההלוואה סוכם בינו לבין התובע 1, שהינו בן דודו, כי התשלומים כנגד יתרת ההלוואה יועברו לכמוביל על-ידי הנתבע באמצעות התובע 1, וזאת כסיוע לנתבע ועל רקע הקרבה המשפחתית ביניהם.
בהקשר זה יצוין כי התובעים אינם חולקים על כך כי הרכב נשאר בשימושו של הנתבע, כאשר לטענת התובעים, על רקע הקרבה המשפחתית בין הצדדים הסכימו התובעים כי הרכב יישאר בידי הנתבע עד לפרעון יתרת ההלוואה.
כמו כן, טען הנתבע כי ביום 11.3.13 הוא מכר את הרכב לצד ג', ובמסגרת המכירה קיבל כספים במזומן. לטענת הנתבע, אותה העת עמדה יתרת ההלוואה על סך של 27,000 ₪, וכיוון שלא ניתן היה להעביר סכום כה גבוה מחשבונו של הנתבע, שהינו אדם פרטי, העביר הנתבע את הסכום לתובעים, על-מנת שיעבירו אותו לכלמוביל. חרף האמור, התובעים העבירו סכום זה לכלמוביל כנגד הלוואות שנלקחו על-ידם עבור רכישת רכבים אחרים.
בחקירתו, אישר התובע 1 כי הסך של 27,000 ₪ הועברו לידיו על-ידי הנתבע (פרו' עמ' 11, ש' 32-35 וכן פרו' עמ' 13 ש' 3-7 ), אך הכחיש כי הסכום הועבר לו לשם סילוק יתרת ההלוואה נכון לאותו המועד, ולטענתו מדובר היה בסיוע שהעביר לו הנתבע (ר' פרו' עמ' 12, ש' 2-6). התובע 1 אישר כי הסכום הועבר לשם פרעון הלוואות שנלקחו לרכישת רכבים אחרים (בעניין זה ר' פרו' עמ' 13 ש' 7-11 וכן נספח טז' לכתב ההגנה מטעם כלמוביל).
להשלמת התמונה יצוין כי ביום 12.3.15 הורה בית המשפט על מינוי מומחה לצורך בחינת טענת הזיוף. ביום 12.7.15 ביטל בית המשפט את ההוראה על מינוי המומחה וזאת לאור היעדרו של מסמך מקורי של זכרון הדברים.
הנתבע לא הגיש ראיותיו. ביום 16.12.17 ניתנה החלטה ולפיה ככל שלא יוגשו תצהירי הנתבע בתוך 15 ימים יימנע מהנתבע להגיש תצהיריו. חרף החלטה זו, הנתבע לא הגיש תצהיר מטעמו, וביום 20.1.19 ניתנה החלטה ולפיה הנתבע לא יורשה להביא ראיות וזאת בהתאם לתקנה 168(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות").
בהעדר ראיות מטעם הנתבע, עולה השאלה האם התובעים עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם.
כאמור, אין מחלוקת כי התובעים לא המציאו לבית המשפט את זכרון הדברים המקורי, ולאור כלל הראיה הטובה ביותר, יש בכך כדי לפגום במשקלו של העתק זכרון הדברים שצורף. אין גם חולק כי התובעים לא הביאו כל ראיה לתמיכה בטענתם כי העבירו לנתבע את הסך של 127,000 ₪ במזומן תמורת הרכב. בעניין זה מקובלת עלי טענת הנתבע כי מאחר והתובעת 2 הינה עסק, הרי שהעדר רישום חשבונאי כלשהו על קבלת הכספים בידיה, מקבל משנה תוקף.
העדרו של תיעוד חשבונאי אודות העברת התמורה לידי הנתבע, מקבל משנה תוקף גם לאור העובדה שהתובע 1 לא חלק על טענת הנתבע כי העביר לו סך של 27,000 ₪. עובדה זו מחזקת את טענת הנתבע, שלא גובתה בתצהיר, כאמור, כי הועברו על-ידו כספים לתובעים לשם העברתם לכלמוביל. מכתב ההגנה שהגישה כלמוביל עולה כי הסך הנ"ל הועבר לידיה לאחר שהנתבע התקשר אליה לברר את יתרת ההלוואה בגין הרכב ולאחר שנמסר לו כי יתרת ההלוואה עומדת על 26,939 ₪. בכך יש כדי לחזק את טענת הנתבע כי כספים הועברו על-ידו לתובעים לשם העברתם לכלמוביל. כאמור, התובעים העבירו סכום זה לשם מימון רכבים אחרים, והמשיכו לשלם את יתרת ההלוואה.
עולה אם כן השאלה האם יש בעצם העברת ההלוואה על-שם התובעים בחב' כלמוביל כדי להקים את הנטל הנדרש להוכחת טענת התובעים. בעניין זה סבורה אני כי התשובה לכך הינה בשלילה. עיון בנספח ים י' -יב' לכתב ההגנה מטעם כלמוביל מעלה כי בניגוד לשהוסכם, לטענת התובעים, בזכרון דברים, ההלוואה לא הועברה על שם התובעים, אלא התובעים נוספו כלווים כאשר הנתבע נותר לווה. נתתי דעתי לנספח יג' לכתב ההגנה מטעם כלמוביל שבו הוצהר כי הנתבע הינו המורשה ואילו התובעת 2 הינה הממשכנת. יחד עם זאת, בניגוד לאמור באותו נספח שלפיו המורשה יירשם כבעל הרכב מטעמי נוחות בלבד, אין מחלוקת כי הרכב לא הועבר לשימוש התובעים, אלא נותר בשימוש הנתבע, אף זאת בניגוד לשהוסכם (לטענת התובעים) בזכרון הדברים.
בנסיבות אלו שבהן התובעים לא המציאו את זכרון הדברים המקורי, לא הוכיחו כי שילמו לנתבע את הסך של 127,000 ₪ תמורת הרכב, גרסת הנתבע ולפיה הועברו על-ידו כספים לתובעים לשם העברתם לכלמוביל מצאה חיזוק הן בעדות התובע 1 והן באמור בכתב ההגנה מטעם כלמוביל, הנתבע נותר רשום כלווה על מסמכי ההלוואה והרכב נותר בשימושו של הנתבע, מסקנתי היא כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם.
במכלול האמור, דין התובענה להידחות.
התובעים ישלמו לנתבע שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ כדין, וזאת לאחר ששקלתי גם את העובדה כי הנתבע לא הגיש תצהירים.
הצו מיום 27.7.13 מבוטל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ה כסלו תש"פ, 23 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מונד'ר סלמאן
נתבע: ח'אלד סלים
שופט :
עורכי דין: