ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ריטה ביסון נגד אילן בן שיטרית :

בפני כבוד ה רשמת הבכירה אביגיל פריי

תובעת

ריטה ביסון

נגד

נתבעים

1.אילן בן שיטרית
2.אירית בן שיטרית

פסק דין

לפני תביעה שעניינה דרישת תשלום לשכר עבודת התובעת, מעצבת פנים, בגין עבודות שביצעה עבור הנתבעים ביחס לדירתם בעיר מודיעין. אין מחלוקת כי הסכם להזמנת עבודה מאת התובעת עבור הנתבעים נחתם ביום 30.1.19 וכי ביום 10.3.19 הודיע הנתבע 1 לתובעת בהודעה כי הנתבעים מבקשים לסיים את עבודת התובעת עבורם לאור העדר אמון שלהם בטיב עבודתה. כן אין מחלוקת בין הצדדים כי לתובעת שו לם סך של 5,200 ₪ על חשבון ביצוע העבודות בהתאם להסכם ולפיכך סכום התביעה הינו בגין מלוא שכר העבודה שסוכם בין הצדדים בניכוי הסכום שכבר שולם .

לטענת התובעת, פעלה במקצוענות מלאה ובהתאם להוראות החוזה שנכרת בין הצדדים, הכינה תוכניות לביצוע תיקונים בדירת הנתבעים לאחר ביקור בנכס ולאחר מפגשים עם הנתבעים הן באופן פרטני והן במסגרת בדיקת אפשרויות רכישת אביזרים לחדרים הרטובים ופגישות בחברות מטבחים. התובעת ציינה כי נדרשה לפעול בסד זמנים קצוב ומהיר מאוד ובכל זאת עמדה בו בהתאם לדרישות הנתבעים וחברת הבניה הבונה את הדירה שרכשו. לטענתה אכן התקבלו הערות מחברת הבניה אולם כל שנדרש היה לתקן את התוכניות בהתאם להערות לאחר ליבון הנושא מול הנתבעים ואין המדובר בפרקטיקה יוצאת דופן וכי היא פועלת בהתאם להוראות הדין והתקנים הרלוונטיים. התובעת טענה כי ביצעה את העבודה שנשכרה לבצע ולפיכך הינה זכאית לתמורה שסוכמה בין הצדדים.

הנתבעים מאידך טענו כי עבודת התובעת היתה רשלנית ופגומה והפסקת ההתקשרות נשוא התביעה היתה הפעם השניה בה הודיעו לה על סיום ההתקשרות בינהם כאשר לאחר ההודעה הראשונה נעתרו לבקשת התובעת לאפשר לה להמשיך בעבודה מתוך תקווה כי תפעל בהתאם לצפיותיהם מעבודתה. הנתבעים טענו כי מהערות חברת הבניה למדו כי התוכניות שהכינה התובעת לא עמדו בתקנים הנדרשים ולפי עדותם אף הומלץ להם שלא להמשיך ולעבוד עם התובעת ע"י גורמים מקצועיים מולם פעלו. הנתבעים אף הלינו על כך שהתוב עת לא גילתה להם כי היה לה בעבר קשר תעסוקתי עם אחד מנותני השירותים בתחום המטבחים, דבר שגרם לירידת אמונם בה. הנתבע 1 הבהיר כי התשלום מטעמו בוצע עבור התוכניות, ולמרות שלא נעשה בהם שימוש בפועל לטענתו היה מוכן לספוג את העלות שכבר שולמה על ידם בנסיבות העניין.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות והאזנתי לעדויות הצדדים אני בעמדה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.
הנתבעים אינם מתכחשים לעובדה כי התובעת החלה בביצוע העבודות ואף הגישה תוכניות בהתאם לבקשות שהעלו לפניה הנתבעים. פרקטיקה לפיה מוחזרות תוכניות לתיקון נוסף במסגרת תכנון אינה פרקטיקה חריגה ואין בה כשלעצמה כדי להעיד על חריגה של התובעת מפעולה מקובלת ע"י בעלי מקצוע מתחומה.
עם זאת, ההערות שנמסרו ע"י הקבלן אשר מתייחסות לתקינה המקובלת ביחס לחלק מן השינויים ולפיהם התוכניות שהוגשו אינן עומדות בתקנים אלה, מצביעים על בעייתיות אפשרית בפעולת התובעת. תפקידה של התובעת הינו בין היתר התאמת דרישות בעלי הנכס למקובל ולמותר. ניתן לצפות מבעל מקצוע כי טרם הגשת התוכניות על ידו יפעל לבדיקת מאוויי בעלי הנכס ויתאים אותם למותר ע"פ תקני הבניה הרלוונטיים, תוך הבהרת התקן הרלוונטי לבעלי הנכס והתאמת התכנון בהתאם.
התובעת טענה כי התכנון מטעמה מותאם תמיד לתקינה אולם לא המציאה כל ראיה לפיה במקרה זה עמד התכנון בתקנים עליהם הצביעה נציגת הקבלן.
כן אני לוקחת בחשבון את טבלת התשלומים שצורפה להסכם שנחתם בין הצדדים כאשר גם לפיו במועד סיום הגשת התוכניות עדיין ההיקף לתשלום עמד על מעט יותר משליש מסך התשלום הכולל . חוזה יש לפרש לרעת מנסחו, ומשע"פ החוזה מהווה התכנון רכיב אחד מתוך מספר רכיבים וכאשר אין חולק כי למעט הגשת התוכניות לא בוצע דבר, הרי שחלוקת התשלומים מהווה מדד לקביעת היקפו של החיוב בו על הנתבעים לשאת.

החוזה נשוא התביעה הוא חוזה מסחרי אשר אין סביר לפרשו כחוזה אשר אינו מאפשר השתחררות ממנו. כל עוד לא בוצעו כל העבודות אין כל מקום לחיוב הנתבעים במלוא היקפו ומבחינה זו נפל פגם משמעותי בטענת התובעת לפיה היא זכאית לתמורה מלאה בעבור עבודה שלא בוצעה על ידה. מעת שהביעו הנתבעים רצונם להשתחרר מהחוזה, בין אם מטעמים אובייקטיבים או סובייקטיביים מטעמם הנובעים מתחושת חוסר מקצועיות, מאיבוד אמונם בתובעת או מכל טעם אחר- הרי ש בהעדר מניעה בדין ולאור חופש החוזים- יש מקום לאפשר שחרור מחוזה כאמור תוך תשלום שכר בעד העבודה שבוצעה ע"י התובעת.

עם זאת, אני סבורה כי הנתבעים לא הוכיחו כי פעולות התובעת היוו חריגה משמעותית מהחוזה המצדיקה הפטרתם מתשלום כלל ומתשלום פרופורציונלי ביחס לעבודה שהושקעה בו עד החלטתם לסיים ההתקשרות. כאמור לעיל, פרקטיקה של תיקונים אינה פרקטיקה חריגה ובהתאמה פעולת התובעת שנדרשה לביצוע סבב תיקונים נוסף בתוכניות אינה מעידה על חוסר יכולתה לבצע העבודה באופן מוחלט. הנתבעים גם לא המציאו כל ראיה אובייקטיבית לטענתם כי התנהלות התובעת היתה חריגה או בלתי מקצועית למעט טענות בע"פ כי כך נאמר להם ע"י גורמים שונים אשר לא הובאו לעדות ולא מסרו לעיון ביהמ"ש חוו"ד מקצועית התומכת בטענה זו. משכך, הגם שאני סבורה כי דין מרבית התביעה לדחי יה, עדיין אני מוצאת כי על הנתבעים לשאת בתשלום בהיקף גבוה יותר מן התשלום ששולם על ידם לאור העבודה שאינם מתכחשים כי בוצעה, לאור הסכמתם לפריסת התשלומים הכלולה בהסכם ולאור פריסת התשלומים הנוספת שהוצעה על ידם ושהתקבלה ע"י התובעת, כאשר אני מעמידה את סכום התוספת על מחצית מסכום התשלום השני.

סיכומם של דברים- הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 2, 600 ₪ בצירוף אגרה והוצאות משפט בסך 500 ₪.
הסכומים ישולמו בתוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה עד למועד תשלומם בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי מרכז שבלוד.

ניתן היום, כ"ה כסלו תש"פ, 23 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ריטה ביסון
נתבע: אילן בן שיטרית
שופט :
עורכי דין: