ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלעד רוזנבלום נגד סנפרוסט בע"מ :

בקשה מס' 18
לפני כבוד השופט דורון חסדאי

המבקש
אלעד רוזנבלום
ע"י ב"כ עו"ד שלומי ברכה

נגד

המשיבה
סנפרוסט בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד איתמר ענבי

החלטה

רקע כללי בתמצית

1. ביום 8.1.19 התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה בתיק, במסגרתה גובשה הסכמה ביחס לבקשות מס' 19 ו־21. נותרה לדיון בקשה מס' 18, ונקבע כי זו תידון לאחר שתוגש תשובת המשיבה.

2. בבקשה מס' 18 נתבקש בית המשפט ליתן צו המחייב את המשיבה לגלות מסמכים ולאפשר עיון בהם וכן מתן מענה לשאלון, כמפורט בין היתר בנספח 1 לבקשה.

3. המשיבה בתשובתה בדעה כי דין הבקשה להידחות, והיא התייחסה לכל אחד מסעיפי מכתב הדרישה. המבקש השיב לתשובה מטעם המשיבה בהתאם לזכות שהוקנתה לו.

4. לאחר הדיון שהתקיים ביום 8.1.19 הודיע המבקש ביום 1.5.19 ועדכן כי המחלוקת ביחס להליכי הגילוי צומצמה במעט לאור תצהיר משלים שהומצא, ולדבריו הוא שלח ביום 1.5.19 למשיבה דרישה להשלמת גילוי המתייחסת לנקודות שנותרו במחלוקת (ר' נספח 2). בהודעה נוספת מטעם המבקש מיום 16.5.19, עדכן הוא כי קיבל מהמשיבה תצהיר נוסף שלישי ביום 7.5.19 אך עדיין אין בזה כדי למצות את כלל דרישתו, כמפורט בסעיף 4 להודעה.

5. המשיבה בהתייחסותה להודעה הנוספת מטעם המבקש, מיום 26.5.19, בדעה כי יש מקום לדחות את דרישות המבקש בבקשת הגילוי תוך התחשבות בהיענותה המופלגת לדרישותיו.

6. כפי שעלה בדיון שהתקיים ובהודעות הצדדים, נותרה מחלוקת ביחס לסעיפים 6.1, 7, 8.6 ו־10 בדרישת המבקש. ב"כ הצדדים טענו איש–איש כמידתו בתמיכה לעמדת שולחו, כמפורט בעמודים 3–5 לפרוטוקול.

7. כמו כן תלויה ועומדת בקשה נוספת, והיא בקשת המבקש מיום 8.5.19 להורות על מחיקת תשובתה המשלימה של המשיבה לבקשת האישור, ולחלופין להתיר לו להגיש תגובה משלימה.

8. לטענת המבקש, בקצירת האומר, התשובה המשלימה מטעם המשיבה מיום 4.4.19 חורגת באופן מהותי מהזכות הממוקדת שניתנה לה על ידי בית המשפט במסגרת החלטתו מיום 8.1.19 להתייחס לטענה נקודתית בדבר סמכות רב מקומי לפעול בניגוד להנחיות הרבנות הראשית עצמה, וכן לאור העובדה שהתשובה המשלימה כוללת ראיות וטענות חדשות שזכרן לא בא עד כה בהליך. לחלופין מתבקש בית המשפט לאפשר למבקש להגיש תגובה משלימה מטעמו במענה לתשובתה המשלימה של המשיבה (ר' בהרחבה למשל סעיפים 6, 7, 9, 13, 15 ו־17 לבקשה).

9. המשיבה בתשובתה בדעה כי דין הבקשה להידחות. לטענתה, ב"כ המבקש הצהיר מראש על רצונו להגיש כתב טענות נוסף בתיק מייד לאחר שניתנה לה הרשות להגיש תשובה משלימה. לטענתה, בקשת המחיקה חושפת את כוונתו המקורית של המבקש להגיש עוד כתב טענות בגדרו ירחיב את חזית הטיעון (ר' סעיפים 2 –3). עוד טוענת המשיבה כי המבקש מתלונן על המובן מאליו – על כך שתשובתה המשלימה כוללת השלמות שלא מצויות בתשובה המקורית. לשיטתה, תשובה משלימה כשמה כן היא, נועדה לאפשר למשיבה להשלים מה שלא נכלל בתשובתה, לרבות טענות, אסמכתאות וראיות, וזו תכליתה (ר' סעיפים 5 –6).

10. עוד טוענת המשיבה כי בניגוד לאמור בבקשת המחיקה, הרשות שניתנה לה להגיש תשובה משלימה הייתה לא כתוצאה מהסכמתו של המבקש אלא על אף התנגדותו, והרשות שניתנה לה להגיש תשובה משלימה לא הייתה רשות מצומצמת או "ממוקדת", כלשונו של המבקש (ר' סעיפים 9 –10). בגדרי סעיף 11 לתשובתה, מפרטת המשיבה ומבהירה כי הראיות והטענות מתוך התשובה המשלימה עליהן מלין המבקש בבקשתו מהוות התייחסות לטענות חדשות של המבקש בתגובה לתשובה.

11. המבקש הגיש ביום 5.6.19 תגובה לתשובת המשיבה, והוא בדעה כי עסקינן ב"תרגיל" שעשתה המשיבה לאחר שהבחינה בחולשת תשובתה המקורית לבקשת האישור, והיא פנתה בבקשה להגיש "תשובה משלימה" באמתלת שווא של "טענות חדשות" שעלו בתגובת המבקש לתשובתה לבקשת האישור. במסגרת סעיף 7 לתגובה מציג המבקש את העובדות אשר לשיטתו אינן מצויות במחלוקת, ובמסגרת סעיפים 10–12 לתגובתו מתייחס הוא לטענות המשיבה (ר' גם סעיפים 20 –24 לתגובה). כמו כן מתייחס המבקש למסמכים שנחשפו במסגרת "התשובה המשלימה" וגילוי המסמכים, כמפורט בסעיפים 26–31 לתגובתו.

12. הצדדים אף טענו בעניין בקשה זו בדיון שהתקיים (ר' עמודים 5–7 לפרוטוקול).

המסגרת המשפטית

13. נקודת המוצא לדיון היא כי לערכאה הדיונית מסור שיקול דעת רחב בכל הנוגע לאופן ניהול ההליך – שכן לה הניסיון, המומחיות וההיכרות המעמיקה עם ההליך. בהתאם, הלכה היא שערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות בעניין סדרי דין שמתקבלות במהלך ניהול ההליך העיקרי (רע"א 9519/17 מיקרוסופט ישראל בע"מ נ' גורודיש (פורסם בנבו, 7.7.19), פסקה 10); והדברים נכונים גם בהתייחס להליכי גילוי ועיון במסמכים. לפיכך, רק במקרים חריגים – שבהם הוברר כי ההחלטה מנוגדת לדין או גורמת לעיוות דין – תיטה ערכאת הערעור להתערב בהחלטות מעין אלו (ר ' למשל רע"א 1361/18 אסם השקעות בע"מ נ' סורוקר (פורסם בנבו, 26.6.18) , פסקה 9)).

14. ברע"א 8649/17 פרטנר תקשורת בע"מ נ' אלחנן תגר ואח' (פורסם בנבו, 16.4.18) נפסק בין היתר כי:
הליכי גילוי מסמכים מבוססים על התפיסה כי ביסוד ההליך השיפוטי עומדת החתירה לגילוי האמת, וכי על הליך זה להתקיים "בקלפים גלויים" (אורי גורן 'סוגיות בסדר דין אזרחי' 237 (מהדורה שתים עשרה, 2015); להלן: גורן). המאפיינים של ההליך השיפוטי משפיעים על היקף הגילוי הראוי – כאשר בניגוד להליך אזרחי רגיל, שלב אישור התובענה כייצוגית הוא שלב מקדמי שנועד לברר אם יש מקום לנהל את התביעה כייצוגית.
מוסד התובענה הייצוגית הוא כלי דיוני ייחודי המאפשר מימוש של זכות תביעה אישית במקרים שבהם ליחיד אין כדאיות כלכלית או יכולת להגישה. ככזה, להליך הייצוגי נודעת חשיבות ציבורית ראשונה במעלה בקידום זכות הגישה לערכאות; באכיפת הוראות הדין; ובהרתעת מעוולים הגורמים לנזקים לרבים או מנצלים לרעה את כוחם כבעלי שליטה והון. יתר על כן, לתובענה הייצוגית תרומה משמעותית אף בכך שהיא מונעת ריבוי תביעות בעניינים דומים וחוסכת במשאבים שיפוטיים (רע"א 3456/13‏ חברת חשמל לישראל בע"מ נ' שליידר, פסקאות מ"ד ו-מ"ה (29.8.2017); בר"מ 4303/12 אינסלר נ' המועצה האיזורית עמק חפר, פסקה 10 (22.11.2012) (להלן: עניין אינסלר); ע"א 10085/08 תנובה - מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל, פסקה 21 (4.12.2011); רע"א 3126/00 מדינת ישראל נ' א.ש.ת. ניהול פרוייקטיים וכוח אדם בע"מ, נז(3) 220, 237 (2003)). עם זאת ודווקא בשל מאפיינים ייחודיים אלה, למכשיר הייצוגי נלוות גם סכנות. אחד החששות הוא מפני ריבוי תובענות סרק, שכל תכליתן להפעיל על הנתבע בעל הכיס העמוק מנוף של לחצים, כך שיעדיף לסיים את ההליך בפשרה על פני ניהול התדיינות משפטית ארוכת שנים ונטילת הסיכון של קבלת התביעה נגדו. חשש נוסף הוא שהתובע המייצג ובא כוחו יסכימו לפשרה על מנת לשרת אינטרס אישי שלהם, על חשבון אינטרס חברי הקבוצה המיוצגת, מה שמכונה "בעיית הנציג" (אסתר חיות "התובענה הייצוגית ככלי לאכיפה אזרחית-ציבורית" משפט ועסקים י"ט 935, 938 (2016)). התנאים הקבועים בסעיפים 3, 4 ו- 8 לחוק נועדו לסייע לבית המשפט לקבוע אם ההליך שלפניו מתאים להתברר כייצוגי, אם לאו.

15. ברע"א 7150/18 יהונתן פן סטפנסקי ואח' נ' הפניקס גמל ופנסיה ואח' (פורסם בנבו, 18.12.19) נפסק בין היתר :
התנאים למתן צו לגילוי ועיון במסמכים בדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית קבועים בתקנה 4(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות. על פי תקנה זו, שומה על המבקש צו כאמור להראות כי המסמכים שגילויים נדרש נוגעים לשאלות הרלוונטיות לדיון בבקשת האישור; וככל שמדובר במבקש בבקשת האישור – עליו להראות כי בנוסף לכך הניח תשתית ראייתית ראשונית לאישור התובענה כייצוגית. זאת ועוד. על מבקש הגילוי לעמוד ביתר התנאים והמגבלות שחלים באופן כללי על הליכי גילוי מסמכים, ובהם כי המידע או המסמכים שגילויים מתבקש מצויים בידי בעל הדין שכלפיו מופנה הצו לגילוי ועיון; כי מתן הצו יביא לפישוט ולייעול ההליכים; וכי אין בו כדי להכביד באופן בלתי סביר על הצד שכנגד (רע"א 8649/17 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' תגר, [פורסם בנבו] פסקה 17 (16.4.2018); רע"א 8224/15 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' זליכה, [פורסם בנבו] פסקה 11 (29.3.2016), להלן: עניין תנובה; רע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס, פ"ד נז(4) 513, 519 (2003)). נוסף על כל האמור, נקבע כי הזכות לגילוי ועיון במסמכים בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית היא מצומצמת בהשוואה להליכים אזרחיים "רגילים" (רע"א 4632/18 Volkswagen AG נ' גולן, [פורסם בנבו] פסקה 9 (26.12.2018), להלן: עניין גולן; רע"א 1361/18 אסם השקעות בע"מ נ' סורוקר, [פורסם בנבו] פסקה 7 (26.6.2018)).

(ר' גם רע"א 9181/18 רוקח ואח' נ' פרטנר ואח' (פורסם בנבו, 16.12.19)).

16. יצוין עוד כי אמנם בתקנות תובענות ייצוגיות אין התייחסות פרטנית לסוגיה של מענה על שאלונים; ואולם זה מכבר נפסק כי יש טעם ממשי להחלת התנאים המנויים בתקנה 4(ב) גם כאשר עסקינן בבקשה למתן צו המורה להשיב על שאלון בשלב הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית – בהעדר טעם ממשי להבחנה בין גילוי ועיון במסמכים לבין מענה על שאלון (ר' פרשת גולן לעיל , פסקה 9; פרשת תנובה לעיל , פסקה 11).

דיון והכרעה

בקשה מס' 18
17. לאחר עיון בכתבי הטענות, באתי לכלל מסקנה כי המבקש עמד בתנאים המקדמיים הנדרשים בגדרי תקנה 4(ב) לתקנות, באופן שהועמדה תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים הקבועים בסעיף 8א לחוק וכי .... חלק מן המסמכים שגילויים נדרש (כמפורט מטה) נוגעים לשאלות הרלוונטיות לאישור התובענה כייצוגית.

18. סעיף 6.1 למכתב הדרישה המקורי מיום 2.10.18 (סעיף 3 לדרישת הגילוי המעודכנת מיום 1.5.19):
א. במסגרת סעיף זה מתבקשת המשיבה לגלות מהו היקף המכירות של שני המוצרים בחלוקה לפי חודשים, החל ממועד תקופת התביעה (שבע שנים לפני הגשתה) ועד למועד משלוח מכתב הדרישה.
ב. ב"כ המבקש נימק רצונו בנתונים אלו, בין היתר, בכך שהמבקש מעוניין לקבל את "היקפי המכירות של המוצרים מושא הבקשה לאישור כדי להבין את היקף העוולה שנעשתה פה" (עמוד 4 לפרוטוקול, שורות 3–5).
ג. ב"כ המשיב בדעה כי נתוני המכירות אינם רלוונטיים לשלב בו שוקל בית המשפט אם לאשר את התובענה כייצוגית. לדבריה, היקף ההפרה הנטענת אינו מוכחש על ידי המשיבה, אשר מצהירה כי מה שמכנה המבקש "הפרה" אינו הפרה אלא התנהלות עקבית וממושכת לגבי המוצרים מושא התובענה (ר' עמוד 5, שורות 4 –16).
ד. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי אין מקום להורות על גילוי נתונים אלו בשלב זה של הדיון. יכול והנתונים נוגעים לסוגיית היקף "הנזק" וחורגת לכאורה חורגת מהדיון הנדרש בשלב הראשון לאישור התובענה כייצוגית. אנו מצויים בשלב מקדמי של הדיון, טרם שהוכרעה בקשת האישור. יכול וככל שתתקבל בקשת האישור, וזאת כמובן מבלי לקבוע מסמרות, שאז יהיה מקום לבחינה מחודשת של הבקשה (ר' ת"צ (תל אביב) 51499-06-15 איי.או.אס. אליר בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 28.11.19) ; ת"צ (תל אביב) 59220-11-16 גלברט נ' ארקיע קווי תעופה ישראליים (פורסם בנבו, 28.4.19) והאסמכתאות המובאות שם) .

19. סעיף 7 למכתב הדרישה המקורי (סעיף 6 לדרישת הגילוי המעודכנת):
א. בסעיף 7 ועל רקע האמור בסעיף 3 לתצהירו של מר רגבי מטעם המשיבה, נתבקש בית המשפט להורות למשיבה להשיב על שלוש שאלות. בסעיף 7.1 נתבקשה המשיבה להשיב האם ישנם מוצרים נוספים המיובאים ו/או שיובאו בעבר מחו"ל ונארזים ו/או נארזו בעבר בישראל על ידי תנובה (לרבות דגים, גבינות וכיוצ"ב). המשיבה נתבקשה לפרט ברשימה עם ציון מועד תחילת היבוא ביחס לכל מוצר. בסעיף 7.2 נתבקשו תעודות הכשרות שניתנו למוצרים לעיל ובסעיף 7.3 נתבקש מענה ביחס לשאלה מהו כיתוב הכשרות על גבי המוצרים הנ"ל, לרבות צירוף צילום כיתוב הכשרות.
ב. ב"כ המבקש טען כי היות שהמשיבה טוענת שהסתמכה בתום לב על אישור של רב מקומי, מבוקש לבדוק האם באמת המשיבה, שהיא חלק מקבוצת תנובה, מבקשת אישור מחלקת יבוא של הרבנות למוצרים ולחומרי גלם מיובאים (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 25–26; עמוד 4, שורות 1–2).
ג. ב"כ המשיבה ציטטה מי היא הקבוצה אשר בשמה מבקש המבקש לנהל את התובענה הייצוגית והדגישה כי המשיבה בתיק זה היא "סנפרוסט". היא הדגישה כי בסעיף 7 למכתב הדרישה מבוקשים נתונים ביחס לחברת תנובה, שהיא תאגיד נפרד.
ד. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, נחה דעתי כי דין בקשה זו להידחות. נראה לכאורה כי מדובר בניסיון להרחיב את חזית המחלוקת, כפי שמופיעה בבקשת האישור. העובדה שהמשיבה נמנית על "קבוצת תנובה" הייתה ידועה למבקש כבר בעת הגשת הבקשה, וכך למשל נכתב בסעיף 17, כי בשנת 1998 "רכשה תנובה מ"כלל" את השליטה בחברה והיא עודנה בעלת השליטה בסנפרוסט עד ימינו אנו" (ר' גם נספח 4).
ה. ככל שהמבקש חפץ כי בקשתו תתייחס אף למוצרים המיובאים על ידי תנובה, היה עליו לצרף את תנובה כמשיבה בבקשה תוך פירוט ענייני של טענותיו כלפיה באופן מסוים וביחס למוצרים שהיא מייבאת.

20. סעיף 8.6 למכתב הדרישה המקורי (סעיף 8.2 לדרישת הגילוי המעודכנת):
א. בסעיף 8.6 נשאלה המשיבה האם לאחר הגשת בקשת האישור היא או מי מטעמה קיים מגעים כלשהם עם הרבנות הראשית ביחס למוצרים או למוצרים דומים. וככל שקוימו מגעים כלשהם, להשיב על הדרישות שבסעיפים 8.1 –8.5.
ב. ב"כ המבקש טען בעניין זה בין היתר כי נתבקשו כל התכתובות עם הרבנות בקשר למוצרים מושא התובענה הייצוגית. ניתנה תשובה מתחמקת שאומרת שלא נעשתה פנייה לרבנות לקבל אישור כשרות למוצרים, אך זוהי תשובה שאינה עומדת בדרישה.
ג. ב"כ המשיבה בדעה כי הבקשה לאישור עוסקת בשאלה של תעודות הכשר שלא ניתנו על ידי הרבנות הראשית, ולעומת זאת הדרישה לגילוי עוסקת במגעים כלשהם עם הרבנות הראשית ולא ברור מה הקשר בין אותם מגעים לתעודות ההכשר. לדבריה, לא נתבקשה תעודת הכשר מהרבנות הראשית, לא בתקופה הרלוונטית ולא לאחריה, לכן לא ברורה הרלוונטיות של הדרישה.
ד. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, וגם אם קיים ספק ברלוונטיות של דרישת הגילוי/המענה על השאלה, בשים לב כי זו עוסקת במועד שלאחר הגשת בקשת האישור, מצאתי להורות למשיבה להשיב בתצהיר כפי המבוקש בסעיף 8.6 (ובהתאם בסעיפים 8.1–8.2 בלבד), ככל שהדבר נוגע למשיבה בלבד. לא מצאתי את המבוקש בסעיף 8.3 כהולם וראוי להתייחסות, לפי שהמדובר בדרישה כללית ובלתי מסוימת, "כלל ההתכתבות שהועברו בין סנפרוסט לבין גורמים אחרים העוסקים במישרין או בעקיפין בסוגיית כשרותם של המוצרים". באופן דומה אף לא מצאתי לחייב את המשיבה להתייחס במידת הצורך לסעיפים 8.4–8.5 מאחר שהמבוקש בהם אינו רלוונטי, חורג מהמחלוקת הממוקדת בתיק ומבוקש באופן כוללני.

21. סעיף 10 למכתב הדרישה המקורי (סעיף 9 לדרישה המעודכנת):
א. בסעיף 10 לדרישה נטען כי הרבנות הראשית מינתה "ועדה לבדיקת כשרות ירקות עליים, כרובית וברוקולי" ובמכתב ששלחו חברי הוועדה (נספח 7 לתשובת המבקש) עם העתק לרבנים הראשיים בישראל נכתב בסעיף ב כי "אגף הכשרות הארצית יחד עם מומחים שונים וביניהם הרב ויא, ישבו לפני מספר חודשים עם נציגי החברות בניסיון למצוא דרך להתיר את התוצרת הקפואה, אך לא מצאו שום דרך להתיר את הסחורה. לדעתם אין שום דרך מעשית לנקות את הירקות הללו, מגידול רגיל, מחרקים שמסתתרים בין הכפלים המרובים של הכרובית והברוקולי".
ב. בהקשר למכתב זה נתבקשה המשיבה לגלות מסמכים ולהשיב על השאלות הבאות:
(1) כלל התכתובות שהוחלפו בין הוועדה ומי מטעמה לבין המשיבה ומי מטעמה;
(2) האם התקיימו ישיבות ו/או פגישות ו/או סיורים עם חברי הוועדה, בהם נכחו גם נציגים מטעם המשיבה.
ב"כ המבקש טען בין היתר כי צורפה לתגובת המבקש החלטה של הוועדה וכיוון שהמשיבה הייתה מכותבת הם פנו אליה בדרישה לקבל את כל ההתכתבויות ביחס לאותה ועדה (עמוד 3 לפרוטוקול, שורות 21–24).
ג. ב"כ המשיבה טענה פתח דבר כי המדובר במסמך מטושטש שקשה לקריאה. לדבריה, מסמך זה מתייחס לשני מוצרים שאינם רלוונטיים לתובענה, כרובית וברוקולי, אשר המשיבה אינה מייבאת. לטענתה, המשיבה מייצרת מוצרים שמכילים כרובית וברוקולי מירקות שהיא רוכשת בארץ, כך שכל נושא ירקות אלו הוא מחוץ לגדר הבקשה.
ד. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, מצאתי לדחות את דרישת המבקש. המבקש בבקשתו לאישור מגדיר את הקבוצה ככזו המתייחסת למי שרכש את המוצרים "כרוב ניצנים מוקפא" או "מדליוני תרד" ו/או כל מוצר אחר המיובא על ידי המשיבה.
ה. אין חולק כי המוצרים מושא מכתב הוועדה אינם כרוב ניצנים מוקפא או מדליוני תרד. לא הוכח על ידי המבקש, ולא נסתרה טענת המשיבה, כי הברוקולי והכרובית מושא המוצרים שהמשיבה משווקת נרכשים בארץ ואינם מיובאים.

22. בסופו של יום נראה לכאורה כי הליך הגילוי/המענה על שאלון שנדרשה בו המשיבה הפך למען "מסע דיג" להשלמת תשתית עובדתית חסרה בבקשה או כזו שאינ ה רלוונטית לבקשה ולא מצאתי להתירו , כמפורט מעלה, וזאת בין היתר אף מתוך החשש שיהווה שימוש לרעה במנגנון התובענה הייצוגית ( ר' רע"א 6996/11 קומם נ' רוזובסקי (פורסם בנבו, 28.2.12) פסקה 10; פרשת יפעת לעיל , עמוד 519).

הבקשה למחיקת התשובה המשלימה מטעם המשיבה ולחלופין להתיר למבקש להגיש תגובה משלימה 23. בדיון שהתקיים ביום 8.1.19 הגיעו הצדדים לכלל הסכמה אשר קיבלה תוקף שיפוטי לפיה "לאור המלצת בית המשפט ומבלי לפגוע בכל טענה וזכות, נסכים כי המשיבה תגיש תשובה לתגובת המבקש לתשובתה, וזאת בתוך 60 ימים מהיום" (עמוד 1 שורות 11–12).

24. ההסדר הדיוני לעיל בא על רקע בקשה שהגישה המשיבה כבר ביום 27.11.18 למחיקת התשובה מטעם המבקש לתגובתה, ולחלופין להתיר לה להגיש תשובה משלימה (בקשה מס' 21).

25. לטענת המבקש בקצירת האומר, התשובה המשלימה כל־כולה אינה "מקצה שיפורים" לתשובה המקורית ולמעשה מהווה תשובה חדשה לכל דבר ועניין (ר' בהרחבה סעיפים 6–7). לדבריו, התשובה המשלימה כוללת טענות חדשות אשר זכרן לא בא עד כה בהליך ולא ניתנה לו אפוא אפשרות להתייחס אליהן (ר' סעיף 9). המבקש בדעה כי המשיבה ניצלה לרעה את זכות התשובה "הממוקדת" שניתנה לה על בסיס טענותיה בבקשת המחיקה (ר' סעיף 12).

26. המבקש בדעה כי הסכמתו, כמו גם הצעת בית המשפט שעמדה ביסודה, לא התירה למשיבה לערוך "מקצה שיפורים", לא התירה לה לצרף ראיות חדשות ולא התירה לה להעלות פרטי טיעון חדשים בצירוף אסמכתאות חדשות (ר' סעיף 17) (ר' גם עמוד 5 לפרוטוקול מיום 9.7.19, שורות 22 –33; עמוד 7, שורות 5–10).

27. המשיבה בדעה כי בקשת המחיקה היא אמצעי שמקווה המבקש לעשות בו שימוש על מנת להרחיב פעם נוספת את מסגרת הטיעון כפי שקיבלה ביטוי בבקשת האישור. לדבריה, בקשת המחיקה חושפת את כוונתו המקורית של המבקש להגיש עוד כתב טענות במסגרת בקשת האישור שבו ירחיב בשנית את חזית הטיעון ויוסיף לה "גילויים דרמטיים" ביחס ל"מסמכים ומידע משמעותי" (ר' סעיף 38 לבקשת המחיקה). עוד טענה המשיבה כי המבקש מבצע מהלך מלאכותי, מתלונן על המובן מאליו על כך שהתשובה המשלימה כוללת השלמות שלא מצויות בתשובה המקורית ובתלונה מאולצת זו מנסה להצדיק רצונו להגיש כתב טענות נוסף, רצון שנולד עוד בטרם נכתבה והוגשה התשובה המשלימה.

28. לשיטת המשיבה, התשובה המשלימה כשמה כן היא, נועדה לאפשר למשיב להשלים מה שלא כלל בתשובה (המקורית), לרבות טענות, אסמכתאות וראיות. עוד טוענת המשיבה כי המבקש הוא זה שקלע את הדיון להתנהלות שלא לפי סדר הדין הרגיל, כאשר בחר להציג בבקשת האישור את עילת התביעה בדרך פשטנית ורק לאחר מכן, במסגרת התגובה לתשובת המשיבה, לפרוש את הקונסטרוקציה המשפטית המורכבת עליה מבוססת התובענה שהוא מבקש לנהל.

29. בגדרי סעיף 11 לתשובה מפרטת המשיבה ומסבירה כי הראיות והטענות מתוך תשובתה המשלימה, עליהן מתלונן המבקש בבקשת המחיקה (בסעיפים 7 ו־9), מהוות התייחסות לטענות החדשות של המבקש בתגובתו לתשובתה (ר' גם טיעון ב"כ המשיבה בעמוד 6 לפרוטוקול, שורות 3 –31; עמוד 7, שורות 1–3).

30. המבקש בתגובתו מיום 5.6.19 בדעה כי יש מקום לקבל את בקשת המחיקה. המבקש מפרט את העובדות שלכאורה אינן במחלוקת, כאמור בסעיפים 7.1 –7.5. בפרק ב של התגובה, סעיפים 10–24 מתייחס הוא בהרחבה לטענות המשיבה; בפרק ג מושא סעיפים 26–31 מתייחס הוא למסמכים שנחשפו במסגרת התשובה המשלימה וגילוי המסמכים. לדבריו, במסגרת גילוי המסמכים התברר כי אישורי הרב המקומי כוללים סייג דרמטי אשר לא נכלל בתדפיסי אריזות של המוצרים (ר' נספח 2), לשיטתו מדובר במידע דרמטי שנחשף במסגרת הליכי הגילוי. המבקש בדעה כי בניגוד לטענת המשיבה, אין מסגרת דיונית נפרדת לתשובה משלימה, ואם זו כוללת תצהיר חדש, ראיות וטענות חדשות המהוות שינוי והרחבת חזית יש לבקש את אישורו של בית המשפט על מנת לצרפן, ואם אכן אלה צורפו יש לאפשר למבקש ולחברי הקבוצה להתייחס אליהן. לדבריו, הוא גיבש מענה של ממש לטענות החדשות שעלו בתשובתה המשלימה של המשיבה (ר' סעיפים 32–33).

31. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובשים לב להתנהלותו של ההליך עד כה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

32. פתח דבר יצוין כי בהחלטת בית המשפט מיום 8.1.19 לא הוגבלה זכות התשובה של המשיבה. הסכמת הצדדים הייתה כי המשיבה תגיש תשובה לתגובת המבקש בתוך 60 ימים. התשובה לא הוגבלה לא במניין העמודים, לא במספר הנספחים ולא בתוכן הטיעון, אשר מן הסתם מתייחס לתגובת המבקש לתשובת המשיבה אשר ביחס אליה הוגשה בקשה מס' 21 מטעם המשיבה.

33. יש טעם בדברי ב"כ המשיבה, כי עוד בטרם הוגשה התשובה המשלימה מטעמה ועוד במהלך הדיון שהתקיים ביום 8.1.19, כבר ביקש ב"כ המבקש אפשרות להגיש תגובה לתשובה המשלימה, וזאת בטרם עיין בה (עמוד 1 לפרוטוקול, שורות 20–21). רצון מוצהר זה של המבקש קיבל ביטוי בכתב בבקשה שלפניי.

34. לאחר עיון בתשובה המשלימה מטעם המשיבה, סבורני כי גם אם זו כוללת נתונים, מסמכים או טענות חדשות , הרי שעובדה זו אינה חזות הכל . הדגש צריך להיות מושם על השאלה האם מדובר בטיעון ובראיות שיש בהם משום מענה לטענות המבקש בתגובתו. התשובה לשאלה זו לשיטתי היא בחיוב, לאמור – התשובה המשלימה מתייחסת לתגובת המבקש ונותנת לה מענה מקיף והולם.

35. למען הסר ספק וככל שיש ממש בטענת המבקש, כי בתשובה המשלימה קיים שינוי או הרחבת חזית (אשר כעת לא ברור אם אכן קיים ומה מהותו), הדבר לא יתאפשר למשיבה.

36. אף על רקע טיעון המבקש, כי התגלה לו מידע חדש "דרמטי" במהלך גילוי המסמכים, סבורני כי מתן ההיתר למבקש להגיש תגובה משלימה מטעמו יוביל לכך שתוגש למעשה מעין השלמה לבקשת האישור, הכוללת עילות חדשות ועובדות חדשות, שאין זה המקום והאופן להתיר על דרך הגשת תגובה משלימה. הגשת תגובה משלימה מטעם המבקש תגרור עמה מן הסתם אף בקשה מטעם המשיבה להתייחס לכל המידע החדש שנאסף אצל ב"כ המבקש והטיעון בהקשר לו , ונמצאנו ב"מעגל שוטה" אשר יקשה על שמיעתה של הבקשה לאישור.

37. לפיכך וככל שהמבקש בדעה כי קיים אצלו מידע חדש אשר ראוי להביאו בפני בית המשפט במסגרת הבקשה לאישור, פתוחה בפניו הדרך (היא דרך המלך) להגיש בקשה מתאימה לתיקון בקשת האישור, כאשר בגדרה של בקשת האישור המתוקנת יביא בפני בית המשפט את כל העובדות החדשות הנדרשות וטענותיו הנגזרות מהן .

סוף דבר

38. המשיבה תבצע את שהורה בית המשפט בסעיף 20 לעיל, בתוך 30 ימים מהיום.

39. יתר רכיבי בקשת המבקש נדחים בזאת.

40. המבקש ישלם למשיבה הוצאות הבקשות בסך כולל של 12,000 ₪ (ההוצאות מושא ההחלטה מיום 15.8.19 נלקחו בחשבון). הסכום ישולם בתוך 30 ימים וממועד זה ואילך יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

41. הבקשה לאישור נקבעת לישיבת קדם משפט בנוכחות הצדדים ובאי כוחם ליום 10.6.20 בשעה 8:30.

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים ותזמנם לדיון שנקבע.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תש"פ, 23 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלעד רוזנבלום
נתבע: סנפרוסט בע"מ
שופט :
עורכי דין: